בין התובעים והנתבעים 1 ו- 2 נכרת הסכם מכר מקרקעין. התובעים טוענים כי הרוכשים - הנתבעים 1 ו-2, הפרו הסכם זה וכי הנתבע 3, עו"ד שטיפל בנושא, התרשל והפר את חובת הנאמנות כלפיהם.

מכאן, הגישו התובעים תביעה כספית כנגד הנתבעים 1-3 ביחד ולחוד בעתירה לפצותם בסכום של 800,000 ש"ח. בסיכומי התובעים הופחת סכום התביעה ל - 440,000 ש"ח.

רקע ותמצית טענות הצדדים

1. התובעים הנם בני זוג, שהחזיקו בזכות חכירה ממנהל מקרקעי ישראל בדירה הנמצאת ברח' לוי אשכול 25 בעיר פתח-תקווה הידועה כגוש 6731 חלקה 218 חלקת משנה 1 (להלן: "הנכס").
2. בטרם אפנה לטענות הצדדים, אדרש לרקע הנלווה למחלוקת. בתם של התובעים, הגב' עידית אליטוביץ-רזון (להלן : "עידית") עו"ד לשעבר במקצועה, הורשעה בעבירות פליליות שונות, בעקבותיהן נקלעה לחובות כספיים וריצתה עונש מאסר למשך מספר שנים. התובעים ובעלה לשעבר של עידית - מר שמואל רזון (להלן : "שמואל") נאלצו לסייע לה בהחזר חובותיה.
3. לצורך כך, התובעים ביקשו להעמיד סכום של 223,570 ש"ח. שמואל, אשר שימש בזמנים הרלוונטיים כמנכ"ל חברת צוות 3 בע"מ (להלן : "צוות 3"), פנה לבעלי צוות 3 בבקשה כי תעמיד לטובת התובעים הלוואה בסכום זה. בקשתו אושרה והתובעים חתמו על הסכם הלוואה עם צוות 3 וכן התחייבו למשכן לטובת צוות 3 את זכויות החכירה שלהם בנכס. מאחר והנכס לא היה רשום בלשכת רישום המקרקעין, נרשם משכון לטובת צוות 3 על זכויות התובעים בנכס. בשלב זה, הנתבע 3 לא טיפל בעניינם של התובעים בכל הקשור להסכם ההלוואה עם צוות 3.
4. בנוסף, נרשמו משכונות על הנכס, האחד להבטחת הלוואה שנטלו התובעים מבנק הפועלים בסכום של 300,000 ש"ח והשני, על חלקה של התובעת בנכס, על שם עו"ד אלי שמש, לצורך הבטחת חוב שלוותה ממנו עידית.
5. התובעים נקלעו לקשיים כלכליים שונים שנבעו, ככל הנראה, ממעורבות עידית בתביעות כספיות, וסופו של יום החליטו למכור את הנכס. לפיכך, פנו לשמואל ובקשו שיסייע להם במכירת הנכס, לרבות באיתור עורך דין שיטפל בנושא. הנתבע 3, אשר מספק שירותים משפטיים לצוות 3, הסכים לייצג את התובעים בעסקת מכר הנכס, בידיעתם המלאה של התובעים, שאף חתמו על הסכמה לייצוג, בה צוין, בין היתר, כי ידוע להם שמשרדו של הנתבע 3 הוא היועץ המשפטי של צוות 3 (ר' נספח 11 לתיק המוצגים מטעם הנתבע 3).

ביום 06.01.2009 נחתם הסכם מכר הנכס בין התובעים ובין הנתבעים 1 ו- 2 (להלן: "ההסכם").

1. מצבו של הנכס היה מורכב מבחינה משפטית במספר מובנים. הובהר כי הוא אינו מהוון; כי רשומה עליו הערת אזהרה בגין חוב של היטל השבחה; כי הוא אינו רשום על שם התובעים בלשכת רישום המקרקעין וכי רשומות עליו משכנתה לטובת בנק משכן, משכונות לזכות עו"ד שמש וצוות 3 וכן הערה על מינוי כונס נכסים עקב פיגור התובעים בתשלומי משכנתה. בנסיבות אלו, לא ניתן היה להשלים את רישום הנכס על שם הרוכשים בלשכת רישום המקרקעין ולהסיר את ההערות הרשומות תוך תקופה קצרה. לפיכך, ההסכם כולל בחובו מנגנון מיוחד של שכירות, לפיו במידה ופעולות הרישום והסרת המכשולים הנוגעים לנכס לא יסתיימו בתוך 5 חודשים, יחלו הרוכשים להתגורר בנכס כשוכרים, מבלי לקבל את הקניין בו, עד לאחר תשלום מלוא התמורה על פי ההסכם.
2. אשר לנתבעים 1 ו – 2, התובעים טוענים כי סכום התמורה עבור הנכס אינו סכום של 1,580,000 ש"ח כפי שצוין בסעיף 7.1 להסכם, אלא סכום של 1,630,000 ש"ח כפי שנקבע בזיכרון הדברים שקדם להסכם (ר' נספח 1 לתצהיר התובעים) וכפי שמסתכמים סכומי התשלומים כמפורט בסעיף 7.2.1 להסכם. התובעים מוסיפים וטוענים כי הנתבעים 1 ו- 2 הפרו את ההסכם בכך שלא עמדו בהתחייבויותיהם בעניין מועדי התשלום ומשכך, זכאים התובעים לפיצוי מוסכם וריבית פיגורים לפי ההסכם.

עוד טוענים התובעים כי לאחר שפינו את הנכס לטובת הנתבעים 1 ו- 2, סרבו האחרונים לבקשתם לשהות נוספת על מנת לפנות מטלטלי התובעים שהושארו בו והשליכו רכוש התובעת ובכך גרמו לנזק המוערך בסכום של 50,000 ש"ח.

1. מרבית טענות התובעים נוגעות לנתבע 3. נטען כי הלה ייצג את צוות 3, לטובתה נרשם משכון על זכויות התובעים בנכס וכן את התובעים בעניין ההסכם ובכך פעל בניגוד עניינים ואינטרסים, מבלי שיסביר להם את מהותו. עוד טוענים התובעים כי ההסכם נוסח באופן רשלני וכלל התחייבויות בלתי סבירות וחד-צדדיות לטובת הנתבעים 1 ו- 2, כי הם לא קיבלו לידיהם את ההסכם ומסמכים רלוונטיים אחרים ולא הוסברו להם ההשלכות המשפטיות של ההסכם בנוגע לקבלת התמורה, לפינוי הנכס טרם קבלתה וכן להשכרתו.

התובעים מוסיפים כי גובה דמי השכרת הנכס על פי ההסכם הוכתב להם, דמי השכירות שנקבעו היו סמליים ובלתי סבירים ותשלומם נקבע באופן שרירותי לפרק זמן ארוך – קרוב לשנה מיום חתימת ההסכם. כן טענו התובעים כי מיום חתימת ההסכם, הציב לפניהם הנתבע 3 תנאים ומכשולים רבים וכי הוא התרשל בקביעת פרקי הזמנים להשכרת הנכס ולא דאג לביטול ההערה לטובת כונס הנכסים מטעם הבנק למשכנתאות, אשר כלל לא היה צורך ברישומה.

עוד נטען כי הנתבע 3 התרשל בכך שההסכם קבע הטלת חיובים והתחייבויות בלתי סבירות על התובעים. לטענת התובעים, התשלום הראשון בגין מכירת הנכס נקבע על סכום של 400,000 ש"ח וזאת כנגד ביצוע תשלומים והתחייבויות אותם חויבו התובעים לבצע. לטענתם, הנתבע 3 לא הסביר להם את משמעות האפשרות שלא יקבלו את התמורה בגין מכר זכויותיהם בנכס בזמנים הנקובים בהסכם, אך מנגד, יחויבו לפנות את הנכס ולמוסרו לקונים בכפוף לקבלת דמי שכירות. כן טוענים התובעים, כי תשלום זה היה אמור להספיק לנתבע 3 על מנת לשלם התשלומים שנקבעו בהוראת סעיף 7.2.1 א'-7.2.1 ח' להסכם.

לגישת התובעים, הנתבע 3 הפר את חובת הנאמנות החלה עליו כאשר לא העביר סכום של 170,000 ש"ח מכספי התמורה לסילוק המשכנתה שרבצה על הנכס בסמוך לאחר חתימת ההסכם. בכך, כנטען, היה מתאפשר ליטול הלוואת משכנתה לפני חודש דצמבר 2009 והתובעים היו מקבלים את תשלומי התמורה במועדם בהתאם להוראות ההסכם. התובעים בעמדה, כי הנתבע 3 התרשל בניסוח הוראת סעיף 7.2.2 להסכם, באופן שחייב את הנתבעים 1 ו- 2 לשלם לתובעים את התשלום השני בסכום של 800,000 ש"ח עד ליום 28.02.09 בכפוף למילוי הוראות סעיף 7.2.1 א'-ח' – חיובים שהוטלו על התובעים, כגון רישום זכויות בלשכת רישום מקרקעין, רישום הערת אזהרה לטובת הקונה וביצוע תשלומים שונים.

נטען כי ההסכם הטיל על התובעים תשלומים שונים לביצוע בפרק זמן קצר, מבלי שידעו מהו שיעורם. כך מפני שהנתבע 3 לא ביצע הבדיקות הנדרשות, לא יידע את התובעים ולא הסביר להם את משמעות התחייבותם, לרבות מצבת החובות הצפויה להם מכוח מכירת הנכס כהיטל השבחה וחובות למנהל. בהקשר זה, טוענים התובעים כי הנתבע 3 פעל בניגוד עניינים, באופן שנקבע בהסכם כי תשלום ההלוואה לצוות 3 ייעשה מתוך התשלום הראשון ובפועל, התשלומים ששולמו על ידם בהתאם להוראת סעיף 7.2.1 להסכם, הסתכמו בסכום גבוה יותר מסכום התמורה ששולמה בתשלום הראשון.

התובעים טוענים כי לא נדרשה הסכמת כונס הנכסים לצורך רישום הערת אזהרה לטובת הנתבעים 1 ו- 2 וכי היה על הנתבע 3 לרושמה בכפוף להערת אזהרה לטובת כונס הנכסים. לחילופין, נטען כי הנתבע 3 לא ביצע את הפעולות המתחייבות על מנת להסיר את ההערה לטובת הכונס, לרבות הסכום אשר יספק אותו וזאת עד לחודש יולי 2009.

התובעים מוסיפים כי הנתבע 3 לא ביצע את התחייבויותיהם כלפי הנתבעים כנאמן ובכך גרם לעיכוב משמעותי בקבלת התשלום הנוסף על פי ההסכם בסכום של 800,000 ש"ח.

1. בכתב התביעה טענו התובעים טענות נוספות אשר נזנחו בסיכומיהם. האחת, כי לאור הפרות ההסכם היו רשאים לבטלו כבר בחודש אוגוסט 2009, שכן לטענתם איחור הנתבעים בתשלומים החל בחודש יולי 2009 ונמשך עד לחודש 03.12.09. מאחר ובחלוף הזמן עלה שווי הנכס, כנטען, לפחות כדי סכום של 2.1 מיליון ש"ח, על הנתבעים לפצותם כגובה ההפרש. השנייה, כי הנתבע 3 הפר את חובת הנאמנות כלפיהם עת לא יידע אותם בדבר אופן ניהול חשבון הנאמנות והעברת הכספים או התשלומים שנעשו על ידו ושלח יד בכספיהם.
2. הנתבעים 1 ו- 2 מכחישים את טענות התובעים וטוענים כי היות ומימון רכישת הנכס בוצע בעיקרו מנטילת משכנתה, היה צורך בקבלת אישור ספציפי לעסקה מאת בנק למשכנתאות. שמאי מטעם הבנק העריך את שווי הנכס בסכום של 1,580,000 ש"ח, התובעים הסכימו להפחית את מחיר הנכס לסכום זה וכך נחתם ההסכם. לטענת הנתבעים 1 ו-2, לאור מכירת דירת מגוריהם ולאור חשש לעיכובים במהלך ביצוע עסקת המכר עקב הסדרת חובות התובעים לגורמים שונים, נוהל מו"מ בנוגע לכניסתם לנכס תמורת דמי שכירות וסוכם על סכום של 3,000 ₪ בהקשר זה.

נטען כי תשלומי התמורה לתובעים הותנו בביצוע פעולות מצדם ולא ניתן היה לקבל משכנתה על הנכס ללא הסדרת רישום הזכויות על שם התובעים וקבלת נסח רישום המעיד על כך.

הובהר כי לפי הוראות סעיף 7.2.2 להסכם, התשלום הותנה בביצוע המצאת מסמכי רישום תקינים ומכתב כוונות של הבנק למשכנתאות מטעם המוכרים. נטען כי התובעים לא קיימו תנאים אלו ולפיכך אין להם אלא להלין על עצמם. הנתבעים 1 ו- 2 מוסיפים וטוענים כי הם אינם אחראים לחפציהם של התובעים ואי פינוי מטלטליהם היווה הפרה יסודית של הסכם המכר המזכה בפיצוי מוסכם בסכום של 160,000 ₪, אותו יש לקזז מכל סכום שיפסק כנגדם, ככל שיפסק.

1. הנתבע 3 מכחיש אף הוא את טענות התובעים וטוען כי התביעה הנה תביעת סרק, קנטרנית וטורדנית שהוגשה בחוסר תום לב ובהיעדר עילה וכי התובעים מושתקים מלהעלות כל טענה ובמיוחד בנוגע להיות הנתבע 3 יועץ משפטי של צוות 3 לאור חתימתם על כתב ויתור. נטען כי התובעים חתמו על ההסכם מרצונם, תוך מודעות והבנה לכל תנאיו. לראיה, הפנה הנתבע 3 לחתימת התובעים על מכתב הסכמה של צוות 3 להסיר את המשכון על הנכס בכפוף לביצוע התשלום הראשון של הרוכשים בסכום של 400,000 ש"ח לחשבון נאמנות במסגרת עסקת מכר הנכס (ר' נספח 13 לתיק המוצגים מטעם הנתבע 3).

הנתבע 3 מוסיף וטוען כי בין הרוכשים והתובעים נוהל דין ודברים ובסופו הסכימו התובעים להפחית את סכום התמורה שנקבע בזיכרון הדברים ולהעמידו על סכום של 1,580,000 ש"ח. לגישתו, אין יכול להיות חולק כי הצדדים הסכימו על סכום זה, כפי שאכן תוקן בהסכם, אולם ככל הנראה מחמת טעות שבהיסח הדעת, לא תוקן סעיף 7.2.3 להסכם, כך שהתשלום האחרון יעמוד על סכום של 380,000 ש"ח ולא על סכום של 430,000 ש"ח. כן טוען הנתבע 3 כי גם סכום דמי השכירות נקבע בהסכמה בין הצדדים ואין כל בסיס לטענתם של התובעים כי הוא זה שקבעו, או כי היה עליו לבדוק מהם דמי השכירות שצריכים להיות משולמים.

מודגש, כי לא הייתה כל רשלנות בקביעת התשלומים והפעולות לביצוע כהוראות סעיף 7.2.1 א'- 7.2.1 ח' להסכם, שכן מראש הובהר לתובעים כי נדרשות פעולות שהשלמתן תיארך זמן. בדיוק לשם כך נקבע, בהסכמתם המלאה, מנגנון השכירות בהסכם, בלעדיו עסקת המכר לא הייתה יוצאת אל הפועל. כן טוען הנתבע 3 כי סכום התמורה הראשון - 400,000 ש"ח הוא שעמד לרשות הרוכשים ולא נגזר מהפעולות הדרושות לביצוע הסכם המכר. סכום זה שהיה ברשות הנתבעים היווה תנאי יסודי לצורך ההתקשרות בעסקה ובהתאם לכך, הסכימו הצדדים על יתרת תנאי ההסכם. בהקשר זה, טוען הנתבע 3 כי אין לקבל את טענת התובעים להיעדר סבירות ההוראה בהסכם לפיה ההלוואה לצוות 3 תשולם מתשלום התמורה הראשון, לאור הקביעה המפורשת בהסכם כי התשלום לצוות 3 יבוצע רק לאחר כיסוי שאר החובות ורק בתנאי שתוותר יתרה.

הנתבע 3 מוסיף וטוען כי ביצוע הפעולות לאחר ההסכם נעשה ביעילות ובמהירות ולא בכדי הושלמה עסקת המכר בתוך 11 חודשים מיום החתימה. מועד רישום הזכויות בנכס על שם התובעים הסתיים כבר לאחר כחצי שנה ממועד החתימה על ההסכם והתובעים עצמם הם שעיכבו את הוצאת מכתבי הכוונות מהבנק למשכנתאות. נטען כי בתחילה, כונס הנכסים התנה את רישום זכויות התובעים בכך שתירשם לזכותו הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין, אלא שלאחר מכן עלתה דרישתו לתשלום וסוכם כי יועבר לידו סכום של 170,000 ש"ח מכספי הנאמנות כנגד ביטול מינויו והסרת ההערה על שמו. מכל מקום, בהתאם להסכם הערת אזהרה הייתה אמורה להימחק לאחר תשלום התמורה השני שנועד לכסות את הלוואת המשכנתה של התובעים. מכאן, נטען שלמועד מחיקת הערת האזהרה לטובת הכונס לא הייתה כל השפעה על מועד קבלת המשכנתה של הרוכשים ועל מועד התשלום השני על פי ההסכם.

לגישת הנתבע 3, התובעים מעולם לא פנו אליו בדרישה להודיע לרוכשים על ביטול ההסכם, הוסברה להם האפשרות בדבר ביטולו וההשלכות הנובעות מכך והם אלו שלא היו מעוניינים לבטלו. הנתבע 3 מסכם כי הטענות בדבר שליחת יד בכספי הנאמנות הנן שקריות וכי כל התשלומים מכספי הנאמנות בוצעו בהתאם להוראות ההסכם ולצורך השלמת ההתחייבויות הקבועות בו.

דיון והכרעה

1. כעת, אני נדרש לשאלות שבמחלוקת בין הצדדים, האם הופר ההסכם על ידי הנתבעים 1 ו – 2 והאם התנהלות הנתבע 3 לקתה ברשלנות מקצועית.
2. מטעם התובעים העידו הם עצמם ומטעם הנתבעים 1 ו – 2 העידה הנתבעת 1. מטעם הנתבע 3 העידו הוא עצמו, הגב' קרן יניב אשר שמשה כמתמחה במשרדו בזמנים הרלוונטיים ושמואל. בשל שגגה שנפלה בכפילות העמודים בפרוטוקולים מהימים 07.04.14 ו-23.10.14 (עמ' 17-37), בהפניותיי לפרוטוקול מיום 07.4.14 יצוין פרוטוקול 1.
3. לאחר עיון בטענות הצדדים, התרשמות מראיותיהם והתחשבות במכלול נסיבות העניין, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. להלן אפרט את הנימוקים שביסוד מסקנתי זו.

התביעה כנגד הנתבעים 1 ו – 2

1. דחיתי את טענת התובעים בסיכומים בדבר היעדר הגנה מצד הנתבעים 1 ו- 2 ופסילת תצהירה של הנתבעת 1 לאור עדותה בבית המשפט. אף אם לא הוגש תצהיר הנתבע 2 ועדותה של הנתבעת 1 לא תרמה רבות לבירור המחלוקת, נטל ההוכחה עודנו על שכם התובעים והם לא נשאו בו.
2. ראשית אתייחס לסכום המכירה של הנכס, כאשר התובעים טוענים כי סכום המכירה המצוין בהסכם אינו אמיתי והסכום הנכון הוא 1,630,000 ש"ח כפי שצוין בזיכרון הדברים (נספח 1 לתצהירי התובעים) וכפי שעולה מסעיף 7.2.1 להסכם (נספח 3 לתצהירי התובעים). אין בידי לקבל טענה זו. התובעים חתמו על ההסכם וחזקה שלא נסתרה היא כי הבינו את תוכן המסמך עליו חתמו (ר' ע"א 413/79 אדלר נ' מנצור, פ"ד לד(4) 29 (1980); ע"א 685/88 קוטרמן נ' קרן תורה ועבודה, פ"ד מז(2) 598, 602 (1993); ע"א 624/88 גולד נ' מעוז, פ"ד מד(1) 497, 503 (1990)).

מהעדויות עולה כי התובעים קראו את ההסכם לפני שחתמו עליו, כפי שהעידה התובעת (ר' פרו' עמ' 39 שו' 7-8). אף בדיווחם לרשויות המס חתמו על טופס המעיד על הסכמתם להפחית את הסכום הנקוב בזיכרון הדברים. התובעת אישרה את ידיעתה אשר לגובה סכום התמורה בטרם החתימה על ההסכם ובזו הלשון: "ש: את מגיעה לחתום על הסכם למכירתה רכוש המרכזי שלך, את מסתכלת מה גובה הסכום? ת: אני ועוד איך מסתכלת ש: ואז ראית 1,580,000 ש"ח? ת: אני לא זוכרת כבר מה היה היחס. הכל היה לא הגון" (ר' פרו עמ' 53 שו' 30-33). במסמך "עותק ההצהרה למשרדי מיסוי מקרקעין ואישור קליטת ההצהרה", עליו חתומים התובעים, מצוין כי שווי המכירה הכולל הנו 1,580,000 ש"ח. שני התובעים אישרו את חתימתם על המסמך הנ"ל (ר' נספח 19 לתיק המוצגים מטעם הנתבע 3; פרו' 1 עמ' 31 שו' 14-15; עמ' 54 שו' 5-7). בהמשך, באופן תמוה, בחר התובע בתשובה "לא זוכר" כשנשאל איך הדבר מתיישב עם הצהרתו כי לא ידע מה הוא מחיר העסקה (ר' פרו' 1 עמ' 31 שו' 32-עמ' 32 שו' 1). כן אפנה לעדות התובעת לפיה אינה זוכרת את הצהרתה זו (ר' פרו' עמ' 54 שו' 8-10).

העדה הגב' קרן יניב , הבהירה אף היא בעדותה, מבלי שתיסתר, כי סכום התמורה הנקוב בהסכם - 1,580,000 ש"ח הוא שהוסכם על ידי הצדדים (ר' פרו' עמ' 109 שו' 28).

1. שתי טענות עיקריות מפנים התובעים כנגד הנתבעים 1 ו- 2. האחת, הפרה יסודית של ההסכם בעצם איחור בתשלומי התמורה בגינה מתבקשים פיצוי מוסכם וריבית פיגורים והשנייה, פגיעה ברכוש התובעת.

הפרה יסודית של ההסכם – איחור בתשלומים

1. טענת התובעים בהקשר זה נוגעת לביצוע תשלום התמורה השני על פי ההסכם הסכום של 800,000 ₪. הוראת סעיף 7.2.2 להסכם קובעת כך: "סך של 800,000 ש"ח (שמונה מאות אלף שקלים חדשים) ישלם הקונה לב"כ המוכר בנאמנות עד לא יאוחר מיום 28.2.09 ובלבד כי עד 30 יום לפני כן בוצע האמור בסעיף 7.2.1 א'-ז' ובנוהל הבא (מוסכם כי ככל ועד 30 יום לפני כן לאר בוצע האמור בסעיפים 7.2.1 א'-ז' ידחה מועד תשלום זה ממועד ביצוע האמור בסעיפים 7.2.1 א'-ז'):
2. המוכר מתחייב להמציא תוך 15 ימים מיום ביצוע האמור בסעיפים 7.2.1 א'-ז' מכתב כוונות של בנק הפועלים בע"מ המאשר שלאחר ביצוע תשלום כפי שיצויין במכתב הכוונות שלא יעלה על 800,000 ש"ח יסכימו להסיר השעבוד הרובץ על הדירה ואת הערת כונס הנכסים.
3. הקונה יבצע התשלום עפ"י מכתבי הכוונות.
4. לאחר ביצוע התשלום האמור במכתב הכוונות, המוכר מתחייב לבטל רישום משכנתא ולהמציא דו"ח עיון מרשם המשכונות ונסח רישום על שם המוכר נקיים מכל עיקול/שעבוד/זכות צד ג' (להלן: "מסמכים נקיים") וזאת תוך 30 ימים מיום ביצוע התשלום האמור במכתב הכוונות. מוסכם כי זהו תנאי לביצוע יתרת התשלומים.
5. היתרה ככל ותוותר (בהשלמה ל 800,000 ש"ח) תעבור לידי ב"כ המוכר בנאמנות בתוך 10 ימים מקבלת מסמכים נקיים".

בשולי הדברים אציין כי טענת התובעים בדבר אי סבירות נוסח הוראת סעיף זה להסכם, לרבות לוח הזמנים שהותווה לביצוע התשלום השני, הנה טענה שעומדת כנגד הנתבע 3 ולא כנגד הנתבעים 1 ו-2.

1. ביום 07.06.09 נרשם הנכס על שם התובעים בלשכת רישום המקרקעין (ר' נספח 41 לתצהיר הנתבע 3). ביום 22.07.09 אושר ביטול רישום צו הכינוס ונרשמה הערת אזהרה לטובת הנתבעים 1 ו-2 (ר' נספח 46א'-46ג' לתיק המוצגים מטעם הנתבע 3). כאמור בהוראת סעיף 7.2.2 להסכם, תוך 15 יום מביצוע האמור בסעיפים 7.2.1 א'-ז', היינו ביום 06.08.09, היה על המוכרים להמציא מכתב כוונות מבנק הפועלים לצורך סילוק המשכנתה, על פיו יבוצע התשלום. לאחר מכן, עת יבוטל רישום המשכנתה ויומצאו ה"מסמכים נקיים", תשולם יתרת תשלום זה.
2. יוצא כי השלמת מהלכי רישומי הנכס על שם התובעים בלשכת רישום המקרקעין והערת אזהרה כהוראות סעיפים 7.2.1 ה' ו- 7.2.1 ו' להסכם, היו הכרחיים לצורך ביצוע התשלום השני על פיו. רק ביום 27.08.09 המציאה התובעת 1 מכתב כוונות מאת בנק הפועלים, אלא שתוקפו היה קצר מועד – עד ליום 10.09.09, כך שבפועל לא בוצע התשלום שנקוב במכתב הכוונות מיום 27.08.09 והיה צורך בהמצאת מכתב כוונות חדש. קיבלתי את גרסת הנתבע 3, לפיה מכתב הכוונות מיום 27.08.09 הומצא רק יום לפני מועד פקיעתו ולפיכך לא ניתן היה לבצע התשלום הרלוונטי (ר' פרו' עמ' 99 שו 27-29; עמ' 107 שו' 3-11- עדות הנתבע 3 וסעיף 112 לתצהירו; עמ' 111 שו' 2 -עדות הגב' יניב). גרסה זו עדיפה עליי על פני גרסת התובעים שלא צרפו עותק ממכתב זה לתצהיריהם, לא הוכיחו את מועד המצאתו ולא זכרו לציין מועדים רלוונטיים (ר' פרו' עמ' 19 שו' 23-24; עמ' 25 שו' 23-24; עמ' 59 שו' 20-24).
3. ביום 30.09.09 המציאה התובעת 1 מכתב כוונות מעודכן שתוקפו עד ליום 10.10.09 ואכן, ביום 09.10.09 הועבר תשלום בכום של 149,900 ש"ח לצורך החזר המשכנתה של התובעים בבנק הפועלים. כנזכר, בהתאם להוראת סעיף 7.2.2 ג' להסכם, היה על התובעים לבטל את רישום המשכנתה ולהמציא לנתבעים "מסמכים נקיים" תוך 30 יום ממועד ביצוע התשלום במכתב הכוונות, היינו עד ליום 09.11.09. ביום 20.10.09 הוציא בנק הפועלים אישור על סילוק הלוואה וביום 29.10.09 חתם על שטרות לביטול משכנתה (ר' נספחים 51 ו- 52 לתיק המוצגים מטעם הנתבע 3). ביום 5.11.09 נמחקה המשכנתה לטובת בנק הפועלים בלשכת רישום המקרקעין וברשם המשכונות וביום 08.11.09 פנה ב"כ התובעים לב"כ הנתבעים 1 ו- 2 לצורך העברת יתרת התשלום בהתאם להוראת סעיף 7.2.2 ג' להסכם. לאור המצאת "מסמכים נקיים" ביום 08.11.09 על הרוכשים היה להעביר יתרת התשלום עד ליום 18.11.09. בפועל ובין היתר בשל עיכובים במתן ההמחאות על ידי הבנק, יתרת התשלום הועברה לחשבון הנאמנות ביום 01.12.09 וביום 03.12.09 בוצעה העברה לחשבון התובעים.

בהקשר זה יצוין כי ההמחאה הוצאה על ידי הבנק על שם התובעים בטעות וביום 25.11.09 התבקש הבנק לבטלה ולהוציא המחאה חלופית על שם הנתבע 3 (ר' פרו' עמ' 100 שו' 1-8; נספחים 54א'-54ב' לתצהיר הנתבע 3).

1. מכאן ומשהמחאת התשלום השני הומצאה עובר ליום 25.11.09, בהתאם להוראת סעיף 7.3 להסכם. מדובר באיחור של פחות משבעה ימים אשר אינו יכול לגבש הפרה יסודית של ההסכם. העובדה כי בסופו של יום העברת הכספים לחשבון הנאמנות של הנתבע 3 בוצעה רק ביום 03.12.09, מקורה בעיכוב שנבע מטעמים פרוצדורליים הקשורים בבנק ולא ממעשה או מחדל של הנתבעים 1 ו – 2 כצד המאחר הנטען. בהתאם להוראת סעיף 11.7 להסכם, אין הדבר מהווה הפרה של ההסכם. טענת התובעים בסיכומיהם בדבר איחור הנתבעים 1 ו – 2 בביצוע התשלום השני בארבעה חודשים וחצי, עת "המסמכים הנקיים" הומצאו לידיהם בחודש יולי 2009, אינה מדויקת וזאת בלשון המעטה. בהתאם להוראות ההסכם וכפי שהכברתי, השלמת יתרת התשלום השני הותנתה בהעברת "המסמכים הנקיים" וכך נעשה ביום 09.10.11 לפי מכתב הכוונות מיום 30.09.09. רק אז ובחלוף 30 יום ממועד ביצוע התשלום השני, מיום 09.10.09 עד ליום 09.11.09, ניתן היה להמציא את "המסמכים הנקיים" ולא ניתן היה להעבירם בחודש יולי כנטען.

פגיעה ברכוש התובעת

1. התובעים טוענים כי פינו את הנכס במועד לפי האמור בהסכם והותירו במקום חלק מרכושם ועל הנתבעים 1 ו- 2, אשר השליכוהו לאשפה או נטלו אותו לרשותם, לפצותם בגין כך. גם טענה זו של התובעים אין בידי לקבל, נוכח שלא הוכיחו כי הנתבעים 1 ו- 2 היו אחראים על חפציהם, זרקו דברי ערך השייכים להם, או כי נגרם להם נזק בהקשר זה.
2. הוראת סעיף 6.1 להסכם קובעת, כי: "החזקה בדירה תמסר לקונה ע"י המוכר עד ליום 01.06.09 (להלן- מועד מסירת החזקה). ......במקרה זה יכנס הקונה לדירה כשוכר בלבד וזאת עד לתשלום מלוא התמורה לידי המוכר".
3. אין חולק כי על התובעים היה למסור את הנכס לנתבעים 1 ו- 2 ביום 01.06.09 על פי מנגנון השכירות כאמור בהסכם. כך הצהירה התובעת בסעיף 52 לתצהירה ובעדותה (ר' פרו' עמ' 54 שו' 33-34). אין יכול להיות חולק של ממש כי עת התובעים "מסרו" את הנכס, היה עליהם לפנות ממנו את כלל רכושם וכדברי התובע בעדותו, היה הדבר אך מובן (ר' פרו' עמ' 30 שו' 28-29).

1. השארת חפצים בנכס, ללא תיאום מוכח עם הנתבעים, אינה בעוצמה המצדיקה חיוב הנתבעים "לשמור" על רכוש התובעים. ממילא לא השתכנעתי כי מדובר בחפצים יקרי ערך שאם אכן כך, היו התובעים דואגים לקחתם עמם, או לפנותם למקום אחר כפי שנעשה ביחס לשלוש תמונות שאוחסנו אצל שכנה בשם יפה (ר' פרו' עמ' 65 שו' 16-17).

לא נסתרה גרסת הנתבעת 1 לפיה לא נזרקו חפצי התובעים והיא התבקשה על ידי התובע לאחסנם בארגזים בחצר הבית (ר' פרו' עמ' 70 שו' 23-26; עמ' 71 שו' 1-3) ומכל מקום, התובעים לא הציגו כל מסמך אובייקטיבי להוכחת הנזק הנטען על ידי התובע וכדבריו לעניין חפצי האמנות הנטענים שנזרקו: "אין לי שום מסמך על זה. אין לי שום ראייה, השכנים אולי יכולים להעיד על החבילות שהיו בחוץ, נזרקו החוצה אבל אין לי מסמכים על זה" (ר' פרו' עמ' 30 שו' 25-27). התובעת טענה לראשונה בחקירתה כי בין החפצים שנזרקו או נלקחו היו גם תכשיטי יהלומים. טענה זו משרה אי נוחות ומשליכה על מהימנות גרסת התובעים כולה. מדובר בטענה כבושה שלא ניתן הסבר לכבישתה. היא אינה מתיישבת עם ההיגיון ועם התרשמותי מאישיות התובעים, שלא בנקל היו מאפשרים ליתרת רכושם היקר להיוותר ללא השגחה (ר' פרו' עמ' 66 שו' 26-27).

התביעה כנגד הנתבע 3

1. עילת התביעה המרכזית כנגד הנתבע 3 הנה רשלנות מקצועית, אולם בטרם דיון בטענות הצדדים בנושא זה, אבהיר כי לא מצאתי כיצד פעל הנתבע 3 במצב של ניגוד עניינים. התובעים טוענים כי מאחר שהנתבע 3 או משרדו ייצג את צוות 3, אשר לטובתה נרשם משכון על זכויות התובעים בנכס, חל ניגוד עניינים בעצם נטילת ייצוג התובעים בגין מכר זכויותיהם בנכס.
2. פניית התובעים לנתבע 3 לצורך מכירת הנכס נעשתה "בתיווך" שמואל - חתנם לשעבר, לאחר שעידית הורשעה בפלילים ונקלעה לחובות רבים. שוכנעתי כי פניית התובעים לנתבע 3 כדי שייצגם ללא תמורה, נעשתה מרצונם החופשי ובשל מבוקשם למכור את הנכס. מבוקשם זה לא נבע מכפייה כלשהי מטעמו של הנתבע 3 ולא נגעה לצוות 3, אלא מקשייה של עידית ומרצונם לסלק את השעבודים שרבצו על הנכס (ר' פרו' עמ' 42 שו' 8-10; עמ' 44 שו' 11-13). כפי שעלה מהראיות, עת חתמו התובעים על הסכם הלוואה עם צוות 3 ביום 18.07.08 ( ר' נספח 2 לתיק המוצגים מטעם הנתבע 3) ונרשם לטובת צוות 3 משכון בנכס, לא הכירו התובעים את הנתבע 3 והלה לא היה מעורב כלל בהסכם ההלוואה. העובדה כי צוות 3 הנה חברה למתן שירותי שמירה שאינה עוסקת במתן הלוואות, מחזקת את המסקנה כי ההלוואה ניתנה לתובעים אך בשל היכרותם עם שמואל וללא כל עניין בנכס. בהקשר זה אציין כי בתחילה העידה התובעת שהכירה את הנתבע 3 לפני החתימה על הסכם ההלוואה וכי הוא זה שטיפל בהסכם ההלוואה, אולם לאחר מכן חזרה בה מטענה זו (ר' פרו' עמ' 45 שו' 10-21).

מתן השירותים המשפטיים לצוות 3 על ידי הנתבע 3 ומשרדו לא נגעה לתובעים או להסכם כך שהנתבע 3 לא "ייצג" את צוות 3 בהסכם ולא נגבה כל שכ"ט מצוות 3 (ר' סעיף 20 לתצהיר הנתבע 3). טענת התובעים כי הנתבע 3 קיבל שכ"ט מצוות 3 עבור ייצוגם בהסכם כאמור בסעיף 18 לתצהיריהם, לא הוכחה על ידם, נותרה מן הפה אל החוץ כטענות אחרות ומתייתרת למעשה נוכח דברי התובע בעדותו כי אינו יודע האם הנתבע 3 קיבל שכ"ט מצוות 3 (ר' פרו' 1 עמ' 23 שו' 14-15).

יתרה מזאת, התובעים אשר היו מודעים לעובדה כי משרדו של הנתבע 3 מספק שירותים משפטיים לצוות 3, חתמו על מסמך הסכמה לייצוג בה צויין בין היתר : "ידוע לנו כי משרדכם הינו היועץ המשפטי של חברת צוות 3 בע"מ לה אנו חייבים כספים מכח הסכם הלוואה" (ר' נספח 11 לתיק המוצגים מטעם הנתבע 3). לבד מההסכם, התובעים חתמו על מסמך הסכמה זה וגם כאן חלה החזקה לפיה מי שחתם על מסמך, קרא והבין את תוכנו. חזקה זו לא נסתרה והתובעת אישרה בעדותה כי קראה את המסמך, הבינה אותו וחתמה עליו (ר' פרו' עמ' 50 שו' 34; עמ' 51 שו' 1-5).

1. טענות התובעים כנגד הנתבע 3 מתרכזות רובן ככולן בהתרשלותו באופן ניסוח סעיפים בהסכם שלא לטובתם כמחויב על ידו. העדפתי את גרסת הנתבע 3 שנתמכה בנוסח ההסכם ובראיות נוספות ולא מצאתי כל ממש בהשתלחות התובעים בנתבע 3, כפי שבאה לידי ביטוי בכתבי הטענות מטעמם ובעדותם.

הטלת חיובים בלתי סבירים על התובעים

1. הוראת סעיף 7.2.1 להסכם קבעה כי התשלום הראשון בגין מכירת הנכס בסכום של 400,000 ש"ח יופקד בידי הנתבע 3 וזאת כנגד ביצוע תשלומים והתחייבויות המנויות בסעיפים 7.2.1א'-7.2.1 ח', בזו הלשון: "(א) 90,000 ש"ח כנגד הסרת המשכון הרשום לטובת עו"ד אלי שמש,(ב) 7,500 ש"ח לידי הגב' אליטוביץ, (ג) תשלום הסכומים הנדרשים לשם חתימת התובעים על הסכם חכירה עם המנהל והיוון הזכויות, (ד) תשלום הסכומים הנדרשים לשם רישום זכויות התובעים בלשכת רישום המקרקעים לרבות תשלומים לחברת שיכון עובדים, לעירייה, למינהל וללשכת רישום המקרקעין, (ה) רישום זכויות התובעים בלשכת רישום המקרקעין, (ו) רישום הערת אזהרה לטובת הרוכשים כשזכויות התובעים נקיות מכל שעבוד, עיקול וזכות צד ג' למעט הערת אזהרה לטובת הכונס ושהערת האזהרה לטובת הרוכשים תהיה כפופה אליה, (ז) תשלום היתרה שתישאר ככך ותישאר לידי צוות 3 לטובת המשכון הרשום לטובתם, (ח) התשלומים כנגד הסרת המשכונים לעו"ד שמש ולצוות 3 יבוצעו באותו היום ולאחר שעו"ד שטרן יוודא כי לא נרשמו עיקולים נוספים".
2. יש לשוב ולהדגיש בהקשר זה את מצבו המשפטי המורכב של הנכס עובר לניסוח ההסכם, שעלול היה להקשות ולעכב את הליך המכר. הנכס לא היה מהוון במנהל; הוא לא היה רשום על שם התובעים בלשכת רישום המקרקעין; נרשמו עליו הערות לטובת העיריה בגין חוב היטל השבחה ועל מינוי כונס עקב פיגור בהחזר משכנתה וכן משכונות לטובת בנק הפועלים, מר שמש וצוות 3 (ר' לנספחים 3-8 לתיק המוצגים מטעם הנתבע 3). שוכנעתי כי התובעים היו מודעים למורכבות זו של הנכס, כפי שאף עולה מעדותם (ר' פרו' עמ' 28 שו' 2-3; עמ' 41 שו' 19-20). חיזוק לגישתי מצאתי בחוות דעת שמאי שהוזמנה על ידי התובעים עובר להחלטתם למכירת הנכס (ר' נספח 14 לתיק המוצגים מטעם הנתבע 3).
3. התובעים טוענים כי סכום ההון העצמי שהיה לנתבעים 1 ו-2 לרכישת עמד על סכום כולל של 400,000 ש"ח אשר אינו מכסה את ההתחייבויות כהוראת סעיף 7.2.1. להסכם. קיבלתי את גרסת הנתבע 3 כי הסכום שנקבע כתשלום ראשון היה בהסכמת התובעים והוא לא נגזר מהפעולות הדרושות להשלמת המכר כמפורט בהוראות סעיפים 7.2.1 א'-7.2.1 ח' להסכם. כך העידה התובעת כי הייתה מודעת לעובדה שתשלום יתרת הסכום על ידי הנתבעים 1 ו-2 אמור להתבצע באמצעות הלוואת משכנתה נוכח היעדר יכולתם הכלכלית (ר' פרו' עמ' 63 שו' 11-13; שו' 19; פרו' 1 עמ' 25 שו' 29-30).
4. למעלה מן הצורך, גם לגופה של טענה לא נמצא בה ממש. בהתאם לנספחים המצורפים לתיק המוצגים מטעם הנתבע 3, התשלום הראשון על פי ההסכם אמור היה להספיק לבצוע התשלומים המבוארים בו. בפועל, התשלום הראשון כלל סכום של 376,215 ₪ באמצעותו שולמו הסכומים הבאים - 7,500 ש"ח לרינה; דמי היוון למנהל - 43,420 ₪; מקדמה - 3,000 ש"ח וכן 151,944.19 ש"ח עבור היטל השבחה (כאשר לאחר מכן סכום של- 110,00 ש"ח וההפרש הוחזר לתובעים); 351 ש"ח לשיכון עובדים ו- 170,000 ש"ח לכונס אשר שולם במועד מאוחר יותר כפי שיובא להלן.
5. בניגוד לטענת התובעים בסיכומיהם, התשלום לצוות 3 היה אמור להתבצע מהתשלום הראשון וזאת רק אם תיוותר יתרה לתשלום. אכן, בפועל, תשלום ההלוואה לצוות 3 נדחה בשל הצורך לשלם לכונס. כך גם טענת התובעים כי מתוך התשלום הראשון היה צריך לסלק את המשכנתה בסכום של 330,000 ₪, אינה עולה בקנה אחד עם הוראות ההסכם. כמו כן, לאור הצורך לשלם לכונס, נדחה התשלום למר שמש (ר' נספח 44 לתיק המוצגים מטעם הנתבע 3).

לוח הזמנים בו נדרשו התובעים לעמוד על מנת לקבל את התשלום השני בסכום של 800,000 ₪

1. התובעים טוענים כי לא רק שההסכם הטיל עליהם התחייבות "עיוורת" אלא שאין סבירות בפרק הזמן שהוקצה בהתאם להוראת סעיף 7.2.2 להסכם, היינו חודש וחצי (עד ליום 28.02.09). הנתבע 3 טען כי בהתאם לנוסח הוראה זו בהסכם, נתנו הצדדים דעתם למצב דברים אפשרי בו ביצוע התנאים בתוך חודש וחצי לא יתאפשר ונקבע כי התשלום השני יידחה ב 30 יום לאחר השלמת פעולות אלו. אכן, לאור מצבו של הנכס ורשימה ארוכה של התחייבויות המנויות בהוראות סעיפים 7.2.1 א- 7.2.1 ח' להסכם, נראה שלוח הזמנים שהוקצה אכן דחוק. אולם, הוראות אלו כוללות בחובן אפשרות לקבלת מלוא התמורה רק לאחר השלמת התנאים הנדרשים ולא מצאתי בכך כל פסול, בפרט עת השלמתם כרוכה ברשויות ובצדדי ג'.

ביצוע הפעולות הנדרשות על ידי הנתבע 3 כמפורט בסעיף 7.2.1 להסכם הסתיים בחודש יולי 2009. העיכוב ברישום הנכס, ככל שהיה, נבע מהשלמת פעולות שאינן תלויות בנתבע 3, לרבות דרישתו של הכונס לתשלום עבור הסרת הערת האזהרה, דבר שלא היה בצפייתו הסבירה (ר' סעיפים 76-106 לתצהיר הנתבע 3; פרו' עמ' 88 שו' 17- עמ' 89 שו' 8). קידום השלב השני של תשלום התמורה, מחודש יולי 2009 ועד לחודש דצמבר 2009, היה נתון בידי התובעים אשר היו אמונים על המצאת מכתב הכוונות וכפועל יוצא, על המצאת "מסמכים נקיים", כפי שפורט בהרחבה לעיל.

אף אם בניסוח לוח הזמנים האמור בהוראת סעיף זה חלה טעות מצד הנתבע 3 ואיני קובע כך, אין הדבר עולה כדי רשלנות מקצועית. כידוע: "לא כל טעות שבשיקול דעת ולא כל כישלון ייתפסו כהפרת חובת הזהירות, גם לעורך דין סביר, כמו לכל אדם אחר או לבעל מקצוע אחר, מותר לשגות" (ר' ע"א 9022/08 מגורי-כהן נ' קמר (3.5.10)) ולא התרשמתי כי הנתבע 3 הפר את החובה שחב לתובעים להשתמש בשיקול דעתו כמיטב יכולתו וידיעתו.

פינוי הנכס והשכרתו לאחר קבלת חלק מהתמורה בערך נמוך וללא בטחונות

1. התובעים טוענים כי הנתבע 3 התרשל באופן ניסוח הוראת סעיף 6.1 להסכם, לפיה גם אם לא יקבלו את מלוא התמורה, יפנו את הנכס לא יאוחר מיום 1.06.09 וזאת כאשר קיבלו לידיהם רק רבע מהתמורה (400,000 ש"ח). עוד טוענים התובעים כי הנתבעים 1 ו- 2 שכרו את הנכס בתמורה לדמי שכירות סמליים ובלתי סבירים על פי תנאי השוק באזור. התובעים מוסיפים כי הנתבע 3 לא ערך הסכם שכירות המעגן את היותם של הנתבעים שוכרי הנכס בלבד והותירם ללא בטחונות.
2. כבר ביארתי כי ההסכם כלל מנגנון שכירות שנועד לאפשר את מכירת הנכס באופן המשמש את שני הצדדים. הרוכשים (הנתבעים 1 ו- 2) היו זקוקים למקום מגורים עקב מכירת דירתם והציבו תנאי זה לביצוע העסקה. המוכרים (התובעים) חפצו במכירתו המורכבת של הנכס באופן שיבטיח שמירת זכויותיהם וממון בידם. נחה דעתי כי התובעים היו מודעים לתנאי השכירות לרבות מועד הפינוי ביום 01.06.09, הסכימו להם וכך גם עולה מעדותם (ר' פרו' עמ' 29 שו' 10-14; עמ' 55 שו' 34 -56; שו' 3).

לשון דומה יש להפנות לגובה דמי השכירות. ממכלול הראיות שוכנעתי כי התובעים הסכימו לגובה דמי השכירות בסכום חודשי של 3,000 ₪, היו מודעים כי תקופת השכירות עלולה להימשך מספר חודשים ויש לתמוה על ששבו והעלו טענה זו בסיכומיהם, לאור עדותם המפורשת לפרוטוקול הדיון כי הסכימו לסכום זה (ר' פרו' עמ' 23 שו' 14-15; עמ' 55 שו' 30 עמ' 56 שו' 16; ר' אף עדות הנתבעים - פרו' עמ' 83 שו' 13-14; שו' 17-18; שו' 31-32; עמ' 90 שו' 8).

1. אשר לטענה בדבר חסר בעיגון זכויות התובעים כמשכירים בביטחונות להבטחת פינוי הנתבעים 1 ו- 2 ככל שלא היו עומדים בתשלומים על פי ההסכם, מדובר בטענה תאורטית. בתביעה העוסקת ברשלנות מקצועית נטענת של עורך דין, אין די באמירה כי הוא התרשל במילוי תפקידו ועל התובעים להוכיח כי נגרם להם נזק עקב ההתרשלות. תקופת השכירות בפועל עמדה על חצי שנה, תשלומי דמי השכירות שולמו והתובעים, שהסכימו למנגנון זה, לא הוכיחו כי נגרם להם נזק כלשהו. נכון הדבר גם לעניין חסר בהוראות מתאימות בהסכם להבטחת פינוי הנתבעים, שלא נדרש בנסיבות העניין. בהקשר זה אציין כי הנתבעים 1 ו- 2 חתמו על ייפוי כח המאפשר לנתבע 3 לבטל את הערת האזהרה שנרשמה על שמם וסברתי כי די בכך בנסיבות העניין הייחודיות שמלפניי (ר' נ/1; פרו' עמ' 82 שו' 3-4).

הערת הכונס ותשלום סכום של 170,000 ש"ח להסרתה

1. התובעים טוענים כי הנתבע 3 התרשל בכך שלא בדק מול הכונס מהו הסכום הנדרש על מנת להסיר את הערת האזהרה, אלא רק בחודש יולי 2009. כן טוענים התובעים כי היה על הנתבע 3 לשלם לכונס סכום של 170,000 ש"ח מתוך תשלום התמורה הראשון באופן שהיה מאפשר לנתבעים 1 ו-2 ליטול הלוואת משכנתה לפני חודש דצמבר 2009 והתובעים, מצדם, היו מקבלים את התשלומים בהתאם למועדים הנקובים בהסכם (ר' סעיפים 18 ו- 19 לסיכומי התובעים). אציין כי אין המדובר בהרחבת חזית אסורה בהקשר זה, כנטען על ידי הנתבע 3, נוכח שטענה זו אוזכרה בסעיף 35 לכתב התביעה המתוקן.
2. הנתבע 3 טען כי התשלום לכונס היה בלתי צפוי ונדרש על ידי הכונס רק לאחר שהנכס נרשם על שם התובעים ונוצר צורך ברישום הערת אזהרה לטובת הרוכשים. משכך, טען כי לא נפל רבב בהתנהלותו כלפי התובעים, אשר הסכימו לשלם לכונס סכום זה ולצורך תשלומו, דחה הנתבע 3 את התשלומים לצוות 3 ולמר שמש. סכום זה שולם מהתשלום הראשון ולא נגרם לתובעים כל נזק.
3. מכלול הראיות מלמד כי פעולות הנתבע 3 לפני הכונס היו סבירות. כבר בחודש דצמבר 2008, עובר למועד החתימה על ההסכם, פנה הנתבע 3 לכונס והלה הסכים לרישום הנכס על שם התובעים בכפוף לרישום הערת אזהרה לזכותו (ר' נספח 7 לתיק המוצגים מטעם הנתבע 3). שוכנעתי כי דרישת הכונס לתשלום עלתה לראשונה בחודש יוני 2009, לאחר שהנכס נרשם על שם התובעים והיה צריך לרשום הערת אזהרה לטובת הרוכשים (ר' נספחים 42א'-42ו' לתיק המוצגים מטעם הנתבע 3). כך גם עולה מעדותו של הנתבע 3 שלא נסתרה (ר' פרו' עמ' 97 שו' 1-14).

קיבלתי את גרסת הנתבע 3, כי תשלום סכום זה לכונס נעשה בהסכמת התובעים. אלו היו מעוניינים בהשלמת עסקת המכר ובתשלום על חשבון המשכנתה שהיה עליהם לפרוע בכל מקרה. זאת, חלף פנייה ללשכת ההוצל"פ בבקשה להסרת הכינוס, לאחר שמשכון ורישום המשכון לטובת צוות 3 נעשה בניגוד להסכם ההלוואה עם הבנק, דבר שעלול היה לעכב את העסקה (ר' פרו' עמ' 96 שו' 19-28). הערת הכונס נרשמה בשנת 2004 בשל פיגור התובעים בתשלומי המשכנתה. אף התובע בעדותו השיב כי חרף העובדה שתיק ההוצל"פ נפתח בשנת 2003, הוא לא טרח לסגור אותו ולמנוע חשיפה למינוי כונס נכסים (ר' פרו' עמ' 22 שו' 8 שם השיב: "אולי זו הייתה הזנחה שלי").

בהתאם להוראות ההסכם, הערת הכונס הייתה אמורה להימחק לאחר התשלום השני שנועד לכסות את הלוואת המשכנתה של התובעים. שוכנעתי כי מועד מחיקת הערת האזהרה לטובת הכונס לא השפיע כלשהו על מועד קבלת המשכנתה של הרוכשים ומועד התשלום השני או השלמת ההתחייבויות וממילא הנתבע 3 לא יכל לצפות את דרישת הכונס לתשלום עובר למועדה.

1. חובת הזהירות הקונקרטית החלה על הנתבע 3 כלפי התובעים, כמיצגם, כוללת שני היבטים. מתן הסבר משפטי מצדו בלשון ברורה ומפורשת אודות האפשרויות הקיימות לאור דרישת הכונס לתשלום וכן התנהלות פרוצדורלית מדוקדקת מצדו, עת עליו להיערך ולפעול בהתאם לנסיבות שנוצרו כתוצאה מדרישת הכונס. הלכה פסוקה היא כי שעה שבוחנים את התנהלות עורך הדין, אין לעשות זאת על פי מבחן התוצאה ויש לבחון את הדברים במהלך התרחשותם. כבר נקבע בהקשר זה, כי: "סבירות התנהגותו של מזיק נבחנת לעולם על פי הנתונים הקיימים בעת ההתרחשות ולא בראייה שלאחר מעשה" (ר' ע"א 3580/06 עיזבון יוסף נ' מ"י (21.03.11)).

הנתבע לא נסתר בגרסתו עליה שב וחזר, כי הסביר לתובעים את האפשרויות העומדות בפניהם עת עלתה דרישת הכונס וכי קיבל את הסכמתם לתשלום סכום של 170,000 ש"ח. בעת ובנסיבות בהן עלתה דרישת הכונס לתשלום, לא מצאתי היעדר סבירות בדרך בה פעל הנתבע ולא הוכחה כל רשלנות מקצועית במילוי תפקידו. לא התרשמתי אף מסתירות אמיתיות בעדותו של הנתבע 3 לפני כב' השופטת ד"ר א' סורוקר, כנטען בסעיף 15 לסיכומי התובעים.

טענה קשורה נוספת שמעלים התובעים הנה כי הנתבע 3 התרשל בכך שלא דאג לרשום לטובת הנתבעים 1 ו-2 הערת אזהרה מיד ובד בבד עם רישום הזכויות על שם התובעים. הערת האזהרה נרשמה על שם הנתבעים ביום 22.07.09 ואילו הערת אזהרה לטובת הבנק המלווה נרשמה רק בתאריך 06.08.09. גם בהקשר זה, רק לאחר רישום הנכס על שם התובעים בלשכת רישום המקרקעין עלתה דרישת הכונס לתשלום. רישום הערת האזהרה על שם הרוכשים התאפשר רק לאחר התשלום לכונס והסכמתו לרישומה. התנהלות הנתבע 3 מניחה את דעתי כי בנסיבות שנוצרו, רישום הערת האזהרה על שם הרוכשים ביום 22.07.09 נעשה בתוך פרק זמן סביר, כמו גם הערת האזהרה שנרשמה לטובת הבנק המלווה שלהם (ר' סעיפים 101 - 106 לתצהיר הנתבע 3).

1. גם טענת התובעים להחזר סכום של 20,000 ש"ח ששולם לצוות 3 ללא הסמכה, או תוך ניגוד עניינים, דינה להידחות. תשלום ההלוואה לצוות 3 בוצע מתוך יתרת התשלום ולא מהתשלום הראשון וזאת לאור הצורך בתשלום סכום של 170,000 ש"ח לכונס (ר' עמ' 61-62 לפרוטוקול). בהתאם לנספח 57 לתיק המוצגים מטעם הנתבע 3, התובעים נשאו בריבית והצמדה בלבד, ללא חיוב בריבית פיגורים. מבלי להידרש לפער בין גובה הריבית לכונס (7%) וגובה הריבית לצוות 3 (5%), אשר לכאורה מצביע על הטבה בתשלום הריבית שנדרשו התובעים לשלם, הסכמת התובעים לתשלום הסכום לכונס חלף ביצוע הליכים בהוצל"פ, כאשר ממילא היה עליהם לשלם סכום זה למצער בשלב מאוחר יותר - מדברת בעד עצמה.

סוף דבר

1. ביתרת טענות התובעים לא מצאתי ממש ולאור המקובץ, התביעה נדחית.
2. בנסיבות העניין, בהתחשב בתוצאת הדיון, בהתנהלות הצדדים, בהפחתת סכום התביעה ובהתבטאויות התובעים כלפי הנתבע 3, אני מחייב את התובעים, ביחד ולחוד, בהוצאות הנתבעים 1 ו- 2 בסכום כולל של 15,000 ₪ ובהוצאות הנתבע 3 בסכום כולל של 25,000 ₪. סכומי ההוצאות ישולמו בתוך 30 ימים ורק ככל שלא ישולמו במועד, יישאו הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור - כדין.

לידיעת הצדדים.

ניתן היום, כ"ח תשרי תשע"ו, 11 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.