בפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף עקב תאונת דרכים.

הנתבעת, לא חלקה על חבותה לפיצוי התובע על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה- 1975 (להלן: "החוק"), אך ביקשה כי תשלום פסה"ד יותנה בכפוף להמצאת אישור משרד הרישוי לעניין תוקף רישיון הנהיגה של התובע בזמן אירוע התאונה מיום 30.4.09 ואני נעתר לבקשתה.

לגופו של עניין, התובע יליד 1965, בן 44 במועד התאונה מיום 30.4.09 וכיום בן 48.

עובר לתאונה עבד התובע בעבודות בניין.

עם זאת, אין מחלוקת, לאור חקירתו בביהמ"ש במסגרת ק.מ. מורחב ולאור דו"ח רציפות בעבודה של המל"ל אשר הוגש לי (סומן מ/2), לא עבד התובע בצורה רציפה ושנה קלנדרית מלאה אלא עבד מס' חודשים בעבודות מזדמנות ואצל מעסיקים שונים בכל שנה עד כי בשנת 2005 (4 שנים לפני התאונה) לא עבד כלל.

לא ניתן להתעלם מנתונים אלה כאשר אפסוק את הפיצוי לתובע במסגרת "החזרת מצב לקדמותו".

כמקובל בתיקים מעין אלה, כאשר נטענו טענות לנכות בתחומים רפואיים שונים, מינה ביהמ"ש מומחים רפואיים מטעמו.

בתחום האורתופדי, עקב הטענה לפגיעה בגב ובצוואר, מונה האורתופד ד"ר רייכל מיכאל.

ד"ר רייכל בחן את מצבו של התובע עובר לתאונה ותוך שהוא לוקח בחשבון את העובדה שלתובע אכן היו שינויים ניווניים שאינם קשורים לאירוע התאונה ובליטות דיסק, קבע לתובע בכל זאת 5% נכות צמיתה, על פי מחצית סעיף הסל 35(1)(ב).

לא נשלחו שאלות הבהרה לד"ר רייכל ע"י מי מהצדדים והוא אף לא נחקר על חוות דעתו.

בנסיבות אלה ולאחר שהמומחה נתן את דעתו בחוות הדעת לעניין מצבו הגופני של התובע מבחינה אורתופדית לפני התאונה ולאחר שקשר את הקשר הסיבתי הרפואי בין הפגיעה בתאונת הדרכים ובין הנכות שנקבעה במחציתה של סעיף הסל, אני מתקשה לקבל את טיעוניה של הנתבעת בסיכומיה, כי ביהמ"ש צריך להתערב במסקנה הרפואית ולדחות את הטענה לנכות עקב העדר קשר סיבתי.

גם שיתוף הפעולה או אי שיתוף הפעולה הנטען ע"י הנתבעת של הנבדק – התובע בבדיקתו נלקחה בחשבון ע"י המומחה שחזקה עליו (כל עוד חזקה זו לא נסתרה) ששקל את כל השיקולים הרפואיים בהקשר זה.

אשר על כן, לא מצאתי לנכון להתערב במסקנה הרפואית של ד"ר רייכל בדבר קיומה של נכות רפואית בשיעור 5%.

בנוסף, טען התובע לקיומה של נכות נפשית עקב תאונת הדרכים.

בעניין זה מיניתי את המומחה הפסיכיאטר, ד"ר רסאם כנאענה, אשר קבע לתובע 5% נכות זמנית עקב תסמונת פוסט-טראומתית (סעיף 34(ב)(1)(2)) במחציתו למשך שנתיים, לאחר מכן קבע, כי הנכות הצמיתה תעמוד על שיעור של 2.5% בלבד בתחום הנפשי.

לא למדתי מסיכומי הנתבעת, כי היא חולקת על מסקנה רפואית זו ושוב עלי להדגיש שגם במקרה של ד"ר כנאענה לא נשלחו שאלות הבהרה ו/או הנ"ל נקרא להעיד על חוות דעתו.

עם זאת, ציינה הנתבעת בסיכומיה, כי התובע לא עמד בחובת "הקטנת הנזק" וזאת לאור סעיף 7 בחוות דעת המומחה, לפיו הפסיק התובע את הטיפול הקבוצתי, דבר שבוודאי לא היה בו כדי לשפר את מצבו הנפשי.

לא למדתי מתוך חווה"ד של המומחה על הצורך בלקיחת תרופות פסיכיאטריות ע"י התובע, למרות שהתובע טען בתוקף בעדותו, כי הוא לוקח תרופות אלה, אם כי לא זכר את שמן.

כן לא למדתי על הצורך בטיפולי שיחות אצל פסיכולוג, כאלה או אחרות (למעט הטיפול הקבוצתי). בהקשר זה יש לציין, כי התובע העיד שהיה ב- 3,4 טיפולים במרפאה לבריאות הנפש בכרמיאל וכן נעזר באשתו לצורך שיחות (כאשר נשאל לגבי עזרת צד ג').

על מנת להשלים את התמונה בעניינו של התובע אציין, כי התובע הציג אישור של רופא תעסוקתי (מסמך מ/1) של שירות התעסוקה אשר נאמר בו: "מוגבל בעבודה בגבהים ובעבודת לחץ. יכול לעבוד בניקיון". האישור מתאריך 2/2011.

ביחס לשכרו של התובע עובר לתאונה, התובע טען בסיכומיו כי יש לפצותו על בסיס שכר של 4,145 ₪ ברוטו לחודש ומשוערך ליום התביעה – 4,550 ₪.

ב"כ הנתבעת טען לעומת זאת, כי לאור העדר רציפות בעבודה יש לקחת בחשבון חלק יחסי של השכר, יחסית לחודשי העבודה מידי שנה ולהעמיד את בסיס השכר על סך של 1,200 ₪ בלבד.

התובע טוען, כי נתוני התיק לרבות מסמכי אי כושר שהמציא למשך 93 ימי העדרות מהעבודה, כאשר לטענת בא כוחו הסיבה לאי המצאת מסמכים נוספים של אי כושר מקורה במגבלה מתן אפשרות לנתינת מסמכים נוספים שכאלה, הטיפולים השונים (24 טיפולים פיזיותרפיים וטיפולים נפשיים), מצביעים על כך כי יש לפצותו על פי 10% נכות תפקודית, תוך התחשבות באפשרות, כי היה מתקדם בעבודתו, ושכרו היה צפוי להיות גבוה יותר בהמשך.

ב"כ הנתבעת לעומת זאת דוחה את הטענה לנכות תפקודית וכי נתוני התיק והנכויות הנמוכות מאוד מצביעים על כך כי לא ניתן לפצות את התובע אקטוארית אלא פיצוי גלובאלי בלבד לעתיד, שלא צריך לעלות על 5,000 ₪.

התובע מכל מקום לא חזר לכל עבודה לאחר אירוע תאונת הדרכים נשוא התביעה והוא חי כיום מהבטחת הכנסה מהמל"ל בשיעור של 2,300 ₪ לחודש בלבד.

על פי עדותו ניסה להשתלב אצל דודו העובד כקבלן ניקיון אך דודו סירב לקבלו לעבודה.

התובע לא ניסה לחזור לעבוד כשומר או כמתדלק דלק ומכל מקום, על פי עדותו, אינו מסוגל לעבודה פיסית.

לאחר בחינת טענות הצדדים בסיכומיהם, עיון במסמכים שצירפו הצדדים, בחווה"ד הרפואיות של המומחים מטעם ביהמ"ש ובעדותו של התובע במסגרת ק.מ. מורחב, אני נותן בזאת את פסיקתי:

1. כבר ציינתי כי אין בדעתי להתערב במסקנה הרפואית של מומחי ביהמ"ש בתחום הנפשי והאורתופדי ומשכך אני קובע, כי נכותו המשוקללת הרפואית של התובע הינה בשיעור של 7.38%.

2. הגעתי למסקנה, כי לאור השילוב של נכות אורתופדית נמוכה (בין השאר על רקע מצב רפואי קודם) ונכות נפשית נמוכה מאוד כנכות צמיתה, אני קובע כי לתובע 7% נכות תפקודית בלבד.

3. לאור עברו התעסוקתי הבעייתי מאוד של התובע, אין בדעתי לפצותו פיצוי אקטוארי מלא לפי 7% מבסיס שכר כזה או אחר והפיצוי יהיה גלובאלי, כפי שאחשב בהמשך.

4. לעניין בסיס השכר – אודה על האמת, התיק מציב קושי. מצד אחד הציג התובע בתביעתו 4 תלושי שכר מארבעת החודשים לפני התאונה. בחודש 1/2009 השתכר 4,000 ₪ נטו; בחודש 2/2009 השתכר 3,000 ש"ח נטו; בחודש 3/2009 השתכר 3,000 ש"ח נטו; ב- 4/2009 השתכר 4,000 ש"ח נטו.

מדובר בסכום של 3,500 ₪ בממוצע ל- 4 החודשים שלפני התאונה, אך תלושים אלה אינם משקפים ואינם יכולים לשקף את המצב האמיתי של התובע, אשר בפועל לא עבד שנה מלאה אלא מס' חודשים מצומצם כל שנה, כאשר כאמור 4 שנים לפני התאונה לא עבד כלל.

לאחר התלבטות, אני אקח בסיס שכר של 2,500 ₪ לחודש, ואודה על האמת, כי בסכום זה יש בו כדי להטיב עם התובע לאור נתוני התיק.

5. 7% מתוך 2,500 ₪, המדובר בהפסד של 175 ₪ על פי מקדם היוון של 171 למשך עוד 19 שנות השתכרות, הסכום הינו – 29,925 ₪ ובעיגול - 30,000 ₪.

אני מפצה את התובע על פי שיטה גלובאלית בשיעור של 60% בלבד מתוך הסכום האמור והפיצוי יעמוד אפוא על 18,000 ₪.

זהו הפיצוי בראש נזק של הפסד השתכרות לעתיד.

6. ביחס לעבר – גם כאן לאור אי רציפות בעבודה אני מתקשה להאמין שהתובע היה ממשיך ועובד עוד מס' חודשים ברצף, וזאת לאור ניסיון העבר המלמד על כך שעבד מס' חודשים בודד בכל שנה ואפצה את התובע לפי 2,500 ₪ X 3 חודשים. המדובר בסכום של 7,500 ₪. לאור העובדה שנכותו הנפשית של התובע היתה 5% למשך שנתיים ותוך דחיית עמדת בא כוחו שלא הוכחה כלל בדבר מגבלה בנתינת מסמכי אי כושר נוספים, כאשר אני דוחה לחלוטין את הסכומים המופרזים והלא פרופורציונאליים בחישובי ב"כ התובע לעניין הפסדי השתכרות חלקי בעבר, אני אוסיף סכום גלובאלי של 3,500 ₪ ואעמיד את הפיצוי לעבר על סך כולל של 11,000 ₪.

7. אני דוחה לחלוטין את הטענה לפיצוי בראש נזק של הפסד פנסיה ותנאי סוציאלים, כפי שדרש התובע, וזאת לאור עברו התעסוקתי של התובע והעובדה שלא היתה לו רציפות בהפרשות לפנסיה בכל אחת מהשנים.

8. ביחס לראש הנזק הלא ממוני של כאב וסבל – על פי נכות רפואית של 7.38% משוכללת בתוספת ריביות ובניכוי גיל, אעמיד את הסכום על סך של 11,000 ₪.

9. ביחס לעזרת צד ג' בעבר והוצאות בעבר (נסיעות ותרופות) – אני מקזז את הסכום שהתובע קיבל בגין תשלום תכוף בסך 5,000 ₪ אל מול הוצאות נטענות בעבר ועזרת צד ג' בעבר. יש לזכור, כי לתובע היה 5% נכות נפשית למשך שנתיים ונכות זו בשילוב של הנכות האורתופדית לא מן הנמנע שהצריכה עזרה, אם בשיחות עם אשתו כפי שהעיד ואם בעזרה אחרת.

10. בשל ספקותיי ביחס לעתיד בכל הנוגע לצורך בטיפולים נוספים או בתרופות, כאשר לגבי עזרת צד ג' התובע יזדקק אולי לעזרה מינורית, אפסוק סכום גלובאלי של 1,500 ₪.

11. סה"כ ראשי הנזק לפיצוי הם כדלקמן:

א. כאב וסבל – 11,000 ₪.

ב. הפסד השתכרות לעבר – 11,000 ₪.

ג. הפסד השתכרות לעתיד – 18,000 ₪.

ד. מרכיב הוצאות בעבר, לרבות עזרת צד ג' – קוזזה אל מול התשלום התכוף.

ה. עזרת צד ג' והוצאות לעתיד – 1,500 ₪.

סה"כ: 41,500 ₪.

כל זאת בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 11% + מע"מ בתוספת אגרת בימ"ש ששילם התובע.

סכומים אלה תשלם הנתבעת לתובע תוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן בזה פטור מיתרת אגרת בימ"ש.

תשלום סכום הפיצוי מותנה בהצגת רישיון נהיגה בר תוקף ליום התאונה.

ניתן היום, ז' תשרי תשע"ד, 11 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.