בפני בית הדין תביעת התובעת לגמלת הבטחת הכנסה מיולי 2009 ואילך.

הנתבע טען כי לתובעת נכסים השוללים את הזכאות לגמלה וכי יש לזקוף לה הכנסה רעיונית השוללת גמלה אף היא.

העובדות

1. התובעת מתגוררת בג'אבל מוכבר בבניין בן שני אגפים, כאשר כל אגף בן שתי קומות. במבנה ארבע דירות מאוכלסות.
2. באגף אחד מתגוררת התובעת בקומה העליונה, ותחתיה בקומת הקרקע מתגורר בן גיסה. באגף השני מתגוררת בקומת הקרקע משפחת אחי התובעת שנפטר, אלמנתו וילדיו, ומעליהם מתגורר בן אחיה של התובעת.
3. כמו כן לחמיה המנוח של התובעת נכס פרטי בן קומה אחת בסוואחרה אלשרקיה.
4. התובעת הגישה תביעה חוזרת לגמלת הבטחת הכנסה ביום 14/3/10.
5. הצדדים הסכימו כי הנתבע אינו טוען עוד ליישום סע' 19 לחוק. (פרו' 7/11/12 ע' 1)
6. הוסכם כי המחלוקת מתייחסת למועד מיולי 2009.
7. לא הייתה מחלוקת לגבי התייצבות התובעת בשירות התעסוקה .(פרו' ע'1 שם)

המחלוקת

1. מה הזכויות של התובעת בנכסים שבג'אבל מוכבר ובסוואחרה.
2.  מה השווי של הנכסים שיש לייחס לתובעת לצורך חוק הבטחת הכנסה.
3.  מה ההכנסה הרעיונית מאותם נכסים אשר ייקבע כי שייכים לתובעת, על פי המבחנים שנקבעו בחוק הבטחת הכנסה ובתקנות הבטחת הכנסה.

מבוא

1. יש לציין לעניין העדויות כי מטעם התביעה התייצבו התובעת, בתה וסופיאן בן גיסה המתגורר באחת הדירות בבניין בג'בל מוכבר ואילו מטעם המוסד הוזמנו עדים אולם חוקרי המוסד לא התייצבו ולא נחקרו, השמאי הוזמן, לא התייצב, לא נחקר וחוות דעתו צורפה לכתב ההגנה. העד נידאל עזוז זעיתר התייצב, אך לא נחקר על ידי בא כח הנתבע, והעדה סאנה זעתרה ,בת התובעת הוזמנה מטעם הנתבע ,התייצבה ונחקרה.
2. חוות דעת השמאי צורפה לכתב ההגנה, אולם השמאי לא התייצב ולא נחקר. יודגש כי לעניין חוות דעת השמאי משלא נחקר אין לייחס לה משקל כלשהו. (ראה בל (י-ם) 2988/01 עבאד ג'אבר נ' המוסד לביטוח לאומי , סעיף 13 לפסק הדין(פורסם בנבו)), וכן בל 2167/00 סיעד רוסילה נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו)). וכך נאמר בפסק דין רוסילה : "בכל הנוגע לחקירה הנגדית דינו של עד מומחה כדין כל עד אחר. כאשר מוגשת חוות דעת מומחה בכתב נוהגים על פי הוראות סעיף 26(א) לפקודת הראיות, המקנות ליריב זכות כמעט מוחלטת בחקירה נגדית של המומחה (י. קדמי על הראיות חלק שני, עמ' 569)".
3. העד המומחה – השמאי אף בפנינו לא התייצב והנתבע לא ביקש על אף הזדמנות שנוצרה לאחר מועד ההוכחות , לראיות חדשות ,לזמנו לחקירה. משכך, "דין חוות הדעת כדין תצהיר שמי שנתנו לא התייצב לחקירה על תצהירו ואין לה כל משקל ראייתי...". חרף זאת ולמעלה מהצורך נתייחס גם לגוף חוות הדעת שצורפה לכתב ההגנה.

הכרעת הדין

1. חוק הבטחת הכנסה תשמ"א – 1981 (להלן: החוק) קובע בסעיף 9 (ג) מהו נכס, ובסעיף 10 (א)(9) מהי הכנסה. תקנה 10 לתקנות הבטחת הכנסה (להלן: התקנות) קובעת את כללי חישוב הכנסה רעיונית אף אם אין מופקת מנכס הכנסה.
2. בתצהיר התובעת מאשרת התובעת כי היא מתגוררת בבניין בין שני אגפים וארבעה יחידות דיור. עוד היא מאשרת כי הבנייה הושלמה, לרבות עבודות הגמר, כחודשיים לפני פטירת בעלה המנוח ואז נכנסו להתגורר בדירה . התובעת מאשרת בתצהירה כי היתר הבניה של בית המגורים על שם בעלה וכן מאשרת כי הנכס באלסוואחרה אלשרקיה הוא ירושת חמיה ל-7 ילדיו, בית בן קומה אחת, שלושה חדרים, סלון, מטבח ושירותים, אשר לגרסתה עזוב כיום. עוד היא מציינת ומדגישה כי אין קרקע עודפת סביב לבית שם. לטענתה לא כל הבית של בעלה, אף כי אין לה ידיעה בדבר היורשים או צו ירושה. התובעת טוענת כי אין קרקע עודפת מסביב לנכסים הנ"ל ולכן לטענתה יש חשד לטעות בזיהוי של הנכס. יודגש, כי לטענת התובעת הבניין בג'בל מוכבר נבנה במימון משותף של הדיירים ולכל אחד מדיירי הבניין יש חשבון מים, חשמל וארנונה בנפרד.
3. לא למותר לציין כי התובעת ובעלה המנוח הם בני דודים עוד לפני נישואיהם. לכך חשיבות הבאה לביטוי בעדות סופיאן המצביע על ההיגיון שבהיות הקרקע בג'בל מוכבר "משפחתית" ולא רק של המנוח . וכך אומר:

"ש. מי עשה את כל הבניין.

ת .באופן כללי, ארבעה אנשים שותפים בזה, משקל עד מאה אלף ₪. באה חשבונית אלף ₪ כל אחד שלם, חלקו. החלקה ירשנו אותה. לא יכולנו כל אחד לבנות לבד.

ש. אמרת שהחלקה הזאת אתם ירשתם. איך אתה יחד עם דודך יחד עם בן דודך מהצד השני.

ת. כולם היא ובעלה ואבי כולם בני דודים, הסבא הוא אח. זה דרך סבא ירשנו. כל החלקה גרים הרבה מהמשפחה, כולם זעתרי. זה יצא לנו החלקה בסוף.

ש. זה מאיזה סבא.

ת .מסבא של אבי. סבא שלי הוא דוד של התובעת. אח של אבא שלה.

ש. סבא זה בעלה ירש, הוא היה הבן שלו.

ת. בן דודו ירש ג'מיל. פתחי הוא בן אחיה. פתחי הוא דאוד חסאן זעתרי. אני גם זעתרי.

ש. כמה אחים היו לו.

ת. אבא שלי ועוד אחד. כלומר שניים...." (דגש שלי ש.ש.)

1. בחקירת בתה של התובעת (נ/4), עולה כי להורי אביה של הבת (דהיינו בעלה של התובעת), יש בית שירש בסוואחרה מאביו. (עמ' 2 שו' 11). לדבריה "אמי מתגוררת שם וגם אחיי ומתגוררים כאן ומתגוררים כאן". על כך נשאלת מדוע מתגוררים בשני בתים ושוכרים בג'בל מוכבר ועונה "התנאים שאנו חיים בהם ועניין תעודות הזהות גורמים לאנשים לשכירות בתים בירושלים... לא יכולה לקבוע לפעמים באים לירושלים ויושבים ימים או חודשים והשאר יושבים בסוואחרה שרקיה". יתר על כן, בת התובעת לא ידעה לומר היכן בדיוק שוכרים בג'בל מוכבר. לעומת זאת בתצהירה הצהירה על כל פרטי הבניין והשתלשלות העניינים. בסעיף 8 ו-9 היא מתייחסת לכך שלא ביקרה באלסוואחרה אלשרקיה אולם בנ/4 (עמ' 1 שו' 10) היא אומרת "אני רוצה לספר לך את האמת, אני ובעלי התגוררנו בסוואחרה אלשרקיה במשך שנה לערך...". מיקומו של הבית שם ידוע לה לפי התצהיר. בעדותה כעדת הנתבע חזרה על דבריה שבחקירה ולא שינתה דבר.
2. היתר הבנייה בג'בל מוכבר (נ/2) רשום על שם שניים. האחד אבו זעתר אחמד מוסא בעלה של התובעת והשני חמודה גאד אללה אימאן. לא ברור מי הוא ואין התייחסות הצדדים לכך .היתר הבנייה הוא ל"בנין חדש 4 יח"ד דיור".
3. לטענת התובעת פרט לדירה בה היא מתגוררת שאר הדירות בג'בל מוכבר אינן שלה .
4. הנתבע טען כי בעלה המנוח הוא זה ששילם מס על הנכס בג'בל מוכבר בשיעור 66,194 ₪ ולכן כל הנכס שלו. כראיה הוצג שובר.(נ/1) התובעת נשאלת ועונה:

"ת. הם שלמו את זה ביחד. כל הארבעה שלמו."(ע' 4ש' 1-2).

1. סופיאן המתגורר באחת הדירות והוא בן אחיו של אחמד בעלה המנוח, נשאל באותו עניין ועונה כי בזמנו המנוח רשם על שמו אך כולם שילמו.(ע' 8 ש' 27-33 וע' 9 ש' 1-3). על פי עדותו כל הוצאה בנוגע לנכס התחלקה בין כל הארבעה. סופיאן מעלה מיוזמתו את קיומו של כתב העברה ויתור בין המנוח לבין ג'מיל על מחצית הנכס. מסמך זה הוצג לבית הדין במסגרת הודעה שצירף ב"כ התובעת. משכך עדות סופיאן נתמכה במסמך, המחזק את מהימנותו. משגם התובעת וגם סופיאן העידו, קוהרנטית כי כל אחד מהארבעה המתגוררים בדירות בפועל שילם את המס על אף שהקבלה על שם המנוח, אזי הוכח להנחת דעתנו ע"י התובעת שלא הכל שולם ע"י בעלה המנוח. נ/1 לפיכך, מעיד על מבצע התשלום, אולם במקרה שלפנינו ספציפית אין בכך לאשר שהוא נשא בתשלום לבדו. הנחה זו נסתרה בעדות סופיאן וכן בכתב הויתור המצביע כי בפועל גם המנוח לא חשב שהכל שלו.
2. יתר על כן סופיאן נחקר ואומר(ע' 9ש'22 ואילך):"

ש. אם יבואו בני דודך רוצים לפנותך מהבית הם יכולים.

ת. לא. כי כל המשפחה יודעת שזה שלי.

ש. ממתי אתה מתגורר בבית זה.

ת. חמש שש שנים.

ש. מ 2006.

ת. כן. חמש שנים.

ש. מי משלם ארנונה

ת . לבית שלי. אני.

ש. אתה יכול להעביר לי חשבון ארנונה על שמך.

ת. כן. וגם חשמל וגם ארנונה כי המים עדיין על שם של המנוח." (דגש שלי ש.ש.)

גרסתו מתיישבת עם גרסת התובעת וכן עם המסמכים שהגיש לאחר מכן.

1. בתום ישיבת ההוכחות ניתנה החלטה לפיה "נוכח העובדה שסופיאן התחייב להמציא מסמכים, יש מקום להמתין עם המשך ההליך עד להגעת המסמכים. הצדדים יודיעו תוך 45 ימים אם יש צורך בדיון הוכחות נוסף או שניתן לסכם או שיגיעו להבנה בהליך זה" (עמ' 16 לפרו' סעיף 2 להחלטה).
2. בהמשך להחלטה זו הגישה התובעת ייפוי כוח בלתי חוזר החתום על ידי המנוח, בעלה של התובעת, המעביר את זכויותיו במחצית הבניין נשוא היתר הבנייה (שתי דירות) לג'מיל חסאן אבו זעיתאר אחיה של התובעת. על כן לכל הפחות נסתרה לכאורה במסמך טענת הנתבע כי כל המבנה של בעלה המנוח. ייפוי הכח נעשה טרם פטירת המנוח.
3. כמו כן הוגשה הצהרה חתומה על ידי כל יורשי המנוח על פי דין , התובעת ובניה ובנותיה, ולפיה בנכס נשוא בקשת ההיתר שמספרו 51142 (בג'בל מוכבר) יש ארבע דירות המוחזקות על ידי בעליהן : "ג'מיל חסאן אבו זעתר, פתחי דאוד חסן זעתרא, סופיאן מוחמד מוסא זעתרא והתובעת אלמנת המנוח אחמד מוסא זעתרא וכי כל ארבע הדירות הן בבעלות המחזיקים הנ"ל שמתגוררים בהן ".
4. הנתבע הגיש תגובה ביום 5.3.12 לפיה לאחר בחינת המסמכים עולה כי מדובר במסמכים חסרים אולם לא ביקש לחקור על המסמכים שהוגשו. התובעת הודיעה כי היא מוכנה להגיש תצהיר בנוגע למסמכים אולם זאת לא נעשה על ידה ובתאריך 27.6.12 ניתן פסק דין המוחק את התביעה. לאחריו הוגשה בקשה מוסכמת לביטול פסק הדין ולמתן צו לסיכומים. זאת ללא תצהיר נוסף כפי שהתחייבה התובעת אך גם בלא בקשה כזו מהנתבע. משכך אין לשלול ערך ראייתי מהמסמכים שהוגשו על ידי התובעת בהודעתה ,כטענת הנתבע בתגובתו.
5. אמנם לייפוי הכח לא צורף חוזה ולא הוכחה פעולה מכוחו ומשקלו מוגבל על פי הפסיקה , אך הוא מהווה תנא דמסייע לעדות סופיאן, אשר נזכר בו במהלך חקירתו, ובכך יש במסמך לחזק את מהימנות דברי העד. מתווספת לכך הודעת הצדדים בעלי הנכס שצורפה אף היא.
6. לסיכום ביניים יאמר כי גרסת התובעת ביחס לשני הנכסים נתמכה בעדות העדים מטעמה והיתה עקבית ומגובה במסמכים, אף אם משקלם נמוך. על כן יש להעדיף את גרסתה על פני גרסת הנתבע.

הנכס בסוואחרה אלשרקיה

1. מדובר בנכס המהווה בית ישן בן קומה אחת כולל שלושה חדרים מטבח ושירותים.
2. התובעת טוענת כי אין קרקע עודפת ואילו הנתבע טען כי יש קרקע עודפת על פי חוות הדעת של השמאי .מבלי לגרוע מקביעתנו במבוא כי אין כל משקל לחווה"ד , נבדקה היא גם לגופה.
3. הערכת שווי הדירה ב סוואחרה אלשרקיה, מתייחסת ל"אומדן שווי שוק של בית מגורים וקרקע עודפת". על כך העיד סופיאן:"ש. מה שטח הקרקע עליה בנוי הבית. ת. לא יודע. מכל כיוון שלוש ארבע מטר וזהו"(ע' 9).
4. התובעת עצמה עמדה בכל תוקף על כך שאין כל קרקע עודפת בחקירתה הנגדית(ע' 7 ש' 15-23, ע' 8 ש' 4 ). באשר לקרקע העודפת מאחר ובחוות הדעת מדובר על קרקע בשטח של כאלפיים מ"ר שהוא מרחב גדול מדי מכדי שיהיה מדובר בטעות סופר, משלא התייצב השמאי ולא התאפשר לתובעת לחקור את השמאי על כך, הרי שיש לקבל את טענתה של התובעת כי בפרט לעניין הקרקע העודפת אין לעשות שימוש בחוות הדעת של השמאי ואין לזוקפה לתובעת כהכנסה רעיונית או בכלל.
5. על כן אכן נוצר הספק לגבי קיומה של קרקע עודפת . משכך אין לזקוף הכנסה מקרקע עודפת בסווחרה אל שרקיה לתובעת.
6. עוד, חווה"ד נוקטת לשון "שווי שוק מוגדר כתמורה כספית או שווה ערך שבה תבוצע עסקת מקרקעין בין מוכר מרצון לקונה מרצון בתנאי שוק חופשי...".

כבר בשלב זה אנו יודעים כי לבית זה יש שבעה יורשים. משכך, לא מתקיימים תנאי השוק הרגילים. אין מדובר במוכר מרצון אלא בשבעה מוכרים וכתוצאה יש להעריך את השווי באופן שונה מכותרת זו שבחוות הדעת.

1. יתר על כן, השמאי עצמו מציין "במציאות הגדרה זו אינה מתקיימת במלואה, המידע אינו שלם לשני הצדדים בעסקה. קיימת מערכת לחצים הפועלת על הצדדים... כתוצאה מכך בעסקאות של נכסים בעלי מאפיינים דומים עשוי להתקבל פיזור מחירים בטווח ממוצע של חמישה אחוז בהתאם למורכבות הנכס ואף למעלה מזה בנכסים עם מאפיינים מיוחדים...". (דגש שלי ש.ש.) ברי אפוא כי קביעותיו של השמאי בחוות דעתו לעניין הבית ,משלא לקחו את נוכחותם של שבעה יורשים, אין בה את הדיוק אף מעבר לסטייה של חמישה אחוז.
2. השמאי מציין כי הוצג בפניו אישור מטעם מנהל שירותי מחנה קלנדיה המאשר כי הנכס רשום על הייג'א חאדר עוואד. אישור זה תוקפו המשפטי מוגבל עד מאד ולא יכול להוות אסמכתא מבחינת בית הדין. האישור לא צורף לחווה"ד שהוגשה וגם מטעם זה אין להתייחס אליו.
3. חוות הדעת בשומה מתייחסת לבית עצמו וקובעת את ערכו נוכח היותו 90 מ"ר הכולל סלון שלושה חדרי שינה מטבח וחדר רחצה, ו"נוכח מיקומו של הנכס, ושטחו "וכל שאר נתוניו כמפורט לעיל. השווי על פי חוות הדעת הוא לפברואר 2010 - 383,000 ₪.
4. לטעמו של בית הדין גם אם ניתן היה לזקוף לתובעת סכום כהכנסה רעיונית היה זה הסך לעיל כשהוא מחולק לשבע (1/7 מהירושה)= 54,714 במכפלת שמונה אחוז (על פי התקנות )= 4,377 ₪ לחלק ל 12, (על פי התקנות) = 364.7 ₪. לכאורה זהו הסכום אשר יש לנכות מגמלת הבטחת הכנסה של התובעת בגין הבית בסוואחרה אלשרקיה כהערכתו.
5. אולם, מסכום זה יש להפחית חמישה אחוז לכל הפחות באשר מדובר במכירה של מס' יורשים ולא מוכר מרצון לקונה מרצון וכן יש להפחית אחוזים נוספים ששיעורם אינו ידוע על פי אמירת השמאי לשינוי בתנאי השוק, כן יש להפחית ערך בשיעור לא ידוע מאחר ולא הוכח כי לבית מחובר שטח של 2,000 מ"ר שאף הוא נלקח בחשבון בהערכה של הבית כאמור בחוות דעת של השמאי. ברי כי בהעדר שטח כזה יורד ערכו ולשם כך לא צריך להיות שמאי.
6. על כן, למעשה, על פי המידע שבפנינו והטעויות או הספיקות שהועלו לעיל גם בדבר תוכן חוות הדעת בעניין הבית בסוואחרה אלשרקיה אין לזקוף לתובעת כל הכנסה רעיונית מנכס זה.
7. באשר לשומה של הקרקע העודפת (בסך 48,000 ₪), כאמור לא נוכל להתייחס לעניין זה בשל המחלוקת על עצם קיום הקרקע העודפת ומשלא נחקר השמאי. על כן לא ניתן לזקוף בגין קרקע זאת ככל שהיא קיימת בכלל וככל שהיא ירושת המנוח ,כל הכנסה רעיונית לתובעת.
8. על כן מתקבלת טענת התובעת כי אין לזקוף לה הכנסה רעיונית או אחרת מנכס זה בסוואחרה אלשרקיה. הנתבע הוכיח חלק שביעי בירושה אך לא הוכיח ערך ממנו ניתן לגזור סכום.

הבית בג'בל מוכבר

30. נחזור כי לחוות הדעת אין משקל אך בכ"ז עלינו לבודקה. כבר בחוות דעת של השמאי מפורט מפורשות בכל דירה מי מתגורר. (עמ' 4 רישא). כך גם בפירוט כל דירה ודירה כתוב למגורי מי היא משמשת. כך שבפועל חוות דעת השמאי מאששת את גרסת התובעת לגבי המגורים בפועל בכל דירה.

31. על פי חוות הדעת בפני השמאי לא הוצג היתר "לא הוצג בפניי היתר במידה וקיים בנכס". בפנינו הוצג היתר על שם המנוח. אולם בהמשך כותרת התכנון כתוב "הוצג בפניי אישור מטעם מנהל שירותי מחנה קלנדיה כי הנכס רשום על שם הייג'א חאדר עוואד". תמוהה בעינינו אמירה זו שכן מדובר בנכס בג'בל מוכבר (השוכן דרומית לירושלים במיקום ובהקשר אוכלוסייתי ומגורים שונה לחלוטין ) ולא ברור הקשר בין מנהל שירותי מחנה קלנדיה, לבין נכס זה. לא למותר לציין כי משפט זה מופיע באופן זהה גם בחוות הדעת ביחס לנכס בסוואחרה אלשרקיה, האם הועתק בטעות לפה? שאלה זו אין עליה מענה מאחר והאישור עצמו לא צורף לחוות הדעת. בהקשר זה יש ללא ספק לפגום בתוכן חוות הדעת לגופה.

32. כפי שציינו לעיל גם התובעת וגם סופיאן העידו כי כל הארבעה המתגוררים בדירות שילמו את

חלקם בכל עלות. נשאל ועונה:" ש. למה ההיתר על שם הדוד שלך אם הבית שאתה מתגורר בו הוא שלך .

ת. הספור הזה הוא לפני שמונה שנים, היתה חלקה לכל המשפחה, חלקו את החלקה, בניינו עליה את הבית ובחרנו את הדוד, כל דבר כל גרוש שהוא שילם התחלקנו ארבעה אנשים, אני הוא ג'מיל ופתחי בן אחיה.

ש. איך אתם משלמים,

ת. אפילו המיסים הוא שילם אך אסף מאתנו ושלמנו. אני לא זוכר כמה. כמעט 60,000 ארבעים אלף₪. כולנו ביחד. בסוף הוא אמר יפוי כח בלתי ח וזר, יש בין אחמד המנוח לג'מיל , יפוי כוח, היה ביניהם. בדבר ויתור. אני עוד לא קבלתי מאז שנפטר. אני לא. אך בין המנוח ג'מיל לפתחי יש. אביא1כל מה שיש לי, כי זה דבר אמיתי." ע' 8 ש' 27 -33)(דגש לי ש.ש.).

33. סופיאן גם העיד כי הקרקע היא משפחתית לכתחילה, הגם שלא הוצגו מסמכי מס רכוש

לאשש זאת. הנתבע לא סתר טענה זו אף לא באישור תשלום המס, כאמור לעיל. זאת מאשרת הבת בעדותה(ע' 13 ש' 2):

" ת. מה שאני ידעתי שהבניין הזה הוא משותף לדוד שלי אח של אמי, לבן דודי, לבן של אח של אמי אני לא יודעת על סכומים אך הכל היה משותף." היא גם מאשרת כי לנכס בסווחרה יש מס' יורשים (ע' 13 ש' 9). העדה סננא , מטעם הנתבע, חזרה על האמור בחקירתה ולא היה בעדותה לחזק את גרסת הנתבע.

34. יתר על כן, לו הדירות היו של התובעת ובעלה , היתה יכולה לשכן שם את ילדיה אולם

מחקירתה עולה כי בנה הנשוי מוסא גר עימה בדירתה (ע' 7 ש' 8-14 ) וכך גם שני בנים נשואים ושלוש בנות(ע' 8 ש' 8-14). לכך אין הסבר הגיוני אלא אם שלוש הדירות האחרות בנכס אינן שלה. עניין זה דווקא מתיישב היטב עם הדו"ח הרב שנתי שהגיש מוסא אבו זעיתר – בנה – מיום 26/12/05 בו הוא מצהיר כי הוא מתגורר בג'בל מוכבר ותחת הכותרת שם בעל הנכס כתוב שמה של אימו . הוכח כי הוא מתגורר בדירת המגורים של אימו , בה היא גרה, בג'בל מוכבר. על כן אין בכך כל הוכחה לבעלותה על שאר שלוש הדירות ,ההיפך. גם דין טענה זו של הנתבע להידחות.

35. טוען הנתבע כי בעלות במקרקעין נקנית ברישום על פי סע' 7 לחוק המקרקעין תשכ"ט-

1969 גם חזקה יש להוכיח. הנתבע לא הוכיח אף לא אחת מזכויות אלו לגבי הנכס בג'בל מוכבר פרט לדירת מגוריה עליה לא היתה מחלוקת. יתר על כן גם פסק הדין בב"ל 10722/05 ,של בעלה המנוח נגד המוסד ,אינו מעיד על בעלותו בכל הנכס בסוואחרה אל שרקיה אלא על מגוריו שם וצריכת החשמל. אין הוא מתייחס לשאלת הירושה וחלקיה , כך גם מתייחס רק למגורים בפועל בדירה בג'בל מוכבר ולא לבעלות על מכלול הנכס. שכן שם השאלה היתה "תושבות" ומרכז חיים ולא הכנסות. כך עולה מפורשות מתוכן ההודעה שעל סמכה ניתן פסק הדין מיום 28/7/05(נ/3).

36. מסקנתנו היא כי הנתבע לא הוכיח בעלות של התובעת על שלוש הדירות במבנה בג'בל

מוכבר , והתובעת הפריכה הנחה זו שהושתתה על היתר הבניה ותשלום המס, באמצעות עדויות ומסמכים אחרים. משלא הרים הנתבע את הנטל המוטל עליו בדבר קיום הכנסה בכלל והכנסה רעיונית בפרט דין התביעה של התובעת להתקבל גם ביחס לבית בג'בל מוכבר. גם בגין נכס זה אין לזקוף לה הכנסה זאת מעבר לכך שאין כלל להתייחס להערכת השמאי לגבי נכס זה מהטעמים שפירטנו לעיל.

37. בנסיבות אלו תביעת התובעת מתקבלת בשלמותה. אין לנכות מגמלתה כל הכנסה.

38. בנוסף, הנתבע ישלם שכ"ט ב"כ התובעת בסך 5,500 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום . אם לא ישולם במועד יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, י"ד אייר תשע"ג, (24 אפריל 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

החתימה המקורית של נציג הציבור מצויה בתיק בית הדין.