רקע

בתאריך 13.5.14 נדונה בפני תביעת התובעים לחיוב הנתבע בתשלום סך כולל של 19,940 ₪ בגין פגמים שנתגלו בצנרת להולכת מים לחימום סולרי ומכשיר מלח שהותקנו על ידו בבריכת שחיה שהוא בנה בביתם עוד בחודש מאי 2009 ונזקים נלווים שנגרמו להם כתוצאה מכך.

בתום הדיון אליו התייצבו שני הצדדים ולאחר ששמעתי טענותיהם, המלצתי בפניהם לסיים הליך זה בפשרה שבמסגרתה ישלם הנתבע לתובעים סך של 6,000 ₪ ויחליף את מכשיר המלח בבריכה על חשבונו. הצדדים קבלו המלצה זו ובהתאם לכך נתתי תוקף של פסק דין להסכם פשרה זה, תוך חיוב הנתבע לשלם לתובעים את הסך האמור ולהחליף את מכשיר המלח, בתוך 30 יום.

דא עקא שביום 12.2.15 פנו התובעים אל בית המשפט בבקשה לפי סעיף 6(1) פקודת בזיון בית המשפט במסגרתה טוענים הם כי הנתבע לא מילא אחר פסק הדין שניתן וכי רק ביום 24.12.14 לאחר שעיקלו את חשבון הבנק שלו ואת רכבו, הוא שילם להם את הסך של 6,000 ₪, אך את מכשיר המלח לא החליף עד כה.

בהחלטתי מיום 14.2.15 הוריתי לנתבע להגיב לבקשת התובעים עד ליום 5.3.15 וקבעתי דיון בה, במעמד הצדדים, ליום 19.3.15, אלא שאז הסתבר כי החלטתי הנ"ל נשלחה אל כתובתו הקודמת של הנתבע ולא לכתובת העדכני שהופיעה בבקשת התובעים. במצב דברים זה דחיתי הדיון ליום 5.5.15 לשם זימון הנתבע מכתובתו העדכנית כפי שהיתה ידועה לתובעים באותה עת – רח' הקונגרס הציוני 2, דירה 1 עפולה.

בדיון שהתקיים בפני ביום 5.5.15, במעמד התובעים בלבד, טענו השניים כי במהלך הזמן שחלף הם החליפו את מכשיר המלח בעצמם ושילמו תמורתו סך של 6,800 ₪ (ר' ת/2). לנוכח אי התייצבות הנתבע לדיון זה גם כן, הוריתי לפקיד העזר של בית המשפט ליצור עמו קשר טלפוני והוא עשה כן. בשיחה שהתקיימה בין פקיד העזר לנתבע (למס' 054-2266501) עדכן הנתבע כי כתובתו השתנתה פעם נוספת לרח' העלייה 81א בעפולה.

בתאריך 7.5.15 נשלחה בקשת התובעים אל הנתבע בדואר רשום פעם נוספת וביום 15.6.15 – לבקשתי - שוחחה עמו מזכירת בית המשפט בטלפון, קבלה ממנו מס' פקס למשלוח הבקשה גם בדרך זו והוא התחייב בפניה כי יגיב לבקשה בתוך מספר ימים ואולם לא עשה כן עד לרגע זה.

דיון

סעיף 6(1) לפקודת בזיון בית משפט קובע כי:

"בית המשפט העליון, בית משפט מיוחד שנתכונן על פי סעיף 55 של דבר המלך

במועצה על ארץ ישראל 1922, בית משפט מחוזי, בית משפט לפשעים חמורים,

בית המשפט לקרקעות ובית משפט השלום, תהא להם הסמכות לכוף אדם בקנס

או במאסר, לציית לכל צו שניתן על ידם והמצווה לעשות איזה מעשה או האוסר

לעשות כל מעשה".

ברע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט קבע בית המשפט העליון כך:

"בית-משפט זה, בשורה ארוכה של פסקי-דין, ראה בהליך לפי סעיף 6 לפקודה

הליך המצוי בתחום הדמדומים שבין הליך אזרחי "רגיל" להליך פלילי. ההליך

נושא אופי מיוחד, באשר אינו מטיל אחריות פלילית, אך הוא גם אינו הליך אזרחי

"טהור" במובנו הרגיל. אין הוא עונשי במהותו, ומטרתו העיקרית להביא לאכיפת

ההחלטה השיפוטית במבט צופה עתיד. הסנקציה בהליך זה היא סנקציה של

כפייה. ויודגש: עניינו של ההליך במישור היחסים שבין הצדדים המתדיינים,

ואין הוא מיועד להטיל דופי במפר הצו או לפגוע בו...

הליך הביזיון נחשב הליך אכיפה קיצוני מאחר שהסנקציה בעקבותיו - קנס או

מאסר – עשויה להיות קשה ופוגעת, ולכן מקובל לראות בו הליך שיורי, לאחר

שההליכים האחרים האפשריים נבחנו או מוצו. פסיקתו של בית-משפט זה חזרה

והדגישה כי השימוש בכלי אכיפתי זה שפגיעתו עשויה להיות קשה צריך להיות

מוגבל רק למקרים מתאימים, וכי אין להיזקק להליכי ביזיון בית-המשפט כאשר

קיימת דרך אחרת לביצוע ההוראה השיפוטית...".

לאור כל האמור לעיל, משננקטו כל הפעולות האפשריות להביא לידיעת הנתבע את דבר הגשת הבקשה הנוכחית נגדו, ומששוכנעתי כי הוא מנסה להתחמק מלמלא אחר פסק הדין שניתן בשעתו בהסכמתו, מסקנתי היא היא כי ניתן לפעול בנסיבותיו של מקרה זה על פי פקודת בזיון בית משפט.

לפיכך אני מחליטה להיעתר לבקשה ומורה כי המשיב ישלם קנס של 500 ₪ ₪ או יום מאסר תחתיו, בגין כל יום שיחלוף לאחר ה – 31.7.15 מבלי שהוא ישלם לתובעים את הסך של 6,800 ₪ בגין רכישת מכשיר המלח החדש אותו הוא התחייב לספק להם ולא עשה כן.

בנוסף לכך, הנני מחייבת את הנתבע לשאת בהוצאת התובעים בסך 700 ₪ בגין הטרחה שנגרמה להם בעקבות אופן התנהלותו המתואר לעיל.

סכום זה ישולם גם הוא עד ליום 31.7.15 שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית עד ליום התשלום בפועל.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים בדואר רשום – לנתבע לפי הכתובת לרח' העלייה 81א בעפולה וגם בפקס שנמסר על ידו בשעתו למזכירות.

התובעים רשאים לבצע מסירה אישית של החלטה זו לנתבע, היה והם חפצים לעשות כן.

ניתנה היום, כ"ב תמוז תשע"ה, 09 יולי 2015, בהעדר הצדדים.