רקע :

במהלך חודש ספטמבר 2008 ביצעו התובעים אצל הנתבעת עסקת "טרייד אין", במסגרתה מסרו לנתבעת את רכבם המשומש תמורת רכב חדש, מסוג וולוו דגם s-80 2.5T (להלן: "הרכב"), ובתוספת תשלום סך של 325,000 ₪.

לטענת התובעים, זמן קצר לאחר קבלת הרכב, הבחינו בליקויים שונים בו, ונאלצו להכניסו לטיפול במוסך, לצורך תיקונם, ביום 24.11.08.

ביום 19.1.09, עת היה הרכב בשימוש התובע 2, היה מעורב הרכב בתאונת דרכים (להלן: "התאונה"), ונפגע בחזית שמאל.

לטענת התובעים, הפגיעה ברכב הייתה בעוצמה חזקה, וחרף זאת, לא נפתחו כריות האוויר ברכב, והתובע 2 ספג חבטה בראשו, בכתף שמאל, בגב וברגל שמאל, והוא פונה לבית החולים.

הרכב נלקח אל המוסך המרכזי ע"י גרר של "שגריר", אשר הוזמן על ידי חברת הביטוח בה היה מבוטח הרכב – ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ (להלן: "חברת הביטוח").

טענות התביעה :

התובעים מפרטים את מהלך ביצוע עסקת ה"טרייד אין" –

• ביום 15.9.08 שילמו לנתבעת מקדמה בסך של 5,000 ₪ על חשבון רכישת הרכב.
• ביום 21.9.08 חתמו התובע 2 ורעייתו על הסכם ה"טרייד אין" עם הנתבעת, ובתמורה לרכב המשומש ניתן להם זיכוי כספי בסך של 20,000 ₪ (הסכם ה"טרייד אין" צורף כנספח ג' לתצהיר התובע 2).
• עבור רכישת הרכב, שולמו לנתבעת 325,000 ₪ -
  • סך של 20,000 ₪ שולם בזיכוי.
  • סך של 5,000 ₪ מקדמה מיום 15.9.08.
  • סך של 300,000 ₪ שולמו בהעברה בנקאית מיום 22.9.08.
  • ביום 5.10.08 הועבר הרכב לחזקת התובע 2.

(ראו סעיפים 9-11 לתצהיר התובע 2).

התובעים מצרפים כנספח ז' לתצהירו של התובע 2 העתק מכתב הנתבעת המאשר קבלת התמורה במלואה.

התובעים טוענים, כי סברו שמכיוון והתובע 1 הינו נכה צה"ל, ניתן יהא לקבל סיוע כספי ממשרד הביטחון לרכישת הרכב.

על כן, ביקשו מן הנתבעת שהזמנת הרכב ומסמכי הרכישה, יירשמו על שם התובע 1.

דא עקא, בסופו של יום לא נתקבל סיוע ממשרד הבטחון לביצוע הרכישה.

(ראו סעיף 7 לתצהיר התובע 2).

התובעים מפרטים (פרק ב' לתצהיר התובע 2) את הליקויים אשר לטענתם נתגלו ברכב, לאחר רכישתו:

• בעיה במתזי המים של הפנסים הקדמיים.
• חדירת אויר דרך דלת הנהג.
• ריפוד הרכב החל להיפרם תוך חודשים ספורים מתחילת השימוש ברכב.

לטענת התובעים, ביום 24.11.08 הוכנס הרכב לטיפול במוסך המרכזי של הנתבעת בראשון לציון, לשם תיקון הבעיה במתזי המים.

במוסך הוחלפו המתז הקדמי וכיסוי המגן הקדמי, והרכב שוחרר רק כעבור מספר ימים.

(ראו סעיף 13 לתצהיר התובע 2).

באשר לחדירת האויר דרך דלת הנהג, התובע 2 טוען כי נעשו מספר ניסיונות לכוון הדלת במוסך המרכזי (ראו סעיף 14 לתצהיר התובע 2).

התובעים טוענים כי חרף פגיעה בעוצמה חזקה ברכב, במהלך התאונה, לא נפתחו כריות האויר (ראו סעיף 17 לתצהיר התובע 2).

לגרסת התובעים, לאחר התאונה, נבדק הרכב ע"י שמאי מטעם חברת הביטוח – אביב בן אברהם, אשר העריך את זמן התיקון הרכב בכשבוע ימים.

חוות הדעת של השמאי אביב, צורפה כנספח יג' לתצהיר התובע 2.

אולם, חרף הערכתו של השמאי, הושבת הרכב במוסך המרכזי לתקופה ממושכת, עקב מחסור בחלקי חילוף ועקב ליקויים נוספים שנתגלו בו (ראו סעיף 21 לתצהיר התובע 2).

התובעים טוענים כי נאלצו לשכור רכב במהלך תקופת התיקון, בעלות של 2,996 ₪, שכן הנתבעת העמידה לרשותם רכב חלופי לתקופה קצרה בלבד (ראו סעיף 22 לתצהיר התובע 2).

התובעים סבורים, כי תיקון הרכב לאחר התאונה, בוצע באופן בלתי מקצועי.

הם טוענים כי נאלצו להשאירו במוסך פעם אחר פעם, עת הגיעו לשחררו, כי בכל פעם נתגלו ליקויים נוספים בעבודת התיקון וברכב עצמו (ראו סעיפים 23- 26 לתצהיר התובע 2).

ביום 15.3.09 שוחרר הרכב מהמוסך, והתובעים לקחו אתו לבדיקה עצמאית במכון הרישוי יד – יצחק בראש העין, כדי לוודא שהוא תקין (ראו סעיף 27 לתצהיר התובע 2).

לטענת התובעים, במהלך הבדיקה שנערכה במכון יד – יצחק, נתגלה ברכב ליקוי חמור, באיזור שלא נפגע בתאונה – "פגיעה / תיקון קורה אורכית מעבר לתושבת ריתום המתלה / מנוע, פגיעה + מעיכות עמודים קדמי צד שמאל" (להלן: "הפגיעה בקורה הקדמית מצד שמאל").

התובעים החזירו את הרכב למוסך המרכזי, והזמינו שוב את השמאי של חברת הביטוח – אביב בן אברהם, לבדוק את הרכב.

בבדיקה נכחו אף מר שלומי צארום – פחח רכב, וכן נציגי המוסך המרכזי.

(ראו סעיפים 28 – 29 לתצהיר התובע 2).

התובעים הגישו, כנספח יט' לתצהירו של התובע 2, את חוודת דעתו של השמאי בן אברהם, ביחס לממצאי בדיקתו מיום 15.3.09, בה ציין כי קיים נזק בצד שמאל.

כן הגישו התובעים כנספח כא' לתצהירו של התובע 2, מכתבו של השמאי בן אברהם מיום 22.10.09, בו אישר כי אין קשר בין הפגם בקורה הקדמית מצד שמאל של הרכב, לבין אירוע התאונה.

התובעים הזמינו חוות דעת נוספת, מחברת "אומדנים – שירותי שמאות" ומסקנות חוות הדעת[ אשר צורפה כנספח כג' לתצהיר התובע 2, שנכתבה ע"י השמאי ישראל דרנוב, הינה כי קיימת פגיעה בחלק התחתן של העמוד הקדמי השמאלי, בקו החיבור לסף הדלת, אשר נגרמה לפני שהרכב נמסר לתובעים, ואשר גורמת לירידת ערך בשיעור של 10% מערך הרכב (ראו סעיפים 33-34 לתצהיר התובע 2).

התובעים הזמינו בנוסף בדיקה של שילדת הרכב, ממכון הרישוי מטעם משרד התחבורה – "מפעלי דינמומטר לבדיקת רכב (1965) בע"מ".

לטענתם, בבדיקה שנערכה על ידם ביום 8.9.09 אושר, בטופס סיכום בדיקה אשר צורף כנספח כה' לתצהיר התובע 2, כי מלבד תיקוני התאונה, קיימת "פגיעה בצד שמאלי + כיפוף בפנל ובחיבור לעמוד קידמי, הוחלפו חלקי מרכב, לחיצות פח פגים ושריטות בצבע, תיקוני מרכב וצבע" (ראו סעיף 35 לתצהיר התובע 2).

התובעים טוענים, כי אילו ידעו כי מדובר ברכב פגום, לא היו רוכשים אותו (ראו סעיף 36 לתצהיר התובע 2).

התובע 2 מצהיר, בסעיף 37 לתצהירו, כי בתקופה שהרכב היה בבעלותו, לא נגרמה לו תאונה אשר גרמה או יכולה הייתה לגרום לנזק בשלדה בעמוד הקדמי – שמאלי של הרכב.

עוד טוענים התובעים, כי מיום רכישת הרכב, הקפידו לטפל בו על פי הוראות היצרן, וכל תקלה או טיפול בוצעו אך ורק במוסך המרכזי (ראו סעיף 38 לתצהיר התובע 2).

התובעים גורסים כי מלבד הנזק, ההוצאות ועוגמת הנפש שנגרמו להם בשל גילוי הפגם ברכב ובשל התנהלות הנתבעת בעת הטיפול בתאונה, הופרו כלפיהם ההסכמות שסוכמו בעת רכישת הרכב, לפיהן הובטחו להם 10 טיפולים שגרתיים לרכב, למשך שלוש שנים, ללא עלות (ראו סעיף 40 לתצהיר התובע 2).

התובעים מבקשים מבית המשפט להורות על ביטול העסקה והשבת הכספים אשר שילמו עבור הרכב בסך של 325,000 ₪, כערך הרכב ביום הרכישה, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה, כנגד השבת הרכב לנתבעת.

כן תובעים התובעים פיצוי עבור אובדן עשרה ימי ימי עבודה עקב העיכוב בתיקון הרכב בעקבות התאונה, בסך של 15,820 ₪, והשבת הוצאותיהם, בגין חוות הדעת השונות, ועלות שכירת הרכב, בסך של 9,156 ש"ח.

בגין עוגמת הנפש לה טוענים התובעים, הם תובעים סך של 50,000 ₪.

בסה"כ מעמידים התובעים את תביעתם על סך של 399,976 ₪.

התובעים הגישו את חוות דעתו של מר ישראל דרנוב, מחב' "אומדנים".

בחוות דעתו, קבע מר דרנוב כי –

• הרכב ניזוק ותוקן במתחם המרכב שבחלק העמוד הקדמי השמאלי.
• הנזק נגרם לפני שהרכב נמסר לידי התובעים.
• הנזק גרם לירידת ערכו של הרכב.

מר דרנוב אומד את ירידת הערך בסך של 35,412 ₪ –

1. עלות תיקו הנזק והבאת הרכב למצב קרוב ככל הניתן למצב ראוי ותקין – 2,912 ₪.
2. 10% ירידת ערך לרכב חדש, בהנחה שהוא נמכר כשהוא לאחר ביצוה התיקון – 32,500 ₪.

מלבד חוות דעת השמאי, הגישו התובעים את תצהירו של התובע 1, הרשום כבעליו של הרכב.

התובע 1 מצהיר, כי הוא רשום כבעליו של הרכב, בהיותו נכה צה"ל ועל מנת לקבל סיוע ממשרד הביטחון במימון רכישת הרכב.

התובע 1 מצהיר כי לא היה שותף בניהול המשא ומתן לרכישת הרכב, אולם היה נוכח בעת מסירת הרכב ביום 5.10.08.

בפועל, כך גורסים התובעים, הבעלות והשימוש בפועל היו בידי התובע 2.

מכאן, קיומם של שני תובעים.

התובעים מצרפים את תצהירו של פחח הרכב, מר שלומי צארום, אשר התלווה לתובע 2 למוסך המרכזי מספר פעמים במסגרת תיקון הרכב לאחר התאונה.

מר צארום מצהיר כי בכל פעם שהגיעו למוסך, התגלו ליקויים ברמת הגימור של התיקונים שבוצעו ברכב.

עוד מצהיר מר צארום, כי לאחר שהתגלה השקע בעמוד השמאלי של הרכב, הצטרף לתובע 2 פעם נוספת למוסך המכרזי, לפגישה בה נכחו גם עובדי המוסך, יועצו של המוסך, ושמאי של חברת הביטוח.

במסגרת פגישה זו, הורם הרכב, מצהיר מר צארום, וכל הנוכחים הסכימו כי השקע שנתגלה, אינו קשור לתאונה החזיתית שעבר הרכב.

טענות ההגנה :

הנתבעת סבורה, כי מכיון שבכל המסמכים הרלוונטיים לרכישת הרכב, צוין כי בעל הרכב הינו התובע 1, אין לתובע 2 זכויות ברכב ו/או זכות תביעה כלשהי כנגד הנתבעת.

הנתבעת טוענת, כי בהתאם לנהליה היא מעניקה ללקוחות הרוכשים ממנה כלי רכב, הזדמנות לבצע בעצמם, במועד קבלת החזקה ברכב לידיהם, בדיקה חזותית של חלקי הרכב השונים. הכל על מנת לוודא כי מצבו החיצוני של הרכב הינו לשביעות רצונם המלאה.

בנוסף, במסגרת תהליך מסירת הרכב ללקוח, יושב הלקוח במושב הנהג של הרכב הנמסר, לצידו של נציג הנתבעת, ומקבל הסברים אודות תפעול הרכב ומערכותיו העיקריות.

כך היה גם במועד מסירת הרכב לידי התובע 1.

במעמד המסירה הוא קיבל את חוברת האחריות והשירות לרכב (להלן: "חוברת האחריות"), במסגרתה פורטו התנאים לתיקון תקלות ברכב מכוח אחריות היצרן לרכב (להלן: "תנאי האחריות").

(ראו סעיפים 7-9 לתצהיר מר זיצר – מנהל המוסך המרכזי של הנתבעת).

הנתבעת מפנה לעמוד מספר 3 בחבורת האחריות, בה אישר התובע 1 כי -

"אני הח"מ, בעל הרכב שפרטיו רשומים לעיל, מאשר כי בדקתי את הרכב חזותית וקיבלתיו לשביעות רצוני".

(ראו סעיף 10 לתצהיר מר זיצר).

הנתבעת מאשרת כי ביום 24.11.08, הכניס התובע 2 את הרכב למוסך המרכזי, תוך שהוא טוען לתקלה במתיז המים של אחד הפנסים ברכב. התקלה, כך לטענת הנתבעת, תוקנה במסגרת האחריות לרכב, ללא חיוב התובעים.

הנתבעת צרפה כמוצג 18 את כרטיס העבודה, ממנו עולה כי הרכב הוכנס למוסך ביום 24.11.08 – יום שישי, וביום ראשון, ה – 26.1108, הודע לתובעים כי הרכב מוכן ותקין, ובתגובה צוין על גבי הכרטיס כי "יגיע בשעה 13:30".

מאותו מועד, ועד ליום 19.1.09, לא הובא הרכב למוסך המרכזי, וביום 19.1.09, הגיע הרכב למוסך המרכזי, על גבי גרר של חברת "שגריר", לאחר שספג נזקים כבדים בתאונה.

הרכב הגיע למוסך המרכזי לאחר שעות הפעילות, והתקבל על ידי שומר הלילה.

(ראו סעיף 13 לתצהיר מר זיצר).

כיון שאחריות הנתבעת לתיקון תקלות ברכב משתרעת עך ורק על תקלות שהן פועל יוצא של פגם בייצור הרכב, ולא על נזקים הנובעים מתאונה, נבדק הרכב על ידי שמאי חיצוני מחברת "אביא שמאות", ביום 20.1.09, טרם ביצוע התיקונים.

השמאי הגיש הערכה בדבר עלות תיקון נזקי התאונה (ראו סעיפים 14-15 לתצהיר מר זיצר).

הנתבעת מפנה לטופס הזמנת העבודה עליו היה על בעל הרכב – התובע 1 לחתום, כתנאי לשם התחלת תיקון הנזקים, אשר נחתם על ידי התובע 1 ביום 22.1.09 (צורף כמוצג 22 בתיק המוצגים).

הנתבעת טוענת, כי בשל מורכבות הנזקים אשר נגרמו לרכב בתאונה, נדרשה הזמנת חלפים שונים מיצרן הרכב בחו"ל. במוסך המרכזי, טוענת הנתבעת, פעלו להזמנת החלפים במהירות, תוך שעובדי המוסך, ממשיכים לפעול לתיקון נזקי התאונה גם במהלך התקופה שעד הגעת מלוא החלפים הדרושים ארצה (ראו סעיף 20 לתצהיר מר זיצר).

לגרסת הנתבעת, לא הייתה מוטלת עליה חובה, מכוח תנאי האחריות, להעמיד לתובעים רכב חלופי למשך התקופה בה מבוצעים תיקונים כלשהם. קל וחומר – תיקונים בעקבות תאונה.

חרף זאת, נמסר לתובעים, רכב חלופי למשך התקופה שעד להגעת החלפים הדרושים לתיקון מחו"ל.

טוענת הנתבעת, כי טרם העמדת הרכב החלופי לשימוש התובעים, חתמו התובעים על הסכם, במסגרתו התבקשו להצהיר כי עם קבלת ההטבה בדמות הרכב החלופי אין ולא תהיינה להם כל תביעות ו/או טענות בגין האיחור באספקת הרכב.

(ראו סעיף 21 לתצהיר מר זיצר).

הנתבעת מכחישה את הטענה כי הרכב החלופי הועמד לרשות התובעים לזמן קצר בלבד, וטועת כי רק עם הגעת החלפים מחו"ל, ביום 17.2.09, היא ביקשה מן התובעים להשיב את הרכב החלופי (ראו סעיף 22 לתצהיר מר זיצר).

לטענת הנתבעת, עוד במהלך התקופה בה שהה הרכב במוסך המרכזי לצורך תיקון נזקי התאונה, פתחו התובעים במסכת ניסיונות לנצל את התאונה, על מנת לקבל ממנה הטבות כספיות שאין מגיעות להם, כגון דרישה לפיצוי משום שכריות האויר לא נפתחו בזמן התאונה (ראו סעיפים 23-24 לתצהיר מר זיצר).

הנתבעת מוסיפה כי החל מיום 23.2.09, ניסו אנשי המוסך המרכזי ליצור קשר עם התובעים ולעדכנם כי תיקון נזקי התאונה הסתיים, וכי הם מוזמנים לאסוף את הרכב, אולם ניסיונות אלה לא צלחו.

על כן ניסה מר זיצר עצמו, ביום 27.2.09 ליצור קשר עם התובע 2, והצליח.

התובע 2 הגיע למוסך ביום 27.2.09 כשהוא מלווה באדם נוסף, שהוצג כפחח, ובמהלך הביקור בדקו את הרכב בצורה מדוקדקת תוך הערת הערות על התיקונים שבוצעו.

(ראו סעיף 26 לתצהיר מר זיצר).

הנתבעת גורסת כי ההערות שהעירו התובע 2 והאדם שנלווה אליו, לא היו נכונות לדעתה, אולם חרף האמור, הורתה לעובדי המוסך המרכזי לבצע ברכב מספר תיקונים "קוסמטיים" נוספים, על מנת שהרכב יימסר לתובעת 2 לשביעות רצונו.

עם סיום ביצוע התיקונים הנוספים, הוזמן התובע 2 למוסך, בלווית אדם אחר, בשם שלומי צארום.

גם במעמד זה נבדק הרכב בצורה מדוקדקת ע"י התובע 2 ומר צארום, ומר זיצר מצהיר כי תחושתו הייתה כי השניים "מחפשים" להעלות טענות בקשר לתיקון, במטרה לבנות עילה לדרישה כספית מהנתבעת.

(ראו סעיף 27 לתצהיר מר זיצר).

הנתבעת מציגה כמוצג 27, כרטיס עבודה מיום 6.3.09, ממנו עולה כי מר זיצר אישר לעובדי המוסך. בהמשך להערות התובע 2 ומר צארום, לתקן שריטה מזערית בפגוש הקדמי של הרכב, אשר לטענת הנתבעת כלל לא נגרמה בתאונה, ולתקן חלק פלסטיק בדופן העליון של מכסה המנוע, אשר לטענת הנתבעת, ניזוק ע"י מר צארום במהלך בדיקת הרכב.

לטענת הנתבעת, ביום 3.3.09, עת ביקר התובע 2 במוסך, נמסרה לו לראשונה עלות תיקון נזקי התאונה – 78,726 ₪, אותה נדרשו התובעים לשלם בשלב ראשון מכיסם, עד להסדרת עניינם עם חברת הביטוח, והתובע 2 מסר לנתבעת המחאה בגובה עלות התיקון (ראו סעיף 29 לתצהיר מר זיצר).

ביום 6.3.09, טוענת הנתבעת, הגיע התובע 2 למוסך המרכזי, בחן את הרכב, וציין כי הוא מעדיף שלא להוציאו מהמוסך, אלא להגיע פעם נוספת עם איש מקצוע מטעמו, על מנת שיבחן את הרכב. במעמד זה, טוענת הנתבעת, קיים התובע 2 שיחה עם מר זיצר, במסגרתה דרש לקבל בחזרה את ההמחאה שמסר עבור התיקון, משום שלשיטתו מגיע לו פיצוי עקב אי פתיחת כריות האוויר והזמן שארכו התיקונים. משסירב מר צארום לדרישת התובע 2, הודיע זה כי "עוד נפגש בבית המשפט" ועזב את המקום (ראו סעיף 30 לתצהיר מר זיצר).

ביום 8.3.09, טוענת הנתבעת, הגיע שוב התובע 2 למוסך המרכזי, בלווית מר צארום, ולאחר בדיקה מקיפה שערכו לרכב, נטלו את הרכב, מבלי להעלות טענה כלשהי.

עובדי המוסך ציינו ע"ג כרטיס העבודה כי הרכב נלקח ע"י הלקוח ביום 8.3.09, לאחר ביקורת של נציג הלקוח, ולתובע 2 נמסרה חשבונית מס עדכנית על שם התובע 1, במסגרתה פורטו הפעולות שבוצעו ברכב, ועלותם (ראו סעיף 31 לתצהיר מר זיצר).

ביום 12.3.09, שב התובע 2 למוסך, וטען כי דלת הנהג ברכב אינה מכוונת כראוי.

הנתבעת מצרפת כמוצג 29 את כרטיס העבודה שנפתח בעקבות תלונה זו.

ביום 15.3.09 נטל התובע 2 את הרכב מהמוסך, ובחלוף מספר שעות חזר והעלה טענה בדבר "עיוות" בקצה העמוד הקדמי השמאלי של הרכב, תוך שהוא טוען כי העיוות נגרם במהלך תיקון נזקי התאונה (ראו סעיף 34 לתצהיר מר זיצר).

הנתבעת מכחישה את טענות התובעים, וטוענת כי לא שררה "תמימות דעים" כי העיוות לא נגרם בתאונה.

לטענת הנתבעת, כל הנוכחים הסכימו כי אזורי העיוות בעמוד השמאלי והסף השמאלי המחפה עליו, לא תוקנו על ידי המוסך המרכזי במסגרת תיקון נזקי התאונה, ועל כן לא ניתן לייחס למוסך המרכזי אחריות להיווצרות העיוות.

(ראו סעיף 35 לתצהיר מר זיצר).

בתצהירו (סעיף 36), טוען מר זיצר כי במהלך הפגישה ביום 15.3.09, ציין בפניו השמאי בן אברהם, ביחס לעיוות בעמוד השמאלי, כי מדובר בעיוות קל שתיקונו מהיר וכי ניתן לתקנו בעלות של כ- 700 ₪.

הנתבעת מפנה לדו"ח השמאי אביב בן אברהם, מיום 24.3.09, אשר צורף כנספח ז' לכתב התביעה, בו נקבע כי עלות תיקון העיוות בעמוד השמאלי הינה 700 ₪ בלבד, וכי ירידת הערך שתהיה לרכב, ככל שיבוצע התיקון הנ"ל, תהיה 1% מערך הרכב בלבד.

הנתבעת הגישה תצהירו של ליאור כהן,אשר שימש בזמנים הרלוונטיים מנהל טכני במחלקת השירות של הנתבעת.

מר כהן מצהיר כי הנתבעת לא ידעה על פגם או פגיעה כלשהן ברכב במועד חתימת חוזה הרכישה ואף לא הייתה יכולה לדעת על פגם או פגיעה.

כן מצהיר מר כהן כי לנתבעת לא ניתנה כל הפחתה או הנחה בגין הרכב מושא התובענה, והרכב נרכש מ"וולוו" במחיר בו נרכשו על ידי הנתבעת, המכוניות האחרות מאותו הדגם ושנת ייצור.

(ראו סעיף 6 לתצהיר מר כהן).

מר כהן מצהיר כי טרם מסירת החזקה ברכבים שנמכרים על ידי הנתבעת, עוברים כלי הרכב בדיקות מדוקדקות על ידי מערכת ההכנה למסירה של הנתבעת.

במסגרת בדיקות אלה, בודקים עובדי המחלקה האם יש ברכב נזקים כלשהם, כגון שריטות או פגיעות חיצוניות אחרות, ומציינים זאת על גבי טופס מיוחד שנועד לשם כך.

מר כהן מצרף לתצהירו כמוצג 1 העתק טופס ההכנה למסירה שנערך לרכב התובעים, ממנו עולה כי לא נמצא ולא תועד כל פגם ברכב טרם מסירתו לתובעים.

מר כהן מצהיר כי נוהלי הנתבעת הינם, כי במידה ומבוצע ברכב, טרם מסירתו, תיקון שיש בו כדי להפחית באופן כלשהו משוויו, מדווח הדבר לרוכש טרם מסירת הרכב (ראו סעיף 8 לתצהיר מר כהן).

מר כהן מציין כי הוא מבוטח אצל "אטלס חברה לביטוחים בע"מ", בגין פגמים שעלולים להיווצר בכלי רכב המיובאים על ידה מחו"ל, בתקופה שבין יציאת הרכב ממפעלי יצרן הרכב ועד למסירתו ללקוח, וכן בגין כל ירידת ערך שנגרמה לרכב כתוצאה מפגם כלשהו. במקרה דנן, לא תבעה הנתבעת את חברת הביטוח, ובכך, סבור מר כהן, יש כדי לחזק גרסתה (ראו סעיף 11 לתצהיר מר כהן).

מר כהן מצהיר כי קיים פגישה עם התובע 1 ביום 29.1.09 ובמהלכה הסביר לו, כי בנסיבות הספציפיות לתאונה בה הוא היה מעורב, לא היה צורך בפתיחת כריות האוויר (ראו סעיף 12 לתצהיר מר כהן).

מר כהן מצהיר כי בדיקה שערך במערכת המחשב של מחלקת השירות, העלתה כי אין כל תיעוד להבטחת הטבה של ביצוע טיפולים שוטפים במשך שלוש שנים חינם, בניגוד לטענת התובע 2 (ראו סעיף 13 לתצהיר מר כהן).

הנתבעת מצרפת את תצהירו של יעקב מנדיל, העובד במחלקת ההכנה למסירה אצל הנתבעת, והאחראי על בדיקת מכוניות המיועדות להימסר ללקוחות.

מר מנדיל מצהיר כי הוא מבצע בדיקה מקיפה ביותר טרם מסירת הרכב, ומתעדה בטופס ההכנה למסירה (ראו סעיפים 4-5 לתצהיר מר מנדיל).

מר מנדיל מצהיר כי אישר בחתימתו כי הבדיקות שערך לרכב, הן הפנימיות והן החיצוניות - היו תקינות, והרכב נמסר כשהוא תקין וללא פגם כלשהו (ראו סעיפים 6-7 לתצהיר מר מנדיל).

מר מנדיל עיין בתמונות המתעדות העיוות בקצה העמוד השמאלי, ומצהיר כי אילו עיוות מעין זה היה קיים במועד בו בדק את הרכב, הוא היה שם לב אליו ומציין את דבר קיומו באופן בולט בטופס ההכנה למסירה (ראו סעיף 8 לתצהיר מר מנדיל).

הנתבעת מצרפת את חוות הדעת של השמאי עידן ויקטור, הקובעת כי אופי העיוות בקצה העמוד השמאלי, בחיבור לסף שמאל, מעיד בבירור כי לא העיוות לא נגרם טרם מסירת הרכב לתובעים, אלא באירוע אחר בו היה מעורב הרכב, בעת שהרכב היה בחזקת התובעים.

השמאי ויקטור סובר כי במסגרת האירוע הנ"ל, ספג הרכב מכה בחלקו התחתון, ובעקבותיו בוצע תיקון על ידי גורם לא ידוע, אשר היה חלקי ולא מקצועי, של חלקי המעטפת הסמוכים לעיוות, באמצעות מכחול, במטרה לטשטש את הנזק.

לאחר התיקון הנ"ל, סובר מר ויקטור, הוחזר כיסוי הסף השמאלי המכסה על מקום העיוות, למקומו, עם שברים פנימיים.

דיון והכרעה :

השאלות המצריכות דיון הינן:

1. מצב הרכב בעת המסירה.
2. מצב הרכב בתקופה שבין המסירה למועד התאונה.
3. מקור הליקוי בעמוד השמאלי ברכב.
4. דיון במרכיבי התביעה הכספית.

אדון בשאלות אחת לאחת.

מצב הרכב בעת המסירה :

התובעים מבקשים לטעון, כי עוד במועד מסירת הרכב לידם, היה קיים הפגם בעמוד השמאלי.

הנתבעת מנגד טוענת כי הרכב נמסר, לאחר בדיקה מדוקדקת, כשהוא נטול פגמים, וכי הפגם בעמוד השלישי נוצר בהמשך.

מר מנדיל, ציין בתצהירו כי הוא האחראי במסגרת תפקידו, על בדיקות מכוניות המיועדות למסירה.

במסגרת תהליך בדיקת הרכב טרם מסירתו, הוא מבצע ברכב המיועד למסירה בדיקה מקיפה ביותר, הכוללת בדיקות חיצוניות במסגרתן נבדקים על ידו כל חלקי הרכב, לרבות הדלתות וספי הדלתות – מקום הימצאות חלקו החיצוני של הפגם בעמוד השמאלי.

לטענת מר מנדיל, הבדיקות תועדו בטופס הבדיקות, וכי לאור תמונות הפגם בעמוד השמאלי, אשר הוצגו בפניו, אין לו ספק שאילו פגם מעין זה היה קיים במועד בו בדק את הרכב טרם מסירתו, היה שם לב אליו ומציין את דבר קיומו באופן בולט בטופס הבדיקות.

מנגד, בסיכומיהם, טוענים התובעים (סעיפים 86-87), כי הבדיקות שערכה הנתבעת אינן כוללות בדיקה של שלדת הרכב, ובכלל זה – אזור הפגם, אלא המדובר בבדיקות תקינות של אביזרי הרכב.

משכך, לדעתם קיים ספק אם טופס ההכנה יכול לכשעצמו, להוות אינדיקציה לבדיקת אזור הפגם.

הנתבעת משיבה בסיכומיה לטענה זו (סעיף 133), ומפנה לשרטוטים המופיעים בטופס הבדיקות, בהם מופיע הרכב מכל צדדיו, ולידם הכיתוב "בדוק את הרכב לנזקי הובלה חיצוניים וסמן ב - X את מיקום הנזקים".

כן מפנה הנתבעת לצידם השמאלי של שרטוטי הרכב שבטופס הבדיקות, בהם מופיעים שלוש משבצות נפרדות, שנועדו לתיעוד סוג הנזק שאותר ע"י בודק הרכב, ככל שאותר כזה.

עיינתי בטופס שמילא מר מנדיל, ולא מצאתי סימון כלשהו המעיד על קיומו של פגם חיצוני ברכב.

אף מר זיצר, חזר בעדותו (עמ' 129 שורות 18 - 12 לפרוטוקול הדיון מיום 28.2.12), על הטענה כי בבדיקה טרם המסירה, היה הרכב תקין לחלוטין.

"ש: טופס ההכנה של הרכב.

ת: טופס ההכנה שאותו גם טייס לפני שעולה למטוס, יודע את הכל בע"פ, הוא חייב לעבור על כל הסעיפים ולסמן שהוא אכן בדק את הרכב והרכב נמצא כשיר, עכשיו אם יש בעיות זה עובר לתסריט אחר.

ש: בתהליך הזה,

ת: הכל היה תקין".

חיזוק נוסף לגרסתה של הנתבעת באשר למצב של הרכב ביום המסירה, אני מוצאת בתצהירו של מר כהן.

מר כהן מצהיר כי בהתאם לנוהלי הנתבעת, בכל עת שמבוצע תיקון צבע ברכב טרם מסירתו לידי הרוכש, התיקון מתועד במערכת המחשב של מחלקת ההכנה למסירה.

עוד הצהיר מר כהן כי תוכנת המחשב של מחלקת ההכנה למסירה בנויה כך, שלא ניתן לשנות את שנכתב בטפסים השונים מהן היא מורכבת בדיעבד.

לדבריו, עיון מדוקדק שערך באופן אישי במערכת המחשב של מחלקת ההכנה למסירה ביחס לרכב, העלה כי לא תועדו נזקים או תיקונים כלשהם ברכב טרם מסירתו לתובעים (ראו סעיפים 8-9 לתצהיר מר כהן).

חיזוק נוסף לגרסת הנתבעת, אני מוצאת בתכתובת בינה לבין נציגי חב' "וולוו" (נ/47), בה ציין נציג "וולוו" כי הסבירות שהרכב יצא משערי המפעל עם הפגם בעמוד השמאלי, הינה נמוכה ביותר.

בנוסף, אישר נציג נוסף של "וולוו" בדוא"ל מיום 25.10.10, כי על אף שקובץ הנתונים הרלוונטי אינו נמצא ברשותם עוד, לא יתכן שרכב יצא משערי המפעל עם פגם מסוגו של הפגם בעמוד. שכן, במקרה של נזק, החלקים שניזוקו – יוחלפו.

התובעים לא הצביעו על אינטרס כלשהו של הנתבעת, להסתיר קיומו של פגם שאירע ברכב טרם מסירתו לרוכש.

הנתבעת, כעולה מתצהירו של מר כהן (סעיף 11), מבוטחת בגין פגמים העלולים להתגלות בכלי הרכב המיובאים על ידה מחו"ל בתקופת הזמן שבין יציאת הרכב ממפעלי יצרן הרכב ועד למסירתו ללקוח, וכן בגין כל ירידת ערך שנגרמה לרכב כתוצאה מפגם כלשהו.

כמו כן, התובעים לא הציגו ראיה פוזיטיבית כלשהי, ממנה עולה כי אכן היה קיים פגם כלשהו ברכב במועד מסירתו.

נוסף לאמור, התובעות לא הצביעו על סיבה כלשהי, בגינה הייתה הנתבעת מסתירה קיומו של פגם ככל שזה היה קיים.

לא מצאתי ביסוס לטענתם כי קיומו של הפגם הוסתר על ידי הנתבעת.

מן הראוי היה לגבות בראיות של ממש, טענה כה קשה המייחסת לנתבעת מעשה רמיה.

דבר זה לא נעשה.

לראש פרק זה, מסקנתי היא איפוא, כי התובעים לא עמדו בנטל שהיה מוטל עליהם לשכנע כי הפגם בעמוד השמאלי היה קיים במועד מסירת הרכב.

התובעים לא הגישו ראיה פוזיטיבית כלשהיא לקיומו של הפגם במועד מסירת הרכב לידיהם.

הנתבעת מנגד, הוכחה בראיות ברורות, כי במועד מסירת הרכב לתובעים, לא היה בו כל פגם.

הנתבעת שהגישה ושכנעה באמצעות טופס הבדיקות, טופס ההנחיות, השאילתות ממערכת המחשב של מחלקת ההכנה למסירה, כרטיסי העבודה של המוסך והתכתובות עם "וולוו". כל אלה מפריכם את טענות התובעים כלפי מצבו של הרכב במועד המסירה.

מצב הרכב לאחר המסירה אך קודם לתאונה :

התובעים שבו וטענו כי עובר לרכישת הרכב, הם נאלצו לשוב למוסך פעמים רבות, עקב פגמים בפנסים וחדירת אויר לרכב.

הנתבעת מנגד, מכחישה את הטענות בדבר ביקורים חוזרים ונשנים במוסך, ובדבר תלונה על חדירת אויר.

מן התיעוד שהמציאה הנתבעת, עולה כי לפני יום 19.1.09 - מועד התאונה, הוכנס הרכב למוסך פעם אחת בלבד – ביום 24.11.09, וזאת לצורך תיקון תקלה במתיז המים של הפנס.

התובעים אמנם טענו כי קודם לתאונה ביקרו במוסך "לפחות פעם בשבועיים, פעם בשבוע", אולם לא תמכו תאנה זו בפירוט מועדי הביקורים, או בראיה אחרת.

התקלה במתיז המים של פנס הרכב, אמנם הוגדרה בסעיף 10 לכתב התביעה "תקלה במערכת המים של הרכב, בגינה הושבת הרכב במוסך למשך ארבעה ימים", אולם בפועל, מדובר בתקלה בפנס, ומכרטיס המוסך (נ/18) עולה כי תוקנה בחלוף זמן קצר ממועד הכנסת הרכב למוסך.

משלא הוכחה טענת התובעים בנוגע לחדירת אוויר לרכב, וביקורים נוספים במוסך עקב תקלה זו, אני קובעת כי קודם לתאונה, נמסר הרכב פעם אחת בלבד למוסך, וזאת לשם טיפול בתקלה במתיז המים של הפנס, בלבד.

הנזק לצד שמאל של הרכב :

הצדדים אינם חלוקים בדבר גילוי הפגם בעמוד צד שמאל ברכב.

המחלוקת בין הצדדים הינה בדבר מועד יצירתו של פגם זה, כאשר התובעים טוענים כי הפגם היה קיים עוד במועד מסירת הרכב, ואילו הנתבעת סבורה כי הפגם נוצר בתקופה שבין קרות התאונה לבין הוצאת הרכב מהמוסך.

כמפורט לעיל, ביום 19.1.09 עבר הרכב תאונת דרכים, אשר בעקבותיה הוכנס הרכב למוסך.

התובע 2 הוציא הרכב ביום 8.3.09 מהמוסך, בלווית מר צארום, ומבלי לציין דבר אודות פגם לכאורה, בסף הדלת הקדמית.

בחלוף ארבעה ימים, ביום 12.3.09, הושב הרכב למוסך, בטענה כי דלת הנהג אינה מכוונת כראוי.

ביום 15.3.09 הושב הרכב לתובע 2, וכעבור מספר שעות הוא שב למוסך, והעלה לראשונה הטענה בדבר הפגם בעמוד השמאלי.

יצויין כי מכתב התביעה הושמטה עובדה מהותית, כי הרכב שהה מחוץ למוסך בין יום 8.3.09 ליום 12.3.09, ובמהלך ימים אלה נסע כ – 539 ק"מ.

אף בחוות דעת התובעים, שניתנה על ידי המומחה דרנוב, אין איזכור לכך שהרכב הוצא מהמוסך למשך ארבעה ימים, במהלך התיקון.

התובע 2 אישר הוצאת הרכב למספר ימים, לראשונה, בחקירתו (עמ' 41 שורות 6 - 4 לפרוטוקול הדיון מיום 28.2.12):

"ש: אני שואל האם הרכב היה במוסך רצוף עד 17.3.09? לפי מה שכתוב כאן.

ת: למעט 48 שעות שהרכב היה אצלי".

מומחה התובעים- דרנוב, אישר בחקירתו, כי חדירת האויר וקו הדלתות הלא – אחיד אמורים להיות פועל יוצא של הפגם בעמוד (עמ' 27 שורות 3-5 לפרוטוקול הדיון מיום 28.2.12).

משמע – אם הפגם בעמוד היה קיים ברכב במועד מסירתו לתובעים, הייתה אמורה חדירת האוויר להיות מורגשת כבר החל מן היום הראשון.

אכן, הטענה כי חדירת האוויר הייתה קיימת ברכב כבר במועד מסירתו לתובעים כביכול, הינה אחד הנדבכים עליו השעינו התובעים את טענתם כי גם הפגם בעמוד היה קיים ברכב ממועד מסירתו (סעיף 126 לסיכומי התובעים).

התובע טען בחקירתו, כי ביקר במוסך לפחות פעם בשבועיים, פעם בשבוע (עמ' 49 שורות 16-22).

אולם, כפי שקבעתי בפרק העוסק במצב הרכב ביום המסירה, למעט כרטיס העבודה שנפתח עם כניסת הרכב למוסך לצורך תיקון התקלה במתיז הפנס ביום 24.11.08, לא הוגשה ע"י התובעים כל ראיה בדבר כניסות נוספות של הרכב למוסך עד ליום 19.1.09, לרבות לא בקשר לתלונה כלשהי בדבר חדירת אוויר לרכב.

יתר על כן, התובעים נמנעו מזימון השמאי שבדק את הרכב בסמוך לתאונה – השמאי ברזניק, אשר בדק את הרכב מכל צדדיו ועבריו, והיה יכול להעיד האם במועד בדיקותיו היה הפגם בעמוד קיים. התובע 2 נשאל ולא ידע להסביר מדוע לא זומן:

"למה ברזניק ולא בן –אברהם פה, כשנוכל לשאול אותם על הדברים האלה ועל הדו"חות האלה?

ת: אני לא יודע".

מחומר הראיות המונח לפני, אני קובעת כי לאחר מסירת הרכב, לא הייתה כל חדירת אוויר מהדלת השמאלית הקדמית, ולכן ממילא לא בוצעה כל בדיקה או תיקון ברכב בנושא זה.

כאמור, הטענה בדבר חדירת האויר נועדה להקנות בסיס עובדתי לטענה כאילו הפגם בעמוד השמאלי היה קיים עוד במועד מסירת הרכב.

זאת בשעה שבפועל, כפי שקבעתי לעיל, חדירת האוויר והפגם בעמוד השמאלי, התגלו רק לאחר התאונה.

על כן, לאור חוות הדעת של מר דרנוב, לפיה יש קשר בין חדירת האוויר לפגם בעמוד, אני מסיקה כי הפגם בעמוד לא היה קיים במועד התאונה, ועל כן גם לא היה קיים במועד מסירת הרכב לידי התובעים.

הנתבעת סבורה כי הרכב היה מעורב בתאונה נוספת.

דו"ח של מכון הרישוי "יד יצחק, אשר צורף כנספח יז' לתצהיר התובע 2, מציין בסעיף 8, כי במועד בדיקת הרכב, ביום 15.3.09, אותרו ברכב "עיוות בשלדה" ו"החלפת קורת רוחב".

מנגד, בחשבונית אשר הגישה הנתבעת (נ/29), והמפרטת את מלוא החלקים שהוחלפו ברכב במסגרת תיקון התאונה שבוצע ע"י המוסך, לא מופיעה "קורת רוחב".

מומחה הנתבעת – מר עידן, סבר כי לא ייתכן שנוצר "עיוות בשלדה" כתוצאה מתיקון קורת האורך של הרכב במהלך התאונה מיום 19.1.09. משמע – העיוות בשלדה הינו פרי אירוע תאונתי נוסף בו היה מעורב הרכב.

בבדיקתו את הרכב, הרים מומחה הנתבעת את הרכב על מגבהה, ובחן את כיסוי סף הדלת הקדמית המחובר לחלק התחתון של הסף הדלת ומחפה על חלקו התחתון של הפגם בעמוד, ומצא סימנים לתיקון לא מקצועי בצבע, באמצעות מכחול בכיסוי פלסטיק סף שמאל של הרכב, אשר תועדו בתמונות 29 ו – 30 לחוות דעתו.

המומחה עידן, פירק את כיסוי הסף, ומצא שברים בתפסים הפנימיים בפלסטיק כיסוי סף שמאלי, בחלקו הקדמי שמאלי, אשר תועדו על ידו בתמונות מספר 12, 26 ו – 28.

כן מצא מר עידן סימנים לחבטה ברצפת צד שמאל קדמית של הרכב, שהוא האזור שנמצא סמוך לפגם בעמוד, המצוי בחלקי הקדמי של הרכב, והפנה לתמונות מספר 14 ו – 8.

בנוסף לממצאיו הנ"ל בחלקו התחתון קדמי של הרכב, בסמוך לפגם בעמוד, מצא מר עידן בבדיקתו גם פלסטיק שבור בתחתית רצפת צד שמאל אחורי של הרכב.

ממצאים אלו מתיישבים עם גרסת הנתבעת, כי הפגם בעמוד שמאל נוצר בעקבות תאונה נוספת בה היה מעורב הרכב.

מומחה התובעים, דרנוב, לעומת זאת, סובר כי הרכב ספג מכה טרם שנמסר לתובעים, וכתוצאה ממכה זו נוצר הפגם בעמוד השמאלי, הדלת והכנף השמאלית תוקנו, נצבעו, והוחזרו למקום.

אולם, מר דרנוב, אשר יכול היה לאשש את טענתו באמצעות ביצוע בדיקה פשוטה נמנע מכך. זוהי בדיקת אלקומטר, המודדת את עובי צבע הרכב, אשר היה אמור להיות גבוה פי כמה משאר הרכב, אילו הייתה נכונה טענתו. (עמ' 24 שורות 14-26 לפרוטוקול הדיון מיום 28.2.12):

"ש: ... אני מבין שלשיטתך באותו אירוע תאונתי שעליו אתה מדבר בסעיף ו.1, פגיעה מרכב ממקור חיצוני במועד פגיעת התאונה, הדלת נפגעה.

ת: היא הייתה חייבת להיפגע כדי לפגוע בשקע.

ש: תודה. האם נכון שכדי לתקן כזאת דלת לאחר פגיעה, יש צורך לבצע פעולות של יישור, השחזה ומריחת חומר?

ת: בוודאי. חיצונית כן.

ש: האם נכון שבכזה מקרה, בדיקה של נתוני הצבע באמצעות אלקומטר תעלה עובי גבוה פי כמה וכמה מאשר אזורים אחרים של הרכב שלא תוקנו?

ת: כן.

ש: האם בדקת עם אלקומטר את הדלת?

ת: לא זוכר".

כמו כן, מר דרנוב לא בדק את כיסוי הסף, בטענה שלשיטתו הוא אינו מחפה על הפגם בעמוד. אולם, טענה זו אינה מתיישבת עם חוות דעתו של השמאי מטעם חב' הביטוח – מר בן אברהם, במסגרתה קבע כי לשם התיקון הפגם בעמוד, יש צורך בפירוק כיסוי הסף החיצוני. מכך ניתן להסיק כי אם כיסוי הסף לא היה מחפה על הפגם בעמוד, כפי שטוען מר דרנוב, לא היה צורך בפירוקו לשם התיקון.

עוד יצויין כי מר דרנוב אף לא הרים את הרכב על מגבהה, כפי שעשו בן אברהם ועידן בבדיקתם.

מכל האמור אני קובעת, כי מר דרנוב לא ביסס כדבעי את טענתו בנוגע למועד יצירת הפגם בעמוד.

בחוות דעתו (סעיף 18), קבע מומחה הנתבעת - מר עידן כי "תצורת העיוות ומיקומו המדויק מלמדים כי הוא תוצאה של אירוע תאונתי בו היה הרכב מעורב, במסגרתו ספג הרכב מכה בחלקו התחתון".

מר עידן בדק את כיסוי הסף ומצא סימנים בולטים למכה שספג הרכב בחלקו התחתון, ואשר בהתאם לממצאיו גרמה לפגם בעמוד.

מר עידן סבר כי המכה הייתה כה חזקה, עד כי התפסים המחברים בין כיסוי הסף לסף הדלת הקדמית נשברו.

עוד מצא מר עידן, כי כתוצאה מאותה המכה, נגרם נזק גם בצידו החיצוני של כיסוי הסף שתוקן "תיקון חלקי ולא מקצועי באמצעות מכחול במטרה לטשטש את הנזק" תוך ש"לאחר התיקון הנ"ל החוזר כיסוי הסף שמאלי המכסה על מקום העיוות למקומו, עם שברים פנימיים", שכן אותם שברים לא תוקנו.

עוד ציין מר עידן, בסעיף 24 לחוות דעתו, כי לא הגיוני שהפגם בעמוד נוצר טרם הרכבת הדלת וכיסוי הסף בתהליך של ייצור הרכב.

אם כך היה הדבר, "היה כיסוי הפלסטיק של סף שמאל, המורכב על המרכב בשלב מתקדם יותר של ההרכבה, חייב להיות שלם ותקין, ואילו מר עידן מצא כי בכיסוי סף שמאל שברים בחלק מהתפסים הפנימיים וכן סימנים לתיקון צבע לא מקצועי בצידו החיצוני.

כן סבר מר עידן, כי לא יתכן שתיקון הצבע הלא מקצועי אותו מצא על כיסוי הסף בוצע ע"י הנתבעת או היצרן לאחר הרכב כיסוי הסף על מרכב הרכב, שכן עלות כיסוי סף שמאל ליצרן או ליבואן זניחה ביותר, ואין סיבה הגיונית שהם יבחרו לתקנו במקום להחליפו.

תימוכין נוספים לגרסת הנתבעת כי הפגם בעמוד נוצר לאחר שהרכב נלקח מהמוסך ביום 8.3.09, אני מוצאת בבדיקות הרבות שביצעו התובע 2 ואנשים מטעמו לרכב טרם הוצאתו מהמוסך, מבלי שהעירו הערה כלשהי ביחס לקיומו של שקע בסף הדלת או פגם בעמוד, וזאת בשים לב שהן המומחה דרנוב, והן המומחה עידן, אישרו כי ניתן לדלות את הפגם בעמוד בבדיקה סבירה (ראו לעניין זה סעיף 195 לסיכומי הנתבעת).

אשר על כן, גם במישור זה של מועד יצירת הפגם בצד שמאל של עמוד הרכב, אני פוסקת לטובת עמדת הנתבעת.

רכיבי התביעה :

הוצאות :

התובעת העמידה את תביעתה בגין תשלום עבור חוות הדעת השונות, ועלות שכירת הרכב, על סך של 9,156 ש"ח.

עלויות אלו נבעו, בין היתר, לטענת הנתבעת, מהתמשכות הטיפול ברכב לאחר התאונה.

בתצהירו, הרחיב מר זיצר בדבר הסיבות לעיכוב בתיקון הרכב –

בשל מורכבות הנזקים שנגרמו לרכב בתאונה, נדרשה לצורך תיקונם הזמנת חלפים שונים מ"וולוו" בחו"ל, ועל מספרם הרב של חלפים אלה ניתן ללמוד מהצעת המחיר לתיקון התאונה (נ/21), כרטיס העבודה שנפתח לצורך התיקון (נ/23) וחשבונית המס שהונפקה לאחר התיקון (נ/28), המפרטים עשרות חלפים.

בנוסף, לא היה ניתן להתחיל בתיקון הרכב טרם שהבעלים הרשום של הרכב – התובע 1, חתם על טופס הזמנת עבודה, ביום 22.1.09.

כמו כן, במהלך התקופה שבין 23.2.09 ועד ליום 27.2.09, לא הצליחו עובדי המוסך ליצור קשר עם התובעים כדי לעדכנם בדבר סיום התיקון.

כן טוענת הנתבעת (בסעיף 257 לסיכומיה), לביצוע תיקונים נוספים ברכב לפנים משורת הדין, לרבות שריטה בפגוש שלא נגרמה בתאונה וחלק פלסטיק שנשבר ע"י מר צארום במהלך בדיקתו את הרכב קודם לכן.

בסיכומיהם, מאשרים התובעים כי בניגוד לנטען על ידם במהלך ניהול התביעה, אכן גרסת הנתבעת היא הנכונה, והרכב החלופי העומד לרשותם למשך 23 ימים, מתוך 49 הימים בהם שהה הרכב במוסך, ולא 11 ימים, כפי שטענו בתחילה.

כמו כן, כאשר קיבלו התובעים לידיהם את הרכב החלופי, הצהירו כי עם קבלת ההטבה בדמות הרכב החלופי, לא תהיינה להם תביעות ו/או טענות נוספות ו/או אחרות בגין האיחור באספקת רכבם אשר נמצא במוסך, וכי הם משחררים את הנתבעת מכל תביעה ו/או טענה נוספת בגין האיחור.

התובעים כאמור, חתמו על הצהרה זו, ואף סייגו אותה תוך שהם מוספים בכתב ידם כי "מדובר רק על זמן תיקון הרכב בלבד שנמצא במוסך המרכזי שלכם".

דהיינו, התובעים היו מודעים למשמעות קבלת הרכב החלופי – ויתר על טענות עתידיות בקשר לזמן שיידרש לשם תיקון נזקי התאונה.

לאור האמור, אני קובעת כי התובעים אינם זכאים לתשלום כלשהו בגין התקופה בה שכרו רכב.

באשר לתשלומים בגין חוות הדעת השונות –

משקבעתי כי התובעים לא הוכיחו את קיומו של הפגם עוד במועד המסירה, הרי נשמט הבסיס לשיפוי התובעים בגין רכיב זה, ולרבות עלויות חוות דעת השמאים.

למעלה מן הצורך, אתן משקל לפורמליסטיקה. החשבוניות שהגישו התובעים כראיה לביצוע התשלומים שהם תובעים פיצוי בגינם, הונפקו ל"קבלני הקבוצה", שהינו עסקו של התובע 2, ואשר אינו צד להליך.

משכך, אף התביעה בגין תשלום עבור חוות הדעת – נדחית.

אובדן ימי עבודה :

התובעים דורשים פיצוי בגין אובדן ימי עבודה, בסך של 15,820 ₪.

אולם, מעדותו של התובע 2 עלה, כי ממילא לא היה מסוגל לעבוד בתקופה הרלוונטית, בעקבות פציעתו בתאונת הדרכים (עמ' 37 שורות 8 - 25 לפרוטוקול הדיון מיום 28.2.12):

"ש: ... האם נכון שבתעודות האלה החל מהתאונה צוין,

ת: 19.1.

ש: כן, שאינך מסוגל לעסוק בעבודתך ואף לא בעבודה אחרת?

ת: כן.

ש: כך היה המצב?

ת: בשלושה החודשים הראשונים.

ש: תודה. אני שואל כי בסעיף 42 לתצהיר שלך אתה תובע "אובדן של עשרה ימי עבודה בגין ימים בהם נאלצתי להיעדר עקב העיכוב המתמשך בתיקון נזקי התאונה". אם לא יכולת לעבוד בשום עבודה כמו שראינו, מודע אתה תובע על אובדן ימי עבודה?

ת: (מעיין) מה שהכירו לי זה 30 יום ראשונים שלא לעבוד עבודה ו – 20% מהנזק, לא 100%. ויש לי נכות 20%.

ש: לא זה מה ששאלתי, לא שאלתי אם הכירו לך, כתוב בתעודות האלה שלא היית יכול לעבוד.

ת: נכון.

ש: לכן גם אם היה לך את הרכב, לא היית יכול לעבוד, כך כתוב בתעודות.

ת: כן".

דברים אלו מדברים בעד עצמם. חוסר היכול לעבוד נבע מן ממצבו הפיזי של התובע 2 עקב התאונה ולא מהעדר האפשרות להשתמש ברכב.

לאור האמור, אני דוחה את התביעה לפיצוי בגין אובדן ימי עבודה.

השבה :

התובעים דורשים את השבת סכום עלות הרכב - 325,000 ₪, במלואו.

הנתבעת מפנה להוראות סעיפים 14 – 15 לחוק המכר, תשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק המכר") הקובעים כי כל אימת שניתנה לקונה הזדמנות לבדוק את הממכר, בו נטען לימים קיומו של הפגם, והוא לא העלה כלשהי ביחס לפגם הנטען בממכר לאחר הבדיקה, ומדובר בפגם שניתן לגלותו בבדיקה סבירה – לא יוכל הקונה להלין לימים על קיום הפגם.

כפי שפורט לעיל, הפגם בעמוד השמאלי, הינו פגם הניתן לגילוי בקלות.

משלא התריעו התובעים על פגם זה, אשר לגרסתם היה קיים עוד במועד מסירת הרכב, לאחר שבדקו הרכב טרם המסירה – הרי לאור הוראות חוק המכר, אינם יכולים לטעון כעת להשבה.

נוסף לאמור, סעיף 8 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970 קובע כי על מי שמבקש לבטל חוזה לעשות בהודעה "תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על ההפרה".

התובע 2 אישר בעדותו כי לא שלח מכתב ביטול לנתבעת (עמ' 38 שורות 14 - 13 לפרוטוקול הדיון מיום 28.2.12):

"ש: שלחת פעם למאיר מכתב שבו אתה אומר אני רוצה לבטל?

ת: לא זכור לי דבר כזה".

כלומר, לא נשלחה הודעת ביטול בזמן אמת, ולכן אין מקום לכך עתה, לאחר שחל שינוי כה משמעותי במצב הרכב עקב תאונה שעבר בהיותו בחזקת התובעים או מי מהם.

לא ניתן לראות הודעת ביטול כהודעה שניתנה תוך זמן סביר, אם הנפגע בחר להמתין עם הודעת הביטול עד לאחר קבלת טובת הנאה שמשמעותה כי החוזה שריר וקיים.

במקרה דנן, התובעים טוענים לגילוי הפגם ביום 15.3.09, אולם המתינו עם משלוח הודעה על רצונם בביטול החוזה, במשך חודש וחצי, עד ליום 28.4.09.

במהלך חודש זה, קיבלו התובעים ביום 22.4.09 תשלום בסך של 24,581 ₪ מחברת הביטוח, בגין ירידת ערך הרכב, כתוצאה מהתאונה.

לטענת הנתבעת (סעיף 206 לסיכומיה), קבלת הסכום הנ"ל משמעה, כי מבחינת התובעים, חוזה רכישת הרכב שריר וקיים, באופן שכל הזכויות הנובעות מהיות הבעלות ברכב בידי התובעים כתוצאה ממנו, לרבות הזכות לקבלת תגמולי ביטוח, מוקנות לתובעים בלבד.

יתרה מכך, אני מקבלת טענת הנתבעת (סעיף 211 לסיכומיה) כי מניעותם של התובעים לעתור לסעד של ביטול חוזה המכר נובעת גם מהשימוש האינטנסיבי שעשו ברכב לאחר גילוי הפגם בעמוד והגשת כתב התביעה.

הדברים מקבלים משנה תוקף לאור העבודה שמדובר ברכב אשר עבר תאונה קשה שכתוצאה ממנה נגרמה לו ירידת ערך בשיעור 7.5% משוויו, ומשכך השבת הרכב בעין לנתבעת, במקרה של ביטול החוזה, הינה בלתי סבירה.

מן המפורט עולה כי דין תביעתם של התובעים להשבה – להידחות.

ירידת ערך :

משמצינו כי הפגם בעמוד השמאלי לא היה קיים במועד המסירה, אף דין התביעה בגין ירידת הערך להידחות.

מעבר לנדרש, אתייחס לשיעור ירידת הערך הנטען.

בחוות דעתו של שמאי חברת הביטוח - מר בן - אברהם, מיום 24.3.09, ואשר הוגשה על ידי התובעים, נקבע כי עלות תיקון הפגם בעמוד השמאלי, הינה כ – 700 ₪, וכי ירידת הערך לרכב כתוצאה מתיקון הפגם בעמוד, הינה 1% מערך הרכב.

מר דרנוב מנגד, טוען כי מדובר בירידת ערך בשיעור של 10%.

קביעתו זו של מר דרנוב תמוהה, לאור העבודה שכתוצאה מתיקון נזקי התאונה, שעלותו הייתה 78,726 ₪, נגרמה לרכב ירידת ערך בשיעור 7.5% בלבד, שבגינה שולם לתובעים סך של 24,581 ₪.

אין זה מתקבל על הדעת, כי תיקון בעלות של 78,726 ₪ יגרום לירידת ערך בשיעור של 7.5% מערך הרכב, בעוד שתיקון בעלות זניחה בהרבה, של 2,912 ₪ לכל היותר (עלות תיקון הפגם לשיטת המומחה דרנוב), יוביל לירידת ערך של 10%.

אני דוחה את התביעה בגין רכיב זה.

עוגמת נפש :

התובעים דורשים פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 50,000 ₪.

משנדחתה תביעת התובעים – הרי ממילא אין מקום לטענה לפיצוי בגין עוגמת נפש.

מעבר לנדרש אתייחס גם לטענה העובדתית שהעלו התובעים כבסיס לדרישת הפיצוי –

התובעים מבססים תביעתם בגין עוגמת הנפש, בין היתר על אירוע ההתעלפות של התובע 2.

לטענתם, התובע 2 כי איבד הכרתו ביום 15.3.09 בשל גילוי הפגם בעמוד, ופונה לחדר המיון.

בדו"ח חדר המיון צוין כי התובע 2 עבר תאונה דרכים עם פגיעת ראש, וכי מאז מדווח על כמה אירועים של עלפון.

התובע 2 אישר בעדותו כי הוא סבל מכמה מקרים של התעלפות כתוצאה מהתאונה (ראו עמ' 46 לפרוטוקול שורות 16-19).

לכן ,לא ניתן לייחס איבוד ההכרה ביום 15.3.09, לגילוי הפגם וממילא אין באירוע זה כדי להוביל למסקנה על זכאות לפיצוי בגין עגמת נפש.

ההתעלפות הנטענת, גם לפי עדות התובע 2 עצמו, נבעה ממצבו הפיזי בעקבות התאונה, ולא מעגמת נפש עקב מצב הרכב.

מעבר לכך, אחזור ואפרוש את השקפתי, כי במנגנון הפיצוי בגין עגמת נפש יש לעשות שימוש במושכל ובמשורה. החיים רצופי מהמורות, אך לא כל מהמורה וצער גוררת בעקבותיה זכאות לפיצוי כספי.

אני דוחה איפוא את התביעה לפיצוי בגין רכיב של עגמת נפש.

סיכום :

מן המקובץ לעיל אני קובעת כי דין התביעה, על כל רכיביה – להידחות.

אשר על כן, התביעה נדחית.

התובעים יישאו בעלות שכר טרחתו של ב"כ הנתבעת, בסך של 15,000 ₪ כולל מע"מ, בתוספת ריבית והצמדה, מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ח טבת תשע"ג, 31 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.