1. התובעת, חברת בורשטיין תרשיש שיווק והפצה בע"מ משווקת מוצרי מזון ממתקים ומשקאות. כפי שפירטה בכתב תביעתה היא סיפקה מוצרים לנתבע מס' 1, מיכאל מנשרוב (להלן:"מיכאל") אשר הפעיל יחד עם אשתו, ננה מנשרוב, נתבעת מס' 2 עסק לממכר ממתקים ומשקאות הנקרא "פינת כלבו מתוק" ברחוב שהם 14 בנתניה (להלן:"העסק"). הנתבע מס' 3 משיח מנשרוב (להלן:"משיח") הינו בנם של הנתבעים ונתבעת אשר לטענת התובעת פעל בעסק יחד עם הוריו. הסחורה סופקה לנתבעים ונותרה יתרת חוב בסך 116,430 ₪ נכון ליום 31.12.08 ועל כן הוגשה התביעה כנגדם. עוד פירטה התובעת בכתב התביעה שמשיח הינו בעלה של שרה מנשרוב אשר אף היא בעלת עניין בעסק ואף משכה שיקים לטובת התובעת בסך כולל של 124,748 ₪. השיקים חוללו ונפתח תיק הוצאה לפועל בגינם. כן צורפה לכתב התביעה כרטסת הנהלת חשבונות.

2. נתבע מס' 3 לא הגיש כל כתב הגנה וניתן פסק דין כנגדו. הנתבעים מס' 1 ו2 טענו בכתב הגנתם שהם מפעילים עסק אחר בשם "מנשרוב מיכאל" אשר נקרא קודם "פינת כלבו מתוק", העסק אותו הם מפעילים נמצא גם הוא ברח' שוהם 14 בנתניה. לטענתם התובעת נהגה לספק סחורה לעסקם בהתאם להזמנתם. לטענתם שילמו עבור מלוא הסחורה. לגבי הסחורה נשוא התביעה טוענים הנתבעים שהם לא הזמינו הסחורה אלא ככל הנראה הסחורה הוזמנה על ידי נתבע 3 ואשתו שניהלו עסק דומה שמיקומו בסמוך לעסקם, אולם היה נפרד לחלוטין.

3. בדיון שהתקיים ביום 14.3.11 קבעתי שיש מקום שהצדדים יגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם.

בדיון שהתקיים ביום 19.7.11 קבעתי שמאחר והנתבעים לא הגישו תצהיריהם למרות המועדים שנקבעו להגשתם הם אינם יכולים עוד להגיש תצהירים מטעמם. התובעת ביקשה לקבל התביעה בהעדר תצהירי נתבעים. הנתבעים מנגד ביקשו לחקור המצהירים ולטעון טענותיהם. לחילופין ביקשו לדחות הדיון. בהחלטתי קבעתי שניתן לדחות הדיון כנגד תשלום הוצאות בסך 7,000 ש"ח. לאור החלטה זו ביקשו הנתבעים לחקור המצהיר מטעם התובעת. לאחר החקירה סיכמו הצדדים טענותיהם.

בפסק דיני מיום זה קבעתי שהתובעת הוכיחה טענתה שסיפקה הסחורה לנתבעים. מאחר ולא הוגשו תצהירי הנתבעים לא הוכחה טענתם העובדתית שהסחורה לא סופקה להם אלא לעסק של בנם המצוי ליד עסקם. משכך קיבלתי התביעה.

4. הנתבעים הגישו ערעור על פסק דיני זה. בדיון שהתקיים הסכימו הצדדים שהתיק יחזור לדיון בפני, הנתבעים ישלמו ההוצאות כפי שפסקתי בדיון. התובעת תוכל להגיש תצהיר משלים והנתבעים יוכלו להגיש תצהיר מטעמם. על כן התקיים ההליך שבפני.

5. מטעם התובעת הגישו תצהירי עדות ראשית מספר מצהירים. כך הצהיר מר אמיר בורשטיין, מנהל בתובעת שכל הנתבעים ניהלו במשותף העסק בשם "פינת כלבו מתוק". ההזמנות נעשו כמעט תמיד על ידי משיח. לבקשת הנתבעים הוא היה מניח את ארגזי הסחורה בעסק, פעם היה מתבקש להניח את הסחורה בחנות שבצד ימין, ופעם בזו שמולה, הכל בהתאם למקום הפנוי ולכמות הסחורה. הסחורה הונחה בלי אבחנה במקום שהיה פנוי להניח בו הסחורה. היה מדובר באותו העסק ושתי החנויות והמחסן שצמוד להן נוהלו במשותף על ידי הנתבעים כעסק אחד. כל ההזמנות יצאו על שם אותו לקוח במחשב התובעת. הפעילות העסקית נרשמה על שם הגב' שרה מנשרוב. מעולם לא היתה כל הפרדה בעסק בין הנתבעים.

מר יוסף פלכייב העובד כסוכן שטח של התובעת הצהיר שסיפק סחורה לעסק שמופעל פיזית משתי חנויות הממוקמות זו מול זו ומחסן שנמצא סמוך אליהן. הוא סיפק סחורה לבקשת מי מבני המשפחה שהיה במקום. לפעמים התבקש להניח הסחורה בחנות בצד ימין, ולפעמים בזו שמולה, בהתאם למקום פנוי וכמות הסחורה.

מר ליאור תרשיש, מנהל בתובעת הצהיר באופן זהה. כן הצהיר שפנה פעמים רבות לנתבעים להסדיר החוב וכי הם מעולם לא טעו שמדובר בחוב של עסק אחר אלא דחו אותו בתירוצים שונים.

6. מטעם הנתבעים הוגש תצהיר מטעם מיכאל מנשרוב. בתצהירו פירט שבעבר אכן פעל בעסק בשם "פינת כלבו מתוק" אולם לאחר מכן עבר לעבוד בעסק בשם "מנשרוב מיכאל". הספקים עדיין נהגו לקרוא לעסק בשמו הקודם, אולם היה זה עסק חדש שנוהל על ידו ועל ידי אשתו ללא כל קשר לעסק הקודם. כן כלתו, הגב' שרה מנשרוב לא עבדה בו כלל. לטענתו אין כל חוב בגין סחורה שנלקחה מהתובעת עבור עסקו. את הסחורה נשוא תיק זה מעולם לא הזמין לעסקו ולא קיבל. בעבר בנו עבד עימו אולם הפסיק לעבוד ביום 31.8.06 (צירף טופס נתוני עובד- נספח א' 1 ו2 לתצהירו). השיקים שנתנה כלתו נועדו לפרעון חוב העסק שלה ושל בעלה. אומנם בנו מכר בחנותו הנמצאת מול חנותם הם סחורה דומה אולם קיימת הפרדה פיזית בין שני העסקים, כן התובעת פתחה שני כרטיסי לקוח עבור שני העסקים.

כן הוגש תצהיר מטעם משיח מנשרוב אשר הצהיר שלאחר שפוטר מעבודתו אצל אביו בסוף שנת 2006 פתח עסק דומה מול עסקו של אביו. עסקו היה נפרד לחלוטין כאשר להוריו לא היה כל קשר אליו. ההפרדה היתה ידועה לכל הספקים וגם לתובעת. הקריסה העסקית שלו היתה בתום לב כאשר ראה שאינו מצליח לשלם לספקים התחילו שיקים שלו לחזור. נציגי התובעת פנו רק אליו שכן ידעו שזהו עסק נפרד. הכרטיס שצורף לכתב התביעה הינו כרטיס העסק שלו הרשום על שם "שרה מנשרוב" והסחורה שולמה בשיקים של אשתו, שרה מנשרוב. לו ולאביו היו שני מחסנים שונים, הוא לא אחסן הסחורה אצל אביו ואביו לא אחסן הסחורה אצלו. המחסן של אביו נמצא בבנין אחר לחלוטין, בעוד המחסן שלו נמצא 50 מטר מהחנות.

בהמשך הגיש הנתבע עוד 2 תצהירים נוספים- האחד מטעם מר אברהם מימוני שהינו סוכן מכירות של חברת באגט הזהב משנת 1993 ועד היום המספק סחורה לנתבע ולמשיח. הוא הצהיר שיודע שבשלב מסוים הפסיק משיח לעבוד עם אביו ופתח עסק משלו, כאשר היה ברור שמדובר בשני עסקים שונים. כל אחד הזמין סחורה לעצמו ושילם עבור עצמו. לבסוף משיח נותר חייב לו כספים בגין סחורה שרכש.

כן הצהיר מר משה בנג'י שעבר בעבר כסוכן מכירות מטעם חברת א.ס. כהן שיווק בע"מ שמשיח הפסיק לעבוד עם אביו בשלב מסוים ופתח עסק משלו, אשר לא היה לו כל קשר לעסקו של אביו.

7. דיון משפטי:

סבורני שהתובעת לא הצליחה להרים את נטל ההוכחה להוכחת טענתה שנתבעים ניהלו את עסקם גם יחד עם הנתבע מס' 3, משיח ועל כן יש לחייבם בסכום התביעה, הכל כפי שאפרט להלן:

8. בבית המשפט חזרו מר מימוני וכן מר בנג'י על האמור בתצהיריהם, לפיו כסוכנים שסיפקו סחורה לנתבעים ידעו שמשיח בשלב מסוים הפסיק לעבוד עם אביו ופתח עסק מתחרה, אשר אין לו כל קשר לעסקו של אביו.

כך העיד מר מימוני:"לאבא היו קבלות שלו של כלבו מתוק, ולמשיח היה פנקס קבלות שלו". (ראה עמ' 42 שורות 4-5 לפרוטוקול).

מעדותו עלה שלמרות שמשיח נותר חייב כספים לחברה אזי מעיד את שאכן היה המצב בפועל בין האב לבן לפיו היה ברור שאלה שני עסקים נפרדים, כאשר האחד אינו מקבל סחורה עבור השני, וכאשר קיימים כרטיסי לקוח נפרדים בחברה לכל אחד.

גם מר בנג'י העיד – "הוא הודיע לי שהוא פותח עסק לבד, ועוזב את העסק של אבא. כל אחד משלם בפני עצמו, הוא פתח לי כרטסת והוא חתם לי על הניירות" (ראה עמ' 44 שורות 11-12).

גם מעדותו התרשמתי שהיה ברור וידוע לו שמדובר בשני עסקים נפרדים, כאשר לכל אחד כרטיס לקוח שונה בחברה.

עדות שני עדים אלה היתה בהירה, הנני רואה אותם כעדים אוביקטיבים שאין להם כל עניין בתוצאות משפט זה ועל כן מקבלת אני עדותם לפיה כסוכנים ששיווקו סחורה לנתבעים ידעו שמשיח הפסיק לעבוד עם אביו ופתח עסק מתחרה לעסק אביו, מול חנותו, כאשר לא היה כל קשר בין עסקים אלה.

9. מטעם התובעת לא הוגש תצהיר על ידי משה בוארון הסוכן שעבד מול הנתבעים. למרות שכבר בתצהיריהם פירטו הנתבע ומשיח שהסוכן שעבד מולם היה מר בוארון לו מסרו שמרגע פיטורי משיח הוא אינו עובד עוד עם אביו וכי יש לספק לו סחורה בנפרד, אזי לא הוצגה בפני כל מניעה מדוע לא הוגש תצהירו של מר בוארון.

אף מעדות עדי התובעת עלה שמר בוארון הוא היה הסוכן שעבד מול הנתבעים.

עלי לציין שהנתבעים אומנם ביקשו מספר ימים טרם הדיון להוסיף תצהירים נוספים של הסוכנים הנוספים שעבדו מולם ונעתרתי לבקשה, כאשר ב"כ התובעת בדיון ההוכחות מסר שהוא מבקש לשקול כנגד הבאת עדים אלה הבאת עדים אחרים לאחר שישב וישוחח עם נציגי התובעת. דהיינו עדים שטרם יודע מי הם. ברור הוא שאין הכוונה למר בוארון העובד עם היום עם התובעת ואשר יכול היה ליתן תצהיר מטעמה. תצהירי הנתבעים היו בפני התובעת כבר לפני מספר חודשים. על כן הנני רואה העובדה שלא צורף תצהיר בוארון לחובת התובעת שכן לא ברור מדוע בחרה היא להגיש תצהירים מטעמה ולא להגיש תצהיר בוארון שיכול היה לסתור טענת הנתבעים שהנתבע ומשיח מסרו לו במפורש שמדובר בשני עסקים נפרדים.

מעדות ליאור תרשיש עלה שבשלב מסוים נפתחה אצל התובעת כרטסת לקוח חדש בשם שרה מנשרוב (אשת משיח). לטענתו עשה כן בהמשך לפניית בוארון אליו. (עמ ' 13 שורות 13-14). הווה אומר יש חשיבות רבה לעדות בוארון מדוע ביקש מהתובעת פתיחת לקוח חדש בשם אחר.

10. כן עלי לציין שקיימת סתירה בין עדות ליאור תרשיש לעדות אמיר בורשטיין מהתובעת, שכן לפי עדות ליאור תרשיש יכול שלאותו לקוח יהיו שני שמות ומספרי לקוח (ראה עמ' 14 שורות 4-5) בעוד שאמיר בורשטיין העיד שאין לאותו לקוח שני שמות ומספרים (ראה עמ' 20 שורות 2-3).

הווה אומר, העובדה שבשלב מסוים נפתח כרטיס חדש עם שם חדש מלמדת אף היא שככל הנראה זהו עסק נפרד לגמרי.

11. עלי לציין שהתובעת לכתב התביעה ולתצהיריה הגישה כרטסת אחת בלבד של חוב, שהיא כרטסת שרה מנשרוב, רק לבקשת התובעים הוגשה גם הכרטסת הנוספת של מיכאל שוק (נ'1) ממנה ניתן ללמוד שאין כל חוב שנותר לתובעת.

12. מטעם התובעת העיד מר יואל פלכייב שהיה מביא סחורה לנתבעים. לטענתו הביא את הסחורה כאשר לפי בקשת הצדדים היה שם אותה פעם בחנות הנתבעים ופעם בחנות משיח ללא כל הבחנה.

כאשר נשאל האם היו שתי תעודות משלוח שונות, הודה שאכן היו (ראה עמ' 24 שורות 9-20). לטענתו לא ייחס לכך חשיבות שכן ידע שהם בני משפחה.

עדיין מעדותו התרשמתי שפעל בהתאם לתעודות המשלוח ולפיהן חולקה הסחורה בין החנויות השונות ועל כן איני יכולה לקבל האמור בתצהירו שהחלוקה בין החנויות היתה שרירותית לחלוטין.

13. עוד אציין שעיון בכרטסות מעלה שקיימים ימים בהם יש חשבוניות לשני הלקוחות (ראה למשל 31.1.08, 9.3.08 31.3.08) הווה אומר, באותו היום הוזמנו סחורות על ידי שני הלקוחות, ועל כן הגיעה הסחורה לשתי החנויות, ראיה המחזקת עדות מר פלכייב שהיו מועדים שהביא סחורה לשתי החנויות גם יחד בהתאם לתעודות משלוח שהיו לו.

14. לאור כל האמור לעיל דין התביעה להדחות. התובעת לא הצליחה להרים את נטל ההוכחה ולהוכיח שהחובות לגביהם הינה טוענת הינם חובות הנתבעים ולא חובות הבן, לגביו כבר קיים פסק דין. מנגד מקבלת אני גרסת הנתבעים 1 ו-2 לפיה החוב הנתבע אינו חובם אלא חוב נתבע 3 בלבד. התובעת תשלם הוצאות משפט לנתבעים 1ו-2 בסך כולל של 20,000 ₪.

ניתן היום, ח' אדר תשע"ג, 18 בפברואר 2013, בהעדר הצדדים.