1. שתי בקשות לסילוקה על הסף של תביעה שהגישו התעשייה האווירית לישראל בע"מ ומבטחתה מגדל חברה לביטוח בע"מ בגין נזק שנגרם למטען שנשלח מישראל לתאילנד. את הבקשות הגישו שתי חברות ביטוח זרות – CHUBB Insurance Company of Europe SA ו- CAN Insurance Company Ltd. (להלן בהתאמה: "CHUBB", "CAN " או "המבטחות"), אשר ביטחו בביטוח אחריות מקצועית את החברות שעסקו בשילוח המטען – חברת יו.טי.אי. לוגיסטיקה ישראל בע"מ וחברת UTI Worldwide Co. Ltd. Bangkok.

בקשה אחת הינה לסילוקה על הסף של התביעה ו/או עיכוב הליכים לאור קיומה של תנית שיפוט זר ואילו הבקשה השניה הינה לדחייה או מחיקה על הסף של התביעה מחמת העדר עילת תביעה וחוסר יריבות. כדי להבין את הטענות אפתח תחילה בתיאורה של התובענה.

התובענה

2. התעשייה האווירית לישראל בע"מ (להלן: "התובעת") נטלה על עצמה לספק לחיל האוויר של צבא תאילנד קרונות ציוד צבאי. לשם אספקת הציוד האמור התקשרה המשיבה עם יו.טי.אי. לוגיסטיקה ישראל בע"מ (להלן: "חברת השילוח"), אשר נטלה על עצמה את הובלת המטען בתובלה משולבת; הובלה ימית מנמל חיפה דרך נמל באסיה, לנמל בנגקוק בתאילנד, אחסון המטען עם פריקתו בנמל בנגקוק, והובלתו בהובלה יבשתית לחצרי מקבלי המטען בבסיס חיל האוויר התאילנדי ב- Lopbury.

3. לשם ביצוע הובלת המטען כאמור התקשרה חברת השילוח עם חברות צים שירותי ספנות משולבים בע"מ, ZODIAC MARITIME AGENCIES LTD, LOMBARD CORPORATE DECEMBER 3 ו- UTI Worldwide Co. Ltd. Bangkok.

4. ביום 17/4/09 נמסר המטען לחברת השילוח או למי מהחברות איתן התקשרה כאמור לעיל לצורך הובלתו לתאילנד. כעבור כחודש, ביום 13/5/09 הגיע המטען לנמל בנגקוק ונפרק. המטען שונע, טופל ואוחסן על ידי שלטונות הנמל התאילנדים עד לשחרורו מהמכס והובל אל מקבליו בבסיס חיל האוויר התאילנדי ב- Lopbury, שם נמסר ביום 16/6/09.

לאחר שנמסר המטען למקבליו התגלו בו נזקים שונים. נזקים אלו חייבו ביצוע תיקונים, החלפת חומרים, חלקים וציוד והשקעת שעות עבודה רבות. שווי הנזק הוערך על ידי השמאים אסטל את דן-איתן בע"מ מטעם המשיבה בסך של 955,651$.

5. בגין נזק זה הגישו התובעות תביעה כספית כנגד חברת השילוח, החברות השונות עימן התקשרה לשם הובלת המטען וכן כנגד חברות הביטוח אשר ביטחו אותה בביטוח אחריות מקצועית– חברות CHUBB ו- CAN.

עם קבלת כתב התביעה הגישו חברות הביטוח את הבקשות הנדונות לסיוק התביעות על הסף וכן בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה עד לאחר מתן ההחלטה בבקשות. במוקד הבקשות עומדת הטענה כי על פי הסכמי הביטוח שנכרתו בינן לבין חברות השילוח נקבע כי הסמכות היחדוית לדון בכל סכסוך נתונה לבתי המשפט באנגליה. כן נטען כי לא עומדת לתובעות עילת תביעה כנגדן שכן הן אינן מבטחות על פי הדין הישראלי.

דיון והכרעה

7. ההכרעה במחלוקת שבפנינו כרוכה בשתי שאלות נפרדות; האחת, האם רשאיות המבקשות – המבטחות הזרות, להעלות טענות בדבר קיומו של הסכם שיפוט בפוליסת ביטוח אחריות מקצועית כנגד תביעתו של צד ג' שניזוק באשמתו של המבוטח; והשניה – האם הוראת הפוליסות נשוא הדיון שוללות את סמכותו של בית משפט זה להזקק לתובענות. רק אם נגיע למסקנה כי בית משפט זה מוסמך לדון בתובענות יהיה מקום לשקול את הבקשה לסילוק על הסף בשל העדר עילה.

כפי שיפורט להלן הגעתי למסקנה כי יש לאכוף את תנייות השיפוט ועל כן דין התיעה כנגד המבטחות להימחק.

נבחן את השאלות כסדרן.

תביעה כנגד המבטחות

8. בין התובעות למבטחות לא נכרת כל הסכם ישיר. המבטחות ביטחו את אחריותן של המבוטחות כלפי צדדים שלישיים ובהן התובעת. זכותן של התובעות לתבוע את תגמולי הביטוח מהמבטחות נעוצה, על פי הנטען, בהוראת סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 הקובע:

בביטוח אחריות רשאי המבטח - ולפי דרישת הצד השלישי חייב הוא - לשלם לצד השלישי את תגמולי הביטוח שהמבטח חייב למבוטח, ובלבד שהודיע על כך בכתב למבוטח 30 ימים מראש והמבוטח לא התנגד תוך תקופה זו; אולם טענה שהמבטח יכול לטעון כלפי המבוטח תעמוד לו גם כלפי הצד השלישי.

בסיס נוסף עשוי להמצא בהוראה הכללית שבסעיף 34 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973, המקנה למוטב בהסכם לטובת צד שלישי זכות תביעה ישירה כנגד החייב.

חיוב שהתחייב אדם בחוזה לטובת מי שאינו צד לחוזה (להלן - המוטב) מקנה למוטב את הזכות לדרוש את קיום החיוב, אם משתמעת מן החוזה כוונה להקנות לו זכות זו.

9. ציינתי את חוק חוזה הביטוח וחוק החוזים (חלק כללי) כבסיסים אפשריים לביסוס זכותן של התובעות, אולם יש לזכור כי עסקינן בחברות ביטוח זרות שאינן עוסקות בביטוח בישראל ואינן מחזיקות ברישיון מבטח חוץ על פי חוק הפיקוח על שירותים פיננסים (ביטוח), תשס"א- 2001 (ראה הנספחים לבקשה 5).

לפיכך אין לכאורה תחולה להוראת חוק חוזה הביטוח. עוד נזכיר כי חוזי הביטוח לא נחתמו בישראל ולכאורה הינם כפופים לדין זר ולא לדין הישראלי כך שגם תחולת חוק החוזים (חלק כללי) מוטלת בספק. עם זאת בשלב זה של ההליך מוכן אני להניח לטובת התובעות כי הדין הישראלי חל, בין מכוח עצמו ובין מכוח חזקת שיוויון הדינים (שהרי טרם הוכח הדין הזר), ועל כן תבחן זכותן מתוך הנחה כי דין זה חל. יתכן שניתן להגיע לאותה מסקנה גם על פי הדין האנגלי ובמיוחד ההוראות שב- Contracts (Right of Third Posties), Act-1999, אלא שהצדדים חלוקים לגבי הוראת הדין האנגלי ואיני סבור שיש צורך להכריע בכך בשלב זה (ראה חוות דעתה של עו"ד ד"ר רחל רימון שצורפה לכתבי טענותיהן של המבטחות).

10. הדין הישראלי מכיר כאמור בזכותו של מוטב לתבוע את החייב בהסכם לטובת צד ג' הן מכוח סעיף 34 לחוק החוזים (חלק כללי), והן במסגרת סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח. עם זאת הכרה בזכותו של המוטב אינה שוללת מהחייב את טענת ההגנה העומדת לזכותו (ראה ש' ולר – ביטוח, כרך שני, 382 (2007)).

כך גם יכול חייב על פי חוזה לטובת צד שלישי להבטיח טענות הגנה העומדות לו כנגד הנושה (ראו, סעיף 37 לחוק החוזים (חלק כללי), ג' שלו, דיני חוזים (מהדורה שנייה) 455, (1995); ע"א 601/82 בנק לאומי לישראל נ' C.I.S. CONTINENTA ISRAEL. אלאלוף ושות' ספנות בע"מ; פ"ד מ(2) 673 (1986); ע"א 363/76 אלכסנדר בלמן נ' "עידן" חב' לייזום ולביצוע של מפעלים ושירותים בע"מ פ"ד לא(2) 214 (1977); ד' פרידמן נ' כהן, חוזים, כרך ג' 184 (2003)).

11. ככלל, רשאי החייב (מבטח) להעלות כנגד המוטב (הניזוק) כל טענת הגנה העומדת לו כנגד נושה (המזיק) למעט טענות הגנה אישיות. טענות בדבר תניית שיפוט או הסכם בוררות, כך נפסק, אינן טענות הגנה אישיות ועל כן הן עומדות לחייב גם כלפי הצד השלישי (עע"מ 601/82 הנ"ל, ש' ולר הנ"ל עמ' 383 ה"ש 64, ש' נתניהו, זכותו הישירה של הצד השלישי כנגד המבטח בביטוח אחריות, הפרקליט מד 11, 38 (תשנ"ט); ס' אוטולוגי, בוררות דין ונוהל, עמ' 42-41)).

12. ניתן לסכם ולקבוע כי המבטחת רשאית להתגונן בטענה הנסמכת על תניות שיפוט זר בהסכמי הביטוח, גם כנגד תביעתן של התובעות. עם זאת התובעות, יכולות לשכנע כי על אף קיומה של תניית שיפוט אין לעכב את ההליכים ועל כן נפנה לדון בטענות אלו כעת.

תניית השיפוט- האם תנייה יחודית או מקבילה

13. כאשר דנים בתוקפה של תניית שיפוט בהסכם יש לבחון תחילה האם אומד דעת הצדדים בהתקשרות היה לקבוע מקום שיפוט ייחודי או שמא רק להוסיף מקום שיפוטי – כלומר לקבוע סמכות מקבילה.

על מנת להתחקות אחר כוונת הצדדים עלינו לבחון את נוסח תניית השיפוט ואת הנסיבות האופפות את כריתתה. כאן יש לזכור כי כאשר הצד המבקש לסטות מתניית השיפוט הינו צד שלישי (מוטב) שלא היה צד להתקשרות עומדת בפניו משימה קשה אם ברצונו לשכנע כי אומד דעת הצדדים היה שונה מהפירוש הרגיל של ההסכם. רק לאחר שתוכרע סוגית אומד דעת הצדדים, על בית המשפט לבחון האם לאכוף את ההסכמה או שמא ראוי לאפשר סטיה ממנה.

14. אף כי בענייננו מדובר בשתי פוליסות נפרדות, לשונה של תנית השיפוט הזר הקבועה בכל אחת מהן זהה:

This insurance shall be governed by and construed in accordance with the law of England and Wales and each party agrees to submit to the exclusive jurisdiction of the Courts of England and Wales, except as may be expressly provided herein to the contrary.

לשונה של התניה מפורשת וברורה ועל פיה כל סכסוך בין הצדדים, אלא אם הוסכם אחרת, יתברר רק בפני בית המשפט באנגליה - "exclusive jurisdiction". מבחינת לשונה מדובר אפוא בתנית שיפוט ייחודית ולא מקבילה. אין כל ראיה כי כוונת הצדדים, כלומר המבטחות וחברות השילוח הייתה אחרת. להפך, פרשנות זו מתיישבת עם מדיניותן המוכרת של חברות הביטוח, העוסקות בביטוח של חברות בעולם כולו, לריכוז התביעות נגדן במקום אחד בו שוכנים משרדיהן, הינה סבירה ובעלת היגיון עסקי (ראו ע"א 5666/94 סנקרי נ' Julius Blum G.M.B.H., פ"ד נ(4) 73 (1996); ע"א (חי') 15828-05-11 קלאב מדיטרנה (ישראל) בע"מ נ' דפני (ניתן ביום 15/2/12)).

אכיפת התנייה

15. משהגענו למסקנה כי בפנינו תניית שיפוט ייחודית ולפיה סמכות השיפוט הייחודית נתונה לבתי המשפט באנגליה, עלינו לבחון האם יש מקום לסטות מהסכמה זו ולהמנע מאכיפתה של התנייה. ככלל, בתי המשפט נוהגים לכבד תניות שיפוט שנכללו בהסכם תקף שבין בעלי דין, הטעם העיקרי נעוץ ברצון שלא ליתן יד להפרת הסכמים (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי 42 (מהדורה שביעית, 1995); רע"א 3144/03 אלביט הדמיה רפואית בע"מ נ' Harefuah Servicos de Saude S/C Ltda., פ"ד נז(5) 414, 419 (2003)).

בית המשפט יימנע מלאכוף תנית שיפוט זר מוסכמת רק אם יוכיח לפניו הטוען נגד התניה קיומן של נסיבות מיוחדות המצדיקות דיון בארץ, כגון כאשר במדינה שלה הוקנתה סמכות השיפוט על פי ההסכם לא יתקיים משפט צדק למשל בשל הפליה גזעית או דתית הקיימת שם וכדומה (ע"א 165/60 אוניון חברה לביטוח בע"מ נ' משה, פ"ד יז 646, 651-652 (1960)). בהתאם להלכה יש לפרש בדווקנות את המונח "נסיבות מיוחדות" ולייחדו למקרים חריגים בלבד (רע"א 3144/03 הנ"ל בעמ' 419).

16. בענייננו תנית השיפוט הזר קבועה בהסכם שבין חברות השילוח למבטחות בביטוח אחריות מקצועית. התובעות הינן צד שלישי להסכם זה. המבטחות אינן כופרות בחבותן כלפי חברת השילוח, הכל בהתאם לתנאי הפוליסות (ראו סעיף 1 לתשובתן לתגובת המשיבות לבקשה). בכל המועדים הרלבנטיים לתובענה היתה חברת השילוח מבוטחת תחילה בחברת CHUBB, מיום 1/5/08 ועד ליום 30/4/09, ובהמשך בחברת CAN, מיום 1/5/09 ועד ליום 30/4/10.

17. כאמור לעיתים קרובות מתקשר בעסקה ספק מוצרים או שירותים הפועל בכל רחבי העולם. לספק שכזה יש אינטרס מוכר לרכז את כל תביעותיו במקום עסקיו העיקרי. הטלת חובה על ספק שכזה להתדיין בכל העולם תחייב הקצאת משאבים גדולים לניהול הליכים, להטסת עדים, להצגת מוצגים במקומות רחוקים וכו'. כל אלו יביאו מטבע הדברים לייקור המוצרים. כך הדבר גם במתן שירותי ביטוח על ידי חברות ביטוח. לפיכך במקרים של ספק שכזה יש לשקול גם משמעות ההכרעה לא רק על המקרה הנדון אלא גם על נכונתם של מבטחים בכל העולם לבטח פעילות במקומות זרים בכלל ובישראל בפרט.

18. התובעות טוענות כי במקרה זה מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות סטיה מתניית השיפוט. הנסיבה הראשונה עליה מצביעות התובעות הינה כי חברת השילוח מסרה להן בישראל את אישורי הביטוח. מכאן, כך לטענתן, יש להסיק כי המבטחות ידעו כי האישורים משמשים לעסקה בישראל ויכלו לצפות כי יידרשו להתדיין בישראל.

טענה זו אין לקבל. מסירת האישורים לא נועדה לשנות את התניאים בהסכמי הביטוח והדבר נאמר מפורשות באישורים עצמם. ודוק, התובעות לא ביקשו לעיין בתנאי הסכמי הביטוח ואילו היו עושות כן היו ודאי לומדות על תניות השיפוט ויכולות לכלכל צעדיהן או לדרוש שינוי ותיקון.

19. טעם נוסף לסטיות מהתנייה, כך לטענת התובעות, הינו כי ההליך העיקיר מתנהל בישראל ואכיפת התנייה תביא לפיצול דיונים. גם טענה זו אינה יכולה להואיל שהרי כבר נפסק שהחשש מפני פיצול התדיינות אינו מצדיק סטייה מהסכמי שיפוט (ראו ע"א 601/82 הנ"ל; ע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ' BODSTRAY COMPANY LTD , פ"ד נח(2) 465, עמ' 477 (2004)).

דומה גם שאיש אינו סבור שלא ניתן יהיה לקיים הליך הוגן בבתי המשפט באנגליה וכי קיים חשש שמא בתי המשפט באנגליה לא יכבדו פסק דין תקפים בישראל.

משמע, לא הובאו נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מתנייה חוזית מפורשת בעניין מקום השיפוט היחודי.

סוף דבר

20. בשים לב לכל האמור, אני נעתר לבקשות ומורה על מחיקת התביעות כנגד המבטחות בשל תניית השיפוט הזר. לאור מסקנתי זו אין צורך לדון בטענת העדר העילה.

התובעות ישלמו למבטחות הוצאות כולל שכר טרחה בסך 7,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ד אלול תשע"ב, 11 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.