התביעה, והנפשות הפועלות וטענות התובע

1. עניינה של התביעה לפניי, בתמצית, היא תביעתו של התובע להשבת סך 474,000 ₪, שהעביר לנתבע 1, אברהם אליקשווילי (להלן: "אליקשווילי") במסגרת הסכם הלוואה בינהם ביום 31/05/05 ושלא הוחזר לו עד היום, בניגוד להסכם.

הנתבע 2 – מר יצחק גיל פלדמן (להלן: "פלדמן"), שיתף פעולה, לפי הטענה, עם אליקשווילי, קיבל לחשבונו הפרטי חלק מהכספים שניתנו ע"י התובע כהלוואה, התחייב להעמיד את דירתו הפרטית כבטוחה לפרעון ההלוואה ואף רשם הערת אזהרה לטובת התובע.

הנתבע 3 – עו"ד מרצל קדם (להלן: "עו"ד קדם"), עבד בשיתוף עם אליקשווילי, גייס למענו, לפי הטענה, אנשים תמימים שונים על מנת שיעבירו כספים לאליקשווילי כמלווים, העמיד לרשות אליקשווילי את משרדו, סייע לו והיה הרוח החיה מאחורי הסכם ההלוואה נשוא התביעה. כן טוען התובע כי עו"ד קדם ייעץ להם משפטית לפני החתימה על ההסכם, באופן שהסתמכו עליו, וייעץ להם לאחר הפרת ההסכם, עצות שגויות ומטעות במכוון, הכל על מנת לחלץ עצמו ולהתנער מאחריותו.

הנתבע 4 – עו"ד ויסאם אלטואפשי (להלן: "עו"ד אלטואפשי"), עו"ד מחיפה, שאישר בחתימתו, לפי הטענה, חתימת מזויפת שנחזתה להיות חתימת התובע על בקשה לביטול הערת האזהרה שרשם פלדמן על דירתו כבטוחה להלוואה.

הנתבעת 5 – לשכת רישום המקרקעין חיפה, מחקה את הערת האזהרה על סמך החתימה המזויפת, מבלי שביצעה בדיקות סבירות ובכך התרשלה וגרמה לאיבוד הבטוחה על דירת פלדמן.

1. ביתר פירוט טוען התובע, במהלך 2004 סיפרה לתובע ואשתו חברתם הקרובה, הגב' חווה סכנין, על הלוואה שנתנה לגורם חוץ בנקאי המניבה תשואה גבוהה והריבית משולמת לה כל חודש. התובע, התעניין בביצוע עסקה דומה, והופנה ע"י גב' סכנין למר דוד טמיר. אותו מר טמיר הפנה אותו לעו"ד קדם, לשם ביצוע עסקת ההלוואה.
2. משהתובע פנה לעו"ד קדם, הנמנה על חוג חבריו, בעניין הסכם ההלוואה, עשה עו"ד קדם הכל על מנת לגרום לביצועה. התובע מדגיש כי עו"ד קדם היה הגורם היחיד מולו פעל בעניין ההלוואה. הוא זה שנקב בסכום ההלוואה ובתאריך הפירעון וכן טיפל ממשרדו בכל המסמכים הנוגעים להסכם ההלוואה. כשהתובע הביע ספקות בעניין הבטוחות להלוואה, היה זה עו"ד קדם שהציע להעמיד את דירתו של פלדמן כבטוחה להלוואה באמצעות רישום הערת אזהרה לטובת התובע. כשהתקבלה התחייבות פלדמן לרישום הערת אזהרה, התחייבות שאושרה ע"י עו"ד אלטואפשי, עו"ד קדם הוא שהסביר את המשמעות המשפטית של הערת האזהרה כבטוחה מספקת.
3. לאחר קבלת הבטוחה, העביר התובע את כספי ההלוואה בסך 300,000 ₪, לשני חשבונות בנק בהתאם להוראות עו"ד קדם - 50,000 ₪ הועברו לחשבונו של פלדמן ו- 250,000 ₪ הועברו לחשבונה של הגב' חווה סכנין.
4. משההלוואה לא נפרעה במועדה כמוסכם, פנה התובע לעו"ד קדם ונדחה בתירוצים שונים. גם לאחר הפרת ההסכם, המשיך עו"ד קדם לחצוץ בינו לבין אליקשווילי, סרב למסור את פרטיו ורק לאחר לחצים הסכים למסור את מספר הטלפון שלו.
5. בתחילת 2010 ומשנכזב מהתקווה לקבלת כספו, שקל התובע להגיש תביעה בגין הפרת הסכם ההלוואה, או אז גילה לתדהמתו כי הערת האזהרה שנרשמה לטובתו על דירת פלדמן בלשכת רישום המקרקעין נמחקה. עיון בבקשה למחיקת הערת האזהרה, העלה שמאן דהוא הגיש את הבקשה תוך זיוף חתימתו של התובע. החתימה המזויפת אושרה/אומתה בחתימת עו"ד אלטואפשי.

עו"ד אלטואפשי הכחיש מצידו כי חתם על המסמכים וטען כי יגיש תלונה במשטרה, תלונה, שלמיטב ידיעת התובע, לא הוגשה עד היום.

1. לאחר שהבין התובע כי נפל קרבן לנוכלות, הודיע לעו"ד קדם כי בכוונתו להגיש תלונה במשטרה ותביעה אזרחית. עו"ד קדם הציע לייצג אותו בתביעה להפרת ההסכם נגד אליקשווילי, ללא תמורה והכל, ככל הנראה, על מנת להרחיק את התביעה מעצמו. אך כאשר הגיע מועד הגשת התביעה, הודיע עו"ד קדם כי לא יכול לייצג את בני הזוג והציע כי הייצוג הפורמלי יעשה ע"י עו"ד עדנה מינגלגרין באופן שהיא תופיע במקומו בביהמ"ש ותירשם כמייצגת בכתבי הטענות אך הוא ינהל את התיק מאחורי הקלעים. לימים התברר לתובע כי עו"ד מינגלגרין מסובכת אף היא בתביעות כספיות ובתיקי הוצאה לפועל. בעניין זה מייחס התובע לעו"ד קדם רשלנות ותרמית בניהול התביעה.

ביום 09/11/11 הגישו התובע ואשתו תלונה במשטרה נגד כל הנוגעים בדבר וקובלנה בלשכת עורכי הדין נגד עו"ד קדם.

1. התובע תמך תביעתו בתצהיר עדות ראשית שלו במסגרתו חזר על כל האמור בכתב התביעה (הוגש וסומן ת/10), תצהיר אשתו הגב' פרידה יוסף (הוגש וסומן ת/3) תצהיר הגב' סכנין (הוגש וסומן ת/9) ותצהיר של מר רפי ביהם (הוגש וסומן ת/6) שגם הוא נפל קורבן להסכם דומה עם אותן נפשות פועלות. כן העיד מטעמו, ללא תצהיר, עו"ד גב' עדנה מינגלגרין שסירבה ליתן תצהיר.
2. התובע אף הפנה את בית המשפט לת.א 688/02 שהתנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה נגד רוב הנתבעים כאן בגין מעשה רמייה במסגרתו לקחו כספים מקשיש ערירי וחסר ישע. ביחס לתיק זה, מציין התובע כי כשהחלו לחשוד שרימו אותו, וביקש לברר להיכן הועבר הכסף, התברר כי זה הועבר מחשבונה של הגב' סכנין למשרד עו"ד מטלון פולק שייצג את התובע בת.א 688/02, לשם פרעון החוב שם.

טענות ההגנה

1. הנתבע 1 אליקשווילי, לא הגיש הגנה, וביום 21/06/11 ניתן נגדו פסק דין ע"י כב' הרשם הבכיר ניר זיתוני לפי התביעה.

במסגרת תצהיר שהגיש בתביעה דנן מטעמו של עו"ד קדם (הוגש וסומן נ/6) טען כי בעבר פנה לעו"ד קדם שיכין לו טיוטה בנושא מתן הלוואות. ע"פ הצהרתו בעסקה נשוא התביעה עו"ד קדם כלל לא היה מעורב ורק אִפשר לו להשתמש בחדר הישיבות במשרדו ללא נוכחותו וזאת בשל ההכרות המוקדמת ביניהם. לטענתו הגב' סכנין פנתה אליו בעניינו של התובע לאחר ששמעו על העסקה שביצע אתה וביקשו גם לעשות הסכם באותה רוח. בניגוד לנטען ע"י התובע, כל המשא ומתן בעניין ההסכם בוצע מול הגב' סכנין.
לבקשת התובע, הוא זה שחתם על כתב ההתחייבות עם שמו של מר פלדמן ואישר את החתימה ע"י שימוש בחותמת של עו"ד אלטואפשי. מר פלדמן כלל לא היה מודע לרישום הערת האזהרה על דירתו. משהתקרב מועד פרעון ההלוואה של התובע נתקל אליקשווילי בקשיים ולא יכול היה לפרוע אותה. הגב' סכנין הודיעה לו כי בני הזוג רוצים להגיש תלונה במשטרה והוא הסביר לה כי אם יעשו כן תתגלה העובדה שרשם הערת אזהרה על דירת פלדמן ללא ידיעתו והיא זו שהציעה שימחק את הערת האזהרה.

1. הנתבע 2, פלדמן טוען שאינו מכיר את התובע או אשתו. הוא לא חתם על כתב ההתחייבות שהעתק ממנו צורף לתביעה והחתימה המתיימרת להיות חתימתו הינה מזויפת. לטענתו הוא מעולם לא העמיד את דירתו כבטוחה להחזר ההלוואה נשוא התביעה ולא חתם על הסכמה לרישום הערה כלשהי על הדירה מלבד משכנתא רשומה.

תצהיר פלדמן הוגש וסומן נ/5.

1. הנתבע 3, עו"ד קדם טוען כי, לא ייצג לא את התובע ולא את הלווה בכל שלב שהוא בעסקת ההלוואה נשוא התביעה. הוא לא היה מעורב כעו"ד בביצוע העסקה, אשר כלל לא היה מודע לה בזמן עריכתה.

הוא מודה כי מדי פעם העביר באמצעות מכשיר הפקסימיליה של משרדו, לבקשת אליקשווילי, הודעות ובקשות שונות לתובע. הוא עשה זאת מתוך יחסי חברות הדוקים עם התובע ויחסי היכרות אליקשווילי, הא ותו לא. ביחס לרשלנות בניהול התביעה, לטענתו הודיע לתובע כי לא יוכל לייצגו בתיק והפנה אותו לעו"ד מינגלגרין. כתב התביעה והבקשות להטלת עיקול הוגשו והוכנו על ידה. הוא נענה לבקשת התובע ואשתו לשמש איש קשר בלבד בינם לבין עו"ד מינגלגרין נוכח קושי שהעלו בפניו להשיג אותה טלפונית.

עו"ד קדם, תמך טענותיו בתצהיר שלו (הוגש וסומן נ/8) ותצהיר מר אליקשווילי כאמור לעיל.

1. לטענת הנתבע 4, עו"ד ויסאם אלטואפשי, אין לו קשר לתביעה או לעסקה נשוא התביעה. החתימה על הטופס לרישום הערת אזהרה כמו גם ביטולה אינה חתימתו. חתימתו זויפה וגם החותמת אינה חותמתו. תצהירו הוגש וסומן נ/9.
2. לטענת לשכת רישום המקרקעין/נתבעת 6, בהתאם לתקנות הרישום, אם אין ללשכה מקום לחשוד כי מדובר בזיוף חתימות, כשאימות החתימות נראה תקין, רשאית הלשכה לרשום את העסקה ללא בדיקות נוספות. במקרה דנן משהוגשו הבקשות, חתומות ומאומתות ע"י עו"ד אלטואפשי, פעלה הלשכה בהתאם כדין.

מטעם לשכת רישום המקרקעין תצהיר הגב' בת שבע בן ארוש (הוגש וסומן נ/2) וגב' שירי יעקב (הוגש וסומן נ/1) עובדות הלשכה לעניין נוהל הרישום.

1. כל המצהירים, נחקרו על תצהיריהם במסגרת 3 ישיבות הוכחות שנוהלו.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי ושמעתי את טענות הצדדים, דין התביעה נגד הנתבעים 2,3 להתקבל ואילו דין התביעה נגד הנתבעים 4,5 להדחות. (כאמור פסק דין נגד נתבע 1- כבר ניתן והוא חלוט ואין חולק כי הוא לקח כסף מהתובע, סובב אותו בכחש, רימה, זייף, הטעה ולא החזיר את כספו).
2. מחומר הראיות עולה, במידה רבה של סבירות, העולה על הנדרש במשפט אזרחי, כי הנתבעים 1-3 חברו יחדיו על מנת להונות את התובע במטרה לקבל כספי ההלוואה או עמלות מתוכה לכיסם, יצרו מצג שקרי של בטוחה שניתנה כדין, ובהסתמך על מסמכים מזויפים ביטלו את הבטוחה שניתנה להלוואה. אכן אליקשווילי הוא האחראי העיקרי, שלא לומר הרמאי הראשי, שמשך בחוטים והיה הרוח החיה. עם זאת ניסיונו ליטול על עצמו את מלוא האחריות כדי להסירה מהנתבעים האחרים, לא משכנע.

אוסיף כי יש לראות בחומרה יתרה את התנהלותו של נתבע 3 עו"ד מרצל קדם בשים לב למעמדו ועיסוקו כעורך דין.

ולהן אפרט;

התביעה נגד הנתבע 2 - פלדמן

1. לעניין הנתבע 2, נקבע בהחלטת כב' הרשם הבכיר ניר זיתוני במסגרת בקשתו לביטול פסק דין מיום 29/05/11 :

"לאחר שגירסה זו עמדה במבחן החקירה הנגדית אין מנוס מהמסקנה לפיה התגלו סתירות בגירסה, נמצאו אי התאמות ומדובר בגירסה הלוקה בהעדר פירוט, כפי שיפורט להלן.

באשר לטענה לפיה החתימה על כתב ההתחייבות מזויפת, לא ידע הנתבע להסביר מדוע לא פנה לעו"ד ויסאם כדי לברר כיצד הוא אישר את חתימתו מבלי שהופיע בפניו. התברר כי המבקש לא הגיש תלונה במשטרה על זיוף. כידוע, זיוף אינה מילת קסם הפותחת בפני מי שמבקש רשות להתגונן את שערי בית המשפט. כך בפרט כאשר הטענה מועלית לראשונה במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן כדין.

התברר כי המבקש לא דייק בלשון המעטה בסעיף 7 ו' לתצהירו, כאשר טען כי מעולם לא חתם על מסמך כלשהו, המאפשר רישום הערת אזהרה על הדירה. כאשר הוצג למבקש נסח טאבו עדכני לפיו נרשמה הערת אזהרה ביום 22.8.11, כחודשיים לפני חתימתו על התצהיר, על הדירה לטובת מ.אמיר הכרמל פיננסים בע"מ, אישר המבקש כי הערה זו נרשמה כדין. המבקש הסביר כי לא הזכיר הערה זו במסגרת תצהירו כיוון שהתכוון רק להערות שנרשמו לפני הדיון בתיק זה. לא ניתן לקבל הסבר שכזה כאשר הוא מובא מפיו של מבקש מיוצג.

המבקש בחר שלא להשיב בכתב לאמור בתגובת התובע בכל הנוגע לקשר הממושך בין המבקש לבין אברהם. אמנם הטענות העובדתיות שבתגובה לא נתמכו בתצהיר אך צורפו לתגובה פסק דין והחלטה שיש להם רלוונטיות לעניין זה. רק בחקירתו הנגדית נזכר המבקש לספר כי הוא מכיר את אברהם מזה כ – 10 שנים כאשר במשך שבע או שמונה שנים עשה אברהם שימוש בחשבונו הפרטי של המבקש כדי לעקוף את ההגבלה שהוטלה על חשבונו של אברהם. המבקש עשה כן רק לאחר שהופנה לפרוטוקול של חקירה נגדית בדיון בפני כב' השופט עמית, שם הודה לפי הנטען כי העמיד את חשבון הבנק הפרטי שלו לרשותו של אברהם כדי שיעשה בו שימוש לצרכיו" (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 9 – 30). (אברהם המוזכר בהחלטת הרשם הוא אברהם אליקשווילי- הערה שלי- א.ד).

1. חרף ההזדמנות לרפא את הפגמים, לשפוך אור על התהיות שהעלה כב' הרשם הבכיר זיתוני במסגרת החלטתו לעיל, בהליך העיקרי, הערפל לא פוזר והתהיות לא הוזמו במסגרת ניהול ההגנה ע"י פלדמן, הכל כפי שיפורט להלן.
2. "הראייה היחידה" שצורפה מצדו של פלדמן היא אותה עדות של אליקשווילי לפיה אליקשווילי הוא זה שזייף את חתימתו של פלדמן, לכאורה ללא ידיעת פלדמן. מיותר לצין כי אליקשווילי אדם המעיד על עצמו שהוא זייפן ורמאי, לא היתה מהימנה בעיני. אליקשווילי, חייב מוגבל באמצעים מוגן מפני כל תביעה, לא הגיש כתב הגנה בתביעה דנן ולקח על עצמו את האחריות המלאה בתיק בידיעה כי ממילא התובע לא יוכל לקבל את ממנו את הכספים שהועברו ועל כן, כפי שסייעו לו האחרים בפרשה כאן בזמן אמת, הוא מוכן לומר כל דבר על מנת לסייע להם בתביעה כאן שאם רק הוא יחויב בה אין לה כל נפקות.

עדותו של פלדמן מגלה טפח ומכסה טפחיים. הנסיון של פלדמן להרחיק עצמו מאליקשווילי לא צלח לאחר שמהעדויות עולה בבירור כי בין אליקשווילי ופלדמן מערכת היחסים הדוקה במשך שנים, ושיתוף פעולה שפלדמן ניסה להסתיר.

עדותו של פלדמן מגומגמת, אינה עקבית ורצופה סתירות, כך ולמרות שמהראיות שלפניי עולה כי השניים שיתפו פעולה בעבר כשמשך 8 שנים, במהלכן עשה אליקשווילי שימוש בחשבון הבנק של פלדמן מאחר וחשבונו שלו היה מוגבל, (וכך גם הצהיר פלדמן בפני כב' הרשם זיתוני), כשנשאל בדיון לפניי, האם העמיד את חשבון הבנק לרשות אליקשווילי ענה כי אינו זוכר זאת (עמוד 54 שורות 1-2).

1. עוד עולה מהראיות כי פלדמן שיתף פעולה עם אליקשווילי, בהלוואה שניתנה לאדם אחר מר רפי ביהם, חתם אישית על שיקים שניתנו לביהם בטוחה להלוואה, ולאחר הגשת תביעת ביהם, אף שילם את החוב של אליקשווילי לביהם, מתוך התמורה שקיבל עבור מכירת דירתו.

וראו עמוד 56 שורות 24-32 וההמשך בעמוד 57 שורות 1-4:

ש. זה באמת שימש לפרוע חוב על רפי ביהם?

ת. כן.

ש. עמ' 7 שורה 33 עד עמ' 8. תסביר לי מה פתאום אברהם אליקשווילי מקבל הלוואה מרפי ביהם, ואתה נדרש להחזיר אותה, ולא סתם להחזיר אותה, גם למכור בשביל זה את הבית.

ת. לא הייתה לי בררה, כי היה עיקול על הדירה, הייתי חייב ל...

ש. אבל העיקול היה של רפי ביהם למה אתה צריך לשלם חובות של רפי ביהם?

ת. זה נכון, אבל ככה זה היה.

ש. מה באמת גרם לך למכור את הבית ולשלם 400,000 ש"ח?

ת. אין אין זה החובות שנוצר והייתי צריך לשלם את זה.

ש. אתה יודע למה נרשם העיקול של רפי ביהם על הבית שלך?

ת. לא.

ש. כי נתת לו שקים בחתימתך. למה נתת לו שקים?

ת. לא יודע.

1. ודוק, חרף הטענה בדבר זיוף חתימתו לא הגיש פלדמן תלונה במשטרה, לא נגד אליקשווילי ולא נגד עו"ד אלטואפשי שאימת את החתימה. כמובן שאותה טענת זיוף לא נתמכה בחוות דעת של זיהוי כתב יד או ראייה כלשהי, חרף העובדה כי הכחשת החתימה וטענת הזיוף נטענה על ידו עם פתיחת ההליך, במסגרת בקשתו לביטול פסק דין.
2. לבסוף, הוכח כי התובע העביר 50,000 ₪ מכספי ההלוואה ישירות לחשבונו של פלדמן, וראו עמוד 54 שורות 4-12).

ש. מקריא לעד שורות 19 ואילך, בעמ' 7, אנחנו צירפנו לתצהיר שלנו, של הלקוחות שלי אישור הפקדה על 50,000 ש"ח לחשבון בבנק איגוד. יש אפילו תצהיר של אליקשווילי שאמר לקדם להפקיד אצלך. מה קרה לאותם 50,000 ש"ח?

ת. מה קרה להם? זה שהם נכנסו לחשבון זה נכון. זה חשבון שלי. הוא היה חייב לי גם כמה כספים, ואז אני משכתי את הכסף הזה.

ש. אתה לקחת את הכסף הזה אליך?

ת. כן.

ש. את כל 50,000 ש"ח משכת אליך?

ת. כן.

1. אני מתקשה לקבל עדות לפיה חברות זו בלבד היא שהובילה את פלדמן, למחול על זיוף חתימתו, ומכירת דירתו לשם כיסוי חובות של אליקשווילי. רב הנסתר על הגלוי במערכת היחסים העסקית בין פלדמן לאליקשווילי, ערפל מכוון הפועל לרעתו של פלדמן, אך אין ספק שפלדמן, היה מעורב בהלוואה, אישר את הערת האזהרה שנרשמה על דירתו (בין אם חתם בעצמו ובין אם עצם עין לכך שאליקשווילי חתם במקומו, ואף קיבל תמורה עבור תפקידו בסך 50,000 ₪, הוא אפשר לאליקשווילי לנהוג מנהג בעלים בחשבונו, חתם על שיקים והתחייבויות במהלך השנים לרישום הערות אזהרה על ביתו, והוא אחראי ביחד עם הנתבעים 1 ו-3 להחזרת ההלוואה שניתנה ע"י התובע.

התביעה נגד הנתבע 3, עו"ד מרצל קדם

1. שוכנעתי כי עו"ד קדם חרג מכללי האתיקה של לשכת עורכי הדין ומסטנדרט ההתנהגות הנדרש מעורך דין, וכי חרף הכחשתו, פעל עו"ד קדם בשיתוף פעולה עם אליקשווילי ועמד מאחורי הסכם ההלוואה. מעבר לכך, אני סבורה כי נוכח המצג שהציג עו"ד קדם בפני התובע, הסכם ההלוואה נחתם, ולימים הופר ע"י אליקשווילי, ללא בטוחה מספקת, הכל בשיתוף פעולה של עו"ד קדם.
2. הוכח כי עו"ד קדם ייעץ ונתן שירותים משפטיים לתובע בעניין ההסכם, הוא שערך את הסכם ההלוואה או למצער טיוטה של הסכם הלוואה, הוכח כי העסקה, לרבות העברת מסמכים משפטיים בוצעה ממשרדו של עו"ד קדם, וכי עו"ד קדם ייעץ לתובע בדבר הבטוחה הנדרשת, הוכח כי עו"ד קדם נתן את ההוראות בדבר העברת כספי ההלוואה, והוכח כי לעו"ד קדם היה אינטרס כלכלי בעסקת ההלוואה.

לבסוף הוכח כי עו"ד קדם התרשל בייצוג התובע לאחר הפרת ההסכם ואולי לא בהתרשלות מדובר אלא בנסיון מכוון להסיט את האש ממנו ובכך להחמיר את מצבם של התובע, תוך הצגת מצג כי הוא מסייע להו כחבר ולמעלה מחובתו.

תפקידו של עו"ד קדם בחתימה על הסכם ההלוואה

1. התובע הרים את הנטל והוכיח כי עו"ד קדם נתן ייעוץ משפטי בעניין ההסכם נשוא התביעה תוך שניצל את האמון שנתנו בו התובע ואשתו במסגרת היכרות חברית בין הצדדים ואפרט:

א. מערכת היחסים בין התובע לעו"ד קדם לפני הסכם ההלוואה

1. התובע ואשתו העידו כי סברו שעו"ד קדם מייצג אותם לפני החתימה על ההסכם גם אם לא שילמו לו שכ"ט. עניין זה מובן, נוכח טיפולו המקצועי של עו"ד קדם, כעורך דין בעבר, כשטיפל בעניינים שונים של התובע ואשתו, כשלא תמיד שילמו שכ"ט עבור הייעוץ, וראו עדות התובע בעמוד 46 שורות 10-12, ועדות עו"ד קדם עצמו, לפיה, שימש כעורך דינם במספר ענייניים, וייעץ להם בעניינים נוספים כשלא תמיד לקח שכ"ט עבור הייעוץ, עמוד 68 שורות 6-14

ש. בעבר אתה הענקתם להם ייעוץ משפטי.

ת. כן.

ש. באיזה עניינים.

ת. רכישת דירה פעם אחת ואי זכייה בהשתתפות הגרלה למגרשים לבנייה, רכישת דירה של הבן שלהם וייעוץ בעקבות תאונה קלה שעבר הבן בחו"ל ונפצע מה הזכויות שלו על פי פוליסת הביטוח. יכול להיות שהיו ייעוצים נוספים.

ש. הם גם שילמו לך שכר טרחה.

ת. רק על עסקאות הדירות. על הפוליסת ביטוח לא ולמיטב זכרוני עם הגרלת המגרש גם לא, אני לא זוכר זה היה לפני שנים.

1. כידוע, חובת הזהירות המוטלת על עורך דין, אינה מצטמצמת אך ביחס ללקוחותיו. בע"א 37/86, לוי נ' שרמן, פ"ד מד(4), 446, 449, נדונה שאלת אחריותו של עורך דין כלפי מי שאינו לקוחות, ונקבע כדלקמן:

"מה דינו של עורך-דין המייצג לקוח פלוני ביחסיו עם מי שאינו לקוחו אלא צד שכנגד פלוני - האם כלפי פלוני זה מוטלת על עורך הדין חובה כל שהיא? היהא אחראי כלפי זה מטעם כלשהו ועל-פי עילה כלשהי, אם יתברר שכתוצאה מהטיפול בעניין לקוחו ולמען לקוחו הסב נזק לאחר? חבות חוזית לא תיתכן, שכן לא נקשרו יחסים כאלה ביניהם, אולם תיתכן גם תיתכן חבות בנזיקין. יפים לעניין זה, כיום כבעבר, דברי מ"מ הנשיא השופט חשין, לאמור: 'חובותיו של עורר-הדין אינן כלפי מרשהו בלבד. הוא חב חובות מסוימות גם כלפי יריבו וגם כלפי הציבור' (עמ"מ 3/56, 4[17], בעמ' 837).

ובהמשך, בעמוד 471:

"ראינו, אפוא, מקורה של החבות ברשלנות של עורך-דין כלפי מי שאינו לקוחו. מידתה של אותה חבות, ומתי היא מתגבשת, כבר תלויה בנסיבות העובדתיות של כל מקרה ומקרה. דומה שאין טעם ואין מקום לקבוע לעניין זה כללים נוקשים. אולם, להבנת הדברים ניתן להדגים קיומה של רשלנות מהסוג הזה בדוגמאות מספר שעמד עליהן המלומד עו"ד בר-שלום, במאמרו הנ"ל, בעמ' 486-495.

למשל, עורך-דין, העורך צוואה למען לקוחו, ובשל עריכה רשלנית היא נפסלת, אפשר שיחוב על כך גם כלפי נוחלי אותה צוואה. ניתן גם להעלות על הדעת חבות של עו"ד כלפי ידיד שאינו לקוח, בשל עצה שנתן לו בשיחה ידידותית כביכול (ההדגשה שלי א.ד)

1. הלכה זו מקבלת משנה תוקף בענייננו שעה, שבין הצדדים התקיימו בעבר יחסים מקצועיים, וברי כי שעה שעו"ד קדם נתן ייעוץ, התובע סמך עליו לא רק כידיד אלא גם כאיש מקצוע/עורך דין באשר לעצם העסקה, חוקיותה, תוכנה, והבטוחות הראויות להחזר.

היטיבה לתאר זו מערכת יחסים זו, אשת התובע בעמוד 34 שורות 6-8 :

ש. אם אני מבין נכון, אתם לא פניתם לעו"ד קדם בבקשה לקבל טיפול משפטי וייצוג של עורך דין?

ת. לא ביקשנו אבל קיבלנו. הוא לא רק חבר, הוא גם עורך דין.

ובהמשך בעמוד 40 שורות 19-25

ש. היחסים שלכם עם קדם הם רבי שנים?

ת. יותר מ-40 שנה. אנו חברים.

ש. הוא ייעץ לכם בעבר בכל מיני דברים משפטיים?

ת. כן.

ש. כשנכנסתם לסיפור של ההשקעה, האם נכון להניח שלא רק הידידות שלכם עם עו"ד קדם אלא גם העובדה שהוא עו"ד נסכה בכם בטחון, נכון?

ת. נכון.

ש. אמנם זה לא היה במסגרת חוזה לשרותים משפטיים ביניכם, אבל הוא עו"ד וראה את המסמכים ולכן הייתם יותר רגועים?

ת. נכון.

וכן עדות התובע בעמוד 44 שורות 28-31 ועמוד 45 שורות 1-4

ש. לא פנית למרצל שיהיה עורך דין שלך, אלא פנית אליו כי חשבת שהוא מייצג את האיש שעושה איתך עסקה?

ת. לא. אני פניתי למרצל ומרצל ברגע שאמר ל י "עובד אני מכין את הסכם ההלוואה, את השטרות" אני כבר נרגעתי ואמרתי "הנה, מרצל עושה את כל העבודה, הוא עורך דין". בלי להגיד שהוא מייצג אותי או לא מייצג אותי. אתה לא יודע מה היו הקשרים בינינו. ברגע שמרצל אמר לי, אני עשיתי מה שהוא אמר לי.

ש. ולא שאלתי אותו מי האיש שלוקח את הכסף, מה התנאים?

ת. שום דבר. לא עניין אותי כלום.

ובהמשך שורות 13-16

ש. ואתה חשבת שמרצל מנהל את העניינים.

ת. ככה זה נראה לי בהחלט. כל שאלה הוא ישר נתן תשובה.

ש. איזה שאלות שאלת את מרצל?

ת. כמה כסף, כמה חודשים ההלוואה, מתי מקבלים את הכסף.

1. העובדה שלא התובע, ולא אשתו ידעו מי בכלל הלווה, ולא היו בקשר כלשהו איתו, גם לפי עדותו של אליקשווילי, מעידה אף היא על האמון המוחלט שנתנו בעו"ד קדם בהפקדת כספם בידו, אמון שנוצל על ידו והייעוץ שנתן, לא היה לטעמי בבחינת טובה לתובע אלא נגוע באינטרס אישי של ביצוע העסקה (כמו גם אחרות) עם אליקשווילי באותה עת.

ב. ניסוח הסכם ההלוואה, השימוש במשרד עו"ד קדם, והאינטרס הכלכלי של עו"ד קדם

1. הן אליקשווילי והן עו"ד קדם הצהירו והעידו כי עו"ד קדם ערך טיוטה להסכם הלוואה, כמו להסכמי הלוואה נוספים, לפי הנטען, ללא תמורה. שניהם מודים כי עו"ד קדם אפשר לאליקשווילי להשתמש במשרדו.
2. העובדה כי אליקשווילי השתמש במשרדו של עו"ד קדם, לא רק שמהווה הפרה של סעיף 4(א) לכללי לשכת עוה"ד (אתיקה מקצועית) תשמ"ו – לפיו, 4. (א)משרדו של עורך דין, לרבות חדר ההמתנה וחדר המזכירות וכל חלק אחר ממנו, לא ישמש כל מטרה זולת עבודתו המקצועית של עורך הדין, אלא שאני סבורה כי השימוש במשרד היה במתכוון, כדי ליצור חזות של הגינות ומצג שווא לפיו "יש על מי לסמוך" שעה עו"ד קדם מעורב ומשרדו נותן גיבוי משפטי להסכם ההלוואה. ודוק: אליקשווילי אינו אדם נורמטיבי. הוא פסול דין משנת 1991, כך ע"פ עדותו. ואם זה לא ברור- המשמעות היא כי אדם כזה לא יכול לנהל ענינו בעצמו ואם הוא בוחר להתנהל עסקית- הרי שדרך המלך היא באמצעות האפוטרופוס, או בדרך עקלקלה- באמצעות או סיוע אחרים, כפי שהיה בענייננו. על אף כל אלו, וע"פ עדותו, הוא עסק בזמנים הרלבנטים במתן הלוואות בשוק האפור (וראו חקירתו הנגדית עמ' 60 לפרו' ).
3. מהעדויות עולה כי למרות שאליקשווילי ועו"ד קדם טענו כי עריכת ההסכם והשימוש במשרד של עו"ד קדם נעשו ללא תמורה, מערכת היחסים בין השניים לא הייתה חברית בלבד, אלא עסקית. בפועל, הוכח שלא בחברות גרידא עסקינן אלא שהיה אינטרס כלכלי בבסיסה, ובתמורה לשירותיו המשפטיים, הפנה אליקשווילי לעו"ד קדם לקוחות, ועו"ד קדם התיר לאליקשווילי (מלווה בשוק האפור) שימוש במשרדו.
4. וראו עדות עו"ד קדם בעמוד 70 שורות 31-33 ועמוד 71 שורות 1-3

ש. סעיף 4 לתצהירך אתה אומר שהכנת לו טיוטה להסכם הלוואה, כמה שילם לך.

ת. הוא לא שילם לי.

ש. אז מה הרווח.

ת. הרווח היה בעסקאות שהוא הפנה אלי בעסקאות מקרקעין ונזיקין.

ש. והטיוטה הזו שימשה גם להסכם הלוואה בין אליקישווילי לתובע.

ת. בדיעבד הסתבר לי שכן.

1. עמוד 69 שורות 29-33 ועמוד 70 שורות 1-3

ש. סעיף 3 לתצהירך אתה כותב שידוע לך שהנתבע 1 עושה הלוואות בשוק האפור ואתה נותן לו להשתמש במשרדך איך אתה יודע שהוא עשה עסקאות בשוק האפור.

ת. אחרי שהוא עשה עסקה עם תמיר נודע לי. אני לא יודע מתמיר או אליקישווילי יכול להיות שמשניהם.

ש. למה אתה מגדיר את זה כשוק אפור.

ת. שזה הלוואה חוץ בנקאית.

ש. כמה שנים אלקישוולי מהשוק האפור השתמש במשרד שלך.

ת. כמה שנים? בערך משנת 02 עד 05 משהו כזה.

ובהמשך, עמוד 70 שורות 19-26

ש. אני מבין שגם הוא העביר פקסים מהמשרד שלך, לא הפריע לך שיצאו פקסים ממשרדך בשמך ובשם עו"ד פלדמן עבור השוק האפור?

ת. אפשר לחשוב לפי השאלה שהמשרד שלי שימש כנקודת פקסים לכל הלווים, המשרד שלי שימש לשליחת פסקים של רבקה ועובד וכמו שהוא שימש כמשרד שרפי ביהם בא ושלח פקסים וזו מן הטעם שהם היו חברים קרובים שלי.

ש. לחברים אני מבין אבל המלווה בשוק האפור אני לא מבין.

ת. מלווה בשוק אפור זה עבירה פלילית? אז הוא מלווה בשוק אפור. עובדה שלא נשלח אף פקס חוץ מרבקה ועובד.

1. וכן, עדות אליקשווילי בעמוד 61 שורות 10-23

ש. מפנה לסעיף 4 לתצהירך – בכל ההלוואות השתמשת בטיוטת הסכם הלוואה שהכין לך עו"ד קדם?

ת. ביקשתי ממנו טיוטא ריקה, בלי שמות, רק את הנוסח כדי שאוכל למלא. צילמתי את זה והשתמשתי בזה להלוואות.

ש. כמה שכ"ט שילמת לו עבור הטיוטא הריקה?

ת. לא שילמתי לו.

ש. מה, הוא עובד בחינם?

ת. לא. היו בינינו קשרי ידידות והוא נתן לי נייר קטן.

ש. נכון שאתה מפנה אליו לקוחות?

ת. לפעמים.

ש. ומה התמורה שאתה מקבל?

ת. קיבלתי יחס טוב ונתן לי לשבת במשרד שלו.

ש. איזה שרותים קיבלת במשרד שלו. פקסים שלחת?

ת. כן, שלחתי פקסים.

ובהמשך עמוד 62 שורות 7-8

ש. הדפיסו לך מסמכים במשרד של קדם?

ת. לא משהו מיוחד. אם רציתי בקשה קטנה, היה נותן, אך לא משהו שקשור להלוואת.

1. לכל האמור לעיל יש להוסיף כי הוכח שבמקרה אחר של הלוואה לאדם בשם רוני הרצל, עו"ד קדם הוא שפרע את חובו של אליקשווילי כנגד התחייבות הרצל לא לתבוע אותו עמוד 65 שורות 24-25

ש. למה הוא צריך לפרוע את החובות שלך?

ת. תמיר וזמיר ביקשו ממנו לסייע, והוא סייע.

מהמקובץ עולה תמונה עגומה של שיתוף פעולה עסקי, גלגולי כספים בהם היה מעורב אליקשווילי בסכומי עתק (למעלה ממיליון ₪ ע"פ עדותו) והעמדת משרדו של עו"ד קדם לעיסוק אליקשווילי העוסק בהלוואות חוץ בנקאיות. עו"ד קדם הכין לאליקשווילי טיוטה כדי שימלא אותה תוכן, ונתן לו את ארשת המכובדות, הרצינות, וההגינות בהעמידו את משרדו לרשותו. אני דוחה בשתי ידיים את הטענה הבלתי מהימנה כי העמיד את המשרד אך לא ידע מה נעשה בו אבל גם אילו הייתי מאמינה שלא ידע, הדבר חמור לא פחות שכן עו"ד קדם הוא שאפשר למצער, ותוך עצימת עיניים, את ההתנהלות שכללה זיופים, תוך שנתן את חסות משרדו לפעילות, טעה והטעה.

הוראות ועצות בדבר ביצוע הסכם ההלוואה שניתנו ע"י עו"ד קדם

הוראות בדבר העברת הכספים

1. הוכח להנחת דעתי כי את ההנחיות בדבר העברת כספי ההלוואה העביר עו"ד קדם לתובע עוד לפני שהסכם ההלוואה נחתם. בעניין זה עדותו של עו"ד קדם נמצאה בלתי אמינה - כאשר נתגלו סתירות רבות ובלתי מוסברות בין האמור בתצהירו לדבריו במהלך חקירתו,

ראו עדות עו"ד קדם בעמוד 72 שורות 15-25:

ש. מפנה אותך לסעיף 11 לתצהירך, אתה אומר שאליקישוולי לאן להעביר את הכסף,לאן אמר להעביר את הכסף.

ת. לחשבון של חוה סכנין וחלק לחשבון של פלדמן.

ש. אז ידעת על החשבון של פלדמן.

ת. על עובדה זו ידעתי.

ש. אני אומר לך שהעברה לחווה סכנין היתה ביום 22.5 זה 10 ימים לפני שהעברת לתובע את הסכם ההלוואה עם חתימה של אליקשווילי זה היה ביום 1.6. מפנה אותך לסעיף 11 לתצהירך שוב למה הצהרת שהעברת הכספים היתה לאחר הסכם ההלוואה

ת. אני לא חולק על המועדים. כאשר הכנתי את התצהיר ככה חשבתי, אחרי שראיתי את המסמכים אז קודם היתה ההודעה והעברת המסמכים נעשתה לאחר מכן. זה לא אומר מתי בפועל בוצעה העסקה. אני לא יודע.

וכן, עדות אליקשווילי בעמוד 64 שורות 16-19:

ש. מפנה לסעיף 18 לתצהירך – הסכם ההלוואה נחתם על ידך ואתה היית הלווה, אז למה הוראה לתובע להעביר 250,000 ₪ לחווה נמסרה ע"י קדם? לא מספיק שהוא משרת לך שרותי משרד?

ת. אז מה? אז אסור לו לעשות טובה לאדם שהוא מכיר שנים?

העדויות מדברות בעד עצמן וכל המוסיף גורע.

נסיבות דרישת הבטוחה הנוספת

1. אשת התובע העידה כי עו"ד קדם הוא שהציע את רישום הערת האזהרה וראו עמ' 40 לפרו' ש' 4-13

ת. לא ביקשנו שעבוד דירה, אלא ביקשנו בטוחה. מרצל הציע את בטוחת הדירה.

ש. וזה הניח את דעתכם?

ת. כן.

ש. שאלתם את עו"ד קדם שאלות?

ת. לא שאלנו, אבל הוא אמר ואני זוכרת את המילים "למען ההגינות אני רוצה להגיד לכם שיש משכנתא על הדירה הזו". אני זוכרת שבעלי שאל אם הדירה ממושכנת, הוא אמר שהמשכנתא לא גבוהה ואם צריך נממש, ויתכן שעוד מישהו ירשם, והסכמנו. הוא גם הסביר לנו מה זה הערת אזהרה מבחינה משפטית.

ש. עו"ד קדם הסביר לכם שיתכן ועוד מישהו ירשם?

ת. כן, הוא הסביר ואנו הסכמנו, כי זה סכום גדול.

וכן ראו עדות התובע בניין הבטוחה (והן בעניין האמון בעו"ד קדם) :

ש. מתי הועבר לך הסכם ההלוואה?

ת. אחרי שבוע עד 10 ימים, לא זוכר בדיוק, צלצל אלי עו"ד קדם ואמר לי שהסכם ההלוואה זה 300,000 ש"ח ולא 250,000 ש"ח וביקש שאעביר עוד 50,000 ש"ח לבנק אגוד בחיפה לחשבון של מישהו בשם פלדמן ואמר שהוא שולח לי את הסכם ההלוואה ואת השטרות ועוד כמה דברים ואז אמרתי לו שאני מבקש בטוחה נוספת כי דיברתי עם פרידה ואמרנו "אם חס וחלילה קורה משהו למרצל, אין למי לפנות" אז עו"ד קדם ישר אמר שיש לו בטוחה, יש דירה ויתנו לי הערת אזהרה, הוא הסביר לי מה זה ושיהיה קשה למכור את הדירה אם לא אסכים. הוא אמר שזו בטוחה שהיא בסדר גמור.

ש. האם שאלת בין מי לבין מי יהיה הסכם ההלוואה?

ת. לא שאלתי כלום. ברגע שקדם אמר לי שהוא מכין את הסכם ההלוואה ושולח לי.

ש. כעו"ד קדם שלח לך את הסכם ההלוואה, איך זה היה?

ת. זה היה בפקס.

ש. זה היה חתום ע"י הצד השני?

ת. כן. אני לא חתמתי כי זה נשאר אצלי. קראתי ברפרוף כי זה לא עניין אותי ברגע שזה מרצל.

1. עדות התובע שהיתה מהימנה בעיני ולא נסתרה, נתמכת גם בעדותו של מר ביהם – שהוא עד חסר עניין בתובענה שכן קיבל את כספו, והתרשמתי כי עדותו מהימנה. ביהם העיד אף הוא, כי שוכנע ליתן הלוואה לאליקשווילי בתיווכו של עו"ד קדם עליו סמך נוכח יחסי החברות ביניהם וכי כל הפגישות עם אליקשווילי נעשו במשרדו של עו"ד קדם.
2. ביחס לעדותה של הגב' סכנין, ופסק הדין בת.א 57397/11/12 שניתן ביום 04/04/16 (פורסם בנבו) בעניינה. עיון בסיכומי עו"ד קדם מעלה כי הוא מסתמך על פסק דין שניתן ע"י כב' השופט פרידמן ביחס לגב' סכנין עדה מטעם התביעה כאן.

ראשית, פסק הדין הוגש ואוזכר לראשונה ע"י עו"ד קדם במסגרת סיכומיו, ומכאן שמהווה ראייה חדשה שלא התרתי צירופה.

שנית, עסקינן בפסק דין שאינו מזכיר את התובע, התובע אינו חלק מההליך שהתנהל שם, ולא נקבע דבר בענייננו, כשממילא פסק דין בהליך אזרחי, אינו בגדר ראיה בהליך אחר ומהווה עדות שמיעה.

שלישית, ולמעלה מן הצורך, עיינתי בפסק הדין ובקביעותיו של כב' השופט פרידמן ולא מצאתי כי יש בו להשליך על התביעה שלפניי. (בתביעה שם הגב' סכנין תובעת את דוד טמיר, אליקשווילי ואדם נוסף בשם זמיר פז, בטענה כי טמיר, שותפו של אליקשווילי, שידל אותה ליתן את ההלוואות. טמיר נתבע כאיש הקשר ושותפו של הנתבע 2, ששידל את התובעת (לטענתה) להשקיע את הכספים. התביעה נגד זמיר, מבוססת על שטר חוב שנטען כי הינו מזויף, בגין הלוואה שלטענת סכנין ניתנה לו).

בעניין זה, מה שעולה מפסק הדין שם, לפי עדויות הצדדים כולם, היא מעורבותו של עו"ד קדם (כפי שמכונה בפסק הדין עו"ד ק) בעסקאות ההלוואה וראו סעיף 15 לפסק הדין:

"לגופו של עניין אישר דוד כי הוא ואשתו נמנים על אותה חבורה חיפאית אליה הצטרפה התובעת. עו"ד ק', אחד מחברי הקבוצה, ייצג את אליקשווילי והוא זה שהכיר אותו לדוד, סיפר לו על פעילותו העסקית בתחום ההלוואות בריבית והמליץ להלוות לו כספים. חברים נוספים מאותה הקבוצה, כולל עו"ד ק', היו גם הם, לדבריו, שותפים להלוואות בריבית. בשנת 2003 הצטרפה התובעת לקבוצה באמצעות עו"ד ק', ובמסגרת המפגשים שהתקיימו התנהלו שיחות על אליקשווילי, פעילותו והעסקאות שביצעו עמו חברי הקבוצה"

רביעית, המסקנות לעיל ביחס לחבות הנתבעים 1-4 לא מתבססות על עדותה של הגב' סכנין, והתובע הרים את הנטל למעלה מהנדרש, גם מבלי להזקק לעדותה.

לסיכום אני קובעת כי היה זה עו"ד קדם שרקם את העסקה, לרבות סכומה, הורה לאן להעביר את הכסף והמליץ לרשום הערת אזהרה על דירה השייכת ללקוח של קדם והיתה חלק מעזבון שעו"ד קדם טיפל בו בעבר. הוא פעל במסגרת יחסי עורך דין לקוח וחלות עליו כל נורמות ההתנהגות שבדין. הוא הפר את חובת הזהירות והאמון.

הייעוץ המשפטי לאחר הפרת ההסכם

1. בעניין זה, אני סבורה, לאור העדויות שנשמעו כי עו"ד קדם העדיף לעכב את הגשת התביעה, והצליח לעשות כן במשך שנתיים, כי עו"ד קדם הוא שניסח את כתב התביעה, בקשת העיקול, תצהיר והתחייבות והכל על מנת שהשליטה בהליך תהיה בידיו. הוא זה שלא כלל את פלדמן בנתבעים למרות כתב ההתחייבות בחתימתו של פלדמן וחרף העובדה כי ידע שפלדמן קיבל לחשבונו 50,000 ₪ מכספי ההלוואה. בסופו של יום נוכח רשלנותו המכוונת של עו"ד קדם נדחו 2 בקשות העיקול וכן בר"ע שהוגשה לבית המשפט המחוזי. נראה כי עו"ד קדם, ניסה להרוויח זמן, למנוע רישום עיקול ובכך לאפשר לפלדמן למכור את דירתו. ניסיונו של עו"ד קדם לגלגל את האשם לפתחה של עו"ד מינגלגרין, מהווה אף הוא נדבך נוסף בהתנהגותו של עו"ד קדם. שכן, בפועל הוא המשיך לנהל את התיק גם לאחר העברת הייצוג, הוא שבחר את עו"ד מינגלגרין, המשיך להעמיד את משרדו וחשבון הבנק שלו לטובת ניהול התיק, והסתיר מעו"ד מינגלגרין כי הועברו לפלדמן 50,000 ₪ במסגרת ההלוואה. בפועל הוא זה שעמד בקשר עם התובע, העביר להם את כתבי הטענות, דיווח על ההחלטות בתיק, וטיפל באגרות.
2. עו"ד קדם טוען, כי התובע מתעלם מהעברת הייצוג לעו"ד מינגלגרין, ומעדותה לפיה טיפלה בתיק באופן עצמאי ללא התערבות הנתבע, כי תיקנה את כתבי הטענות ועשתה עבודתה נאמנה. ביחס לעיקול, היה לתובע די זמן לאחר העברת הטיפול לעו"ד אלטמן להטיל עיקול, אך הוא לא עשה כן. למעלה מן הצורך, לו היה מצרף את פלדמן להליך מלכתחילה, לא היה ניתן עיקול נוכח טענות פלדמן בדבר זיוף חתימתו על הבקשה לרישום הערת אזהרה ואי ידיעתו על רישומה.
3. אקדים ואומר, כי נוכח העובדה שהתביעה נוהלה בפניי, לאחר תיקון כתבי טענות ונוכח הקביעות לעיל במסגרתן אני סבורה שיש להורות על קבלת התביעה, אבחן את רשלנותו הנטענת של עו"ד קדם רק בהקשר ניהול ההליך בשלביו המוקדמים כלומר ביחס לבקשות העיקול, שכן, הנזק שנגרם לתובע בגין אי רישום העיקול, מנע ממנו להפרע ממכירת דירת פלדמן, לו היה נרשם עיקול, ובעניין זה אני סבורה כי עו"ד קדם התרשל ואפרט.

תביעה בגין רשלנות מקצועית בייצוג בפני בית המשפט- כללי

1. חובתו של עו"ד לייצג את לקוחו במיומנות ובמקצועיות מבוססת על שלוש חובות: חובה חוזית מכוח ההסכם להענקת שירות משפטי, חובת הזהירות החלה על עורך הדין כלפי לקוחו, אשר הפרתה עשויה לעלות לכדי רשלנות וחובת הנאמנות שחב עורך-דין לשולחו מכוח סעיף 54 בחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (ע"א 37/86 משה לוי נ' יצחק יחזקאל שרמן, פ"ד מד(4), 446 (1990), כבוד השופט ד' לוין; ע"א 2008/07 נירה לוטן נ' דוד ירמייב ז"ל [פורסם בנבו] (2011), כבוד השופט ח' מלצר, בפסקאות 52-51).

לעניין ראו פסיקתו של כב' השופט חשין, עמ"מ 9/55 עו"ד פלוני נ' יו"ר וחברי המועצה המשפטית, פ"ד י' 1720, בעמ' 1730 (1956) "היחס שבין עורך-דין ללקוחו מיוסד על אמון בלי מצרים. הלקוח הוא לרוב הדיוט בענייני המקצוע והוא סומך על עורך הדין כי יילחם לו באמונה וכי יגן על זכויותיו במיטב כישרונו ויכולתו".

ביחס לבחינת טענת הרשלנות בגין ניהול משפט, ראו סקירה נרחבת וממצה של הספרות והפסיקה בעניין, בפסק דינה של כב' השופטת תמר בר-אשר צבן ב תא 1315-09 שלמה סומך נ' יעקב פודים עו"ד (פורסם בנבו, ניתן ביום 20/06/13): "יש לזכור כי בחינת טענת רשלנות נגד עורך-דין בשל אופן ניהול משפט, "אינה פשוטה עיונית, ובודאי קשה מאד להוכחה, וכדי שתתקבל, טעונה היא מובהקות יתרה. על מנת לקבל את התביעה, על בית המשפט לשים עצמו בנעלי המותב אשר דן בתיק שלגביו נטענת הרשלנות, ולבחון באופן היפותטי כיצד היה מתפתח המשפט", אילו נהג עורך הדין בדרך אחרת מזו שבה נהג (ע"א 9022/08 מגורי-כהן נ' עו"ד משה קמר [פורסם בנבו] (2010) כבוד השופט א' רובינשטיין, בפסקה כ'). "מהלך היפותטי זה אינו פשוט במישור הראייתי, ומבחינות מסוימות גם במישור המדיניות הציבורית. מהותה של התביעה הנזיקית היא הטענה, כי ראוי היה להגיע לתוצאה שונה מזו שהגיעה אליה הערכאה שדנה בתביעה המקורית בהליך מתאים" (שם, פסקה כ"א. ההדגשות במקור). טיעונים מעין אלו, "למעשה... עשויים לחייב ניהול המשפט המקורי מחדש בהליך תביעת רשלנות". מטעמים אלו הוסיף שם בית המשפט כי "סוף דבר, תביעות מסוג זה מרבות התדיינויות, עלולות להביא לקביעות שיפוטיות סותרות – ובסופו של דבר פוגעות באמון הציבור בבתי המשפט. במקרים מסוימים עלולים אנו להיות צופים בתיאטרון האבסורד במירעו, אם יאפשרו אותו בתי המשפט ויש לקוות כי לא יעשו כן" (שם).

קשיים ראייתיים כאמור, ובעיקר הקושי להוכיח כי אלמלא הרשלנות המיוחסת הייתה תוצאת פסק הדין בהליך הקודם שונה, מונעים ברוב המקרים את האפשרות להוכיח כי עורך הדין שנגדו הוגשה התביעה אמנם התרשל. כך גם מונעים קשיים אלו את האפשרות להוכיח כי ישנו קשר סיבתי בין התוצאה "המזיקה" של פסק הדין לבין הרשלנות (שם, וכן בפסקאות כ"ח עד ל"א). זאת במיוחד גם לאור נטל ההוכחה הכבד המונח על כתפי הטוען לרשלנותו של עורך הדין בעת ניהול ההליך הקודם. כפי שנקבע בעניין זה, "בהקשר זה על התובע הנטל להוכיח כי אלמלא התרשלותו של עורך-הדין תוצאת פסק-הדין הייתה משתנה לטובתו (...). זהו נטל כבד מבחינה ראייתית, שכן כל מי שהתנסה בהליכי משפט יודע כי אין לדעת בוודאות את תוצאותיהם של הליכים משפטיים עד למתן פסק-דין חלוט, ואין לדעת כיצד היו נראים פני הדברים לו התנהלו ההליכים באופן שונה" (ע"א 989/03 חוטר ישי נ' חיננזון, פ"ד נט(4) 796 (2005), כבוד השופטת (כתוארה אז) מ' נאור, בפסקה 28). רשלנות בכלל ורשלנות נטענת בניהול משפט בפרט, איננה נבחנת על-פי מבחן התוצאה, בראייה שלאחר מעשה, אלא יש לבחון את הדברים בעת התרחשותם ובעת ניהול ההליך (ע"א 3580/06 עיזבון חגי יוסף נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (2011), כבוד השופטת א' פרוקצי'ה בפסקאות 81 ו-125 וכן שם, בפסק-דינה של כבוד השופטת א' חיות).

קושי נוסף הטמון בהוכחת רשלנות של עורך-דין בניהול משפט, נובע מכך שאפילו יוכח כי עורך הדין טעה בשיקול דעתו, אין די בכך כדי להוכיח שהתרשל. שכן לא כל טעות בשיקול דעת תחייב ברשלנות. כך בין השאר, נקבע בעניין זה בע"א 4707/90 אלברט מיורקס נ' חברת ברנוביץ נכסים והשכרה בע"מ, פ"ד מז(1) 17 (1993) (כבוד השופט מ' חשין, בפסקה 19):

"יתר-על-כן: עורך-דין – כמוהו כרופא – עשוי לשגות, אך לא כל טעות בשיקול-דעת תחייבו ברשלנות. ובלשונו של השופט ח' כהן בע"א 735/75 רויטמן נ' אדרת ואח', [פורסם בנבו] בעמ' 80:

'גם עורך-דין סביר ונבון ומלומד יכול ויטעה בשיקול-דעתו: אם לשופט בשר ודם מותר לטעות, לעורך-דין לא כל שכן. החובה המוטלת על סניגור כלפי לקוחו אינה שלא לטעות בשיקול-דעתו: החובה היא לשקול דעתו כמיטב יכלתו וידיעתו.

וכן הם דבריו של השופט ד' לוין בע"א 37/86 מ' לוי ואח' נ' י' י' שרמן ואח';[פורסם בנבו] המאירי נ' מ' לוי ואח' וערעור שכנגד, בעמ' 465-464:

'אמור מעתה – עורך-דין חב חובת זהירות והפעלת מיומנות סבירה בטפלו בענייני לקוחו בייעוץ, בייצוג ובכל דרך שהיא. מובן שמידתן של אלה רבה, אם לא החלטית, אך עם זאת לא כל כישלון של עורך-דין ייתפס כהפרת החובה, שכן למרות הטלת חובות אלה, שהן רחבות למדיי, מכירים עדיין בכך, שלא ניתנה תורת עריכת הדין למלאכי השרת; גם הם עלולים לטעות בשיקול דעת. טעות כזו אין בה לחייב עורך-דין ברשלנות'".

ומן הכלל אל הפרט ולענייננו,

1. בקשות העיקול הוגשו ע"י עו"ד מינגלגרין שקיבלה את הייצוג בתיק מעו"ד קדם. לפי עדותה, עו"ד קדם שלח לה טיוטה של כתב התביעה שהיה מנוסחת רק נגד אליקשווילי, כי היא ביצעה תיקונים ושלחה לעו"ד קדם בחזרה, ולמיטב זיכרונה גם בקשת העיקול נוסחה על ידו. ע"פ עדותה, היא לא קיבלה הנחיות מעו"ד קדם והייתה בקשר ישיר עם התובע ואשתו.

עדותה זו עומדת בסתירה לראיות והעדויות בתיק מהן עולה כי עו"ד קדם הוא ששילם את האגרה בגין התביעה, והוא זה שערך את כתב התביעה והבקשות לאישור עיקול ובעניין זה ראו ת/12 במסגרתו העביר עו"ד קדם את כתבי בית הדין לפני העברת הייצוג למינגלגרין, וכן את ת/13 ת/14 ות/15 במסגרתם הועברו גם כתבי בית הדין המתוקנים.

עו"ד קדם אף הצהיר כי הוא זה שעדכן את התובע על הנעשה בתיק לאחר שנוצר קושי להשיג את עו"ד מינגלגרין לטענתו כחבר ולא כעו"ד (וראו סעיפים 19-20 לתצהירו), כך שידע על ההחלטות שניתנו והסיבות לדחיית הבקשה. ואני מקבלת את טענת התובע לפיה עו"ד קדם הוא שניהל את התיק לאמיתו של דבר כשעו"ד מינגלגרין שמשה אך עלה תאנה.

עיינתי בשתי בקשות העיקול שהוגשו, לרבות בהחלטתה של כב' השופטת עדוי בערעור על דחיית הבקשה הראשונה לעיקול.

ביחס לבקשת העיקול הראשונה, פשיטא כי עו"ד סביר יודע כי עליו לכלול את בעל הנכס שאותו רוצים לעקל כצד להליך, וראו החלטת כב' השופטת עדוי בר"ע שטרחה לציין, כי "תמוהה בעיניי עמדתו של המערער שבחר לא לצרף את הבעלים של הדירה כצד נוסף לתביעה ולבקשת העיקול".

מחדל זה אמנם תוקן בבקשת העיקול המתוקנת, אך זו לא הסיבה היחידה בגינה נדחתה הבקשה. הבקשה נדחתה גם נוכח העובדה כי על פי הסכם ההלוואה הבטוחה היחידה שניתנה היא שטר בטחון מטעם אליקשווילי, ונוכח אי הוכחת הקשר לכאורה, בין כתב ההתחייבות לבין אישור בדבר רישום הערת האזהרה.

אני סבורה כי לו היה נטען בבקשה שהועברו 50,000 ₪ מכספי ההלוואה לפלדמן, עובדה שהייתה ידועה לעו"ד קדם, שכן הוא זה שנתן את ההוראה בדבר העברת הכספים, הבקשה הייתה מתקבלת ובבחירתו לא לציין זאת בבקשה השנייה למצער התרשל ואלי במכוון, ומנע מהתובע, אפשרות להיפרע, לפחות חלקית, בגין ההלוואה שנתן.

סוף דבר, התובע הוכיח כי, למצער, הנתבע 3 אחראי בהתרשלותו לנזק שנגרם להם , שיכול היה להמנע אלו מלא חובותיו כעורך דין סביר.

התביעה נגד הנתבע 4, עו"ד אלטואפשי

1. אכן, חובתו של עו"ד כלפי צדדים שלישיים. אינן מוגבלות רק כלפי מרשיו אלא גם באופן מסוים כלפי יריבו וכלפי הציבור. ע"א 37/86 משה לוי ואח' נ' יצחק יחזקאל שרמן ואח', פ"ד נד(4) 446. עו"ד סביר המגלה כי חותמתו נגנבה או זויפה וחתימתו זויפה, לא יושב בחוסר מעש.

כפי שעולה מעדותו של עו"ד אלטואפשי, משהתברר לו כי חתימתו זויפה, הוא לא טרח לפנות למשטרה ולהתריע כי נפל קורבן להתחזות ובכך למנוע מקרים נוספים של זיוף ובחר שלא להתעמת עם אליקשווילי, לקוחו באותה עת. וראו עדותו בעמוד 79 שורות 1-10.

ש. הגשת תלונה משלך?

ת. לא.

ש. הלכת לטאבו להגיד שמישהו משתמש בחותמת מזויפת שלך?

ת. סברתי שאין לי מעמד לגשת לטאבו כי אני לא מייצג אחד מהצדדים.

ש. הלכת ללשכת עורכי הדין להגיד להם שמישהו משתמש בחותמת שלך?

ת. לא.

ש. אתה יכול להציג את החותמת בה אתה משתמש עכשיו?

ת. מציג את החותמת וחותם על דף. יש לי עוד חותמת במשרד, וזו לא בדיוק אותה חותמת.

ש. פנית לאליקשווילי ואמרת לו שהובא לידיעתך שהוא משתמש בחותמת שלך ושיפסיק?

ת. לא.

1. עם זאת, אין באמור כדי לסייע לתובע. הנטל עדיין מונח על התובע להוכחת אחריות עו"ד אלטואפשי אם בטענת מרמה ואם בטענת רשלנות. (שלא ברור למי מהן טוען התובע).

לצורך הוכחת תביעתו, גם התובע יכול היה להגיש חוות דעת בשאלה מי חתם בטופס הבקשה לביטול ההערה בחתימה הנחזית להיות של עו"ד אלטואפשי ולא לחכות שהצד השני יוציא את הערמונים מהאש עבורו.

אם הטענה היא כי עו"ד אלטואפשי חתום על הבקשה היינו אימת חתימה של מי שבכלל לא הכיר ולא הופיע בפניו, הרי שמדובר במרמה לשמה. תזה שכזו לא הוכחה אלא נשארה ספקולציה בעלמא שכן עדותו של עו"ד אלטואפשי לפיה לא אימת כל חתימה- לא הוזמה בכל דרך וכנגדה לא הוגשה ראיה אחרת. ודוק: בטענה בדבר מרמה הנטל מוגבר ומגיע כמעט לנטל במשפט הפלילי, ונטל כזה וודאי לא הורם.

אם הטענה, לעומת זאת, היא לעוולת הרשלנות, הרי שמלבד התרשלות ונזק, יש להוכיח את הקשר הסיבתי בין שני אלה. בעניננו, הטענה המזוקקת מתמצית בכך שבדיעבד (ולא בזמן אמת) גילה עו"ד אלטואפשי כי מאן דהו זייף את חתימתו. אם כוונת התובע היא כי יש התרשלות בכך שלא דווח למשטרה (שאגב עומדת בסתירה לעדותו של עו"ד אלטואפשי לפיה מסר עדות במשטרה, לאחר שהתובע הגיש תלונה ועל כן ובמצב זה לא היה צורך בהגשת תלונה נוספת),הרי שהדבר אירע לאחר שהנזק כבר נגרם, ועל כן לא הוכח קשר סיבתי בין הנזק לבין ההתרשלות (שאף היא לא הוכחה כדבעי).

ודוק: טענת הזיוף עליה נודע לעו"ד אלטואפשי בדיעבד מתייחסת הן לבקשה לרישום הערת אזהרה והן למחיקה כך שאם הבקשה לרישום מזויפת גם היא ופלדמן לא חתם ועו"ד אלטואפשי לא חתם, כי אז מלכתחילה לא קמה לתובע הזכות לרישום בטוחה לטובתו על דירת פלדמן וגם מטעם זה אין קשר סיבתי בין נזקי התובע להתרשלות עו"ד אלטואפשי בכך שלא הגיש תלונה למשטרה. אוסיף אף כי התובע לא הצביע על אינטרס כלשהו לעו"ד אלטואפשי או תמורה שעשויה לגרום לו לסכן את רישיונו ולהגיש ללשכת רישום מקרקעין מסמכים מזויפים.

לפיכך הנטל נגד נתבע 4 לא הורם ודין התביעה נגדו להדחות.

התביעה נגד הנתבעת 5

1. מעיון במסמכים שצורפו, תקנות המקרקעין בדבר רישום ולאחר ששמעתי את עובדות לשכת הרישום, אני סבורה כי הבקשה לרישום הערת האזהרה כמו הבקשה לביטולה התקבלו ונרשמו כדין.
2. וביתר פירוט, ביום 01/06/05 הוגשה ללשכת רישום המקרקעין בקשה לרישום הערת אזהרה על דירתו של פלדמן, לטובת התובע, מאומתת ע"י עוד אלטואפשי. בהתאם לכתב ההתחייבות שצורף לבקשה הדירה תשמש בטוחה להחזרת הלוואה שנתן התובע לאליקשווילי.

הבקשה התקבלה והערת האזהרה נרשמה.

ביום 19/04/09 הוגשה בקשה לביטול אותה הערת האזהרה. בקשה זו נחתמה לכאורה ע"י התובע ואומתה ע"י עוד אלטואפשי, בקשה זו התקבלה והערת האזהרה בוטלה.

1. תקנה 16 לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום) תש"ל 1969 (לפני ביטולן בתקנות המקרקעין (ניהול ורישום) תשע"ב 2011 שנכנסו לתוקף ביום 01/01/12, קבעה כי זיהוי הצדדים לעסקה ייעשה ע"י אימות חתימותיהם בפני עו"ד לאחר שזיהה אותם והסביר להם את מהות העסקה שהם עומדים לבצע, לרבות התוצאות המשפטיות הנובעות ממנה ולאחר ששוכנע שהדבר הובן כראוי. משהוגש לרישום שטר העסקה, שנחתם ואומת על פי תקנה זו, יאשר הרשם את העסקה ואם נמצאה כשרה לרישום היא תירשם בפנקס המקרקעין.

ככל שלא מתעורר חשד לזיוף חתימות, כלומר כשאימות החתימות נראה תקין על פניו, על לשכת רישום המקרקעין לבצע את הרישום.

וראו ע"א 38571-10-11 זוהר יעקב נ' לשכת רישום המקרקעין ת"א (ניתן ביום 06/03/13 בו נקבע כי כאשר אימות חתימה נראה תקין רשאית לשכת רישום המקרקעין לרשום מכוחו את הפעולה המבוקשת ללא דרישת מסמכים נוספים: "לשכת הרישום מצווה מכוח החוק לזהות צדדים שלא התייצבו בלשכת רישום המקרקעין באמצעות אימות חתימה בידי עורך דין (כיום, תקנה 14 בתקנות המקרקעין (ניהול ורישום), תשע"ב – 2011 (להלן: "תקנות תשע"ב"); בשעתו תקנה 16 בתקנות המקרקעין (ניהול ורישום), התש"ל – 1969), ולא על דרך של השוואת חתימות. ודוק, כאשר אימות חתימה זה נראה תקין (וזהו המצב בענייננו) רשאי הרשם לרשום על בסיסו את המכר, ללא דרישת מסמכים נוספים (וזאת אף על פי שכיום מוקנית לו הסמכות לדרוש מסמכים כאלו מכוח תקנה 14(ו) בתקנות תשע"ב)" (ההדגשה שלי א.ד).

1. במקרה דנן, הבקשה לרישום הערת האזהרה, כמו גם הבקשה לביטולה אומתו ע"י עו"ד אלטואפשי כך שעל הלשכה לבדוק רק האם המסמכים שצורפו לבקשה תקינים לרישום והאם ניתן לרשום, כפי שנעשה בפועל, וראו עדות עובדות לשכת רישום המקרקעין בעמודים 15-19 לפרו'.
2. אין בעובדה כי נרשמו, לפי הטענה הלא מוכחת, 11 רישומים במהלך 4 שנים ביחס לאותה דירה על בסיס מסמכים מזויפים להעיד כי הנתבעת פעלה לא כדין בביטולה את הערת האזהרה.
3. מעיון בבקשות עולה כי הן היו מאומתות ע"י עו"ד אלטואפשי, לא היה אמור להעלות חשד כי חתימת התובע או עו"ד אלטואפשי זויפה, כשלמעשה טענת זיוף אימות החתימה לא הוכחה כדבעי עד היום ולא הוגשה תלונה בגין הזיוף עד היום. אין זה מתפקידה של הנתבעת לבדוק ביחס לכל בקשה שמוגשת, מול כל עו"ד האם הוא באמת אימת את החתימות כנחזה במסמכים שהוגשו, או לפנות לצדדים לעסקה בטרם קבלת הבקשות. דרישה זו אינה לא מעוגנת בדין ומטילה חיוב בלתי סביר שלא יכול לאפשר התנהלות מרשם תקין המבוצע בזמן סביר.
4. אשר על כן לא הוכח כי הנתבעת 5 התרשלה בכל דרך ודין התביעה נגדה להדחות.

מעוולים במשותף

1. בנסיבות המקרה, ושעה שהנתבעים 1-3 גרמו בהתנהלותם לנזק אחד שאינו ניתן להפרדה, והואיל והתרשמתי כי הם מעורבים במעלליו של אליקשווילי תוך שבחרו לטשטש ולהצניע את היכרותם אתו ומעורבותם ותוך מסירת עדויות שאינן כנות ומלאות, ואינן שופכות אור על מלוא ההתרחשויות, אין מנוס אלא לחייבם בפיצוי על מלוא הנזק, יחד ולחוד.
2. ביחס לגובה התביעה, התובע העמיד את סכום התביעה 474,000 ₪ (נכון למועד הגשתה), בהתאם לריביות שנקבעו בהסכם ההלוואה (בעוד שאין מחלוקת כי הסכום שהלווה בפועל עומד על 300,000₪). הסכום שהגיע לתובע בהתאם להסכם ההלוואה לא הוזם והוא זכאי לו במלואו.
3. אשר על כן אני מקבלת את התביעה נגד נתבעים 2,3 ומחיבת אותם יחד ולחוד לשלם לתובע סך 474,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (10/6/2010) ועד התשלום בפועל. נתבעים אלו ישפו את התובע בהוצאותיו (אגרה לפי קבלות שתומצאנה להם) ובנוסף בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪. התביעה נגד נתבעים 4,5 נדחית והתובע יישא בשכ"ט עו"ד של כל אחד מהם בנפרד בסך 10,000 ₪.

הערה- במסגרת הסיכומים הודיע הנתבע 2 להודיע כי ביום 7/12/15 קיבל צו כינוס נכסים במסגרת תיק פש"ר 61791-10-15. עם זאת לא ביקש דבר באופן אופרטיבי. (ואף לא הגיש את ההחלטה, שכבר היתה בידיו עובר לסיכומים, כפי שצריך היה לעשות).

אני קובעת כי ככל שאכן קיים נכון להיום צו כינוס נכסים במסגרתו ניתן צו לעיכוב כל ההליכים מכל סוג שהוא נגד נתבע 2, בהתאם לסעיפים 20(א) ו-22(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 הרי שדין התביעה נגדו להמחק באופן שנתבע 3 יישא בכל החיוב במלואו.

ניתן היום, כ"ה אייר תשע"ו, 02 יוני 2016, בהעדר הצדדים.