רקע ותמצית טענות הצדדים

1. עסקינן בתביעה כספית על סך 214,590 ₪.
2. במסגרת התביעה טען התובע, קבלן בניין במקצועו, כי במסגרת עבודתו נזקק לליווי של עו"ד לשם ייעוץ משפטי וטיפול בתיקים בבית משפט. לפיכך, פנה לנתבע עורך דין במקצועו וסיכם עמו, כי ייצגו בתביעות שונות וילווה אותו כיועץ משפטי וזאת בתמורה לסכום חודשי ללא קשר לכמות התביעות או הפניות שלו אליו. התובע אינו זוכר את גובה הסכום המוסכם, מפאת חלוף הזמן, אולם למיטב זיכרונו מדובר היה ב- 12,000 ₪ לחודש.
3. התובע טוען, כי בסוף שנת 1996 פנה לנתבע וביקש, כי ייצגו, כפי שייצג אותו בכל העניינים הקשורים לעסקו, בתביעה נגד חברה בשם עמי ישראל שלא שילמה לו תמורה בעבור עבודה שביצע עבורה. התובע ציין, כי במסגרת התביעה, הגיש הנתבע בקשה לעיקול זמני אצל חברת אנג'ל- חברה לעבודות בניין אשר חברת עמי ישראל ביצעה אצלה עבודות בנייה. לטענתו, בהתדיינות בין הצדדים הגיעו להסכמה לפיה התביעה האישית נגד עמי ישראל תדחה וכי הוא ישתף פעולה עם התובע ובתמורה לכך, התחייב הנתבע להעביר לבא כוחו של עמי ישראל (להלן: "עו"ד טמבור") רבע מסך כל הכספים שיתקבלו במידה ויאושר העיקול וזאת לאחר קיזוז שכר הנתבע ונחתמה המחאת זכות והוראה בלתי חוזרת לפיה הנתבע יעביר את החלק האמור ישירות לעו"ד טמבור.
4. התובע טוען, כי בעקבות אישור העיקול, העביר הצד השלישי סך של 309,724 ₪ בצירוף הצמדה וריבית מירבית מיום 5.3.97 ועד התשלום המלא בפועל ושכר טרחת עו"ד בסך של 25,000 ₪ בתוספת מע"מ וסך הכל 675,650 ₪. לטענתו, ביום 17.1.07, הנתבע קיבל מחברת אנגל סך של 601,874 ₪. התובע טוען, שהנתבע קיזז מהסכום האמור שכר טרחה בסך של 216,450 ₪ בתוספת מע"מ וסך הכל 250,000 ₪ וזאת מבלי שהודיע לו על כך. לטענתו, לאחר מכן העביר לו הנתבע סך של 263,906 ₪ ולעו"ד טמבור העביר סך של 87,968 ₪. לטענתו, כעבור חודש הועברו לנתבע יתרת הכספים והוא העביר לעו"ד טמבור סך של 18,444 ₪ ואת היתרה בסך של 55,332 ₪ העביר לתובע.
5. לטענת התובע, הנתבע הפר את הסכם הריטיינר כאשר קיזז שכר טרחה מבלי שקיבל הסכמתו לכך והיה על הנתבע להעביר אליו את הכספים והוא ישלם לו את שכר טרחתו.
6. עוד טוען, כי הנתבע קיזז שכר טרחה בסך של 250,000 ₪ מתוך סכום של 675,650 ₪ בניכוי הסך של 106,412 ₪ אשר הועבר לעו"ד טמבור ומכאן ששכר טרחתו היה בשיעור של 44% מהיתרה. התובע מוסיף, במסגרת הסכום אשר פסק בית המשפט נכלל שכר הטרחה ומכאן שהנתבע קיבל שכר טרחה על שכר הטרחה דבר המנוגד לחוק לשכת עורכי הדין.
7. התובע טוען, כי היות והעבודה בוצעה בהתאם להסכם ריטיינר וכן לאור אחוז שכר הטרחה הגבוה כמפורט, ולאור העובדה שנפסק לנתבע שכר טרחה על ידי בית המשפט, בנוסף לסכום החודשי אשר נקבע בין הצדדים הרי שעל הנתבע לחזיר לו את הסכומים המגיעים לו.
8. לטענת התובע, הנתבע העביר לעו"ד טמבור סך של 106,412 ₪ ועו"ד טמבור הגיש נגד התובע והנתבע תביעה לפיה היה על הנתבע להעביר לו סך של 143,249 ₪ אשר מהווה רבע מהסכום. לטענתו, על הנתבע להשיב את שכר הטרחה אשר גבה ביתר ולשלם לעו"ד טמבור את המגיע לו על פי החוק. התובע טוען, כי מאחר ועניינו של עו"ד טמבור עדיין תלוי ועומד הרי שהתביעה בה עסקינן כוללת את תביעתו של עו"ד טמבור.
9. התובע טוען, כי הוא זכאי להחזר מכוח חוק החוזים ו/או מכוח חוק החוזים (תרופות בשל הפרת הסכם) ו/או מכוח חוק לשכת עורכי הדין והתקנות על פיו ו/או כל נוהל מקובל בנסיבות או כל חוק אחר.
10. לטענת הנתבע, דין התביעה להדחות. הנתבע טוען, כי החל מסוף שנות השמונים משרדו העניק לתובע ייעוץ משפטי ושירותים משפטיים על בסיס התעריף המוסכם. לטענתו, בגין ייעוץ משפטי שוטף ושירותים משפטיים, לא כולל ייצוג בתביעות המוגשות לבית משפט, שולם לו שכר חודשי שעלה באופן הדרגתי והגיע עד לסך של כ- 2,000 ₪. בשלב מסוים התובע הפסיק לשלם לו את התשלום החודשי ונצבר חוב בסך של 48,000 ₪. עוד טוען, כי לייצוג הנתבע בבית המשפט נקבע תעריף לפיו הנתבע יקבל 20% + מע"מ מכל סכום שייפסק לטובת התובע וללא קשר לתוצאות הגבייה. כן נקבע, כי הנתבע זכאי לקזז שכרו מראש מכל סכום שיתקבל בידיו עבור התובע. לטענתו, הצדדים פעלו בהתאם להסכם האמור במשך שנים ובין היתר במקרה נשוא התובענה. הנתבע טוען, כי טענת התובע לפיה הייצוג בתביעות בהן עסקינן היה במסגרת הסדר הריטיינר הינה שקרית ומגוחכת.
11. לטענתו, ניסיון התובע להציג מצג כאילו סכום שכר הטרחה שנגבה על ידו בסך של 216,450 ₪ + מע"מ נגבה בקשר לייצוג לגבי תביעה אחת, למרות שמדובר בשתי תביעות נגד נתבעים רבים, הינו ניסיון חסר תום לב להתעשר על חשבונו שלא כדין ובניגוד להסכם שכר הטרחה שבין הצדדים.
12. הנתבע שב וטען כי מדובר בשתי תביעות- אחת כספית שהוגשה במסגרת ת.א 1028/97 כנגד עמי ישראל, חברת עמי ישראל בניין וייזום פרויקטים בע"מ ועמי ישראל יזמות נכסים ובניין בע"מ (להלן: "קבוצת עמי ישראל") והתביעה השנייה הייתה תביעה כספית לאישור עיקול שהוטל לטובת התובע על כספי קבוצת עמי ישראל. לטענתו, בתביעה הראשונה נדחתה בקשת הרשות להתגונן של קבוצת עמי ישראל והנתבעים חויבו לשלם לתובע סך של 464,131.86 ₪ נכון ליום 2.1.97 בצירוף, הפרשי הצמדה וריבית ובתוספת הוצאות משפט בסך 5,867 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 5.1.97 ובתוספת שכר טרחת עורך דין בסך 40,000 ₪ + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. לטענתו, סכום פסק הדין המשוערך נכון ליום תשלום החלק העיקרי על ידי חברת אנג'ל ביום 17.1.07 עמד על סך 1,208,402 ₪. כן טוען, כי התביעה כנגד חברת אנג'ל התנהלה במתכונת של תביעה נפרדת ובית המשפט קיבל את התביעה וחייב את אנג'ל לשלם לתובע סך של 309,724 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 5.3.97 ועד יום התשלום המלא בפועל וסך של 25,000 ₪ בצירוף מע"מ עבור הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. הנתבע טוען, כי אנג'ל הגישה ערעור והפקידה ערבות בנקאית על סך 601,874 ₪ ומשנדחה הערעור מומשה הערבות וביום 14.2.07 העבירה חברת אנגל את ההפרשים בסך של 73,776 ₪ כך שסך הכל שילמה אנג'ל סך של 675,650 ₪.
13. הנתבע טוען, כי בגין פסק הדין בתביעה נגד קבוצת עמי ישראל מגיע לו שכר טרחה בסך של 279,140 ₪ ובגין פסק הדין בתביעה נגד חברת אנג'ל מגיע לו שכר טרחה בסך 156,075 וסך הכל מגיע לו שכר טרחה בסך 376,809 ₪ + מע"מ. בפועל נגבה שכר טרחה נמוך משמעותית בסך 216,450 ₪ +מע"מ ללא תוספת בגין הייצוג בערכאות הערעור השונות אשר מהווה פחות מ- 18% + מע"מ מערכו המשוערך של פסק הדין בתביעה הראשונה ופחות מ- 20% + מע"מ בכל אחת משתי התביעות.
14. עוד טוען הנתבע, כי ביום בו התקבלו הכספים מחברת אנג'ל התלווה אליו התובע לסניף הבנק והוא הסביר לו לגבי הסכומים שהתקבלו, הסכום שיופחת כשכר טרחה מוסכם בשתי התביעות והסכום שיועבר לעו"ד טמבור. התובע לא חלק על כך והיה מרוצה. הנתבע טוען, כי התובע טען לראשונה נגד שכר הטרחה אשר הופחת בפועל רק בעקבות תביעה כספית אשר הגיש עמי ישראל בנוגע לסכום שהועבר לו. הנתבע ציין, כי תביעתו של עמי ישראל טרם הוכרעה ואף אם בית המשפט הדן בתביעתו של עמי ישראל יקבל את גרסתו של עמי ישראל להסכם הרי שאין בכך בכדי להשליך על הסכם שכר הטרחה ו/או על זכותו לשכר הטרחה אשר הוא גבה בכל הקשור ליחסים שבינו לבין התובע.
15. הנתבע טוען, כי שכר הטרחה אשר נגבה בעבור הייצוג בשתי התביעות הינו ראוי בנסיבות העניין ובשים לב למורכבות ולריבוי ההליכים המשפטיים אשר התנהלו בכל אחת מהתובענות ובהתחשב בסכומים שנפסקו לזכות התובע בתביעות אלו. עוד טוען, כי בהסכם שהתגבש עם קבוצת עמי ישראל נקבע, כי התובע ישלם לקבוצת עמי ישראל באמצעות עו"ד טמבור 1/4 מכל סכום שיתקבל בידי התובע על פי פסק דין נגד קבוצת אנג'ל לאחר שיופחת שכר טרחת הנתבע בצירוף מע"מ והוא פעל בהתאם להסכם האמור.
16. התובע הגיש כתב תשובה ובמסגרתו טען, כי טענות הנתבע המועלות נגדו במסגרת כתב ההגנה כטענות קיזוז, טענת זכות כלשהי, עילת תביעה כלשהי העומדת לזכותו מוכחשות ודינן להדחות בשל העדר יריבות, העדר עילה, השתק, מעשה בי דין או התיישנות ובעיקר תביעות הקיזוז. לטענתו, תביעות הנתבע התיישנו לאור טענתו לפיה החוב הצטבר עוד משנות התשעים וכי טענות הנתבע בנדון הינן פועל יוצא של הגשת התביעה בה עסקינן.
17. עוד טוען התובע, כי הנתבע אשר ייצג אותו ייעץ לו למחוק ולדחות את התביעה נגד עמי ישראל ועל כן לא היה בידו לגבות את פסק הדין בתביעה הראשונה. לפיכך נחתמה המחאת זכות והוסכם להעביר רבע מהסכום שיתקבל עקב עיקול הכספים מחברת אנג'ל. לטענתו, לו ולנתבע היה ברור, כי מדובר בתביעה כספית אחת ולא בשתי תביעות, כפי שמציג הנתבע.
18. לטענתו, הנתבע לא הגיש מסמך כלשהו התומך בטענתו באשר להסכמה אליה הגיעו הצדדים בנוגע לשכר הטרחה המגיע לו. עוד טוען, כי במסגרת התובענה המתנהלת בבית משפט השלום בחיפה העלה הנתבע שלוש גרסאות שונות וכעת העלה גרסה רביעית.

ראיות

1. התובע והנתבע הגישו תצהירי עדות ראשית ונחקרו על האמור בתצהיריהם. בנוסף הגישו הצדדים את ראיותיהם. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

דיון ומסקנות

1. הנתבע היה עורך דינו של התובע וגבה שכר טרחה מכספים שהתקבלו אצלו ואשר היו מיועדים, בין היתר, לתובע. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בשאלה, האם הנתבע גבה כספים ביתר אם לאו. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה מהו שכר הטרחה אשר הגיע לנתבע בעקבות ייצוג התובע בתביעה נגד קבוצת עמי ישראל ובהליכי העיקול נגד חברת אנג'ל.
2. בשלב זה אקדים ואומר, כי לאחר שקילה ובחינה של מכלול טענות הצדדים והחומר המונח לפניי מצאתי, כי דין התובענה להתקבל באופן חלקי מהנימוקים שיפורטו.
3. התובע טוען, כי בינו לבין הנתבע היה הסכם ריטיינר וכי הייצוג בהליכים בהם עסקינן היה במסגרת ההסכם האמור. הנתבע מודה, כי היה בין הצדדים הסכם כאמור אולם טוען, כי הייצוג בהליכים האמורים לא היה במסגרת הסכם זה. בעניין זה אמינה בעיניי גרסת הנתבע.
4. התובע אישר, כי היה לקוח קבוע אצל הנתבע מאז שנת 92,93. הוא נשאל איזה ייעוץ משפטי שוטף נתן לו הנתבע והשיב, כי הם דיברו שאם יש לו משהו הוא יתייעץ עם הנתבע ואם יתלונן על מישהו או שמישהו יתלונן עליו אז הנתבע ייצגו בבית משפט. התובע הוסיף, כי אין לו ייעוץ לגבי חוזים (עמ' 4 ש' 28-32, עמ' 5 ש' 1-2). התובע נשאל, האם הנתבע ייצג אותו בנוגע לדברים שלו כקבלן בניין והשיב בחיוב והוסיף, כי לא היה לו כלום וטען, כי היה כמעט אפס. לשאלה האם הנתבע היה מייעץ לו לגבי חוזים עם קבלנים אחרים השיב התובע, כי מעט מאוד. התובע הוסיף, כי עבד עם חברה מסוימת חמש שנים בלי חוזה. הוא נשאל האם כאשר היה לו חוזה עם קבלן היה פונה לנתבע והשיב, כי אף אם היה נותן לנתבע את החוזה הרי שהם לא עשו כלום. התובע נשאל, האם לטענתו הנתבע כמעט לא עשה כלום והשיב, כי אינו אומר זאת והמשיך, כי אם נתן לנתבע נייר אז הוא קרא אותו ואי אפשר לומר שלא עשה כלום וכי לבית משפט הם הלכו פעם אחת. לטענתו, ההסכם היה שהוא לא יכול להגיד לנתבע שאם לא הלך ולא עשה אז השנה לא מגיע לו שכר (עמ' 5 ש' 4-14). התובע העיד, כי היו לו חוזים במאות אלפי שקלים עם קבלנים ואף חוזים במיליונים. התובע נשאל, האם היה עורך דין אחר שהיה מתייעץ עמו מלבד הנתבע והשיב בשלילה. התובע הוסיף, כי אין לו בעיות ולא היה צורך להתייעץ (עמ' 5 ש' 30-32, עמ' 6 ש' 1-3).
5. במסגרת עדותו האמורה ביקש התובע להמעיט בשירותים שנתן לו הנתבע במסגרת הריטיינר. התרשמתי, כי התובע ביקש להעיד כך בכדי לתמוך בטענתו לפיה הסכם הריטיינר כלל אף את הייצוג בהליכים נגד קבוצת עמי ישראל וחברת אנג'ל. מעדות התובע עולה, כי במהלך השנים הוא כמעט ולא נזקק לייעוצו של הנתבע וכי אף לבית המשפט פנו רק פעם אחת ומכאן שסביר, לכאורה, שהשכר אשר קיבל הנתבע במהלך השנים כלל אף את ייצוגו בבית המשפט. עדות התובע בעניין זה לא הותירה עליי רושם אמין. כאמור לעיל, התובע העיד, כי היו לו חוזים במאות אלפי שקלים וככל הנראה אף במיליונים. לא סביר בעיניי, כי התובע, אשר שילם לנתבע במסגרת הריטיינר באופן שוטף, לא התייעץ עם הנתבע בקשר לחוזים אלו ולכל העניינים המשפטיים הנובעים מעבודתו.
6. גרסת התובע בעניין זה אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שבמשך שנים היה בינו לבין הנתבע הסכם ריטיינר לפיו היה עליו לשלם לנתבע אלפי שקלים בשנה. לא סביר, כי מי שאינו זקוק לייעוץ משפטי באופן שוטף יהיה צד להסכם ריטיינר. סבורני, כי מי שאינו זקוק לייעוץ משפטי שוטף יפנה לשם קבלת ייעוץ משפטי במידת הצורך ולא יכרות הסכם לפיו משלם שכר חודשי קבוע בעבור ייעוץ משפטי לו אינו זקוק לשיטתו. שוכנעתי, כי הסכם הריטיינר נערך בכדי שהתובע יקבל מהנתבע ייעוץ משפטי בענייניו השוטפים ואין בקיומו של הסכם ריטיינר בכדי ללמד שההסכם חל על ייצוג בהליכים נשוא תובענה זו ובכדי ללמד, כי הנתבע אינו זכאי לשכר טרחה בגין הייצוג האמור.
7. התובע נשאל מה סכום הריטיינר החודשי אשר הוסכם בינו לבין התובע והשיב 12,000 ₪ לשנה. התובע הוסיף, כי אולי 2,000 ₪ לחודש. הוא נשאל כיצד ייתכן שההסכם היה 12,000 ₪ לשנה אם מדובר ב- 2,000 ₪ לחודש והשיב, כי הוא חושב לפי 12,000 ₪ לשנה. התובע נשאל האם יכול להיות שמדובר היה ב- 2,000 ₪ לחודש והשיב בשלילה וטען, כי זה 1,000 ₪ לחודש. הוא נשאל מדוע העיד, כי מדובר ב- 2,000 ₪ לחודש והשיב, כי אמר שאינו יודע ואינו זוכר (עמ' 4 ש' 18-25). נטען בפניו, כי בכתב התביעה טען שמדובר ב- 12,000 ₪ לחודש והשיב, כי אולי זו טעות וכי מדובר בשנה (עמ' 4 ש' 26-27).
8. הנה כי כן, התובע טוען, כי במסגרת הסכם הריטיינר הוסכם שהוא ישלם לנתבע 12,000 ₪ לשנה. אציין, כי הצדדים חלוקים ביניהם על הסכום האמור ובאשר לשאלה האם הוסכם, כי התובע ישלם לנתבע 1,000 ₪ לחודש, כפי שגורס התובע, או שבהתחלה הסכום היה 1,500 ₪ לחודש ובהמשך הגיע ל- 2,000 ₪ לחודש, כפי שטוען הנתבע. אינני נדרשת להכרעה בסוגיה זו. ככל שתתקבל גרסת התובע לעניין זה הרי שבמסגרת הסכם הריטיינר הוסכם שישלם לתובע סך של 1,000 ₪ לחודש. אין זה סביר בעיני, כי סכום זה אמור לכלול את ייצוג התובע בכל ההליכים המשפטיים אשר הוא עלול להיות צד להם במהלך השנה. לא סביר, בלשון המעטה, כי הנתבע יסכים שהסכם הריטיינר בסכום חודשי בשיעור זה יכלול ייצוג בהליכים משפטיים כאשר לא ידוע בכמה הליכים מדובר ומה מורכבותם.
9. התובע נשאל מתי החל להיות ריטיינר של עו"ד נאסר והשיב, כי כאשר עזב את הנתבע (עמ' 9 ש' 20-21). התובע נמנע מלענות על השאלה כמה ריטיינר משלם לעו"ד נאסר. התובע טען, כי עו"ד נאסר מייצג אותו בתביעה בה עסקינן במסגרת הריטיינר ואינו מקבל אחוזים מתביעה זו ושב וטען, כי אינו אומר כמה הוא משלם לעו"ד נאסר במסגרת הריטיינר (עמ' 9 ש' 24-31) וכי אינו רוצה לגלות את ההסכם שבינו לבין בא כוחו (עמ' 10 ש' 27-28).
10. אף אם תתקבל גרסת התובע לפיה בא כוחו הנוכחי מייצגו בהליכים בתובענה זו במסגרת הסכם ריטיינר הרי שאין בכך ללמד, כי סביר שאף הנתבע ייצג את התובע בהליכים המשפטיים במסגרת הסכם הריטיינר. כאמור, התובע ביקש להימנע מלחשוף כמה משלם לבא כוחו הנוכחי במסגרת הסכם הריטיינר. ברי, כי לסוגיה זו יכולה להיות השלכה על השאלה האם סביר, כי ייצוג התובע נכלל בהסכם הריטיינר אם לאו. כאמור, מצאתי, כי לאור הסכום אשר נטען שהתובע שילם לנתבע בעקבות הסכם הריטיינר הרי שאין זה מתקבל על הדעת שייצוג התובע בהליכים המשפטיים הרלוונטיים נכלל בהסכם שענייננו ייעוץ משפטי שוטף.
11. נטען בפני התובע, כי בתצהירו בתובענה בחיפה אמר שאינו בקיא בהליכים המשפטיים שהנתבע עשה ושהוא מאמין לו שהוא הגיש תביעות וערעורים. התובע נשאל, האם מאשר את הדברים שהנתבע עשה ובתגובה טען, כי זו העבודה שלו. נטען בפניו, כי בתצהירו הנתבע מפרט איזה הליכים עשה או איזה עיקול מימש במשך עשר שנות טיפולו ונשאל האם מסכים והשיב, כי מה שהנתבע עשה הוא עשה (עמ' 10 ש' 29-32, עמ' 11 ש' 1-4). התובע נשאל האם בכדי להגיע לפסק דין נגד עמי ישראל היה צריך ללכת לבית המשפט ולחקור עדים ולהגיש סיכומים ולקבל פסק דין ובתגובה שאל על מה היה צריך לחקור וטען ששיקים חזרו, כי לא היה כיסוי. הוא נשאל, האם היה צריך לנהל משפט כאשר חברת אנג'ל סירבה לשלם לפי העיקול וטענה שאין בידיה כספים והשיב בחיוב. התובע הוסיף, כי הייתה ניירת ביד וזה לא באוויר (עמ' 13 ש' 27-31, עמ' 14 ש' 1). הוא נשאל האם הוא יודע לומר כמה ואיזה הליכים היו והשיב, כי "3,4,5 איזה הליכים" התובע נשאל לגבי הליכים נגד עמי ישראל וחברת אנג'ל והעיד, כי הביא נייר שעמי ישראל ערב לכל החוב (עמ' 14 ש' 2-5). במקרה בו עסקינן מדובר בתביעה עם היקף עבודה רב החורג מהיקף העבודה הכלול בהסכם ריטיינר שעניינו ייעוץ שוטף. היקף ההליכים המשפטיים בהם ייצג הנתבע את התובע כנגד קבוצת עמי ישראל וחברת אנג'ל תומך אף הוא בגרסת הנתבע לפיה הייצוג לא נעשה במסגרת הסכם הריטיינר.
12. הנתבע נשאל, האם ערכו הסכם כתוב כאשר החלו לעבוד בריטיינר והשיב, כי התובע היה אצלו שנים רבות וכי אף פעם לא נעשה הסכם בכתב. לטענתו, הוא היה אומר לו מה שכר הטרחה בגין הריטיינר וכי התובע ידע שהוא גובה 20% על כל תביעה (עמ' 15 ש' 32, עמ' 16 ש' 2-4). הנתבע נשאל, האם כאשר סיכמו על תשלום בריטיינר ולא ערכו הסכם כתוב האם הסביר לתובע מה בדיוק כולל הייצוג בריטיינר והשיב כי חד משמעית עשה כן. הנתבע העיד, שהסביר לתובע שזה כולל ייעוץ, כתיבת מכתבים והגהה על הסכמים. הוא נשאל האם באותו מעמד הסביר לתובע שאם הוא מגיש תביעה כספית הוא לוקח 20% בעבור הייצוג והשיב, כי התובע ידע וכי הוא הסביר לו טוב מאוד. הוא נשאל, האם באותו מעמד הוא הסביר לתובע שאם הוא מגיש תביעה כספית או הגנה הוא מבקש 20% והשיב בחיוב וטען, כי התובע ידע זאת לאורך השנים (עמ' 16 ש' 14-23). הנתבע נשאל מדוע לא ציין זאת בתצהיריו אשר הוגשו במסגרת התובענה בחיפה וגם בחקירתו והשיב, כי לא הייתה תביעה בינו לבין התובע. לטענתו, בישיבת הרשות להתגונן לא היה לו את התצהיר של התובע והוא לא ידע מה התובע טוען (עמ' 16 ש' 24-27).
13. אמינה בעיניי טענת הנתבע לפיה הסביר לתובע מה כולל הסכם הריטיינר. אף אם בשלב זה הנתבע לא הסביר לתובע איזה אחוז הוא דורש בעבור ייצוג בתביעה משפטית הרי שדי בכך שהבהיר לתובע על מה חל הסכם הריטיינר וכי אינו חל על ייצוג בתביעה משפטית. ככל שהתובע היה מעוניין בשירותים נוספים עליהם לא חל הסכם זה הרי שבשלב הרלוונטי היה על הצדדים להגיע ביניהם להסכמות באשר לשכרו של הנתבע. כך או כך, אמינה בעיניי טענת הנתבע לפיה הסביר לתובע מה כולל הסכם הריטיינר וכי הוא אינו כולל ייצוג בהליכים משפטיים. אי לכך, לעניין זה מעדיפה אני את גרסת הנתבע ומצאתי אותה סבירה יותר ומתקבלת על דעתי.
14. התובע העיד, כי בשנים 2005-2007 הוא לא שילם ריטינר והנתבע לא היה עורך דינו. בהמשך העיד, כי גם בשנים 2000-2004 הנתבע לא היה עורך דינו (עמ' 6 ש' 5-9, 14-23). התובע נשאל, האם במידה שהנתבע טוען שבשנת 96 הוא הפסיק לשלם את הריטיינר או קצת לפני זה האם הוא צודק. התובע אישר את האמור. הוא טען, כי לא היה יותר אחרי התביעות (עמ' 7 ש' 22-23).
15. התובע אישר, כי משנת 97 עד שנת 2007 הוא לא שילם לנתבע ריטיינר משום שלא היה עורך דינו. בסעיף 5 לתצהירו טען התובע, כי בשנת 96 הוא פנה לנתבע בכדי שייצג אותו, במסגרת הריטינר, בהליכים נגד חברת עמי ישראל. בעדותו הופנה התובע לסעיף 5 לתצהירו ונשאל האם האמור בו אינו נכון והשיב, כי זה נכון. הוא נשאל כיצד האמור בסעיף נכון כאשר העיד שמשנת 97 עד שנת 2007 בכלל לא היה ריטיינר של הנתבע. בתגובה טען התובע, כי מדובר על שנת 96. לטענתו, התביעה נגד עמי ישראל הוגשה בשנת 96 וכאשר נטען בפניו שהיא הוגשה בשנת 97 הוא השיב, כי "אולי". נטען בפניו, כי אם התביעה הוגשה בשנת 97 הרי שהוא לא שילם לנתבע את שכר הטרחה בגין טיפולו בתביעה נגד חברת עמי ישראל וחברת אנג'ל במסגרת הריטיינר. התובע השיב, כי התביעות האלו היו הדברים האחרונים במסגרת הריטיינר (עמ' 6 ש' 24-32, עמ' 7 ש' 1-5).
16. כאמור לעיל, התובע אישר כי בשנת 96 או קצת לפני זה הפסיק לשלם את שכרו של הנתבע בהתאם להסכם הריטיינר. התביעה נגד קבוצת עמי ישראל הוגשה בתחילת שנת 97 ומכאן שהוגשה כאשר הסכם הריטיינר לא היה בתוקף, לגרסת התובע. לפיכך, ברי, כי אין לקבל את גרסת התובע לפיה הייצוג בתביעה היה במסגרת הסכם הריטיינר, שעה שהתביעה הוגשה כאשר הוא כבר לשיטתו לא שילם לנתבע בגין הסכם הריטיינר. כאמור, התובע טען בתצהירו, כי בשנת 96 הוא פנה לנתבע בנוגע לתביעה וכי התביעה הוגשה בשנת 96. אין ממש בטענתו באשר למועד הגשת התביעה אולם אף אם התביעה אכן הייתה מוגשת בשנת 96 וככל שבשנה זו התובע עדיין שילם את שכרו של הנתבע במסגרת הסכם הריטיינר הרי שההליכים נמשכו זמן רב מעבר לשנת 96 ואין מחלוקת, כי בתקופה הרלוונטית התובע לא שילם לנתבע כספים בעקבות הסכם הריטיינר.
17. התובע העיד, כי הוא תובע את הנתבע משום שלקח ממנו הרבה כסף. משנשאל כמה הנתבע היה צריך לקחת השיב, כי כאשר הנתבע קיבל את הייצוג שלו הוא אמר שהוא רוצה ממנו 10%. לטענתו, אמר לנתבע שהוא משלם לו ריטיינר והנתבע אמר שהוא רוצה 10%. התובע העיד, כי חתם לנתבע על 10% וכי הנייר נשאר אצל הנתבע. התובע נשאל כמה כסף הוא היה צריך לשלם לנתבע על התביעות האלו והשיב, כי יש לחשב 10% (עמ' 8 ש' 31-32, עמ' 9 ש' 1-5). הוא נשאל מדוע לא ציין את עניין האחוזים וההסכם בתצהירו והשיב, כי אינו יודע אבל ככה זה היה. נטען בפניו, כי בתצהירו טען שזה היה במסגרת הריטיינר ובתגובה טען שהנתבע ביקש ממנו 10% תוספת (עמ' 9 ש' 6-9). נטען בפני התובע שהוא ידע שהנתבע רצה אחוזים על התביעות שהוא מנהל נגד עמי ישראל ואנג'ל והוא אישר טענה זו ושב וטען שהנתבע רצה 10% וכי הוא חתם לו על נייר בנדון (עמ' 9 ש' 10-11). נטען בפני התובע, כי אין נייר כאמור והוא השיב, כי עורך הדין יכול לומר מה שהוא רוצה (עמ' 9 ש' 12-13).
18. התובע נשאל מדוע לא כתב בכתב התביעה שמגיע לנתבע 10% בתוספת מע"מ וכי הוא לקח יותר והשיב, כי זה נכתב בתביעה של טמבור וכי הוא הזכיר את זה במשפט עם טמבור. הוא נשאל היכן הזכיר את זה בתצהירו והשיב, כי אינו יודע (עמ' 12 ש' 5-9). התובע נשאל מדוע גם בתצהיר שהגיש בבקשת רשות להתגונן בתביעה של טמבור לא ציין את ה- 10% והשיב, כי אינו יודע ואולי מדובר בטעות של עורך דינו. נטען בפניו, כי גם בתצהיר עדות ראשית שם הוא לא הזכיר את העניין. התובע השיב, כי זה לא היה הויכוח שם. הוא נשאל מדוע בתצהירים בתביעה שלפניי הוא לא הזכיר את העניין והשיב, כי אינו יודע וכי יש לשאול את עורך דינו. לטענתו, דיבר עמו (עמ' 12 ש' 10-20).
19. הנה כי כן, במסגרת עדותו הודה התובע, כי הנתבע דרש שכר טרחה בעבור ייצוגו בהליכים וכי הוא חתם על מסמך בנדון. בין הצדדים קיימת מחלוקת באשר לאחוז שכר הטרחה עליו הסכימו הצדדים אולם מעדות התובע עולה, כי אין מחלוקת שהצדדים הסכימו, כי ייצוג התובע בהליכים האמורים לא נכלל בהסכם הריטיינר וכי התובע הסכים לשלם לנתבע שכר טרחה בעבור הייצוג האמור. מכאן, שהמחלוקת הינה באשר לגובה הסכום לו זכאי הנתבע ולא, האם הוא זכאי לשכר טרחה בעבור ייצוג התובע או שמא שכרו שולם לו במסגרת הריטיינר.
20. במסגרת התובענה שהתנהלה בבית המשפט בחיפה העיד הנתבע, כי הוא לא זוכר אם נכרת הסכם שכר טרחה בינו לבין התובע. עוד טען, כי מעולם לא חתם על הסכם שכר טרחה של 10% וכי אם היה הסכם אזי הוא לא היה על 10%. הנתבע נשאל שם, האם כאשר קיבל את הטיפול בתיק סיכם עם התובע על שכר טרחה והשיב, כי אינו זוכר (ת/4). במהלך עדותו לפניי הופנה הנתבע לאמור בת/4 והעיד, כי הסכם כזה מעולם לא נחתם ולא הייתה הסכמה כזו מעולם, כי בחיים שלו הוא לא עשה הסכם על 10% (עמ' 16 ש' 28-30). הנתבע הופנה לסעיף 3 לתצהירו, במסגרתו טען שסיכם עם התובע לעבוד עמו בריטינר וב- 20% וכי טען שהתובע יודע זאת. נטען בפני הנתבע, כי כאשר נשאל בנדון הוא לא ענה שסיכם עם התובע על 20% והשיב, כי אמר וכי תמיד הוא אומר אולם אינו זוכר אם היה הסכם בכתב (עמ' 17 ש' 1-3). נטען בפני הנתבע, כי נשאל האם סיכם עם התובע על שכ"ט עו"ד והוא השיב שאינו זוכר. הנתבע נשאל למה לא אמר שסיכם איתו על 20% ובתגובה טען, כי זה היה בידיעת התובע. הוא נשאל פעם נוספת מדוע לא ציין שסיכם עם התובע על 20% והשיב, כי זה היה חלק מהפרוטוקול וכי כל הזמן הוא אמר 20%. לטענתו, מעולם לא עשה הסכם על 10% (עמ' 17 ש' 5-10).
21. הנתבע הופנה לסעיף 8 לתצהירו ונטען בפניו, כי טען שהתובע היה מודע לאחוזים שהוא מקבל במשרדו. הנתבע נשאל, האם היה מספר לתובע על התיקים שניהל במשרדו ועל שכ"ט שהיה גובה מלקוחותיו והשיב, כי אינו נוקב בשמות אולם כל הלקוחות שלו שווים. הוא נשאל כיצד התובע יודע והאם סיפר לו על כך שהוא לוקח 20% מלקוחותיו. בתגובה טען, כי עורך הדין חוזר על שאלותיו וכי הדבר היה בידיעת התובע. לטענתו, זה נאמר לתובע. (עמ' 19 ש' 4-9).
22. הנתבע נשאל, האם במהלך השנים עד שנת 95 ייצג את התובע בתביעה כספית נגד מישהו שלא שילם לו והשיב, כי ייצג אותו בכל מה שהיה לו וטען, כי הרבה תביעות היו בהגנה. הוא נשאל האם הגיש תביעות והשיב, כי אינו זוכר וכי טיפל בכל מה שהיה לתובע. הנתבע העיד, כי אינו זוכר האם הגיש תביעות בשם התובע אולם הוא זוכר שהגיש הגנות בשמו (עמ' 15 ש' 14-22). הנתבע נשאל האם הטיפול הזה, במסגרתו הגיש לתובע הגנות, האם הוא נכלל בשכ"ט המוסכם בריטיינר והשיב, כי לשכת עו"ד מתירה לקחת בריטינר ייעוץ ומכתבים אבל לא ייצוג משפטי. נטען בפניו, כי הוא אמר שהוא הגיש כתבי הגנה בשם התובע והוא אישר טענה זו וטען שהתובע היה משלם אולם הוא היה חדל פירעון בתקופה האחרונה. הנתבע נשאל האם התובע שילם לו בעבור הגשת כתבי ההגנה והשיב, כי עבור חלק שילם ולגבי חלק נותר חייב (עמ' 15 ש' 23-29). הנתבע נשאל, האם התובע שילם לו על הגנות שהוא הגיש בשמו והשיב, כי בשנתיים האחרונות לפני התביעה לא היה לתובע כסף לשלם (עמ' 16 ש' 5-6). הוא נשאל, האם יש לו אסמכתא כלשהי לפיה התובע שילם לו על ההגנות לפי 20% מסכום התביעה, כפי שטען, והשיב, כי אם יש משהו זה אצל התובע וטען, כי עברו הרבה שנים ואצלו אין משהו בנדון. לטענתו, הוא מחזיק מסמכים רק שבע שנים (עמ' 16 ש' 7-9).
23. בעת עדותו נטען בפני התובע, כי בסוף שנת 96 תחילת 97 הוא בא עם מנהל החשבונות שלו למשרד הנתבע וביקש שיגיש תביעה דחוף נגד עמי ישראל ושיעשה עיקולים וכי הם ידעו שהוא גובה 20%. התובע שלל טענה זו ושב וטען, כי חתם על מסמך לפיו מדובר ב- 10% (עמ' 11 ש' 30-32, עמ' 12 ש' 1-2).
24. הנתבע נשאל, האם כאשר התובע הגיע אליו וביקש ממנו לייצגו בתביעה נגד עמי ישראל האם באותו מעמד, בו נכח רו"ח של התובע, סיכמו על שכ"ט כלשהו והשיב, כי שכ"ט היה ידוע לתובע היטב. הנתבע נשאל בשנית והשיב, כי התובע הביא ניירת והעניין היה בהול וכי ההסכם של שכ"ט ידוע לתובע מכל התיקים וגם על התיק הזה. הוא טען, כי אם הוא נשאל על הרגע אז הוא לא זוכר (עמ' 17 ש' 11-16). נטען בפניו שהוא לא הראה קבלה אחת לפיה קיבל מהתובע 20% בגין ייצוג על תביעה כספית כלשהי ונשאל כיצד הוא רוצה שיאמינו לו. בתגובה טען הנתבע, כי כל הניירת נמצאת אצל התובע (עמ' 17 ש' 17-19).
25. הנתבע לא הוכיח שהתובע היה מודע לאחוזים אשר גבה מלקוחות אחרים וממילא אין בכך בכדי ללמד על הסכמת התובע לשלם את שכר הטרחה האמור. כמו כן, הנתבע לא הוכיח, כי ייצג את התובע בהליכים אחרים וכי בגין הייצוג האמור שילם לו התובע 20%. ברי, כי אף אם היה עולה בידו להוכיח את האמור אין בכך בכדי ללמד בהכרח, כי זו הייתה ההסכמה במקרה בו עסקינן אולם היה בכך בכדי לתמוך בטענתו, כי התובע היה מודע לכך שזו דרישתו של הנתבע. הנתבע טען שהתובע היה מודע לכך שהוא דורש שכר טרחה בשיעור של 20% אולם לא הוכיח טענה זו ובין היתר לא זימן לעדות את מנהל החשבונות של התובע אשר יכול היה, לכאורה, לשפוך אור על הסוגיה האמורה.
26. כאמור לעיל, בעדותו בחיפה טען הנתבע, כי הוא אינו זוכר האם סיכם עם התובע על שכרו כאשר קיבל את הייצוג בתיק. אוסיף ואומר, כי בין הצדדים קיימת מחלוקת בשאלה האם נכרת הסכם לגבי שכר הטרחה אם לאו. התובע טוען, כי חתם על הסכם לפיו ישלם לנתבע 10% וכי המסמך נותר אצל הנתבע. הנתבע מצידו טוען, כי אינו זוכר אם נכרת הסכם. אין בעובדה שהתובע לא הציג את המסמך עליו חתם לטענתו, בטענה, כי המסמך נמצא אצל הנתבע, בכדי לסייע לנתבע ולהוכיח טענתו באשר לשכר הטרחה לו היה זכאי. העובדה שאין בידי הנתבע להוכיח טענתו לפיה שכר הטרחה לו הוא זכאי גבוה מזה לו טוען התובע פועלת לרעתו. הנתבע לא הוכיח, כי נחתם הסכם שכר טרחה וכי הוסכם בין הצדדים, כי שכר טרחתו יעמוד על 20%. אין מחלוקת, כי הסכם שכר טרחה אינו חייב להיות בכתב אולם העובדה שהנתבע לא דאג להחתים את התובע על הסכם כאמור או לא טרח להציג את ההסכם לבית המשפט פועלת לרעתו. בהעדר הסכם כאמור לא עלה בידי הנתבע להוכיח טענתו באשר להסכמות אליהן הגיע עם התובע בנוגע לשכר טרחתו.
27. בהתאם לסעיף 3 לכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס- 2000 הרי שהתעריף המינימאלי המומלץ בגין תביעה כספית העולה על סך של 105,218 ₪ הינו 10% מ- 105,218 ₪ ועוד 4% מיתרת סכום התביעה. במקרה של תביעה אשר עולה על סך של 1,033,982 ₪ התעריף המינימאלי המומלץ הוא בהתאם למוסכם בין עורך הדין והלקוח, אך לא פחות מ-48,441 ₪. אין מחלוקת, כי שכר הטרחה המוסכם, בהתאם לעדות התובע, עולה על הסכום האמור בכללי לשכת עורכי הדין, כמפורט לעיל. לפיכך מצאתי, כי שכר טרחה בשיעור של 10%, אשר התובע טוען, כי הוא השכר עליו הסכימו הצדדים, הינו שכר ראוי. כאמור, לא הוכח, כי הוסכם שהנתבע יקבל 20% כפי שטען.
28. התובע נשאל האם מעבר לאחוזים ולריטיינר הוא והנתבע דיברו על שכר טרחה נוסף והשיב בשלילה. הוא נשאל האם לא דיברו על כך שהנתבע ייקח את שכר הטרחה שבית המשפט יפסוק בתביעות נגד עמי או אנג'ל והשיב, כי אינו מבין את השאלה. לאחר שנשאל פעם נוספת העיד שהנתבע לא היה אמור לקבל את שכר הטרחה שבית המשפט פוסק וכי צריך היה לקבל 10% (עמ' 10 ש' 12-17). בתצהירו טען התובע, כי הנתבע לא אמור היה לגבות אחוזים וכי השכר אשר הנתבע אמור היה לקבל מורכב משכרו כריטיינר, טענה אשר כאמור נדחתה, בתוספת שכר הטרחה אשר פסק בית המשפט (ת/1 סעיף 14). טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם עדות התובע, כמפורט לעיל. התובע נשאל האם במידה שבתצהירו כתוב שהנתבע צריך היה לגבות את מה שגבה בריטינר וגם את שכר הטרחה שבית המשפט פוסק האם אז זה לא נכון ובתגובה טען, כי התייחס לזה שהנתבע קיבל מבית המשפט. הוא נשאל האם האמור בסעיף 14 לת/1 נכון או לא והשיב, כי הוא נכון (עמ' 10 ש' 18-22).
29. אין מחלוקת, כי שכר הטרחה אשר נפסק שייך לתובע. אולם, מתצהיר התובע עולה, כי הוסכם שהנתבע יקבל את הסכום האמור. לפיכך, מצאתי לקבוע, כי הנתבע זכאי לסכום האמור בנוסף לשכר טרחה בשיעור של 10%, כמפורט לעיל. אציין, כי קביעה זו מחזקת את התרשמותי לפיה לא סביר, כי התובע הסכים לשלם לנתבע שכ"ט בשיעור של 20% כאשר בנוסף הוסכם, כי הנתבע יקבל את שכר הטרחה שבית המשפט יפסוק וכי סביר יותר שהוסכם על שכר טרחה בשיעור של 10% ובנוסף את שכר הטרחה שיפסוק בית המשפט.
30. התובע העיד, כי חתם על ההסכם עם עמי ישראל ועו"ד טמבור ועל המחאת זכות ומתן הוראה בלתי חוזרת. הוא נשאל האם כאשר חתם על מסמכים אלו ידע שלנתבע מגיע כסף עבור שכ"ט והשיב בחיוב. התובע שב וטען, כי הם דיברו על 10% (עמ' 11 ש' 5-11). נטען בפניו, כי מדבריו עולה שהנתבע אמור היה להפחית 10% מהכספים שהוא מקבל מאנג'ל לפי ההסכם הזה ורבע להעביר לעו"ד טמבור והוא אישר טענה זו. לטענתו, זה מה שהוסכם וזה מה שהבין כאשר חתם על ההסכם ועל המחאת הזכות. התובע העיד, כי הוא הסכים שהנתבע יפחית את שכרו מהכספים שהוא קיבל מחברת אנג'ל (עמ' 11 ש' 14-22). נטען בפניו, כי בבית משפט השלום בחיפה הוא סיפר סיפור אחר לגבי שכ"ט שצריך להפחית לפי ההסכם הזה והוא טען, כי אינו זוכר מה אמר שם. נטען בפניו שהעיד שהנתבע היה צריך להפחית שכ"ט רק בגובה סכום שכ"ט שפסק השופט בפסק הדין ולא מעבר לכך ולא אחוזים. התובע שלל את האמור וטען, כי הנתבע ועו"ד טמבור דיברו וככה זה יצא. לטענתו, הוא אינו יודע מה הנתבע סגר עם עו"ד טמבור (עמ' 11 ש' 23-29).
31. מעדות התובע עולה, כי הנתבע זכאי היה לשכר טרחה בשיעור של 10% וכי הוא הסכים שהנתבע ייקח את שכרו מהכספים אשר יקבל מחברת אנג'ל. כמו כן, התובע טען בתצהירו, כי הנתבע היה זכאי לשכר הטרחה אשר פסק בית המשפט. לאחר ההפחתה האמורה היה על הנתבע לחלק את יתרת הכסף בין התובע לעו"ד טמבור, בהתאם להסכמות אליהן הגיעו הצדדים. הנה כי כן, עצם גביית שכר טרחתו של הנתבע מהכספים שהועברו לידיו הייתה בהתאם למוסכם בינו לבין התובע והמחלוקת הינה באשר לסכומים אשר היה זכאי לגבות.
32. כאמור הנתבע טוען, כי הוא זכאי לשכר טרחה בשיעור 20%. עוד טוען, כי את האחוז האמור הוא זכאי לקבל משתי תביעות בהן הוא ייצג את התובע- האחת מול קבוצת עמי ישראל והשנייה מול חברת אנג'ל.
33. הנתבע נשאל, האם כאשר התובע הגיע אליו והם ישבו וסיכמו לגבי התביעה נגד קבוצת עמי ישראל האם הסביר לתובע את ההיבט המשפטי מבחינת אפשרויות הגביה וביצוע פסק הדין ובתגובה שאל כיצד היה בידו להסביר כאשר לא ידעו במה מדובר (עמ' 17 ש' 26-29). הנתבע אישר, כי במעמד הגשת התביעה הוא הגיש בקשה לעיקול אצל אנג'ל. הוא נשאל האם ידע שלעמי ישראל יש כספים באנג'ל והשיב, כי התובע הביא לו שיקים מחברת אנג'ל כאילו הם שייכים לעמי ישראל. הנתבע נשאל האם בפגישה במסגרתה הוא והתובע סיכמו שהוא ייצג אותו בתביעה נגד עמי ישראל האם ידע שיש לעמי ישראל כספים אצל אנג'ל והשיב, כי ידע שיש כספים ואישר, כי לכן הגיש בקשה להטלת עיקול במעמד הגשת התביעה. הנתבע נשאל האם הסביר לתובע שהוא עומד להגיש עיקול אצל אנג'ל וכי אם יש לו כספים אז הסיכויים לגבייה הם גבוהים והשיב, כי הוא חושב שזה לא קרה. לטענתו, הם עוד לא ידעו מה מצבו של עמי ישראל אולם כעו"ד שיודע לעשות את העבודה הוא יודע שסביר להניח שיש כספים אצל הקבלן הראשי. הנתבע נשאל מדוע לא הסתפק בהגשת התביעה ללא צורך בעיקול והשיב, כי זה הדבר הנכון לעשות וכי אחרת זו רשלנות מקצועית (עמ' 17 ש' 30-32, עמ' 18 ש' 1-13).
34. הנתבע נשאל, האם ידע במעמד אותה פגישה שקבוצת עמי ישראל בקשיים כלכליים ולכן הטיל עיקול והשיב בשלילה. הוא טען שבשלב הזה זה לא היה ידוע להם אבל היו שיקים שחזרו. לטענתו, הם לא ידעו אם יש רכוש או לא (עמ' 18 ש' 16-17). הנתבע נשאל, האם ידע שהיו קשיים לעמי ישראל ובתגובה טען, כי היו שתי חברות ואת עמי ישראל. הוא נשאל האם ידע שהם בקשיים כלכליים ומדוע לא תבע את עמי ישראל באופן אישי והשיב, כי הייתה ניירת שאפשרה זאת. לטענתו, בדק את מה שהתובע הביא לו והגיש תביעה (עמ' 18 ש' 18-23). הנתבע נשאל, האם אמר לתובע שיכולות להתפתח שתי תביעות ושהוא יכול להיות מחויב בגין שתיהן והשיב, כי עשה כן במהלך הטיפול. הנתבע נשאל האם הזמין את התובע למשרדו והסביר לו שמדובר בשתי תביעות והוא יחויב בשכ"ט נפרד והשיב, כי בוודאי שעשה כן (עמ' 18 ש' 24-29).
35. לא שוכנעתי, כי יש ממש בטענתו האמורה של הנתבע. אין מחלוקת, כי ההליך נגד חברת אנג'ל התקיים בעקבות בקשה לעיקול זמני אשר הוגשה במסגרת התביעה נגד קבוצת עמי ישראל. הנתבע לא הוכיח, כי הסביר לתובע, כי יכולות להתפתח שתי תביעות וכי ההליכים נגד עמי ישראל וההליכים נגד חברת אנג'ל הינם בגדר הליכים שונים אשר בגין כל אחד מהם הוא יחויב בשכר טרחה בנפרד. סביר בעיניי, כי בנסיבות המקרה, ובין היתר אופי ההליך אשר נפתח נגד חברת אנג'ל והסיבה לפתיחתו, סבר התובע, כי יהיה עליו לשלם שכר טרחה בגין טיפול בתביעה אחת בלבד. בהעדר הסכם שכר טרחה בכתב לא עלה בידי הנתבע להוכיח אף את טענתו, כי התובע היה מודע לכך שמדובר בשני הליכים שונים וכי נתן הסכמתו לכך שהנתבע יקבל שכר טרחה נפרד בגין כל אחד מההליכים.
36. התובע נשאל מדוע לא שלח לנתבע מכתב לפיו הוא מבקש ממנו להחזיר לו כספים לאחר שקיבל מהנתבע שיק על סך 263,906 ₪ בינואר 2007. התובע השיב, כי כאשר הנתבע נתן לו את השיק האמור היו צעקות והוא לא לקח את השיק ולטענתו הוא הסביר לעורך דינו שהשיק נשאר אצל הנתבע ועורך דינו אמר לו לחזור לנתבע לקחת את השיק וכי יתבעו אותו על היתר (עמ' 8 ש' 7-12). התובע נשאל, האם זה היה בינואר 2007 והשיב, כי ביום שהוא קיבל את השיק. הוא נשאל מדוע לא שלח לנתבע, מינואר 2007 ועד מאי 2010 אז הוגשה התביעה בה עסקינן, מכתב במסגרתו טען שהוא דורש את הכסף. התובע השיב, כי דיברו על זה וכי רצו לעשות את זה בלי בית משפט. לטענתו, דיברו הרבה עם הנתבע גם באמצעות עורך דינו (עמ' 8 ש' 13-18). התובע נשאל האם במשך שלוש וחצי שנים הם דיברו ולא שלחו אף מכתב והשיב, כי זה בידי עורך דינו (עמ' 8 ש' 19-20). הוא נשאל האם פנה לרואה החשבון שלו ולסוכן הביטוח שלו ושאל אותם אם מגיע לו כסף חזרה והם בדקו ואמרו שלא והשיב בשלילה. בהמשך שאל מאיפה הם יודעים. התובע נשאל בשנית האם פנה אליהם ושאל בשביל מה. לטענתו, הוא לא פנה אליהם. בהמשך אמר התובע "אם דיברנו זה נקרא פניתי" (עמ' 8 ש' 21-25). נטען בפניו, כי בתצהיר שהגיש בתביעה בחיפה טען שהוא פנה למכובדים ובבית המשפט שאלו אותו מי אלו המכובדים והוא השיב שפנה לרו"ח ולסוכן הביטוח. בתגובה שאל על מה אמר את זה וכאשר נטען בפניו שהוא אמר שפנה למכובדים כדי שיבדקו עם הנתבע השיב, כי לא פנה (עמ' 8 ש' 26-30).
37. הנתבע נשאל מה קרה כאשר התובע הגיע למשרדו וקיבל את השיק מחברת אנג'ל והשיב, כי התובע קיבל את הכסף שלו ללא כל תלונה. הנתבע הוסיף, כי בהמשך הגיע כסף נוסף והתובע קיבל 75% ממנו. לטענתו, את שכר הטרחה גבה מהתשלום הראשון (עמ' 20 ש' 5-9). הנתבע נשאל, האם התובע התלונן על סכום השיק כאשר לקח את השיק והשיב, כי כלל לא וכי הוא הסביר לו (עמ' 20 ש' 10-11). הוא נשאל האם רואה החשבון מר חוסני זועבי פנה אליו כעבור מספר ימים ואמר לו שהתובע מאוד כועס בגלל שכ"ט המופרז שגבה ממנו והשיב, כי זה לא קרה וכי לא פנו אליו. בא כוחו של התובע טען בפני הנתבע, כי הוא פנה אליו והעלה בפניו את הסתייגות התובע בעניין שכר הטרחה והוא השיב, כי עורך הדין בא אליו וכי הוא הסביר לו את הסכומים ואיך הגיע אליהם וטען שעורך הדין לא חזר אליו בעניין הזה (עמ' 20 ש' 12-17). הנתבע אישר, כי לטענתו התובע הגיע לקחת את השיק ואחרי זה יצא וכי כאשר הגיע התשלום השני הוא נתן לתובע את החלק שלו והתובע הלך. לטענתו, הוא הסביר לתובע שהחלק שמגיע לו הוא גבוה יותר אך בגלל המצוקה שלו הוא הסתפק במה שגבה. הנתבע הוסיף, כי מדובר בעבודה של עשר שנים, שלושה ערעורים, שמיעת שתי תביעות וחקירה של הרבה אנשים (עמ' 20 ש' 22-27).
38. אף אם תתקבל טענת הנתבע לפיה במועד בו מסר לתובע את השיק התובע לא הביע תרעומת על שכר הטרחה אשר גבה הרי שאין בכך בכדי ללמד, כי הנתבע גבה שכר טרחה בהתאם להסכמות שהתגבשו בין הצדדים. אף העובדה שהתובע לא שלח לנתבע מכתב תלונה עד למועד הגשת התביעה אין בה בכדי לתמוך בטענתו של הנתבע באשר לשכר הטרחה אשר הגיע לו.
39. הנה כי כן, מצאתי, כי הנתבע היה זכאי לקבל שכר טרחה בשיעור 10% בתוספת שכר הטרחה אשר נפסק על ידי בית המשפט.
40. במסגרת כתב ההגנה טען הנתבע, כי לתובע חוב כלפיו בסך 48,000 ₪ בעקבות תקופה בת שנתיים במהלכה לא שילם לו התובע בהתאם להסכם הריטיינר. הנתבע העיד, כי ייצג את התובע שנים בריטיינר ולמיטב זכרונו זה היה משנות ה- 80 המאוחרת ועד שנת 95 או 96. הנתבע הוסיף, כי בשנתיים האחרונות נצבר חוב של 48,000 ₪ (עמ' 15 ש' 11-13). הנתבע נשאל כמה סיכמו שיהיה שכרו החודשי במסגרת הריטיינר והשיב, כי זה התחיל ב- 1,500 ₪ והסתיים ב – 2,000 ₪. הוא טען שהתובע חייב לו 48,000 ₪ וכי בהתערבות רו"ח הוא הסכים להפחית ל- 28,000 ₪ וכי התובע עדיין חייב לו את הסכום (עמ' 16 ש' 10-13). הנתבע נשאל, האם הגיש נגד התובע תביעה בגין החוב לו הוא טוען כשכ"ט בריטיינר והשיב, כי לא הגיש ולא יגיש. לטענתו, מלבד פעם אחת הוא מעולם לא הגיש תביעה נגד לקוחות על שכ"ט (עמ' 19 ש' 19-22).
41. התובע נשאל כמה שילם לנתבע בשנת 93 במסגרת הריטיינר והשיב, כי 12,000 ₪. הוא נשאל כמה שילם לו בשנת 94 והשיב, כי אינו זוכר וכי שילם לנתבע את כל מה שהגיע לו (עמ' 5 ש' 15-18). התובע שלל טענה לפיה עד שנת 96 היה לו חוב ריטינר של 48,000 ₪ (עמ' 7 ש' 24-25). הוא נשאל, האם קיבל מהנתבע חשבונית כאשר שילם והשיב, כי אינו זוכר וכי היו חברים. התובע נשאל, האם לא ביקש חשבוניות בכדי להתקזז עם מס הכנסה או מע"מ והשיב, כי אולי כן ואולי לא (עמ' 5 ש' 19-22). התובע נשאל האם שילם לנתבע את שכר הריטיינר בשנת 95 והשיב בחיוב. לטענתו, הוא שילם לנתבע כל שנה (עמ' 5 ש' 23-24). התובע נשאל האם זכור לו שמנהל החשבונות שלו, מר נערה, הגיע עמו לנתבע בשנת 96 וביקש להפחית את החוב שהצטבר ובתגובה טען, כי לא היה חוב (עמ' 7 ש' 26-28). התובע נשאל האם במידה שהנתבע טוען שסכום הריטינר היה 2,000 ₪ לחודש האם זה יכול להיות והשיב בשלילה. לטענתו, גם אם הנתבע היה מבקש הוא לא היה נותן לו (עמ' 7 ש' 29-30).
42. הנתבע לא הוכיח מה היה סכום הריטיינר לחודש. בנסיבות אלו, אף אם הייתה מתקבלת טענתו לפיה התובע לא שילם לו במשך שנתיים לא היה די בכך בכדי להוכיח טענתו באשר לגובה החוב. הנתבע לא הוכיח, כי היה לתובע חוב כלשהו כלפיו בעקבות אי תשלום בהתאם להסכם הריטיינר. כאמור, הנתבע טען, כי בעקבות התערבותו של רואה החשבון של התובע הופחת סכום החוב. הנתבע לא זימן את רואה החשבון לעדות לשם הוכחת טענתו באשר לקיומו של חוב ולגובהו. עובדה זו פועלת לרעת הנתבע. כמו כן, הנתבע טוען, כי החוב התגבש בין השנים 94 ל-96. עם זאת, הנתבע לא העלה טענה כלשהי נגד התובע בעניין זה במהלך שנים רבות עד לשנת 2010 אז העלה טענה זו במסגרת כתב הגנתו בתביעה בה עסקינן. שתיקתו של הנתבע במשך כ- 15 שנים מחזקת את התרשמותי לפיה לא נצבר לתובע חוב כלפי הנתבע אשר בידי הנתבע לקזז במסגרת התביעה שלפניי. אוסיף ואומר, כי העובדה שהנתבע טיפל לתובע בעניינו משפטים במשך כעשור שעה שלתובע חוב נטען בסך של כ- 48,000 ₪, אשר לא שולם במשך שנים רבות, אינה סבירה בעיניי.
43. אציין, כי התובע בסיכומיו מעלה טענות לעניין עירבונות שהופקדו בתיק לצורך הגשת ערעורים שלא ידוע גורלם והתובע טרם קיבלם אולם מאמין, כי הנתבע קיבל אותם. מדובר בטענה שנטענה בעלמא ללא כל ביסוס ולא הוכחה. יתרה מזאת, ממילא הוגשה בקשה בעניין זה לבית משפט השלום בעכו ועל כן שם דינה להתברר.
44. הנה כי כן, מצאתי, כי הנתבע היה זכאי לשכר טרחה בשיעור של 10% מגובה פסק הדין אשר ניתן בתביעה אשר התנהלה נגד קבוצת עמי ישראל בלבד ולא בגין התביעה השנייה שהתפתחה במסגרת הבקשה לעיקול זמני, בתוספת שכר טרחה בשיעור של 40,000 אשר נפסק בפסק הדין האמור, בהתאם להסכמות אשר התגבשו בינו לבין התובע, כמפורט לעיל.
45. בתביעה הרלוונטית נפסק פיצוי בסך של 464,131.68 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 2.1.97 ועד למועד התשלום בפועל. הנתבע היה זכאי לשכר טרחה בשיעור של 10% מהסכום האמור ולא מהסכום שנגבה בפועל שלעניין זה מסכימה אני עם הנתבע, כי האחוז ייגזר מהסכום שנפסק ללא קשר לתוצאות הגבייה. בתוספת ריבית והצמדה עד למועד התשלום בינואר 2007 עומד הסכום על סך של 911,542 ₪ ושכר הטרחה המגיע לנתבע בגין 10% מסכום זה הינו 91,154 ₪. כמו כן, בהתאם להסכמות בינו לבין התובע הנתבע היה זכאי לקבל את שכר הטרחה אשר נפסק במסגרת פסק הדין. במסגרת פסק הדין נפסק שכר טרחה בסך של 40,000 ₪ בצירוף מע"מ והפרשי הצמדה וריבית מיום 2.11.97 ועד למועד התשלום בפועל. סכום זה לאחר תוספת ריבית והצמדה עד למועד התשלום עומד כל סך של 78,559 ₪. הנה כי כן, הנתבע היה זכאי לשכר טרחה בסך של 169,713 ₪ ובתוספת מע"מ שהיה נהוג נכון לחודש ינואר 2007 בשיעור 15.5% סך של 196,019 ₪. תחת זאת הוא גבה שכר טרחה בשיעור של 250,000 ₪. מהאמור עולה, כי הנתבע גבה סכום של 53,981 ₪ מעבר לסכום לו היה זכאי.
46. בנסיבות האמורות נעתרת לתובענה ומחייבת את הנתבע להשיב לתובע סך של 53,981 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום 17.1.07 ועד למועד פסק הדין. בנוסף, מחייבת את הנתבע בהוצאות משפט בסך 2,000 ₪ ושכר טירחת עו"ד בסך 7,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.
47. הסכומים האמורים לעיל ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתן היום, כ"ז חשון תשע"ד, 31 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.