פתח דבר

1. המנוח מוחמד ח'אלד ז"ל (להלן: "המנוח") נהרג בתאונת דרכים מיום 23/7/07, במהלך עבודתו. בגין הנזקים שנגרמו עקב פטירת המנוח בתאונה, הגישו אלמנתו וילדיו (התובעים 2-4) את התביעה דנן בהיותם תלויים במנוח ויורשיו על פי דין.
2. אין מחלוקת בין הצדדים באשר לאחריותם של הנתבעים לפצות את התובעים בגין הנזקים שנגרמו להם בתאונה, בין אם מדובר בתביעה שלהם כתלויים ובין אם מדובר בתביעת העיזבון, והמחלוקת מתמקדת בשאלת גובה הנזק בלבד.
3. במהלך ישיבות קדם המשפט התעוררה מחלוקת בין הצדדים בשאלה אם יש לנכות מהפיצוי שייפסק לתובעים את הגמלאות שקיבלו ועתידים לקבל התובעים מקרן הפנסיה החדשה שנוהלה ע"י מנורה חב' לביטוח בע"מ ושבה היה המנוח חבר.

נוכח מחלוקת זו צורפה חברת הביטוח מנורה כתובעת נוספת בתיק. ברם, בעקבות פסק הדין שניתן ברע"א 7946/09 מקפת החדשה ניהול קרנות פנסיה ותגמולים נגד יעל אנוך ושלפיו, אין לנכות מהפיצויים את הגמלאות המשולמות ע"י קרנות הפנסיה החודשית, ביקשו מנורה והנתבעים לדחות את תביעת מנורה. בהתאם לכך, ניתן על ידי ביום 5.4.2012 פסק דין חלקי, המורה על דחיית התביעה של מנורה.

1. נוכח פסק הדין שניתן בפרשת יעל אנוך, אין עוד מקום לניכוי הגמלאות שקרן המקפת החדשה משלמת לתובעים מן הפיצוי שייפסק להם, שכן בהתאם להלכה שנקבעה בפסק דין זה, גמלאות אלו משולמות בהתאם לחוזה ביטוח שנכרת בין מקפת החדשה לבין עמיתיה, ולפיכך הן אין ברי ניכוי.
2. המחלוקות שנותרו בתיק, אם כן, מתמקדות בבסיס השכר וכושר ההשתכרות של המנוח לצורך הערכת ההפסד בשנים האבודות בעבר ובעתיד, גובה השכר שהאלמנה קיבלה עובר לאירוע הפטירה לצורך חישוב הפסדי העבר, כושר ההשתכרות שלה לצורך חישוב ההפסדים בעתיד, גובה הנזק בראש הנזק שעניינו אובדן שירותי בעל ואב וגובה הנזק בעניין הוצאות הקבורה שנגרמו לתובעים.

בסיס השכר של המנוח

1. עובר לאירוע התאונה עבד המנוח בעיריית חיפה בתפקיד פועל ניקיון, אשר עסק בפינוי פחי אשפה, מאחורי רכב לפינוי אשפה. הוא החל את עבודתו בעירייה במעמד של עובד ארעי ולאחר מכן הפך לעובד קבוע. שכרו הממוצע של המנוח, לאחר ניכוי מס הכנסה, בשנים 2004 ועד שנת 2007 היה כדלקמן:

שנה שכר ממוצע שכר ממוצע בתוספת הפרשי הצמדה

2004 5,092 ₪ 6,210 ₪

2005 4,781 ₪ 5,830 ₪

2006 5,583 ₪ 6,808 ₪

2007 (עד חודש 6/07) 5,878 ₪ 7,000 ₪

כפי שניתן להיווכח מהנתונים הנ"ל, בשנתיים האחרונות לפני הפטירה עלה שכרו של המנוח בהשוואה לשנים קודמות. העליה בשנת 2006 לעומת 2005 מסתכמת בשיעור 16.77% ואילו העליה בשנת 2007 לעומת בשנת 2006 מסתכמת בשיעור 5.28%. עולה, אם כן, כי שכרו של המנוח עלה בשיעור גבוה יותר משיעור עליית המדד ולפיכך לא ניתן לקבל את טענת הנתבעות, כי אין לשערך את בסיס השכר לצורך חישוב הפיצויים.

1. יתרה מכך, המנוח הוא יליד 21/6/80 ובמועד הפטירה היה בן כ-27 שנים בלבד, ואין לקבל את טענת הנתבעת, כי הוא מיצה את פוטנציאל ההשתכרות שלו, וכי הוא היה ממשיך לקבל את אותו השכר שקיבל ערב פטירתו. בהתאם לכך, הנני סבור, כי יש לחשב את ההפסדים בעבר על בסיס שכרו ערב התאונה בשנת 2007 בתוספת הצמדה מיום האירוע וריבית מאמצע תקופת החישוב, ואת ההפסדים בעתיד על בסיס שכר של 7,500 ₪ לאחר ניכוי מס.

שכר האלמנה

1. עובר לאירוע התאונה עבדה האלמנה בעבודות ניקיון, והשתכרה סכום של כ-1,200 ₪ בממוצע לחודש. מאז פטירת המנוח היא לא חזרה לעבודה. בתשובות לשאלות ב"כ הנתבעת מדוע היא אינה חוזרת לעבודה, השיבה התובעת "אני לא צריכה. מי יגדל את הילדים?". החלק הראשון בתשובה הוא נכון, שכן התובעים מקבלים היום קצבת שאירים ופנסיה, בסכומים העולים באופן משמעותי על שכרו של המנוח ושכרה של התובעת ערב הפטירה, ביחד. על כן, מבחינתה של התובעת, היא לא צריכה לצאת לעבודה.

החלק השני בתשובת התובעת ולפיו היא אינה עובדת מכיוון שהיא עסוקה בגידול הילדים, אינו יכול להתקבל. לתובעת שני ילדים בני 1 ו-7 שנים. בהתאם לעדות התובעת, הם מתחילים את יום הלימודים שלהם בשעה 7:30 בבוקר ומסיימים בשעה 15:30, כך שאין כל מניעה שהיא תצא לעבודה בשעות אלה ותרוויח את הסכומים שהייתה מרוויחה ערב הפטירה. יתרה מכך, גם לפני הפטירה עסקה המנוחה בגידול הילדים, שכן המנוח היה עובד במשרה מלאה ולפעמים אף מעבר לכך, כך שעול גידול הילדים היה מוטל, בעיקר, על כתפי התובעת. אף על פי כן, היא מצאה לעצמה זמן לעבוד ולהשתכר סכום של כ-1,200 ₪ לחודש.

1. ב"כ הנתבעת טען, כי לצורך חישוב ההפסדים בעתיד, יש לקחת בחשבון את העובדה שהאלמנה בעלת יכולת השתכרות מעבר ליכולת שהיא מימשה עובר לפטירת המנוח, שכן אין מניעה שהיא תצא למעגל העבודה ותרוויח לפחות שכר בגובה שכר המינימום. בעניין זה הפנה ב"כ הנתבעים לפסק הדין שניתן בע"א 7157/07 אי.איי.ג'י ביטוח זהב בע"מ נגד עיזבון המנוח ח.א. ז"ל, שם קבע כב' השופט רובינשטיין, כי יש להפחית מן הפיצוי שמגיע לאלמנה סכום של 200,000 ₪ נוכח כושר השתכרותה על אף שהיא לא עבדה עובר לאירוע התאונה.
2. אין בידי לקבל טענה זו. ההלכה הפסוקה קובעת, כי אין להפחית מן הפיצוי סכום כלשהו בגין האפשרות שהאלמנה תצא בעתיד לשוק העבודה, מקום שלפני הפטירה של בעלה היא לא עסקה בעיסוק כלשהו והייתה עקרת בית במשרה מלאה (ראו ע"א 286/55 וולפוביץ' נ' פישר, פ"ד יא (1) 379 וע"א 624/71 מדינת ישראל נ' פרידמן, פ"ד כו(1) 718). אכן, פסק הדין בפרשת אי.איי.ג'י משנה מעט את ההלכה שנקבעה מלפני עשרות שנים, באופן שניתן להתחשב באפשרות שהאלמנה תצא לשוק העבודה בעת חישוב הפיצויים, מקום שמוכח כי אפשרות זו היא אפשרות סבירה ואינה תיאורטית בלבד.

יתרה מכך, בפרשת אי.איי.ג'י הסביר כב' השופט רובינשטיין, כי גם אם מגיע בית המשפט למסקנה שהאפשרות שהאלמנה תצא לשוק העבודה היא אפשרות סבירה, אין מקום לעריכת חישוב מדויק ואין מקום להניח שהאישה תממש את מלוא פוטנציאל השתכרותה. בהקשר זה נקבע, כי יש לקחת בחשבון, בין היתר, את תקופת האבל, את העובדה שהאלמנה נשארה לבדה עם ילדים קטינים שיש לגדל וכיוצא באלה נסיבות שימנעו ממנה לחזור למעגל העבודה. זאת ועוד, ההלכה שנקבעה בפרשת אי.איי.ג'י התייחסה לאלמנה אקדמאית שקיבלה תעודת הוראה שבית המשפט המחוזי קבע לגביה, כי "הדעת נותנת כי בשלב מסוים של חייה תבקש היא לעסוק במקצוע שרכשה (הוראה)". זאת בנוסף לעמימות הלא נוחה שאפפה "את עבודתה בימי הלימודים, כיוון שהיה תיעוד לעבודה במשרד אחותה, גם אם נטען כי היה פיקטיבי, בחלקו למשל, לצורך הבטחתה בביטוח הלאומי".

1. הנסיבות בעייננו שונות לגמרי. בניגוד לתובעת בפרשת אי.איי.ג'י, לתובעת כאן אין השכלה כלשהי, אין מקצוע מוגדר, כך שכושר השתכרותה מוגבל ממילא. יתרה מכך, עובר לפטירת המנוח, וכאשר האחרון היה מסייע בגידול הילדים, שכרה של האלמנה עמד על סך 1,200 ₪ לחודש בלבד. היום היא צריכה לטפל לבדה בשני ילדים קטינים בני 9 ו-7, ואין להניח שהיום היא תוכל לממש את פוטנציאל השתכרותה יותר מאשר עשתה בעבר. זאת ועוד, בחקירתה הנגדית הסבירה התובעת, כי היא נאלצה לצאת לעבודה על מנת לסייע לבעלה בפרנסת הילדים וזאת נוכח משכורתו הצנועה. הכנסתה של המשפחה היום, כמפורט לעיל, גבוה מהכנסת המנוח והאלמנה יחד ערב הפטירה, כך שאין לתובעת מניע לצאת למעגל העבודה. ברור כי חוסר רצונה של התובעת לצאת לעבודה אינו מונע התחשבות בשכרה ערב הפטירה נוכח החובה להקטין את הנזק, אך בוודאי שהוא מהווה שיקול חשוב בקביעת כושר ההשתכרות.
2. לאור כל המפורט לעיל, הנני סבור כי האפשרות שהאלמנה תצא למעגל העבודה ולהשתכר שכר מינימום היא אפשרות תיאורטית בלבד, אינה ממשית ועל כן, לא ניתן להתחשב באפשרות זו בעת עריכת החישוב. חישוב הקופה המשותפת יעשה על בסיס שכרה של האלמנה עובר לאירוע התאונה (1,200 ₪) ובתוספת הפרשי הצמדה להיום בסך של 1,429 ₪.

חישוב ההפסד בשנים האבודות

1. קופה משותפת בעבר 8,429 ₪ (כולל הצמדה). לעתיד – 8,929 ₪ (כולל הצמדה).

התקופה הראשונה

מיום הפטירה (23/7/07) ועד היום (5 שנים וארבעה חודשים): מדובר ב-6 ידות, שווי כל ידה עומד על סך 1,405 ₪, כך שמדובר בהפסד חודשי בסך 5,595 ₪ = 1,405 – 7,000

ההפסד בתקופה זו מסתכם בסך: 358,080 ₪ = 64X 5,595

סכום זה בתוספת ריבית מאמצע התקופה עומד על סך 373,620 ₪.

התקופה השנייה

מהיום ועד 15/4/21 – אז מגיע הבן רביע לגיל 18 (101 חודשים). מדובר ב-6 ידות, שווי כל ידה 1,488 ש"ח, וההפסד החודשי מסתכם בסך: 6,012 ש"ח = 1,488 - 7,500

ההפסד המהוון בתקופה זו מסתכם בסך: 535,068 ₪ = 89X 6,012

התקופה השלישית

מיום 16/4/21 ועד 11/6/23 אז מגיעה הבת דואא לגיל 18 (26 חודשים). מדובר ב-5 ידות ושליש ידה, שווי כל ידה 1,674 ₪ וההפסד החודשי מסתכם בסך 5,826 ₪.

ההפסד בתקופה זו בהיוון כפול מסתכם בסך 113,754 ₪ = 0.7779 X 25.1 X 5,826

התקופה הרביעית

מיום 11/6/23 ועד 15/4/24 – אז מגיע הבן רביע לגיל 21 שנים (10 חודשים). מדובר ב-4 ידות ו-2/3, שווי כל ידה 1,913 ₪, וההפסד החודשי מסתכם בסך 5,587 ₪.

ההפסד בתקופה זו בהיוון כפול מסתכם בסך: 40,226 ₪ = 0.72 X 10 X 5,587

התקופה החמישית

מיום 15/4/24 ועד 11/6/26 – אז מגיעה הבת דואא לגיל 21 (26 חודשים). מדובר ב-4 ידות ושליש, שווי כל ידה 2,061 ₪, וההפסד החודשי מסתכם בסך 5,439 ₪.

ההפסד בתקופה זו מסתכם בסך: 97,181 ₪ = 0.71185 X 25.1 X 5,439

התקופה השישית

מיום 11/6/26 ועד 21/6/47 – אז היה מגיע המנוח לגיל הפרישה (252 חודשים). מדובר ב-4 ידות, שווי כל ידה 2,232 ₪ וההפסד החודשי מסתכם בסך 5,268 ₪.

ההפסד בתקופה זו מסתכם בסך: 660,291 ₪ = 0.671 X 186.7957 X 5,268

ההפסד לאחר גיל הפרישה

1. החישוב בתקופה זו קצת מורכב. אילו המנוח היה ממשיך לעבוד היה צובר זכויות פנסיוניות מלאות, וזאת נוכח גילו הצעיר במועד הפטירה. על כן, ניתן להניח כי בהגיעו לגיל 67, היה מקבל המנוח פנסיה בשיעור 70% משכרו, קרי בסך 5,250 ₪. זאת ועוד, בתקופה זו היו מקבלים בני הזוג קצבת זקנה לזוג בסך 3,339 ₪ לחודש (כולל תוספת ותק) . היום ועקב הפטירה תקבל האלמנה קצבת זקנה ליחיד בסך 2,222 ₪ (כולל תוספת ותק). זאת בנוסף לפנסיה שיש להניח כי האלמנה תצבור עד הגיעה לגיל 67 שנים עקב עבודתה היא, בסך 1,000 ₪.

ההכנסה המשותפת לולא הפטירה מסתכמת, אם כן, בסכומים שלהלן:

9,589 ₪ = (קצבת זקנה) 3,339 + (פנסיה של האלמנה) 1,000 + (פנסיה של המנוח) 5,250

מדובר ב-4 ידות, שווי כל ידה עומד על סך 2,397 ₪, כך שההפסד החודשי שנגרם לאלמנה עקב הפטירה מסתכם בסך:

3,970 ₪ =1,000 – 2,222 – 2,397 – 9,589

ההפסד בתקופה זו מסתכם, אם כן, בסך:

184,700 ₪ = 0.36065 X 129 X 3,970

מסכום זה יש לנכות את החסכון בהפרשות המנוח לקרן הפנסיה ואשר מסתכמות בשיעור של כ-5% משכרו בהתאם לתלושי השכר. בהתאם לכך, יש לנכות מן הפיצוי סכום של כ-22,500 ₪ לעבר וסכום של 98,000 ₪ לעתיד.

הפסדי הפנסיה שנגרמו לאלמנה עקב הפטירה, לרבות הפסדי קצבת הזקנה, מסתכמים בסך 64,200 ₪.

סיכום ההפסד בשנים האבודות

1. ההפסד שנגרם לתובעים בשנים האבודות עקב פטירת המנוח מסתכם כדלקמן:

א. הפסד בעבר - 373,620 ₪

ב. הפסד מהיום ועד גיל 67 - 1,446,520 ₪

ג. הפסד לאחר גיל 67 - 64,200 ₪

______________________________________

סה"כ - 1,884,340 ₪

אובדן שירותי אב ובעל

1. כאמור, במועד הפטירה היה המנוח צעיר, בן כ-27 שנים בלבד, והוא הותיר אחריו אלמנה ושני ילדים קטנים, שהיו בגילאי שנתיים וארבע שנים. אין ספק, כי עקב הפטירה נגרם לתובעים נזק נוסף בשל אובדן שירותי אב ובעל המתבטא באובדן התרומה שלו לטיפול במשפחה ובביצוע עבודות משק הבית.
2. בהתחשב בגיל המנוח במועד הפטירה וגילאי הילדים שהוא הותיר, הנני סבור כי פיצוי בסך 200,000 ₪ בראש נזק זה הינו פיצוי הולם וראוי.

נזק לא ממוני

1. בגין נזק ללא ממוני, מגיע לתובעים פיצוי בסך 49,051 ₪, כולל ריבית מיום התאונה.

הוצאות קבורה

1. אין ספק שנגרמו לאלמנה הוצאות קבורה כפי שנטען על ידה. יחד עם זאת, התובעת לא צירפה קבלות, חשבוניות או כל ראיה אחרת שיש בה כדי לתמוך בטענותיה לעניין שיעור ההוצאות שנגרמו לה.

יתרה מכך, התובעת זכאית לקבל מהמל"ל מענק פטירה בסכום של כ-7,500 ₪. בהתחשב בכל האמור, הנני מעריך את הוצאות הקבורה שנגרמו לתובעים בסך 15,000 ₪, מעבר למענק שהתובעים קיבלו או זכאים לקבל מהמוסד לביטוח לאומי.

ניכויים

1. עקב הפטירה קיבלו התובעים קצבת שאירים ולאחר מכן החלו לקבל קצבת תלויים. כמו כן, זכאים התובעים למענקי לימודים על פי חוק משפחות חד הוריות, הכל כפי שפורט בחוות דעתו של שי ספיר מיום 2/2/12, עליה לא חלקו התובעים.

הסכומים שקיבלו התובעים מהמל"ל עקב הפטירה ושהם זכאים לקבל, מסתכמים בסכום כולל של 1,166,511 ₪. סכום זה יש לנכות מן הפיצוי שייפסק לתובעים.

סוף דבר

1. לסיכום, נזקי התובעים מסתכמים כדלקמן:

א. הפסד בשנים האבודות - 1,884,340 ₪

ב. אובדן שירותי אב ובעל - 200,000 ₪

ג. נזק לא ממוני - 49,051 ₪

ד. הוצאות קבורה ומצבה - 15,000 ₪

_________________________________________

סה"כ - 2,148,391 ₪

מסכום זה יש לנכות את תשלומי המל"ל בסך 1,166,511 ₪ , והיתרה לתשלום תעמוד על סך 981,888 ₪.

1. אשר על כן, הנני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים יחד, באמצעות בא כוחם, סכום של 981,888 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 149,345 ₪. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאותו מועד ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ז חשון תשע"ג, 12 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.

הוקלד ע"י קטיה סימה