1. התובע יליד 17.9.75 נפגע ביום 29.10.09 לטענתו, בהיותו בן כ-34 שנה, עת עבד בשירותה של הנתבעת שהינה חברה קבלנית לעבודות עפר (להלן "הנתבעת").

לגרסתו, במועד התאונה, עסקה הנתבעת בחפירת תעלות להנחת צינורות חשמל בכביש הראשי מעלות-תרשיחא. העבודה בוצעה על ידי ניסור האספלט באמצעות מכונה לניסור האספלט, ופינוי גושי האספלט המפורקים לצידי הכביש באמצעות מחפרון. התובע יחד עם פועלים אחרים עסקו בפינוי חלקי האספלט המפורקים שנותרו על הכביש, והנחתם על כף מחפרון, באופן ידני.

2. לטענת התובע, ביום עבודתו הראשון בפרויקט הנ"ל, ובמהלך ביצוע עבודת הפינוי הנ"ל, הושלך מאחוריו גוש אספלט השוקל בין 30-20 ק"ג אשר פגע בידו הימנית הדומיננטית. התובע לא ראה מי השליך את הגוש הנ"ל. מפעיל המחפרון פינה את התובע לבית חולים "גליל המערבי" בנהריה, ושם אובחן כסובל מקרע בגיד ופצעים באצבעות 2 ו-3, ואושפז למשך שלושה ימים.

3. הנתבעת הכחישה את נסיבות האירוע כפי שנטענו על ידי התובע ואת הנזקים שנטענו על ידו, ולחילופין טענה כי לא חלה עליה כל אחריות בגין האירוע הנ"ל.

4. במקביל, שיגרה הנתבעת הודעת צד שלישי כנגד קבלן המשנה אשר העסיק את הפועלים בפרויקט המדובר, ובכללם הפועל שזרק את גוש האספלט לעברו של התובע כפי שנטען בכתב התביעה, אולם הודעה זו נמחקה בהסכמה לאחר שהתברר כי הצד השלישי מבוטח על ידי מבטחת הנתבעת.

5. מטעם התובע העידו התובע, אביו ואמו.

מטעם הנתבעת לא הובאו עדים.

6. דיון

לאחר ששמעתי את העדויות והתרשמתי מהן ובחנתי אותן על רקע חומר הראיות, הגעתי למסקנה כי התובע לא הרים את נטל הוכחת נסיבות האירוע כפי שנטענו על ידו, שכן עדותו לגבי הנסיבות הנ"ל היתה עדות יחידה שלא נתמכה בכל עדות נוספת, וככזו, לא ניתן היה לאמצה לצערי בנסיבות התיק שבפנינו. אבהיר את דבריי.

7. בעדותו של התובע התגלו סימני שאלה ותהיות אשר כרסמו במידת האמון שניתן היה לייחס לעדותו בכלל. כך למשל, וכפי שהצביעה הנתבעת בסיכומיה, התובע הכחיש בהתחלה כי היו לו תאונות בעבר וכי ביקר בבית חולים לפני התאונה, אולם מהתיעוד הרפואי שהוגש התברר כי בהיותו בן 21 שנה, הוא אושפז בבית חולים כרמל למשך 5 ימים בעקבות שבר בירך ובוצע לו קיבוע על ידי הכנסת פלטה (ראה נ/2), וכי בהיותו בן 22 שנה הוא נחבל במרפק ימין וסבל מהגבלה בתנועות כף יד ימין (אותה יד שנפגעה באירוע נשוא התביעה) ואושפז למשך 3 ימים, וכי בהיותו בן 16 שנה הוא קיבל מכה בראש מאבן שנזרקה וטופל בבית חולים (ראה נ/4), וכי במועדים נוספים אחרים הוא נזקק לטיפולים שונים כמפורט בתיעוד הרפואי.

8. בנוסף, התובע הכחיש שני אירועים שהיו לו לאחר האירוע נשוא התביעה, האחד נפילת אבן עליו בבוקר יום ה- 6.7.11 שבעקבותיו נגרם לו שבר באצבע 2 בכף יד ימין (אותה יד שנפגעה באירוע נשוא התביעה) (ראה נ/11), ואירוע נוסף של נפילה בבית באותו לילה, וגרימת חבלה באותה האצבע (נ/10).

למותר לציין כי הכחשותיו הנ"ל של התובע לאירועים משמעותיים כמתואר לעיל, כרסמו במידת האמון שניתן היה לייחס לעדותו בכלל, ולעדותו לגבי נסיבות האירוע בפרט.

9. יתרה מכך, מעיון במסמכים הרפואיים שהוגשו על ידי הנתבעת, התגלתה אי התאמה לגבי תיאור גורם הפגיעה ביחס לאירוע נשוא התביעה. כך למשל, במסמך של קופת חולים מיום 15.12.09 (מוצג נ/12) נרשם "הנ"ל לפני חודשיים בזמן עבודתו קיבל מכה מהתזת חומרים בוערים יד ימין...", ואילו במסמך מיום 8.1.10 (נ/13) נרשם "גורם החבלה: כוויה מזפת". כשנשאל התובע על פשר הרישום הנ"ל, השיב כדלקמן:

"ש. אם זה לא נכון, למה מישהו כתב את זה?

ת. רוצים להפיל אותי, להכניס אותי לבעיות.

ש. מי, קופ"ח?

ת. לא. לא יודע" (עמ' 19 ש' 29-26)

10. זאת ועוד. בעדותו של התובע התגלו סתירות, שאף אם ניתן היה ליחסן לניסיון מטעמו להאדיר את נזקיו, הרי שלא ניתן היה להתעלם מקיומן, וכן מהשלכתן על הערכת מהימנותו של התובע. כך למשל, התובע העיד כי אינו מסוגל להתקלח בעצמו בעוד אשתו העידה כי היא מסייעת לו רק בגילוח וייבוש. התובע העיד כי הוא לא אוכל לבד, לעומת אשתו שהעידה כי הוא אוכל לבד. התובע העיד כי הוא פוטר מעבודתו אצל הנתבעת, אולם בהמשך הוא הודה כי הוא עזב את העבודה מרצונו. למותר לציין כי סתירות אלה ואחרות, אף הן "תרמו" למידת האמון שניתן היה לייחס לעדותו.

אמנם הוכח כי התובע הינו בעל מוגבלות קוגנטיבית קלה, ותהיתי אם הסתירות ואי ההתאמות שפורטו לעיל נובעות ממגבלה זו, אולם לאחר ששמעתי את עדותו והתרשמתי ממנה, לא שוכנעתי בקיום קשר בין מוגבלות זו לבין הסתירות ואי ההתאמות שהתגלו בעדותו, שכן התובע השיב לשאלות בצורה עניינית וישירה, ואלמלא המסמכים שהוצגו מתקופת ילדותו, קשה היה להבחין במוגבלות זו במהלך עדותו.

11. אוסיף עוד כי מהעדויות הוכח כי במועד האירוע הנטען, עבדו יחד עם התובע פועלים נוספים, שחלקם הפסיק לעבוד בשירותה של הנתבעת לפני ניהול המשפט. ברם, אף אחד מהפועלים הנ"ל לא הוזמן לעדות על מנת לתמוך בגרסתו של התובע, ולא יכולה להיות מחלוקת כי עדות כאמור יכולה היתה לשפוך אור על נסיבות האירוע, ולחזק את גרסתו של התובע לגבי נסיבות התרחשותו, והימנעות מהבאתה פועלת לרעתו של התובע בנסיבות העניין.

12. לאור מכלול הדברים שפורטו לעיל, לא יכולתי לסמוך על עדותו היחידה של התובע לגבי נסיבות התרחשות האירוע כפי שנטען על ידו. ויובהר, למרות שסיכום האשפוז המתאר את פציעתו ביום האירוע הנטען, ושבו נרשם "לדבריו ביום פניתו למיון נחתך בעבודה" (ראה נספח 2 לתצהיר התובע ת/3), יכול היה לחזק את הטענה בדבר פגיעתו במהלך העבודה במועד הנטען, אלא, שלהבדיל מעצם הפגיעה, מסמך זה אינו יכול להוות סיוע לגרסתו לגבי נסיבות הפגיעה, ובעניין זה כשל התובע כאמור ולא הביא עדים ו/או ראיות אחרות התומכות בגרסתו הנ"ל כמצוין לעיל.

13. לאור האמור לעיל הנני קובעת כי התובע לא הצליח להרים את נטל הוכחת תביעתו לגבי נסיבות התרחשות האירוע הנטען, וכפועל יוצא מכך, לא הוכיח קיומה של אחריות על הנתבעת לאירוע הנ"ל.

14. התובע הפנה להודעת צד שלישי שהוגשה על ידי הנתבעת, וטען כי האמור בהודעה הנ"ל מחזק את גרסתו לגבי נסיבות התרחשות האירוע (ראה סעיף 4 לעיל). אולם אינני מקבלת עמדה זו, שכן הטענות בהודעה לצד שלישי נסמכות על הטענות שהועלו על ידי התובע בכתב תביעתו, וכל עוד לא הוכחו במהלך המשפט, נותרות הן בגדר טענות שחובת הוכחתן מוטלת על מי שטוען אותן.

15. עוד הפנה התובע לעובדה שהנתבעת אשר הזמינה לעדות שניים מעובדי הנתבעת, ויתרה על עדותם, והדבר מחזק לשיטתו את גרסת התובע.

גם טענה זו אין בידי לקבל בנסיבות המקרה שבפנינו.

מן המפורסמות הוא כי על התובע הנטל להוכיח את תביעתו בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". ויתור הנתבע על הבאת עדים מטעמו, נעוץ לעיתים בתכנון מהלכי משפט, ואין הוא נזקף תמיד לזכותו של התובע, קל וחומר במקרים שבהם התובע לא הצליח להרים את נטל ההוכחה הראשוני בתביעתו, כמו המקרה שבפנינו.

16. לאור כל האמור לעיל, הנני דוחה את התביעה.

התובע ישלם לנתבעת את החלק היחסי ששולם על ידה לכיסוי שכר טרחתו של מומחה בית המשפט בשערוך ליום תשלומו בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ב' אלול תשע"ד, 28 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.