2. כלל חברה לביטוח

התביעה שבפניי עניינה פיצוי בגין תקלות ברכב התובע לאחר התקנת מערכת הנעה בגז ע"י הנתבעת 1. בתאריך 09/10/07 הותקנה במוסך של הנתבעת 1 מערכת הנעה בגז לרכבו של התובע מסוג סובארו פורסטר טורבו, מ.ר. 21-536-23, משנת ייצור 1999(להלן: "הרכב").

הנתבעת 1 (להלן: "גרין קאר" או "הנתבעת 1") היא החברה שהתקינה את המערכת ברכב ואשר מקום מושבה הינו בני ברק. המנהל והבעלים של מוסך גרין קאר הינו מר מאיר יעקובוב (להלן: "מר יעקובוב").

הנתבעת 2 הינה המבטחת של הנתבעת 1.

תמצית טענות התובע:

לטענת התובע, מרגע ההתקנה של מערכת ההנעה בגז ברכבו ע"י הנתבעת 1 הרכב סבל מתקלות רבות במערכת, לרבות רעידות, ריח חריף של גז, נסיעה לא תקינה וכד'.

לאחר כשבועיים התובע החליף את המערכת, אולם גם לאחר ההחלפה הרכב עדיין לא נסע באופן תקין.

התובע ביקר עם רכבו במוסך גרין קאר למעלה מ-5 פעמים בניסיונות תיקון ללא כל הצלחה. בעקבות ביצוע התיקונים לא חל שום שיפור בתקינות הרכב.

עוד לטענתו, בשל החרפת מצב תקינות הרכב בשנה וחצי האחרונות ניתן היה להשתמש במערכת רק כ- 50% מהזמן, לפיכך ב- 50% מהזמן הנותרים התובע עשה שימוש בהנעה בבנזין.

התובע פנה לחוות דעת נוספת במוסך גז-חיש בע"מ בפתח-תקווה, לפיה המערכת שהותקנה ברכב אינה מתאימה לרכב זה. התובע התקשר למר יעקובוב ביום 12/10/09 בבקשה לתקן את הליקויים ולהחליף את הרכיבים שאינם מתאימים. לטענתו, מר יעקובוב נמנע מכל תגובה לפניותיו.

התובע המשיך ופנה למר בועז רפאלי (להלן: "מר רפאלי") מחברת עדי-גז טכנולוגיות בע"מ, אשר הינו מומחה בתחום הגז, והלה ערך בדיקה מקיפה לרכב והוציא דו"ח מקיף הנוגע לליקויים ברכב.

התובע מעמיד את סכום התביעה על סך של 29,329 ₪ ע"פ הפירוט הבא:

עלות החלפת המערכת- 9,568 ₪.

עלות החלפת חלקים- 1,442 ₪.

עלות הכנת הדו"ח- 782 ₪.

אובדן ימי עבודה- 10,000 ₪.

ההפרש בין תדלוק בבנזין לעומת גז- 7,200 ₪.

עלויות הגשת התביעה- 337 ₪.

תמצית טענות הנתבעות:

לטענת הנתבעות, לאחר מס' חודשים מעת ההתקנה ברכב, התלונן התובע על בעיה ברכב אשר אינה נובעת ממערכת הגז, ולמרות זאת קיבל התובע שירות מלא וללא חיוב. הבעיה הייתה קיימת במערכת הבנזין, ללא כל זיקה למערכת הגז.

לטענת הנתבעת 1, התובע נסע ברכבו כ- 70,000 ק"מ במערכת הקיימת ולאורך מס' שנים.

כמו כן, בכל שלב נאמר לתובע כי למרות שהרכיבים שרצה להוסיף מיותרים, הוא יחויב בעלותם בלבד, אך הוא דחה הצעה זו.

מוסיפה הנתבעת 1 כי מדובר בתחזוקה לקויה של המנוע ברכב, אשר היא שהשפיעה על הגז. מדובר בתוצאה ישירה של הזנחה או בעיות הנובעות ממערכות אחרות במנוע ואין קשורות לגז. לא זו אף זו, תקופת האחריות שניתנה לתובע כמו לכל הלקוחות היא למשך שנה אחת או 60 אלף ק"מ (הקודם מביניהם), והאחריות פגה זה מכבר (בניגוד לטענת התובע שקיבל אחריות למשך שנתיים).

לגופו של עניין, ההתקנה של מערכת הגז ברכב נעשתה כראוי וע"פ נוהלי משרד התחבורה ואישור הטכניון. אף היבואן אישר במכתבו את תקינות ההתקנה ורכיבי המערכת.

הוסיפה גרין קאר, כי המומחה שמונה מטעם בית המשפט אינו מבין כלל בתחום מערכות גז ואף לא בדק את כל הנתונים והמסמכים שהיו בידיו.

דיון:

התובע צירף מטעמו חוות דעת שנערכה ע"י מר רפאלי מחברת עדי-גז טכנולוגיות בע"מ (נספח 4 א' לכתב התביעה), ולפיה המערכת המותקנת ברכב איננה מתאימה להספקו וגורמת לבעיות בזמן הפעלת הרכב בגפ"מ. מר רפאלי המליץ לא לנוע בגפ"מ ברכב זה עד לתיקון כל הליקויים המופיעים בדו"ח שהכין וכן עד לביצוע בדיקה חוזרת במכון בדיקה מתאים. בנוסף, מר רפאלי המליץ לבצע בדיקת שינוי מבנה חדשה לרכב ע"י נציג הטכניון או מכון התקנים בכדי לוודא כי כל המכלולים שהותקנו ברכב הינם תואמים את תעודת הבדיקה אותה מחזיק יבואן המערכת וכי ההתקנה בוצעה ע"פ הוראות תקן 67R-01.

לאור חוות הדעת והמסקנות של מר רפאלי, ניגש התובע עם רכבו לבדיקת מנוע במכון "מבדק" בהרצליה. האבחנה של מכון "מבדק" הייתה כי הספק המנוע ירוד בזמן העפלת מערכת הגז, תצרוכת דלק גבוהה, פליטה לא תקינה של מזעמים, הזרקת דלק לקויה ומערכת גז לקויה, מנוע מזייף וכן המלצה לחזור לבדיקה לאחר תיקון.

מנגד, הנתבעות צירפו מטעמן חוות דעת שנערכה ע"י המהנדס אילון תמיר (להלן: "מר תמיר") מחברת אקודרייב בע"מ (צורף לכתב ההגנה) וכן עיקר הגנתן עומדת על האסמכתא שהנפיק מוסד הטכניון, כי הרכב נמצא מתאים להנחיות משרד התחבורה וכי הטכניון ממליץ לאשר למתקין התקנת מערכת הסבה להנעה בגפ"מ בכלי רכב בעל מנוע מהדגם שהוצג באסמכתא זו.

מר תמיר, המומחה מטעם הנתבעות, קבע בחוות דעתו כי הבעיה ברכב אינה נובעת משימוש ברכיבים לא מתאימים. לעומת זאת, ייתכן שרכיב מסוים אינו תקין באופן נקודתי. ייתכן שיש לבצע טיפול תקופתי למערכת או שמערכת כלשהי הקשורה ברכב עצמו אינה תקינה, או שקיימת בעיה אחרת. לבסוף המליץ לבצע בדיקה מקיפה של הרכב ע"י טכנאי במוסך.

לאור הפערים בין חוות הדעת והמסמכים שהוגשו ע"י הצדדים, בתאריך 03/01/11 מיניתי מומחה מטעם בית המשפט, מר יצחק סמו (להלן: "מר סמו" או "המומחה מטעם בית המשפט"), אשר תחום מומחיותו הנדסת מכונות, מכונאות רכב ואשר הוא בעל ניסיון של 50 שנה בתחום זה.

המומחה מטעם בית המשפט קבע בזו הלשון:

"לאחר שבדקתי את כל טענות הצדדים ואת המסמכים שהועברו אליי על ידי הצדדים אני

מגיע למסקנה כי מערכת הגז שהורכבה ברכב של התובע לא קיבלה תעודת אבטיפוס הטכניון. לפיכך מערכת זו לא הייתה מאושרת להרכבה בסוג הרכב שהיה לתובע.

התרשמתי שהתובע התלונן בפני הנתבע על כך שהרכב אינו פעל כתיקונו לאחר הרכבת מערכת הגז והוא התלונן בפני הנתבע זמן קצר לאחר הרכבתה. טענתו של הנתבע בתגובתו לחוות הדעת של מר בועז רפאלי כאילו התובע נהנה מהמערכת במשך 70,000 ק"מ איננה מקובלת עליי מאחר ומערכת זו לא נוסתה בסוג רכב כזה. לאור האמור לעיל מסקנתי היא כי הנתבע התרשל בהרכבת מערכת הגז ברכב של התובע".

מעיון בחוות הדעת והמסמכים שהוצגו בפניי הן ע"י הצדדים והן ע"י המומחה מטעם בית המשפט עולה, כי מערכת הגז שהותקנה ע"י הנתבעת 1 ברכב של התובע לא אושרה כראוי, ולפיכך ההתקנה של המערכת היא שגרמה לתקלות רבות ברכב. הדבר עולה בבירור מחוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, מחוות דעתו של מר רפאלי וכן מהאבחנה שביצע מכון "מבדק".

לא זו אף זו, מר תמיר מ"אקודרייב", המומחה מטעם הנתבעות, לא קבע מסקנה חד משמעית לעניין ההתקנה של מערכת הגז ברכב, אלא קביעותיו היו אמורפיות כגון: "ייתכן שיש לבצע טיפול תקופתי למערכת או שמערכת כלשהי הקשורה ברכב עצמו אינה תקינה, או שקיימת בעיה אחרת". מדברים אלה לא ניתן להסיק דבר, ולכן פנו הנתבעות ונתלו במסמך שהנפיק הטכניון כי הרכב נמצא מתאים להנחיות משרד התחבורה וכי הטכניון ממליץ לאשר למתקין התקנת מערכת הסבה להנעה בגפ"מ בכלי רכב בעל מנוע מהדגם שהוצג. אולם, הנתבעות שכחו לציין כי ישנו סעיף נוסף בבדיקה שערך הטכניון ולפיו: "התאמת מערכת הגפ"מ לדגם הרכב הנבדק הינה באחריות יבואן/מתקין המערכת". (סע' 1.3 לתוצאות הבדיקה מטעם הטכניון).

סעיף זה הינו משמעותי ביותר מהסיבה שככתוב במסמך התאמת מערכת הגז לדגם הרכב הינה באחריות היבואן או מתקין המערכת, קרי הנתבעת 1. הווה אומר, החובה חלה על הנתבעת 1 לבצע התאמה של מערכת הגז לדגם הרכב של התובע, ומשלא עמדה בכך הרי היא אחראית לנזקים שנגרמו ברכב בשל אותה התקנה לקויה.

גובה הנזק:

לאחר שקבעתי כי חלה אחריות על הנתבעות לפצות את התובע, אפנה לבדוק האם גובה הנזק הוכח באופן מלא או חלקי.

התובע מבקש עבור החלפת המערכת סכום של 9,568 ₪ ומפנה להצעת המחיר (נספח 6 לכתב התביעה). בחנתי את הצעת המחיר של חברת גז-חיש בע"מ ולפיה החלפת המערכת הנוכחית ברכב למערכת חדשה מסוג לנדירנזו איטליה עלותה תהא בסה"כ 8,248 ₪ בתוספת מע"מ. אשר על כן, הסכום שהוכח בגין ראש נזק זה הוא 8,248 ₪.

התובע מבקש בעבור החלפת חלקים שבוצעה ברכב סך של 1,442 ₪ ומפנה לנספחים 2א ו- 2ב. לאחר בחינה של נספחים אלה אני קובעת כי בעבור החלפת חלפים ברכב הוכח הנזק בגובה 1,112 ₪. כפי שניתן לראות בחשבונית שצורפה החלפים שהוחלפו ברכב והקשורים לתביעה דנא הם אלו המצביעים על החלפת מצתים (תשלום בעבור חלפים + עבודה), כבל מצת וחוטי הצתה והדבר עולה בקנה אחד עם חוות הדעת שהוגשה.

התובע מבקש עבור הכנת חוות-הדעת שהוגשה מטעמו סך של 782 ₪ ומפנה לנספח 4 ב' לכתב התביעה. בהתאם לחשבונית מס' 310 מחב' עדיגז טכנולוגיות בע"מ בעבור בדיקת התקנה לרכב ומתן חוות הדעת התובע שילם סך של 582 ₪ וכן 200 ₪ נוספים למכון "מבדק" בהרצליה להשלמת הבדיקה. אשר על כן, ראש נזק זה הוכח בסך של 782 ₪.

התובע מבקש עבור אובדן ימי עבודה סך של 10,000 ₪ ומפנה לנספח 7 לכתב התביעה- תלוש משכורת של חודש מרץ, 2010. מאחר ומדובר בתלוש שכר לא מייצג שהוגש בחודש מרץ ואשר מתוכו לא ניתן להעיד על ממוצע השכר שמקבל התובע ממקום עבודתו באופן מקיף. כמו כן התובע לא הוכיח שנאלץ להפסיד ימי עבודה מלאים לצורך הכנסת הרכב למוסך, במוסך, אלא מדובר היה במס' שעות שהיה עליו לגשת למוסך. לאור האמור לעיל אני מעריכה ראש נזק זה בגין הפסד ימי עבודה בסך של 2,000 ₪.

התובע מוסיף ומבקש את עלות ההפרש ששילם בין תדלוק בבנזין לעומת גז בסך של 7,200 ₪ בעבור שנה וחצי בהן ניתן היה להשתמש במערכת רק כ- 50% מהזמן. אני קובעת כי ראש נזק זה לא הוכח במלואו, אולם לאור חוות הדעת שהוגשו לפיהן לתובע הומלץ שלא לנסוע ברכבו בעת שמותקנת בו מערכת הגז הנוכחית, אני סבורה כי התובע עשה שימוש בכלי רכב אחר שהונע בבנזין. אשר על כן, אני מעריכה ראש נזק זה בסכום של 1,200 ₪.

סוף דבר:

לאור האמור לעיל, אני קובעת כי על הנתבעות לשלם לתובע ביחד ולחוד סכום של 13,342 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל וכן הוצאות בסך 1,000 ₪ בגין ניהול הליך זה.

על פסק דין בתביעות קטנות ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ח אלול תשע"ב, 05 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.