1. התביעה שבפניי היא תביעה נזיקית שהגיש התובע בגין נזקים אשר נגרמו לו, לטענתו, נוכח התנהלות רשלנית, ונוכח מצגי שווא שהוצגו בפניו על ידי נציגים מוסמכים של עיריית ירושלים בכל הנוגע לזכאותו לרישיון רוכלות ולהפעלתו בעיר ירושלים.
2. התובע טוען כי המוסמכים מטעם העירייה, או לכל הפחות אלו שהציגו עצמם כמוסמכים, דוגמת ממלא מקום הממונה על רישוי עסקים, מנהל מחלקת רישוי ופיקוח ואף סגן ראש העיר, הציגו בפניו שורה של מצגים ברורים ושאינם משתמעים לשני פנים, אשר גרמו לו לפעול ולהרע את מצבו.

עוד טוען התובע כי כאזרח מהשורה הוא לא ידע ולא צריך היה לדעת מה הם המבנה הארגוני ומארג הסמכויות אצל הנתבעת, ועל כן פעל בהתאם להוראות שניתנו לו על ידי אותם פקידים.

עוד טוען התובע כי הנתבעת ממשיכה לסכל את ניסיונותיו להשיג רישיון רוכלות שיתאים למגבלותיו הפיזיות, הבריאותיות והאחרות.

1. לטענת התובע, הנתבעת הציגה בהגנתה גרסה פתלתלה ולא ברורה, אשר במהלך שלב הבאת הראיות קרסה כמגדל קלפים, כאשר כל טענה שעלתה, הוכחה כלא נכונה ושאינה משקפת את המציאות.
2. לטענת הנתבעת, לתובע ניתן אישור זמני לדוכן רוכלות במידות 2X1.2X 2.15. עוד לטענתה, במועד כלשהו שלפני 15.5.08 פעל התובע על דעת עצמו, ללא אישור, ובניגוד להתחייבותו הראשונית ולאישורים הזמניים שקיבל, יצק משטח בטון בגודל של כ- 18 מ"ר ועליו קבע מבנה מפח במידות החורגות מהמידות שאושרו אשר לו נוסף מחסן, לו לא היה זכר באישור הזמני או בבקשות התובע.

לטענת הנתבעת, פסק הדין בעניין יזדי (עת"מ (מינהליים י-ם) 8580/08 יזדי נ' עיריית ירושלים (פורסם במאגרים, 23.12.08)) קבע שאין אפשרות לקיים דוכן רוכלות במבנה קבוע או מחובר באופן כלשהו והוא חייב את העירייה לשנות את המדיניות שלה, ואף ששינתה אותה חזור ושנה, אין בכך כל פסול, כפי שקבע בית המשפט העליון בעניין הרוכלים בשוק.

עוד לטענת הנתבעת, מעולם לא היה לתובע דוכן מתאים או "נכון" והאישור הזמני פקע מאליו מרגע שבו התובע הפר את תנאי האישור הזמני.

לטענת הנתבעת, ביום 11.5.08 פנה התובע שוב, על דעת עצמו ומבלי שעבר דרך המחלקה לרישוי עסקים, לסגן ראש העיר דאז, הרב יהושע פולק, וקיבל ממנו, כנראה אחרי שהציג בפניו את האישור הזמני, מכתב המופנה לחברת החשמל לחיבור המבנה לחשמל.

1. לטענת הנתבעת, התובע פנה בכמה וכמה דרכים בניסיון לאשר בדיעבד את מעשיו, מעשים שעשה על דעת עצמו, בניגוד לאישורים, בניגוד לדין, בניגוד להתחייבותו ובניגוד לדברים מפורשים שאמר לו סגן הממונה על רישוי עסקים דאז, עקיבא יוסף.

לטענתה, היה אמנם רצון מצד העירייה להיענות לבקשותיו החריגות של התובע, כפי שמתבטא הדבר ברישומו של חנוך כהן מיום 19.5.08, במכתבו של יצחק לוי מיום 25.5.08, בכינוס ועדת חריגים ובשיחות בעל פה. דא עקא, כל הניסיונות הללו לא נשאו פרי וביום 9.11.08 מסר לתובע ציון כהן, מפקח במחלקה לפיקוח עירוני בעירייה, הודעה בכתב לפיה עליו לפנות את כל שהקים.

1. התובע נתן עדות. מיכה וענונו, בעל דוכן רוכלות, העיד מטעמו.
2. מטעם הנתבעת העידו עקיבא יוסף – הממונה על רישוי עסקים בעיריית ירושלים מאז 2009 ומי שהיה סגן הממונה בתקופה הרלבנטית לתביעה; מאיר דדיה – הממונה על הפיקוח העירוני בעיריית ירושלים; שלום יהושע – מי שהיה במועד הרלבנטי מנהל נפת מזרח שבתחומה נמצא הדוכן; ציון כהן – פקח באגף לפיקוח עירוני; קטיה שמוחה – מפקחת בניה במחלקה לפיקוח על הבניה בעיריית ירושלים והרב יהושע פולק – שהיה במועד הרלבנטי סגן ראש העיר, מחזיק תיק תכנון ובנייה ויושב ראש הוועדה המקומית לתכנון ובנייה.
3. "תיק הרוכלות" שניהלה הנתבעת בעניינו של התובע הוגש כראיה וסומן נ/3.

העתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים

1. התובע פנה לבית המשפט המחוזי בעתירה מינהלית (עת"מ (מינהליים י-ם) 8926/08) בה העלה טענות דומות לאלה שהוא מעלה בתובענה זו. התובע ביקש כי יינתן צו זמני המונע את פינוי הביתן.
2. הבקשה לצו זמני נדחתה על ידי השופט נ' סולברג ביום 1.12.08. פסק הדין, אשר דחה את העתירה, ניתן ביום 22.6.09.
3. בפסק הדין קבע השופט סולברג כי התובע (העותר) בנה את משטח הבטון ואת הדוכן בניגוד להיתר שקיבל.
4. השופט סולברג נדרש בפסק הדין למספר טענות של התובע.

ביחס לטענת התובע כי הסתמך על "חוות דעת" של נציגי העירייה, אשר קבעה כי "הוחלט לאשר את הדוכן כמו שהוא", נקבע כי:

"טענת ההסתמכות על "חוות הדעת" הנ"ל (נספח 7 לעתירה), ראויה אמנם להישמע אך היא אינה חזקה דיה. מדובר במסמך פנימי של העירייה שבדרך כלל אינו נמסר למבקש הרישיון (בניגוד לשאר האישורים שנמסרו לעותר); עשרות פעמים שוחח העותר בטלפון ובעל פה עם פקידי העירייה וידע על הבעייתיות; ובעיקר, המסמך ניתן לעותר לאחר שחרג בפועל ממידות הדוכן שאושרו לו. כל אלה מלמדים על כך שהעותר לא סמך דעתו דווקא על חוות הדעת, בניגוד לנטען בעתירה ובהתאם לתצהירו של הממונה על הפיקוח"

בנוגע לטענה בדבר הבטחה שלטונית שניתנה לתובע נקבע כי:

"...עליו מוטל הנטל להוכיח כי ההבטחה ניתנה על ידי מי שהיה מוסמך לתיתה, שההבטחה היתה מסויימת, שנותן ההבטחה התכוון להקנות לה תוקף משפטי מחייב, שההבטחה הובנה כך על ידו, כי נותן ההבטחה הוא בעל יכולת למלא אחר ההבטחה וכי אין צידוק חוקי לשנותה או לבטלה...

בענייננו לא התקיימה הבטחה שלטונית אשר עליה יכול היה העותר להסתמך, מאחר וגורמי העירייה המוסמכים שנפגשו עם העותר, מר עקיבא יוסף ומר דדיה, הצהירו על אשר נאמר לעותר כי אל לו לחרוג מן המידות אשר קבועות בתנאים שנרשמו לו ברשיון הזמני."

1. בסוף פסק הדין כתב השופט סולברג:

"תוחלתו של העותר נכזבה. ניסיונותיו להכשיר את הדוכן עלו בתוהו, חרף משאבים כספיים ופעולות מול גורמי העירייה. ברם, אי בהירות מסויימת בדרך הילוכה של העירייה, טעות כזו או אחרת או רצון טוב של פקיד, כל אלה אינם מצדיקים סטייה משורת הדין. התחשבות יתרה בעותר, הריהי פגיעה בסביבתו ובציבור."

מעשה בית דין

1. לטענת הנתבעת, בפסק הדין בעתירה דחה בית המשפט המחוזי אחת לאחת את טענותיו של התובע. לטענתה פסק הדין בעתירה המנהלית מהווה מעשה בית דין, השתק עילה בשל זהות הצדדים, או השתק פלוגתא, באופן שהתובע מנוע מלקבל סעד בתביעה זו שהיא אותה הגברת בשינוי אדרת. לא ייתכן לקבוע עתה, בניגוד לפסק הדין בעתירה המינהלית, כי העירייה פעלה שלא כדין כלפי התובע או שהתרשלה כלפיו בכך שפינתה את הדוכן או בכך שלא חידשה את האישור הזמני שלו, בכך שלא נתנה לו רישיון רוכלות, גרמה לו להוצאות שווא או מנעה ממנו להשתכר.

לטענת הנתבעת, הסעד איננו חלק מהתנאים לקיומו של מעשה בית דין והיותו של הסעד שונה בין התובענות אינה משנה.

1. כפי שנפסק בע"א 9656/08 מדינת ישראל נ' סעידי (פורסם במאגרים, 15.12.11), כעיקרון אין מניעה כי פסק דין בהליך מינהלי (באותו מקרה - פסק דין שניתן על ידי בית המשפט הגבוה לצדק) יהווה מעשה בית דין בהתדיינות אזרחית מאוחרת ובפרט בנוגע להשתק פלוגתא, לגביו נקבע כי "בדרך כלל המסלול המשתיק בעל דין מלשוב ולהתדיין לגבי פלוגתא מסוימת שכבר הוכרעה בהליך אחר, אינו צריך לעורר קשיים מיוחדים בהקשר זה" (ראו גם ע"א 457/87 ט. קרטין ושות' (1981) בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(4) 643, 649 (1990); ע"א 9211/09 איזוטסט בע"מ נ' דריזין (פורסם במאגרים, 4.7.12)).

יחד עם זאת, על מנת שייווצר השתק פלוגתא צריכים להתקיים ארבעה תנאים – שהפלוגתא העולה בהתדיינות השנייה זהה לזו שהועלתה בהליך הראשון, שהתקיימה לגביה התדיינות במסגרת ההליך הראשון, שהיא הוכרעה תוך קביעת ממצא פוזיטיבי ושההכרעה בפלוגתא הייתה חיונית לצורך ההכרעה באותו הליך (ע"א 9245/99 ויינברג נ' אריאן, פ"ד נח(4) 769, 795 (2004); עניין סעידי הנ"ל).

1. לטענת הנתבעת מתקיימים כל ארבעת התנאים – התובע העלה בעתירה המינהלית את אותן טענות, דובר על אותן עובדות ואותן שאלות משפטיות העולות מהן ובית המשפט דן באותן עובדות ובאותן שאלות, בית המשפט המחוזי הכריע באופן מפורש באותן טענות וקבע ממצאים פוזיטיביים לחובת התובע, וההכרעה הייתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בעתירה המינהלית.

לטענת התובע לא מתקיים התנאי השני, שכן בפני בית המשפט לעניינים מינהליים הועלו טענות הצדדים בכתב בלבד, לא התאפשרה חקירת העדים על תצהיריהם שהיו תצהירי תמיכה "בג"ציים" ובית המשפט דן בעתירה מבלי להיכנס כלל לשאלות עובדתיות אלא קבע ממצאיו על פי כתבי הטענות והמסמכים בלבד. בבית המשפט לעניינים מינהליים לא ניתנה לתובע ההזדמנות לחקור את העדים ולהפריך טענותיהם השקריות ומשכך יש לקבוע כי לא חל התנאי השני הדורש שלתובע היה יומו בפני בית המשפט בהתדיינות הראשונה.

1. המחלוקת, כפי שהוגדרה בפסק דינו של השופט סולברג, הייתה: "האם פעלה העירייה כדין כאשר פינתה את הדוכן מאחר ונבנה תוך חריגה ממה שאושר לעותר, והאם סרובה ליתן לעותר רישיון רוכלות לאחר שפג תוקפו של האישור הזמני, הוא כדין".

בכל הנוגע לטענה כי היה על הנתבעת ליתן לתובע רישיון קבוע, וכי המצג שהציגה לתובע הגיע כדי הבטחה שלטונית, אכן חל השתק עילה מכוח פסק דינו של בית המשפט המחוזי. טענות בסגנון זה הועלו בכתב התביעה, אולם סיכומי התובע התמקדו בטענה כי הנתבעת הציגה בפני התובע מצג שווא רשלני. הטענה לפיה הנתבעת יצרה כלפי התובע מצג רשלני על פיו יהיה זכאי להקים דוכן רוכלות באופן החורג מהמידות שאושרו לו מלכתחילה, ובכך גרמה לו נזקים, איננה בגדר המחלוקת שהועלתה בפני בית המשפט המחוזי במסגרת העתירה המינהלית, ואף אם נמצאות בו אמרות אגב הנוגעות לשאלה זו, אין בהן כדי למנוע מן התובע להעלות את הטענה בערכאה זו.

זאת ועוד, משנקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי כי "מכל מקום, אין באישורים שהוצגו או בחוות הדעת של הפיקוח העירוני כדי ליצור היתר לחרוג מן המידות שעליהן חתם העותר בבקשתו לרשיון, אותה חריגה שהביאה לסילוק הדוכן ולאי חידושו", הרי שהקביעות בדבר הסתמכותו של העותר על חוות הדעת והאישורים הופכות לקביעות שאינן נחוצות לצורך ההכרעה בעתירה, ומשכך אין בהן כדי ליצור השתק.

1. לכך יש להוסיף כי הקביעות שבפסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין המצג שיצרה הנתבעת כלפי התובע, אין בהן כדי לסתור את הטענה כי הנתבעת התרשלה בהתנהלותה כלפי התובע. כפי שנפסק בע"א 9211/09 איזוטסט בע"מ נ' דריזין (פורסם במאגרים, 4.7.12):

"אין די במקרה זה בקביעה לפיה קביעותיו הפוזיטיביות של בית משפט זה בבג"ץ 2445/06 מהוות השתק פלוגתא במסגרת ההליך האזרחי שהגישה המערערת. יש להמשיך ולבחון מהי המסקנה המשפטית הנגזרת מקביעה זו. בהקשר זה יש לתת את הדעת להלכה לפיה אין זהות מוחלטת בין עילת הסבירות במשפט המינהלי לבין הסבירות הנבחנת במסגרת דיון בעוולת הרשלנות (ראו למשל: עניין סעידי, בפסקה 23; ע"א 1617/04 כים ניר שירותי תעופה בע"מ נ' הבורסה לניירות ערך בתל אביב בע"מ, פסקה 24 (טרם פורסם, 29.6.2008); ע"א 2906/01 עירית חיפה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פסקה 42 (לא פורסם, 25.5.2006)). כך, יכול בית משפט זה, במסגרת עתירה לבג"ץ לקבוע כי אינו מתערב בהחלטה של רשות פלונית שכן זו אינה חורגת באופן קיצוני ממתחם הסבירות. יחד עם זאת, אין להקיש מכך כי המסקנה בנוגע להתרשלותה של אותה רשות במסגרת בחינת עוולת הרשלנות תהיה, בהכרח, זהה."

הדברים יפים אף לעניין קביעות בדבר קיומן של הסתמכות ושל הבטחה שלטונית, אל מול טענה בדבר מצג שווא רשלני.

מקביעותיו של השופט סולברג משתמע כי היו במקרה הנדון "אי בהירות מסויימת בדרך הילוכה של העירייה", "טעות כזו או אחרת" ו-"רצון טוב של פקיד", והשאלה שיש לבחון היא האם אלה הגיעו לכדי התרשלות של העירייה, למרות שלא הצדיקו סטייה משורת הדין במסגרת ההליך המנהלי.

השתלשלות טיפול הנתבעת בעניינו של התובע

1. על העובדות שלהלן אין חולק:

התובע הגיש בקשה לאשר לו להפעיל דוכן רוכלות.

ביום 13.2.08 ניתנה החלטת ועדת רוכלות להעניק לתובע אישור רוכלות זמני.

ביום 5.3.08 ניתן לתובע אישור זמני להקים דוכן רוכלות במידות 2X1.2X2.15 ברחוב מקסיקו. ביום 2.4.08 נתן יצחק לוי, הממונה על המחלקה לרישוי עסקים באותה עת, אישור זמני להקים דוכן במידות זהות ברחוב הסדנה 15, שתוקפו עד ליום 15.5.08.

התובע יצק במקום משטח בטון והקים דוכן במידות שחרגו מהמידות שאושרו לו.

ביום 19.5.08 חתם יצחק לוי על אישור זמני נוסף להפעלת הדוכן, עד ליום 31.7.08.

1. בתיק הרוכלות נ/3 מצוי פלט מאתר האינטרנט של הנתבעת שהופק ביום 25.6.08 ושכותרתו "מעקב אחר טיפול בבקשה לרישיון עסק" (המסמך צורף גם כנספח ו' לתצהיר התובע). על פי טופס זה נדחתה בקשת התובע ביום 21.5.08 על ידי הפיקוח העירוני.
2. ביום 25.5.08 פנה התובע ליצחק לוי, הממונה על רישוי עסקים, בבקשה כי ועדת חריגים תאשר לו לשנות את מידות הדוכן ל-2.4X1.8X2.5. בו ביום כתב לו יצחק לוי בתשובה כי "מדיניות העירייה הינה שלא לאפשר לדוכני רוכלות לחרוג מהקריטריונים שנקבעו לגבי גודל דוכן הרוכלות" וכי לא ניתן לאשר את בקשתו.
3. בהמשך פנה התובע לגורמים שונים אצל הנתבעת, לרבות אגף הייעוץ המשפטי ומבקרת העירייה, אך נמסר לו כי לא יקבל רישיון בשל העובדה שחרג מתנאי האישור שניתן לו. כל השגותיו של התובע נדחו, וביום 3.12.08, לאחר שנדחתה גם בקשה לצו מניעה שהגיש התובע במסגרת העתירה המינהלית, פונה הדוכן.
4. לטענת הנתבעת, שלושה טעמים הביאו לכך שהתובע לא קיבל בסופו של דבר את רישיון הרוכלות: האחד - משטח הבטון שנבנה במקום, השני - קיבוע הדוכן למשטח הבטון והשלישי – חריגת התובע מהמידות שאושרו לו.
5. אתייחס להלן לגרסאות הצדדים ולהתנהלות הנתבעת ביחס לכל אחת מהחריגות.

הצבת משטח הבטון

1. אין מחלוקת כי התובע הציב את הדוכן על משטח בטון.
2. עקיבא יוסף הצהיר כי מאחד ומדובר ברוכלות, אין נותנים היתר, אלא לדוכן זמני או עגלה ניידת, שאינם מהווים מבנה של קבע (סעיף 2 לתצהיר). בהתאם למדיניות העירייה נקבעו מידות לדוכן, ונקבע שיהיה נייד ולא מחובר לקרקע (סעיף 3 לתצהיר). לפי תצהירו, התובע הרחיב את הדוכן ואף חיבר אותו חיבור של קבע לקרקע, הגיעה תלונה, היא נבדקה ונמצאו החריגות (סעיף 3 לתצהיר).
3. מאיר דדיה - הממונה על הפיקוח העירוני, ושלום יהושע - מנהל נפת מזרח בפיקוח העירוני, ערכו ביקור במקום בו הוצב הדוכן ביום 15.5.08. התובע העיד כי מאיר דדיה הגיע למקום בגלל שהתובע הזמין אותו (עמוד 24 לפרוטוקול). לפי עדותו, דדיה התקשר אליו אישית הביתה וביקש ממנו להגיע. דדיה התקשר גם לשלום יהושע (עמוד 32 לפרוטוקול).
4. לשאלת בית המשפט מדוע הוא הגיע למקום השיב מאיר דדיה: "בדרך כלל כשאין להם החלטה, הם לא רוצים לקבל החלטה לבד, הם קוראים לי לבדוק את המקום, בדקתי את המקום וחד משמעית אני זוכר את זה, בדקתי ראיתי משטח בטון, אמרתי חד וחלק בשום פנים ואופן לא יהיה הדוכן פה אלא אם כן יקבל אישור מהפיקוח על הבניה" (עמוד 8 לפרוטוקול).
5. בדו"ח שערכו דדיה ויהושע יש התייחסות למידות הדוכן, אולם אין התייחסות לכך שקיים במקום משטח בטון.
6. לשאלה האם נכון שכאשר דדיה ביקר במקום הוא אמר שאסור שתהיה בטונדה, השיב התובע: "שלילי, לא אמר כלום על הבטון וזה גם לא עניינו" (עמוד 32 לפרוטוקול).
7. שלום יהושע הצהיר כי הדוכן היה מחובר לקרקע, ולפני שהוא הגיע למקום, הודיעה לו קטיה מהפיקוח על הבניה שהיא תטפל במשטח הבטון שהתובע בנה ולכן הוא לא התייחס לעניין זה בדו"ח שערך (סעיף 4 לתצהיר).
8. קטיה שמוחה היא מפקחת בניה במחלקה לפיקוח על הבניה בעירייה. היא הגיעה לדוכן, בעקבות תלונה, וראתה שיש במקום משטח בטון ואליו הותקן מבנה מחומר קל (סעיף 2 לתצהיר). קטיה שמוחה בדקה וראתה שלא הופק היתר בניה למשטח (סעיף 3 לתצהיר). לפי תצהירה: "ללא קשר לעניין רישיון העסק, במקום נעשתה עבירת בנייה, מכיוון שהוקם משטח בטון והותקן עליו דוכן, ללא היתר בניה, ובגלל סיבה זו, היו הדוכן ומשטח הבטון נהרסים" (סעיף 4 לתצהיר).
9. מאיר דדיה הדגיש כי מה שהפריע לו במיוחד בביקור ביום 15.5.08 היה משטח הבטון שאליו היה הדוכן מקובע (סעיף 4 לתצהיר).

מאיר דדיה העיד: "אני ראיתי את מיקום הדוכן, ברגע שראיתי משטח בטון אמרתי לפנות לפיקוח של הבניה" (עמוד 7 לפרוטוקול). עוד לפי עדותו: "מהרגע שיש משטח בטון, זה לא אחריות של רישוי עסקים, זה אחריות של הפיקוח על הבניה, זו בניה לכל דבר ועניין" (עמוד 8 לפרוטוקול).

לשאלה מדוע אין מסמך מהביקור שלו שמתעד את המסקנה הזו בנוגע למשטח הבטון השיב מאיר דדיה: "אף פעם אני לא מוציא מסמך, ברגע שאני מאשר אני מעביר מסמך לרישוי העסקים שאפשר לאשר כך וכך, ברגע שראיתי אותו מקובע על משטח בטון ביקשתי את האישור של הפיקוח על הבניה" (עמוד 9 לפרוטוקול).

לשאלה האם קיבל את האישור השיב מאיר דדיה: "עד היום לא, ולכן נתתי הוראה לפנות את הדוכן" (עמוד 9 לפרוטוקול).

1. לשאלה האם נכון שהוא הקים את הדוכן בלי היתר למידות חריגות ובלי שהיו לו היתר למשטח הבטון השיב התובע: "היו לי אישורים בעל פה מדדיה ומחנוך לגבי הבטון ומדדיה לגבי המידות ואם הם כך מתנהלים אני לא יכול לשנות את זה" (עמוד 33 לפרוטוקול). התובע חזר על הדברים בהמשך (עמוד 35 לפרוטוקול).
2. בתיק הרישוי שהוגש כראיה קיימת תרשומת של חנוך כהן מיום 19.5.08 – ארבעה ימים לאחר ביקורם של דדיה ויהושע במקום (צילום התרשומת הוגש בנפרד וסומן נ/1). חנוך כהן היה מתאם פעולות בניה ורישוי עסקים. התרשומת מופנית אל אורן. נראה כי מדובר באורן כהן, פקיד רישוי במחלקה לרישוי עסקים. לפי התרשומת:

"במקום נבנה בשטח רמפת בטון בשטח של כ- 18 מ"ר. ולכן הנושא טופל ע"י מפקחי הבניה בצו מינהלי להפסקת עבודה בתיק 08/4384.

מאחר ובמקום היה קיים רישיון רוכלות אשר פג תוקפו ומדובר ביציקת בטון ע"מ להציב את הדוכן אין מניעה לאשר את הבקשה. בתאום עם אופיר מאי גם יסגר תיק העבירה" (ההדגשה במקור, ע.כ.).

ממצא זה תומך בטענת התובע כי היה לו אישור בעל פה מחנוך בנוגע ליציקת משטח הבטון.

1. לאחר תרשומת זו של חנוך כהן, מופיעה בתיק תרשומת של אורן מאותו יום (19.5.08): "הונפק רישיון זמני לרחוב הסדנא 15 עד 31.7.08. הועברו הפניות למשטרה ולפיקוח העירוני לאישור לפני הנפקת רישיון קבוע".
2. באותו יום אף חתם התובע על מסמך המופנה אל מר חנוך כהן בעיריית ירושלים בו נכתב:

"מאחר שמיקום הדוכן נמצא בשטח בוצי, ובחורף יש שלולית מים ענקית, ולא ניתן להניח את הדוכן אלא על משטח בטון חזק ויציב, הנחתי משטח בטון לצורך קיבוע הדוכן, שלא ישקע ולא יצוף בימי הגשמים.

במידה שאתבקש לפנות את משטח הבטון הריני מתחייב לעשות זאת"

המסמך מהווה נספח א' למוצג ת/2.

לטענת התובע הוא נדרש לחתום על מסמך זה כתנאי לאישור המשטח. הראיות תומכות בעדות זו של התובע.

1. כאשר נשאל מאיר דדיה על התרשומת של חנוך כהן השיב כי הוא לא מכיר את חנוך כהן. לדבריו הוא גם לא מכיר את אורן, אך הוא מכיר את אופיר מאי (עמוד 9 לפרוטוקול).

כאשר התבקש מאיר דדיה להתייחס לתוכן התרשומת התנגד ב"כ הנתבעת וטען כי דדיה אינו יכול להשיב על מה שעשה אדם אחר (שם).

1. בתאריך 19.5.08, ארבעה ימים לאחר הביקור של מאיר דדיה, הופק רישיון זמני על ידי הממונה על המחלקה לרישוי עסקים, יצחק לוי. כאשר התבקש להתייחס לכך, השיב מאיר דדיה: "אין לי מושג איך זה קרה, אין המלצה שלי בנושא זה, לא הייתה המלצה שלי, לא היה היתר בניה, ביקשתי מיידית היתר בניה, בסטה מקובעת לא ינתן היתר בניה" (עמוד 10 לפרוטוקול).
2. ביום 22.5.08 הוגשה על ידי מוסך ארתור תלונה בנוגע להקמת הדוכן. התלונה נמצאת בתיק הרוכלות. בתשובה לתלונה זו כתב יצחק לוי ביום 25.5.08:

"בהמשך למכתבך מיום ה- 22.5.08 בנוגע לדוכן רוכלות הנמצא ברחוב הסדנא 15, הנני להודיעך כי על פי החלטת הגורמים המוסמכים בעירייה ניתן אישור להקמת דוכן רוכלות במקום.

הקמת דוכן רוכלות אינה מצריכה היתר בניה ויציקת הבטון בוצעה במקום לצורך קיבוע הדוכן ובידיעת המחלקה לפיקוח על הבניה.

העירייה שומרת לעצמה את הזכות לקביעת מיקום דוכנים שכאלו בשטחים ציבוריים.

בהתאם לכך אינני מוצא כל סיבה לבטל את רישיון הדוכן הנ"ל, כל עוד עומד בתנאים המוקדמים אשר נקבעו לו."

1. בסיכומיה טוענת הנתבעת כי נראה שמכתב זה הוצא בטעות, מאחר שהתובע חרג מהמידות שאושרו לו. טענת הנתבעת איננה מעוגנת בחומר הראיות.

יצחק לוי לא הוזמן על ידי הנתבעת להעיד ולא נתן הסבר לאמור במכתבו זה.

גם חנוך כהן, אשר ערך את התרשומת המופיעה בתיק העירייה, לא הוזמן על ידי הנתבעת להעיד.

1. לשאלה מדוע יצחק לוי לא הגיע על מנת לתת עדות, השיב עקיבא יוסף כי אין לו כל מושג (עמוד 62 לפרוטוקול).
2. לטענת הנתבעת, יצחק לוי לא הובא לעדות משום שב"כ הנתבעת לא ראו צורך בכך, אולם התובע, שביקש להוכיח את גרסתו ולקבל לה אישור מיצחק לוי, היה אמור להביאו לעדות. ב"כ הנתבעת מוסיף כי יצחק לוי פרש מעבודתו בעירייה לפני שמיעת הראיות במשפט.
3. הימנעות הנתבעת מהזמנת יצחק לוי, פועלת לחובתה.
4. התרשומות של חנוך כהן ושל אורן, כמו גם מכתבו של יצחק לוי למוסך ארתור, תומכים בגרסתו של התובע ומעידים על כך כי החל מיום 19.5.08 לא עורר משטח הבטון כל קושי ולא הוא היה הסיבה לאי מתן הרישיון.
5. עדותו של עקיבא יוסף, אשר עמד על כך שמשטח הבטון היה אחת הסיבות לפינוי הדוכן (עמוד 67 לפרוטוקול), איננה מתיישבת עם התרשומות והמכתב.

מידות הדוכן

1. אין מחלוקת כי הדוכן, כפי שנבנה על ידי התובע, חרג מהמידות שאושרו לו ברישיון הזמני.

התובע הצהיר כי ביקש להגדיל מעט את מידות המבנה וכי "בשיחה טלפונית עם הממונה מטעם מחלקת הרישוי והפיקוח- המפקח המחוזי, מר מאיר דדיה העליתי את בקשתי, והוא אמר לי מפורשות כי מידות אלה הינן תקינות וכי אבנה את המבנה במידות אותן אני מבקש והעניין יאושר בדיעבד" (התובע, סעיף 11 לתצהיר).

1. התובע הצהיר עוד כי תחילה פנה אל מר עקיבא יוסף ומר יצחק לוי ולאחר שהבין שהם אינם מוסמכים לאשר את המידות המוגדלות ומי שמוסמך לאשר הוא מחלקת הפיקוח, פנה אל מאיר דדיה, וביקש ממנו אישור להגדלת הדוכן (התובע, סעיפים 13–14 לתצהיר).

לפי תצהירו: "בתשובה נאמר לי מפורשות כי עלי לבנות את הדוכן במידות שביקשתי וכי אם לא אחרוג מהמידות שביקשתי, יינתן לי אישור. עוד הוסבר לי כי הדרישה לבניית הדוכן בטרם אישורו הינה במטרה שלא אבקש הגדלה מסוימת ובפועל אגדיל עוד יותר מהמידות שביקשתי. הוסבר לי גם אישור זה הינו אישור שהפיקוח העירוני מוציא לבקשת מחלקת רישוי עסקים" (התובע, סעיף 15 לתצהיר).

"גם במהלך בניית הדוכן – מול המסגר, פניתי שוב אל מר דדיה וביקשתי אישרור של המידות פעם נוספת לפחות השלישית במספר – על מנת לוודא שבהבנתי כהלכה את שנאמר לי – ונעניתי כי אם אעמוד במידות שביקשתי ולא אחרוג – תאשר לי מחלקת פיקוח את הדוכן במידות הללו" (התובע, סעיף 16 לתצהיר).

1. עוד לפי תצהיר התובע: "לאחר שבניתי את הדוכן – במידות כפי שנדרשתי על ידי מחלקת הפיקוח, הוזמנו המפקח האזורי – יהושוע והממונה הראשי מר דדיה לביקור במקום על מנת לאשר כי אכן המידות שביקשתי הם אלו שבניתי" (התובע, סעיף 17 לתצהיר).

"המפקח האזורי והממונה הראשי בדקו הדוכן ובאופן ברור שאינו משתמע לשתי פנים מסרו לי כי הם מאשרים את הדוכן במידותיו כפי שהוא – בדיעבד התברר לי כי גם המסמך שהוציאו תחת ידם כותב מפורשות כי הוחלט לאשר את הדוכן במידותיו כמו שהן" (התובע, סעיף 18 לתצהיר).

1. בחקירתו הנגדית חזר התובע על כך שהוא פנה למאיר דדיה, הממונה על הפיקוח העירוני, ומאיר דדיה הבטיח לו שאם הוא יבנה במידות שהוא מבקש, ולא מעבר לכך, הוא יאשר את הדוכן (עמוד 24 לפרוטוקול). לפי עדות התובע: "הוא (מאיר דדיה, ע.כ.) אמר שיבוא לשטח ואם המידות כמו שאתה דורש ולא מעבר לכך הוא יאשר, הוא ראה ואישר לי וכתב את המידות. הממונה האזורי כן הביא מטר ומדד וכן הוא רשם את המידות" (עמוד 36 לפרוטוקול).
2. מאיר דדיה הכחיש את גרסת התובע. לפי תצהירו, בכל מקרה בו אדם פונה למחלקה לרישוי עסקים כדי לקבל רישיון עסק, כולל רישיון רוכלות, מתבקש הפיקוח העירוני לבדוק אם ניתן, מבחינתם, לתת המלצה. לפי תצהירו: "אנו רק מביעים את עמדתנו, אם לתת המלצה או לא. אין אפשרות שניתן המלצה, שלא בהתאם לתנאי הרישיון ואין אפשרות שניתן המלצה או החלטה או קביעה, בעל פה, הכל בכתב" (סעיף 2 לתצהיר).
3. מאיר דדיה העיד שהוא אינו זוכר שיחת טלפון עם התובע. הוא הצהיר שלא יתכן שהוא נתן לתובע אישור בעל פה, או בכתב, שכן הוא רק גורם ממליץ ולא גורם מאשר (מאיר דדיה, סעיף 3 לתצהיר).
4. כפי שתואר לעיל, ביום 15.5.08 הגיע מאיר דדיה למקום בלוויית שלום יהושע.

ממצאי הביקור נרשמו על גבי מסמך המכונה "חוות דעת – בקשה לרישיון עסק תיק מס' 4025887 רוכלות" שנשלח מהפיקוח העירוני למחלקה לרישוי עסקים ועליו נרשם: "בסיור עם הממונה במקום ביום 15.5.08... הוחלט לאשר את הדוכן כמו שהוא".

מתחת לדברים אלה מופיעה חתימתו של שלום יהושע כגורם מאשר.

בתחתית המסמך נכתבו מידות הדוכן בפועל – גובה 2.4, רוחב 1.8, אורך 2.4.

המסמך צורף לתצהיר התובע כנספח ד' ונמצא גם בתיק הרוכלות נ/3.

1. כאשר עומת מאיר דדיה עם חוות הדעת, הוא השיב כי הוא אינו מכיר את המסמך. הוא מעולם לא ראה מסמך כזה (עמוד 6 לפרוטוקול). בהמשך הוא אישר שהוא בודק אם המידות מתאימות לרישיון שניתן (שם).
2. כאשר נשאל דדיה האם בזמן שהיה במקום עם שלום יהושע הם מדדו את מידות הדוכן ורשמו אותן, השיב: "לא יודע". לשאלה מה עשו אחרי שבדקו השיב: "אני לא יודע להגיד לך את המידות, לא לקחתי מטר ביד, לא מדדתי, אני ראיתי את מיקום הדוכן, ברגע שראיתי משטח בטון אמרתי לפנות לפיקוח של הבניה" (עמוד 7 לפרוטוקול).

בהמשך הוא העיד: "מבחינתי אין בעיה עם המידות מפני שאני לא מדדתי את המידות, הרי הרישוי עסקים אחרי שאני ממליץ יוצאים למקום, מודדים" (עמוד 7 לפרוטוקול).

1. שלום יהושע העיד כי המסמך דוגמת נספח ד' לתצהיר התובע הוא המסמך אותו הוא ממלא בבדיקתו את דוכני הרוכלות, בדיקה הכוללת גם מדידה של הדוכנים. לפיה עדותו: "זה מסמך שלי, זה טופס שיוצא מרישוי עסקים אל פיקוח עירוני לביקורת וחוות דעת" (עמוד 49 לפרוטוקול).

שלום יהושע העיד ביחס לתפקידו, כפקח: "יש תנאים לרישיון. אנחנו כותבים מה יש במקום שמתאים לרישיון ומציינים מה שכתוב" (עמוד 49 לפרוטוקול). הוא בודק גם את גודל הדוכן (עמוד 49 לפרוטוקול). בדרך כלל הטופס מגיע עם מידות הדוכן וכיצד הוא אמור להראות (עמוד 49 לפרוטוקול).

לפי עדותו של שלום יהושע, על מנת שאדם יקבל רישיון, נדרשת חוות דעת חיובית של הפיקוח שהדוכן מתאים לרישיון והרוכל עומד בתנאים (עמוד 49 לפרוטוקול).

שלום יהושע הצהיר כי כאשר הוא הגיע למקום, כבר הוצב הדוכן בשטח והוא היה קבוע במשטח בטון. לפי תצהירו: "אני רשמתי את המידות שמדדתי בפועל, ומבחינת הפיקוח העירוני, לא הייתה התנגדות שהדוכן יהיה במידות האלה. ואולם, העמדה שלנו איננה אישור, כי אם המלצה בלבד, חוות דעת, כפי שרשום בטופס עצמו" (סעיף 2 לתצהיר).

בחקירה הנגדית הוא העיד: "...הרישיון הגיע אלי עם המידות, לא המלצתי והייתה דחייה. כשדדיה הגיע למקום בעקבות בקשה של הרוכל עצמו אמר שלא מפריע שהמידות יהיו כך שאני אכתוב את המידות ואם רישוי עסקים יגידו שזה בסדר, אז זה בסדר. בגלל זה ציינתי את המידות כדי שידעו שהן לא בהתאם לרישיון" (עמוד 50 לפרוטוקול).

כאשר התבקש להתייחס לכך שנכתב במסמך לאשר אחרי שדדיה בדק, השיב שלום יהושע: "לאשר את מה שיש במקום. שדדיה מאשר את המידות והוא כבר יעביר את זה" (עמוד 50 לפרוטוקול).

1. עדותו של שלום יהושע, כמו גם האמור בחוות הדעת, נספח ד' לתצהיר התובע, תומכים בעדות התובע על כך שמאיר דדיה אישר לו לבנות את הדוכן במידות המוגדלות וסותרים את עדותו של מאיר דדיה. בסיכומי הנתבעת מתעלם ב"כ הנתבעת מעדותו של מאיר דדיה והסתירות שעליהן הצבעתי לעיל וכותב כי יהושע ודדיה הביעו את דעתם כי אין להם התנגדות לדוכן מבחינת המקום והמבנה (סעיף 3 לסיכומי הנתבעת).

המכתבים של הרב פולק

1. הרב פולק שימש בתקופה הרלבנטית לתביעה זו כסגן ראש עיריית ירושלים, מחזיק תיק תכנון ובנייה ויו"ר הועדה המקומית לתכנון ובנייה. במכתב מיום 11.5.08 כתב הרב פולק אל אלי כהן, מנהל שרותי לקוחות בחברת הגיחון:

"לקיוסק הנ"ל יש רשיון עסק וניתן מבחינתנו לחבר אותו לשעוני מים".

ביום 15.5.08 כתב הרב פולק למשה כהן בחברת החשמל:

"להנ"ל יש רשיון עסק לקיוסק ברח' הסדנא 15.

אנו מאשרים לספק להם חשמל למקום הנ"ל."

האישורים צורפו כנספחים ב' ו- ג' לתצהיר התובע.

1. התובע הצהיר כי הואיל ובמסגרת הרישיון ניתנה לו אפשרות למכור שתיה קלה, הוא נדרש לחבר את המבנה למים וחשמל (התובע, סעיף 5 לתצהיר). הוא פנה לחברת החשמל וחברת הגיחון, ונדרש להציג אישור של סגן ראש העיר, מר יהושע פולק (התובע, סעיף 6 לתצהיר).

התובע הצהיר כי: "פעלתי כפי שנדרשתי ופניתי אל לשכת כב' סגן ראש העיר בבקשה לקבל אישור כאמור... ואכן קיבלתי את האישורים הן לעניין חיבור החשמל והן לעניין חיבור המים, מלשכת כב' סגן ראש העיר" (התובע, סעיפים 8-7 לתצהיר).

על דברים אלה חזר גם בחקירתו הנגדית (עמוד 24 לפרוטוקול).

1. התובע העיד: "הרב פולק הוציא מכתב לחברת חשמל, חברת החשמל רצו לספק לי את החשמל, פתאום באופן מפתיע העירייה משכו את האישור ולא קיבלתי אישור מחברת החשמל בפועל" (עמוד 24 לפרוטוקול).
2. הנתבעת טוענת כי בפנותו לרב פולק פעל התובע שלא בתום לב שכן כל השיג והשיח של התובע נעשה מול הפיקוח ומחלקת רישוי עסקים. טענה דומה העלתה הנתבעת בדיון בעתירה המנהלית שהתנהלה בפני השופט סולברג.
3. לאחר ויכוח בין הצדדים בשאלה על מי מהם להזמין את הרב פולק כעד מטעמו, הוזמן הרב פולק כעד מטעם הנתבעת.
4. הרב פולק העיד כי פנייתו למנהל הגיחון ומנהל חברת החשמל נעשתה מתוקף תפקידו (עמוד 43 לפרוטוקול). לפי עדותו, הוא לא יוציא כזה מכתב בלי לפנות למחלקת רישוי עסקים על מנת לשאול האם יש לפונה רישיון עסק (עמודים 44-43 לפרוטוקול).

עוד לפי עדותו: "אני לא מבקש את הרישיון מהפונה, אני מרים טלפון למנהל רישוי עסקים, באותו שלב זה היה יצחק לוי, ואני שואל אותו, הקיוסק הזה ברחוב סדנא 15 יש לו רישיון והוא אומר כן, הוא יקבל רישיון, ואני פונה לאור התשובה שלו ואני מכתב את ראש האגף שלו שהיה צחי כץ" (עמוד 44 לפרוטוקול).

לשאלת בית המשפט האם הוא נתן את האישור בגלל קשריו עם התובע השיב הרב פולק כי נכנסו אליו עשרות אנשים שביקשו אישורים דומים (עמוד 44 לפרוטוקול).

הרב פולק העיד: "המכתב שלי מעיד על שני דברים, שבשעתו כשכתבתי אותו קיבלתי מידע ממחלקת הרישוי שאפשר לחבר חשמל ומים ועסק שיש בו רישיון מצידם וניתן לחבר בו מים וחשמל, לכן כתבתי את המכתב" (הרב פולק, עמוד 44 לפרוטוקול).

1. מהראיות עולה כי ביום 7.4.08 פנתה המחלקה המסחרית בחברת החשמל לאופיר מאי, מנהל המחלקה לפיקוח על הבנייה בעירייה, בבקשה להודיע האם ניתן לחבר חשמל לקיוסק. ב"כ הנתבעת כותב בסיכומיו כי אין הוכחה לכך שפנייה זו נענתה או שניתן אישור לחבר את הדוכן לחשמל.

על הנתבעת להסביר מדוע לא נענה מכתב זה ולא על התובע.

על הנתבעת להראות מתי התקבלה ההחלטה שלא לאפשר חיבור של דוכנים לחשמל ומתי התקבלה החלטה שכזו בנוגע לדוכן של התובע.

1. בתשובה לפניית התובע למבקרת העירייה ביום 25.5.08 ענה יצחק לוי, ביום 17.6.08, וכתב:

"לא נוכל לאפשר חיבור דוכן החשמל לרשת החשמל מאחר ועל פי החוק, רוכלות במהותה הינה עיסוק ומכירה במבנה שאינו של קבע ואין אפשרות חוקית לאפשר התחברות חשמל לדוכן".

והוא הוסיף:

"למרות שישנם תקדימים לחיבור דוכן רוכלות לחשמל, אין זה בסמכותה של הרשות לרישוי עסקים להמליץ לחברת חשמל על חיבור דוכני רוכלים (ולחלופין, אספקת מים)".

1. במכתבו אל מבקרת העירייה כתב הרב פולק:

"בתשובה למכתבך ברצוני להבהיר, כי לאחר פנייתו של מר אלי חרר בעל רשיון עסק לדוכן רוכלות רח' הסדנא 15 תלפיות, פניתי לחברת חשמל כמקובל על מנת לחברו לחשמל.

לאחר שחברת החשמל הסכימה לחברו לחשמל, הבהיר לי מנהל אגף הרישוי שהעירייה הפסיקה לחבר חשמל לדוכני רוכלות, על אף שיש להם רשיון עסק, וזאת היא מדיניות העירייה" (ת/1).

בחקירה החוזרת הוא הוסיף: "לא יודע מה מדיניות העירייה ומתי השתנתה ומי עושה אותה, לא רציתי להיכנס יותר לנושא הזה. יש הרבה דוכנים שמחוברים לחשמל" (עמוד 46 לפרוטוקול).

1. לטענת הנתבעת בסיכומיה לפיה עדותו של הרב פולק בלתי אפשרית לאור המדיניות הנהוגה בעירייה ניתנה תשובה בעדותו של הרב פולק, אשר הסביר כי מדיניות העירייה השתנתה לאחר שהוא נתן את האישורים.
2. עדותו של הרב פולק תומכת בעדות התובע לפיה לא פעל מאחורי גבם של פקידי העירייה, אלא פעל כמקובל, ובהתאם לנוהל. עדותו של הרב פולק אף שומטת את הקרקע תחת הטענה לפיה התובע הטעה את הרב פולק כאשר הגיע אליו.
3. לא ברור מדוע לאחר הדברים הברורים שהעיד הרב פולק ממשיכה הנתבעת לטעון כי התובע פנה על דעת עצמו לרב פולק, וקיבל ממנו, כנראה אחרי שהציג בפניו את האישור הזמני מיום 2.4.08, את המכתבים (סעיף 2 לסיכומי הנתבעת).
4. מהראיות, כמו מעדותו של הרב פולק, עולה כי חל שינוי במדיניות העירייה ונראה כי עניינו של התובע נפל בתקופה בה חל שינוי זה, ולכן התנהלה העירייה כפי שהתנהלה.

התרשלות הנתבעת והסתמכות התובע

1. לטענת הנתבעת, הגורמים השונים אליהם פנה התובע על מנת להכשיר את "עבירותיו" אינם בעלי הסמכות לאשר לו את המבוקש, והסמכות היחידה היא למחלקת רישוי עסקים.

מקובלת עליי טענת התובע כי אין לצפות ממנו כי יכיר את ההתנהלות הפנימית של הנתבעת ואת מבנה הסמכויות של גורמיה השונים. יודגש כי ענייננו אינו בשאלה האם היה תוקף מחייב להנחיות ולמסרים שקיבל התובע מנציגי הנתבעת – שאלה שהוכרעה לשלילה במסגרת העתירה המינהלית – אלא בשאלה האם היה בהנחיות אלה כדי להטעות את התובע ולגרום לו לשנות את מצבו לרעה.

1. מהראיות עולה כי נציג בכיר של הנתבעת, הממונה על הפיקוח העירוני, יצר בפני התובע מצג בלתי מבוסס לפיו יותר לו להקים דוכן במידות גדולות יותר מאלה שאושרו לו מלכתחילה, אם יקים את הדוכן במידות אלו ויבקש אישור לאחר מעשה.
2. עוד עולה כי סגן ראש העיר הבהיר לתובע כי הדוכן יחובר לחשמל ולמים, למרות שבדיעבד התברר כי הדבר איננו תקין ולא ניתן לאשרו.
3. מבקרת העירייה, במכתבה אל התובע, כתבה:

"אביא לידיעתך כי במהלך בירור פנייתך, כמו גם פניות אחרות הנוגעות לתהליך הטיפול בבקשות להפעלת דוכני רוכלות, נמצאו ליקויים מערכתיים עליהם הצבעתי בפני הגורמים העירוניים והמלצתי לתקנם.

זאת ועוד, ידוע לנו כי לאחר דיונים בערכאות משפטיות סולק הדוכן ממקומו (לאחר שבית המשפט דחה את עתירתך להימנע מפינוי הדוכן). עם זאת, נוכח הליקויים שנמצאו, ההנחיות הסותרות של הגורמים העירוניים לעניין חיבור הדוכן אל רשת החשמל והתמשכות הדיונים המשפטיים, ובהתחשב במצבך הכלכלי והבריאותי המלצתי בפני הגורמים המקצועיים באגף לרישוי ולפיקוח להציע לך מיקום חלופי להצבת הדוכן כך שישמש לך מקור תעסוקה ופרנסה ראויים" (נספח טז לתצהיר התובע).

1. כפי שנפסק:

"המשפט הישראלי הכיר זה מכבר באחריות בנזיקין בגין מצג שווא רשלני ("היזק דיבור") (ראו: המ' 106/54 וינשטיין נ' קדימה אגודה שיתופית בע"מ, פ"ד ח(3) 1317, 1333 (1954)). מצג שווא רשלני נכלל במסגרת עוולת הרשלנות שיסודותיה פורטו בהרחבה בפסיקה...

היסודות כוללים חובת זהירות, התרשלות ונזק שנגרם בגינה (ראו: ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט(1) 113, 129 (1985); ע"א 1531/04 סידי נ' מלכה פסקה 7 (לא פורסם, 19.2.2007)). בעבר נראה שהאחריות בגין מצג שווא רשלני נקבעה רק בהתייחס למתן חוות דעת מקצועיות, ואולם בהמשך הורחבו גבולותיה של האחריות ומקובל לראות כל העברת אינפורמציה רשלנית או מסירת מידע מוטעה בכתב או בהתנהגות לידי גורם אחר אשר צפוי להסתמך על המידע כמצג שווא רשלני (ראו: ע"א 3862/04 עיריית פתח תקווה נ' נקר, פסקה 14 (לא פורסם, 13.2.2008) (להלן: נקר); ע"א 2413/06 מגדלי כספי רג'ואן נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה-ירושלים, פסקה ל"ה לפסק הדין (לא פורסם, 10.11.2009) (להלן: כספי רג'ואן); ע' בר שירה, "היצג רשלני", הפרקליט כז 490 (1971))" (ע"א 666/09 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' מעריב - הוצאת מודיעין בע"מ (פורסם במאגרים, 19.7.11)).

1. נציגי הנתבעת יכולים היו לצפות כי התובע יפעל בהתאם למצג שיצרו בפניו, ולא יפקפק בכך שהם מוסמכים לאשר לו את אשר התיימרו לאשר. ביצירת המצג הפרו עובדי הנתבעת את חובת הזהירות שהם חבים כלפי התובע.
2. בסיכומיו, מודה ב"כ הנתבעת כי היו טעויות מצד העירייה – במכתביו של הרב פולק, בהמלצת הפיקוח העירוני, במכתבו של יצחק לוי מיום 25.5.08, אולם לטענתו, לאלה אין משמעות, מאחר וכל הטעויות נעשו לאחר שהתובע קבע עובדות בשטח, בניגוד לחוק, בניגוד לדין ובניגוד להתחייבויותיו שלא קוימו.

עוד לטענת הנתבעת, חוות הדעת, נספח ד' לתצהיר התובע היא חוות דעת פנימית, שלא נמסרה לתובע והוא לא יכול היה להסתמך עליה.

1. התובע לא טען כי הסתמך על חוות הדעת, אלא כי הסתמך על דברים בעל פה שנאמרו לו על ידי גורמים שונים בעירייה, בשיחות טלפון ובפגישות.
2. בתיק רישוי עסקים שהוגש כראיה קיימת פניה של התובע אל הנתבעת, בה הוא מבקש לקבל העתק מהאישור שמאיר דדיה אישר לו מבחינת הפיקוח העירוני, החתום על ידי שלום יהושע. הפניה נעשתה ביום 9.7.08.

הפנייה תומכת בכך שההתנהלות מול התובע הייתה בעל פה, ולא בכתב וכי התובע הסתמך על הדברים שנאמרו לו, שחלקם הועלו אחר כך על הכתב.

אני מקבלת את טענת ב"כ התובע, לפיה העובדה שמדובר במסמך פנימי, אשר לא הוצג לתובע, אך מחזקת את עדותו ותומכת בה, שכן את טענותיו הוא העלה בזמן אמת, ועוד לפני שראה מסמך זה.

התנהלות הנתבעת לאחר פינוי הדוכן

1. התובע טוען כי עד היום נמנעת הנתבעת מלתת לו רישיון רוכלות. לטענתו, גם לאחר שנדחתה עתירתו על ידי בית המשפט המחוזי הוסיפו נציגי אגף רישוי עסקים "להוליך אותו שולל" ולייצר אצלו תקווה כי ימצא פתרון למצוקתו, וכי תינתן לו הזכות להחזיק בדוכן רוכלות שיוכל להתאים למגבלותיו. עוד לטענתו, למרות המלצות בית המשפט המחוזי, מבקרת העירייה וגורמים נוספים אצל הנתבעת אשר ביקשו לפצות את התובע על עגמת הנפש שנגרמה לו, היו בעירייה מי שהחליטו שלא לאפשר לו כל אישור לדוכן. את הניסיון לעזור לתובע ולהביא לכך שיוכל לפעול בדוכן רוכלות דואגת הנתבעת להציג כל הזמן כניסיון לפעול "לפנים משורת הדין" ומתוך רצון טוב, בעוד שלמעשה כרשות מינהלית צריכה הייתה הנתבעת להראות כי היא מקיימת את הנחיות הגוף המבקר ומתייחסת להחלטות והמלצות בית המשפט.
2. לטענת הנתבעת, התובע הוא שהכשיל את ניסיונה לסייע בידו. ההמלצה ליתן לתובע היתר הותנתה בכך שהרוכלות תיעשה בעגלה, ואילו התובע נמנע מלהציג מפרט של עגלה מתאימה, התמהמה לאורך חודשים ארוכים, ביקש להציב עגלה בקניון מלחה שהוא שטח פרטי ואף ביקש שלא לרכול בעגלה בכלל למרות שזה היה תנאי מקדמי.
3. מהחומר שבפניי עולה כי נעשו ניסיונות להגיע להסכמה עם התובע על הקמת דוכן רוכלות במספר מקומות, אשר לא עלו יפה בשל אי הצלחת הצדדים להגיע לתמימות דעים בנוגע למיקומו, טיבו ומידותיו של הדוכן שיוקם. לא הוצגו בפניי ראיות אשר יש בהן כדי לבסס את טענת התובע כי הנתבעת סיכלה ניסיונות אלה במכוון. יצוין כי הרושם המצטייר הינו כי גם התובע לא הקל על הנתבעת והציב דרישות לתנאים החורגים מנהלי העירייה.
4. יש להצטער על כך שלמרות המלצת בית המשפט לעניינים מנהליים והמלצת מבקרת העירייה לא הצליחה הנתבעת למצוא לתובע פתרון, אולם לא מצאתי כי בהתנהלות הנתבעת בכל הנוגע למציאת פתרון, לאחר שניתן פסק הדין בבית המשפט לעניינים מנהליים, יש כדי להקים לתובע עילת תביעה נגדה.

הנזק

1. המצג הרשלני גרם לתובע לציפייה, לפעולה ולהוצאות אשר בגינן הוא זכאי לפיצוי.
2. על פי תצהיר התובע "בהסתמכי על האישורים הנ"ל התחלתי להשקיע מזמני ומכספי לצורך הקמת המבנה הארעי והכנתו לשימוש כקיוסק, לרבות חיבורו למים וחשמל" (התובע, סעיף 10 לתצהיר).
3. התובע העיד כי לאחר שמאיר דדיה ושלום יהושע ערכו ביקור במקום ומסרו שהם מאשרים את הדוכן במידותיו הוא ריצף את המקום בעלות של כ-15,000 ש"ח (התובע, סעיפים 19-18 לתצהיר).
4. לעניין עלות הקמת הדוכן צורפה הצעת מחיר מיום 29.6.09 על סך של 79,579 ₪ (נספח יט לתצהיר התובע). מדובר בהצעה שקיבל התובע לאחר שהדוכן כבר נהרס.
5. הוכחת עלויות הריצוף והקמת הדוכן צריכה להיעשות באמצעות חוות דעת שמאי. התובע לא פעל בדרך זו ולא הגיש חוות דעת שמאית.

לא די בהצעת מחיר, ודאי לא כשמדובר בהצעה בודדת, על מנת להעריך את עלות ההקמה של הדוכן בפועל.

התובע הציג ראיות בדבר נטילת הלוואות בסכומים גבוהים, אולם אין בכך כדי להוכיח כי סכומים אלה מייצגים את הנזק שנגרם לו כתוצאה מהתנהלותה של הנתבעת.

1. בחקירתו הנגדית נשאל התובע בנוגע להיעדר ראיות להוצאותיו, ותשובותיו היו רחוקות מלהניח את הדעת:

"מי המסגר שהקים את הדוכן?

ת. אני לא זוכר את השם שלו.

ש. מתי שכרת את שירותיו?

ת. בזמן הרלוונטי.

ש. איפה הקבלן שעשה את הבטון?

ת. זה ערבי עשה את הבטון. אני לא יכול לאתר אותו.

...

ש. איפה הקבלה של המנופאי שהביא את הדוכן למקום?

ת. אני לא זוכר מי זה.

ש.כ.ה. זה דוכן שקונים שלם?

ת. מזמינים אצל מסגר.

ש.כ.ה. מי המסגר?

ת. אני לא זוכר.

ש.כ.ה. אתה לא יודע איפה הזמנת?

ת. הלכנו והזמנו. המנופאי הביא אותו ושילמתי לו."

(עמודים 37-36 לפרוטוקול).

1. בע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800 (1981) נפסק כי:

"באותם המקרים, בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - ניתן להביא נתונים מדויקים, על הנפגע-התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי. לעומת זאת, באותם מקרים אשר בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, אין בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע, ודי לו שיביא אותם נתונים, אשר ניתן באופן סביר להביאם, תוך מתן שיקול-דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר".

בעניין אניסימוב דובר בפיצויים בגין הפרת חוזה, אולם כבר נקבע בפסיקה כי:

"אין נפקא מינה אם מדובר בפיצוי על בסיס חוזי או פיצוי על בסיס נזיקי. גם במסגרת דיני הנזיקין נערכת ההבחנה בין מצבים בהם הוכחת שיעור הנזק היא בעייתית, ובין מצבים בהם ההוכחה מעשית ואף פשוטה, אך למרות זאת לא השכיל בעל הדין לגבשה בחומר ראיותיו (ר' למשל: ע"א 525/74 אסבסטוס נ' פזגז, פ"ד ל(3) 281. השימוש בכלי האומדנא נשמר גם בפסיקת פיצויים נזיקיים לנסיבות בהן בלתי אפשרי או לפחות קשה להוכיח את שיעור הנזק בצורה מדוייקת ומלאה" (ע"א 294/92 דרוק נ' אליאסיאן, פ"ד מז(3) 23 (1993)).

בהיעדר הוכחה לעלות ההקמה של הדוכן, לא ניתן להעריך את גובה הסכום המגיע לתובע. כפי שנפסק בע"א (מחוזי חי') 14501-11-08 כראם נ' גולדשמיט (פורסם במאגרים, 2.12.09)) "בעל דין שלא הוכיח את שהיה עליו להוכיח אינו זכאי כי בית המשפט ישלים את שהחסיר או יקבל טענות שלא הוכחו".

1. התובע ביקש ללמוד על אבדן ההכנסות באמצעות עדותו של מיכה וענונו, אולם לא ניתן להשליך מהכנסות של רוכל אחר להכנסתו הצפויה של התובע.
2. התנהלות העירייה גרמה לתובע לעוגמת נפש וזמן שהושקע על ידו.
3. בגין עוגמת הנפש והזמן שהשקיע התובע בדוכן, אני פוסקת לו פיצוי בסך של 15,000 ₪.
4. לאור הקביעה של בית המשפט המחוזי לפיה התובע לא היה זכאי לרישיון עסק, אין מקום לפסוק פיצוי בגין הפסדים לעתיד. בעניין פסיקת הפיצויים לעתיד אני מקבלת את טענת הנתבעת לפיה התובע יכול היה להקטין את נזקיו ולעבוד בדוכן אחר, או בכל מקום אחר.

סיכום

1. הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך 15,000 ₪.
2. הנתבעת תשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסכום של 15,000 ₪.
3. כמו כן תחזיר הנתבעת לתובע את הוצאות המשפט בהן נשא, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל הוצאה.

ניתן היום, י"א טבת תשע"ג, 24 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.