1. התובעת עבדה כשנה ושבעה חודשים כמנהלת מכירות מוצר אצל הנתבעת, שהיא חברה העוסקת בייצור ושיווק ציוד רפואי, עד התפטרותה.

בהליך זה מתעוררות שתי שאלות: האחת – האם בנסיבות התפטרותה של התובעת היא זכאית לפיצויי פיטורים לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963 (להלן – חוק פיצויי פיטורים); והשניה - מהו מנגנון התגמול (עמלות) שנקבע בין הצדדים וכפועל יוצא מכך, האם התובעת זכאית לעמלות נוסף על אלה ששולמו לה בתקופת העבודה אצל הנתבעת.

2. רקע עובדתי

א. הנתבעת היא חברה העוסקת בייצור ושיווק ציוד רפואי והיא חברת בת של חברה בשם "מנן מדיקל" (להלן – מנן).

ב. התובעת היא אחות בהכשרתה ובעלת תואר שני במנהל עסקים, בעלת נסיון של כעשרים שנים בתחום מכירות של ציוד רפואי. בשנים האחרונות ובמהלך עבודתה של התובעת בנתבעת, היא שימשה כחברת מועצת גן יבנה. בתקופת עבודתה בנתבעת, התובעת אף התמודדה לתפקיד ראש המועצה.

ג. תקופת עבודתה של התובעת אצל הנתבעת היא מיום 23.3.08 ועד ליום 4.11.09.

ד. תנאי עבודתה של התובעת, לרבות שכר ועמלות עוגנו בחוזה עבודה ובנספחים לו, עליהם הצדדים חתמו עם תחילת עבודתה של התובעת (ביום 23.3.08).

בסעיף 8 לחוזה העבודה נקבעו ההוראות הבאות ביחס לעמלות:

"8.1 העובדת תהיה זכאית לקבל בתוספת למשכורתה עמלות ע"פ נספח מצורף. מובהר כי המכירות לצורך סעיף זה תחשבנה המכירות בניכוי עמלות מכירה או תשלומים שניתנו לצד שלישי.

התשלום לעובדת בגין העמלות כאמור יבוצע מידי רבעון ולאחר שהופקדו כספי המכירות בקופת המעביד. מובהר למען הסר ספק כי בשל תשלום העמלות כאמור, העובדת לא תהיה זכאית לקבל בונוס כספי אחר במועד כלשהו, לרבות בונוס שיחולק לכלל עובדיה חברה, אלא אם יחליט המעביד אחרת, הכל על פי שיקול דעתו הבלעדי של המעביד.

8.2 למען הסר ספק יובהר כי העמלות ו/או הבונוס ו/או כל חלק מהם שתקבל העובדת לא יחשב כחלק ממשכורתו וזאת לכל מטרה שהיא, לרבות אך מבלי לפגוע בכלליות האמור לצורך תשלום פיצויי פיטורין ולצורך הפרשות סוציאליות שהעובדת זכאית להם לפי הסכם זה.

עוד יובהר כי העובדת לא תהיה זכאית לקבל עמלות ו/או בונוס לאחר הפסקת עבדותה בחברה מכל סיבה שהיא.

8.3 ...

8.4 מובהר בזאת למען הסר ספק כי ברור לעובדת כי אין כל התחייבות של המעביד לשלם בונוס כל שהוא לעובדת וכי האמור בהסכם זה בכל הקשור לכך מיועד אך ורק להבהיר את הכללים שיחולו על מתן בונוס, באם אכן יינתן בשלב כל שהוא והעובדת מצהירה במפורש כי עניין זכאותו לבונוס הובהר לה במפורש וכי לא תטען כל טענה בהקשר זה.

מוסכם בזאת כי לאחר חצי שנה יבדק מחדש מבנה תשלום העמלות."

בנספח לחוזה העבודה נקבעו ההוראות הבאות:

"תשלום עמלות המכירה בשנת 2008 יחושב בהתאם לקוואטה שנקבעה והועברה אליכם בעבר, הקווטה לשנת 2008 תחל מכירות אפריל 2008 ותעמוד על 75% מהקווטה שנקבעה לשנה, רווח גולמי 1,113,750$ עבור מכירותROW ו 247,500$ עבור מכירות לחבורת הבנות.

בתחילת שנת 2009 תיקבע קוואטה חדשה עבור שנת 2009, שתשמש כבסיס לחישוב תשלום העמלות עבור שנת 2009

וכן הלאה, בתחילת כל שנה קלנדרית תיקבע קוואטה חדשה, שתשמש כבסיס לחישוב בעמלות עבור אותה שנה."

נבהיר כבר בשלב זה כי המינוח ROWמשמעו "שאר העולם" (rest of the world).

בעמוד נוסף נקבעו ההוראות הבאות:

MTRE Manager

Expected sales of $2.25M to ROW and additional $500K to subsidiaries

Gross margines from MTRE deals (Units+Wreps) average to 66%

Quota for 2008 is Gross of $1,485,000 from ROW and $330,000 from Subsidaries

התובעת חתמה על שני העמודים הנספחים.

ה. ביום 3.3.09 שלח מנכ"ל הנתבעת, מר ארז נמרוד (להלן – נמרוד), הודעת דוא"ל לחשב הנתבעת, מר דוד בלס (להלן – בלס) בה פורטה תוכנית עמלות חדשה לתובעת לשנת 2009. עותק מההודעה נשלח אף הוא בדוא"ל לתובעת.

להלן לשון ההודעה (נספח ו' לתצהיר נמרוד):

"שוש לאופר

מודל עמלות לשנת 2009:

מכירות מטרא עבור שנת 2008, בניכוי עמלות סוכן, כולל לבנות – 2,838

עד מכירות בגובה השווה למכירות שנת 2008- אין עמלת מכירות

2% ממכירות מעל 2,838,000 $

ארז"

על פי הנטען בתצהיר התובעת, היא לא קיבלה את ההודעה, אף שתוכנית העמלות החדשה הוצגה בפניה בעל פה.

ו. הנתבעת שילמה לתובעת עמלות בסך של 37,295 ₪ בחודש פברואר 2009 וסך של 5,394 ₪ בחודש מרץ 2009. סמוך לתשלום השני, ביום 10.3.09, התובעת שלחה הודעת דוא"ל לנמרוד בנושא העמלות (נספח ה' לתצהיר נמרוד):

"ארז

נכנס לי בונוס לבנק , בדיוק בזמן

תודה רבה ושנמשיך 'בלי עין' להמריא אל על

שוש"

ז. ביום 4.10.09 הודיעה התובעת על התפטרותה. להלן נוסח מכתב ההתפטרות (נספח ז' לתצהיר נמרוד):

"הנדון: הודעה על סיום עבודה

הריני להודיע בזאת על סיום עבודתי בחברת MTRE.

היום האחרון לעבודתי, בהתאם לחובתי למתן הודעה מוקדמת יחול ביום 4.11.09.

אבקשך להסדיר את כל הקשור לזכויותיי בעת סיום עבודתי בחברת (דמי הבראה, פיצויי פרישה, פדיון חופשה ובונוס)

כמו כן, ברצוני להודות לך על ההזדמנות שניתנה לי לעבוד בחברה, ועל האמון והתמיכה להם זכיתי, אני מאחלת לעובדים ולהנהלה הצלחה רבה בהמשך הדרך.

בברכה

שוש לאופר"

ח. סמוך לאחר הודעת ההתפטרות, הנתבעת הודיעה לתובעת שהיא תשלם לה פיצויי פיטורים אם התובעת תחתום על כתב ויתור (נספח ז' לתצהיר התובעת).

ט. ביום 25.10.09 הודיע נמרוד בכתב לכל עובדי מנן על שינוי ארגוני במערך המכירות, על חילופי גברי ועל סיום עבודתה של התובעת. במסגרת זו שיבח את התנהלותה ופועלה (נספח ח' לתצהיר נמרוד).

י. ביום 27.10.09 שלח בלס (חשב הנתבעת) לתובעת עותק מהודעת הדוא"ל מיום 3.3.09 בעניין מודל עמלות המכירה לשנת 2009 (נספח ו' לתצהיר התובעת).

יא. ביום 1.11.09 התובעת קבלה על סכום העמלה ששולם לה בגין שנת 2009 ובאה בדברים בנושא עם נמרוד. באותו שלב התובעת טענה כי היא זכאית לכל הפחות לעמלות בסך 100,000 ₪. נמרוד לא קיבל את הטענות והציג בפני התובעת תחשיב שבלס ערך לגבי העמלות לשנת 2009, ולפיו התובעת היתה זכאית לעמלות בסך 276 דולר (נספח ט' לתצהיר נמרוד).

יב. במהלך החודשים לאחר מכן, התנהלה תכתובות בין הנתבעת ובין ב"כ התובעת (נספחים י' – יב' לתצהיר נמרוד) ובסופו של יום כל צד נותר בעמדתו.

3. להלן תמצית טענות התובעת

א. התובעת זכאית לעמלות כנגזרת מהמכירות שביצעה, וזאת להבדיל מעמלות הנגזרות מהרווח הגולמי של המכירות.

ב. בנוסף, חישוב העמלות צריך להיות נגזרת של סכום המכירות הסופי ולא כחישוב פרוגרסיבי (מדורג), כטענת הנתבעת.

ג. הנתבעת היתה מנועה מלשנות את מנגנון התגמול לשנת 2009 ללא הסכמת התובעת, שסירבה לכך מפורשות. בכל מקרה, השינוי בגין שנת 2009 לא נעשה בכתב, כנדרש על פי חוזה העבודה.

ד. התובעת התפטרה מחמת הרעה מוחשית בתנאי עבודתה, נוכח התעמרות ויחס מזלזל מצדו של נמרוד, לאור העובדה כי העמלות הולנו מספר רב של חודשים, שולמו בחסר ואף לאור השינוי שהנתבעת כפתה עליה בנוגע למנגנון העמלות לשנת 2009.

4. להלן תמצית טענות הנתבעת

א. הנתבעת שילמה לתובעת את העמלות שהגיעו לה במלואן, בהתאם לחוזה העבודה עליו הצדדים חתמו ובהתאם להסכמת הצדדים בדבר שינוי מנגנון התגמול לשנת 2009, החל מחודש מרץ 2009.

ב. התובעת התפטרה מעבודתה ללא הנמקה ואף לא התריעה שהיא מתפטרת מחמת "הרעה מוחשית בתנאי עבודתה". גם לגופן של הטענות בנושא זה, אין מקום לקביעה שמדובר בהרעה מוחשית המצדיקה תשלום פיצויי פיטורים: מנגנון העמלות נקבע בהסכמה עם התובעת, גם תשלום העמלות לשנת 2008 נדחה בהסכמה והתובעת קיבלה יחס ראוי והוגן ממנהליה ומהנתבעת לכל אורך תקופת העסקתה.

5. ההליך

א. בקשת התובעת לגילוי מסמכים התקבלה בחלקה ובית הדין הורה על גילוי דוחותיה הכספיים של הנתבעת (החלטת כב' הנשיא שפיצר (כתוארו אז) מיום 17.1.12. במסגרת בקשת רשות ערעור שהגישה הנתבעת לבית הדין הארצי הוסכם כי הדיון בנושא יתחלק לשניים. תחילה תתברר פרשנותו של חוזה העבודה של התובעת וזכאותה של התובעת לעמלות. בהמשך, בהתאם לעקרונות שיקבעו, יועברו הדוחות למומחה שיערוך תחשיב מלא של העמלות המגיעות לתובעת (בר"ע 25599-02-12, פסק דין מיום 19.6.12).

ב. שני הצדדים הגישו חוות דעת של מומחים מטעמם.

מטעם התובעת הוגשה חוות דעתו של רו"ח זילברברג. בקשת הנתבעת למחיקת חוות הדעת נדחתה, מאחר שמדובר בטענות הנוגעות לעניין המשקל שיש ליתן לה ואין בהן להביא למסקנה כי נפל פגם של קבילות בחוות הדעת (החלטה מיום 26.11.12).

לאחר שהנתבעת הגישה את חוות דעתו של פרופ' צבירן, כמומחה מטעמה, הוגשה חוות דעת משלימה מטעם רו"ח זילברברג.

ג. התקיימו שלוש ישיבות הוכחות שבהן נשמעו עדי התביעה (התובעת ורו"ח זילברברג) ועדי ההגנה (נמרוד, בלס וכן מספר עובדי מכירות מ"מנן", שהיא חברת האם של הנתבעת ואשר ביצעו מכירות גם עבור הנתבעת: מר גלעד זמיר, ששימש כמנהל מכירות ישראל והמזרח התיכון, מר לאונרד דיטש, מנהל מכירות איזורי ומר אהרון גולנדסקי, מנהל מכירות מזה 43 שנים ב"מנן").

מטעם הנתבעת הוגשו תצהירים נוספים (מטעם גב' מירב כהן, סוכנת נסיעות של הנתבעת וכן עובדי הנתבעת - מר טל מרום ומר פיליבה), אך כיוון שעדים אלה לא התייצבו להיחקר על תצהיריהם, הנתבעת ויתרה על עדותם.

6. טרם שנפנה לדיון בשני רכיבי התביעה, מצאנו לציין כי התרשמנו שהיתה מידה לא מעטה של האדרה ואי דיוק בעדותה של התובעת. להלן נפרט מספר דוגמאות:

א. על פי המתואר בתצהיר התובעת (סעיף 4), היא עזבה מקום עבודה קודם נוכח נתוני שכר שנמרוד הציג לה. בחקירתה הנגדית התובעת הבהירה שעזיבתה את מקום העבודה הקודם היתה ביוזמתה וללא קשר לתחילת עבודתה בנתבעת (עמוד 6 לפרוטוקול שורות 5-12).

ב. בסעיף 12 לתצהירה, התובעת טענה כי במשך כל תקופת עבודתה סבלה מהשפלות מילוליות, נזיפות וגערות בעניינים שוליים (כגון איחורים קלים) ובעקבות בקשותיה לשפר את לוחות הזמנים של הטיסות. תשובותיו של התובעת בחקירה הנגדית, בנושא יחסיה עם נמרוד, לא היו עקביות. תחילה התובעת העידה שיחסיהם היו טובים וחמים, אך בהמשך העידה שמתחילת עבודתה יחסו כלפיה היה קשה ובלתי ראוי (עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 21-25, 28-29; עמוד 10 לפרוטוקול שורות 12-16).

ג. התובעת אף הלינה על ניכוי של 500 ₪ משכרה בגין שימוש מופרז בטלפון, אך הנתבעת הציגה תכתובת דוא"ל (נספח ג' לתצהיר נמרוד), לפיה עקב הערתו של נמרוד לגבי שימוש מופרז במכשיר הטלפון שהנתבעת העמידה לרשות התובעת לצרכי העבודה, התובעת הסכימה כי סכומים אלה ינוכו משכרה.

ד. גם טענות התובעת לגבי מסלולי טיסות לחו"ל במסגרת עבודתה, התבררו כלא מדויקות ועל מנת שלא לחזור על הדברים, נפנה לסעיף 35 לפסק הדין.

7. לא מצאנו שהאמור בחוות הדעת מטעם התובעת, עזר לשפוך אור על המחלוקות בין הצדדים. מדובר בחוות דעת של רואה חשבון, אשר העיד כי תחום מומחיותו הוא חשבונאי וכי הוא אינו מומחה בדיני עבודה (עמוד 19 לפרוטוקול, שורות 29-31). המומחה הודה שחוות דעתו מושתתת על פרשנות אישית שלו לחוזה העבודה וכי בעת מתן חוות בדעת עמדו בפניו טענות התובעת בלבד (עמוד 23 לפרוטוקול, שורות 23-32).

כיוון שמלאכת פרשנות החוזה היא עניין משפטי הנתון לסמכותו של בית הדין, לא מצאנו סיבה להעדיף דווקא את הפרשנות של המומחה מטעם התובעת. העובדה כי הפרשנות המוצעת על ידי התובעת נוסחה בחוות דעת ועל ידי רו"ח אינה משנה את הדברים.

מעבר לכך, לא מצאנו כי יש בחוות הדעת כדי לתרום לבירור המחלוקות שבהליך. כך למשל, חוות הדעת אינה כוללת תיאור של פרקטיקות מקובלות לתגמול עובדים. בנוסף, העובדה שנותן חוות הדעת, רו"ח זילברברג, מיודד עם התובעת ואף עבד עבורה במסגרת פרטית (במסגרת הבחירות למועצת גן יבנה) מעוררת ספק אם אכן מדובר בחוות דעת אובייקיטיבית.

מכאן נפנה לבחינת רכיבי התביעה.

מנגנון תגמול העמלות

8. על פי חוזה העבודה בין הצדדים, שכרה של התובעת עמד על 18,000 ₪ ובנוסף התובעת היתה זכאית לעמלות, מדי רבעון.

לטענת התובעת, היא זכאית לעמלות מהמכירות שביצעה, לעומת זאת לגרסת הנתבעת, זכאות התובעת נגזרת מהרווח הגולמי.

בנוסף, לגרסת התובעת שיעור העמלה הוא "ליניארי" כך שיש להעמידו בהתאם ל"מדרגת המכירות" הגבוהה ביותר אליה הגיעה, בעוד שלגרסת הנתבעת מדובר במנגנון פרוגרסיבי, בהתאם למדרגות שנקבעו בנספח לחוזה.

מחלוקת שלישית בנושא מנגנון העמלות היא בשאלה אם התובעת זכאית לעמלות מתקבולים שנגבו לאחר סיום עבודתה.

מחלוקת רביעית היא ביחס למנגנון העמלות לשנת 2009. לגרסת התובעת יש להחיל את מנגנון 2008 גם על שנת 2009, כיוון שלא הסכימה לשינוי במנגנון. לגרסת הנתבעת, מנגנון התגמול שונה בהסכמה בחודש מרץ 2009 והוא עומד על 2% מהגידול במכירות אותה שנה, לעומת היקף המכירות לשנת 2008.

9. התובעת לא פירטה טענותיה במפורש במסגרת כתב התביעה, אולם מאחר שחוות הדעת של רו"ח זילברברג צורפה לכתב התביעה ובמסגרתה הטענות נטענו (במפורש או במשתמע, כעולה מהחישובים שצורפו), לא מצאנו כי יש בכך כדי לפגום בטענות התובעת.

10. הסעיפים הרלוונטיים ביחס לזכאות לעמלות הובאו לעיל בסעיף 2ד' לפסק הדין.

11. לטענת התובעת, החוזה נוסח שרירותית על ידי הנתבעת שכפתה עליה את ההסכם (סעיפים 9-10 לתצהיר התובעת).

לאחר ששמענו את העדויות, איננו מקבלים את טענות התובעת בנושא ושוכנענו כי החוזה מהווה מיצוי של המו"מ בין הצדדים.

על פי עדותו של נמרוד, עובר לחתימת החוזה הוא שוחח עם התובעת מספר פעמים והבהיר לה את מהות תפקידה, את תוכנו של החוזה ואת מנגנון התגמול שנקבע בו. התובעת אף נטלה את החוזה, קראה אותו ובהמשך חתמה על החוזה. בנוסף, התובעת דרשה להוסיף להסכם את הסעיף (שנרשם בכתב יד) לפיו- "מוסכם בזאת כי לאחר חצי שנה יבדק מחדש מבנה תשלום העמלות". כלומר, התובעת הבינה את הוראות החוזה והסכימה להן, שהרי לבד מהערה זו, לא היו לה ההערות נוספות לגבי תוכנו. לזאת יש להוסיף כי התובעת היא אשת מכירות וותיקה מנוסה ובעלת נסיון פוליטי במישור המקומי, ואף מסיבה זו אין לקבל את טענות התובעת בנושא (סעיפים 8-13 לתצהיר נמרוד, עמוד 28 לפרוטוקול, שורות 3-11).

במסגרת חקירתה הנגדית, התובעת אישרה את גרסת הנתבעת לתיאורו של נמרוד את נסיבות החתימה (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 16-19): "קראתי הבנתי וכשהיתה לי הסתייגות - אמרתי אותה" (עמוד 8 לפרוטוקול, שורה 5).

לאור כל האמור יש לדחות טענות התובעת בעניין.

12. מכאן נפנה לפרשנות החוזה והנספחים לו.

בפתח הדברים נציין כי בבואנו לפרש את הוראות ההסכם נקודת המוצא היא כי הבסיס לפרשנותו הוא לשונו, בהקשר זה נפסק:

"מקום בו לשון החוזה ברורה, חזקה עליה כי היא משקפת את אומד דעת הצדדים ולכן יש להעניק לה משקל מכריע בפרשנותו ולתת לחוזה את המשמעות הפשוטה והברורה העולה מלשונו [ראו למשל: גבריאלה שלו "מיהם שליטי החוזה (דיון נוסף בהלכת אפרופים)" ספר מישאל חשין 645, 665 (עורכים אהרון ברק, יצחק זמיר, יגאל מרזל, 2009)]." (ע"א 8836/07 בלמורל השקעות בע"מ נ' כהן, 23.2.2010)

13. המחלוקת הראשונה היא בשאלה אם העמלות נגזרות מהמכירות או מהרווח הגולמי.

על פי הנספח לחוזה, העמלה היא נגזרת של קווטה (יעד) וביחס לשנת 2008 נקבע במפורש:

"הקווטה לשנת 2008 תחל מכירות אפריל 2008 ותעמוד על 75% מהקווטה שנקבעה לשנה, רווח גולמי 1,113,750$ עבור מכירותROW ו 247,500$ עבור מכירות לחבורת הבנות.

כלומר, בנספח נקבע במפורש שהקווטה היא מהרווח הגולמי ולא מהמכירות.

נוסח זהה נקבע גם בנספח השני, הכולל את הטבלה שבה פורטו מדרגות התגמול:

Expected sales of $2.25M to ROW and additional $500K to subsidiaries

Gross margines from MTRE deals (Units+Wreps) average to 66%

Quota for 2008 is Gross of $1,485,000 from ROW and $330,000 from Subsidaries

14. התובעת הפנתה לסעיף 41 לתצהיר נמרוד וטענה כי ממנו עולה כי העמלות הן נגזרת של המכירות (סעיף 6 לסיכומי התובעת). מפאת חשיבות הדברים, נביא את האמור באותו סעיף –

"מדובר בתשלום עמלות המבוסס על קווטה של תחזית מכירות 2008. 2.25 מיליון דולר מכירות ב ROW (שאר העולם) ו 500 אלף דולר מכירות לחברות בנות, וכן על רווח גולמי בשיעור של 66%. כך שהקוואטה עליה יבוסס חישוב העמלות הינה 1,485 אלף דולר רווח גולמי בגין מכירות ב ROW (שאר העולם) (2.25 מיליון דולר * 66%) ובנוסף 330 אלף דולר רווח גולמי בגין מכירות לחברות הבנות (500 אלף דולר* 66%). העמלה תחושב לכל סוג מכירות בנפרד..." (ר' גם סעיף 48 לתצהיר נמרוד)

כלומר, בניגוד לטענת התובעת, האמור בסעיף זה מתיישב עם עמדת הנתבעת לפיה העמלות נגזרות מהרווחה הגולמי ולא מהמכירות.

זאת ועוד, נמרוד העיד בחקירתו הנגדית כי בנספח לחוזה ישנה התייחסות לקווטה של רווח גולמי (עמוד 29 לפרוטוקול, שורות 17-20) וכי כהנחת מוצא נקבע כי הרווח הגולמי הוא 66% מהמכירות, אף שבפועל שיעור הרווח הגולמי שחושב היה 71%, כלומר בשיעור שהיטיב עם התובעת (עמוד 30 לפרוטוקול שורות 1-16, ר' גם עדות בלס בעניין חישוב העמלה בעמוד 49 לפרוטוקול, שורות 1-7).

עדות זו גם מתיישבת עם עדותם של כלל עובדי הנתבעת שהעידו, לרבות בלס, שהעידו דברים דומים.

15. התובעת הוסיפה וטענה כי מהטבלה שצורפה בנספח, עולה שחישוב העמלה הוא מהמכירות וזאת כיוון שהמונח שצוין בטבלה הוא מכירות. ר' בכותרת הטבלה:

איננו סבורים שיש ברישום שבכותרת העמודות לתמוך בפרשנות התובעת. ראשית, מדובר בכותרות בטבלה, שמטבען אינן מהותיות ועל פי רוב הן תמציתיות. שנית גם לגופו של עניין, הכותרות מתייחסות למכירותROW ומכירות לחברות הבנות שכן ישנה חלוקה בין שני סוגי המכירות. יחד עם זאת, בעמודה הראשונה צוין במפורש הרווח הגולמי (GM- Gross Margine) כאחוז מהקוואטה ובכך לתמוך בפרשנות הנתבעת.

שלישית, מהמלל שקדם לטבלה ניתן להבין שהעמלות הן נגזרת של הרווח הגולמי (GROSS MARGINE, GROSS PROFITׂ) ולא של המכירות. הטבלה עצמה מהווה כלי עזר מפורט לצורך חישוב העמלה ויש לפרשה מתוך ההקשר ולא לערוך חלוקה מלאכותית בין הנספח לחוזה ובין הטבלה שצורפה (השוו: ע"א 9236/03 ברוך מקל בע"מ נ' צח השקעות בע"מ, פ"ד נט(2) 268 (2004)).

16. לאמור לעיל נוסיף כי אף על פי חוות דעתו של פרופ' צבירן (מטעם הנתבעת), העוסק בייעוץ ובבניית מנגנוני תגמול עובדים, אין היגיון ביצירת מנגנון תגמול שנגזר מהמכירות בלבד, שכן יתכן מצב בו איש מכירות מוכר מוצרים רבים במחיר עלות או פחות מכך ואין בכך כל תועלת ורווח למעסיק (עמוד 38 לפרוטוקול, שורה 31 עד עמוד 39 שורה 4). טיעון זה מקובל עלינו.

17. התובעת הוסיפה וטענה שהיא זכאית לעמלות כנגזרת מהמכירות, ללא תלות בסכומים שנגבו בפועל. בעניין זה אין לנו אלא להפנות להוראות חוזה העבודה (סעיפים 8.1 – 8.2), לפיהן העמלות ישולמו מסכומים שנגבו בפועל וכי סכומים שייגבו לאחר סיום עבודתה של התובעת, לא יזכו אותה בעמלה. מהראיות עולה כי כך הנתבעת נהגה עם כלל עובדיה. בעניין זה נפנה לעדותו של מר גולנדסקי, ששימש כאיש מכירות במנן משנת 1970 והעיד בפנינו באופן מהימן ועיקבי (ואף לא התיימר לטעון כי הוא יודע מה היו תנאי עבודתה של התובעת - עמוד 37 לפרוטוקול, שורות 1-14), כי העמלות שולמו לו רק לאחר הגבייה מהלקוח (עמוד 37 לפרוטוקול, שורות 17-19).

לא מצאנו בטיעוני התובעת נימוק המצדיק התעלמות מהוראה מפורשת שנקבעה בחוזה העבודה ומהאופן שבו נהגה הנתבעת עם כלל אנשי המכירות שלה.

ויודגש, התובעת היא שהתפטרה מעבודתה. גם אם נקבל הטענה לפיה הנתבעת גבתה סכומים כלשהם בסמוך למועד הפסקת עבודתה, הרי שאין לתובעת להלין אלא על עצמה (ר' סעיף 11 לתצהיר נמרוד ועדותו בעמוד 27, שורות 29-33).

18. המחלוקת הנוספת בין הצדדים היא בשאלה אם התגמול שנקבע בטבלה הוא פרוגרסיבי, או שבמעבר בין "מדרגה" ל"מדרגה", התובעת זכאית לעמלות על פי השיעור הגבוה וזאת "מהשקל הראשון" (כלומר חישוב ליניארי ולאחור). יובהר כי בעניין זה האמור בחוות הדעת מטעם התובעת מסתמך על דברים שהתובעת מסרה לרו"ח זילברברג ותו לא. כך שאין בחוות הדעת כל תרומה בשאלה זו.

על פי עדות התובעת, במסגרת המשא ומתן שקדם לכריתת הסכם ההעסקה, נמרוד הבטיח לה כי היא תקבל עמלה "מהמכירה של השקל הראשון" (סעיפים 9-10 לתצהיר התובעת, סעיף 26 לתצהיר התובעת, עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 7-8 ושורות 26-27).

כפי שציינו לעיל, מצאנו כי היתה מידה של האדרה ואי דיוק בעדות התובעת. על רקע זה והעובדה כי אין כל ראיה נוספת שתתמוך בגרסת התובעת, אנו סבורים שעדותה מעוררת קושי.

מאידך גיסא, על פי עדויות הנתבעת (סעיף 43 לתצהיר נמרוד), לרבות עובדי הנתבעת בעבר (מר דיטש), שיעור העמלה היה פרוגרסיבי (עמוד 36 לפרוטוקול, שורות 7-8). נוסף לכך, גם האמור בחוות דעתו של פרופ' צבירן תומך באותה מסקנה. על פי חוות הדעת, גרסת התובעת מנוגדת לפרקטיקות מקובלות לחישוב תמריצי מכירה ואינה עולה בקנה אחד עם היחס המקובל בין שכר היסוד לעמלות המכירה המשולמות לעובדי מכירות, מה גם שאין בה היגיון עיסקי (ר' סעיפים 14 ו-18 לחוות דעתו של פרופ' צבירן ועדותו בעמוד 39 לפרוטוקול, שורות 29-33, עמוד 40 לפרוטוקול שורות 16-29).

מעבר להגיון שבשיטת התגמול על פי גרסת הנתבעת, נציין כי הדעת נותנת שאם כוונת הצדדים היתה לאחוזי עמלות המשתנים על פי גובה המכירות ולא רק על פי "מדרגות", עניין זה היה מוצא ביטוי בנספחים לחוזה העבודה. העובדה שאין לנושא זה כל אזכור, תומכת גם היא בגרסת הנתבעת.

19. לסיכום הדברים עד כה, איננו מקבלים את פרשנות התובעת לחוזה העבודה ולשיטת התגמול שנקבעה. לכך נוסיף שמהראיות עולה כי ב"זמן אמת" ועד הגשת התביעה, התובעת לא טענה דבר בעניין מנגנון העמלות. בלס אף העיד שהתובעת מעולם לא ביקשה לברר כיצד חושבו העמלות או מהו שיעור הרווח הגולמי בחברה (עמוד 48 לפרוטוקול, שורות 18-23, 30). למעשה, טענות התובעת בנוגע לעמלות בגין שנת 2008 הועלו לראשונה עם הגשת התביעה (בחודש מאי 2010), בעוד שבפניותיה הקודמות לנתבעת (בתחילת חודש נובמבר 2009; ר' הודעת דואר אלקטרוני מיום 1.11.09) ובמכתב שערך בא כוחה (מיום 6.12.09) טענותיה התמצו בעמלות בגין שנת 2009.

כלומר, בהתנהגותה התובעת הסכימה והשלימה עם מנגנון התגמול לשנת 2008 (השוו: דב"ע נד/ 3-86 גולן - אי.אל.די. בע"מ, פד"ע כז 270, 276 (1994) ור' גם ע"ע (ארצי) 498/09 אקי"ם ישראל (ע"ר) - טלקר, (29.12.11)).

20. התובעת טענה כי עקב אוירת הפחדה ששררה בנתבעת ולאור מצב המשק בשנת 2009 וחששהּ מפני פיטורים, היא לא העלתה טענה כלשהיא בעניין העמלות (סעיף 15 לתצהיר התובעת). בחקירתה הנגדית התובעת חזרה על הטענות וציינה כי מאחר שלא היו בידיה נתונים באשר לשיעור הרווח הגולמי, לא קבלה על הסכום ששולם לה (ר' עמוד 11 לפרוטוקול שורות 22-6, במיוחד 19-22). לעומת זאת, בהמשך עדותה התובעת טענה כי לא חששה מפיטורים (עמוד 12 לפרוטוקול, שורות 10-13). גרסתה של התובעת בעניין לא היתה עקבית ויש לדחותה. כפי שנפרט בהמשך, מצאנו כי גם אין בסיס לטענות התובעת בדבר אוירת הפחדה ששררה בנתבעת.

טענות בדבר עיכוב בתשלום העמלות לשנת 2008

21. התובעת עתרה לפיצויי הלנת שכר בגין עמלות 2008. דין התביעה להידחות מאחר שזו התיישנה, משהוגשה למעלה משנה מהמועד בו העמלות שולמו לתובעת. גם לגופם של דברים, אין לקבל את הטענות, מאחר שמעדות התובעת עולה שדחיית תשלום העמלות היה בהסכמתה (עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 4-16).

נוסף על כך, בלס העיד שפנה אל התובעת וביקש ממנה שתשלום העמלות לא יעשה מידי רבעון, אלא אחת לשנה, וזאת כיוון שחישוב מלא של הרווח הגולמי ממנו נגזרת העמלה אפשרי בתום שנה לעבודתה. על פי עדותו, התובעת הסכימה לכך (עמוד 50 לפרוטוקול שורה 27 עד עמוד 51, שורה 5). ערים אנו לכך שטענה זו לא נזכרה בתצהירו (עמוד 51 לפרוטוקול, שורות 6-11). עם זאת נוכח עדותו הבהירה שהיתה מהימנה בעינינו ובשים לב לכך שהתובעת עצמה אישרה כי בפועל, הסכימה לדחיית תשלום העמלות (בלשונה: "אני לא אומרת שלא הסכמתי" (עמוד 9 לפרוטוקול, שורה 21) הגענו למסקנה כי מועד תשלום העמלות נדחה בהסכמה.

מנגנון תגמול – עמלות 2009

22. לטענת התובעת, בשנת 2009 היא היתה זכאית לעמלות בהתאם לשיעור שנקבע בחוזה משנת 2008 וכי שינוי המנגנון ל - 2% מהגידול במכירות של שנת 2009 לעומת אלה של שנת 2008, נעשה ללא הסכמתה.

בכתב התביעה נטען שביום 27.10.09 הנתבעת שינתה באופן חד צדדי את מנגנון התגמול, בהודעת דוא"ל (סעיף 11 לכתב התביעה). לעומת זאת, בתצהיר התובעת, נטען שההודעה נמסרה כבר בחודש מרץ 2009 בעל פה, אולם התובעת סירבה לשינוי בכל תוקף והראיה לכך היא העובדה שלא קיים מסמך חתום שבו היא מאשרת את השינוי (סעיפים 30-32 לתצהיר התובעת).

23. נקודת המוצא לדיון בנושא שינוי מנגנון התגמול, נמצאת בחוזה שבין הצדדים. בנספח לחוזה משנת 2008 נקבע כי בשנת 2009 תקבע קווטה חדשה. היינו, הצדדים הסכימו מלכתחילה שמנגנון התגמול (עמלות) ישונה מדי שנה. פשיטא, שהנתבעת היתה רשאית לשנות את יעדי המכירה שהיוו תנאי לזכאות לעמלות. נושא השינוי גם צוין במפורש לבקשתה של התובעת (התוספת בכתב יד - לאחר חצי שנה יבדק מחדש מבנה תשלום העמלות").

24. גרסת הנתבעת היא שנושא שינוי מנגנון התגמול נדון עם התובעת בעל פה, כמו גם עם יתר אנשי המכירות, בתחילת חודש מרץ, והתובעת הסכימה לשינוי. הודעת הדוא"ל שכללה את המנגנון לשנת 2009 נשלחה לתובעת בהתאם לאותה הסכמה (סעיפים 28-32 לתצהיר נמרוד; עדותו בעמוד 31 לפרוטוקול, שורות 1-6). הנתבעת הוסיפה וטענה כי לא היה הגיון עסקי ביישום מנגנון תגמול 2008 גם בשנת 2009 מאחר שזה לא תמרץ את התובעת להגדיל את שיעור המכירות בצורה משמעותית (סעיף 44 לתצהיר נמרוד).

25. גרסת התובעת ביחס לקבלת הדוא"ל ממרץ היתה מתחמקת ולא משכנעת.

התובעת טענה כי לא קיבלה את הודעת הדואר האלקטרוני מיום 3.3.09, מאחר שמדי יום היא קיבלה כמות גדולה של הודעות דואר אלקטרוני (עמוד 14 לפרוטוקול, שורות 28-31; עמוד 19 לפרוטוקול, שורות 15-21). מדבריה עולה כי ההודעה נשלחה, אולם היא לא פתחה את ההודעה ולא קראה אותה וכי ראוי היה שהנתבעת תשלח הודעה כה חשובה בדרך אחרת.

איננו מקבלים את הטענות בנושא. התובעת קיבלה הודעה על שינוי תנאי התגמול ונשלחה אליה הודעה כתובה מתאימה. ככל שהיו בפיה טענות, מצופה היה כי תשיב להודעה ותטען אותן במפורש והיא לא עשתה כן. חלף זאת, התובעת קיוותה שהדברים יסתדרו (עמוד 13 לפרוטוקול שורות 25-30), לא אמרה דבר, לאחר מכן טענה שלא קיבלה את ההודעה או לא קראה אותה ולמעשה התחמקה ממתן תשובה משמעותית ממנה ניתן להסיק שתוכן ההודעה לא היה מקובל עליה בזמן אמת וכי נקטה בפעולות גלויות וברורות להביע את התנגדותה לשינוי.

26. נוכח עדות זו של התובעת, אנו מקבלים את עדותו של נמרוד, לפיה "אני אמרתי מה המודל אבל זה היה בהסכמה בשיחה..אין לי שום טעם לעבוד עם מנהל מכירות שלא מסכים עם מודל המכירות שלו. אין מה להמשיך איתו בכלל בהגדרה." (עמוד 31 לפרוטוקול, שורות 4-6). דברים אלה מתיישבים עם הגיונם של דברים. ויודגש, הנתבעת כלכלה צעדיה בהתאם למצגים שיצרה התובעת. אם אכן התובעת היתה מסרבת לשינוי מנגנון העמלות, יתכן שהצדדים היו מגיעים להסכמה אחרת או שדרכי הצדדים היו נפרדות בשלב מוקדם הרבה יתר. בפועל התובעת לא עשתה כן ובכך פגעה בהסתמכותה של הנתבעת. בהקשר זה ראוי לציין שעובד אחר בנתבעת, מר דני אטון, סיים את עבודתו בנתבעת בעקבות חילוקי דעות שהתגלעו בין הצדדים בעניין מודל העמלות (ר' עדות נמרוד בעמוד 26 לפרוטוקול, שורות 19-25; השוו: בג"ץ 239/83 מילפלדר נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מא (2) 210 (1987)).

זאת ועוד, מעדותו המהימנה של מר גונדלסקי עולה שבשנת 2009 מנגנון התגמול שלו שונה ומשיטה פרוגרסיבית הוא תוגמל בגין גידול במכירות (עמוד 36 לפרוטוקול, שורות 7-8). דברים דומים נשמעו גם מפיו של איש המכירות, מר דיטש. על פי עדותו של דיטש, בשנת 2009 שונה מנגנון העמלות שחל עליו ועל יתר העובדים והוא שוחח עם התובעת בנושא, אשר מסרה לו כי השינויים הללו חלים גם עליה (עמוד 34 לפרוטוקול, שורות 19-21, 25-31).

בהערכת מכלול העדויות הסדורות והמהימנות מצד הנתבעת, לעומת עדותה של התובעת בנושא, אנו מקבלים את גרסת הנתבעת לפיה שינוי מודל העמלות לשנת 2009 היה בהסכמה והוא הודע בכתב לתובעת עוד בתחילת מרץ 2009.

27. לא מצאנו לקבל את טענת התבעת לפיה אם השינוי לא נעשה בכתב, אין ליתן לו תוקף. על פי הדין, חוזה העבודה יכול וישתנה במהלך השנים - בהסכם כתוב או על ידי התנהגות הצדדים (דב"ע לה / 3-30 זוהר-גלבלום - נאמנות התיאטרון הלאומי הבימה, פד"ע ו 309 (1975); ע"ע (ארצי) 300353/97 מדינת ישראל – נהרי, פד"ע לה 318 (2000)). העלאת השינוי על הכתב היא עניין ראייתי וכיוון שבסכסוך שלפנינו, שוכנענו כי השינוי היה בהסכמה והודע לתובעת עוד בחודש מרץ 2009, כשבעה חודשים לפני התפטרותה של התובעת, לא מצאנו פסול בכך שהשינוי לא הועלה על הכתב באופן מסודר, אלא רק נשלח בהודעת דוא"ל לתובעת.

סיום עבודתה של התובעת

28. לטענת התובעת, היא התפטרה עקב הרעה מוחשית של תנאי העבודה (סעיף 23 ב' לתצהיר התובעת).

בע"ע 26706-05-11 שבתאי חיים - טכנובר בע"מ, (10.6.13) סוכמה ההלכה הפסוקה בנושא זכאות לפיצויי פיטורים של עובד המתפטר לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, כך:

"כבר נפסק, כי עובד המבקש להוכיח זכאותו לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, צריך לעמוד בשלושה תנאים: ראשית, עליו להוכיח כי אכן הייתה "הרעה מוחשית בתנאי העבודה" או "נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו"; שנית, עליו להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר, דהיינו, עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו; שלישית, עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או את הנסיבות ככל שהיא ניתנת לתיקון. לתנאי השלישי קיים חריג, לפיו אי מתן התראה לא ישלול את הזכות לתשלום פיצויי פיטורים כאשר ברור כי המעביד אינו יכול או אינו מתכוון לפעול לתיקון ההרעה המוחשית או הנסיבות, או במקרים בהם תנאי עבודתו של העובד נחותים מתנאי העבודה על פי הוראות החוק במידה ניכרת. [דב"ע (ארצי) שנ/10 - 3 כהן – הלר פיסול ותכשיטים בע"מ, פד"ע כא 238; ע"ע (ארצי) 354/07 אחים אוזן-חברה לבנייה פיתוח וייזום בע"מ – ולי טקין ואח', ניתן ביום 27.1.2012 וההפניות שם]."

לאור עקרונות אלה יש לבחון את נסיבות סיום עבודתה של התובעת.

29. נציין בפתח הדיון בנושא זה, כי במכתב ההתפטרות אין כל זכר לטענות בדבר הרעה מוחשית או יחס בלתי הולם. למעשה, במכתב ההתפטרות (שצוטט לעיל בסעיף 2ז' לפסק הדין), לא ניתן כל נימוק להתפטרות. כלומר, התובעת לא התריעה כי בכוונתה להתפטר עקב הרעה בתנאי עבודתה ואף לא אפשרה לנתבעת להגיב לטענות אלה ולשפר את הטעון שיפור.

מכאן נעבור לבחינת טענות התובעת לגופן.

30. לגרסת התובעת, הנתבעת הלינה את תשלום העמלות לשנת 2008 ואלה שולמו לה באיחור ניכר ובחסר. עוד נטען כי הנתבעת ביצעה שינוי חד צדדי במנגנון התגמול לשנת 2009. התובעת גם הלינה על יחסו של נמרוד אליה. בנושא האחרון, נטען שהתובעת סבלה מהשפלות מילוליות, גערות מיותרות (נמרוד נהג להעיר לה על איחורים קלים) והתנהגות כוחנית - ניכוי של 500 ₪ מהשכר בגין שימוש מופרז ברכב והזמנת טיסות שאינן נוחות, רק על מנת להוזיל עלויות (סעיפים 14-16 לתצהיר התובעת).

התובעת נשאלה לגבי הסיבות להתפטרות ולהלן הנימוקים בלשונה (עמוד 14 לפרוטוקול שורות 14-22):

"ש. וההתבשלות שלך התחילה חודשיים לאחר שהתחלת לעבוד בנתבעת?

ת. זה לא חודשיים, אבל זה היה תהליך. היו כמה סיבות שגרמו לזה. א – לא שילמו לי, הוא לא עמד בהסכם כפי שהוא הבטיח, קיבלתי את העמלות לא אחרי רבעון אלא אחרי שנה. ב – לא קיבלתי את העמלות מן המכירות כפי שסוכם. ג – הוא החליט על דעת עצמו באופן שרירותי להוריד לי דלק וטלפון, ואלה דברים שלא היו בחוזה וכל מיני אמירות בוטות.

ש. אנחנו מדברים פה על תקופה של שנה וחצי שאת בולעת צפרדעים?

ת. נכון. אתה מבשיל ואז אתה מחליט שאתה לא נשאר במקום כי אתה צריך לבוא הביתה שמח מיום עבודה."

למעשה, טענת התובעת היא שלאורך כל תקופת עבודתה היא סבלה מיחס פוגעני והפרות של חוזה העבודה.

31. כפי שציינו לעיל (החל מסעיף 21 לפסק הדין), התובעת הסכימה לדחיית תשלום העמלות לשנת 2008 ואף הסכימה לשינוי מנגנון העמלות לשנת 2009. משנינתה הסכמתה, אין מדובר בהרעה בתנאי העבודה, אלא בשינוי מוסכם.

32. גרסת התובעת לפיה השינוי במנגנון העמלות לשנת 2009 הביא להחלטה על התפטרותה אינה מתיישבת עם עדותה שלה, לפיה לא קיבלה את המייל ממרץ 2009, ורק ביום 27.10.09, לאחר שכבר מסרה את הודעת התפטרות (ביום 4.10.09), נודע לה על השינוי (סעיפים 15-16 לתצהיר התובעת).

33. לא שוכנענו כי התובעת סבלה מאוירת הפחדה והתנהלות פוגענית מצדו של נמרוד. התובעת הצהירה כי לאורך כל תקופת עבודתה יחסיה עם נמרוד לא היו תקינים, אולם כפי שכבר ציינו לעיל, עדותה בנושא היתה בלתי עיקבית. תחילה טענה שהיתה אוירה עכורה בחברה כבר בחודשים מאי - יוני 2008, סמוך לקליטתה בחברה (עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 21-25, 28-29). בהמשך טענה כי אותה תקופה יחסיה עם נמרוד היו תקינים וטובים והאוירה ששררה בחברה היתה טובה. התובעת אף ציינה שהיא ביקרה את חמו של נמרוד במיטת חוליו (לאחר שעבר ניתוח; עמוד 10 לפרוטוקול, שורות 12-16).

מנגד, נמרוד העיד שיחסיו עם התובעת היו תקינים וכי אין בסיס לטענה לפיה הוא נהג בה בצורה בלתי ראויה (סעיפים 50 - 49 לתצהיר נמרוד). נמרוד לא נחקר בעניין יחסיו עם התובעת וחלק זה של עדותו לא נסתר. בהקשר זה ראוי לציין כי נמרוד נשאל לגבי יחסיו עם עובדים אחרים בנתבעת ושב וטען כי יחסיו עימם היו תקינים, אף אם מפעם לפעם התגלעו חילוקי דעות מקצועיים ביניהם, וכי עובדים אלה לא עזבו את החברה "בטריקת דלת" כטענת ב"כ התובעת (עמוד 26 לפרוטוקול שורה 7 עד עמוד 27 שורה 6). העובדה שעובדים לשעבר התייצבו להעיד מטעם הנתבעת תומכת בעדותו של נמרוד בנושא זה.

34. גם טענות נוספות של התובעת בנוגע ליחס שקיבלה מהנתבעת לא הוכחו. התובעת טענה כי נמרוד עמד על הזמנת טיסות זולות, למרות שהיו פחות נוחות (מבחינת שעות או המתנה בשדות תעופה) וגרמו ל"טרטור" של התובעת. מהראיות עולה תמונה שונה – הוצגה תכתובת דוא"ל (נספח י'ג לתצהיר נמרוד) ממנה עולה כי פעמים רבות אישרו לתובעת טיסות יקרות, אך במסלול נוח, על מנת להקל עליה. בנוסף, התובעת נהגה להציג בפני נמרוד נתונים של מספר טיסות ליעד הנדרש והוא אישר הזמנת טיסות במחיר ממוצע ולא במחיר הזול ביותר, כטענתה. ביחס לתכתובת דוא"ל שבה התובעת ננזפה על בחירה בטיסות יקרות יחסית (ת/1), נמרוד הבהיר כי מדובר במקרה חד פעמי שבו התובעת לא עדכנה אותו לגבי החלופה הזולה, למרות בקשתו לקבל גם את החלופה הזולה וגם את החלופה המומלצת ביותר. באותו מקרה, התובעת העלימה ממנו את הנתונים שביקש ולא הציגה בפניו את ההצעה הזולה ביותר (עמוד 31 לפרוטוקול, שורות 29-33). הסברו של נמרוד מקובל עלינו, הוא הגיוני והוא גם מתיישב עם חלופת הדוא"ל שנזכרה לעיל.

לסיכום האמור לעיל, לא הוכחו טענות התובעת בדבר יחס לא הולם מצדו של נמרוד.

35. בשולי הדברים נציין כי אין בעובדה שהצדדים נדברו ביניהם עובר לסיום עבודתה של התובעת והועלתה האפשרות כי פיצויי הפיטורים ישולמו לתובעת, לפנים משורת הדין, כדי להצמיח לתובעת זכאות לפיצויי פיטורים (ר' תכתובת דוא"ל מיום 1.11.09, נספח ט' לתצהיר נמרוד, וטיוטת כתב ויתור, נספח ז' לתצהיר התובעת).

36. סוף דבר - התביעה נדחית.

התובעת תשא בהוצאות הנתבעת בסך 5,000 ₪ וכן בשכ"ט עו"ד הנתבעת, בצירוף מע"מ כחוק, בסך 13,000 ₪. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק אם לא ישולמו תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ה תשרי תשע"ה, (19 אוקטובר 2014), בהעדר הצדדים.