האם הנתבעת העמידה הגנה ראויה כנגד חיובה בפרעון 10 המחאות שמסרה הנתבעת לחברת נצרים ניהול ויישום בע"מ ואשר הוקפדו לנכיון אצל התובע וחוללו בהגיע מועד פרעונם?

1. תביעת התובע, לאחר תיקונה, הינה לחיוב הנתבע בתשלום הסך של 150,237 ₪ (נכון ליום 30.11.10), וזאת מכוח 10 שיקים שהתובע אוחז בהם, ואשר הופקדו במועדים שונים במהלך חודש 2/09 לנכיון בחשבון חברת נצרים ניהול ויישום בע"מ (להלן: "נצרים") שהתנהל באותה עת אצל התובע. מי שעומד מאחורי נצרים הניו מר ישראל פינקל (להלן: "פינקל").

2. השיקים, אשר העתקם צורף כנספחים א1-א10 לתצהיר מטעם הבנק, נמסרו לנצרים במסגרת התנהלות שהיתה בין הנתבעת לבין נצרים, כפי שתפורט בהמשך. פרטי השיקים הינם כדלקמן:

מס' שיק סכום השיק מועד פרעון

1. 845 18,915 ₪ 17.6.09

2. 869 12,300 ₪ 2.6.09

3. 861 11,550 ₪ 22.6.09

4. 847 18,915 ₪ 27.6.09

5. 865 11,550 ₪ 12.8.09

6. 863 11,550 ₪ 22.7.09

7. 868 11,950 ₪ 14.5.09

8. 870 19,050 ₪ 14.6.09

9. 218 15,977 ₪ 17.7.09

10. 221 15,977 ₪ 27.7.09

שיקים 1-8 משוכים מחשבון הנתבעת בבנק לאומי (וכפי שניתן לראות הם חלק מסדרת שיקים לא רציפה ממס' 845 ועד 870).

שיקים 9-10 משוכים מחשבון הנתבעת בבנק אוצר החייל.

3. עפ"י טופסי ההפקדה שהציג התובע (נספח "ב" לתצהיר מטעמו, השיקים הופקדו לנכיון ב-3 מועדים שונים (זאת יחד עם שיקים של גורמים אחרים):

שיקים 1,4,9,10 ביום 5.2.09

שיקים 3, 5, 6 ביום 18.2.09

שיקים 2,7,8 ביום 27.2.09

בכל אחד מהמועדים זוכה חשבון נצרים בסכום השיקים שהופקדו לנכיון לאחר ניכוי ריבית ועמלה.

4. טענות הנתבעת מתחילתו של ההליך ועד תומו, היו כי אינה חייבת בפרעון השיקים מאחר והוכיחה כשלון תמורה מלא ביחס אליהם, ומנגד התובע לא הוכיח אחיזתו כשורה בהעדר תום לב מצידו בעת קבלת השיקים לנכיון מנצרים.

אומר כבר בפתח הדיון כי קיים סיכוי רב שהנתבעת נפלה קורבן למעשה "עוקץ" מצידו של פינקל לאחר שבחרה לתת בו אמון שלא ברור בסיסו, אולם אין בכך להקים לה הגנה כנגד תביעת התובע, שכן הלה, כצד ג' לשיקים, איננו חב כלפי הנתבעת בגין מעשיו של פינקל. באם נציגי הנתבעת הלכו שולל אחר הבטחות ומצגים שונים מצד פינקל, ואף שיתפו עימו פעולה בעסקת "גלגול שיקים" אין הם יכולים להלין כלפי הבנק ולבקש לחייבו בתוצאות מעשיו של פינקל, אלא באם התקיימו התנאים לכך בהתאם לדין החל על השיקים, דיני השטרות.

לפי דינים אלו, תנאי ראשוני לאי חיוב הנתבעת הינו כי זו תוכיח כשלון תמורה מלא ביחס לשיקים.

5. טענת כשלון התמורה המלא נסמכת על השתלשלות הענינים שלהלן:

הנתבעת התקשרה במספר התקשרויות עם חברת נצרים, באמצעות מר פינקל, אשר הציג עצמו בפניה כבעל ידע ונסיון בפיתוח עסקים ומתן ייעוץ מול הבנקים. במסגרת זו נערכו בין הצדדים שני הסכמים בכתב מיום 25.11.08:

א. בראשון התחייב פינקל ללוות את הנתבעת מול הבנק בתמורה לתשלום בסך של 60,000 ₪ בצירוף מע"מ אשר ישולם כריטיינר חודשי ממועד חתימת ההסכם ועד סוף חודש 5/09 וזאת בתשלום חודשי של 10,000 ₪ לחודש (בשיקים ל-6 חודשים מעותדים) בצירוף מע"מ "לתאריך הקיזוז". (להלן: "הסכם הליווי")

ב. בשני התחייב פינקל לבדוק את חשבונות הנתבעת בבנקים במטרה לקבל החזרים מהבנקים בעקבות הבדיקה, כאשר הוסכם כי שכרה של נצרים עבור הבדיקה יעמוד על 15% מתוך החזרי הכספים ו/או טובות ההנאה הכספיות שיתקבלו לנתבעת כתוצאה מהבדיקה. בהתאם להסכם התחייבה הנתבעת לשלם לנצרים מקדמה בסך של 50,000 ₪ שתשולם ב-6 שיקים על סך 8,333 ₪ כל אחד, כאשר גם כאן הוסכם כי "מע"מ לתאריך קיזוז" (להלן: "הסכם הבדיקה").

6. בנוסף להתקשרויות אלו טענה הנתבעת, כי בכדי "לפתותה" להתקשר עימו בהסכמים הנ"ל, הציע לה פינקל לבצע עסקה נוספת של החלפת שיקים, כך שכנגד שיקים שמסרה לו הנתבעת מחשבונותיה, מסר לה פינקל שיקים נגדיים (לאותם מועדים ועל אותם סכומים) של חברות שונות שבשליטתו, וזאת לצורך קבלת אשראי ע"י הנתבעת מהבנקים כנגד נכיון השיקים. לטענת הנתבעת בתצהירים מטעמה, הוסכם בינה לבין פינקל שבעוד היא תעשה נכיון על השיקים שהוא מסר לה, השיקים הנגדיים שהיא מסרה לנצרים ישמשו לבטחון בלבד (להלן: "עסקת גלגול השיקים").

העתק השיקים שמסר פינקל לנתבעת, וכן רשימה שערכה הנתבעת של השיקים שהיא מסרה לפינקל (באמצעות חברות שונות), צורפו כנספח "ג" לתצהירי הנתבעת.

7. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי הולכה שולל על ידי פינקל באשר לא קיבלה כל תמורה בעבור השיקים או איזה מהם. היא לא קיבלה כל ליווי, לא הומצאה לה חוות דעת בעקבות בדיקה כלשהי, והשיק הראשון שנמסר לה ע"י פינקל בעסקת גלגול השיקים לא כובד בעוד שהשיק הנגדי שהיא מסרה כובד על ידה.

לאור זאת הוציאה הנתבעת לנצרים ביום 4.5.09 מכתב בו הודיעה על ביטול כל השיקים שמסרה במסגרת עסקת גלגול השיקים, ביטול הסכם הליווי וניתנה ארכה להמצאת חוות דעת בהתאם להסכם הבדיקה. כמו כן דרשה הנתבעת מנצרים השבת הסך של 40,965 ₪ שכבר שולמו על ידה עד לאותו המועד (להלן: "מכתב הביטול").

8. לנוכח טענות הנתבעת כנגד חיובה בגין השיקים, ולצורך נוחיות הדיון, אחלק את השיקים לשתי קבוצות ואדון ביחס אליהן בנפרד:

שיקים 3, 5 ו-6, כ"א על סך של 11,550 ₪, ומועדי פרעונם 22.6.09, 22.7.09 ו-12.8.09, לגביהם טוענת הנתבעת כי נמסרו לפינקל כחלק מתשלום התמורה עבור ההסכמים או איזה מהם (להלן: "שלושת השיקים")

שאר השיקים (7 במספר) לגביהם מודה הנתבעת כי נמסרו לפינקל במסגרת "גלגול שיקים", דהיינו ללא שיש מאחוריהם עסקה למעט עסקה להחלפת שיקים לצורך קבלת אשראי בנקאי (להלן: "שיקים לגלגול").

נטלי הראיה והשכנוע – חזקות שבדין

9. כפי שקבעתי בהחלטתי המנומקת מיום 13.6.11 בה הוריתי על היפוך סדר הבאת הראיות, לנוכח טיב טענות ההגנה שהעלתה הנתבעת כנגד חיובה עפ"י השיקים, על הנתבעת, קודם לכל, להוכיח את טענתה לכשלון תמורה מלא. ודוק: על אף שהפסיקה הכירה בטענת כשלון תמורה חלקי כטענת הגנה ראויה כנגד שטרות, אין הדבר חלק ביחס לאוחז בשיקים שהוא צד ג' ואינו צד קרוב לעסקה (דנ"א 258/98 צמח נ' שלשבסקי, פ"ד נה(4) 193 (1998).

אוסיף עוד כי הפקודת קובעת חזקות שונות לטובת האוחז בשטר, והדברים הם בגדר מושכלות יסוד. כך קובע סעיף 29 לפקודה חזקת "אחיזה בעד ערך" וחזקת "אחיזה כשורה":

"(א) כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך.

(ב) כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהא אוחז כשורה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי-חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי-חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר."

לאור קיומן של החזקות, הנטל להפריכן מוטל במלואו על הטוען כנגד התקיימותן.

10. לא מצאתי בסיס לטענות הנתבעת כי טענת האחיזה כשורה הועלתה על ידי התובע תוך הרחבת חזית. בכתב התביעה המתוקן אמנם לא פרט התובע את הטענות המשפטיות עפ"י סעיפים בפקודה ולא טען לתחולת חזקה כזו או אחרת שבדין. אלא בשכך אין כל פסול שכן כתב התביעה גולל את העובדות הרלבנטיות לחיוב עפ"י השיקים: הפקדתם בחשבון, אי פרעונם ודרישתו מהנתבעת לפורעם, וכן ציין כי לאור העובדה שמדובר ב"גלגול שיקים" (טענה שכבר העלתה הנתבעת בבקשת הרשות להתגונן) לא עומדת לנתבעת הגנה כנגד פרעונם, ובכך יצא ידי חובתו.

טענות לחזקות מן הדין הינן טענות משפטיות-ראייתיות ולא עובדתיות, והן עולות כמענה לטענות ההגנה של הנתבעת ואינן חלק מעילת התביעה, ולפיכך ממילא אין צורך בפירוטן בכתב התביעה. מכאן טענות הנתבעת בסיכומיה כי העלאת הטענה ל"אחיזה כשורה" בתצהירי העדות הראשית ובסיכומים, נעשתה תוך הרחבת חזית אסורה, נדחות.

האם הנתבעת גילתה הגנה ביחס לשיקים לגלגול?

11. כבר בהחלטתי מיום 13.6.11, הבעתי דעתי, בזהירות הראויה, כי אין לנתבעת הגנה טובה כנגד שיקים אלו. למרות דברים אלו, וכן דברים נוספים שנאמרו במסגרת ישיבת קדם המשפט, המשיכה הנתבעת לנהל את ההליך גם ביחס לשיקים אלו, מבלי שיש באפשרותה להציג הגנה ראויה.

12. הנתבעת מודה בסיכומיה, כפי שצריכה היתה לטעמי לעשות הרבה קודם לכן, כי ביחס לשיקים לגלגול אין היא יכולה להעלות טענה לכשלון תמורה, שכן עצם מסירת השיקים הנגדיים על ידי פינקל הינה בגדר תמורה לשיקים לגלגול של הנתבע (סעיף 23 לסיכומי הנתבעת).

אימרה זו, המשקפת את הדין הקיים, עולה בקנה אחד עם הפסיקה ביחס ל"שטר טובה", שהינה פסיקה מושרשת אשר פורטה למשל בהרחבה בסעיפים 71-74 לפסק דינה של כב' השופטת אטיאס בת.א. (קריות) 1316/08 בנק לאומי נ' יוסף דולינסקי (8.1.12).

13. אלא שלטענת הנתבעת אין לקבוע כי ניתנה תמורה בעבור השיקים לנתבעת שכן לטעמה, השיקים לגלגול שנמסרו על ידה לא נמסרו כשטרות טובה, אלא נמסרו לבטחון בלבד, ויש לראותם, בדומה להלכה שנקבעה בע"א 665/83 בנק לאומי נ' בן עליזה, פ"ד לח(4) 281, כשיקים שלא התקבלה כנגדם תמורה.

ראשית, ובעיקר, דין טענה זו של הנתבעת, שהועלתה לראשונה בתצהיר העדות הראשית, להידחות בהיותה הרחבת חזית, אשר הצדדים הביעו התנגדות כללית לה בפתח הדיון.

כפי שניתן להיווכח, בתצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן (סעיף 6) כמו גם בסעיף 7 לכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעת לאחר הגשת כתב תביעה מתוקן בהתאם להסכמות הצדדים, אין כל זכר לטענה כי השיקים שנמסרו ע"י הנתבעת לפינקל נועדו לבטחון בלבד. טענה זו הועלתה לראשונה בסעיף 6 לתצהירי העדות הראשית של נציגי הנתבעת (תצהירים זהים לחלוטין), ומשכך היא מהווה הרחבת חזית ברורה ואסורה.

שנית, ומעבר לכך, אין כל ראיה התומכת בטענות נציגי הנתבעת בדבר הבטחת פינקל כי השיקים שמסרו ישמשו לבטחון בלבד. הדבר לא צויין על גבי איזה מהשיקים, הנתבעת לא בקשה להעיד את פינקל כדי לתמוך בטענתה זו, ובעיקר הדבר עומד בניגוד מוחלט לתוכן מכתב הביטול בו נרשם ב"רחל בתך הקטנה" כי בין הצדדים בוצעה החלפת שיקים להגדלת מערך השיקים הדחויים על מנת להגדיל אשראי, וכי: "כל המהלך של החלפת הצ'קים טעות במקורו".

נוכח דברים מפורשים אלו, ברור כי הטענה בדבר מסירת השיקים לבטחון בלבד מהווה טענה חדשה שהועלתה לצורך ניהול ההליך המשפטי בלבד (והדבר גם עולה מתשובתו של מר קלמן בעמ' 13 שורות 5-10), ועל מנת ליצור מראית עין לקיום הגנה כנגד פרעון השיקים לגלגול, הגנה שאיננה בנמצא.

14. לאור האמור לעיל אני קובעת כי הנתבעת לא הוכיחה כשלון תמורה ביחס לשיקים לגלגול, ומשכך לא הציבה הגנה כנגד פרעון השיקים לטובת הבנק, ואין צורך ביחס לשיקים אלו, לבחון באם התקיימו תנאי האחיזה כשורה או אחיזה בעד ערך, וממילא אין צורך לבחון ביחס אליהם את הטענות כנגד תום הלב של הבנק.

האם הוכחה טענת הגנה כנגד שלושת השיקים הנותרים?

15. לטענת הבנק, אין מקום לבחון את התקיימות תנאי האחיזה בשיקים אלו, בדיוק כמו ביחס לשיקים לגלגול, שכן לטעמו לא הוכחה טענת הנתבעת כי שלושת השיקים נמסרו לנצרים כחלק מהתמורה המוסכמת בהסכם הליווי או הסכם הבדיקה, וכי מתוך הראיות יש להסיק כי שיקים אלו, בדיוק כמו השיקים לגלגול, היו חלק מעסקת "גלגול השיקים".

16. צודק ב"כ הבנק בכך שטענות הנתבעת ביחס לשלושת השיקים מוקשות. הנתבעת לא הציגה קבלה או חשבונית מס שהוציאה לה נצרים כנגד קבלת שיקים אלו, ממנה ניתן היה להסיק כי אכן נמסרו לתשלום תמורה על פי איזה מההסכמים.

מצהירי הנתבעת לא יכלו לציין בעבור איזה מההסכמים (הסכם הליווי או הסכם הבדיקה) נמסרו השיקים ולא יכלו להסביר את אי ההתאמה בין הסכום הנקוב בשיקים (כל אחד מהם על סך 11,550 ₪) לבין הוראות איזה מההסכמים באשר לאופן התשלום שנקבע בהם (עמ' 11 שורות 7-16; עמ' 12 שורה 28 עד לעמ' 13 שורה 4).

יתירה מכך, מר כהן הודה בעדותו כי איננו יכול לומר איזה שיק (מבין כל השיקים שנמסרו לפינקל) נמסר לאיזו מטרה (עמ' 11 שורה 16). דברים אלו עומדים למעשה בניגוד מוחלט לגירסת הנתבעת, שהועלתה בתצהירי מטעמה, לפיה קיימת הפרדה בין השיקים לגלגול לבין שלושת השיקים.

17. הסבר אפשרי שניתן מר קלמן לאי ההתאמה בין סכום כל אחד מהשיקים (11,550 ₪) לבין האמור בהסכם הליווי (שהוא היחיד שיכול בדוחק להתאים, שכן כאמור סכום השיקים הנקוב בהסכם הבדיקה הינו 8,333 ₪, סכום שגם בצירוף מע"מ אינו מגיע לסך הנקוב בשלושת השיקים), הינו כי יתכן ובניגוד לאמור בהסכם לפיו השיקים יהיו על סך 10,000 ₪ וסכום המע"מ ישולם בנפרד במועד הקיזוז (בכל 15 לכל חודש עוקב), הרי שהם מסרו לפינקל, על פי הנחיותיו, את מלוא הסכום, 10,000 בצירוף מע"מ.

אלא שהסבר זה אינו יכול לעלות בקנה אחד עם האמור בסעיף 10 לכתב ההגנה של הנתבעת. שם ציינה הנתבעת כי ניתנה על ידה הוראת ביטול "לשיק האחרון בסדרת השיקים שניתנה במסגרת הסכם הליווי...הוא שיק מס' 157 בסך של 10,000 ₪ ז.פ. 28.5.09 וכן לשיקים שהוחלפו המפורט לעיל" (ההדגשה אינה במקור – פ.ל.)

לפי דברים אלו, אשר יש להניח כי נרשמו על סמך בירור מפורט שערכה הנתבעת קודם לעריכת כתב ההגנה ואשר אין להם זכר בבקשה למתן רשות להתגונן (כאשר יש להזכיר כי הוגש לאחר שהצדדים הסכימו על מתן רשות להתגונן דהיינו שהיתה בו לנתבעת האפשרות לפרט את מלוא טענותיה גם באם אלו לא פורטו כדבעי בבקשת הרשות להתגונן), הרי שהשיק האחרון לתשלום התמורה בהסכם הליווי היה לסוף חודש 5/09, דבר התואם בבירור את הוראת ההסכם לפיה התמורה תשולם ב-6 תשלומים שתחילתם במועד חתימת ההסכם (11/08) ועד לחודש 5/09.

מכאן, המסקנה הברורה, שהנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח ששלושת השיקים, שמועד הפרעון של הראשון בהם הינו בחודש 6/09, נועדו לתשלום התמורה בהסכם הליווי.

18. אם לא די בכך בכדי להגיע למסקנה ברורה ששלושת השיקים לא נמסרו כחלק מהתמורה בעבור איזה מההסכמים, אלא במסגרת "גלגול שיקים", הרי שבאה הרשימה שצירפה הנתבעת לנספח "ג" לתצהיריה אשר בו מנויים כל השיקים שמסרה הנתבעת לנצרים (כפי שאישרו שני העדים, עמ' 11 שורה 4; עמ' 13 שורה 17), ואשר כוללת שיקים בשווי כולל של 298,018 ₪.

מנגד, סכום השיקים שמסר פינקל לנתבעת (העתקיהם צורפו בנספח "ג" הנ"ל), עולה לכדי 298,118 ₪, סכום הדומה לסכום השיקים שמסרה הנתבעת (למעט סטייה של 100 ₪ שיכולה להיות מוסברת בטעות חישוב גרידא).

אם אכן נכונה טענת הנתבעת כי את תמורת ההסכמים היא שילמה, בשיקים נוספים מעבר לשיקים שנמסרו במסגרת "גלגול שיקים" הרי שרשימת השיקים צריכה היתה לכלול שיקים בסכום העולה ב-110,000 ₪ בצירוף מע"מ (תמורת שני ההסכמים בכתב) על סכום השיקים הנגדיים שמסר לה פינקל.

גם אם נאמר (ולא כך נטען ע"י הנתבעת) כי רק שלושת השיקים, מתוך הרשימה, נמסרו כחלק מהתמורה בעבור הסכם הליווי, הרי שגריעת אותם שלושה שיקים מרשימת השיקים, מביאה למצב שפינקל מסר להם שיקים בסכום העולה בכ-35,000 ₪ (11,550 X 3) יותר מהשיקים הנגדיים שהם מסרו לו!! דבר שהוא בלתי סביר בין היתר לנוכח מידת התחכום שמייחסים נציגי הנתבעת לאותו פינקל.

כך או כך, אין בפי הנתבעת הסבר הגיוני לאי ההתאמה בסכומי השיקים, בין אלו שמסרה לבין אלו שקיבלה מפינקל, ונסיון נציגי הנתבעת להטיל את מלוא האשמה לכך על פינקל שהוליך אותם שולל (מה שכנראה נכון!) לא יכול לסייע להם להקים הגנה מפני פרעון השיקים לידי התובע.

19. ככל שרצתה הנתבעת לנסות לשכנע בטענותיה, חרף כל הכשלים שלעיל, צריכה היתה, לכל הפחות להעיד את פינקל. יצויין כי בית המשפט היה נכון, חרף מחדל דיוני מצד הנתבעת אשר אפילו לא טענה כי ניסתה לפנות ולקבל את תצהירו של הלה במסגרת הגשת תצהירי עדות ראשית, לאפשר לנתבעת לזמן את פינקל כעת מטעמה (ראה ההחלטה בסוף הדיון מיום 1.5.12), אולם היא לא עשתה כן (נדמה כי מטעמים מובנים לחלוטין...), ואין ספק שהמחדל הראייתי הזה פועל לחובתה.

20. מכל האמור לעיל עולה, כי המסקנה הסבירה ביותר מהראיות שהוצגו הינה כי שלושת השיקים, בדיוק כמו שאר השיקים, נמסרו לפינקל במסגרת "גלגול שיקים", ולפיכך האמור לעיל ביחס לקבלת תמורה על ידי הנתבעת, כנגד מסירתם, בדמות שיקים נגדיים, חל גם ביחס לשיקים אלו.

"אחיזה כשורה" או "אחיזה בעד ערך"

21. מעבר לצורך, ועל מנת שלא תועלה טענה כי שאר טענות הנתבעת לא נבחנו על ידי בית המשפט, אתיחס לסוגיות מתן התמורה ותום הלב של התובע בעת קבלת השיקים לנכיון בחודש 2/09.

באשר לרכיב התמורה אומר כבר עתה כי זיכוי חשבון נצרים בסכום השיקים, בכל אחד ממועדי ההפקדה, לאחר ניכוי ריבית ועמלת נכיון, מהווים תמורה, ולכל הפחות, מתן ערך. כפי שהובאה ההלכה הפסוקה בע"א (מחוזי ת"א) 2011/03 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' מסטרמן (22.8.06):

"ככלל, זיכוי חשבון של לקוח שנמצא ביתרת חובה בבנק יתכן שיהווה מתן ערך, שכן הוא עשוי להקטין, ולו באופן זמני, את שיעור החוב הקיים לבנק, כשסעיף 26(א)(2) לפקודה קובע שפרעון חוב קודם על-ידי שטר מהווה מתן ערך (ע"א 569/70 סלמה נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד כה(1) 525 (1971); ראו גם שלום לרנר "שטר-ביטחון וזיכוי חשבון בנק כמתן ערך בשטרות" משפטים יז 71, 73, 83 (1987); מנחם מאוטנר "'שטר הבטחון': חוזה הכפוף לתנאי מתלה, נכס ממושכן ובעיית התמורה והערך" עיוני משפט יב 205, 232 (1987); לזיכוי חשבון בנק כאמצעי תשלום ראו ע"א 368/62 מקורות חברת מים בע"מ נ' הרשקוביץ, פ"ד יז 45, 49 (1963))."

בהמשך נדונו שם האבחנות בין המקרים השונים בהם לא יראו בזיכוי משום מתן ערך, אולם המקרים הנדונים שם אינם רלבנטיים לענייננו, מקום בו לא הועלתה טענה מפורטת כלשהי מדוע הזיכוי בחשבון אינו בגדר "מתן ערך".

22. בסיכומיה טענה הנתבעת כי הבנק היה מודע היטב להתנהלות נצרים וביצוע עסקאות גלגול שיקים על ידי פינקל בחשבונה, וכן טענה כי חזקת תום הלב הקבועה בסעיף 29 לפקודת השטרות הופרכה נוכח התנהלות הבנק, כפי שזו התגלתה לטעמה מתוך מסמכי הבנק שהתקבלו אצלה במסגרת הליכי גילוי המסמכים. לטענת הנתבעת חזקת תום הלב נסתרת במספר דברים:

א. מתן אשראי בהיקף ניכר (690,000 ₪) ללא הוכחת הבטחונות שבצידו, לרבות מתן אפשרות חריגה מהאשראי;

ב. ביצוע העברות משמעותיות לחשבונו הפרטי של פינקל ללא הצבעה על הבסיס לביצוען;

ג. הבנק לא דאג לקבל אינפורמציה ביחס לשיקים שהפקידה נצרים לנכיון, וזאת למעט ביחס לפעולת נכיון אחת לגביה הציג הבנק טופס קבלת אינפורמציה מיום 2.3.09 (לאחר מועד ביצוע כל הנכיונות).

ד. הבנק לא העלה תהייה לנוכח העובדה כי מהפסד של מעל 600,000 ₪ בשנת 2007 הציגה לו נצרים נתונים לפיה נצרים עברה בשנת 2008 לרווח של מעל 800,000 ₪;

ה. לגבי שנת 2008 לא הציגה נצרים דו"ח מבוקר;

ו. הבנק לא הציג חשבוניות שקיבל מנצרים ביחס לשיקים שהופקדו לנכיון;

ז. שתיים מתוך 3 ההפקדות לנכיון בוצעו לצורך סגירת חריגה מהאשראי בחשבון נצרים;

ח. הבנק הסתמך על שיקים במועד הפקדתם לצורך כיבוד שיקים שנמשכו מחשבון נצרים וזאת תוך מתן אשראי מופלג לנצרים;

ט. הבנק לא הוכיח כי בעת הנכיון הוא שמר על תנאי מסגרת האשראי המאושרת ועל המרווח למושך יחיד כפי שצויין בטופס האינפורמציה.

23. אתחיל במושכלות היסוד, אשר נראה כי ב"כ הנתבעת בחר להתעלם מהם בסיכומים מטעמה. הנטל להפריך את חזקת תום הלב מוטל על הנתבעת. מכאן, שהבנק איננו נדרש, א-פריורי, להצדיק את התנהלותו מול נצרים או לשכנע כי התנהל כ"בנקאי סביר" בניהול חשבונה.

בכדי שנטל כלשהו יועבר לכתפי הבנק (ואז יכולה להיות רלבנטיות לשאלה באם באמצעות תצהירה של גב' ורד קור, שלא ניהלה את הסניף במועדים הרלבנטיים והצהרתה ניתנה על סמך עיון במסמכים, יכול הבנק לעמוד בנטל זה), יש לקבוע שיש בראיות ובטענות שהציגה הנתבעת כדי לקעקע את חזקת תום הלב שעומדת לבנק.

נכון הדבר שאין מלאכתה של הנתבעת קלה, והיא מבוססת על המידע שהצליחה לדלות מתוך מסמכי הבנק שנמסרו לעיונה (או על מידע אחר שהיה באפשרותה להביא בפני בית המשפט למשל באמצעות עדותו של פינקל או כל עד אחר ואשר אינו בגדר עדות שמועה כמו האמור בסעיף 14 לתצהירי הנתבעת), אולם אין בכך להביא להיפוך הנטל באשר לחזקת תום הלב כנטען ע"י הנתבעת, למשל בסעיפים א, ב, ד, ה, ז, ח ו-ט לסעיף 22 לעיל.

24. יתירה מכך, גם באם הייתי משוכנעת כי הנתונים שהובאו בפני גב' קור בחקירתה ולא קיבלו מענה מספיק (כגון: כיצד הוחלט על היקף האשראי, מדוע כובדו שיקים בחריגה מהאשראי לכאורה וכד' – ראה עמ' 15 לפרוטוקול), מצביעים על התנהלות רשלנית מצד הבנק, הרי שאין בין רשלנות לבין חוסר תום לב דבר. על מנת להפריך את חזקת תום הלב צריך להצביע על כך שהבנק התעלם מ"נורת אזהרה" שצריכה היתה להידלק לנוכח התנהלות נצרים בתקופה הרלבנטית, מועד הפקדת השיקים לנכיון, כאשר התעלמות מאותה "נורת אזהרה" פוגמת בתום הלב ומחייבת מתן הסבר מספק מטעם הבנק. כפי שההלכה הפסוקה הובאה יפה ע"י כב' השופטת אשר-צבן בת"א (שלום י-ם) 16906/08 קירשטיין נ' צדקת לוי יצחק בע"מ (25.12.12):

"באשר למבחן הדרוש לשם קביעה שהאוחז בשטר היה תם לב, קובע סעיף 91 בפקודת השטרות כי "כל שנעשה, למעשה, ביושר-לב, רואים כאילו נעשה בתום-לב כשמשמעותו בפקודה זו, בין שנעשה ברשלנות ובין שלא ברשלנות". על-פי ההלכה הפסוקה "תום-לב פירושו – יושר, ואין רשלנות מעידה על חוסר יושר, שכן אפילו אדם ישר עשוי לפעמים להתרשל, מאידך גיסא, גם אדם שאינו נוהג ביושר, עשוי לנקוט את אמצעי הזהירות הדרושים כדי לא להיות רשלן" (זוסמן, בעמ' 273. ראו גם: ע"א 244/98 מאיר ליברמן נ' בנק דיסקונט, פ"ד נג(4) 804 (1999), בעמ' 811, פסק-דינו של כבוד הנשיא א' ברק). תום הלב של האוחז בשטר נבחן על-פי מבחן סובייקטיבי, ודי שהאוחז יוכיח שנהג ביושר, גם אם לא בהכרח נהג בדרך המקובלת האובייקטיבית (לרנר, עמ' 235-233). התובע אינו נדרש לערוך חקירות ודרישות בעניין כשרות השטר ודי בהתנהגות שאינה מתעלמת מחשדות סבירים (ע"א 842/79 משה נס נ' נחום גולדה, פ"ד נו(1) 204 (1981), בעמ' 112)".

במקרה דנן הנתבעת לא השכילה להצביע על התעלמות התובע מ"חשדות סבירים" או על קיומה של אותה "נורת אזהרה". לא בכל מקרה, כאשר בחוכמה בדיעבד, מתברר שכתוצאה מהתנהלות הלקוח, שהבנק איפשר באותו הזמן על סמך הנתונים שהיו בפניו, נוצרה יתרת חובה שבסופו של יום לא כובדה, יש לקבוע כי די בכך להצביע על חוסר תום הלב.

25. אוסיף עוד כי גם מצהירי הנתבעת, בניגוד לטענתם שהבנק שיתף פעולה עם פינקל, למעשה מסכימים כי פינקל רימה את הבנק בדיוק כפי שרימה אותם (עמ' 1 שורה 7 לפרוטוקול). ניתן גם לראות כי פינקל דאג לפזר את השיקים של הנתבעת ולא להפקידם בהפקדה אחת גדולה, אלא לחלקם ולשלבם עם שיקים של לקוחות אחרים, תוך שלא כולם נמשכו מאותו חשבון דבר שהיה בו כדי "להסוות" את היקף השיקים שהפקיד ומקורם בנתבעת. דבר זה יכול להסביר מדוע רק בעקבות ההפקדה השלישית ביום 27.2.09 נשלח טופס קבלת המידע לאישור מנהל האזור, אישור שניתן בתנאים רק ביום 2.3.09.

אינני מוצאת שיש באי בדיקת טיב השיקים או קבלת האישור רק לאחר מועד ההפקדה כדי להעיד על חוסר תום לב, שכן כאמור לעיל, לא חלה על התובע כל חובה לבדוק את השטרות שהופקדו אצלו כדרך שגרה, אלא רק מקום בו מתעורר "חשד סביר". אך ברור כי לא ניתן לבצע בדיקה לגבי שיקים לפני מועד הפקדתם, וברור מהטופס שלא היה בבדיקה לסייע שכן הבנק של הנתבעת סירב למסור מידע, ולפיכך אין בקבלת האישור בדיעבד להצביע על חוסר תום לב בעת קבלת השיקים.

לסיכום

א. כאמור בסעיפים 14 ו-20, דין התביעה להתקבל במלואה תוך חיוב הנתבעת במלוא סכום השיקים נשוא התביעה.

ב. לפיכך אני מורה על ביטול עיכוב ההליכים בתיק הוצל"פ 01-33333-10-3 והעמדת קרן החוב על מלוא סכום השיקים כמפורט בסעיף 2 לעיל.

ג. אני מחייבת את הנתבעת בהוצאות התובע בגין אגרה ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית על כל חלק ממנה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התשלום ועד היום, וכן בשכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪. סכום זה נפסק תוך הבעת מורת רוח מהתנהלות הנתבעת אשר הביאה להתארכות הדיון בתביעה ללא צורך.

ד. כמו כן בהתאם להסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של החלטה ביום 22.11.10 אני קובעת כי במידה והנתבעת לא תפרע את מלוא סכום החוב בתיק ההוצל"פ לאחר עדכונו עפ"י פסק הדין בתוך 40 יום, יהיו חייבים מר שמעון כהן ת.ז. 058213109 רחוב הנוטר 41א' קרית חיים ומר יונתן קלמן ת.ז. 051969137 רחוב הארזים 10 קרית ביאליק, ביחד ולחוד, בפרעון החוב כלפי התובעת, וניתן על סמך פסק הדין לצרפם, בחלוף המועד לפרעון ע"י הנתבעת, כחייבים נוספים בתיק ההוצל"פ.

ניתן היום, ל' שבט תשע"ה, 19 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.