1. בפניי בקשת הנאמן להורות למשיב לאפשר העברת הזכויות במחצית בלתי מסוימת מזכויות החכירה במקרקעין הידועים כתת חלקה 4 בחלקה 66 בגוש 11392 בקרית טבעון (להלן: "הנכס"), על שם החייב בספרי המשיב, ללא תלות בהסדרת חובות דמי חכירה הקיימים לגבי הנכס.

2. נימוקי הבקשה הם כדלקמן:

א. בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 2.4.12 אושרה הצעת הסדר מטעם החייב לפיה ימכור החייב את זכויותיו בנכס בכפוף לקבלת סך של 160,000 ₪, אשר ישמש את נושיו לפרעון חובותיו כלפיהם.

ב. נכון למועד הגשת הבקשה, הבעלים הרשומים של הנכס הנ"ל בלשכת רישום המקרקעין, הוא הקרן הקיימת לישראל וזכויות החכירה בנכס רשומות על שם ה"ה ויקטור עויס והמנוח שלמה ישראלי ז"ל בחלקים שווים (להלן: "המנוח").

ג. החייב רכש את חלקו של המנוח על פי חוזה מכר מיום 11.8.98, אולם עד היום לא נרשמו זכויותיו במקרקעין. לזכותו של החייב רשומה הערת אזהרה בלבד מיום 2.2.99.

ד. גם אצל המשיב מעולם לא הופק חוזה חכירה על שם החייב, וזכויות החכירה בנכס עדיין רשומות שם על שם המנוח.

ה. לאחר שהמשיב פעל לרישום זכויותיו של החייב בנכס, נדרש על ידי המשיב לשלם חוב דמי חכירה הקיים על הנכס, בגין חובות ישנים שהמועד להיווצרותן החל משנת 1989.

חוב דמי החכירה על כל הנכס עומד על סך כ-65,000 ₪, כאשר לחייב מחצית בלתי מסוימת ממנו.

ו. נגד החייב ניתן צו כינוס ביום 1.6.2010.

ז. לנוכח זאת טוען הנאמן כי הודיע בכתב למשיב ביום 19.2.13, שהיות והמשיב לא הגיש תביעת חוב כנגד החייב בגין חוב דמי החכירה, ומאחר והמועד להגשת תביעות החוב הסתיים, אין יסוד לדרישתו של המשיב לתשלום חוב דמי חכירה כתנאי להעברת הזכויות בנכס על שם החייב. אם לא תאמר כן – יהווה הדבר העדפת נושים אסורה.

3. המשיב, בתגובות שהגיש לבית המשפט, מתנגד לבקשה מטעמים כדלקמן:

א. המשיב איננו נחשב כבעל חוב רגיל בפשיטת רגל, שכן לחוב דמי חכירה יש מעמד מיוחד לנוכח העובדה שבתנאי החכירה מוסכם כי תשלום דמי החכירה מהווה תנאי לקיום הזכות. היינו – אם לא ישולם חוב דמי החכירה לא ניתן יהיה להעביר את הזכויות לרוכש הנכס.

ב. מעבר לחוב דמי החכירה ישנן פעולות נוספות שיש לבצע לשם העברת הזכויות בנכס, דוגמת הארכת זכויות החכירה של המנוח בנכס.

4. ב"כ הכונ"ר וב"כ החייב הצטרפו לעמדתו של הנאמן.

דיון והכרעה

5. אקדים ואומר שהחלטתי זו נוגעת אך ורק לשאלת תשלום חוב דמי החכירה כתנאי להעברת הזכויות בנכס על שם החייב, ולא נוגעת בשאלות אחרות שהעלה ב"כ המשיב בטיעוניו בפניי, כמו גם בתגובתו, אשר נוגעות לבעיות הנובעות מאי הארכת חוזה החכירה עם המנוח.

6. השאלה הדורשת הכרעה בבקשה זו היא - היא האם חוב דמי החכירה צריך להיות בעל מעמד שונה מחוב נשייה רגיל?

7. לטעמי הנחת היסוד שצריכה להיות שבהעדר הוראה אחרת שבדין, חוב דמי חכירה צריך להיות כדין חוב נשייה רגיל, שאם לא כן יהווה הדבר העדפת נושים אסורה, ובניגוד לעקרון יסודי זה שבדיני חדלות פרעון.

8. ב"כ המשיב לא הצביע בפניי על כל הוראה בדין המעמידה את חוב דמי החכירה כחוב מובטח או בדין קדימה, העדיף על פני חובות נשייה רגילים.

זו גם הסיבה שברגיל המשיב בתיקים אחרים טורח להגיש תביעות חוב (בנשייה רגילה) בתיקי פש"ר, מבלי שטוען כל טענות דוגמת הטענות שטען בתיק זה

ראה לדוגמא: פש"ר (ת"א) 2090/06 מינהל מקרקעי ישראל נ' כונס הנכסים הרשמי ואח' (פסק דין מיום 16.3.11 – פורסם במאגר נבו).

9. אם בכך לא סגי, אפנה להחלטה שניתנה לאחרונה בבית משפט זה בשאלה דנן נשוא החלטה זו (פש"ר 2521-06-10 ביגלאייזן נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח' – החלטה מיום 11.8.13 של כב' השופטת בטינה טאובר, פורסמה במאגר נבו).

בהחלטתה זו ציינה כב' השופטת טאובר, כדלקמן:

"לאחר ששבתי ועיינתי בטענות הצדדים סבורני שהצדק עם הנאמן וכי אין המשיב רשאי להתנות את העברת הזכויות בנכס לצד השלישי בתשלום חוב דמי החכירה שיצטבר בתקופה שקדמה למועד בו ניתן צו הכינוס. כבר בפתח הדברים אציין כי סבורני שתנאי החכירה אליהם מפנה המשיב בתגובתו אינם יכולים לגבור על הוראות הדין בדבר סדרי הקדימויות של החובות בהליך הפש"ר" (ציטוט מסעיף 11 להחלטה).

10. עוד הוסיפה כב' השופטת טאובר בהחלטתה, את שציינתי גם אנכי לעיל, כי "אין חולק כי חוב דמי החכירה איננו חוב מובטח ואף איננו בדין קדימה... סבורני כי ... במקרה שבפנינו אין מקום להתעלם מדיני הקדימויות ולהעניק לחוב דמי החכירה מעמד שלא ניתן לו על פי דין... " (ציטוט מסעיף 14 להחלטה).

כאמור, דעתי כדעתה של כב' השופטת טאובר.

סוף דבר

11. דין חוב דמי חכירה כדין חוב בנשייה רגילה.

12. המשיב לא הגיש תביעת חוב לנאמן בגין חוב דמי חכירה הרובץ על הדירה.

13. לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי המשיב איננו רשאי להתנות את העברת הזכויות בנכס על שם החייב, בתשלום חוב דמי החכירה שקדם למועד צו הכינוס, למעט חוב דמי חכירה בגין 12 חודשים שקדמו למועד צו הכינוס כאמור בסעיף 78 (3)(ג) לפקודת פשיטת הרגל (השווה גם סעיף 15 להחלטתה של כב' השופטת טאובר לעיל).

14. כאמור, החלטתי זו אינה נוגעת לדרישות נוספות, ככל שתהיינה, מצד המשיב, לצורך העברת הזכויות בנכס.

15. לא נעלם מעיני, כפי שגם הוזכר בתגובות המשיב, כי באחד המכתבים של הנאמן אל המשיב (מתאריך 8.5.12, שצורף כנספח ד' לתגובת המשיב מיום 2.1.14), ציין הנאמן כי החייב ישלם חוב דמי החכירה המוטל על הנכס לצורך רישום הזכויות בנכס על שמו.

יחד עם זאת, סבורני כי מדובר בטעות בתום לב של הנאמן (ככל שכוונתו היתה לתשלום חוב דמי חכירה שקדם לצו הכינוס שלגביו לא הוגשה תביעת חוב), שגם התעשת, תיקן טעותו זו, והבקשה הנדונה מעידה על כך.

בכל מקרה, כל תשלום חוב כאמור גם מצריך את אישור בית המשפט, ולא הייתי מאשר תשלום חוב דמי חכירה כאמור מהטעמים שנקבתי בהחלטה זו.

16. הערה לסיום – יש אפשרות כי החייב לא כלל בדיווחיו את המשיב כנושה. יש גם אפשרות שהמשיב לא ידע לייחס את חוב דמי החכירה (הרלבנטיים לחייב) לחייב, שכן האחרון לא דאג לרישום זכויותיו בנכס, שאז גם היה נרשם כחוכר ברישומי המשיב.

בנסיבות אלה, ישקול המשיב בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב בגין חוב דמי חכירה הרלוונטי לחייב, וכל הספקות הנ"ל ייבדקו על ידי הנאמן, שהכרעתו בכל מקרה נתונה לערעור.

17. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

המזכירות תעביר החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"א שבט תשע"ד, 22 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.