1. תיק זה החל כתביעה בסדר דין מקוצר מיום 10.5.10 שבה נתבעו הנתבעים 1-3 (להלן:
   "הלווים") להחזר הלוואות, שלקחו מהתובע (להלן: "הבנק" או "התובע"), במרץ 1995 למימון רכישת דירה. הנתבע 4 ערב בחלקים שווים עם אחרים להסכמי ההלוואה. ההלוואות לא הוחזרו וניתן אישור רשם ההוצאה לפועל בדבר "מיצוי הליכים" לפעול כנגד הערב. ביום 14.4.11 הגיש התובע כתב תביעה מתוקן בסדר דין מקוצר והוסיף את הנתבע 4 (להלן: "הנתבע"). סכום התביעה כנגד הנתבע הוא על סך של 55,335 ₪.
2. הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן ולאחר חקירה וסיכומים, קיבל רשות להתגונן. התובע והנתבע הגישו ראיות. התובע הגיש את תצהירו של מר חיים זילבר, מורשה חתימה במחלקת גביית משכנתאות (להלן: "זילבר") וכן הזמין לעדות את מר עאמר אשקר, פקיד הבנק אשר אימת את חתימת הנתבע על מסמכי ההלוואה ביום 18.3.95 (להלן: "אשקר"). הנתבע הגיש את התצהיר שהגיש לבקשת הרשות להתגונן.

עדויות התובע

1. אשקר העיד כי עבד בבנק משנת 1993-1996 בנצרת, וכי על פי האמור במסמך ההלוואה והערבות הוא אימת את חתימת הנתבע כערב ביום 18.3.95. אימות החתימה נעשה בשבת והסניף הפתוח בשבת הוא סניף נצרת, שבו עבד אשקר. על פי עדותו הוא אינו דובר רוסית. בשבתות היו מגיעים פקידים לגיבוי ולעיתים הייתה באה פקידה מסוימת ממגדל העמק שידעה רוסית, אך אשקר לא זכר אם היא הייתה באותו יום בו חתם הנתבע על הערבות. הנתבע הוחתם גם על מסמך ברוסית, שכותרתו על פי התרגום לעברית הוא "הודעה ללווים ולערבים" (להלן: "ההודעה ברוסית").
2. זילבר העיד כי לא עסק בתיק באופן אישי והוא מעיד אך ורק ממסמכי הבנק. על פי מסמכי הבנק הוא העיד שהבנק נתן שתי הלוואות, האחת לנתבעים 1-2 והשניה לנתבעת 3. הנתבע ביחד עם שני אנשים נוספים חתם כערב להסכמי ההלוואה. כמו כן הוא חתם על ההודעה ברוסית. ההלוואות נועדו לרכישת דירה על ידי שלושת הלווים. להבטחת ההלוואה שועבדו זכויות הלווים בדירה. הלווים עזבו את הארץ לצמיתות בסמוך לאחר לקיחת ההלוואה, אך למרות פיגורים מסוימים בתחילת הדרך, בהמשך שבו הלווים ושילמו את התשלומים במועד.
3. זילבר העיד כי במהלך שנת 1995 היו מספר תשלומים שלא שולמו וכן מאוחר יותר במספר מקרים, אולם פיגורים אלה הוסדרו בהמשך והבנק המשיך לחייב את הלווים רק בתשלומים השוטפים. נכון לסוף חודש אפריל 2004 עמדה יתרת הפיגור בהלוואת בדליאן על 0 ₪ ואילו הפיגור בהלוואת מירזיאן עמד על סכום זניח של 329 ₪, אשר נפרע בתשלום מאי וכך המשיכו התשלומים להפרע כסדרם עד 1.8.04. בסופו של יום היו פיגורים שלא נפרעו וההלוואות הועמדו לפירעון מיידי והן נפרעו חלקית באמצעות מכר הדירה בהוצאה לפועל.

עדות הנתבע

1. הנתבע העיד כי עלה מברית המועצות לשעבר בשנת 1994. בשנת 1995 ובטרם מלאה שנה לשהייתו בארץ נתבקש על ידי חבר לעבודה בסולל בונה, הוא אחד הלווים, לעשות לו "טובה" ולחתום על מסמכים בבנק. לדבריו אמר לו הלווה כי מדובר בחתימה פורמלית בלבד. לדבריו במועד החתימה על הערבות, ברור היה כי הוא עולה חדש, שאינו מבין עברית ושעברית היא שפה זרה לו לחלוטין והוא אינו יודע קרוא וכתוב. עוד הוא טוען, כי לא הוסבר לו כלל על מה הוא חותם וכי סבר שהוא עושה טובה לחבר. לטענתו המסמכים לא תורגמו לו לרוסית והוא כלל לא הכיר את נושא הערבות משום שהדבר לא היה נפוץ ברוסיה. עוד טוען התובע כי לא גולו פרטים מהותיים ולא נמסר לו טופס גילוי המידע לערב.
2. הנתבע טען כי הבנק לא יידע אותו כי הלווים מפגרים בתשלומים או כי הנכס נמכר.
3. הנתבע הוסיף וטען להתיישנות ושיהוי.

דיון והכרעה

החתימה על הערבות

1. בעת החתימה על הערבות היה הנתבע עולה חדש מברית המועצות לשעבר, פחות משנה בארץ, ללא ידע בעברית ובוודאי ללא ידיעת קרוא וכתוב בעברית, ללא כל נסיון בלקיחת הלוואה או מתן ערבויות. הנתבע עצמו לא לקח הלוואה עד לאותו זמן. על פי עדותו הוא סבר שהוא "עושה טובה" לחבר וחותם חתימה פורמלית על מסמך לבנק.
2. אין מחלוקת כי הפקיד שהחתים אותו, מר אשקר, לא ידע רוסית ומאידך התובע לא ידע עברית. אין כל ראייה כי הייתה פקידה אחרת דוברת רוסית בזמן החתמת הנתבע, שדיברה רוסית עם הנתבע. אמנם העד אשקר ציין כי לעיתים בשבת (ההחתמה כאמור בוצעה בשבת) הייתה מגיעה לסיוע פקידה דוברת רוסית, אולם הוא לא יכול היה להעיד אם היא הגיעה באותו יום על מנת לדבר עם הערב ולהסביר לו את המסמכים בשפתו. אציין כי הניסוח שהשתמש בו העד אשקר היה, שהמסמכים הגיעו מוכנים והוא היה צריך "להחתים" על המסמכים. הוא אמנם מציין כי הוא היה מחתים לאחר הסבר, אך לא ברור כיצד הסביר את תוכן המסמכים לאדם דובר רוסית. יתר על כן, אכן הנתבע חתם על דף ההסבר ברוסית, אך אשקר לא יכול היה לציין כי הסביר לנתבע שעליו לקרוא את הדף ולהתעמק בו וממילא אפשרות התקשורת ביניהם לא הייתה רבה.
3. מכאן שאין כל ראייה כי תרגמו לתובע את המסמכים עליהם חתם לרוסית והסבירו לו אותם בשפת אימו. המסמך שעליו מתבסס התובע להוכחת הגילוי שביצע לנתבע הוא מסמך ההודעה ברוסית שכותרתו ברוסית תורגמה ל"הודעה ללווים וערבים". אין מחלוקת כי חתימתו של הנתבע מופיעה בתחתית הדף השני והאחרון להודעה ברוסית. לתצהירו של זילבר צורף תרגום מרוסית לעברית של ההודעה. קראתי בעיון את תרגום ההודעה וחסר בו מידע רב שמן הראוי היה שיהיה בפני הערב. על פי פסק דין ליפרט ע"א 1304/91 טפחות נ' ליפרט, פ"ד מז(3) 309, שבו דנו במקרה של עולה חדש שידיעותיו בעברית דלות ביותר הן בעל פה והן בכתב ציין כב' הנשיא שמגר את הדברים הבאים (למרות שהיה בדעת מיעוט, אין כיום חולק כי תיקוני החקיקה בעקבות פסק הדין היו ברוחם של דברי הנשיא בדימוס):

"בנסיבות אלה, לא ניתן להסתפק בעובדה כי המשיב ידע שהוא חותם על כתב ערבות, והבנק היה חייב ­על-מנת למנוע את הטעייתו - להסביר לו את המרכיבים העיקריים בכתב הערבות שעליו חתם. רק הסבר כזה עשוי היה למנוע את הטעיית המשיב לעניין טיב העיסקה ולהסב את תשומת לבו לנתון הבסיסי והחשוב, כי יידרש לפרוע את החוב גם אם הנכס, אשר למימון רכישתו ניתנה ההלוואה, לא ישמש כבטוחה להלוואה (מצב שבו הערב, אף אם שילם את ערבותו, לא יוכל להיפרע מן הנכס). במחדליו הפר הבנק את חובתו שלא להטעות את המשיב..." (ההדגשה הוספה- ע.ר.).

1. לכך יש להוסיף כי הבנק אינו יכול להניח שהערב יקרא את כתב הערבות, אלא על פי חוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הבנקאות"), אשר חל גם על ערב מכוח סעיף 17א' לחוק הבנקאות (תיקון תשנ"ב), החל במקרה שבפני, באשר החתימה משנת 1995, הבנק מחוייב לפעול באופן אקטיבי כלפי הערב ולהסביר לו על מה הוא חותם ולספק לו מידע על הפרטים מכוח סעיפים 3 ו- 4 הקובעים:

סעיף 3 "איסור הטעיה"

"לא יעשה תאגיד בנקאי - במעשה או במחדל, בכתב או בעל-פה או בכל דרך אחרת - דבר העלול להטעות לקוח בכל ענין מהותי למתן שירות ללקוח (להלן - הטעיה); בלי לגרוע מכלליות האמור יראו ענינים אלה כמהותיים:

המהות והטיב של השירות;

מועד מתן השירות;

התשואה והתועלת שניתן להפיק מהשירות;

זהות נותן השירות;

החסות, העידוד או ההרשאה שניתנו למתן השירות;

המחיר הרגיל או המקובל או המחיר שנדרש בעבר בעד השירות;

חוות דעת מקצועית שניתנה לגבי טיב השירות או מהותו;

תנאי אחריות לשירות;

תקופת מתן השירות ודרכי חידושו".

סעיף 4 "איסור פגיעה בנסיבות מיוחדות"

"לא יעשה תאגיד בנקאי - במעשה או במחדל, בכתב או בעל-פה או בכל דרך אחרת - דבר שיש בו משום ניצול מצוקתו של לקוח, חולשתו השכלית או הגופנית, בורותו, אי-ידיעתו את השפה או חוסר נסיונו, או הפעלת השפעה בלתי הוגנת עליו, הכל כדי לקשור עסקה של מתן שירות בתנאים בלתי סבירים או כדי לתת או לקבל תמורה השונה במידה בלתי סבירה מהתמורה המקובלת."

1. ראו גם ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל נ' זהבה לופו פ"ד נד (2) 559 וכן ע"א 7451/96 אביבה אברהם וענת צעירי נ' בנק מסד בע"מ פ"ד נג (2) 337 וכן רע"א 6799/02 יולזרי משולם נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ סניף בורסת היהלומים תק-על 2003 (2) 4564.
2. בהודעה ברוסית חסרים פרטים מהותיים רבים והעיקר הוא הסכום שלו ערב הנתבע, שיעור הריבית, תנאי ההלוואה ושאר פרטים שאינם מופיעים בהודעה. כך למשל, הערב צריך לדעת את גובה החוב לו הוא ערב, שיעור ריבית, מספר תשלומים וכיוצ"ב, וכן את העובדה אם הוא ערב יחיד או אם יש ערבים נוספים אשר אמורים לחתום על כתב הערבות. ראו ת.א. 5566/07 בנק המזרחי נ' יקילס (24.10.12). במקרה שבפני, לבד מהאמירה הכללית המופיעה בהודעה ולפיה הנתבע עשוי כערב להיות חב במלוא סכום ההלוואה אין שום ציון ספציפי של תנאי ההלוואה כנדרש. יתר על כן, ההודעה ברוסית עצמה מפנה את הערב לקריאת הסעיפים בחוזה ההלוואה, אשר ההודעה מציינת כי "יש לקראם בכובד ראש" (סעיף 2ג' להודעה) אך לנתבע לא היו שום אמצעים לקריאת חוזה ההלוואה ואף לא הוכח כי היה בנמצא פקיד שיכול היה להסביר לו ברוסית את מהות הסעיפים. ראו גם ת.א. 25274/04 בנק מסד נ' אהלי שלמה (10.12.09).
3. בנסיבות אלה, נראה לי כי מדובר במקרה שבו הבנק צריך היה להימנע מלהחתים את הנתבע כערב, אשר באותה תקופה לא ידע את השפה והיה חסר ניסיון בעולם ההלוואות והבנקאות. אזכיר כי המפקח על הבנקים הוציא הנחיה מיוחדת לעניין עולים חדשים המחייבת התייחסות מיוחדת, הסבר מפורט בשפתם ואף חוברת הסברה בשפתו על אופי הפעולה ועיקרי תנאי העסקה שהוא מבקש לבצע (ראו הנחיות המפקח על הבנקים: ניהול בנקאי תקין, שירותים בנקאיים לעולים חדשים). חמשת הסעיפים בהודעה שמהם אמור היה הנתבע להבין את פרטי העסקה אינם מספיקים, באשר כאמור פרטים מהותיים בדבר סכום ההלוואה, ריבית ותנאי תשלום אינם מפורטים בה כלל.
4. לא הוכח לי כי לנתבע היה אינטרס כלשהו במתן הערבות, כגון שהוא קרוב משפחה של הלווים או שהם חתמו בעבורו ערבות להלוואה אחרת, כפי שקרה במקרים אחרים שבאו בפני בתי המשפט. לכן עדותו כי הוא חתם ממש כ"טובה" לחבר בעבודה, חתימה שנחזתה בעיניו כחתימה פורמלית- מתקבלת על דעתי ובנסיבות החתימה לא נראה לי כי היה די כדי להבהיר לו שיתכן שיבוא יום והוא עם משכורתו הדלה יאלץ למממן הלוואה שכלל לא נהנה ממנה.
5. הבנק טוען כי ניתן ללמוד מכך שהנתבע הביא את תלוש השכר שלו, כי הוא הבין את משמעות הערבות. ולא היא. הבאת תלוש השכר אינה מוכיחה לעניין זה דבר. אדם שאינו מבין בטיב הערבות אינו יכול להסיק מכך דבר.
6. במקרה זה שלפני, היה על הבנק להוכיח את הנסיבות בהן חתם הנתבע שהיה עולה חדש פחות משנה בארץ, ללא ידיעת השפה, על מסמכי הערבות וכי ניתן לו הסבר מלא ומפורט כדין בשפתו על הערבות ועל תנאי ההלוואה ומשמעותם. לא מצאתי כי הבנק הצליח להרים את נטל ההוכחה ולהראות זאת ובכך הפר הבנק את חובותיו כלפי הנתבע. משהפר את חובותיו כלפי הנתבע הרי שמן הראוי לקבוע את בטלות הערבות. ראו ת.א. 18801/93 שרבטייב נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות.
7. לפיכך, אני מבטלת את ערבותו של הנתבע.
8. למעלה מן הדרוש ולמען הזהירות, אתייחס לטענות ההתיישנות והשיהוי שטען הנתבע.

התיישנות

1. הנתבע טען כי יש לדחות את התביעה בשל התיישנות. לטענת הנתבע עילת התביעה כנגדו נולדה כבר בשנת 1995 משום שכבר ביום 27.7.95 הוגשה תביעה נגד החייבים ומשהתביעה נגדו הוגשה ביום 10.5.10 הרי שהיא התיישנה.
2. התובע טוען כי כתב התביעה המתוקן כנגד הנתבע הוגש ביום 14.4.11. אולם מעדותו של מר זילבר מטעם התובע עולה, כי נכון לחודש אפריל 2004 עמדה יתרת הפיגור בהלוואת בדיליאן על 0 ₪ ובהלוואה השנייה על סכום זניח של 329 ₪ שכוסה בחודש מאי. למעשה לגירסת מר זילבר אכן נצברו פיגורים בשנת 1995 לאחר שהלווים עזבו את הארץ, אולם הפיגורים כוסו והלווים המשיכו לשלם את התשלומים השוטפים של ההלוואות. לאחר הגשת תביעת הפיגורים שהוגשה נגד הלווים בשנת 1999 הגיעו הצדדים להסדר תשלומים ושולמו תשלומים רצופים החל מינואר 2000. למעשה רק לאחר שהלווים הפרו את ההסדר שנחתם עימם ביום 4.5.06 פעל הבנק למכירת הדירה ובכך הביע את דעתו לדרוש פרעון מיידי של יתרת ההלוואות.
3. איני מקבלת את טענת ההתיישנות. התשלומים הנתבעים אינם מוקדמים לשבע שנים להגשת כתב התביעה, כמו כן מועד העמדת ההלוואה לפרעון מיידי גם הוא אינו קודם לשבע שנים ולכן לא עומדת לנתבע התיישנות.

שיהוי

1. לעומת זאת שיהוי לטעמי יש כאן. על פי נספח "ח" לתצהיר זילבר הדירה, מושא ההלוואה, נמכרה עוד ביום 26.6.08 ורק ביום 16.3.11 התקבל אישור למיצוי הליכים. מכאן שעברו שנתיים ותשעה חודשים בין מכירת הדירה לבין קבלת האישור והגשת התביעה כנגד הנתבע.
2. זילבר אינו מסביר מדוע השתהה הבנק שנתיים ותשעה חודשים מאז מכירת הדירה ועד לקבלת אישור מיצוי הליכים. מדובר בשיהוי של ממש שבמהלכו ממשיך החוב וצובר ריבית. לעניין זה יש להפנות לפסק דינו של כב' השופט דנציגר ברע"א 8688/07 רובין נ' בנק דיסקונט, 20.12.10 שכתב בנוגע לשיהוי בקבלת אישור מיצוי הליכים כך:

"יחד עם זאת, סבור אני כי בצד קביעת כלל זה, לפיו המועד בו יחל מרוץ ההתיישנות הוא בעת מתן אישור מיצוי הליכים, ובשל הכוח הרב שהוא נותן בידי הנושה נוכח שליטתו בהליך ההוצאה לפועל, יש לקבוע כי במצבים בהם יתברר כי הנושה ניצל לרעה את האפשרות שהלכה למעשה נתונה לו לשלוט במועד מתן אישור מיצוי ההליכים או במצבים בהם יתברר כי הפר את חובת תום הלב, אותה לדידי הוא חב כלפי הערב [השוו לעניין חובת אמון של בנק כלפי ערב: רות פלאטו-שנער חובת האמון הבנקאית 122-116 (התש"ע-2010); ע"א 1304/91 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' ליפרט, פ"ד מז(3) 309 (1993)], למשל בשל שיהוי מצידו בנקיטת הליכי הוצאה לפועל, או בשל שיהוי מצידו בפנייתו לקבלת אישור מיצוי הליכים או בהגשת תביעה נגד הערב לאחר קבלת אישור כאמור, או בשל אי קידומם של הליכי ההוצאה לפועל לאחר שנפתחו - ניתן יהיה לזקוף את הדבר לחובת הנושה, זאת בין כמחסום להגשת התביעה כנגד ערב ובין כעילה להפחתת הריבית שהצטברה בגין החוב או לשלילתה, בהתאם לנסיבות העניין [השוו: בר-קהן 228-227]. בחינה של התנהלות זו של הנושה מתווספת לבחינת עמידתו בחובות אחרות המוטלות עליו ביחס לערב יחיד מכוח חוק הערבות או מכוח הוראות אחרות החלות עליו (כגון: הוראות המפקח על הבנקים)." (סעיף 3 לפסק הדין).

1. ראו לעניין זה גם את רוי בר קהן, התיישנות תביעה כנגד ערב, הפרקליט מז (תשס"ד-תשס"ה) 168, 179 הכותב:

"לפיכך ראוי כי בתי המשפט יאזנו עמדה זו (כי מועד תחילת תקופת ההתיישנות בתביעות כנגד ערב יחיד או מוגן מתחילה במועד קבלת אישור מיצוי ההליכים כנגדו- ע.ר.) תוך שימוש בכלים המסורתיים העומדים לרשותם ובראשם עקרונות של דיני הנאמנות, הזהירות ותום הלב, תוך איזון האינטרסים המעורבים בצורה שלא תפגע בצדדים. יש להרתיע נושים מפני שיהוי בלתי סביר בשימוש בזכויותיהם, וניצול השליטה הניתנת להם לכאורה בקביעת מועד התחלת מרוץ ההתיישנות, ולמנוע מהם ניהול בעצלתיים של ההליך כנגד החייב העיקרי או דחיית מועד הגשת הבקשה לאישור המיצוי של ההליכים."

1. שיהוי במועד מתן אישור מיצוי הליכים מהווה על פי השופט דנציגר הפרת חובת תום הלב, אשר יכולה להביא עד כדי מחסום כנגד הגשת תביעה נגד הערב או כעילה להפחתת ריבית שהצטברה בגין החוב או לשלילתה.
2. כאמור שיהוי משמעותי בוודאי יש כאן ולכן על מרבית התקופה שמאז מכירת הדירה ועד הוצאת אישור מיצוי הליכים אין מקום לחייב את הנתבע בריבית כלל. לטעמי מדובר בכל התקופה שמעל חצי שנה לאחר מכירת הדירה, אשר בגינה אין לחייב את הנתבע בריבית.
3. לפיכך, לו הייתי מוצאת כי התקיימה עילה לחייב את הערב לקיים את ערבותו כי אז הייתי מפחיתה את הריבית. אולם, כאמור, אני מוצאת כי הערב אינו חב כלל כפי שציינתי לעיל.

סוף דבר

1. אני דוחה את התביעה כנגד הנתבע 4.
2. התובע ישלם לנתבע הוצאות בסך של 1,000 ₪ וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 7,000 ₪.

ניתן היום, ג' חשוון תשע"ה, 27 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.