א. רקע כללי ודיוני:

1. בפניי תביעה למתן פסק דין הצהרתי , אשר הוגשה על-ידי מר ישראל אקוע (להלן: המבקש) כנגד מנהל מקרקעי ישראל (להלן: המשיב ו/או המנהל). המבקש עותר להורות כי הינו המחזיק או בר הרשות של בית מגורים המצויים במקרקעין בחלקה 16 בגוש 3769, בכפר גבירול שברחובות, שבו הינו מתגורר, לטענתו מזה שנים (להלן: המבנה). כן, מבוקש לאסור בצו מניעה קבוע על המנהל מלפנות או לסלק את ידו של המבקש מבית המגורים האמור ולאסור על המשיב להיכנס או להתקרב אל הבית.
2. בסמוך למבנה איליו מתייחסים הסעדים המבוקשים בתביעתו, החזיק בעבר גיסו של המבקש, מר מוטי גאלי (להלן: מר גאלי), שטחים נרחבים ומבנים שונים. המנהל פעל בעבר בהליכים לפינוי של מר גאלי מהמקרקעין, בהליכים שונים. ב- ת.א. 5098/97 (שלום-רחו'), הגיש המנהל תביעת פינוי כנגד מר גאלי. המבנה בתביעה זו , נמצא בגוש וחלקה נשוא אותה התביעה. ביום 17/10/01 נעתר בית המשפט (כב' השופט ג. ברק) לתביעת הפינוי, לאחר שקבע כי לא מצא "שהנתבע [גאלי] הוכיח זכויות כדין במקרקעין". הוא הורה וחייב את הנתבע וכן כל מי מטעמו ובשמו ,לפנות את המקרקעין הידועים כגוש 3769 חלק מחלקה 16 בשטח של 2.370 דונם בכפר גבירול – "חלקה המסומנת בסימון נספח ב' לתצהיר מר לרנר" – ולהחזירם לידי התובעת כשהם ריקים ופנויים מכל אדם וחפץ".
3. ביום 18/12/01 הגיש המנהל תביעה נוספת כנגד מר גאלי, לסילוק יד ומתן צו מניעה וצו עשה במסגרת ת.א. 6125/01 [שלום-רחובות] המתייחס למקרקעין נוספים, סמוכים (גוש 3769 חלקי חלקות 16 ו-18 וגוש 3768 חלקי חלקות 63 ו-64). ביום 24/12/01 ,ניתן על ידי כב' השופטת שטמר פסק דין בו התקבלה הבקשה לצו המניעה.
4. ערעור שהוגש על ידי מר גאלי על פסק הדין הנ"ל, שניתן על ידי כב' השופט ברק (ע"א 3202/01), נדחה ביום 13/11/05 (בהסכמה), ונקבע כי :

"הערעור יידחה ללא צו להוצאות. המערער וכל מי מטעמו יפנה את המקרקעין הידועים כגוש 3769 חלקי חלקות 16 ו-18 וגוש 3768 חלקי חלקות 63 ו-64, בהתאם לפסק דין שניתן בת.א. 6125/01 בבית משפט השלום ברחובות ועל-פי התרשים שצורף לכתבי התביעה, תוך שלושה חודשים מיום מתן פסק הדין". (ההדגשות שלי-ע.מ.).

1. לאחר כחודשיים, ביום 24/1/06, הגיש מר גאלי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין הנ"ל ,למשך שישה חודשים נוספים. ביום 15/2/06 נדחתה הבקשה, לאחר שבית המשפט לא מצא עילה ו/או סיבה מוצדקת להארכת המועד.
2. לאחר שהמנהל החל בהליכי פינוי המקרקעין , ביום 19/4/07, הגישה אשתו של מר גאלי (בשמה ובשם ילדיה) המרצת פתיחה 206/07 [שלום-ראשל"צ], במסגרתה עתרה לקבלת סעד האוסר על המנהל מלהיכנס אל שטח המקרקעין (גוש 3769 חלקות 16,18וגוש 3768 חלקות 63, 64), וכן לקבלת סעד הצהרתי האוסר על המנהל לפנותם מביתם, ללא פסק דין המורה על פינויים, ככל שהם לא היו צד להליך שהתנהל כנגד בעלה. עתירותיה נדחו. ערעור שהוגש על ידי גב' גאלי (וילדיה) ביום 14/4/10 לבית המשפט המחוזי (16467-04-10), נדחה בהסכמה בדיון שהתקיים ביום 24/6/10, וניתנה שהות לפינוי הנכס עד ליום 14/10/10.
3. בסמוך למועד שבו הגישה הגב' גאלי את עתירותיה הנ"ל (אשר כאמור נדחו), הגיש גם המבקש, ביום 8/2/07, המרצת פתיחה 133/07, בה התבקש בית המשפט להצהיר כי הינו המחזיק כדין ו/או בר הרשות ביחס למקרקעין הידועים בחלקה 16 בגוש 3769. עם הגשת ההמרצה הגיש המבקש בקשה למתן צו מניעה זמני המונע את פינויו מהמקרקעין. אותו הליך הסתיים ביום 10/6/08 שעה שכב' השופט מנהיים הורה על הפסקת התובענה לבקשת ב"כ המבקש ועל פקיעתו של צו המניעה הזמני שניתן. נקבע גם כי המבקש לא יהיה מנוע מלנקוט כל הליך שימצא לנכון לפני כל ערכאה, וזאת לאחר שישלם למנהל הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪. כן, הבהיר בית המשפט כי ".. להסרת כל ספק שהמצב המשפטי הוא מרגע זה אין מניעה חוקית כלפי המנהל לנקוט בכל עת בכל פעולה שימצא לנכון..".
4. מאחר ומר גאלי ובני משפחתו לא פינו את המקרקעין ( בשעה שההליך הנ"ל של אשתו וילדיה עדיין התנהל), הופנו הודעות על פינוי המקרקעין לצד ג' (כולל המבקש) אשר הודבקו על דלת המקרקעין, ביום 4/5/10 וביום 12/5/10.
5. תביעה זו הוגשה ביום 9/5/10. עם הגשת התביעה , הוגשה על ידי המבקש בקשה לצו מניעה זמני, במסגרתו עתר המבקש לאסור על פינויו או סילוקו מהמבנה. כב' השופטת שמולביץ נעתרה בהחלטתה מיום 26/12/10 למתן הצו הזמני. היא הדגישה בהחלטתה דאז, כי "טענותיו של המבקש לזכויותיו במקרקעין קלושות", ובתוך כך התנתה את מתן הצו בהפקדה של 20,000 ₪, וכן פסקה הוצאות של 10,000 ₪ לפי התוצאות הסופיות של התיק.

ב. המסכת הראייתית:

1. מטעם התביעה העידו, בנוסף למבקש עצמו, עד נוסף (שאת הגשת תצהירו אישרה כב' השופטת שמולביץ בהחלטתה מיום 29/3/11), מר גבי גולן, אחיו של המבקש. עד זה משמש כיו"ר הוועד של תושבי כפר גבירול. כן, הותרה בהחלטת כב' השופטת שמולביץ הגשת תצהירו מר זכריה אקוע, אביו של המבקש, אולם הוא לא התייצב להעיד וככל שעדותו לא נשמעה , נקבע כי תצהירו לא יהווה חלק מחומר הראיות בתיק (ר' החלטתי מיום 13/6/13 עמ' 64-66 לפרו').

1. מטעם המנהל העיד מר שי קרפ , אשר שימש בזמנים הרלבנטיים כמפקח וערך דו"חות אודות המקרקעין מטעם המנהל. מר קרפ העיד גם במסגרת הדיון בבקשה לצו המניעה הזמני. כן, העידה גב' מלכה עופרי, אשר ערכה את חוות הדעת מיום 25/6/07 אודות פענוח ששת תצלומי האוויר של המקרקעין, המתייחסים לתקופה שבין השנים 1980 עד 2001.

1. לכתבי הטענות של הצדדים צורפו מסמכים רבים וביניהם: פסקי דין והחלטות הקשורים להליכים שונים שהתנהלו, לרבות ההליכים שהתנהלו בין המינהל למר גאלי; תצלומי אוויר; תשריטים ומפות שונות ועוד.

ג. תמצית טענות המבקש:

1. המקרקעין מצויים בתחומי הכפר הערבי לשעבר "קובבה" שתושביו הערבים גורשו ו/או ברחו, ולאחר מכן הבתים הנטושים אוכלסו על-ידי עולים מתימן, כולל משפחת המבקש. אין מחלוקת שהמנהל, בתור מי שאמון על המקרקעין, לא ערך חוזה עם אף אחד מהתושבים שיושבו במקום , דאז.
2. במקום בו מצוי כעת המבנה נשוא התביעה, היה צריף אשר אשר שימש, את אבי המבקש מהגעתו לאזור, בשנות ה-50 , כצריף קטן למפלט, "לימוד תורה וגידול שיחי גת בחצר". לאחר זמן, מילאו ילדי המשפחה את מקומו של האב, ובסופו של דבר, המבקש שיפץ והרחיב את הצריף האמור ועבר להתגורר בו במישרין , לפני כ-12 שנים.
3. תביעת המבקש מהווה מקרה יחיד בו תושב אוּלץ להגיש תביעה להכרה בזכויותיו. המבקש חש, במידה מסוימת, כי המשיב נוקט כלפיו במשוא פנים ואפליה. המשיב פעל בצורה "עקומה", כך שבתביעה הנוספת שהגיש נגד מר גאלי נכללו 42 דונם, במטרה להכליל גם את שטחו של המבקש ו/או של אחרים. הימצאותו של המבקש בבית המגורים אינה קשורה ואינה בעלת כל זיקה למשפחת גאלי שגם החזיקו בחלק אחר של השטח, והמבקש לא החזיק מעולם במבנה כתוצאה מזכות שלא הייתה להם. זכותו על כן, הינה זכות עצמאית שלו ושל משפחתו. גרסתו של המבקש נתמכה בעדותו הראשונה של המפקח מטעם המנהל ולא נסתרו על ידי מפענחת תצלומי האוויר.

ד. תמצית טענות המינהל:

1. אין כל טענה בפי המבקש המנמקת ומבססת מדוע יש להיעתר לתביעה, ומכח מה יש ליתן לו את הסעד המבוקש. למבקש אין כל זכות במקרקעין מטעם בעל המקרקעין, שהינו המנהל. למבקש אין כל חוזה אודות המקרקעין עם המנהל ו/או עם כל גורם אחר. המבקש הודה כי הוא לא שילם מעולם כל תשלום בעבור הזכויות במקרקעין. מכל אלה, יוצא שלמבקש לא ניתנה כל רשות להחזיק במקרקעין, וגם אם ניתנה רשות, הרי שהיא בוטלה עם שליחת הדרישה לפינוי המקרקעין.

1. בשטח אותו התחייב גאלי לפנות, נכלל המבנה המוחזק על ידי המבקש. אין בשום מקום אזכור לקיומו של המבקש במקרקעין. הפעם הראשונה בה נודע למשיב על טענות המבקש ל-"זכויותיו במקרקעין", הייתה בראשית שנת 2007, לאחר שנשלחו הודעות אודות פינוי בתיק ההוצאה לפועל שנפתח לאכיפת פסקי הדין שניתנו כנגד מר גאלי.
2. החזקתו של המבקש במקרקעין תלויה כולה "בזכויותיו" של מר גאלי והוא מחזיק בהם, מטעמו. חובת הפינוי מוטלת לא רק על מי שפסק הפינוי ניתן נגדו אלא כנגד כל אדם שלא היה צד לתביעת הפינוי ותפס חזקה בנכס שלא מכוחו של הזוכה. העובדה שפסק הפינוי לא ניתן כנגד המבקש איננה מונעת את פינויו מהנכס, ככל שהמבקש טוען כי הוא החזיק במבנה , בעת שהתנהלו ההליכים לפינוי. המבקש הינו גיסו של מר גאלי. המבקש אינו טוען כי הוא לא ידע על ההליכים שהמנהל ניהל כנגד מר גאלי, גיסו, לפינוי המקרקעין ולפסקי הדין שניתנו בהם, ולא ניתן על ידו כל טעם מדוע הוא נמנע מלהצטרף להליכים אלה.
3. תצלומי האוויר מלמדים עד כמה אי אפשר היה לתפוס את החזקה במבנה ומקרקעין, ללא הסכמת גאלי, כל זאת לאור הראיות המלמדות על המצב הטופוגרפי בשטח. חוות הדעת של מפענחת תצלומי האוויר נערכה על ידי גוף שאין לו אינטרס בהליך. חוות דעת זו לא נסתרה ולא הובאה כל חוות דעת נגדית. חוות דעת זו הוגשה אף בתביעה הקודמת שהגיש המבקש וביקש לבסוף למחקה, כך שהמבקש היה מודע לטענות המינהל.

ה. דיון והכרעה:

1. עוד בטרם אדון במחלוקות שבין הצדדים, אציין בקצרה את הרקע ההתיישבותי ההיסטורי של כפר גבירול, אשר הועלה גם בעבר, בהליכים שונים אודות הזכויות במקרקעין, בבית משפט זה ובתי משפט אחרים שעסקו בהם , מעת לעת.
2. שכונת כפר גבירול ממוקמת בצידה המערבי של העיר רחובות, ליד הכביש המוביל ליבנה. בעבר שכן במקום כפר ערבי בשם "קוביבה". בחודש מאי 1948 נכבש הכפר על ידי כוחות צה"ל ורוב תושביו נמלטו. במחצית השנייה של שנת 1948 החלו יהודים ממוצא בולגרי לאכלס את הכפר, אך רובם עזבו כעבור תקופה קצרה. החל משנת 1949 (ותקופת מרבד הקסמים), המקום אוכלס על ידי יהודים יוצאי תימן. חלקם הגיעו באמצעות הסוכנות היהודית ואחרים, באופן עצמאי. בראשית שנות ה-50 הוצמדה למקום מעברת צריפים אשר הייתה ממוקמת בסמוך ובשנת 1955 סופחו שטחי הכפר לעיר רחובות. קיים פרויקט כללי לפינוי ובינוי בשטחי הכפר שבהליכים שונים. הכפר חולק ל-11 מתחמים שונים (המתחמים נקראים גם "מבננים" ( ר' הסקירה בעניין זה בת.א. 3569/09 [שלום-ראשל"צ] ביידה נ' אקוע ואח' (פורסם במאגרים, 2011) המתבססת, בין היתר, על מאמרה של גב' שלומית בנימין מן החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב: "נוכחים נפקדים: המקרה של קוביבה/כפר גבירול", תיאוריה וביקורת 29, סתיו 2006); ת.א. 3315/04 מינהל מקרקעי ישראל נ' נועם צור ואח' [פורסם במאגרים, 2010]).
3. המחלוקת המונחת בפניי, הינה הכרעת הזכות הנטענת של המבקש להחזיק בבית המגורים/המקרקעין, כנטען על ידו וטיבה. לאחר שעיינתי ושקלתי את מכלול טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי לא הוכחה כל זכות שכזאת, על כן דין התביעה להידחות.
4. על-פי נסח הרישום (שצורף כנספח לתגובה לבקשה לצו המניעה), הבעלות של המנהל במקרקעין, הינה בעלות במקרקעין מוסדרים. אין מחלוקת, כי הנסח אינו מפרט כל רישום , ממנו ניתן להסיק כי למבקש זכות קניינית או אחרת המקרקעין. הובהר בפסיקה לא אחת, כי חוק המקרקעין, התשכ"ט 1969, הביא לשינוי מהותי בהתייחסות לזכויות במקרקעין כאשר הבעלות או זכות קניינית אחרת במקרקעין, אינן נבחנות, בבסיסן, לפי החזקה או משך תקופתה, אלא לפי הרישום של הזכות הנטענת.
5. אין בידי המבקש כל מסמך או אסמכתא חוקית אחרת בכתב, לזכות/רשות להחזיק בבית או בקרקע נשוא התביעה. המבקש עותר למעשה לגזור את זכויותיו לחזקה במקרקעין, מכח זכויותיו הנטענות של אביו אשר נטען כי עשה שימוש במבנה, בגלגולו הקודם כ-"צריף עץ", לאחר עלייתו ארצה ועם הגעתו לכפר גבירול בתחילת שנות ה-50 של המאה הקודמת, כצריף בילוי ומפלט ממבנה המגורים (הקטן) שבו דר עם משפחתו . אלא מאי? מעדותם של המבקש ואחיו, הוברר כי האב עזב את המקרקעין לפני שנים רבות (לטענתם, בשנות ה-70). כך, מעדותו של המבקש עולה כי הוריו, בינתיים, עברו להתגורר בבית שבמבנן אחר בכפר גבירול שם זכו לקבל חוזה עם המנהל (ר' עדותו בעמ' 46 שו' 17-22 לפרו'). אחיו של המבקש, מר גולן הבהיר בחקירתו כי המעבר של ההורים (בטרם הוכרו זכויותיהם בחוזה עם המנהל) , היה ל"בית נטוש אחר" בכפר, עוד בשנות ה-70 (ר' עדותו כמ' 32 שו' 4-5 לפרו').
6. המבקש נשאל אודות ההסכמה הנטענת על ידו מאת אביו לקבלת מבנה זה:

"ש. זה נכון שאין לך הסכם בכתב עם אביך, המקנה לך זכויות במבנה זה?

ת. אין מסמכים על מבנן 1.

ש. זה נכון שאין לך כלום עם אביך?

ת. אין לי נייר עם אבא וגם אין לו נייר עם המינהל."

(ר' עדותו בעמ' 46 שו'30-32 לפרו').

1. המבקש נשאל בחקירתו הנגדית אודות חוזה שיש באמתחתו עם המנהל אודות הקרקע ו/או המבנה, והאם שילם בגינם תשלום כלשהו למנהל במועד כזה או אחר:

"אתה ידעת שנכנסת להחזיק במבנה הזה, כשהקרקע בבעלות המנהל?

ת. כל הקרקעות של המנהל.

ש. אין לך חוזה עם המנהל על המבנה הזה או על הקרקע?

ת. אין.

ש. לא שלמת למנהל דבר על המקרקעין האלה?

ת. נכון"

(ר' עדותו בעמ' 47 שו' 2-7 לפרו').

1. באשר להיתרי בניה למבנה, אישר המבקש כי לא הוציא מעולם כל היתר בניה ("לאף אחד אין כלום"); אין למבנה חיבור למערכת הביוב העירונית ואספקת המים מגיעה "מהבית ממול" (ר' עדותו בעמ' 47 שו' 18-29 לפרו'). בהמשך תשובתו פירט המבקש כי "הבית ממול" הינו, בית אחר שאותו הקים, המצוי במבנן אחר, שלגביו נחתם חוזה עם המנהל (ר' עדותו בעמ' 48 שו' 1-3 לפרו').
2. אין בפני ראיות לביסוס טענות המבקש כי הינו מחזיק במקרקעין כדין. "זכות החזקה", שצוינה בסעיף 27 לכתב התביעה, הינה מינוח מטעה ומוטעה בהקשר שבו נטענה על ידי המבקש בהליך זה . יפים לעניינינו הדברים אשר נאמרו על ידי כב' השופט מנהיים בת.א. 206/07 וההליך בו נקטה אחותו, הגב' גאלי, כדלקמן:

"חזקה לכשעצמה אינה "זכות" אלא מצב עובדתי נתון בלבד. אכן, הדין מעניק זכויות מוגבלות למחזיק שמקורן בעצם היותו מחזיק (סעיפים 16 – 19 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969), אולם די לעיין בהגדרת "מחזיק" בסעיף 15 לחוק האמור כדי לראות מיד שזכויות אלה מוענקות לכל מי שמחזיק במקרקעין כעניין שבעובדה, ולא רק למי שמחזיק בהם כעניין שבזכות. לשון אחר: "חזקה" אינה זכות. למי שבידו חזקה, יהא אשר יהא מקורה ותהא אשר תהא חוקיותה, יש זכויות מוגבלות שנועדו רק להגן על החזקה מפני מי שמנסה לקחתה ממנו ללא הכרעה שיפוטית, אולם אין בכך כדי ללמד שהחזקה עומדת על רגליה שלה וכי היא לכשעצמה בגדר "זכות". מי שזכאי להחזיק בזכות וכדין, הוא בעל "זכות לחזקה". החזקה עצמה אינה נושאת את עצמה ואינה מקור לזכות להמשיך אותה אלא ככל שהדברים קבועים בסעיפים 16 – 19 לחוק המקרקעין כאמור, וענייננו אינו בא בגדרם של סעיפים אלו (והדבר אף לא נטען)."

1. אתייחס גם לשאלה, האם נכון לראות את המבקש, כבר רשות מכללא במקרקעין. בכדי לזכות במעמד זה על המבקש להוכיח כי שהה במקרקעין זמן ממושך, וכי המנהל ידע על החזקתו של הנתבע במקרקעין ולא עשה דבר.
2. התקופה הנטענת להחזקתו בבית המגורים ("מזה 13 שנה") ושעליה מנסה המבקש להיבנות לצורך טענותיו לעניין הרשות, הובררה כתקופה אשר במקרה הטוב, הינה בעלת חללים משמעותיים, באופן הגורע מאמינות גרסתו. כך, עוד בהחלטתה של כב' השופטת שמולביץ היא ציינה כי אמנם היא נמנעת מלקבוע ממצאים עובדתיים ככל שעסקינן בהליך ביניים, אולם היא העלתה תהיות/ספקות באשר לגרסת המשיב אודות פרק הזמן בו הוא מחזיק במבנה, ככל שהוברר כי במהלך התקופה הנטענת, היו רשומים על שמו של המבקש נכסי מקרקעין אחרים (ר' עמ' 35 לפרו'/החלטה שו' 23-30). תהיות וספקות אלה, לא הוסרו ו/או התבהרו גם במהלך שמיעת ההוכחות בפניי. כך, בין היתר, גרסתו של המבקש נסתרת אל מול האמור בפרוטוקול הדיון בבית הדין הרבני מיום 23/4/09 (נ/5) שם צוין כי התובע ואשתו הצהירו כי הם גרים בנפרד רק כארבעה חודשים. אם שם לא טען המבקש טענות המשקפות את המציאות, לאשרן, הרי שבפנינו צד שלא נרתע מלהציג לערכאה שיפוטית אחרת גרסה, אשר לא נצמדה למציאות.

1. באשר לשאלה האם המנהל ידע על החזקתו של המבקש במקרקעין ונמנע מנקיטת פעולה בנדון, הנני מקבלת את גרסתו של המפקח מטעם המנהל, כי בעת ביקורו בשטח הוא לא נתקל במבקש וכלל לא ידע על קיומו במקום. אמינה עלי טענתיו על הקשיים הכליים לעריכת ביקורים בתוך השטח והמצג שממנו הוא התרשם, בעת ביקורו במקום עוד בשנת 2003, הן מבחינת ה"הבהרות לעניין זהות המחזיק והן מבחינת המצב הפיזי בשטח, לדבריו:

"למיטב ידיעתי היא [הסככה] הוחזקה מעולם על ידי מוטי גאלי. בכל הביקורים שלי ידעתי שמוטי הוא המחזיק. כשראיתי את המבנה שלו בשטח באחד הביקורים, פגשתי את אחיו של מוטי והוא אמר שהכל של גאלי. מעולם ישראל אקוע לא היה בשטח ולא ראיתי אותו שם".

(ר' עדותו בעמ' 68 שו' 29-30 לפרו').

1. ובהמשך התייחס הפקח למבנה הפיזי/טופוגרפי של השטח:

"הסככה והמבנה מפח היו בשטח גם בביקורים הקודמים, אך רק מוטי גאלי היה בעל גישה ומחזיק. המתחם היה סוגר [צ"ל סגור] ומוחזק על ידי מוטי [גאלי] והיו פעמים שלא התאפשר לנו לגשת. הייתי בשטח וראיתי שזה שטח מותחם ומסוגר והכניסה היא רק דרך הגישה של מוטי גאלי. בשלב יותר מאוחר לאחר שנפתח הכל, נפרצה דרך נוספת לכיוון הסככה."

(ר' עדותו בעמ' 69 שו' 1-4 לפרו').

1. גם אם הייתי מוכנה להניח , כי משך הזמן שחלף (שלא הוכח אורכו האמתי וכתקופה קבועה ורציפה), היה על המנהל לגלות את השימוש שעושה המבקש למגוריו במקום, במשך מספר שנים, הרי שקביעה שכזו מובילה, לכל היותר, לזכות ארעי של "רשות חינם". רשות חינם ניתנת לביטול והיא בוטלה בפועל, עם הבהרתו של המנהל מיום 25/3/07, בה הודגש ברחל בתך הקטנה, כי לאחר בדיקת המנהל נמצא כי אין למבקש "כל זכויות במבנן 1 ואין בהחלטות המינהל לגבי אפשרות להסדרים עתידיים, על נגיעה לענייניו" (ר' נ/2). עוד באותה פנייה הובהר לב"כ המבקש בלשון שאינה משתמעת לשני פנים כי "המינהל לא הסכים ולא יסכים לפלישות ובניה בלתי חוקי במקרקעי המדינה וממילא אין בכוונתנו להגיע ל"הסדר", לשון מכתבך, עם הפולש ישראל אקוע".
2. במילים אחרות, גם אם הייתי מגיעה למסקנה כי המנהל "ידע" (קונסטרוקטיבית) במהלך "השנים" על הימצאותו של המבקש במבנה (מה שכאמור לא הוכח), בגין זקיפת העדר קיומם של דו"חות רצופים ועקביים בעניין לחובת המנהל, הרי שאין הדבר היה מעלה או מוריד ואין באמור להקנות למבקש זכויות במקרקעין, מעבר לאשר ציינתי.
3. כן, אדגיש את עמדתי כי לא הוכח לי שהמנהל ידע כלל על הימצאות המבקש במקום, וגם לא הוכח שהיה על המנהל לדעת על כך, על כן לא הוכח שהמבקש רכש כל מעמד של "בר רשות" מכללה, הנינת , מכל מקום , לביטול בכל עת. הדברים הנ"ל צוינו על ידי על מנת להבהיר, שגם אם הדברים היו אחרת, איני סבורה שהיה בכל כדי לשנות את התוצאה.
4. יפים לענייננו דברים שנאמרו ברע"א 10346/06 לילי ארז נגד מדינת ישראל-משרד הביטחון [פורסם במאגרים, 2007] בעניין אותה "רשות מכללא" שמקורה בשתיקת הרשויות לאורך זמן:

"ואולם, אטעים כי רשות מכללא "כזאת היא במהותה" רשות מכללא על-ידי מחדל, שהרי התנהגות המשיבה כלפי המבקשת לא נבעה מחשיבה כזאת או אחרת, אלא פשוט מכבדותו ואיטיותו לעתים של המינהל הציבורי, העוסק ברכוש הציבור וידיו מלאות עבודה, ופעמים הוא יעיל יותר ופעמים פחות, וראיה לדבר שנקפו שנים עד שהוחל בטיפול בפינוי, וגם משהוחל נקפו עוד שנים עד הגשת תביעה, ומי ימלל אם ישנם עוד מקרים כאלה. בכגון דא על בית המשפט לדקדק היטב בבואו לגזור זכויות מנסיבות של מימי המינהל הציבורי ההולכים להם לאט".

1. על תפקידו של בית המשפט במאבק בפולשים למקרקעי ציבור, כבר צוין לא אחת כי:

"אין מנוס ממאבק עיקש בפלישה לקרקעות ציבור, הקרובה להיות לדעתי מכת מדינה במקומות רבים. רשויות המדינה והציבור למיניהן מטבען הן גופים מסורבלים וכבדי תנועה, שהליכי פעולתם לא אחת איטיים, אם מטעמים טובים ואם מטעמים פחות טובים. אך בית משפט זה תפקידו לעודד את הרשויות בבואן לעשות מלאכתן, אם גם באיחור, ולהגן על רכוש הציבור" (ר' בעניין זה רע"א 11527/05 עיריית תל אביב-יפו נ' שרון לוי; רע"א 6156/05 הרצל אדאדי נ' מדינת ישראל; ע"א 5333/05 חיים גבריאלי נ' מינהל מקרקעי ישראל; רע"א 1004/05 שרלי חומרי בניין בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל).

1. באם המבנה הנטען אכן קיים, על בסיס אותו הצריף ששימש בעבר הרחוק את אבי המבקש למטרות שצויינו לעיל, הרי שהוא ננטש על ידו לפני שנים רבות. כל זכות נטענת דאז, עברה מן העולם. ככל שהמבקש בחר בהליכי הגירושין שלו "לפתור" את בעיית מגוריו ולעבור למבנה זה (כפי שהצהיר בפני בית הדין הרבני ביום 23/4/09), או אף בשנים שקדמו לכך, ברור ומובן כי הוא בחר לבצע את פעולותיו בהסוואה ובהיחבא, ככל שהמדיניות של המנהל לגבי פלישות חדשות (גם למבנים רעועים אשר ננטשו זה מכבר) וקביעת עובדות חדשות בשטח בכפר גבירול, הייתה כבר ידועה היטב באותו זמן.
2. ההתפתחות של ההליכים השונים שננקטו על ידי בני המשפחה השונים (גאלי, אשתו וילדיו והתובע), מלמדת על מלחמת החורמה המתנהלת בין תושבי הכפר הוותיקים לבין המנהל לרכישת זכויות והעוברת בינתיים מ"דור לדור", בטרם נמצא סיום לפרשה בעתיד הקרוב והנראה לעין.
3. באשר למחלוקת אודות היכללותו של המבנה נשוא התביעה בשטח אותו נצטווה גאלי לפנות במסגרת פסקי הדין בעניינו ובעניין רעייתו (שהינם פסקי דין חלוטים), הנני סבורה כי יש בחומר הראיות כדי לבסס היטב את הקביעה שהמבנה נשוא התובענה נכלל במסגרת השטח הכולל בתביעה הנוספת שהוגשה כנגד מר גאלי (ת.א. 6125/01 [שלום-רחובות]) ואשר התייחסה כאמור לשטח נרחב יותר, למעלה מ-40 דונם), לעומת ההליך הראשון שנקט המנהל נגד גאלי (שכלל כ-2.3 דונם). כן, הוכח , להנחת דעתי שהגישה השימושית והריאלית להגיע למבנה מרבית השנים ובתקופת התפיסה הנטענת, הייתה דרך הכניסה (הבלתי חוקית) שגיסו, גאלי, הקים למתחם. המבקש נמנע מלהעיד את גיסו (כמו גם את אביו). החזקות הראייתיות בנדון ידועות בדין. חומר הראיות אודות המצב בשטח ובסביבה, (כולל טופוגרפיה), מבססים היטב את טענת המנהל כי ה"חסות" והרשות של מר גאלי גיסו, לכניסתו של המבקש למבנה זה, אשר נמצא לא הרחק מביתו, לא היה בידי המבקש להיכנס למבנה ולהשתמש בו כלל ועיקר. המבקש אכן היה יכול להתנהג בהסוואה ובצנעה על מנת להישאר מתחת לעין ה"רדאר" של המנהל ומשאביו המוגבלים, אך לא כך הדבר לגבי גיסו, אשר ללא פרישת פטרונו, "הכשרו" ורשותו לכניסת המבקש למגוריו באותו מבנה, לא היה מתרחש הדבר לעולם.
4. בטיעוני הצדדים נדונה השאלה, עד כמה חל פסק הדין הנוסף כנגד גאלי על המבקש. שאלה דומה התעוררה ועלתה בהליך שיזמה גב' גאלי במסגרת ה"פ 206/07 שהוזכרה לעיל, ככל שגב' גאלי לא הייתה אחת מהנתבעים בתביעת הפינוי כנגד בעלה.
5. הנני סבורה שבנסיבות שתוארו, יש לראות גם את המבקש שבפני כמי שנתקיימו בו היסודות של אותה "קרבה העניין", בהתקיימם, חל מעשה בית דין גם אם הוא לא היה צד להליך המקורי, בין המנהל למר גאלי. הייתה בידיו ההזדמנות להשמיע את דברו בבית המשפט בקשר לעניינו, באמצעות אותם בעלי דין – הן מר גאלי (בהליכיו) והן הגב' גאלי (בהליכיה). מבחן זהות האינטרסים , בין המבקש לבני הזוג גאלי, עולה על פניו, והרצון של כלל אותם הצדדים , המשך החזקתם או של מי מהם, במקרקעין. המבקש בעצם קיווה ל"הינצל" באמצעות ההליכים שבהם היו מעורבים קרובי משפחתו - גאלי ורעייתו. אין באכזבת "התוצאה ", להחזיר את הגלגל לבראשית ולהקנות למבקש זכויות קנייניות , מבחינת יש מאין.
6. מלחמת ההתשה בין חלק מוותיקי הכפר ו/או ילדיהם (ושמע "דור שלישי"?) לבין המנהל להשלמת הסדרת מלוא הקרקעות בכפר גבירול, טרם הסתיים. פרק קטן זה, ראוי להסתיים.

ו. סוף-דבר:

1. לאור כל האמור לעיל, אין מקום לקבל את התביעה והיא נדחית. צו המניעה הזמני שניתן על ידי כב' השופטת שמולביץ ביום 26/12/10, מבוטל בזאת.
2. באשר להוצאות בגין הליך זה, המנהל הפנה (בסיפא לסיכומיו) לעלויות הנטענות (על-סך 150,000 ₪), שהיו כרוכות בביטול הפינוי שהיה קבוע לשנת 2007 , בגין צו המניעה ומבקש להתחשב בהן. גם אם לא מצאתי לאמץ טענות אלה לפסיקת היקף ההוצאות בתיק, יש מקום להתחשבות בהוצאותיו הריאליות של המנהל על רקע מכלול המתואר. לא אתעלם מההוצאות שנפסקו במסגרת הדיון בבקשה לצו הזמני בסך של 10,000 ₪ אשר נקבע כי תשולמנה לפי התוצאות בהליך העיקרי ומוטלות על המבקש.

בנוסף לחיוב האמור ( וחיובים נוספים באם הוטלו בתיק זה), המבקש יישא בהוצאות המשיבה בשכ"ט עו"ד בסך כולל (נוסף) של 45,000 ₪.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, ו' שבט תשע"ד, 07 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.