רקע

1. הנאשם הודה והורשע בתיק זה, בכתב אישום מתוקן, ע"י כב' השופט פיינברג, בעבירות הבאות: נסיון התפרצות לרכב, לפי סעיף 413ו' רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), חבלה במזיד לרכב לפי סעיף 413ה' לחוק, וכן החזקת נכס החשוד כגנוב, לפי סעיף 413 לחוק.

בנוסף, צירף הנאשם את ת"פ 9630/08, במסגרתו הודה והורשע בעבירה של החזקת סכין שלא כדין לפי סעיף 186 לחוק.

בהתאם לעובדות כתב האישום המתוקן בת"פ 13938-05-10, ביום 5.8.09 ניסה הנאשם מספר פעמים לפתוח דלתות רכב ללא הצלחה, הכניס כלי חד למנעול הרכב וכתוצאה מכך התעקם המנעול. בנוסף, החזיק הנאשם מספר חלקי אופניים לגביהם חשד סביר שהם גנובים.

בהתאם לעובדות כתב האישום בת"פ 9630/08, ביום 3.9.06, נעצר הנאשם כאשר הוא רץ ובידו סכין. הנאשם טען כי חש מאויים על ידי אלמונים, וממהר לפגוש אחר הממתין לו.

תסקירי שירות המבחן

2. בטרם נשמעו הטיעונים לעונש, התקבלו מספר תסקירים מטעם שירות המבחן. מהתסקירים עולה, כי הנאשם בן 48, נשוי ולו ילדים קטנים. החל מגיל צעיר, החל הנאשם להשתמש בסמים, ועבר מספר נסיונות גמילה אשר לא נשאו פרי לאורך זמן. במהלך השנים, הורשע הנאשם בגין עבירות סמים שונות, לרבות סחר, ונידון למאסרים בפועל. נוכח רצונו של הנאשם לייצב את חייו ולהגמל מהשימוש בסם, שולב הנאשם החל מחודש 9/13 בהליך טיפולי. מאז, לארוך תקופה ארוכה ביותר, התמיד בהליך הטיפולי ככל שהתבקש, תוך נטילת חלק מלא בטיפול קבוצתי ופרטני ונקיון מסמים. שירות המבחן התרשם כי ההליך המשפטי מהווה הרתעה כנגד הנאשם, ומעלה את המוטיבציה שלו להתמיד בדרך הגמילה. נוכח האמור לעיל, המליץ שירות המבחן על הטלת של"צ בהיקף של 200 שעות, צו מבחן וכן הטלת מאסר מותנה כעונש מציב גבולות לעתיד.

טיעוני הצדדים

3. המאשימה הפנתה לעברו הפלילי של הנאשם, הדגישה את העובדה שתלוי כנגדו מאסר מותנה, וכן טענה כי התהליך הטיפולי לא הושלם. לפיכך, עתרה המאשימה להטיל על הנאשם עונש של 14 חודשי מאסר.

הסנגור הצביע על כך שהמאסר המותנה כנד הנאשם הינו ישן, בגין עבירה משנת 2001, ואילו הנאשם עבר כברת דרך ארוכה, הכוללת הליך טיפולי מוצלח. לפיכך, עתר לאמץ את המלצת שירות המבחן.

דיון והכרעה

4. בשל העובדה שהכרעת הדין ניתנה בשנת 2011, תיקון 113 לחוק אינו חל לגבי מקרה זה. יחד עם זאת, יש להחיל את עקרונות התיקון גם על המקרה הנדון.

התפרצות לכלי רכב מהוה מזה שנים "מכת מדינה", ולפיכך ראה המחוקק לנכון להחמיר בעבירה זו. יחד עם זאת, בחינת נסיבות ביצוע העבירה מצביעה על מקרה המצוי ברף הנמוך של העבירה, נסיון לא מתוחכם, תוך גרימת נזק, נסיון שלא צלח.

לצד עבירת הרכוש, הורשע הנאשם בעבירה של החזקת סכין, כאשר מנסיבות ביצוע העבירה עולה שהנאשם רץ ברחוב כשסכין חד בידו. החזקת סכין הינה תופעה רווחת המהווה סכנה לשלום הציבור ולבטחונו, ומחייבת מתן מענה בענישה הולמת.

5. הנאשם הוא אדם בוגר, בעל משפחה, אב לילדים צעירים. נסיבות החיים, ובהם התייתמותו מאב וחבירה לחברה שולית, הביאו אותו לשימוש בסמים קשים. אין ספק כי הנאשם ביצע הליך טיפולי משמעותי, לאורך תקופה ארוכה ביותר, תוך שהוכיח את התמדתו ואת נקיונו מסם. יש לעודד את הנאשם להמשיך בדרך ראויה זו, אשר ממנה יצאו נשכרים הנאשם, משפחתו הקרובה, והחברה כולה. בנוסף, יש לתת משקל לחלוף הזמן המשמעותי ביותר מאז ביצוע העבירות ועד היום, פרק זמן בו הנאשם בחר בדרך טיפולית.

בנסיבות כוללות אלה, אני רואה לנכון לתת את משקל הבכורה לרכיב השיקומי, תוך הטלת ענישה קונקרטית בדרך של של"צ, וכן המשך מעקב אחר הנאשם על ידי שרות המבחן.

6. נוכח כל האמור לעיל, החלטתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

א. אני מורה על חידוש המאסר המותנה, שמשכו 4 חודשים, אשר הוטל על הנאשם במסגרת ת"פ 5724/03 שלום י-ם, זאת למשך שנתיים מהיום.

ב. אני מטיל על הנאשם של"צ בהיקף של 200 שעות, זאת בהתאם להמלצת שירות המבחן.

ג. אני מטיל על הנאשם צו מבחן למשך שנה מהיום.

ד. הודע לנאשם כי אם לא יעמוד בתנאי אחד הצווים, יחודש הדיון בעניינו, ויגזר עונשו.

ה. הסכין תושמד.

המזכירות תעביר עותק ההחלטה לשירות המבחן.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, א' באייר תשע"ה, 20 באפריל 2015, במעמד הצדדים.