1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בעבירה של כניסה למגורים מתוך כוונה לבצע עבירה.

בתאריך 7.6.10 התקיימה הקראה והנאשם כפר בעובדות כתב האישום ונקבע דיון להוכחות.

בתאריך הקבוע להוכחות לא הותר לנאשם להיכנס לישראל והדיון נדחה, בישיבה הנדחית הותלו ההליכים אך בתאריך 3.7.12 הובא הנאשם ולבקשת הסניגוריה הציבורית התיק נדחה ובהמשך שוחרר הנאשם בערבויות מתאימות והתיק נקבע להוכחות ליום 15.11.12.

בתאריך זה שוב לא התייצב הנאשם, כנראה בהעדר אישור מכוחות הבטחון להיכנס לישראל.

2. בדיון שהתקיים בתאריך 16.12.12 הנאשם לא התייצב והמאשימה ביקשה להתלות את ההליכים ואילו ב"כ הנאשם ביקשה להורות על ביטול כתב האישום.

3. סעיף 94 א (א) מקנה לביהמ"ש סמכות להתליית הליכים בכל שלב מאז הגשת כתב האישום, אם נוכח שלא ניתן להביא את הנאשם להמשך משפטו.

סבור אני שאכן זה המקרה בו אין להורות על ביטול כתב האישום (שמשמעותו זיכוי) שכן מדובר בנאשם שבשלב זה לא ניתן להביאו למשפט וייתכן שמניעה זו תוסר אם הדבר יתאפשר ויותר לו להיכנס לישראל.

אין מקום להורות על ביטול כתב האישום בנסיבות אלה.

אשר על כן, אני מורה על התליית ההליכים כנגד הנאשם.

העתק החלטה זו יישלח לצדדים.

ניתנה היום, ד' טבת תשע"ג, 17 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.