בפני

כב' סגן הנשיאה, השופט אברהם הימן

המאשימה

מדינת ישראל

נגד

הנאשם

דוד עז'מי (עציר)

החלטה

לפני בקשה להפסקת ריצוי עונש מאסר בעבודות שירות ועיכוב ביצוע המשך ריצוי העונש לפי סעיף 51 י(א1) (2) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן- "החוק").

רקע

מלכתחילה, הוגש נגד הנאשם, בתאריך 10.5.10 כתב אישום ובו ייחסה לו התביעה עבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה. בדיון שהתקיים לפני ביום 29.11.10 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון לפיו הנאשם יודה בעובדות כתב האישום ועל פי הודייתו יורשע בעבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה וכן יורשע על פי הודייתו בעובדות כתב האישום בתיק פלילי 2664/09 של בית משפט זה (ולא כפי שנרשם בטעות בהכרעת הדין ת.פ 2644/09) בעבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ועבירה של החזקת סם לצריכה עצמית.

הוסכם בין הצדדים כי העבירות בהן יורשע הנאשם, כאמור לעיל, מפעילות ארבעה מאסרים מותנים אשר התקופה המצטברת שלהם היא 15 חודשי מאסר. בין הצדדים הוסכם כי התקופות הללו ירוצו באופן חופף וכי העונש הכולל יהא 6 חודשי מאסר. הואיל והנאשם היה אותה עת במאסר, הוסכם בין הצדדים כי תקופת המאסר של 6 חודשים תרוצה בעבודות שירות, שתחל לאחר שחרור הנאשם ממאסרו. כמו כן, הוסכם כי הנאשם ישלם קנס בסך 20,000 ש''ח.

כאן המקום להדגיש כי הוסכם בין הצדדים באלה המילים: "במידה והנאשם לא יוכל לבצע את עבודות השירות, שישה חודשי המאסר ירוצו במצטבר לעונש המאסר אותו הוא מרצה." (ראו הצהרת התביעה מהדיון הנ''ל עמ' 2 שורה 18 לפר').

כפי המוסכם בין הצדדים, לאחר שהתקבלה חוות דעת חיובית של הממונה על עבודות שירות בשב'ס (להלן - "הממונה") הודיעו הצדדים בדיון שהתקיים לפני ביום 30.10.11 כי הנאשם ירצה עונש מאסר למשך 6 חודשים בעבודות שירות. אכן, כך היה בדיון הנ''ל נגזר דינו של הנאשם לעונש מאסר לתקופה של 6 חודשים שירצה בעבודות שירות, מאסר על תנאי למשך 5 חודשים שלא יעבור במשך שלוש שנים עבירה מן העבירות בהן הורשע וקנס בסך 20,000 ש''ח. על פי גזר הדין מועד תחילת עבודות השירות היה 8.1.12.

הבקשה

ביום 6.8.12 הוגשה בקשה על ידי התביעה, חתומה על ידי עו''ד רפ''ק בני דורון, שכותרתה: "בקשה להפסקה שיפוטית של עבודות שירות ובקשה דחופה לעיכוב המשך ריצוי מאסר בעבודות שירות לפי סעיף 51י(א1)(2) לחוק העונשין". בבקשה נטען כי לאחר מתן גזר הדין, התקבלה חוות דעת מטעם המשטרה לפיה קיימת ידיעה מודיעינית משטרתית בדבר מסוכנות כלפי הנאשם (ההדגשה שלי א.ה). כמו כן, נוספה לידיעה זו חוות דעת לפיה ביום 9.5.12 נורה הנאשם בבטנו במהלך ריב עבריינים. עוד נאמר בבקשה כי הממונה פונה לבית המשפט ומבקש לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 51 י(א1)(2) לחוק ולהורות על הפסקת עבודות השירות.

כאן המקום לציין כי בעקבות בקשה זו קבעתי דיון במעמד הצדדים ליום 10.3.13 בשעה 11:30. באותה החלטה לא קבעתי דבר באשר להפסקת עבודות השירות. אכן, ביום 10.3.13 התקיים דיון במעמד הצדדים, אלא שלנוכח בקשת בא כוח הנאשם לקבל חומר המתייחס לנטען בבקשת התביעה נדחה הדיון. יצוין כי, בין היתר, נדחה הדיון לשם שקילת שמיעת גורמי מודיעין בדלתיים סגורות. הדיון נדחה ליום 7.7.13. עוד קבעתי בהחלטה באותו היום כי הממונה יעשה מאמץ למצוא מקום עבודה חלופי בכפוף לחוות הדעת עליו מסתמך בא כוח התביעה.

הדיון בבקשה

בדיון שהתקיים לפני ביום 7.7.13 פרש בא כוח הנאשם טענותיו לרבות ובמיוחד על כך, שעבודות השירות הופסקו בלא שניתנה החלטה על ידי בית המשפט כפי המחויב על פי סעיף 51י(א1) לחוק, ולפיכך ככל שעבודות השירות הופסקו ללא החלטה של בית המשפט ממילא נעשתה בחוסר סמכות. כמו כן ביקש לקבל פרטים אודות המידעים שהביאו לבקשה להפסקת עבודות השירות. במיוחד ביקש לדעת אודות מועד קבלת המידעים לפי שלדעתו קיימת חשיבות לשאלה אם המידעים היו לפני המשטרה עובר להחלטת הממונה והמלצת המשטרה לממונה עת החליט באופן חיובי ביום 24.10.11.

לאחר ששמעתי טענות הצדדים לרבות טענות בא כוח הנאשם, קיימתי דיון בדלתיים סגורות, ולמעשה שמעתי דברי קצין המודיעין הרלבנטי ממרחב איילון והסברו באשר לעמדתה השלילית של המשטרה הנוגעת לריצוי עונש המאסר בעבודות שירות. כמו כן, הוגשו לפני המסמכים הרלבנטיים לרבות מידעים מודיעיניים.

דיון והכרעה

העניין שלפני מעלה מספר שאלות.

ראשית לכל, הבסיס לבקשת התביעה פשוט הוא בתכלית ולמעשה התביעה מביאה לפני בית המשפט את חוות דעתו של הממונה לפי סעיף 51י(א1)(2) לחוק המבוססת על חוות דעת גורם מוסמך שלא הייתה לפני הממונה וממילא לפני בית המשפט עובר לגזר הדין.

כפי הקבוע בסעיף 51ב(ב1)(1) לחוק, הגורם המוסמך הרלבנטי לעניינו הוא קצין משטרה שהסמיך לכך ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרת ישראל. בפניית סג''ד זהבה לרנר- רכזת עבודות שירות בשב''ס נאמר כי מדובר בחוות דעת עדכנית ממשטרת ישראל מיום 18.6.13. אכן, קיימת חוות דעת שאינה נושאת תאריך חתומה בידי פקד בן צבי דנה, המדברת בעד עצמה ומטבע הדברים לא אציין את אשר נאמר בה. הנחת המוצא היא שהאמור במכתב ה של סג''ד זהבה לרנר מבטא המציאות והיא שהממונה הסתמך על חוות דעת כדין. עוד יש להדגיש כי עו''ד דורון ציין מפורשות שחוות דעת הממונה הסתמכה על חוות דעת שנערכה על ידי קצין משטרה שהוסמך לכך על ידי ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרת ישראל.

מתוך הבקשה שהוגשה על ידי עו''ד בני דורון, עולה לכאורה כי במועד הגשתה (ביום 6.8.12) טרם הופסקו עבודות השירות (ראו האמור בסעיף 4 לבקשה) אף על פי שמועד תחילת ריצוי העונש היה 8.1.12. עיינתי בתיק האלקטרוני על פי שיטת "נט המשפט" ולא מצאתי פנייה כלשהיא של הממונה להפסקת ריצוי המאסר בעבודות שירות. על פי מכתבה של סג''ד זהבה לרנר, פנה הממונה לבית המשפט ביום 21.2.12 בבקשה לגזירת עונש אחר. אלא שכאמור לא מצאתי פנייה זו בתיק האלקטרוני. יש להניח כי מחמת תקלה בלתי ברורה שבשיטת "נט המשפט" לא נסרקה הבקשה לתיק האלקטרוני וממילא לא הגיעה לידי מתן החלטה.

על פי דברי בא כוח הנאשם הפסקת עבודות השירות הייתה ביום 16.2.12 בעקבות חוות דעת שנמסרה ביום 8.2.12. אניח כהנחת מוצא סבירה שעבודות השירות הופסקו כדברי הסניגור, שהרי אם הוחל בהם ולפי בקשת עו''ד דורון מיום 6.8.12 לא הופסקו ממילא חלפו ועברו להם ששת חודשי עבודות השירות שתחילתן כאמור היא מיום 8.1.12. ויודגש, כי מלבד טיעוני הצדדים, אין לפני בתיק האלקטרוני כל מסמך המבסס דברים אלה ולפיכך, כאמור לעיל, אלך אחר דברי בא כוח הנאשם לפיהם עבודות השירות הופסקו ביום 16.2.12.

באשר לטענה כי עבודות השירות הופסקו בחוסר סמכות, הרי שלא הובררו לפני נסיבות הפסקת עבודות השירות- שמא מדובר היה בהוראה שניתנה על ידי הממונה על פי פניית גורם אחר. מכל מקום, אף אם הנאשם הונחה שלא להתייצב להמשך ביצוע עבודות השירות נוכח המידע שהיה בידי הממונה, לא היה בכך לשנות ממסקנתי לגופו של עניין, כפי שיפורט להלן.

אכן, הסמכות להפסיק עבודות שירות בנסיבות המפורטות בסעיף 51י(א1) נתונה לבית המשפט, וכפי המופיע לפני, טרם ניתנה החלטה שיפוטית על פי סעיף זה. אפשר ויש בכך ליקוי ותקלה, לכאורה, אלא שלטעמי אין הליקוי יורד לשורשו של עניין.

"הטלת מאסר בעבודות שירות נתפסת בדין כפריבילגיה המוענקת לנאשם", ו"נאשם המבקש לרצות את מאסרו בעבודות שירות חייב לקבל על עצמו עול אחריות הנלווה למסלול עונשי מיוחד זה, ולבצע את המוטל עליו על פי הוראות הממונים, בלא סטייה והפרה של הכללים" (ראו רע"ב 426/06 נאסר חווא נ' שירות בתי הסוהר, פורסם בנבו, ניתן ביום 12/3/06).

בענייננו, אם אכן, הופסקו עבודות השירות באופן בלתי חוקי על ידי הממונה, היה בידי הנאשם לרפא טעות זו ולפנות לבית המשפט. דרישה זו מהנאשם היא אף בגדר חובה מקום בו זכה להקלה חלף ריצוי עונשו בין סורג ובריח. אלא שהנאשם העדיף להתעלם מהנסיבות שנוצרו, וטען טענותיו רק לאחר שהוגשה הבקשה שלפני. מצב דברים זה אין לקבל, והנאשם לא יישמע בטענה כי טעות, ככל שנפלה, באופן בו הופעלה סמכות הממונה, פוטרת אותו ממילוי עונשו.

שאלה נוספת העולה בהקשר זה היא, אפוא, האם יש ליתן לטעות זו משמעות מעשית מיוחדת? האם יש בה כדי לקבוע כי הנאשם ריצה עונשו אף על פי שלא כך נעשה? לטעמי התשובה חייבת להיות שלילית. עונש מאסר המרוצה בעבודות שירות, נותר עונש מאסר מבחינה עקרונית, וככל שאדם לא ריצה עונשו אין מקום לבטל בדיעבד העונש גם אם הרשות טעתה.

בטרם דיון, לגופה של בקשה, מצאתי להתייחס במשהו להליך שקיימתי, דהיינו, שמיעת דברי קצין המודיעין והסבריו, וכן עיון בחומר מודיעיני אשר לשיטת התביעה והמשטרה הוא חסוי. אין בנמצא חיקוק המסדיר באופן ברור ומסודר הליך זה. כל שמצוי הוא שבסעיף 51(א1)(2) לחוק נאמר כי: "...הבאת חוות הדעת לפני בית המשפט תהיה בדרך הקבועה בסעיף 51 ב(ב4)." בסעיף קטן (3) לסעיף 51 ב(ב4) נאמר כי: "בית המשפט רשאי לעיין במידע החסוי אף שלא בנוכחות הנאשם ובא כוחו ובלי לגלות להם את תוכנו, אלא אם כן התנגד הנאשם לעיון בית המשפט במידע החסוי; התנגדות כאמור תיחשב כחזרה מהסכמת הנאשם לנשיאת עונשו בעבודות שירות."

הדבר דומה במשהו להליך של עתירה לגילוי ראיה חסויה לפי סעיף 46 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל''א -1971 (להלן- "פקודת הראיות"), שם נקבעה בפסיקה פרוצדורה מסוימת לפיה, לאחר שמיעת טענות הצדדים, מתכנס בית המשפט בדלתיים סגורות לשמיעת הגורם המודיעיני ועיון בחומר החסוי, אחר כך, שמיעת טיעוני הצדדים ולבסוף מתן ההחלטה (ראו למשל בש''פ 5693/09 פלונית ואח' נגד פרקליטות מחוז תל אביב ואח', פורסם בנבו, ניתן ביום 9/8/09).

בתום שמיעת קצין המודיעין ועיון בחומר החסוי בדלתיים סגורות, ביקש בא כוח הנאשם לחקור את קצין המודיעין חקירה נגדית. דחיתי בקשתו זו. כאן המקום להוסיף כי בקשה זו של בא כוח הנאשם חסרת בסיס היא משני טעמים: לפי הקבוע בחוק כמצוין לעיל, ובאנלוגיה בין עתירה לגילוי ראייה החסויה על פי פקודת הראיות לבין ההליך שלפני.

השאלה העיקרית במקרה שלפני היא, אפוא, האם יש לקבל חוות דעת הממונה ולקבוע כי הנאשם אינו יכול להמשיך ורצות עונש מאסר בעבודות שירות מחמת סיכון לפגיעה בו ובאחרים הנמצאים בסביבת העבודה הקרובה לו וללא קשר לביצוע עבודות השירות על ידו. לדעתי זו השאלה המהותית העיקרית במקרה זה.

אמנם חוות דעת הממונה אינה חזות הכול, ומשקלה ומקומה במשפט הפלילי היא ככל חוות דעת המוגשת לבית המשפט בעניין מסוים. אולם בית המשפט יכול שיקבלה ומוסמך הוא אף לדחותה. לפיכך בחנתי חוות דעת הממונה על פי נוסחה זו.

מטבע הדברים ומטעמים ברורים לא מצאתי לפרט ולחשוף מהאמור בחומר המודיעיני שהוגש לעיוני במהלך הדיון בדלתיים סגורות. אומר אך זאת, החומר המודיעיני על פי מהותו, תוכנו וערכו המודיעיני, מבסס באופן ברור ונחרץ את חוות דעת הממונה. ככל שבהחלטה מנהלית עסקינן, רשאית הרשות לבסס החלטה גם על מידע שהוא בבחינת חומר מודיעיני חסוי. בית המשפט בוחן אם החלטת הרשות ובמקרה שלפני החלטת הממונה אינה מבוססת על מידע מופרך ובלתי מבוסס או שמא אומר על כרעי תרנגולת.

במקרה שלפני, קצין המודיעין נתן הסבריו לאמור בחומר המודיעיני, והסבריו מניחים הדעת ואף מעבר לכך. על כן אני סבור שבדין, קבע הממונה את אשר קבע בחוות דעתו וכי יש במכלול החומר שהוצג לעיוני להקים יסוד סביר לחשש לפגיעה בנאשם ובאחרים כנדרש בסעיף 51י(א1)(2) לחוק.

על כן סבור אני, כי אין זה ראוי ולא נכון יהיה מכל בחינה שהיא, לרבות מבחינת הגנה על הנאשם והגנה על שלום הציבור, להורות כי הנאשם ירצה עונש מאסר בעבודות שירות. הנאשם מהווה סיכון לשלום הציבור. כפי שנאמר קיים סיכון לפגיעה בנאשם, במסגרת סיכון זה, ככל שיהיה הנאשם בעבודות שירות, יהיה סיכון כלפי הסובבים אותו. אכן, סיכון זה קיים בכל עת, גם עת יהיה הנאשם מחוץ למסגרת עבודות השירות, אך השאלה היא במקום אחר. השאלה היא האם חוות דעת הממונה במקרה זה, ראויה ונכונה? בנסיבות אלה אני סבור שהיא אכן כך.

בא כוח הנאשם הביע פליאתו מדוע זה לא תעמוד המשטרה על המשמר וככל שיגולם סיכון מהנאשם כלפי הציבור תזהיר אותו כפי שלדבריו נהגה לעשות. איני מקבל טיעון זה. לא יהא זה סביר להטיל על המשטרה המטלה להעמיד משמר סמוך לנאשם אך ורק משום שהוא מהווה סיכון לציבור ומשום שרצונו לרצות עונש מאסר בעבודות שירות. פליאת בא כוח הנאשם בדבר האלטרנטיבה הקשה יותר והיא הכנסתו בקרב אוכלוסייה עבריינית בתוך בית הסוהר ששם הסיכון רב יותר, אינה במקומה. אין צורך להרחיב הדיבור אודות כך, אומר אך שבבית סוהר קיימים הוראות וכללים החלים על שירות בתי הסוהר במקרים של מסוכנות כלפי אסירים.

בא כוח הנאשם מצא חשיבות רבה בשאלה האם החומר החסוי היה לפני הממונה בטרם נתן חוות דעתו או לפני שבית המשפט גזר הדין. עיון בחומר החסוי מעלה כי הוא נכון לתקופה שלאחר הגשת חוות דעת הממונה ולאחר גזר הדין. משום כך, ניתן להפיס דעתו של הסניגור.

כן טען בא כוח הנאשם כי חלף מתן צו להפסקת עבודות השירות, יש לאפשר לנאשם לבצע את עבודות השירות במקומות עבודה חלופיים שייבחנו בהתאם לסיכון לביטחונו ולביטחון הציבור שהוצג. לשיטתו, תוצאה זו צודקת בהתחשב בכך שהבקשה הוגשה בשיהוי ואף בהתחשב בנסיבות פסק הדין בע"פ 779/08 מוסלי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, ניתן ביום 1/4/09), על פיהן סבר כי יש לנקוט עם הנאשם במידה של "קל וחומר". לפיכך, טען כי יש להזמין את הממונה לבית המשפט על מנת שיתן הסברים באשר למקומות אותם בחן כמתאימים לעבודות שירות על ידי הנאשם ובאשר למקומות עליהם פסח ולא בחן או שלל.

ראשית, ברור הוא שאין חובה להורות לממונה להתייצב בבית המשפט וליתן הסברים. די בחוות דעתו ככל שהיא ברורה, ובמקרה דנן על פי מכלול העובדות והנסיבות חוות הדעת ברורה ביותר. שנית, וזה העיקר מבחינת ההכרעה במקרה זה, לנוכח המצוי לפני, כאמור לעיל, לא מצאתי לשוב ולהורות לממונה לחפש עבודה מתאימה לנאשם. כל מקרה נבחן לגופו ולנסיבותיו וזה העיקרון המנחה.

סוף דבר שאני מקבל הבקשה שלפני, ומורה על הפסקת עבודות השירות.

בא כוח הנאשם ביקש לקיים דיון ובו ישמיע טענותיו לעונש. לנוכח החלטתי להפסיק עבודות השירות, אני נעתר לבקשתו. בדיון שנקבע ליום 17.10.13 יטענו הצדדים לעונש.

מזכירות בית המשפט תעביר עותק מהחלטה זו לבאי כוח הצדדים וכן לממונה על עבודות שירות בשב''ס.

ניתנה היום, כ"ה אב תשע"ג, 1 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.