מבוא:

1. התובע, יליד 14.1.81, נפגע בשתי תאונות דרכים כמשמעותן בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן: "החוק"). התאונה הראשונה ארעה ביום 10.9.08 (להלן: "התאונה הראשונה"). התאונה השנייה ארעה ביום 23.9.09 (להלן: "התאונה השנייה").
2. התאונה הראשונה הוכרה על-ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") כתאונת עבודה. ביום 13.4.11 עמד התובע בפני ועדה רפואית של המל"ל שקבעה כי בהתאם לסעיף 35 (1)(א-ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות המל"ל") נותרו לו נכויות כדלקמן:

א. נכות זמנית: מיום 6.10.08 ועד יום 31.12.08 - 10%.

ב. נכות צמיתה: מיום 1.1.09 ואילך - 5%.

1. התאונה השנייה לא הוכרה כתאונת עבודה ולא נקבעה בגינה נכות צמיתה.
2. הצדדים אינם חלוקים בשאלת הכיסוי הביטוחי ביחס לשתי התאונות (ר' פרוטוקול הישיבה מיום 8.11.11, עמ' 1 שורה 9). לפיכך, יעסוק פסק הדין בשאלת נזקיו של התובע בלבד.

הראיות:

1. מטעם התובע העיד התובע בעצמו. כמו כן הוגש מטעמו תצהיר עדות ראשית מיום 1.3.12 וכן שני תיקי מוצגים, האחד שצורף לתצהיר עדות ראשית והשני מיום 4.3.13 ואשר כלל תלושי שכר עדכניים לתקופה שמ - ינואר 2012 ועד ינואר 2013.
2. מטעם הנתבעים הוגשו גם כן שני תיקי מוצגים. האחד ביום 17.5.12 והשני ביום 12.6.12. תיקי המוצגים סומנו - נ/1.
3. יוער כי לאור התנגדות ב"כ התובע להגשת התיעוד הרפואי, קבעתי (ראה עמ' 11 לפרוטוקול) כי הצדדים יוכלו להתייחס בסיכומיהם לשאלת קבילות המסמכים הרפואיים שהוגשו. בהעדר כל התייחסות מטעם התובע בסיכומיו לעניין קבילות המסמכים הרפואיים כאמור - ראיתי לקבלם כראיה.

הנכות הרפואית:

1. הצדדים לא העלו כל טענה כנגד קביעת המל"ל, לא באשר לעצם קיומה של הנכות הרפואית שנגרמה עקב התאונה הראשונה ולא ביחס לשיעורה.
2. משכך, לא ראיתי כל סיבה שלא לקבל את קביעת הוועדה הרפואית ואני מעמידה את נכותו הרפואית הצמיתה של התובע כתוצאה מפגיעותיו בתאונה הראשונה נשוא כתב התביעה על 5%.
3. מאחר ולא נקבעה לתובע נכות רפואית בגין התאונה השנייה, אתייחס מעתה ואילך להשלכותיה של הנכות הרפואית שנגרמה בתאונה הראשונה בלבד, אלא אם יצוין אחרת.

הנכות התפקודית:

1. התובע ביקש לקבוע כי לנכותו הרפואי יש השלכה על תפקודו ומשכך, לטענתו, יש לקבוע כי נכותו התפקודית זהה לזו הרפואית והינה בשיעור 5%. לעומתו, ביקשה הנתבעת לקבוע כי נכותו הרפואית של התובע נעדרת כל השלכה תפקודית.
2. הלכה פסוקה היא כי הקביעה האם קיימת זהות בין הנכות הרפואית לתפקודית נגזרת ותלויה במידת הפגיעה בעיסוקו של הנפגע, ביכולת האדפטציה שלו, בכושר השיקום, ובתנאי שוק עבודה וכד' (ראה: ע"א 586/84 מקלף ואח' נ' זילברברג ואח' פ"ד מג(1) 137, 152).
3. לאחר ששמעתי את עדותו של התובע ובהתחשב במכלול הראיות שהוצגו בפניי אני סבורה כי הצדק עם הנתבעת.
4. התובע העיד כי מיד בתום ימי אי הכושר הוא שב לעבודה באותו מקום עבודה ואף המשיך לעבוד שם באותה העבודה וזאת עד לפיטוריו בשנת 2011.

ממכתב הפיטורין עולה, כמו גם מעדותו, כי אין קשר בין סיבת הפיטורין לתאונה.

ועוד, בבקשה לקביעת דרגת נכות, סעיף 6 לבקשה, לשאלה האם בעקבות הנזקים בתאונה נגרמו לו הפסדי שכר השיב התובע בשלילה.

לא זו אף זו, מדוח רציפות ביטוח עולה כי לפני התאונה (בשנת 2007) השתכר התובע סך של 51,416 ₪ בשנת התאונה (2008) הוא השתכר 51,035 ₪ ואילו בשנה שאחרי התאונה (2009) הוא השתכר 56,348 ₪. גם מתלושי השכר שצרף עולה (מנתוני השכר המצטברים) כי בשנת 2010 כמו גם בשנת 2012 שכרו רק עלה. יוער כי ביחס לשנת 2011 לא הוצגו נתונים מלאים ואולם לאור הנתונים המתייחסים לשנים 2008 – 2010, הרי שגם אם נניח כי אכן בשנת 2011 הייתה ירידה בשכרו, לאור כל האמור לא הוכח קשר בין התאונה לבין הנכות והירידה בשכר.

1. בהינתן כל האמור, אני סבורה כי נכותו הרפואית של התובע נעדרת כל השלכה תפקודית וגם אם בכל זאת ישנה השפעה כלשהי על אופן תפקודו, עדיין מדובר בהשפעה מזערית ביותר שלא מצאתי לכמתה במספר.

דיון בראשי הנזק:

הפסד שכר בעבר:

אי כושר מלא:

1. התובע, כך על פי עדותו הינו בעל עשר שנות לימוד וחסר כל הכשרה מקצועית. את עיקר חייו המקצועיים העביר כשליח ומחסנאי.
2. לטענתו, עובר לתאונה הוא עבד הן בחברת טנגו והן כשליח בפיצרייה ומשכך הוא מבקש כי בסיס השכר לחישוב הפסדיו יהא שכרו המצטבר בשני מקומות עבודה אלה.

דא עקא והתובע לא צרף תלושי שכר מעבודתו בפיצרייה שכן כנטען על ידו המעביד לא נתן לו הנפיק לו תלושי שכר (עמ' 7 שורות 3-4 לפרוטוקול). התובע גם לא הביא לעדות את מי שעבד לטענתו ביחד איתו כשליח בפיצרייה כדי שיעיד כי אכן הוא עבד בפיצרייה.

1. בעניין אחרון זה יפים הדברים הבאים:

"יש והדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בביהמ"ש הינה בעלת משמעות ראייתית, כאילו הייתה זו ראיה נסיבתית. כך, ניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הבאת ראיה. התנהגות כזו, בהעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו של הנוקט בה; באשר על פניה, מתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הובאה הראיה, או הושמע העד, או הוצגו השאלות או קוימה החקירה הנגדית - היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב. הימנעות מהבאת ראיה - במשמעות הרחבה של המושג כמוסבר לעיל - מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה: דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, הייתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו, ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה". (קדמי, על הראיות, חלק שלישי, מהדורה משולבת ומעודכנת, תשנ"ט-1999, עמ' 1391).

1. בהעדר נתונים כאמור בכל הקשור לעבודתו הנטענת של התובע, ראיתי לקבוע כי שכרו אשר ישמש בסיס השכר לחישוב הפסדיו בעבר יהיה שכרו ה'רבע שנתי' כפי שהוא מופיע במל"ל והמבוסס על עבודתו בחברת טנגו.
2. כאמור, שכרו ה'רבע שנתי' של התובע במל"ל עמד על 4,747 ₪ (14,242:3) הסך האמור בשערוך להיום (ריבית והצמדה מאמצע התקופה – 15.7.08) עומד על 5,941 ₪ לחודש. יוער כי בהתחשב גובה השכר לא נוכה מס הכנסה.
3. מסיכומי הנתבעת (סעיף 4) עולה כי אין מחלוקת שהתובע אכן נעדר חודש מעבודתו. משכך הוא זכאי לפיצוי בגין חודש היעדרות בסך של 5,941 ₪.

מתום אי הכושר המלא ועד למועד מתן פסק הדין:

1. לא הוכח כי התובע נעדר מעבודתו למעט בחודש שלאחר התאונה. יתרה מכך גם לא הוכח כי נגרמו לו הפסדי שכר. משכך, לא ראיתי לפסוק לתובע פיצוי כלשהו בגין תקופה זו.

הפסד שכר בעתיד:

1. בהתחשב בכל האמור עד כאן, ובמיוחד לאור העובדה כי השפעת הנכות הרפואית על תפקודו של התובע הינה מזערית אם בכלל, שהרי התובע עצמו העיד שחזר לעבודה מיד בתום תקופת אי הכושר וכי סיבת פיטוריו אינה קשורה לתאונה (ראה עדותו ב' 8 שורות 21-23 לפרוטוקול), אני סבורה כי בהתחשב בגילו, בעיסוקו, ובשיעור נכותו הרפואית ומיקומה, יש לפצות את התובע בגין אב נזק זה על דרך של אומדן גלובאלי.
2. אני מעמידה אפוא את הפיצוי בגין אב נזק זה על 48,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות עבר ועתיד:

1. התובע טוען כי נשא בעלויות הכרוכות בטיפולים הרפואיים שקיבל ונזקק למשחות וכדורים. על אף אמור הוא לא צירף קבלות או מסמכים אחרים לשם תמיכה בטענתו זו.

מדובר ב'נזק מיוחד' שהכללים להוכחתו ברורים וידועים לכל [ראה בעניין זה ע"א 355/80 אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע, פד"י לה (2) עמ' 809,800; ע"א 605/88 תבורי בית חרושת למשקאות קלים בע"מ ואח' נ' מעיינות הגליל המערבי סוכנויות בע"מ (1979), פד"י מה' (1), 1010].

1. יחד עם זאת ומשעה שהתובע ביצע טיפולי פיזיותרפיה, אני מוכנה להניח כי נגרמו לו הוצאות נסיעה. כמו כן בהתחשב בטיב הפגיעה אני מוכנה גם להניח כי הוא רכש משככי כאבים.
2. כמו כן ובהתחשב במיקום הפגיעה, כף רגל שמאל, אני מוכנה להניח כי יתכן ובעתיד יגרמו לתובע הוצאות ניידות גבוהות במשהו מהרגיל.
3. לפיכך אני מעמידה את הפיצוי לו זכאי התובע בגין אב נזק זה על 3,000 ₪ שכן בנסיבות העניין ולאור כל הנטען לעיל, נראה לי סכום זה סביר.

עזרת הזולת לעבר:

1. כאמור התובע נעדר מעבודתו למשך חודש ימים. לא הוכח כי בתקופה זו כמו גם בתקופה שמאז ועד היום הוא נזקק לעזרה חריגה המצדיקה פיצוי. בנסיבות אלה ומשעה שמדובר ב"נזק מיוחד", לא ראיתי לפסוק פיצוי בגין אז נזק זה.

עזרת זולת בעתיד:

1. לאור קביעותיי בכל הקשור לנכות התפקודית של התובע, אינני סבורה שמדובר בנכות תפקודית כזו שבעטיה הוא יזקק בעתיד לעזרה של ממש בשכר. לפיכך לא ראיתי לנכון לפסוק פיצוי בגין אב נזק זה.

כאב וסבל:

תאונה ראשונה:

1. בהתחשב בעובדה כי לתובע נגרם שבר וכן בהתחשב בשיעור הנכות, במיקומה ובמידת התפקודיות שיש ליחס לה ראיתי להעמיד את הפיצוי על סך של 10,000 ₪.

תאונה שניה:

1. כאמור בגין התאונה השנייה לא נותרה לתובע כל נכות צמיתה והוא אף לא נעדר מעבודתו בעקבותיה. משכך ראיתי להעמיד את הפיצוי על סך של 4,000 ₪.

ניכויים:

1. מסך כל הפיצוי המגיע לתובע יש לנכות את תגמולי דמי הפגיעה שקיבל התובע בגין היעדרותו בעקבות התאונה הראשונה. דמי הפגיעה עומדים על 2,967 ₪ (נומינאלי) ובשערוך למועד מתן פסק הדין (ריבית + הצמדה) על 3,597 ₪.

סוף דבר

1. אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע בגין שתי התאונות פיצוי בסך של 67,344 ₪ (לאחר ניכויי מל"ל)
2. כמו כן תישא הנתבעת בהוצאות משפט, לרבות אגרת בית משפט על פי קבלות. סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתם ועד התשלום המלא בפועל.
3. עוד תישא הנתבעת בשכ"ט עו"ד בשיעור 13%. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.
4. המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים בדואר רשום, כמקובל.

ניתן היום, כ"ט טבת תשע"ד, 01 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.