הנאשם מואשם בכך שנהג ברכב בדרך עירונית במהירות של 73 קמ"ש, וזאת כאשר המהירות המותרת במקום הינה מהירות מירבית של 50 קמ"ש.

בפני ביהמ"ש העיד, מטעם התביעה, השוטר אילן בליץ אשר ערך את הודעת תשלום קנס (ת/1, ת/2) ובאמצעותו הוגש העתק יומן הפעלת המכשיר (ת/3).

מטעם ההגנה העיד הנאשם.

בסיכומיו טען הנאשם 4 טענות עיקריות, להן אתייחס אחת לאחת.

אי כיולו של מכשיר ממלז

הנאשם טוען כי המכשיר לא כויל כנדרש, ולתמיכה בטענותיו צירף פסקי דין בהם זוכו נאשמים בטענה דומה. אכן מותב זה דחה את מתן הכרעת הדין למשך תקופה ארוכה בשל העובדה שהשאלה המשפטית בדבר הכרחיות כיול המכשיר לשם הוכחת תקינותו ,היתה תלויה ועומדת זמן מה בבית המשפט העליון.

לאחרונה בית המשפט העליון אמר את דברו ברע"פ 7093/10 ורע"פ 2997/10 וממסקנת הדברים עולה שהעדר כיולו של המכשיר לא מלמד על אי תקינותו ,ולפיכך דין טענה זו להדחות.

אי הצבת תמרור כדין ונהיגה בשטח לא בנוי

טוען הנאשם כי בכיוון נסיעתו היו מוצבים תמרורים המציינים מהירות מותרת עד ל – 70 קמ"ש.

מוסר הנאשם בסיכומיו כי במהלך נסיעתו לא הבחין ולא יכול היה להבחין ב "שלט תזכורת בו כתוב 'להזכירך הינך נוהג בדרך עירונית נא לנסוע 50'... מהסיבה שהשלט הנ"ל הוצב רק בצידו הימני של הנתיב ולא בצידו השמאלי וזאת בניגוד למתחייב על פי חוק. בנוסף, לא היה קיים שדה ראיה מהנתיב השמאלי בו נסע לצד הימני של הדרך שבצידו הוצב השלט הנ"ל..."(סיכומי נאשם ,סעיף 10).

אני דוחה טענה זו של הנאשם בהיותה בלתי רלוונטית שהרי שהרי עד התביעה בתרשומתו ובעדותו לא התייחס כלל לתמרור המדובר ('השלט 'בניסוחו של הנאשם), אשר מוסכם על הכל כי אין מעמדו כתמרור הוריה מחייב ,והצבתו הינה לתזכורת גרידא.

עד התביעה מתבסס בתרשומתו על כניסת הנאשם לדרך עירונית, אשר המהירות המותרת בה הינה מהירות מירבית של 50 קמ"ש אלא אם כן ישנו תמרור המורה על מהירות שונה ממהירות זו.

הנאשם לא טען לקיומו של תמרור המציין מהירות שונה ממהירות 50 קמ"ש בקטע הדרך הרלוונטי אלא עיקר טענתו שהדרך בה נסע איננה דרך עירונית.

בהקשר זה טוען הנאשם "שהמאשימה לא הציגה כל ראיה לכך שבכניסה להרצליה מכפר שמריהו ישנו תמרור כלשהו המודיע על כניסה לדרך עירונית...".

אינני מקבל טענה זו שהרי עד התביעה ציין במפורש בתרשומתו "ב-24 תקינים באילון שבעת הכוכבים",ואילו הנאשם לא חקר כלל את עד התביעה באשר לתמרורי ב-24 (שמספרם היום 424) המורים על כניסה לדרך עירונית, אלא מיקד את כל חקירתו באותו 'שלט תזכורת' בלתי מחייב שאוזכר לעיל.

לאור הקביעות דלעיל מתייתר הדיון בשאלה האם מסרטון הוידאו שהציג הנאשם ניתן להתרשם שמדובר בשטח בנוי אם לאו. בהקשר זה אומר רק שעד התביעה ציין בתרשומתו שמדובר ב"שטח עירוני פר אקסלנס", ואף הנאשם מודה ש "בנקודה שבה נעצרתי היתה שטח בנוי אבל הנקודה שבה נמדדה מהירותי לדברי השוטר 184 מטר לפני כן לא היה שטח בנוי"(פרוטוקול מיום 9.6.11 עמ' 6 ש' 23-24).

צירוף כל האמור, ובעיקר קיומם של תמרורים המציינים כניסה לדרך עירונית, מביא למסקנה כי הנאשם נהג בקטע דרך עירונית שבה המהירות המותרת הינה 50 קמ"ש וזאת כאשר המהירות בה נסע הינה 73 קמ"ש.

אכיפה בררנית

טענה זו של הנאשם נטענה, למען הזהירות, שהרי אף אם המהירות המותרת במקום הינה 70 קמ"ש הרי אם הנאשם נהג במהירות של 73 קמ"ש, עבר את המהירות המותרת במקום.

הנאשם טוען שסטיה זו של 3 קמ"ש מעבר למהירות המותרת הינה "סטיה מינימלית שיתכן ולא מצאה ביטויה במדידה במכשיר הממלז".

הנאשם נפל לידי טעות בהתעלמו מכך שקריאת המכשיר היתה 78 קמ"ש, ואילו האישום מייחס לו נהיגה במהירות של 73 קמ"ש, כאשר הפער של 5 קמ"ש מיועד ,בהתאם להלכה המקובלת,ליצירת שולי בטחון באם קיימת סטיה מסוימת בקריאת המכשיר .

ובאשר למדיניות המשטרה ככלל, ומדיניות רושמי הדוחות במקום העבירה בפרט, הנאשם אכן מסר בחקירתו הראשית "נאמר לי שלא אוכפים מתחת ל 76" (עמוד 7 לפרוטוקול מיום 9.6.11, שורה 5)

ואולם הנאשם לא חקר כלל את עד התביעה בשאלה זו ועל כן אין מקום להתייחס לטענותיו בדבר דברים שאמר העד לנאשם במהלך רישום הדוח, דברים אשר העד לא נחקר עליהם.

ובהתייחס למדיניות העקרונית של המשטרה, לצורך הוכחת טענתו אין הנאשם יכול לפטור עצמו באימרה בסיכומים שהדבר הינו מן המפורסמות ותו לא.

כל זאת בשולי הדברים, שהרי בית המשפט קבע לעיל שהמהירות המירבית המותרת במקום היתה 50 קמ"ש ולא יותר.

לאור האמור אני מרשיע את הנאשם בעבירה על תקנה 54 (א) לתקנות התעבורה.

ניתנה היום, ו' חשוון תשע"ג , 22 אוקטובר 2012, במעמד הצדדים