לפני בקשת הנתבע לדחיית התביעה על הסף מפאת חוסר סמכות עניינית ומפאת אי מיצוי הליכים.

דין הבקשה בנושא הסמכות העניינית להידחות. הסעד המבוקש הנו צו הצהרתי לפיו המבנה נשוא התביעה בנוי לפי כללי המנהל ולמתן צו המחייב את הנתבע לדון בבקשת התובעים להתאמת היתר הבניה למיקום בפועל של המבנה.

לפיכך, מדובר בשני סעדים שעניינם שימוש במקרקעין.

העובדה שישנה כעת מחלוקת בין הצדדים, האם הבשילו אם לאו התנאים המוקדמים לדיון של הנתבע בבקשת ההיתר הנ"ל ואישורה, הנוגעים לחידוש חוזה החכירה או הנוגעים לרישום הזכויות על שם התובעים בעקבות פטירת הגב' תמר תמם ז"ל והיימן רבקה ז"ל או הנוגעים לטענות אחרות, אינה משנה מן העובדה כי הסמכות העניינית היא של בית משפט זה, שכן הסמכות הולכת אחר הסעד.

אפילו יידרש בית משפט זה במסגרת פסק הדין לנושא בעלות (על רקע עניין חידוש החכירה או עניין רישום הזכויות או עניין אחר), עניין זה יעשה כדין, שכן יעשה אגב אורחא, לצורך הסעדים המבוקשים, שהם כאמור נוגעים לשימוש והנם בסמכות (ראה ס' 76 לחוק בתי המשפט).

גם אין מקום לדחות את התביעה על הסף בשל הטענה של אי מיצוי הליכים. כאמור, הצדדים חלוקים לגבי השאלה האם הסיבה לאי רישום הזכויות ואי חידוש חוזה החכירה נובעת ממחדלי התובעים או ממחדלי הנתבע. לא ניתן להכריע בעניין זה, שהנו סבוך עובדתית או בשאר המחלוקות שבין הצדדים ללא שמיעת התיק לגופו ושמיעת ראיות.

כידוע, סילוק תביעה על הסף יעשה רק במקרים חריגים ונדירים, כשברור על פני הדברים שהתביעה אינה במקומה ולא יכולה לעמוד. כאמור, לא זה המקרה. רק לאחר שמיעת ראיות ודיון מלא, יוכל בית המשפט לקבוע האם יש מקום לתת את הצו ההצהרתי אם לאו והאם יש מקום להורות למנהל לדון בבקשה להיתר שהוגשה.

ויודגש – במה עסקינן? במבנה שמיקומו סוטה במקצת מההיתר שניתן בזמנו עקב טעות מדידה. קבלת ההיתר יצדיק לכאורה את אי הריסת המבנה, עניין שאמנם הוסכם עליו בזמנו במסגרת הסדר פשרה בתיק הקודם. עם זאת, ניתן בפסק הדין שנתן תוקף להסדר ארכה בנושא ההריסה ובתיק דנא ניתנו על ידי המותבים הקודמים צווי מניעה זמניים נגד הריסת המבנה לצורך הסדרת ההיתר. דא עקא, המחלוקת בין הצדדים בנושא רישום הזכויות וכן בנושא חידוש חוזה החכירה ומחלוקות נוספות מנעו עד היום את אישור המנהל להיתר ופתרון הבעיה. אין אם כן דרך אחרת להבאת הסכסוך לסופו, מאשר דיון בתיק לגופו.

תיק זה מדשדש במקום כבר שנים, בין היתר עקב העובדה שנעשו ניסיונות רבים לסיימו בהסכמה. לפיכך, הדרך היחידה לסיימו, הנו להורות על הגשת תצהירי עדות, שמיעת ראיות וסיכומים, כפי שקבעתי בהחלטתי מיום 3.9.15, אשר לא תורגמה עד היום להחלטה אופרטיבית אך ורק בשל הגשת הבקשה נשוא החלטתי זו של הנתבע.

הבקשה נדחית, אפוא. הנתבע ישלם לתובעים את הוצאות הבקשה בסך של 5,000 ₪ תוך 30 יום. התובעים יגישו תצהירי עדות ראשיים עד יום 5.2.16. הנתבע עד 20.3.16. נקבע לקדם משפט אחרון ליום 31.3.16 ב-9:30.

ניתנה היום, ט' טבת תשע"ו, 21 דצמבר 2015, בלשכתי.