1. התובע מר יעקוב ביבי ( להלן: "התובע"), הגיש תביעתו כנגד חברת אלמוג גדרות בע"מ ( להלן: "הנתבעת"), מעסיקתו בגין הפרשי זכויות וכן פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת.

הנתבעת טענה מנגד כי דין התביעה להידחות הן בשל התפטרות התובע ובנוסף כי שילמה לתובע את כל זכויותיו במהלך תקופת העסקתו.

2. התובע בכתב התביעה טען כי הוא פוטר במהלך תקופת מחלה ועל כן הינו זכאי לתשלום הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים וכן עבור ימי מחלתו. כמו כן , טען התובע כי חל על מערכת היחסים אשר בינו לבין הנתבעת צו ההרחבה בענף הבניין ובשל כך הוא זכאי מהנתבעת לרכיבים הבאים: תמריץ אי היעדרות, דמי כלכלה, שעות נוספות, חופשה שנתית, דמי חגים, דמי הבראה. סה"כ תביעת התובע עמדה על סך של 232,726 ₪.

בדיון ההוכחות הראשון הודיע ב"כ התובע כי הוא מוותר על תביעתו לדמי חגים, תמריץ אי היעדרות ודמי כלכלה.

התובע הגיש תצהיר אליו לא צורפו מסמכים ולא הוגשו כל ראיות בתביעתו לשעות נוספות. על כן בסיכומיו, הודיע התובע כי הוא מוותר על תביעתו לשעות נוספות.

4. התקיימו שני דיוני הוכחות בתיק זה . בדיון הראשון, התייצבו כל העדים אולם התברר בתחילת חקירתו של התובע כי אינו שולט בשפה העברית וכי לא הוזמן מתורגמן שכן ב"כ סבר כי ניתן להעידו ללא מתורגמן. על כן נקבע מועד נוסף להוכחות בו נשמעו כל העדים ברצף.

5. ואלה הן העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת כפי שהן עולות מכתבי הטענות העדויות והמסמכים המועטים שעמדו בפנינו:

א. עיקר עיסוקה של הנתבעת גידור אתרי בניה והתובע עסק בעבודה זו וכן שימש כנהג משאית בנתבעת.

ב. התובע עבד בחברה מיום 1.8.06 ועד לחודש אוגוסט 2008.

ג. התובע השתכר שכר חודשי בסך 7,700 ₪ ברוטו.

ד. אין חולק כי בחודש יולי ותחיל חודש אוגוסט, התובע חלה.

ה. גידור באתרי בניה הינו חלק מעבודות הבניה המופיעות בסיווג האחיד של משלחי יד של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה .

6. המחלוקת הראשונה בא עלינו לדון בפסק דין זה היא אופן סיום יחסי העבודה.

התובע טען כי בעקבות מחלתו והיעדרותו מהעבודה, פוטר על ידי מנהל הנתבעת מר חלבי בתואנה כי אישורי המחלה מזויפים.

מנגד טען מר חלבי בפנינו כי התובע לא פוטר ויותר מכך התובע לא התייצב לעבודה ולא הודיע דבר בעניין מחלתו ואף לא השיב לשיחות טלפון אליו ורק לאחר ימים רבים שנעדר, נעשתה פניה אליו על ידי אחד העובדים אשר ביקש בשמו כי יחזור לעבודה.

התובע ומר חלבי נחקרו על תצהיריהם . התובע בחקירתו הסביר כי לאחר שחלה ( מבלי לנקוב בתקופה או מועד ) הוא פנה טלפונית למר ששון בנתבעת והבין משיחות שניהל( זאת מבלי לציין עם מי ניהל את השיחות) כי לא רוצים שיחזור לעבוד בנתבעת.

אין חולק כי התובע לא קיבל כל הודעה בע"פ או בכתב, פוזיטיבית בדבר פיטוריו , אלא הטענה של התובע כי הבין מכללא מהשיחות שניהל כי לא רוצים בו. התובע אף הודה כי פשוט יום אחד הוא לא הגיע לעבודה לאחר שקיבל 15 ימי מחלה מבית החולים ואף לא טרח להתקשר ולהודיע לאיש מהנתבעת על דבר מחלתו.

מאידך מר חלבי לא נחקר על ידי ב"כ התובע בענין זה כלל אלא רק על שיחת הטלפון שערך עם התובע.

דווקא מעדותו של התובע עולה כי התובע הוא זה אשר הפסיק להתייצב לעבודה, לא הודיע על כך דבר למעסיקו ונעלם לתקופה של למעלה מחודש ימים. התנהלות זו של התובע מבלי שנשלחו לנתבעת אישורי המחלה כמוה כהתפטרות ונטישת העבודה.

בנוסף עלה אף מדברי התובע כי לא פוטר ע"י איש ממנהלי הנתבעת אלא זו הייתה הבנתו משיחות הטלפון שניהל עם אחרים ולא עם מר חלבי.

על כן בנסיבות המפורטות בתצהירים ובעדות, אנו סבורים כי סיום העבודה של התובע נבע מהפסקת התייצבותו בעבודה וכי הוא לא פוטר ע"י הנתבעת. לכן התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים ולהודעה מוקדמת.

7. הנתבעת טענה בכתב ההגנה ובסיכומיה כי התובע לא הוכיח חלותו של צו ההרחבה בענף הבניה על מערכת יחסי העבודה בין התובע לנתבעת.

אין בידינו לקבל טענה זו. התובע טען כבר בכתב התביעה דבר אשר הוכחש באופן כללי ביותר בכתב ההגנה כי עיקר עבודתה של הנתבעת הוא בניית גדרות באתרי בנייה שונים וכי התובע ביצע עבודה זו בנתבעת. לכן לכאורה עולה כי התובע עבד בענף הבניין ובהתאם לסיווג האחיד של לשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עבודות גידור באתרי בנייה הינן חלק מעבודות בנייה ועל כן יש להחיל עליהן את צו ההרחבה בענף הבנייה.

ככל שהנתבעת רצתה לסתור את טענתו של התובע בעניין זה, נטל ההוכחה מוטל על כתפיה לסתור את העובדה כי צו ההרחבה בענף הבנייה אינו חל עליה. לאור קביעתנו זו נבחן להלן את הזכויות שתבע התובע מהנתבעת על תקופת העסקתו. (לא נדון בתביעות עליהן ויתר התובע עוד במועד דיון ההוכחות ובסיכומים).

8. הפרשי פנסיה;

במהלך תקופת עבודתו של התובע ביצעה הנתבעת עבור התובע הפרשות לביטוח מנהלים בחברת מנורה שלא על כל גובה שכרו אלא על רק עפ"י שכר המינימום. לכן מדי חודש הפרישה הנתבעת לתובע סך של 200 ₪ לחברת הביטוח מנורה, חלקה בהפרשות ואף ניכתה סכום זהה משכרו.

כאמור מאחר וצו ההרחבה חל היה על הנתבעת להפריש לתובע לקרן פועלי בניין ובסיס ההפרשות היה צריך להיות 6% משכרו של התובע. התובע טוען בכתב תביעתו כי יש לבצע הפרשות על כל שכרו לקרן פועלי הבניין וכן כי זכאי רק להפרשים על השכר שלא הופרש עבורו לקרן פנסיה וכן ההפרש בין 5% שהופרש ל- 6%.

הנתבעת לא התמודדה בכתב ההגנה ובסיכומיה עם טענה זו ולכן לאחר שבחנו את טענות הצדדים וכן את הראיות שהוצגו בפנינו התובע זכאי להפרשים עבור חלף הפרשה לקרן פנסיה בסך של -.8,187 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

9. חופשה שנתית:

נטל ההוכחה בדבר מתן חופשה שנתית מוטל על המעביד והנתבעת לא הציגה פנקס חופשה שנתית, או כל רישום אחר המעיד על כך כי התובע היה בחופשה במהלך תקופת העסקתו בנתבעת.

הרישומים שהופיעו בתלושי השכר לא נמצאו מדוייקים ולא נתמכו בראייה או בעדות ועל כן אין בידינו לקבלם.

הנתבעת לא צרפה את רצף תלושי השכר להוכיח את הימים אותם ניצל ומתי ניצל אותם ואף לא הביאה כל ראיה להיעדרויות של התובע.

על כן אנו מקבלים את תביעתו של התובע לימי חופשה וקובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע ימי חופשה לכל תקופת עבודתו בסך של -.10,500 ₪.

סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

10. דמי הבראה:

הנתבעת טענה כי שילמה לתובע את מלוא דמי ההבראה. לעניין זה טענה הנתבעת כי הנפיקה לתובע תלוש שכר עבור הפרשי דמי הבראה בחודש 6/10 לאחר הגשת התביעה אולם לא הביאה כל ראיה כי הסכום הנקוב בתלוש שולם לתובע. כאשר נחקר מנהל הנתבעת על כך הוא הודה כי לא שילם את הסכום אך הוא קיזז זאת מהסכום שהתובע חייב לו עבור הודעה מוקדמת.

טענת הקיזוז לא נטענה בכתב ההגנה ע"י הנתבעת ועל כן לא יכולה לעלות במסגרת עדות מנהל הנתבעת באופן סתמי ולא כל שכן בסיכומים.

על כן אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע הפרש דמי הבראה בסך -.1,228 ₪.

11. ימי מחלה:

התובע טען כי הוא זכאי לימי מחלה לחודש יולי ויומיים באוגוסט. התובע לא צרף את אישורי המחלה ולא הוכיח באם שולמה לו המחלה בחודש 7/09 ועל כן נדחית תביעתו ברכיב זה.

12. סוף דבר:

לאור כל קביעותינו דלעיל על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

הפרשי פנסיה בסך של -.8,187 ₪.

חופשה שנתית בסך של -.10,500 ₪.

דמי הבראה בסך של -.1,228 ₪.

כל הסכומים הנקובים לעיל ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

יתר תביעות התובע נדחות.

הוצאות: התובע הגיש תביעה בסכומי עתק של למעלה מ- 200,000 ₪ ובסופו של הליך משפטי נמצא כי הוא זכאי לסכום בסך של כ- 20,000 ₪.

התנהלות התובע בתביעה זו כמו גם אי הזמנת מתורגמן לדיון ההוכחות ובשל כך זימון הצדדים והעדים לעדויות פעמיים, מצריך פסיקת הוצאות כנגד התובע ולא כנגד הנתבעת הגם שהתובע זכה בחלק קטן מתביעתו.

לכן אנו קובעים כי על התובע לשלם לנתבעת הוצאותיה בסך של -.7,000 ₪ וסכום זה ינוכה מהסכומים שקבענו לעיל המגיעים לתובע.

ניתן היום, כ"ד שבט תשע"ג, (04 פברואר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.