1. לפנינו תביעתו של אבי פלקר (להלן: "התובע") להכיר במחלתו בברך ימין כבפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה.

2. לאחר שמיעת ראיות נקבע כי התובע הוכיח תשתית עובדתית למיקרוטראומה בכל הקשור לטיפוס על מדרגות וסולמות עם משא כבד ועבודה בגבהים אלה.

3. ד"ר ברוסקין מונה לשמש מומחה - יועץ רפואי (להלן: "המומחה") בהתאם לעובדות הבאות:

א.        התובע, יליד 1953, עובד כ- 30 שנה כתאורן בתיאטרון.

ב.        התובע מקים תאורה להצגות ומפעיל אותן. עבודתו כוללת הכנת התאורה, נסיעות ממקום למקום וכו'.

ג.         לפני ההצגה ואחריה יש פעילות גופנית הקשורה בפירוק והרכבה של התאורה.

ד.        עבודת התובע כוללת הרבה מאוד טיפוס על סולמות ומדרגות עם משא כבד על הגב ובידיים וכן עבודה בגבהים.

ה.        הסולמות והמדרגות הם בגובה רב של ארבע עד חמש קומות.

 4. ביום 4.7.12 ניתנה חוות דעתו של המומחה.

המומחה קובע כי התובע סובל משינויים ניווניים קשים בברך ימין שכוללים את כל המרכיבים הפנימיים של הברך.

אשר לשאלת הקשר הסיבתי, מפנה המומחה לרישומים הרפואיים ולאופי עבודתו של התובע וזו מסקנתו:

"התובע החל לסבול משנת 2004 מכאבים בברך ימין. ברישום מהתאריך 26.8.04 צוין כי בתאונת עבודה בתאריך 18.7.04 התובע נחבל בברך ימין ואובחן OA של ברך ימין. ברישום נוסף מהתאריך 5.2.09 צוין כי בתאונת עבודה מהתאריך 18.1.09 סבל התובע מכאבים בברך שמאל. ברישום מהתאריך 10.3.09 צוין כי בצילומי רנטגן של ברכי התובע אובחנו שינויים ניווניים בברכיים ודפורמציה בצורת ווארוס יותר מימין.

כמו כן, אובחנו שינויים ניווניים במפרק הפטלו-פמורלי בברך ימין. ברישום מהתאריך 22.12.09 צוין כי "מנתח ברך" התרשם מווארוס, אי יציבות קדמית והמליץ על בדיקת M.R.I לקראת ניתוח אוסטיאוטומיה של הברך. בבדיקת M.R.I מהתאריך 12.2.10 אובחן קרע כרוני של הרצועה המצולבת הקדמית (ACL), קרע של המיניסקוס המדיאלי ושינויים ניווניים קשים במדור המדיאלי של ברך ימין. ניכר כי התובע סובל מתהליך תחלואתי טבעי בברך ימין. אי לכך איני רואה קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע כפי שתוארו ע"י בית הדין לבין התהליך הניווני בברך ימין.

עליה וירידה מסולמות כחלק מאופי העבודה אינה גורמת לפגיעות מיקרוטראומטיות או לשינויים ניווניים מתקדמים בברכיים. עמידה על סולם, גם תוך כדי נשיאת משקל כבד או לחילופין תוך כדי הזזת גופי תאורה אינה גורמת לפגיעות זעירות בברכיים או לשינויים ניווניים. פגיעות מיקרוטראומטיות בברכיים מופיעות לרוב אצל רצפים, לאחר חשיפה לוויברציות רבות ורצופות, סבלות, אצל כדורגלנים וכדומה. עבודתו של התובע היתה מגוונת ולא נחשפה לפגיעות חיצוניות בברכיים. מצבו של התובע נובע על רקע תחלואתי מתקדם ומתמשך ולא על רקע תעסוקתי".

5. הועברו למומחה שאלות ההבהרה הבאות:

א. האם נכון כי עבודה על סולמות כרוכה בהפעלת עומס רב על הברכיים?

ב. האם נכון כי לנוכח הצורך לשמור על היציבות ולא ליפול, מופעל מאמץ רב יותר על הברכיים מאשר בעמידה/הליכה או עליה במדרגות?

ג. האם נכון כי עומסים אלו מוגברים בזמן נשיאת משאות כבדים?

ד. האם נכון כי עומסים אלו מוגברים שבעתיים בשילוב של טיפוס/ירידה מסולם תוך נשיאת משאות כבדים?

ה. האם העובדה כי התובע עובד מזה 30 שנה בעבודה הכוללת טיפוס על סולמות ומדרגות אל עמדות תאורה בגובה של 4-5 קומות – למעלה מ- 10 מטרים עם משא כבד בידיים (ציוד, גופי תאורה, ציוד נלווה בעל משקל רב) פעמים רבות מדי יום ועל פני שעות רבות – אין בה כדי להוות בסיס למיקרוטראומה?

ו. האם נכון כי בעליה על סולם, ובעיקר תוך נשיאת משאות, יש בברך שילוב של תנועת כיפוף וישור יחד עם תנועה סיבובית?

ז. האם נכון כי בתנועות מסוג זה, ובמיוחד בשילוב עם נשיאת משקל, יש סיכון מוגבר לפגיעה מניסקאלית ופיקתית?

ח. האם נכון כי בבדיקה הקלינית, כמו גם בבדיקת ה- M.R.I, נמצא קרע כרוני ברצועה צולבת ACL?

ט. האם נכון כי אין בחומר הרפואי כל עדות לפגיעה חריפה בברך שיכולה היתה לגרום לקרע ב- ACL?

י. האם נכון כי בפעולות אלו של טיפוס עם משקל מופעל גם עומס רב על ה- ACL?

6. תשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה ניתנו ביום 21.10.12 ואלה הן: -

"א. לאחר שביצעתי מספר בדיקות בספרות המקצועית, לא נמצאו מחקרים, הן בספרות והן במחקרים חדישים, המצביעים על קשר בין טיפוס על סולם ובין התפתחות של תהליך ניווני בברכיים. ידוע כי אנשים הסובלים מתהליך ניווני בברכיים יכולים לסבול מכאבים בברך על רקע הפעלת שרירים מאומצת, כמו לדוגמא בעליה וירידה מסולם. אולם אין קשר בין היווצרות התהליך הניווני לבין עליה וירידה מסולם.

ב. עליה במדרגות כמו עליה על סולם דורשת הפעלת עומס על השרירים מסביב לברך. השאלה דומה לטענה, שבה אדם הגר בקומה 3, וכל יום עולה ויורד במדרגות – בסופו של דבר יחלה בתהליך ניווני בברכיים כתוצאה מהעליה והירידה במדרגות. כמובן, טענה זו הינה מופרכת ואינה נכונה מבחינה רפואית. העומס בעליה/ירידה בסולם אינו על המפרק אלא על השרירים המפעילים את המפרק.

ג. נכון שהעומס על השרירים יהיה גדול יותר ככל שהמשקל יהיה רב יותר. אבל שוב, אין מדובר בעומס על המפרק.

ד. ההגדרה בשאלה זו אינה מקצועית ואינה ניתנת למדידה אובייקטיבית. כל אדם מסוגל לעומס כזה או אחר בהתאם ליכולותיו הפיזיות.

ה. לא קיים כל קשר בין התפתחות טבעית של תהליך ניווני בברכי התובע אל מול תנאי עבודתו. כל זאת כפי שציינתי בחוות דעתי, מצבו של התובע נובע על רקע תחלואתי ניווני בלבד.

ו. אילו היה מדובר באירוע חד פעמי של תנועה סיבובית חדה תוך עליה על סולם וכתוצאה מזה היתה נגרמת טראומה אובייקטיבית בברך, היינו יכולים לקשר בין הטראומה לבין העליה/ירידה מסולם. אולם במקרה זה אין מדובר בטראומה ואין כל הוכחה שנגרמה לתובע טראומה. מצבו בברך הינו שכיח לגילו. ולא נמצאו עדויות לחשיפה לזעזועים, מכשירים רוטטים או לחבלות ישירות בברך.

ז. כפי שציינתי בתשובה הקודמת אין כל הוכחה רפואית כי לתובע נגרמה טראומה מניסקיאלית או פיקתית.

ח. נכון. וזאת אף ציינתי בחוות דעתי. כמו כן ציינתי שבאותה בדיקה אובחנו גם שינויים ניווניים קשים בשאר מדורי הברך.

ט. בספרות הוצגו מקרים של קרע ב- ACL שנוצר לא על רקע טראומתי אלא על רקע ניווני. כך שמאוד ייתכן והקרע נוצר עם הזמן. אילו התובע היה סובל מקרע טראומתי, הייתי מוצא עדויות לכך בתיק הרפואי.

י. איני מסכים עם הטענה הזו. על מנת לגרום לקרע טראומתי ב- ACL נדרש כח סיבובי קיצוני בברך, דבר שלא ניתן להפקה בעליה או בירידה ממדרגות.

פגיעה זו נפוצה אצל ספורטאים מקצועיים שמפעילים כח קיצוני על המפרק. לא קיימת בעובדות המקרה או בתיק הרפואי כל עדות לפעולה שכזו. אי לכך, אין אלא להסיק כי התבוע סובל מקרע כרוני/ ניווני ב- ACL כפי שציינתי בחוות דעתי וכפי שציינתי בתשובות לעיל".

7. טענות התובע –

א. התובע הניח תשתית עובדתית למיקרוטראומה גם בכל הנוגע לעבודתו בכריעה על רצפת הבימה וחיבור כבלים.

העובדה כי התובע לא הזכיר בהודעה לחוקר המוסד לביטוח הלאומי את עניין הכריעה/הזחילה אלא רק הטיפוס, אין בה כדי להמעיט מערכה של זו.

עדותו של התובע בעניין זה נתמכה על ידי עד מטעמו.

ב. גם המומחה הרפואי קובע כי:

"פגיעות מיקרוטראומטיות בברכיים מופיעות לרוב אצל רצפים, לאחר חשיפה לוויברציות רבות ורצופות, סבלות, אצל כדורגלנים וכדומה".

ג. די בהוכחת התשתית העובדתית בצירוף חוות הדעת כדי לקבוע כי יש קשר בין מחלת התובע בברך לבין עבודתו בכריעה.

ד. מינויו של ד"ר ברוסקין הינה בטעות, שכן מומחיותו הינה בתחום כירורגיית עמוד השדרה ואילו פגיעתו של התובע הינה בתחום אורתופדיית הברך.

ה. המומחה טעה כשלא התייחס בתשובותיו לכל הממצאים הרפואיים שנתגלו והוצגו בפניו, כך למשל הממצא ב- M.R.I של קרע כרוני ברצועה המצולבת A.C.L.

כך גם התחמקותו של המומחה מהתייחסות לקביעות שקרע ב- A.C.L יכול להתרחש גם שלא על רקע טראומתי.

ו. המומחה לא הסיק את המסקנה המתבקשת, לפיה עומס מוגבר על הברך וקרע כרוני ב- A.C.L מובילים למסקנה כי יש לייחס את השינויים בברך לאופי עבודתו של התובע.

ז. המומחה התעלם מכך כי התובע נושא משקל כבד תוך כדי עליה וירידה בסולם.

ח. התובע מבקש לקבוע קיום קשר סיבתי, לחילופין למנות מומחה נוסף ולחילופי חילופין להפנות למומחה שאלות בנושא הזחילה והכריעה.

8. טענות הנתבע –

א. המומחה שלל את הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין הפגיעה בברך ימין ולכן התובע לא הרים את הנטל להוכיח את תביעתו.

התובע לא הצביע על כל הצדקה משפטית או עובדתית יוצאת דופן, לסטיה מחוות דעתו, החד משמעית, המפורטת והמנומקת של המומחה.

ב. המומחה הינו מומחה לכירורגיה אורתופדית, כך אף עולה מפרטי השכלתו וניסיונו המפורטים בחוות הדעת.

על פי תקנות הרופאים (אישור תואר מומחה ובחינות), התשל"ג-1973 לא קיימת מומחיות מוכרת בכירורגית ברכיים. אף התובע עצמו הגיש חוות דעת של פרופ' משה סלעי, מומחה לכירורגיה אורתופדית.

9. ההכרעה –

התשתית העובדתית למיקרוטראומה נקבעה בהחלטה מיום 5.6.12.

בהחלטה זו נקבע במפורש כי התובע לא הוכיח תשתית עובדתית למיקרוטראומה בכל הקשור לזחילה או כריעה.

באותה החלטה נקבע כי לא נתנו אמון בעדות התובע כי מדובר בחלק ניכר מעבודתו אשר ניתן לבודדו:

    "אשר לעבודתו בזחילה או כריעה, מסקנתנו שונה.

הגם שקיבלנו כי עבודת התובע היתה גם בזחילה או כריעה כאשר עבד על גופי תאורה שאינם נוחים או כאשר נדרש לחווט או להדביק הכבלים, הרי שהתובע לא הוכיח כי מדובר במרכיב משמעותי בעבודתו אשר ניתן לבודדו.

כמו כן לא הוכיח את אופן הכריעה או הזחילה.

בהודעתו לא הזכיר התובע כלל את העבודה בכריעה או בזחילה אלא רק את הטיפוס על הסולמות/מדרגות עם משא בידיים.

יש משקל לעובדה כי תביעת התובע הינה להכרה בפגיעה בברך כך שאם כטענתו חלק ניכר מעבודתו (50%) מתבצע בכריעה, היה מוצא לנכון לציין זאת.

לא נתנו איפוא אמון בעדות התובע כי מדובר בחלק ניכר מעבודתו שניתן לבודדו.

זאת ועוד. העד מטעמו, מר פולצ'ק, העיד כי בחלק מגופי התאורה ניתן לעמוד בנוחות, כמו גם באולם רובינא, וגם כאשר יש להתכופף אזי מדובר בכריעת צפרדע ולא בעבודה על הברכיים כפי שהעיד התובע.

מסקנתנו איפוא כי התובע לא הוכיח כי פעולת הכריעה ניתנת לבידוד באופן שתשמש בסיס עובדתי למיקרוטראומה".

לא מצאנו כי יש מקום לשינוי החלטה זו.

10. לפיכך יש לבחון את קיומו של הקשר הסיבתי בין מצבו של התובע בברך ימין לבין התשתית העובדתית אשר נקבעה בהחלטתנו.

11. חוות דעתו של המומחה הינה ברורה ומנומקת וממנה עולה במפורש כי לטעמו של המומחה אין קשר בין עבודת התובע בטיפוס ובין התפתחות התהליך הניווני בברכיים.

המומחה קובע חד משמעית כי מצבו של התובע נובע על רקע תחלואתי ניווני בלבד.

12. המומחה אינו מתעלם מהעובדה כי התובע נושא איתו משא כבד תוך כדי עליה וירידה במדרגות, אך קובע כי אין בכך הפעלת עומס על המפרק כי אם על השרירים המפעילים את המפרק.

כמו כן, בניגוד לטענת התובע, המומחה לא התעלם מהממצאים ב- M.R.I .

המומחה מאשר כי בבדיקת ה- M.R.I נמצא קרע כרוני ברצועה המצולבת.

כמו כן אובחנו בבדיקה זאת גם שינויים ניווניים קשים בשאר מדורי הברך.

יחד עם זאת, המומחה קובע כי אין בעבודת התובע המפורטת בהחלטת בית הדין כדי לגרום לקרע טראומתי ב- ACL, שכן על מנת לגרום לקרע טראומתי כזה נדרש כח סיבובי קיצוני בברך, דבר שלא ניתן להפקה בעליה ובירידה במדרגות.

13. התובע לא הצביע על כל טעם שיש בו כדי לסטות מחוות הדעת של המומחה.

14. התובע טוען כנגד מומחיותו של ד"ר ברוסקין ומבקש למנות מומחה רפואי נוסף.

ד"ר ברוסקין הינו כירורג אורתופד, המנהל יחידה למחלות עמוד שדרה במרכז רפואי "כרמל" ומנהל מחלקה אורתופדית במרכז רפואי "לין".

מומחיותו של ד"ר ברוסקין מתאימה לנושא שלגביו התבקש לחוות את דעתו, דהיינו התחום האורטופדי. גם התובע עצמו צירף חוות דעת מטעמו של כירורג אורתופד ולפיכך אין כל פסול במומחיות של המומחה.

יתרה מכך, על פי הפסיקה בעל דין המתנגד למינויו של מומחה פלוני חייב למחות על כך מייד עם המינוי:

"לא יתכן, שצד המיוצג על ידי עורך דין לא ימחה נגד מינויו של פלוני כמומחה יועץ רפואי ורק לאחר שהוגשה חוות הדעת וזו אינה לציפיותיו של הצד, תבואנה טענות כגון אלה שהועלו.

במקרה כזה יראה בית הדין את הטוען מנוע מלהעלות טענת הפסול במינוי".

(דב"ע לו/0-8 סמיון דוידוביץ – המוסד פד"ע ז 374; דב"ע נג/0-181 ישראל עזריאלי – המוסד פד"ע כח 209; דב"ע נו/0-170 משה חסקי – המוסד לא פורסם; עב"ל 298/97 יהודית ויסמן – המוסד פד"ע לד 289; עב"ל 1215/01 המוסד – אבלין בן עמי לא פורסם).

15. התוצאה איפוא כי בהסתמך על חוות דעתו המנומקת של ד"ר ברוסקין, התביעה נדחית.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ח אדר תשע"ג, (10 מרץ 2013), בהעדר הצדדים.