בפני | כב' השופט רמי חיימוביץ |
תובע | מייק ואן קול באמצעות עו"ד עידן למדן |
נגד |
נתבעת | מדינת ישראל באמצעות עו"ד דב גוטליב |
התובע הגיע להיכל בית-המשפט בתל-אביב כשבכליו אולר. התפתח דין ודברים עם מאבטחי משמר בתי המשפט שבסופו עוכב ונאזק. לטענת התובע מאבטחי משמר בתי המשפט פעלו שלא כדין ואף היכו אותו וגרמו לו חבלות גופניות ופגיעה בשמו הטוב. הנתבעת טוענת כי המאבטחים פעלו כדין, בעיקר נוכח התנהלות התובע שסירב לשתף פעולה ועיכב את כניסת הקהל להיכל, ומכחישה את טענות התובע כי הוכה.
לאחר שמיעת הראיות מצאתי לדחות את התביעה.
השתלשלות האירועים
- התובע, יליד 27/10/45. במועד הרלבנטי היה שמו מיכאל מלמד, וכך הוא מופעי במסמכים.
- ב- 14/9/03 הגיע להיכל ביהמ"ש בת"א כשהוא על רולר-בליידס ובידו תיק. בשער עמד המאבטח תמיר שוורץ. התובע נשאל אם בכליו כלי נשק והשיב בשלילה. מר שוורץ ערך חיפוש בתיק ומצא בו אולר (מוצג 17 למוצגי הנתבעת). התובע טוען כי האולר משמש אותו לתחזוקת הרולר-בליידס ולכן לא סבר שמדובר בכלי נשק שאסור להכניסו לביהמ"ש.
- בין התובע לבין מר שוורץ התפתח דין ודברים שתוכנו שנוי במחלוקת. אין חולק כי למקום הגיעו מאבטחים נוספים ובהם אחראי המשמרת מתן תמרי, וכי בסופו של האירוע נאזק התובע והובל לחדר צדדי בבית-המשפט. בהמשך פונה, לבקשתו, לבי"ח. לאחר כיומיים הגיע התובע שוב להיכל ביהמ"ש גם הפעם האולר היה בכליו. גם בפעם הזו לא הצהיר על האולר וזה ונתגלה בחיפוש.
המחלוקות
- התובע טוען כי המאבטחים פעלו שלא כדין, כי אין זה בסמכותם לעכבו שכן לא היווה סיכון כלשהו וכי בהמשך איבדו את עשתונותיהם, היכו אותו וחנקו אותו. הנתבעת טוענת כי מאבטחי משמר בתי המשפט פעלו בהתאם לסמכותם שבחוק ולנסיבות בשטח וכי עיכובו של התובע ואיזוקו נבעו מכך שהחל לצעוק, התעקש להיכנס להיכל ביהמ"ש עם האולר ומנע כניסתם של אנשים אחרים פנימה. הנתבעת מכחישה מכל וכל שהתובע הוכה ע"י המאבטחים.
הערה לעניין גלגולי ההליך
- תביעה ראשונה בגין האירוע הוגשה ב-2005 בבית-המשפט בהרצליה (ת.א. 32676/05). ב-7/5/08 נמחקה התביעה מחוסר מעש, ובקשה לחידושה נדחתה (8/12/09). התביעה הנוכחית הוגשה ב-11/5/10 ונתבעו בה המדינה ועמה מר שוורץ ומר תמרי. המדינה הודיעה על מתן חסינות לשני המאבטחים והתביעה כנגדם נדחתה (9/2/11). התובע ערער על דחיית התביעה כנגד המאבטחים וערעורו נדחה (19/6/13). בהמשך הגישה גם המדינה בקשת רשות ערעור על החלטתי שלא לחייב את התובע בהפקדת ערובה, ובקשתה נדחתה.
- לצורך קידום ההליך והואיל ואין באפשרות התובע לשלם על חוות דעת רפואית הופרדה שאלת האחריות משאלת הנזק, ובאחריות זו נדון עתה.
סמכויות משמר בתי המשפט
- התובע החזיק בכליו אולר אותו ביקש – גם אם בהיסח הדעת – להכניס לבית-המשפט. דומה שאין צורך של ממש להרחיב על האינטרס הציבורי שבמניעת הכנסת אולר למקום ציבורי כמו בית-המשפט. אולר הוא כלי פוגעני ומסוכן, והכנסתו להיכל בית-המשפט היא עבירה פלילית לפי סעיף 256 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 ודינה שנתיים מאסר.
- מאבטחי משמר בתי המשפט מחזיקים בסמכות חוקית לבצע חיפוש בכליהם ובגופם של באי בית-המשפט וכן הם מחזיקים בסמכויות עיכוב ואף מעצר במסגרת תפקידם. המצב החוקי נותח בהרחבה בפסק דינו של כב' השופט איתי הרמלין בת"ק 3756-06-14 שם טוב נ' הנהלת בתי המשפט [16/9/14]) ובתמצית אומר כי מקור הסמכות הוא בהחלטת שר המשטרה מ-10/1/95, שניתנה מכוח הסמכות שניתנה לו בסעיף 4 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969. כיום נתונה הסמכות בידי השר לביטחון פנים מכוח סעיף 82 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996. כתב ההסמכה האמור הוצג ע"י הנתבעת (מוצג 6 למוצגיה) ואינו שנוי במחלוקת.
- נמצא כי המאבטחים פעלו מכוח סמכות חוקית, כי הבדיקה בכליו של התובע נעשתה כדין, וכי משנמצא בכליו של התובע אולר עלה חשד לביצוע עבירה והתקיימו התנאים לעיכובו ואף למעצרו. המחלוקת היא אפוא בשאלה האם התנהלותם של המאבטחים כלפי התובע חרגה מסמכותם החוקית, האם היה מוצדק לאזקו בפומבי והאם היכו אותו – פעולה שהיא, בוודאי, פסולה מכל וכל. על מנת לבחון סוגיה זו נפנה לגרסאות הצדדים ולראיות שהוצגו.
ניתוח הראיות
- התובע העיד כי עם מציאת האולר הציע למאבטח, מר שוורץ, להשאיר את האולר בידיו כל עוד הוא שוהה בביהמ"ש, אך המאבטח סירב לעשות זאת והודיע לו מידית שהוא מעוכב לחקירה משום שניסה להבריח נשק קטלני. התובע מוסיף וטוען כי בהמשך הגיע אחראי המשמרת מתן תמרי שהודיע לו כי הוא עצור ואז זרקו המאבטחים את תרמילו על הרצפה, פיזרו את תכולתו וכשהתכופף כדי לסדר את החפצים הפילו אותו, אזקו אותו ואז החלו לתקוף אותו ולהכותו. בהמשך הובל לחדר שבו החל מר תמרי לחנוק אותו ולהכותו כשהוא אזוק.
- עדות התובע היא עדות יחידה של בעל דין במשפט אזרחי על כל המשתמע מכך (סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971). גרסתו הועלתה במספר הזדמנויות, כולל תלונותיו סמוך לאירוע, ונמצא כי במהלך הזמן חלו בה שינויים. טענתו כי הציע להשאיר את האולר בידי המאבטחים לא נשמעה במועדים מוקדמים יותר ועלתה רק לקראת ההוכחות. הטענה כי המאבטחים זרקו את תיקו על הרצפה ופיזרו את הדברים (סעיף 13 לתצהיר; עמ' 21, 6) סותרת את דבריו בתחילת הדרך אז טען כי לא הספיק להחזיר את חפציו לתיק לאחר החיפוש (סעיף 10 לתלונתו מ-16/9/03). טענתו כי הוכה אינה מגובה בראיות והמסמכים הרפואיים סתרו אותה. המסמכים מלמדים שהתובע סבל אמנם משריטות בידיים (כנראה מהאזיקים) אך יתר טענותיו הופרכו. טענתו כי נחבל בעין נסתרה שכן בתיק הרפואי נרשם כי הדימום בעין הופיע מספר ימים לפני האירוע. וטענתו לחבלות במצח נסתרה משום שדבריו נסמכו על רישום בכתב יד שהוסף ע"י מאן דהו למסמכי המודפסים של בית-החולים. בביהמ"ש אף הוצג המסמך המקורי ללא התוספת בכתב יד ולא עלה בידי התובע להסביר את הפער בין המסמכים (ראו בעמ' 26).
- למול עדות התובע נמצאת עדותם של מר שוורץ ומר תמרי. שני המאבטחים הכחישו מכל וכל כי התובע הוכה. מר שוורץ העיד כי הוא זה שהציע לתובע להפקיד את האולר בידי המאבטחים עד סיום עניינו בביהמ"ש אך התובע סירב לעשות זאת (הפוך מגרסת התובע). לטענתו התובע הרים את קולו, טען שאין למאבטחים סמכות למנוע ממנו להיכנס לביהמ"ש, גידף את המאבטחים והתנהלותו יצרה תור של אנשים שלא יכלו להיכנס לביהמ"ש. לפיכך החליט לעכבו והזעיק את אחראי המשמרת. מר תמרי העיד כי התובע גידף אותו, לא שיתף פעולה והפריע לכניסת אנשים להיכל ביהמ"ש. לפיכך הודיע לתובע כי הוא מעוכב והחליט לעצרו בשל החזקת הסכין. שני המאבטחים העידו כי התובע סירב למסור את ידיו לצורך איזוק ולכן "הורד" לרצפה בכוח סביר ונאזק.
- עדויותיהם של מר שוורץ ומר תמרי היו אמינות וקוהרנטיות ונתמכו בשורה ארוכה של מסמכים מזמן אמת בהם דוחות אירוע שנרשמו מיד לאחר המקרה (מוצגים 9 ו-10) תחקיר שערך משמר בתי המשפט (מוצג 11), בירור של הביקורת הפנימית של הנהלת בתי המשפט (מוצג 8) ועדותו של מר שוורץ במשטרת ישראל (מוצג 12). ברי כי מדובר במסמכים ובראיות שכולם מאותו מקור, ולכן יש לבחון אותם בזהירות, אולם כולם מציגים גרסה דומה ותומכים בעדות המאבטחים. אכן קיימים הבדלים מינוריים בין הגרסאות אולם כולן מתארות התנהלות דומה של התובע, כולל דברים שהטיח במאבטחים, טענתו כי הם פועלים בחוסר סמכות משום שאינם שוטרים וחוסר שיתוף הפעולה. למעשה דברים דומים עולים גם מהודעת התובע במשטרה בה מסר כי הוא סבור שמותר לו להחזיק באולר בביהמ"ש וכי אמר למאבטחים שאינם שוטרים. בכך מחזקים דברי התובע את גרסת הנתבעת והעדים מטעמה.
- סיכום הראיות מוביל למסקנה שהתובע לא עמד בנטל להוכיח את תביעתו. גרסתו נסמכת על דבריו בלבד. נפלו בה סתירות ולא הובאו ראיות שיתמכו בה. מנגד הוצגה גרסה הגיונית סבירה ועקבית של הנתבעת והמאבטחים מטעמה. בנסיבות אלו יש לדחות את התביעה.
סוף דבר
- התובע ביקשה להכניס לבית-המשפט אולר. מהראיות עלה כי במקום להפקיד את האולר ולהיכנס להיכל המשפט פתח בעימות עם המאבטחים באופן שגם עיכב כניסתם של אזרחים אחרים לתוך בית-המשפט. בנסיבות אלו, והואיל והתעורר חשש סביר לביצוע עבירה של הכנסת כלי פוגעני לבית-המשפט, היו המאבטחים מוסמכים לעכבו ואף לעצרו. טענות התובע כנגד התנהלות המאבטחים לא הוכחו ואף נסתרו בראיות. מנגד הוצגה גרסה ברורה ועקבית של המאבטחים. בנסיבות אלו, והואיל ונטל ההוכחה מוטל על התובע, תביעתו נדחית.
- התביעה נדחית התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 15,000 ₪.
ניתן היום, ח' סיוון תשע"ה, 26 מאי 2015, בהעדר הצדדים.