1. בפניי תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, (להלן: "החוק"). התובע יליד 1953, נפגע בתאונת דרכים ביום 21.6.2009 בהיותו בן 56 עת חצה כהולך רגל את רחוב אבן גבירול פינת טוסקניני בתל אביב, ואופנוע, מספר רישוי 37-195-68, שהיה נהוג על ידי הנתבע 1 פגע בו ופצע אותו. האופנוע היה מבוטח עפ"י פקודת הוראות ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) תש"ל-1970, על ידי הנתבעת מס' 2 (להלן: "הפול").
2. שאלת החבות אינה שנויה במחלוקת והמחלוקת היא על גובה הנזק.
3. לצורך הערכת פגיעותיו של התובע מונו על ידי בית המשפט מומחים רפואיים בתחום האורתופדיה והפסיכיאטריה. בתחום האורתופדיה, ד"ר גדעון בורשטיין, אשר בדק את התובע ביום 9.2.2011 והגיש חוות דעת מיום 25.3.2011 העריך את נכותו של התובע בשיעור 10% בגין מצב לאחר שבר בפיקת ברך ימין. בתחום הפסיכיאטריה, ד"ר גיא אור, שבדק את התובע ביום 22.2.2011 ונתן את חוות דעתו ביום 30.11.2011, העריך את נכותו הפסיכיאטרית הכוללת בשיעור 20% בגין מצב שלאחר פגיעת ראש, כאשר הוא קבע שהתאונה אחראית ל-2/3 מהנכות ואת ה-1/3 הנותר, הוא זקף לחובת מחלה וסקולארית מוחית, שאינה קשורה לתאונה. המומחים לא נחקרו על ידי הצדדים.
4. מטעם התובע העיד התובע בלבד ומטעם הנתבעים העידו מר יעקב ברקוביץ והחוקרים מר יצחק בכר ומר אבי משאש.

התובע – נתוני רקע

1. על פי תצהירו התובע עבד בשנים 1976 עד 1998 בתחום השיווק של מוצרים שונים.
2. משנת 1998 היה בעל סוכנות נדל"ן שעוסק בתיווך ואף ביזמות של פרוייקטים לבנייה באמצעות קבוצות רכישה. על פי תצהירו רווחיו עמדו על סך של 4,100 ₪ לחודש.
3. התובע סבל קודם לתאונה, עוד מגיל הילדות, ממחלת האוסטאומליטיס (דלקת עצם כרונית) ברגל שמאל.

הנכות הרפואית

1. באשר לנכות האורתופדית, אשר מומחה בית המשפט, ד"ר בורשטיין, קבע בגינה 10% נכות לצמיתות בעקבות שבר בפיקת ברך ימין, הצדדים אינם חלוקים. ד"ר בורשטיין קבע כי התובע סובל מכאבים פטלופמוראלים בברך ימין תחת הפיקה, העיקר בעומס, בכיפוף או במדרגות. המומחה מצא מוביליות טובה בפיקה, טווחי ברך מלאים ויציבות תקינה. נמצאה רגישות שמתאימה לניתוח שעבר. עוד קבע ד"ר בורשטיין לתובע אי כושר מלא לשישה חודשים.
2. באשר לנכות הפסיכיאטרית, קבע ד"ר אור, כי התובע סובל מ- 20% נכות, כאשר שני שליש הוא מייחס לתאונה ושליש על חשבון נכות קודמת לתאונה. התובע טוען כי אין מקום לנכות שליש על חשבון נכותו הקודמת וזאת בשל עקרון "הגולגולת הדקה". הנתבעים טוענים כי מן הראוי להותיר את קביעת המומחה במלואה. לעניין זה הם מציינים כי התובע לא הזמין את המומחה לחקירה נגדית ואף לא שלח לו שאלות הבהרה.
3. ד"ר אור לאחר בדיקה הפנה את התובע גם לבדיקה נוירו פסיכולוגית והנוירופסיכולוג הפנה את התובע לבדיקת MRI. ד"ר אור מתאר בחוות דעתו כך:

"תפקודו המקצועי והחברתי היה תקין וממצאי האבחון הנוירופסיכולוגי שעבר מצביעים על תפקוד אינטלקטולי פרה-מורבידי גבוה.

...

... בסמוך לאחר התאונה הנדונה החל הנבדק לסבול גם מתסמינים נפשיים ובהם: חרדות ודאגות סביב קשיי תפקודו וקשיי הפרנסה; תחושת מתח בעת חציית כבישים; קשיי שינה; עייפות במהלך היום; קשיי ריכוז וזיכרון; ירידה בעניין החברתי ובמוטיבציה; חוזר סבלנות; ירידות במצב הרוח; וירידה בהערכה העצמית.

מן התיעוד שהובא לעיוני עולה כי כחודשיים לאחר התאונה כבר צויין כי הוא מתלונן על הפרעה בריכוז ובזכרון, קשיי שינה, חרדות, והוא הופנה להערכה נוירולוגית ופסיכיאטרית. נוירולוגית שבדקה אותו לא מצאה לקות בבדיקה אך הפנתה אותו למרכז לשיקום נפגעי ראש. הוא נבדק אז על ידי פסיכיאטר פרטי שהמליץ על טיפול בתכשיר נוגד חרדה ודיכאון (לוסטרל), טיפול אותו הפסיק, לדבריו, לאחר זמן מה. בחודש נובמבר נבדק שוב על ידי אותו פסיכיאטר שמצא בבדיקות תסמיני חרדה ודכדוך וכן הפרעת ריכוז....

....

לאור הירידה בתפקודים הקוגניטיביים נערך בירור אורגאני שכלל בדיקת MRI ואבחון נוירופסיכולוגי. בבדיקת MRI נמצאה עדות לשינויים איסכמיים כרוניים קלים בחומר הלבן עם מספר קטן של מוקדם קטנים כביטוי למיקרואינפרקטים בחומר הלבן. באבחון נוירופסיכולוגי נצפו ליקויים בתחומים של: סריקה ויזואלית, מהירות עיבוד מידע, ויכולת הקשבה וריכוז. כמו כן נצפתה תנודתיות קשבית, קשיים בזיכרון של חומר מילולי נטול הקשר לוגי וקשיים בתכנון. ממצאים אלה הוערכו כתואמים עם הלקות המתקבלת במצבים שלאחר חבלת ראש. הוערך כי מדובר בירידה שבין בינונית לבולטת בתפקודיו הקוגניטיבים בהשוואה לתפקודיו הפרה מורבידיים.

בבחינת הדברים, דיווחיו של הנבדק, המצוין בתיעוד /שהועבר לעיוני, ממצאי בדיקתי וממצאי בדיקות העזר, אני סבור כי הנבדק סובל מהפרעת הסתגלות בגין הלקות הגופנית שנגרמה בתאונה הנדונה; מהפרעת חרדה לא מוגדרת הקשורה, כך מנראה, לכך שהתאונה נחוותה כאירוע טראומטי, כמו כן, סובל הנבדק מלקות קוגניטיבית ומתסמינים התנהגותיים, רגשיים ודכאוניים על רקע מה שנראה כפגיעה מוחית חבלתית.

אמנם לא מדובר היה בחבלה קשה, וכל שתואר היה איבוד הכרה לזמן קצר. אך הספרות מצביעה על כי גם בחבלות ראש קלות עלול להיגרם נזק תפקודי משמעותי. יש לציין כאן כי גם הנוירולוגית שבדקה אותו סברה כי התסמינים מתאימים לאבחנה של מצב לאחר פגיעת ראש.

הממצאים ההדמיתיים שנמצאו בבדיקת ה- MRI יכולים להציג אבחנה מבדלת, והיא כי הנבדק סובל ממחלה ווסקולארית מוחית (או מחלה מוחית אחרת) האחראית לירידה בתפקודיו הקוגניטיביים ולסממנים הרגשיים, ההתנהגותיים והנפשיים הנובעים מפגיעה מוחית זו.

להערכתי, בדומה להערכתו של הפסיכולוג שערך את האיבחון הנוירופסיכולוגי, הרי גם אם יש ברקע לקות מוחית מסויימת על רקע וסקולארי, סביר כי הפגיעה המוחית החבלתית היא שהביאה להיווצרות סממנים קליניים גלויים, בעוד המחלה הווסקולארית אחראית הייתה לרגישות קונסטיטוציונית בדמות רזרווה מוחית נמוכה." (ראו פרק "דיון, סיכום ומסקנות" בחוות הדעת).

1. ב"כ התובע טוען לעניין זה לעקרון "הגולגולת הדקה". לטענתו, מדבריו של ד"ר אור עולה כי אף אם נכון הדבר וקיימת ברקע לקות מוחית מסויימת על רקע ווסקולרי, הרי שהסיבה לפרוץ הסממנים הקליניים הגלויים של המחלה נובע מהחבלה שספג התובע בעקבות התאונה. לטענתו, "לולא חבלה זו, המחלה לא היתה מתפרצת. זהו מקרה קלאסי של "עקרון הגולגולת הדקה". ה"רזרבה המוחית הנמוכה" כלשונו של המומחה בסעיף 10 סיפא לחוות דעתו היא בגדר "גולגולת דקה". התובע יכול היה להמשיך ולחיות כל חייו עם רזרבה מוחית נמוכה ואלמלא הפציעה בתאונה הוא אפילו לא היה יודע שהרזרבה שלו נמוכה.
2. עוד הוא מפנה לספרו של ריבלין, תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב פיצויים, מהדורה שלישית, עמ' 261 וכן לספרו של אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, מהדורה רביעית, תשע"ג-2013, בעמ' 191 לעניין עקרון "הגולגולת הדקה" וחובת המזיק לקבל את הניזוק כפי שהוא, כאשר בפועל התובע לא סבל מכל בעיה תפקודית, קוגניטיבית התנהגותית או נפשית ולולא התאונה, ספק אם ממצא זה, שמהותו אינה ברורה כלל, היה מתגלה.
3. אשר לטענה כי התובע לא הזמין את ד"ר אור חקירה על חוות דעתו, טוען ב"כ התובע כי אין כל צורך בכך משום שחוות דעתו ברורה ונהירה, כל העובדות הנחוצות והמסקנות הרפואיות מפורטות בה ללא צורך בהסבר נוסף והשאלה היא שאלה משפטית ולא רפואית. מסקנת המומחה שעל התובע לשאת בעלות מצבו הקונסטיטוציוני היא מסקנה משפטית שגויה שאינה בתחום מומחיות המומחה ואינה בסמכותו.
4. הנתבעים טוענים לעניין "הגולגולת הדקה" כי טענה זו נטענה לראשונה בסיכומים מטעם התובע ולכן מהווה הרחבת חזית. זכותו של התובע הייתה לתקן את תביעתו ולהוסיף טענה זו בעקבות חוות הדעת, אך הוא לא עשה כן. הנתבעים טוענים כי לו היה כתב התביעה מתוקן בהתאם הרי שבהחלט אפשר שהנתבעים היו פונים בשאלות הבהרה או מזמנים את המומחה לחקירה נגדית כדי להבהיר.
5. עוד טוענים הנתבעים כי התובע בניגוד לאמור בחוות דעת ד"ר אור לא נחבל בראשו בתאונה ואף לא איבד את הכרתו. הנתבעים מביאים סימוכין לטענתם מהמסמכים הרפואיים מהם ניתן ללמוד כי התובע כלל לא סבל מחבלת ראש. עוד טוענים הנתבעים כי מדובר ב"נזק מוקדם" ולכן לא חלה במקרה זה הלכת ה"גולגולת הדקה".
6. צודקים הנתבעים בטענתם, כי טענת "הגולגולת הדקה" היא הרחבת חזית וטענה שכלל לא נטענה על ידי התובע עד למועד הסיכומים. נזכיר כי על פי תקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 ניתן לתקן את כתב התביעה לאחר קבלת חוות דעת והדבר לא נעשה. יתר על כן, התובע לא הזמין את המומחה מטעם בית המשפט לחקירה ואף לא שלח לו שאלות הבהרה, על מנת לברר את טענתו כי לולא התאונה לא הייתה המחלה הווסקולרית מגיעה לידי ביטוי, טענה המנוגדת לקביעת מומחה בית המשפט. איני מקבלת את טענת התובע כי מדובר בטענה "משפטית" ולא עובדתית. מדובר בטענה שבסיסה עובדתי וכלל לא הוכח שהמחלה לא הייתה באה לידי ביטוי ללא החבלה ולכן וטענת "הגולגולת הדקה" לא הוכחה.
7. לכן, כאשר בפני בית משפט עומדת חוות דעת מומחה, אשר לא נסתרה ואשר מנומקת כדבעי וקובעת שליש מהנכות על חשבון מחלה ווסקולרית, אשר קיימת בתובע הרי שאין מקום להתערב בחוות דעתו.
8. עוד אציין בקצרה כי איני מקבלת את טענת הנתבעים כי לא הוכח כי התובע סבל מחבלה בראש. בעניין זה אציין כי גם הפול לא הזמינה את המומחה לחקירה נגדית ואף לא שלחה לו שאלות הבהרה. נזכיר כי התובע נפגע בהיותו הולך רגל כאשר הוטח לכביש והוא מציין חוסר בזיכרון בין המכה שקיבל ועד הרגע שראה עצמו שוכב מוקף אנשים (ראו חוות הדעת של ד"ר אור בעמ' 4). ד"ר אור קובע כי תיאור זה מתאים לאפשרות של חבלה בראש, למרות שהתובע היה בהכרה כאשר הגיע האמבולנס. בנסיבות אלה, אני מקבלת את הקביעה כי התובע סבל מחבלת ראש.
9. לפיכך אני קובעת כי נכותו הרפואית הכוללת של התובע היא 22%.

הנכות התפקודית והפסד ההשתכרות

1. התובע טען כי קודם לתאונה תפקד כאדם בריא לחלוטין וזאת חרף מחלת האוסטאומליטיס ממנה הוא סובל מילדות ברגל שמאל, משום שרגלו הימנית הייתה בריאה ותפקדה. עתה משרגלו הימנית נפגעה הוא סובל משתי רגליים חולות המתפקדות באופן לקוי והוא מתקשה בעליה וירידה במדרגות ובסחיבת משאות ונזקק תכופות למנוחה. בנוסף הנכות הפסיכיאטרית ממנה סובל פוגעת בזכרון ובכושר הריכוז שלו ומהווה גורם הפרעה נוסף וקריטי לתפקודו. לטענתו, הוא סובל מהפרעות ריכוז, הפרעות שינה, הסתגרות וריחוק חברתי, ירידה בבטחון העצמי וחוויה חוזרת של אירוע התאונה.
2. לטענתו, עובר לתאונה הרוויח כ- 4,000 ₪ לחודש בעבודת התיווך שבה עסק. לטענתו, בתום שנת 2008 סיים פרוייקט של ארגון וניהול קבוצת רכישה שהקימה בניין בפתח תקווה. עם סיום הפרוייקט יצא התובע לחופשה בת מספר חודשים שלאחריה שב לפעול כיזם בתחום הנדל"ן. במחצית הראשונה של שנת 2009 החל לשווק בנין דירות שעמד להיבנות ברח' השניים 28 בגבעתיים ובניין נוסף שבנייתו כמעט הסתיימה ברח' קדם 77 ביפו. כן עסק בארגון וגיבוש קבוצת רכישה שאמורה הייתה לרכוש בית ישן ברחוב לונץ בתל אביב ולבנות תחתיו בית בן 7 דירות. לטענתו במקביל היה במגעים עם מר יעקב ברקוביץ, מתווך וותיק בתל אביב (להלן: "ברקוביץ") להקמת שותפות, שמטרתה לפעול בתחום תיווך הנדל"ן. כתוצאה מהתאונה, התוכניות לא יצאו לפועל וכל הפרוייקטים נפסקו. על פי עדותו לא הצליח לשוב ולהתפרנס בעסקי התיווך וקבוצות הרכישה. הוא אינו יכול עוד לכתת רגליו ולהציג בפני לקוח מספר דירות ביום אחד והפעילות הכרוכה בכך של הליכה, עלייה וירידה במדרגות, כניסה ויציאה מרכב קשה לו לביצוע. עוד הוא העיד כי עבודתו דורשת כוחות נפש, יכולת להתחבר לאנשים, ליזום, לייצר עסקאות בתחום הנדל"ן, אם באמצעות קבוצות רכישה ואם באמצעות פרויקטים של תמ"א 38. לשם כך הוא נדרש לכושר שכנוע, כושר שיווק ויכולת "סגירת עסקה" שהוא חש כי איבד מאז התאונה.
3. לפיכך לאחר התאונה כשהבין שאיבד את כישוריו בתחום היזמות ושיווק הנדל"ן פנה לתחום של פיקוח על הבנייה בעיקר בפרויקטים של תמ"א 38. עבודה זו הוגדרה על ידו כעבודה יותר שקטה שמתאימה למגבלותיו הפיזיות והנפשיות. הוא אמנם נדרש למאמץ פיסי מסוים של הליכה ועמידה ממושכים אך היא אינה דורשת התמודדות עם אנשים וללא צורך בעבודת שכנוע. הוא עובד כמפקח מטעם הדיירים ועל כן לא מוטלת עליו אחריות מקצועית, אשר מוטלת על מפקח בנייה מקצועי מטעם היזם, ואילו התובע נדרש לפקח שהביצוע יהיה בהתאם לתוכניות ובהתאם להתחייבויות מול בעלי הדירות. לדבריו הוא עובד כיום בשני פרויקטים ובקרוב יהיה לו פרויקט שלישי כאשר שעות עבודתו בין 9:00 ל- 14:00 ועיקר זמנו במשרד.
4. הנתבעים טוענים לעניין זה כי בנכותו הרפואית של התובע אין כל אלמנט תפקודי. גם קודם לתאונה הכנסותיו של התובע היו נמוכות ולאחר התאונה מצבו רק השביח והשתפר. לטענתם, מטופס 106 של התובע לשנת 2008, השנה שקדמה לתאונה, הכנסותיו היו נמוכות ועמדו על סך של 4,090 ₪ לחודש (בהצמדה להיום 4,684 ₪). במחצית הראשונה של 2009 ועד לתאונה שאירעה ב- 21.6.09 אין לתובע הכנסות מדווחות. אשר לפרויקטים שלטענתו התחיל הרי שלא הובאו כל עדים להעיד על כך ולתמוך בעדותו. אשר לשותפות עם ברקוביץ, הרי שאין בפנינו הסכם חתום.
5. לטענת הפול מהחקירה שבצע חוקר מטעמה (מר יצחק בכר) ובו חקר את ברקוביץ עלה כי בתום תקופת אי הכושר התובע עבד כשותף שכיר עם ברקוביץ וכן כי עבד עם משרד התיווך "רום נדל"ן". עוד היא טוענת כי גם לאחר התאונה התובע עבד שנה שלמה ללא לאות, והצליח לארגן קבוצה בת 88 רוכשים, עו"ד, בנק מלווה והגיע למקום שלישי מכובד במכרז שהוציאה העירייה, כאשר למקום הראשון הגיעה משפחת גינדי, שהיא בין חברות הבנייה הגדולות בארץ. מכך טוענים הנתבעים ניתן ללמוד כי התובע לא איבד את יכולתו לקדם עסקאות ולעבוד בתחומי היזמות. עוד מציינים הנתבעים כי התובע העיד שלאחר התאונה התחיל וסיים קורס של מפקחי בנייה במרכז הבנייה כאשר מדובר בקורס שאורכו כשלושה חודשים פעם - פעמיים בשבוע הכרוך בלמידת חומר עיוני (עמ' 14 לפרוטוקול שורות 6-14). גם לעניין תפקידו כמפקח טענו הנתבעים כי העבודה מצריכה קריאת חומר רב ועמידה על דקויות שכן תפקידו לפקח, לבקר ולבחון.
6. לעניין זה יש לציין כי התובע עצמו מציין כי בעבודת הפיקוח שהוא מבצע הוא מרוויח 6,000 ₪ לחודש בפרויקט אחד ו- 3,250 ₪ לחודש בפרויקט שני, בפרויקט שלישי ישולם לו סך של 7,500 ₪ לחודש ובתוספת דמי ייעוץ בסך 30,000 ₪. מכאן ששכרו של התובע לאחר התאונה אכן השתפר משהתובע החליף את עבודתו ומצא עבודה כמפקח. מכאן שלמרות הנכות אין בידי התובע להצביע על ירידה בהכנסותיו, כאשר החל לעבוד בעבודה הקשורה בתחום הנדל"ן אך שונה, ועל פי הנתונים שמסר עבודתו לאחר התאונה ובנכותו - משתלמת יותר. נציין כי התובע בהיותו בן 56 כאשר נפגע בתאונה כבר הגיע למיצוי פוטנציאל יכולת ההשתכרות שלו במהלך חייו, ו"סיפור חייו" המקצועי מבחינת השתכרותו נכתב במלואו, כאשר השתכרותו כיזם נדל"ן עמדה על סך כ-4,000 ₪ לחודש (ראו לעניין זה פסק הדין בע"א 237/80 ברששת נ' האשאש, פ"ד לו (1) 281 בעמ' 296, וע"א 10064/02 מגדל נ' אבו חנא, 27.9.05, בסעיף 34).
7. בנסיבות העניין יש לקבוע כי אין בנכותו הרפואית של התובע כדי להשפיע על תפקודו בעבודתו, ועל כן ובנסיבות אלו אין בנכותו הרפואית של התובע כדי להוות נכות תפקודית.

הנזק

הפסד השתכרות לעבר

1. לטענת התובע בגין הפסד השתכרות לעבר ממועד התאונה ועד חודש יולי 2013 יש לפסוק לו הפסד שכר מלא של 48 חודשים לפי שכר של 8,547 ₪ שהוא השכר הממוצע במשק לאחר מס.
2. עוד טוען התובע כי מחודש יולי 2013 ועד היום יש לפסוק לו הפסד השתכרות לפי נכותו הרפואית, ולפי שכר של 13,080 ₪ נטו, שזה השכר לו היה צפוי לטענתו להשתכר עם ניסיונו הרב בתחום הנדל"ן.
3. התובע צירף למוצגיו טופס 106 ממנו עלה כי הרוויח בשנת 2008 סך של 49,080 ₪, ובממוצע לחודש סך של 4,090 ₪. הנתבעים צירפו למוצגיהם דוח רציפות מל"ל לשנים 2004-2008 מהם עלה כי שכרו החודשי של התובע נע סביב 4,000-5,000 ₪ לחודש, ובצירוף הצמדה סביב 5,000 ₪ - 6,000 ₪ לחודש. עוד עולה כי בשנת 2009, ועד למועד התאונה בחודש יוני 2009, לא היו לתובע הכנסות לשנת 2009, כאשר לעניין זה העיד התובע כאמור כי יצא לחופשה של מספר חודשים, עמד לחתום על הסכם שותפות עם מר ברקוביץ והחל לשווק דירות בבניינים שונים.
4. בנסיבות העניין, בהן שכרו של התובע טרם התאונה עמד במשך שנים רבות על סכום נמוך של 4,000 -5,000 ₪, וכן שעה שבמחצית שנת 2009, לא הרוויח התובע כל שכר (אציין כי לא השתכנעתי כי התובע היה מעורב בפרוייקטים עליהם העיד, ולא הוכח מה שיעור התשואה אותה היו אמורים להניב פרוייקטים אלו ככל שהיו יוצאים לפועל, אם בכלל), אינני מקבלת את טענתו של התובע לפיה יש לחשב את שכרו לעבר לפי השכר הממוצע במשק. בנסיבות אלו אני קובעת כי יש לחשב את הפסד שכרו של התובע לעבר לפי שכרו בשנת 2008 בסך של 4,090 ₪.
5. בהתאם לחוות דעתם של מומחי בית המשפט יש לפסוק לתובע אי כושר מלא לתקופה של חצי שנה. על כן ובהתאם לשכרו של התובע בסך של 4,090 ₪ ובצירוף הצמדה וריבית מאמצע תקופה יש לפסוק לתובע את הסך של 27,864 ₪ .
6. בהתייחס להפסד השתכרותו של התובע החל מתום תקופת אי הכושר ועד לחודש יולי 2013, הרי שמעדותו של התובע עלה כי בשנת 2011 (לעניין זה העיד התובע כי הוא אינו זוכר אם בתחילת או סוף 2011), החל לעבוד במשרד תיווך רום נדל"ן, אך לטענתו לא הרוויח דבר, וכי אף כיום הוא עובד שם (עמודים 10-11 לפרוטוקול). לעניין זה העיד התובע כי הצליח לארגן לפרוייקט רכישה קבוצה של 88 רוכשים וכן עו"ד ובנק מלווה, ואף הוגשה הצעה לעירייה אך בסוף ההצעה זכתה במקום השלישי (עמוד 11 לפרוטוקול). מכאן שהעובדה כי התובע לא הרוויח שכר אינה בשל התאונה או נכותו, שכן התובע מאשר כי עבד באותה שנה, וכי הסיבה לכך שלא היו לו רווחים באותה העת נבעו מכישלון המיזם בו היה מעורב.
7. עוד העיד התובע כי שנה –שנתיים טרם החל לעבוד על הפרוייקטים בחודש יולי 2013, הוא נתן סיוע מקצועי אשר היה כרוך בכתיבת עשרות טיוטות של מפרטים טכניים, וכן העיד כי לאחר התאונה החל בקורס מפקחי בניה (ראו עמודים 14-15 לפרוטוקול) אף עדות זאת מחזקת את המסקנה כי התובע עבד גם לאחר התאונה, גם אם בפועל עבודתו לא נשאה פרי.
8. מעבר לכל האמור לעיל, התובע עליו מוטל נטל ההוכחה לא טרח לצרף דוחות שומה או טופסי 106, או כל נתון אחר אשר יגבה את טענתו כי בשנים הללו לא היו לו כל רווחים. אי צירוף מסמכים אלו הנמצאים בחזקתו של התובע, פועלת לחובתו.
9. לאור האמור ובשים לב כי מעדותו של התובע עלה כי עבד לאחר התאונה, אף אם לטענתו עבודתו לא נשאה פרי, יש לפסוק לו בגין תקופה זו באופן גלובאלי ומתוך הנחה כי היה בנכותו כדי להשפיע על יכולת השתכרותו, במיוחד בסמוך לאחר התאונה, את הסך של 20,000 ₪.
10. מיולי 2013 אין מקום לפסוק לתובע הפסד השתכרות שכן עולה כי ממועד זה התובע השביח את שכרו. טענתו כי היה צפוי להרוויח סכום גבוה יותר מהסכום אותו הרוויח בפועל אינה מתקבלת וזאת בשים לב לנתוני השתכרותו במשך שנים רבות אשר הראו כי יכולת ההשתכרות של התובע עלתה לסך של כ- 4,000 ₪- 5,000 ₪ לחודש בלבד.

הפסד השתכרות לעתיד

1. לאור קביעתי לעיל לפיה לא נגרמה לתובע נכות תפקודית המשפיעה על הכנסותיו, הרי שאין מקום לפצותו בגין הפסד השתכרות לעתיד.
2. יחד עם זאת, בהתחשב בגילו, 61 וחצי, של התובע ובהנחה כי התובע כעצמאי היה עובד עד גיל 70, ומתוך חשש שמא נכותו בכל זאת תשפיע על יכולתו לתפקד עד גיל זה, נראה כי יש לתת פיצוי גלובלי בגין רכיב זה בשיעור של 30,000 ₪.
3. עוד אציין כי לא נעלם מעיני כי התובע לא הציג דוחו"ת שומה לשנים שלאחר התאונה, וכל שהוצג הם נתונים לגבי הנכסים בהם עבד וחשבוניות בגין הסכומים ששולמו לו, ולא הוצגו הוצאות לרבות תשלומי מיסים בגין הכנסות אלו, על כן אף אם הייתה מתקבלת טענתו כי יש לו נכות תפקודית בגין התאונה, לא ניתן היה להעריך נכונה את שכרו של התובע לאחר התאונה. בנסיבות אלו וכן בשים לב כי במשך שנים רבות שכרו של התובע היה בשיעור של כ- 4,000- 5,000 ₪, וככל שהייתה מתקבלת טענתו בעניין, היה מקום לערוך את חישוב הפסד שכרו של התובע לעתיד לפי שכרו בשנה שקדמה לתאונה ובסך של 4,090 ₪ ובשיערוך להיום סך של 4,644 ₪.

עזרת צד ג'

1. לעניין זה טען התובע כי בתקופת אי הכושר נזקק לסיוע צמוד בביצוע מטלות יומיומיות וכי במהלך תקופה זו סעדו אותו בני משפחתו, וכי גם כיום הוא נזקק לעזרה בכל הקשור לעבודות הבית אותן ביצע ללא קושי טרם התאונה.
2. התובע לא הביא תצהיר ספציפי לגבי עזרת זולת וגם לא הוכיח כי יידרש לעזרת הזולת. מצבו כיום לא מצריך עזרת צד שלישי ולא הוכח צורך כזה. אני מקבלת את הטענה, שבתקופה בה הייתה נכותו הזמנית גבוהה, במיוחד סמוך לאחר התאונה, נזקק התובע לעזרה בתפקודיו היומיומיים אותה קיבל מבני משפחתו, זאת במידה שחרגה מהעזרה השגרתית המקובלת בין בני משפחה. בנסיבות אלו אני פוסקת לתובע בגין עזרת צד ג' סכום גלובלי בסך של 20,000 ₪.

הוצאות

1. לטענת התובע כתוצאה מהתאונה נגמרו לו הוצאות בגין רכישת תרופות, עזרים רפואיים ונסיעות במוניות לטיפולים רפואיים. עוד טען התובע כי בהתאם לחוות דעתו של ד"ר אור הומלץ כי התובע ימשיך במעקב פסיכיאטרי ויופנה לטיפולים במסגרת מרפאה לשיקום נפגעי ראש. לטענת התובע אומנם צוין כי המעקב הפסיכיאטרי יכול להינתן במסגרת קופת חולים הבטחת אך ניסיון החיים מלמד כי יש צורך בתגבור הטיפול הניתן בקופת חולים על ידי טיפולים פרטיים ובמיוחד בתחום הנפש. עוד טען התובע כי עם השנים סביר כי מצבו יחמיר על כן יש לפסוק לו הוצאות נוספות בגין נסיעות לטיפולים בעתיד.
2. בהתייחס לקבלות שצורפו על ידי התובע וכן להמלצתו של ד"ר אור לקבלת מעקב פסיכיאטרי, ובשים לב לכך כי התובע זכאי לקבלת טיפולים אלו במסגרת חוק בריאות ממלכתי, יש לפסוק לתובע בגין הוצאות לרבות ניידות את הסך של 10,000 ₪.

כאב וסבל

1. לתובע נכות בשיעור 22%, בנוסף הוא אושפז בבית חולים למשך 4 ימים. על כן ובהתאם לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) תשל"ו-1976 מסתכם הפיצוי בסך של 32,319 ₪.

ניכויים

1. לטענת הנתבעים התאונה היא תאונת עבודה ועל כן יש לנכות לתובע תגמולי מל"ל רעיוניים מסכום הפיצוי.
2. לאחר ששמעתי העדויות בתיק לא השתכנעתי מטענת הנתבעת כי מדובר בתאונת עבודה. התובע העיד כי יצא לפגוש את בתו שעבדה באותה תקופה במשרד עורך דין באבן גבירול בסמוך למשרדו ובדרך קנה חלב עבורה. נתתי אמון בעדותו זו. העובדה שברקוביץ, שלא היה במקום, ועדותו היא עדות שמועה מובהקת, סבר, בתשובה שנתן לחוקר מטעם חברת הביטוח, כי התובע קנה חלב למשרד אינה מספקת לטעמי, כדי לשלול את גרסת התובע. הטענה כי היה במשרד ויצא לרכוש חלב גם אינה עולה בקנה אחד עם עדותו כי היה מגיע לעבודה בסביבות 10:00 בבוקר (עמ' 10 שורה 6), הנתמכת בעדותו של ברקוביץ, כי המשרד לא היה פתוח בשעות אלה (עמ' 23 שורות 16-20) והתאונה אירעה בסביבות 8:30 בבוקר.
3. לאור האמור אני דוחה הטענה לעניין הניכוי הרעיוני.

סוף דבר

1. אני פוסקת לתובע פיצויים כדלהלן :

הפסד השתכרות לעבר 47,864 ₪

הפסד השתכרות לעתיד 30,000 ₪

עזרת צד ג' 20,000 ₪

הוצאות 10,000 ₪

נזק לא ממוני 32,319 ₪

סך הכל 140,183 ₪

1. אני מחייבת הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בסך של 140,183 ₪ בנוסף תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט וכן שכר טרחת עורך דין כולל מע"מ בשיעור 15.34%.

ניתן היום, ‏כ"ד אדר תשע"ה, ‏15 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.