1. התובעת, ילידת 1953 בת 60 כיום, מורה במקצועה, עתרה נגד הנתבעת לפיצוי על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן – החוק), בגין נזקי גוף שנגרמו לה לטענתה, בתאונה שאירעה לה ביום 03/12/08 (להלן - התאונה).

2. אין מחלוקת בין הצדדים לעניין החבות על פי החוק.

3. פרופסור סודרי מונה כמומחה מוסכם מטעם הצדדים להערכת נכותה של התובעת בתחום האורטופדי (להלן – המומחה).

המומחה קבע, בחוות דעת מיום 04/04/11, כי לתובעת לא נותרה נכות אורטופדית צמיתה כתוצאה מהתאונה.

בנוסף קבע המומחה, כי תלונותיה הינן כתוצאה של מצב רפואי קודם ("קשיים בהליכה, בעמידה ובישיבה ממושכת, זמן רב קודם התאונה, עקב עודף משקל ודליות ברגליים" וכן "הממצאים בדימות של ע"ש מותני על רקע שינויים ניווניים, הקיימים גם בע"ש צווארי גבי").

4. ב"כ הצדדים חלוקים באשר לגובה הנכות הרפואית, השפעת הנכות אם קיימת על תפקודה של התובעת וכן באשר לפריטי הנזק וגובהם.

5. לאחר שמיעת עדות התובעת והמומחה, ועיון בסיכומי ב"כ הצדדים ובמסמכים הרלוונטיים, שוכנעתי, לקבוע העובדות והמסקנות הבאות:

5.1. נכות רפואית –

התובעת חולקת על קביעת המומחה לעניין שיעור הנכות הרפואית. לגרסתה היה על המומחה לקבוע נכות רפואית בשיעור של 10% שהינה תוצאה של פגיעותיה בתאונה.

טענה זו נדחית. המומחה, בחוות דעתו וחקירתו בפניי, נותר עקבי בקביעותיו אשר לא נסתרו, ובשים לב לעברה הרפואי של התובעת (על פי התיעוד שצורף ומצוין בחוות דעת המומחה), שוכנעתי להעדיף קביעות אלו על פני טענות התובעת בעניין זה.

בנוסף, נדחית טענת התובעת לפיה המומחה בחוות דעתו לא התייחס לענין אשפוזה של התובעת לאחר התאונה. ענין זה מצוין במפורש בעמודים 1 ו-4 לחוות הדעת.

עוד נדחית הטענה לפיה טעה המומחה בקביעתו לפיה "התאונה הנדונה לא היתה בעלת קינמטיקה קשה". גם על פי המסמכים שצורפו לתצהיר התובעת ניתן לקבוע כי לרכבה של התובעת נגרם נזק קל יחסית. בהקשר זה יצוין כי בניגוד לנטען בסעיף 2 לתצהיר התובעת (לענין אי הפניה לקבלת טיפול רפואי מיד לאחר התאונה), גם על פי טופס המיון נרשם מפי התובעת כי כאביה גברו בלילה שלאחר התאונה.

אשר על כן, קביעות המומחה בחוות דעתו לא נסתרו. אי לכך, אני קובע כי לא נותרה לתובעת נכות רפואית בעקבות התאונה.

5.2. נכות תפקודית –

התובעת העלתה בסיכומיה טענות בעניין שעור נכותה התפקודית כתוצאה מהתאונה.

בשים לב לקביעות המומחה בחוות הדעת ולהעדר נכות רפואית צמיתה, נדחות טענותיה של התובעת בעניין זה.

אשר על כן, אני קובע כי לא נותרה לתובעת נכות תפקודית כתוצאה מהתאונה.

5.3. נוכח האמור לעיל , אני מעריך את נזקיה של התובעת כדלקמן:

5.3.1. כאב וסבל

בשים לב למהות הפגיעה, לקביעות המומחה בחוות הדעת (כולל קביעותיו בעדותו בפניי לענין נכות זמנית למשך שנה לאחר התאונה), הטיפולים להם נדרשה התובעת, תקופת האשפוז ואי הכושר לאחר התאונה ולכל פרמטר רלוונטי נוסף, אני פוסק לתובעת בגין ראש נזק זה - סך של 15,000 ₪ נכון להיום (בהתאם לסמכותי על פי סע' 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976).

5.3.2. הפסדי השתכרות לעבר –

התובעת, מורה במקצועה, הציגה אישורי אי כושר למשך 9 חודשים מיום התאונה. לטענת התובעת, הפסדה בתקופה זו מתבטא בניצול ימי מחלה צבורים.

התובעת הציגה תלושי שכר לתקופה של 3 חודשים לפני התאונה ולחודש התאונה עצמו. לא הוצגו תלושי שכר לתקופה שמחודש ינואר 2009 ואילך, למעט 4 תלושי שכר לחודשים ספטמבר – דצמבר 2012. עם זאת, התובעת הציגה אישור ניצול ימי מחלה של משרד החינוך (נספח ד' לתצהירה) התומך בטענתה לניצול ימי המחלה זו.

נוכח אישורי אי הכושר שצורפו, קביעת המומחה בעדותו לענין נכות זמנית למשך שנה והאישור על ניצול ימי מחלה שצורף, שוכנעתי לקבל את טענותיה של התובעת לענין תקופה זו. על פי האסמכתא שצורפה לסיכומי התובעת (הנוסחה לחישוב שווי ימי המחלה הצבורים) ושכרה של התובעת לפני התאונה, אני פוסק לתובעת פיצוי בסך 15,000 ₪ בגין תקופה זו.

לתקופה שלאחר מכן – חרף אישור הרופאה התעסוקתית שצורף (לפיו התובעת מוגבלת לחצי משרה בשנת הלימודים שהחלה ב 01/09/09), לא צורפו תלושי שכר או אישור המעסיק להוכחת ההפסד הנטען בתקופה זו. בנוסף, על פי קביעות המומחה, מצבה הרפואי של התובעת אינו תוצאה של פגיעותיה בתאונה, ולא נותרה לתובעת נכות כלשהיא בתקופה זו (זמנית או צמיתה). אשר על כן, לא ייפסק פיצוי בגין תקופה זו.

אשר ליתרת התקופה ועד היום - לא צורפו תלושי שכר או אישור מעסיק להוכחת ההפסד הנטען בתקופה זו. על פי תלושי השכר לחודשים ספטמבר – דצמבר 2012 (תלושי השכר היחידים לתקופה שלאחר התאונה אשר צורפו על ידי התובעת), התובעת עובדת כיום במשרה מלאה ומשתכרת סך של 15,000 ₪ ברוטו לחודש לערך. בנוסף בתקופה זו (4 חודשים) נעדרה התובעת מעבודתה למשך יומיים בלבד. אשר על כן, לא ייפסק פיצוי בגין תקופה זו.

אשר לטענת התובעת לענין הפסד "גמול מחנכת" כתוצאה מפגיעותיה בתאונה – נוכח הקביעות לעיל יש לדחות טענות התובעת בענין זה.

בכל מקרה, לא הוכח על ידי התובעת כי הועסקה בתפקיד מחנכת כיתה טרם התאונה (בתלושי השכר שצורפו אין אזכור לענין זה ולא צורפה אסמכתא אחרת להוכחתו וכן להוכחת הטענה בדבר הפסדי שכר כתוצאה מהפסקת ההעסקה בתפקיד זה).

5.3.3. הפסדי השתכרות לעתיד –

נוכח קביעותיי לעיל לעניין הנכות הרפואית והתפקודית, לא ייפסק פיצוי בגין ראש נזק זה (וראה אף לעיל בסיפא לסעיף 5.3.2 לפסק הדין לעניין היקף עבודתה ושיעור השתכרותה של התובעת כיום).

5.3.4. הוצאות (לעבר ולעתיד) –

בשים לב לכך שלא הוצגו קבלות על ידי התובעת, לקביעות בדבר נכותה הרפואית והתפקודית, מהות הטיפולים להם נזקקה בעקבות וכתוצאה מהתאונה, ולכך שהתובעת זכאית להחזר חלק מהוצאותיה מקופת החולים, אני קובע בראש נזק זה פיצוי גלובלי של - 2,000 ₪, נכון להיום.

5.3.5. עזרת צד ג' (לעבר ולעתיד) –

התובעת לא הצליחה להוכיח פריטי ראש נזק זה כנדרש בהליך אזרחי.

טענת התובעת לפיה לאחר התאונה קיבלה עזרה מבתה, שהינה עצמאית ונאלצה לצמצם את היקף עבודתה כתוצאה מפגיעת התובעת בתאונה, נטענה בעלמא ולא הובאו ראיות להוכחתה. יחד עם זאת, בשים לב לכך שלא נותרה לתובעת נכות רפואית ותפקודית כתוצאה מהתאונה, קביעת נכות זמנית למשך שנה על ידי המומחה, תקופת אי הכושר לאחר התאונה על פי האישורים הרפואיים ולחזרת התובעת לעבודתה, אני קובע פיצוי על דרך האומדנא, לתקופת העבר בלבד, בסך של 3,000 ₪, נכון להיום.

5.3.6. סך הפיצוי המגיע לתובעת – 35,000 ₪.

6. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 35,000 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ בגינו, אגרת משפט משוערכת אם שולמה ויתרת אגרה אם חלה.

החיובים ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

7. המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים ומתייתרת הופעתם לשימועו.

ניתן היום, ט' תמוז תשע"ג, 17 יוני 2013, בהעדר הצדדים.