זו תביעה כספית ע"ס 100,000 ₪ שהוגשה בגין ליקויי בניה .

לטענת התובעים, רכשו את הדירה אשר נמצאת ברח' החרמון דירה 11 , אור עקיבא.

לטענתם עבודות הבניה בוצעו ע"י הנתבעת, נטען לליקויי בניה שהתגלו לאחר כשנתיים, וכן בניה שאינה תואמת את המפרט. התובעים צרפו חוו"ד שמסכמת את הליקויים בסך 75,173 ₪, שכ"ט המומחה בסך 1,450 ₪ וכן עוגמת נפש בסך 10,000 ₪.

נטען לליקויים ששיבשו את אורח חייהם של התובעים

לטענת הנתבעת, התובעים רכשו את הדירה מ "חפציבה חברה לבניין", והנתבעת שימשה במועדים הרלוונטיים כקבלן הבנייה (שמה הקודם היה "קריב מערכות בניה (ת"א) בע"מ).

נטען, כי התובעים קיבלו דירה שבנייתה נעשתה באופן מקצועי ובהתאם לדין ולכללים, התובעים חתמו על פרוטוקול מסירת הדירה ביום 8.10.03 ואישרו בחתימתם כי לא נמצאו ליקויים, לטענתה, ככל שקיימים ליקויים, מדובר בליקויים קטנים, קוסמטיים במהותם, שניתן היה לבצעם באופן מקצועי ומהיר. התובעים מנעו מן הנתבעת לבצע את התיקונים בדירה, לא עשו מאמץ ומנעו באופן פעיל ביצוע התיקונים ולא נתנו לנתבעת הזדמנות נאותה לתיקון הנדרש.

מטעם ביהמ"ש מונה המומחה המהנדס מר יצחק למעי (להלן: "המומחה") לבחינת הליקויים הנטענים, בחוו"ד מיום 27.3.11 נקבע כי עלות התיקונים הנדרשים בסך 33,545 ₪ לא כולל מע"מ.

בהחלטה מיום 21.9.11 נקבע כי טרם מוצתה זכות התיקון של הנתבעת, וביהמ"ש הורה לנתבעת לבצע את התיקונים בהתאם לחוו"ד של מומחה ביהמ"ש, ובגמר התיקונים, המומחה יבקר במקום ויוציא דוח סופי.

ביום 19.1.12, אושר ע"י ביהמ"ש הסכם שנוסח בין ב"כ הצדדים, ולפיו התובעים ויתרו על תיקון חלק מהליקויים, וביקשו בתמורה לבצע תיקונים אחרים.

ביום 5.6.12 הוציא המומחה דו"ח ביקור שני לבדיקת עבודות התיקונים ונתן המלצותיו.

בדיון יום 17.12.12 , נקבע כי מוצתה זכות התיקון של הנתבעת, וכי המומחה יכמת כספית את סעיף ההמלצות שבדו"ח הביקורת שלו מיום 5.6.12.

ביום 15.1.13, הוציא המומחה דו"ח ביקור שני לבדיקת עבודות התיקונים, וקבע את עלות התיקונים בסך 3,500 ₪ + מע"מ.

הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית.

בדיון מיום 20.3.13, הוסכם כי לעניין הליקויים, הנתבעת תשלם לתובעים את סכום עלות התיקונים לפי דוח ביקורת המומחה מיום 15.1.13, לגבי שאר ראשי הנזק שנתבעו, ולמעט הליקויים, יטענו הצדדים, וביהמ"ש יפסוק על פי החומר הקיים.

לגבי הליקויים טען ב"כ התובעים לעניין לאופן ביצוע התיקון, שיש בו לייתר הויתור שהיה בהסכם.

ב"כ הנתבעת התנגד, והוסכם כי ביהמ"ש יפסוק בעניין.

לאחר עיון בחומר שבתיק וטיעוני הצדדים אני מחליט לקבל את התביעה בחלקה ולהן נימוקי:

לעניין הליקויים טען ב"כ התובעים, כי ע"מ להקטין נזקיהם, מרשיו ויתרו על כ 70% מהליקויים, לאור הנאיביות והזמנים הדחוקים של התובעים. לטענתו, מדובר בתיקון שלא בוצע כראוי, ונשלח רק פועל אחד לביצוע העבודות.

לטענת הנתבעת, ב"כ הצדדים ניסחו הסכם לפיו התובעים ויתרו על חלק מהנזקים וביקשו בתמורה לבצע תיקונים אחרים שנבעו משימוש בדירה כגון: צבע, נוסח הסכם בעניין, ושאושר ע"י ביהמ"ש.

אני סבור, שאין מקום לאשר סכום ליקויים הנטענים הנוספים ו/או חלקם, נוכח ההסדר המוסכם בין הצדדים שכאמור הוגש לביהמ"ש ואושר, ולאחר שמוצתה זכות התיקון של הנתבעת, וכפי שהוסכם, והנתבעת תשלם לתובעים בגין הליקויים שנותרו, את עלות התיקונים לפי דו"ח ביקורת המומחה מיום 15.1.13, ובסך 3,500 ₪ + מע"מ .

לעניין עוגמת הנפש, טוענים התובעים כי נשלח רק פועל אחד לביצוע העבודות, ששהה בדירה מהבוקר עד הלילה, התובעים נאלצו להיעדר מהעבודה וכן נגרמו בעיות בריאותיות לתובעת.

הנתבעת טוענת כי התובעים סרבו לביצוע התיקונים במשך 3 שנים, וכי מדובר בליקויים מעטים ושניתן היה לסיים בזמן קצר, כן מתצהיר העובד שעבד במקום עולה כי התיקונים נעשו בשעות לפי בקשת התובעים, והם אלה שביקשו שיעבוד שעות ארוכות, וכי היו איתו במקום 2-3 עובדים, והעבודות הושלמו בתוך שבוע. עוד נטען, כי המומחה לא קבע כי יש צורך בפינוי הדירה בעת ביצוע התיקונים.

מכלל החומר, שוכנעתי כי לתובעים נגרמה עוגמת נפש מסוימת, אך לא בהיקף הנטען, ואני קובע את הפיצוי בגינה בסך 2,500 ₪.

סוף דבר

1. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 3,500 ₪ + מע"מ בגין הליקויים , צמוד ונושא ריבית כחוק מיום 15.1.13 ועד לתשלום בפועל.

2. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 2,500 בגין עוגמת נפש, צמוד ונושא ריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום בפועל.

3. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים בגין הוצאות דיון, כולל שכ"ט עו"ד, ועל הצד הנמוך נוכח התוצאה הסופית מול הנתבע במקור, סך 3,500 ₪ צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

המזכירות תשלח עותק פס"ד לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ג ניסן תשע"ג, 24 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.