שולחת ההודעה לצד צד ג': אבי סופר בע"מ

נגד

צד ג': מיני ליין בע"מ

פסק דין

התובעים רכשו מקרר מתוצרת חב' סמסונג. מספר חודשים לאחר אספקת המקרר לבית התובעים, פרצה שריפה ממכשיר חשמלי במטבח שבבית התובעים. לטענת התובעים, האש פרצה מהמקרר בעת שהבית היה ריק מיושביו, ועל כן הם תובעים את נזקים מאת התובעים בגין נזקי הרכוש שנגרמו להם.

כללי:

בעלי הדין:

1. התובעים הם בני זוג המתגוררים בדירה ברחוב הנשיא 93/4 באשקלון (להלן- "הדירה").
2. הנתבעת 1 היא חברה בערבון מוגבל שהינה חברת האם של חברת סם ליין בע"מ, אשר הינה היבואנית הרשמית של מקררי סמסונג בישראל. הצדדים התייחסו לשתי חברות אלו כאל גוף אחד, ללא כל אבחנה ביניהן, ותצהירי העדות הראשית ניתנו על ידי בעלי תפקידים בנתבעת 1.
3. הנתבעת 2 הינה חברה בערבון מוגבל, העוסקת בשיווק ומכירה של מוצרי חשמל ללקוחות קצה ובין היתר של מקררי סמסונג.
4. הנתבעת 3 היא חברה אשר הייתה סוכן מורשה למכירת מוצרי חשמל אותם ייבאה הנתבעת 1, לרבות מקררים מסוג סמסונג, והייתה בקשרי מסחר עם הנתבעת 2.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת:

1. ביום 30.6.09 רכשו התובעים מהנתבעת 2 מוצרי חשמל שונים וביניהם מקרר סמסונג מדגם 677SRL בצבע נירוסטה. המקרר סופק לבית התובעים, ולאחר מכן הגיע מתקין לבית התובעים, הפעיל את המקרר ומסר לתובעים תעודת אחריות של חברת סם-ליין בע"מ ועליה יש את הלוגו של חב' סם ליין בע"מ ושל חב' סמסונג.
2. ביום 11.3.10 בשעה 17:00 לערך, בעת שלא היה איש בדירה, פרצה שריפה בדירה. שכן של התובעים שראה עשן מיתמר מהדירה, הזמין שירותי כיבוי אש, אשר הגיעו למקום וכיבו את השריפה.
3. מיד לאחר השריפה, פנו התובעים לבא כוחם לייעוץ משפטי. ביום 14.3.10 שלח ב"כ התובעים מכתבים לנתבעות 1 ו-2 והודיע להן על השריפה. התובעים פנו למומחים לחקירות שריפות ולמהנדס חשמל אשר חיוו דעתם כי כתוצאה מכשל במנוע תא הקירור פרצה השריפה במקרר, ומשם התפשטה האש לכל הבית. על כן הגישו התובעים את תביעתם נגד הנתבעות על הסך 471,913 ₪ בגין הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מן השריפה. הנתבעת 2 שלחה הודעת צד ג' לנתבעת 1, בטענה הנתבעת 1 ייבאה את המקרר, והיא אחראית לפגמים המצויים בו.

טענות הצדדים:

1. טוענים התובעים, על אף שימושם ותחזוקתם הסבירים במקרר, השריפה פרצה בשל כשל חשמלי במנוע המקרר. בעקבות השריפה נגרמו נזקים רבים למבנה הדירה ולתכולה, ויש להעביר את נטל הראיה לנתבעים מאחר ובמקרה זה חלה הוראת סעיף 41 לפקודה. לעניין העברת נטל הראיה הפנו התובעים לת"א 3245/04 (שלום רמלה) חיה קורן נ' ספרינט מחשבים (ישראל) בע"מ (פורסם בנבו, 20.9.07).

להוכחת טענותיהם הגישו התובעים את חוות הדעת של אינג' יוסף אבני מיום 16.3.10 באשר לנסיבות השריפה שפרצה וכן את חוות הדעת של השמאי ינון שטרית מחברת פסיפיק שמאים בע"מ מיום 7.4.10. בהמשך נטען כי מר אבני עבר אירוע מוחי ונבצר ממנו להיחקר על חוות דעתו, ולכן הוגשו חוות הדעת של בנו, מהנדס החשמל אילן אבני מיום 24.4.13, וחוות הדעת של מר אלי היינה מיום 28.12.14, אשר מתייחסת לביקורו בדירה יום לאחר השריפה.

1. טוענת הנתבעת 1 כי מוקד השריפה אינו במנוע המקרר; המקרר לא יובא על ידה ובכל מקרה אין להטיל עליה את האחריות לשריפה, מאחר והיא משווקת את המוצרים באריזתם המקורית ואין לצפות ממנה לערוך בדיקת תקינות לכל מוצר. מצד שני טענה כי המוצרים שמיובאים ומשווקים על ידה עוברים מבחן תקינות ובקרת איכות והם מיוצרים על ידי חברות מקצועיות שעומדים בתקנים הנדרשים על פי כל דין.

באשר להודעת צד השלישי שהוגשה כנגדה טענה, כי הנזק נגרם בשל אחריות שולחת ההודעה לצד שלישי- הנתבעת 2 או התובעים, אשר התקינו את המקרר בניגוד להוראות, או הכניסו בו שינויים על ידי אדם שלא הוסמך לכך מה שהוביל לניתוק הקשר הסיבתי ולאשם תורם בשיעור של 100%.

להוכחת טענתה הגישה הנתבעת 1 ומקבלת ההודעה לצד השלישי חוות דעתו של המהנדס אשר סלוצקי מיום 27.12.10 וכן דו"ח מעבדה של המהנדס מאיר קנדלר מהמכון לחקר הכשל מיום 21.9.11.

1. לטענת הנתבעת 2 ומגישת ההודעה לצד השלישי כתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה נגדה מאחר שגם אם השריפה ארעה בשל כשל במקרר אין להטיל עליה אחריות בהיותה המשווקת ולא היצרנית או היבואנית. לחילופין טענה שהשריפה לא ארעה כתוצאה מכשל במקרר אלא במכשיר חשמלי אחר או מכשל במערכת החשמל אשר עברה שיפוץ מסיבי קודם לכן כעולה מחוות דעת התובעים. כן נטען, כי לא קיים קשר סיבתי בין הנזק לבין מעשי הנתבעת 2 מאחר ולא יכלה לצפות נזק בהיקף כה נרחב וכי יש להטיל על התובעים אשם תורם בשל תרומתם לנזקים ובשל אחזקתם הלקויה. בנוסף אין להעביר במקרה זה את נטל הראיה כי חוות הדעת מופרכות ולא מבוססות והתובעים גרמו לנזק ראייתי מאחר ולא דאגו להזמין נציג או מומחה שריפות מטעם הנתבעת 2.
2. הנתבעת 3 לא הגישה כתב הגנה מטעמה, למרות שקיבלה את כתב התביעה וההזמנה לדין ביום 7.2.12. על כן ניתן כנגדה פסק דין בהעדר הגנה ביום 19.3.12.

העדויות:

1. התובעים הגישו את העדויות כדלקמן:
2. התובעת 1 הגישה תצהיר עדות ראשית בו הצהירה על רכישת המקרר מאת הנתבעות; ביום 12.3.10 ביקר בדירה מהנדס החשמל וחוקר השריפות אילן אבני שערך בדיקה יסודית באשר לנסיבות הדליקה. התובעת נחקרה בחקירה נגדית בה העידה כי מדובר בטעות סופר, ומר יוסף אבני אשר הזדהה בפניה כמהנדס חשמל והמומחה אלי היינה - הם שביקרו בדירה. עוד עלה שהדירה טרם נרשמה על שמם; היא התייעצה עם עו"ד ביום השריפה או יום לאחר מכן, אך היא לא זוכרת אם יש לה קבלות לכל התיקונים והרכישות שביצעו בבית לאחר השריפה . היא לא זוכרת אם שילמה למר אבני שכר טרחתו בסך 11,600 ₪ או כמה שכר טרחה שילמה ואם שילמה לחברת פסיפיק שמאים; ייתכן שיש לה קבלות נוספות באשר לפריטים שניזוקו באירוע השריפה על אף שאלה לא צורפו לכתב התביעה. לאחר השריפה, העירייה סייעה להם למשך מספר ימים בדיור ולאחר מכן התגוררו ביחידת דיור בבית אמה עד ששיפצו את הדירה ושבו לגור בה. היא לא זוכרת אם הם שילמו לאמה שכר דירה.
3. לכתב התביעה צורפה חוות דעתו של המהנדס יוסף אבני מיום 16.3.10. בחוות הדעת כתב כי הגיע לדירה בעקבות הזמנת התובעים ביום 12.3.10, נפגש עימם וניתח את הזירה והממצאים. מחוות הדעת עולה כי הדירה הייתה שייכת להוריו של התובע וכי היא נרכשה על ידי התובעים בשנת 2009 ושופצה באופן יסודי לרבות החלפת מערכות החשמל בכל הדירה. מסקנתו של המומחה הייתה כי האש החלה בחלק העליון של המקרר, אחזה בשלב הראשון בדפנות המבודדות ובדלת הפח העליונה, עלתה כלפי מעלה ואחזה במדפי המטבח שהיו מותקנים מעל תקרת המקרר וכן בארון המטבח הסמוך לדופן הימנית ואז אחזה בארגזי המילוי הפנימיים, דבר שגרם להתפשטות האש בחלל המטבח והמגורים והתכת כל הציוד שהיה עשוי מפלסטיק, לרבות הארגז והכיסוי העליון של לוח החשמל המקומי, ופיח רב כיסה את כל חלקו הפנימי של המבנה וחדר לכל החדרים. על פי האמור בחוות הדעת מנוע המאוורר פורק על ידו מהדופן האחורית ונמצא שרוף וחרוך באופן מוחלט, אך היה ניתן לראות בו סימני כשל ברורים. נכתב כי הוא בדק את כל מערכות החשמל והמתקנים הסמוכים למערכות האש ולא ניתן היה לזהות שום כשלים חשמליים או קצרים. כן הוא קיבל נתונים מחוקרי מכבי האש מהם עלה כי בעת פריצת הכבאים לדירה היה נתיך החשמל המזין את המקרר מנותק, ובהמשך בעקבות פגיעה בבידוד החיווט המקומי נוצרה זליגת זרם לארקה ולניתוק מוחלט של החשמל בדירה. לבסוף קבע כי השריפה ארעה ממנועו של מאוורר המקרר, אשר נלקח על ידו כראיה.

בדיון שנערך ביום 12.9.13 הודיע ב"כ הנתבעים כי מר יוסף אבני לא יוכל להעיד עקב כך שעבר אירוע מוחי, והתובעים הגישו במקומה את חוות הדעת של בנו, מהנדס החשמל אילן אבני מיום 24.4..13. מחוות הדעת עולה כי יוסף אבני, אביו של המומחה, נפל למשכב, ולכן בנו כתב חוות דעתו על סמך החומר בתיק או שנמסר לו. יחד עם זאת נראה כי הפרק המדבר על הממצאים הועתק מחוות דעתו של יוסף אבני.

המהנדס אילן אבני נחקר בחקירה נגדית ומחקירתו עלה כי הוא לא ביקר בדירת התובעים, לא שוחח עם מי מהם או עם שירותי הכיבוי; הוא לא ראה תצלומים של המקרר אלא רק של המנוע; בהמשך העיד שהוא לא ראה את המקרר, אך ראה את דפנות המקרר בתמונות; חוות הדעת שכתב אביו הייתה בפניו בעת כתיבת חוות הדעת מטעמו; כל דבר שנלקח בזמנו על ידי אביו, עבר דרכו והוא אף בדק את המנוע חזותית; חוות הדעת של אביו נכתבה בתיאום עמו; אביו כתב את חוות הדעת, אולם בהמשך העיד כי בחקירות שעברו דרכו הוא כתב בהן את חוות הדעת; אם נאמר שחוות הדעת נלקחה מאביו זאת טעות, כי חוות הדעת נכתבה בתיאום עמו; במקרה הספציפי גורם הכשל הוא חשמלי ולכן מכבי האש לא ביצעו בדיקות כימיות; בדירה היו מוצרי חשמל נוספים שהוא ראה תמונות שלהם אך המכשירים לא נבדקו.

1. התובעים הגישו את חוות דעתו של השמאי ינון שטרית מחברת פסיפיק שמאים בע"מ מיום 7.4.10. מחוות הדעת עלה כי המומחה ביקר בדירת התובעים על פי הזמנתם ביום 14.3.10; הוא העריך את היקף הנזק מהפרטים שנמסרו לו וממכלול בדיקותיו, ותוך פירוט רב אמד את היקף הנזק שנגרם למבנה בסך 242,301 ₪ ואת הנזק לתכולה העריך בסך 134,340 ₪. לכך הוסיף הוצאות כיבוי בסך 1,164 ₪ והוצאות מגורים חליפיים אותם העריך בסך 16,500 ₪.

מר שטרית נחקר בחקירה נגדית ומחקירתו עלה כי הפירוט וההערכה בחוות דעתו באשר למבנה מבוססת על חוות הדעת של מהנדס הבנין אביחי אבני מחברת א.א. הנדסה אזרחית ולכתב הכמויות שלו אשר לא צורפו לחומר הראיות; הוא לא זוכר אם התובעים שילמו לו אך אם שילמו הוא הוציא חשבונית; הוא היה בדירה במהלך שיקומה ועד לכניסה לאחר השיקום, אך זה לא נכתב בחוות דעתו; לא הציגו בפניו קבלות או חשבוניות והוא מעריך את הנזק בערכי כינון; הוא בדק 2 הצעות מחיר לצורך כתיבת חוות הדעת של אביחי אבני ואת ההצעה של שפיר; רוב תכולת הבית הייתה חדשה לגמרי ונקנתה בשנה האחרונה ואף היו חשבוניות לרוב הפריטים אך יש פריטים שמורכבים מהרבה סטים כמו כלי מטבח ואותם הוא העריך.

1. התובעים הגישו את דעתו של חוקר השריפות אלי היינה מיום 28.12.14, אשר נכתבה על פי האמור בה עבור משרד עורכי דין קוגן באמצעות יוסף אבני מהנדס חשמל כבר ביום 16.6.10, בה ציין כי ביקר בדירה ביום 12.3.10. מר היינה כתב בחוות הדעת כי הוזמן על ידי יוסי אבני לבדוק את סיבות ונסיבות השריפה וכי הוא שוחח עם יוסף אבני והתובע, הוא מתאר נזקי אש בחלק הפנימי העליון של המקרר ובגב המקרר בארונות המטבח שמעל המקרר ובתקרה וכן בארון המיקרוגל הקבוע מימין למקרר ובמעטפת המיקרוגל. כן ציין כי מר יוסף אבני פירק את מנוע מאוורר המקרר בנוכחותו, וכי המאמ"ת השייך למעגל המקרר (על פי המדבקה בלוח) היה במצב כלפי מטה, המעיד על ניתוק הזרם למקרר. ממצאיו ומסקנתו היו כי מוקד האש נמצא בחלק הפנימי של התא העליון של המקרר באיזור מיקום המאוורר. המיקרוגל נפגע כתוצאה מחשיפתו לטמפרטורה חיצונית, שרידי המיקרוגל נבדקו ונמצאו ללא סימני כשל או סימנים חריגים. סימני כשל נמצאו בסליל המנוע אשר פורק מהמקרר בנוכחותו והדבר מעיד על אירוע חשמלי במנוע המקרר.

מר היינה נחקר בחקירה נגדית. בחקירתו הסביר על אופן הגעתו למסקנה באמצעות ניתוח תבניות בעירה שזו היא מומחיותו; הוא הסביר כי ייתכן שההבדל בנמען אליו מיועדות חוות הדעת, בטיוטה ובעותק שהוגש לבית המשפט נובע ככל הנראה מטעות המזכירה או מבקשתו עקב ענייני תשלום, אך הסביר כי בדוח עצמו אין שינוי; לדבריו יותר סביר שהשריפה פרצה במקרר ולא במיקרוגל, ולא כפי שמומחה הנתבעת מר סלוצקי ניסה לרמוז, מאחר שאם השריפה הייתה מתחילה במיקרוגל היה צריך לרדת כלפי מטה הנתיך של מעגל חשמלי זה ולנתק את זרם החשמל למעגל זה, אך הוא הודה כי לא בדק אילו מוצרי חשמל נוספים היו יחד עם נתיך המקרר; הסביר כי הרבה מתבניות הבעירה שמצביעות על מוקד האש נעלמות אחרי 5-10 דקות בשל הטמפרטורה הגבוהה ולכן הם מחפשים איך התפשטה האש ולא איך התחילה, וב15% מהמקרים לא יודעים כיצד החלה האש; המיקרוגל והארון בו אוחסן היו שרופים מאוד, אך הוא לא צריך לשלול את האפשרות שהשריפה החלה שם מפני שאין לו שם מוקד אש; ברגע שירד המאמ"ת שעליו כתוב מקרר ירד גם מפסק הפחת הראשי; הוא לא יכול לדעת בוודאות שהמפסק עליו היה כתוב מקרר לא היה שייך גם למיקרוגל; את העובדה שהדופן הימנית במקרר שרופה יותר מהדופן השנייה של המקרר הסביר כאזור מוגן, וכי המיקרוגל נשרף כליל מאחר והיה מונח בתוך תיבת עץ.

1. מטעם הנתבעת 1 ומקבלת ההודעה לצד שלישי העידו העדים כדלקמן:
2. מר עמי סיני מנהל התפעול בחברות מיני ליין בע"מ וסם ליין בע"מ הגיש תצהיר עדות ראשית, בו הצהיר כי התובעים לא יצרו עימם קשר בהפעלה הראשונית או לאחר קרות אירוע השריפה, לא הודיעו לנתבעת 1 שרכשו את המקרר וכי מעולם לא התרחש מקרה דומה במקרר מדגם זה שיובא על ידם.

מר סיני נחקר בחקירה נגדית ומחקירתו עלה כי הסיומות השונות בשם הדגם מצביעים על צבע שונה בלבד ויתר המוצר זהה; הוא לא מודע להודעה שנשלחה לחברת מיניליין עליה חתומה חב' סם-ליין בעקבות השריפה; קיים ייבוא מקביל למקררים מסוג זה כמו מסלמני גרופ ו-י. שלום מתל אביב; הנתבעת 3 הייתה בזמנים הרלוונטיים לתביעה סוכנת מורשית שלהם; הוא לא פנה ליצרן בעקבות טענות התובעים וביקש מהם להכיר באחריות; הוא לא יכול לקשר אליהם את המקרר מאחר והוא או המומחה מטעמו לא ראו את המקרר ולכן לא יכלו לבדוק את המספר הסריאלי שלו המצוי בדופן הימנית בתחתית המקרר.

1. מר אורן גמליאל מנהל המחלקה הלוגיסטית בחברת מיני ליין הגיש תצהיר עדות ראשית בו הצהיר כי הוא התבקש והעביר מקרר מסוג סמסונג 677SRL מחברת מיני ליין אל המכון לחקר הכשל.

מר גמליאל נחקר בחקירה נגדית ומחקירתו עלה כי למקרר זה דגם אחד ומספר צבעים; המקרר הובל למכון לחקר הכשל על ידי הנהג ויקטור אלישע.

1. הנתבעת 1 הגישה את חוות הדעת של מהנדס החשמל אשר סלוצקי מיום 27.12.10. על פי המתואר בחוות הדעת היא נכתבה בעקבות ביקור המומחה בדירה ביום 18.3.10 וביקורו ביום 19.3.10 במשרדו של יוסף אבני אשר העביר אליו את שרידי מנוע, אשר נטען שנלקח מהמקרר. הוא ציין כי המנוע היה מאוחסן בקופסת פלסטיק עם שם התובע וכי זה היה המנוע היחיד במשרד. יחד עם זאת המכון לחקר הכשל מצא כי לא מדובר במנוע זהה למנוע המקרר מהדגם הדומה שהועבר אליו לבדיקה. התובע מסר לו שהמיקרוגל הושלך ושלמר יוסף אבני יש צילומים שלו, וחוץ מהמיקרוגל לא היה מכשיר חשמלי אחר מחובר. מר סלוצקי מצא כי מוקד השריפה היה באיזור המקרר וארון ה"בילד אין". מסקנתו היתה, כי לא בטוח האירוע התרחש במקרר עצמו וייתכן שהמנוע נפגע בעקבות ההתלקחות שהחלה מחוץ למקרר. לדעתו הכשל במנוע נוצר כתוצאה מפגיעה של חבטה או נפילה שקרתה בו.

לבסוף קבע, כי אין באפשרותו לקבוע את הגורם לפרוץ השריפה, מאחר והזירה כבר שוקמה ונמצא שלא מדובר במנוע זהה למנוע של מקרר מסוג זה.

מר סלוצקי נחקר בחקירה נגדית. מחקירתו עלה כי הוא הגיע לדירה ארבעה ימים לאחר שהנתבעת 1 קיבלה את הפנייה. קיבל את פניית הנתבעת 1 רק ביום 17.3.10, ומיד כהתבקש לעשות כן, מאחר והודיעו לו כי בכוונת התובעים לשקם את הזירה; בדרך כלל במקרים כגון זה מיני ליין שולחת טכנאי מטעמה לבחון את הזירה ולאחר מכן קוראים לו; כאשר הגיע לדירה מיהרו לפנות את הזירה סביב המקרר אך לא את המקרר, על אף שלא החלו בעבודות אחרות, וזה כדי שאי יהיה אפשר לראות את זירת השריפה; לדעתו, השריפה החלה מימין למקרר; העבירו את המנוע למכון בבדיקה לחקר הכשל מאחר שהיה משהו לא ברור עם המנוע והיו הרבה דברים מוזרים ביוסי אבני שרק אצלו היו מוצאים את הכשלים האלה; הוא מצא על המנוע סימנים של כשל חשמלי ; הוא לא יכול לדעת מה היה בזירה אלא רק על פי מה שסיפרו לו; כאשר הוא ראה את הזירה הוא ראה את לוח החשמל ללא לוח הפלסטיק עם הכיתובים; נפוצות שריפות שמתחילות כשריפת מזון במיקרוגל והופכות לכשל חשמלי, אך לא התייחס לעובדה שהבית היה ריק בעת פרוץ השריפה; קפיצת פחת הזרם לא מעידה בהכרח שהשריפה החלה במקרר.

1. התובעת הגישה את דו"ח מעבדה של המכון לחקר הכשל של המהנדס מאיר קנדלר מיום 21.9.11. בדו"ח מתאר מר קנדלר כי הגיעה אליו קופסת המנוע מהמהנדס אשר סלוצקי שמסר כי מדובר במנוע אשר אסף המהנדס יוסף אבני ממקרר סמסונג מדגם677SRL, וכי קיבל מאת הנתבעת 1 מקרר חדש מדגם דומה. לאחר פרוק המנוע מהמקרר שהובא למעבדה התברר כי מדובר בשני מנועים שונים מבחינה גיאומטרית בחתך ובעובי. מסקנתו הייתה כי מקור המנוע השרוף איננו במקרר מתוצרת סמסונג EV 677 SRL.

המהנדס קנדלר נחקר בחקירה נגדית ומחקירתו עלה כי הוא לא יודע איזה דגם מקרר היה לתובעים בבית וכי הוא לא יודע אם למקררים מסוגIX 677SRL או EV677 SRL יש מנועים זהים.

1. מטעם הנתבעת 2 ומגישת ההודעה לצד השלישי העידו העדים כדלקמן:
2. הנתבעת 2 הגישה את תצהירו של מר יהודה אללוף, מנכ"ל הנתבעת 2, בו הצהיר כי בתקופה הרלוונטית רכשה הנתבעת 2 מקררים מסוג SRL677IX בצבעים שונים אך ורק מהנתבעת 3, שהיא משווקת מורשית של הנתבעת 1, ובאותה תקופה למיטב ידיעתו לא היה יבוא מקביל או חנויות אחרות שקנו את הדגם הספציפי של המקרר; איש מעובדי הנתבעת 2 לא החליף חלק במקרר, והמקרר נמכר לתובעים ביום 12.8.09.

מר אללוף נחקר בחקירה נגדית ממנה עלה כי הוא לא יכול לומר בוודאות שהמקררים המאוחסנים סופקו לפי סדר הגעתם למחסן, אך מאחר והוא היה רוכש כמויות קטנות בכל פעם לא יכול להיות שהמקרר יהיה יותר מדי זמן במחסן הנתבעת 3; כיום הם עובדים ישירות מול הנתבעת 1.

1. הנתבעת 2 הגישה את תצהירו של מר שלומי שלמה, מוביל הנתבעת 2, בו הצהיר כי הוא הוביל את המקרר נשוא התביעה אל בית התובעים, העלה אותו לשם, הוציא אותו מהקרטון שלו חיבר לחשמל הרכיב מדפים ואיזן אותו.

מר שלמה נחקר בחקירה נגדית ומחקירתו עלה כי ייתכן שלא הוא ביצע את ההובלה באופן אישי; כי הנתבעת 2 מאחסנת סחורה במחסן הלוגיסטי של עקיבא והמקרר נלקח משם ישירות לבית התובעים; לא ידוע לו דבר על המקרר לפני שהוא הגיע למחסן.

1. הנתבעת 2 הגישה את תצהירו של מר דוד ביטון בעלי הנתבעת 3 אשר נחקר בחקירה ראשית ובחקירה נגדית. מחקירתו עלה כי הוא עובד גם היום בתור עוסק מורשה עם הנתבעת 1; הוא לא הגיש כתב הגנה כי לא קיבל כתב תביעה; הוא זוכר ששוחחו אתו טלפונית; אין לו דרך לדעת אם המקרר נשוא התובענה נלקח ממנו או לא; בתקופה הרלוונטית הוא עבד רק עם הנתבעת 1.

הסיכומים:

1. לאחר העדויות הגישו הצדדים סיכומיהם.

לטענת התובעים הם הוכיחו את תביעתם ואת הנזק באמצעות המומחים מטעמם. יתרה מזאת, המהנדס סלוצקי אישר כי ייתכן והשריפה פרצה במנוע המקרר והמהנדס קנדלר אישר שהוא לא יודע איזה מקרר היה בבית הנתבעים וכי המקרר שהובא אליו להשוואה היה עם סיומת EV וכי בנסיבות העניין חל הכלל הידוע של "הדבר מעיד בעד עצמו".

לטענת הנתבעת 1 והצד השלישי לא הוכח שהמקרר נשוא התובענה יובא על ידה; לא הוכח שהמנוע המדובר אכן פורק מהמקרר; מקור השריפה לא היה במקרר; בחוות דעת המומחים מטעם התובעים סתירות וחוסרים; הוכח כי הנתבעת אינה היבואנית הבלעדית; הנתבעים נמנעו מהבאת ראיות ועדים שיכלו לסייע להוכחת תביעתם או ההודעה לצד שלישי; קיים חשש מכפל פיצוי; הוכח כי הנזק מופרך ולא הוכח; יש לדחות את התביעה ואת הודעת צד ג' שהוגשו כנגדה.

לטענת הנתבעת 2 הוכיחה את השתלשלות דרכו של המקרר נשוא התובענה מהנתבעת 1 ועד לבית התובעים. כי לא חל במקרה זה הכלל של הדבר מדבר בעד עצמו מאחר ולתובעים ניתנה אחריות יצרן ולבסוף ביקשה פסיקת הוצאות ושכר טרחה ריאליים.

דיון ומסקנות:

הנתבעת 1 יבואנית מקררי סמסונג לישראל ומקרר התובעים בפרט:

1. לטענת הנתבעת 1 לא הוכח שהמקרר נשוא התובענה יובא על ידה, כמו כן בתקופה הרלוונטית היה קיים ייבוא מקביל למקררים מסוג זה. לטענת התובעים ומגישת ההודעה לצד השלישי מדובר במקרר שהנתבעת 1 ייבאה. סבור אני שמדובר במקרר שיובא על ידי הנתבעת 1 מהסיבות כדלקמן:
2. בכל מהלך הדיון התייחסו הצדדים אל חב' מיני ליין בע"מ ואל חב' סם ליין בע"מ כאל ישות אחת, והעדים מטעם חב' סם ליין בע"מ היו בעלי התפקידים בחב' מיני ליין בע"מ;
3. מר סיני מנהל התפעול של הנתבעת העיד כי בתחתית הדופן הימנית של המקרר יש מדבקה קשה להסרה ובה מופיע מספרו הסריאלי של המקרר, אשר יכול היה לקשור את הנתבעת 1 למקרר. הנתבעת 1 קיבלה הודעה על אירוע השריפה לכל היותר כארבעה ימים אחריה, אז נקרא מר סלוצקי לחוות דעתו מטעמה. בחוות דעתו של מר סלוצקי נכתב כי בזירת השריפה המקרר נותר במקומו ובעדותו הוא מסר כי במקרים מסוג זה בדרך כלל הנתבעת 1 שולחת טכנאי מטעמה ולאחר מכן קוראים לו לזירה. מכאן כי לנתבעת 1 הייתה הזדמנות לבחון בעצמה את המספר הסריאלי של המקרר אך היא לא עשתה כן, או שבחרה לא להציג את מסקנותיה בענין זה ומחדל זה פועל לרעתה;
4. תעודת האחריות למקרר אשר צורפה לתצהירי הנתבעים וניתנה להם במעמד רכישת המקרר ניתנה על ידי חב' סם ליין בע"מ, שכל הצדדים התייחסו אליה ואל הנתבעת 1 כישות אחת;
5. מנכ"ל הנתבעת 2 העיד על כך שהנתבעת 2 רכשה מקררי סמסונג מסוג זה רק מהנתבעת 3 שהינה משווקת מורשית של הנתבעת 1 וכי באותה תקופה לא היה ייבוא מקביל למקררים אלו;
6. מר ביטון דוד הנתבעת 3 העיד כי בתקופה הרלוונטית הוא עבד רק עם הנתבעת 1;
7. מר סיני העיד כי בתקופה הרלוונטית היה קיים ייבוא מקביל למקררים אלו ואף הזכיר שמות של שני יבואנים מקבילים. אם הנתבעת 1 רצתה להוכיח כי בתקופה הרלוונטית היה קיים ייבוא מקביל וכי הנתבעת 3 או הנתבעת 2 רכשו מקררים מהיבואנים המקבילים, היה עליהם להביא את היבואנים המקבילים, אשר זהותם היתה ידועה להם, על מנת שימסרו עדות בעניין זה.
8. מכל האמור לעיל אני קובע כי התובעים הוכיחו כי מדובר במקרר שיובא על ידי הנתבעת 1 ונרכש על ידי התובעים מהנתבעת 2 אשר רכשה המקרר מהנתבעת 3 שהייתה המשווקת המורשית של הנתבעת 1.

האם המנוע שנבדק במעבדה לחקר הכשל הוא המנוע שהיה במקרר:

1. מר סלוצקי קיבל את המנוע מאת מר יוסף אבני. מר סלוצקי העיד כי מר אבני אמר לו שזה המנוע שהיה במקרר. מר קנדלר העיד כי כאשר השווה בין המנוע שהביא לו מר סלוצקי לבין המנוע שהיה במקרר דומה שהביאה לו הנתבעת 1, ראה שהמנועים אינם זהים בצורתם. לכן הועלה החשד שמא התובעים החליפו את המנוע במקרר. סבור אני שכמו שההשערה שהתובעים החליפו את המנוע במקרר, יכולה להיות השערה אחרת והיא שבמקרר שקיבלו התובעים הותקן מנוע שונה מאשר במקררים אחרים מאותו הסוג והדגם.
2. בעת אירוע השריפה היה המקרר בתוך תקופת האחריות. לכן לא סביר שהתובעים פנו לטכנאי קירור שיטפל במקרר בתוך תקופת האחריות, ואין כל עדות על טיפול של טכנאי קירור במקרר ואין כל עדות על קריאה של התובעים לנתבעת 1 על תקלה במקרר.
3. על כן, סבור אני שהמנוע שהובא למר קנדלר אכן היה מותקן במקרר, שהיה שונה מהמנוע שהיה מורכב במקרר שהביאה הנתבעת 1 למר קנדלר. .

האם מקור השריפה במקרר?

1. לטענת התובעים מקור השריפה הוא במנוע המקרר. להוכחת טענתם צירפו חוות דעתם של מר אבני ומר היינה. הנתבעת 1 הגישה את חוות דעתו של מר סלוצקי אשר חיווה דעתו כי בנסיבות העניין לא ניתן לקבוע בוודאות מהו מקור השריפה. סבור שיש להעדיף את חוות דעתו של היינה על פני חוות דעתו של מר סלוצקי מהסיבות כדלקמן:
2. בעת פרוץ השריפה לא היה כל אדם בדירה, כך שהמיקורגל לא עבד;
3. בעת פרוץ השריפה המקרר המשיך לעבוד והיה מחובר לרשת החשמל;
4. הן מר סלוצקי והן מר אילן אבני קבעו שבמנוע החשמלי אכן ישנם סימני כשל;
5. מר היינה הצביע על תמונות בהן ניתן לראות תבניות בערה בצורת האות V אות בצורת האות U, המצביעות על מקום פרוץ השריפה;
6. מר היינה ציין שבדק את המיקרוגל ולא מצא בו כל כשל חשמלי;
7. מר היינה ציין כי אם נניח שהמיקרוגל והמקרר היו על אותו מעגל חשמלי, והשריפה החלה במיקרוגל ובעת תחילת השריפה המאמ"ת היה יורד כלפי מטה ומפסיק את הזרם החשמלי, אזי הפגיעה במנוע הייתה צריכה להתחיל בכבלי ההזנה של המנוע ולא במנוע עצמו, שכן המנוע נמצא בתוך קופסת מתכת סגורה. אך במנוע הנמצא בתוך קופסת מתכת נמצא כשל חשמלי.
8. לאור האמור לעיל, סבור אני שהשריפה החלה המנוע של תא הקירור במקרר.

העברת נטל הראיה על כתפי הנתבעת 1:

1. טוענים התובעים כי יש להחיל על נסיבות המקרה את הכלל של הדבר מעיד בעד עצמו, המצוי בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. וזה נוסח הסעיף:

"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה."

1. קיימים שלושה תנאים מצטברים על מנת שיחול סעיף זה, והם:
2. לתובע לא היתה ידיעה או היכולת לדעת את הנסיבות שהביאו לאירוע בו ניזוק;
3. הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע שליטה מלאה עליו;
4. אירוע המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע התרשל מאשר עם המסקנה שנקט זהירות סבירה.

התנאי הראשון:

1. בע"א 377/85 רינה נעים נ. משרד החינוך והתרבות, פ"ד מ"ב(1) 153 קבע ביהמ"ש העליון שחוסר הידיעה צריך להתייחס לנסיבות הממשיות שגרמו למקרה שהביר לידי הנזק, והזמן אליו מתייחס חוסר הידיעה הוא מועד קרות הנזק.

במקרה שלפנינו התובעים לא ידעו בעת קרות הנזק מהן הנסיבות הממשיות שגרמו לשריפה, שהביאה לנזקים המפורטים בכתב התביעה.

על כן, סבור אני שהתובעים הוכיחו את התנאי הראשון הנ"ל.

התנאי השני:

1. התנאי השני הוא שהנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע שליטה מלאה עליו. טוענת הנתבעות שבעת קרות הנזק היה המקרר בחזקת התובעים והייתה להם שליטה מלאה עליו. לעומת זאת טוענים התובעים שייתכן שהחלק החיצוני של המקרר היה בשליטה מלאה של התובעים, אך חלקיו הפנימיים היו בשליטת הנתבעת 1, שכן רק היא מכירה את חלקיו הפנימיים, ורק היא ידעה לתקן אותם.

סבור אני שהדין עם התובעים מהסיבות שיפורטו להלן.

בע"א 241/89 ישראליפט (שירותים) תשל"ג בע"מ נ. הינדלי רחל, פ"ד מ"ט(1) 45 (להלן-"פס"ד ישראליפט") נפסק ע"י כב' השופט מצא (ובהסכמת השופט ברק) כדלקמן:

1. כדי לקיים את התנאי השני לתחולת הכלל "הדבר מדבר בעדו" אין צורך להוכיח כי הנתבע שלט בנכס שגרם לנזק, שליטה שהיא רצופה ובלעדית. השליטה הנדרשת היא מן הסוג שהוא רלוואנטי לאירוע התאונה. קיומה, הלכה למעשה, נבחן ביחס לזמן התאונה; והמבחן לקיומה הוא שאין לייחס למישהו אחר, זולת הנתבע, התערבות פעילה בנכס בזמן התאונה באופן שיכול היה לגרום או לתרום להתרחשותה ( 79ד-ה).
2. תכליתו של התנאי השני, תנאי השליטה, לתחולת הכלל "הדבר מדבר בעדו" היא לזהות את הנתבע - לאור היותו בעל זיקה מיוחדת לנכס המזיק, ומשום כך ­כמי שהינו האחראי המשוער למעשה הרשלנות שבעטיו נגרם הנזק. אם יוכח כי במועד התאונה היה הנתבע בעל חזקה מלאה, נמשכת ובלעדית בנכס המזיק, תימצא בכך, בדרך כלל, ראיה איתנה לשליטתו בנכס. אך תנאי השליטה עשוי, לכאורה, להתקיים גם כשהנתבע איננו בעל החזקה הבלעדית בנכס. כן עשוי הוא להתקיים גם מקום בו החזיק הנתבע בנכס בעבר (למשל, במועד הרלוואנטי להתרשלות) אך חדל מלהחזיק בו לפני התרחשות המאורע שגרם לנזק ( 80א-ב).
3. המבחן הראוי לקיומה של שליטה איננו מבחן טכני-פורמאלי המבוסס על חזקה מלאה, רצופה ובלעדית בנכס המזיק, אלא מבחן ענייני-מעשי גמיש, הבוחן אם זיקתו המיוחדת של הנתבע לנכס המזיק מעידה לכאורה על היותו בעל היכולת הטובה ביותר למנוע את התרחשות התאונה. יכולת זו צריכה לנבוע מהסוג ומההיקף של החזקה שיש לנתבע בנכס במועד הרלוואנטי, לפי העניין, למעשה הרשלנות או להתרחשות הנזק. אם ניתן לקבוע - על-פי מאזן ההסתברויות ­כי לנתבע הייתה היכולת האמורה, כי אז ייראה הנתבע כבעל שליטה בנכס המזיק ( 80ב-ג, 82ד-ה).
4. בהצבעה על אפשרות גרידא, שהנזק נגרם בהתערבות של צד שלישי, אין כדי לשלול את שליטת הנתבע, כנדרש לתחולת הכלל. רק אם, על-פי מאזן ההסתברויות, האפשרות שהתאונה נגרמה עקב התערבות חיצונית הינה לפחות שקולה לאפשרות שניתן לייחסה לרשלנות שהנתבע נושא באחריות עליה, ייחשב התובע כמי שנכשל בהוכחת שליטתו של הנתבע בנכס. פשיטא שאם בית המשפט מגיע לכלל מסקנה כי בפועל הצד השלישי לא התערב, יכולתו הערטילאית והבלתי ממומשת להתערב איננה שוללת את שליטתו של הנתבע ( 82ה-ו).
5. בבואו לקבוע אם הנתבע הוא בעל שליטה, יידרש בית המשפט, מטבע הדברים, גם לשאלות הקשורות בחזקה שיש (או שהייתה) לנתבע בנכס: טיב זכותו להחזיק בו, עד כמה הפעיל למעשה את זכותו, כלום חזקתו (בהתחשב בחובת הזהירות שחלה עליו מכוחה) הייתה רלוואנטית לגרימת הנזק, האם היו מחזיקים (או בעלי גישה) נוספים זולתו, מה המשקל שיש לייחס לאפשרות שהנזק נגרם עקב מעשה של אדם אחר, ועוד. מבחן זה אינו תולה את קיומה של שליטה בתנאי-סף נוקשים; לא בלעדיות החזקה, ואף לא קיומה במועד התאונה דווקא, מהווים תנאים כאלה ( 80ג-ד).
6. ככל שחולף זמן רב יותר בין התקנת המיתקן שגרם לנזק לבין קרות התאונה, יקשה יותר על התובע לשכנע את בית המשפט שמתקין המיתקן הוא האחראי לתאונה בשל התרשלותו, אולם זהו קושי של דרכי ההוכחה ואין בו כדי לגרוע מהקביעה העקרונית אם השליטה בנכס המזיק הייתה ונותרה בידי אותו נתבע ( 81ב-ד).

ב-בר"ע (מחוזי ת"א) 2011/01 גולן ווסט ליין נ. יהודית לוין, פ"מ כרך תש"ס חלק שני עמ' 901 קבעה כב' השופטת אלשייך כדלקמן:

"...סכסוכים נזיקיים בין צרכן ליצרן הינם אחד המקרים הנזיקיים השכיחים והם נושאים בחובם כמה מאפיינים יחודיים:

(א) ככל שמתקדמת ומשתכללת הטכנולוגיה, כך מוצא עצמו האדם תלוי יותר ויותר במוצרים משוכללים שדרך ייצורם, תפקודם ותיקון התקלות הנופלות בהם הינם ממנו והלאה – דבר המטה את מאזן הכוחות יותר ויותר לטובת היצרן והמשווק של אותם מוצרים.

(ב) אין חולק כי רמת הניסיון והידע של היצרן בכל האמור במניעת תקלות עולה בהרבה על זו של הצרכן. זאת, נוסף על מעמדו של הראשון כגורם החזק והדומיננטי במערכת היחסים שבין הצדדים, אשר הצרכן תלוי בו תלות חזקה.

ד

(ג) כמו כן היצרן בדרך^-כלל הוא "השחקן החוזר" ככל שאמורים דברים במשפטים נזיקיים הקשורים במוצריו, בעוד הצרכן מופיע בדרך^-כלל פעם אחת בלבד. לכן קיימת חשיבות רבה דווקא בשימוש בדיני הנזיקין כמנוף לתמרץ את היצרן לכיוון מדיניות ייצור וזהירות ראויות. היצרן מוחזק כמי שעשוי להפיק לקחים מפסקי^-דין שניתנו בעניינו ולשקלל אותם לתוך מדיניותו מכאן ולהבא, בעוד יכולת הצרכנים לתכנן צורת התנהגות ורמת פעילות בשל פסיקות בית^-המשפט בעניינים של צרכנים אחרים הינה מוגבלת הרבה יותר.

(ד) יוצא מכך כי בהיעדר ראיה לסתור היצרן מוחזק מונע הזול והטוב של תקלות ונזקים במוצרים ובסביבתם. בכך שונים עימותי צרכן^-יצרן מהעימות הנזיקי ה"קלאסי" בין שני צדדים שווי ערך, אשר כל אחד מהם טוען כי משנהו התרשל.

13. בשל נסיבות אלו פיתחו דיני הנזיקין המודרניים כמה תאוריות ודרכי פעולה שמטרתן לתת מענה למצב דברים מיוחד זה שבו נמצא הניזוק כמעט חסר אונים אל מול מוצר שאת דרך פעולתו אין הוא מבין, ועליו להתמודד במשפט מול טענותיו המלומדות של יצרן הבקיא במוצר וניחן בכוח מיקוח ובמשאבים רבים הרבה יותר.

באופן כללי ניכרת מגמה בולטת, אף כי לא מוחלטת, לנוע מדיני הרשלנות הקלאסיים לכיוון האחריות המוחלטת או המוגברת, וזאת בעיקר בתחום נזקי הגוף, שם חל חוק האחריות למוצרים פגומים, תש"ם-1980-. כמו כן קיימות דוקטרינות נוספות אשר עוסקות בתחום חלוקת האחריות בין ניזוק למזיק או בין מזיקים משוערים לבין עצמם, כגון דוקטרינת "פלח השוק" אשר אומצה בחלק מהפסיקה האמריקנית וחילקה את נזקם של ניזוקים בין יצרניות שונות לפי פלח השוק שתפסה כל אחת מהן בתקופה הרלוונטית, וזאת בלא שייאלץ הניזוק להוכיח מאיזו מאותן חברות קנה את המוצר המזיק...."

18. האם היה המוצר בשליטתה הבלעדית של המשיבה?

סעיף זה הוא המעורר את עיקר הבעיה המשפטית במקרה דנן. לטענת המבקשת, מעצם העובדה כי המדיח היה בחזקתה הפיזית של המשיבה במשך כשנה, עולה כי תנאי זה אינו מתקיים. בכך מסתמכת המערערת, בין היתר, על ע"א 241/89 ישראליפט (שרותים) תשל"ג בע"מ נ' הינדלי (להלן – פרשת ישראליפט [1]).

וכך קבע כבוד השופט מצא (בדעת הרוב) באותה פרשה [1], בעמ' 80:

א

ב

ג

ד

ה

ו

ז

"אך תנאי השליטה עשוי, לכאורה, להתקיים גם כשהנתבע איננו בעל החזקה הבלעדית בנכס. כן עשוי הוא להתקיים גם מקום בו החזיק הנתבע בנכס בעבר (למשל, במועד הרלוואנטי להתרשלות) אך חדל מלהחזיק בו לפני התרחשות המאורע שגרם לנזק. המבחן הראוי לקיומה של שליטה איננו אפוא מבחן טכני^-פורמאלי המבוסס על חזקה מלאה, רצופה ובלעדית בנכס המזיק, אלא מבחן ענייני^-מעשי, הבוחן אם זיקתו המיוחדת של הנתבע לנכס המזיק מעידה לכאורה על היותו בעל היכולת הטובה ביותר למנוע את התרחשות התאונה" (ההדגשות שלי – ו' א').

19. דומה כי רציונל זה יפה למקרה זה: אף כי השליטה הפיזית במוצר הייתה בידי המשיבה, הרי הזיקה המיוחדת, ככל שאמור הדבר בטיפול ובתחזוקה של מנוע המדיח, הייתה ונותרה בידי המבקשת, אשר אין חולק כי טכנאיה טיפלו במדיח כשמונה פעמים במהלך אותה שנה שבה שהה בבית המשיבה. כמו כן מיקום הגוף הזר בנסיבות המקרה דנן, והעובדה כי תקלה נתגלתה במדיח מיד עם הפעלתו הראשונה, תומכים אף הם בכך שפירוש מושג ה"שליטה" על^-פי תכליתו מביא למסקנה החד^-משמעית כי לעניין צמר הפלדה המזיק, הייתה השליטה במדיח בידי המבקשת – להבדיל, למשל, מתקלה שהייתה מתגלה באזור שבו מכניסה המשיבה את כליה או בחלקו החיצוני של המדיח.

20. בנקודה זו, משהוכחה שליטה לכאורית, הנטל הינו על המבקשת להצביע על התערבות המשיבה או צד שלישי אשר הפקיעו את השליטה המהותית והאפקטיבית מידיה הבלעדיות, זאת כמו הדוגמה שהוזכרה קודם – ניסיון פירוק בלתי מורשה של המדיח.

בתקדים המנחה ע"א 377/85 נעים נ' משרד החינוך והתרבות [2] דובר בכיתת לימוד שבה נחבלה מורה מחפץ כבד שנפל על ראשה, ואשר בחלק מהזמן נמצאת בידי המורה הניזוקה ובחלק מהזמן בידי שלוחי בית הספר. באותו מקרה נקבע כי די באותו פרק זמן של שליטה של הניזוק בחפץ המזיק (אשר שייך לאותה כיתה) כדי לשלול את תנאי השליטה.

אלא שבמקרה דנן, אין המבקשת יכולה ליהנות אף מהלכה זו, שכן על רקע היחסים המיוחדים שבין יצרן לצרכן לא הוכחה שליטה רלוונטית של המשיבה בחלקיו הפנימיים של המדיח אף לא בקטע מהזמן שבו שהה המדיח בביתה. שכן, במקרה דנן אין חלוקה של השליטה האפקטיבית לפי ציר הזמן, אלא חלוקה ברורה בין השליטה הפיזית שבידי המשיבה לשליטה האפקטיבית והתחזוקתית שבידי המערערת.

האפשרויות שמעלה המבקשת להתערבות צד שלישי בגרם הנזק הינן בחלקן תאורטיות גרידא, ואף אחת מהן אינה יוצרת שליטה אפקטיבית של המשיבה במדיח, הראויה למנוע את תחולת סעיף 41 לפקודת הנזיקין בנסיבות המקרה דנן. כך, למשל, לא הטענה בדבר אי^-סגירת מכל המלח (אשר נדחתה בידי השופט קמא במשתמע) ולא הטענה בדבר קשיות המים בהרצליה אין בהן כדי להוכיח התערבות קוטעת שליטה ככל שהדבר נוגע לגרם הנזק דנן. הטענות כאילו הנזק לסכו"ם נגרם בשל תחזוקה לקויה של המבקשת לא הוכחו, וספק אם ניתן להוכיחן בנסיבות המקרה דנן."

סבור אני שדבריה של כב' השופטת אלשייך יפים גם לענייננו.

בתיק אז' ( שלום הרצליה) 1088/00 דולב חב' לביטוח בע"מ נ. סלקום חברה סלולרית בע"מ נדון מקרה דומה למקרה שבפנינו, בו פרצה אש ממטען של מכשיר סלולרי. גם במקרה זה טענה התובעת להחלת סעיף 41 לפקודת הנזיקין. לגבי התנאי השני כתבה כב' השופטת מיכל שריר כדלקמן:

"גם התנאי השני זכה כאמור לפרשנות מקלה בפסיקה: "המבחן הראוי לקיומה של שליטה איננו איפוא מבחן טכני – פורמלי המבוסס על חזקה מלאה, רצופה ובלעדית בנכס המזיק, אלא מבחן ענייני-מעשי, הבוחן את זיקתו המיוחדת של הנתבע לנכס המזיק מעידה לכאורה על היותו בעל היכולת הטובה ביותר למנוע את התרחשות התאונה. אם התשובה לשאלה זו- ע"פ מאזן ההסתברויות – היא בחיוב, כי אז ייראה הנתבע כבעל שליטה בנכס המזיק" (השופט מצא בע"א 241/89 ישראליפט (שירותים) תשל"ג בע"מ נ' הינדלי רחל, פד"י מט(1), 45, עמ' 80). לשון הפקודה אינה מחייבת את המסקנה ש"השליטה על הרכוש חייבת להיות רציפה ויחידה (השופט ברנזון בעניין ג'ספן בעמ' 168). די בשליטה אפקטיבית (הנשיא ברק בעניין ישראליפט בעמ' 87) במועד הרלבנטי לאירוע התאונה (השופט מצא בעמ' 79)" (שם בעמ' 559).

לאור כל האמור לעיל, סבור אני שגם במקרה שבפנינו התמלא התנאי השני להחלת הכלל הדבר מדבר בעד עצמו, והוא שהחלקים הפנימיים של המקרר היו בשליטתה של הנתבעת 1, שכן במקרה של תקלה במקרר, רק היא היתה יכולה לפתוח את המקרר ולתקן את הליקוי שהיה מתגלה בו. יש לזכור שהשריפה ארעה מספר חודשים לאחר רכישת המקרר והספקתו, כאשר המקרר היה עדיין בתוך תקופת האחריות.

התנאי השלישי:

1. הנתבעת 1 צירפה לתצהירו של מר עמי סיני את תעודת הבדיקה של מכון התקנים אודות ביצוע בדיקה התאמה לתקן למקררי סמסונג 677SRL מיום 23.5.02, בה נמצא כי המקרר אינו מתאים לתקן הישראלי בסעיף חוזק מכני של מדפים ורכיבים דומים, בסעיף סימון והוראות שימוש ובסעיף מבנה. בדו"ח הבדיקה אין את סימון סוגי המנועים שהיו במקרר, על מנת שניתן יהיה לדעת לאילו סוגי מנועים המותקנים במקרר מתייחסת תעודת הבדיקה.
2. במקרה שבפנינו התברר כי במקרר שסופק לתובעים היה מנוע שונה מאשר למקרר שהובא למכון לחקירת הכשל. שוני יש בו כדי להטיל על הנתבעת 1 את החובה להוכיח ששני המנועים שהיו בשני המקררים היו בעלי אותו תפקוד. נטל זה גובר לאור העדות שבמקררי סמסונג מסוג זה לא נגרמה כל שריפה, והמקרה היחיד של שריפת מקרר מסוג זה הוא המקרה של התובעים.
3. לאור זאת, סבור אני שהתובעים הוכיחו כי אירוע המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעת 1 התרשלה מאשר עם המסקנה שנקט זהירות סבירה, והנטל עבר אל הנתבעת 1 להוכיח שלא התרשלה בנסיבות המקרה.
4. הנתבעת 2 לא הרימה את הנטל שלא התרשלה ביבוא המקרר ארצה תוך הבטחה שהמנוע המורכב במקרר יהיה מנוע זהה למנוע שהיה מורכב במקרר שנבדק על ידי מכון התקנים, ולכן חלה עליה האחריות לפרוץ השריפה.

אחריות הנתבעת 2:

1. הנתבעת 2 הייתה גורם מתווך בין התובעים לבין הנתבעת 1. על התובעים היה להוכיח את רשלנותה של הנתבעת 2, אך לא עשו כן, ולכן דין תביעת התובעים כנגד הנתבעת 2 להידחות. בעקבות דחיית התביעה כנגד הנתבעת 2, ממילא יש לדחות את ההודעה לצד ג' ששלחה לנתבעת 1.

הנזק:

1. להוכחת הנזקים צירפו התובעים את חוות דעתו של השמאי ינון שטרית מחב' פסיפיק שמאים בע"מ, אשר העריך את עלות נזקי המבנה בסך 242,301 ₪ כולל מע"מ, את עלות נזקי התכולה בסך 134,340 ₪, הוצאות מגורים חילופיים בסך 16,500 ₪ והוצאות כיבוי אש בסך 1,164 ₪.
2. מהחקירה הנגדית של מר שטרית עולה שאת השמאות אודות עלות תיקוני המבנה הוא ערך בהתאם לחוות דעת של מהנדס בניין אותה קיבל, לאחר שהמהנדס בדק את הדירה. חוות דעת מהנדס הבניין לא צורפה לחוות עת השמאי ולא צורפה לתיק בית המשפט. כן לא צירף השמאי את הצעות המחיר של הקבלנים שהגישו הצעות לתיקון הנזקים.
3. הנתבעות לא הגישו חוות דעת נגדית של שמאי מטעמן אודות הנזקים שנגרמו לדירה ולתכולה כתוצאה מהשריפה.

נזקים למבנה:

1. מעיון בתמונות שצורפו לחוות הדעת של מר שטרית ולחוות הדעת של יתר המומחים ניתן לראות את ההרס הרב שנגרם לדירה כתוצאה מהשריפה, ממדי הרס אשר מטבע הדברים יוצרים חום רב ופיח רב, הגורמים לנזקים לא רק במקום בו בערה האש.

עיינתי בסעיפי עלות התיקון שבחוות הדעת של השמאי ככל שהיא נוגעת לתיקון המבנה, וסבור אני שסעיפי התיקון הינם סבירים ביותר. לאור זאת יש לקבל את הערכת השמאי לגבי תיקון המבנה, דהיינו את הסך 242,301 ₪. בהתאם לעדויות, הדירה עברה שיפוץ כללי זמן לא רב לפני השריפה, כך שאין להפחית כל סכום שהוא בגין בלאי.

נזקים לתכולה:

1. התובעים המציאו קבלות עבור רכישת תכולה בסך 108,127 ₪ בגין רכישת מוצרים לבית. בקבלות אלו אין קבלות עבור רכישת בגדים. מצד שני השמאי העריך את שווי כביסות וניקוי יבש בסך 18,000 ₪, ניקוי תכולת הדירה שניתנה לשיקום בסך 5,000 ₪ ופינוי התכולה שניזוקה בסך 3,500 ₪, ובסה"כ תוספת של 26,599 ₪.

מאחר ובאופן רגיל מצויים בידי כל אדם בכל בית גם חפצים משומשים, יש להפחית סכום כלשהו בגין בלאי טבעי של מוצרים. על כן על דרך האומדן אני פוסק לתובעים בגין התכולה את הסך 100,000 ₪.

מגורים חליפיים:

1. התובעים תבעו את הסך 16,500 ₪ בגין מגורים חליפיים, אך לא הגישו כל קבלה על הוצאה זו, ולא העידו מה היה אורך התקופה בה נאלצו להתגורר מחוץ לביתם. מתמונות הנזק לדירה עולה שאכן לא ניתן היה להתגורר בדירה לאחר השריפה ובעת התיקונים. על דרך האומדן, אני פוסק לתובעים את הסך 5,000 ₪ בגין דיור חילופי זמני בתקופת התיקונים.

תשלום עבור כיבוי אש:

1. התובעים תבעו את הסך 1,164 ₪ בגין תשלום למכבי אש. התובעים חייבים לשלם סכום זה על פי הדין, וסכום זה הוא סכום סביר. על כן יש לפסוק לתובעת את הסך 1,164 ₪ בגין תשלום לכיבוי אש.

שכר המומחים מטעם התובעים:

1. התובעת הצהירה בתצהירה כי היה עליה לשלם למר יוסף אבני תמורת חוות דעתו את הסך 11,600 ₪ בגין חוות דעתו ולחב' פסיפיק תמורת חוות הדעת של מר שטרית את הסך 16,008 ₪. התובעת הציגה חשבון עסקה של חב' פסיפיק על סכום זה. לאור הסכום שהתחייבה התובעת לשלם לחב'' פסיפיק, נראה שכרו של מר יוסף אבני סביר. על זכאים התובעים שייפסקו הסכומים 11,600 ₪ והסך 16,008 ₪ בגין שכר המומחים.

פיצויים בגין עגמת נפש:

1. התובעים תובעים את הסך 50,000 ₪ כפיצויים בגין עגמת נפש כתוצאה מהשריפה. אכן, כשנגרמת שריפה בביתו של אדם נגרמת לו עגמת נפש. על דרך האומדן אני פוסק לתובעים פיצויים בגין עגמת נפש בסך 30,000 ₪.

סוף דבר:

לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין היא כדלקמן:

1. על הנתבעת 1 לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, כדלקמן:
2. את הסך 406,0734 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (12.5.10) ועד ליום התשלום בפועל;
3. את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;
4. שכ"ט עו"ד בסך 40,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

חיוב זה של הנתבעת 1 הוא ביחד ולחוד עם הנתבעת 3, שניתן כנגדה פסק דין בהתאם לאמור לעיל.

1. התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית. הנתבעת 1 תשלם לנתבעת 2 את הוצאות המשפט ובנוסף, שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪, הכל בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
2. משנדחתה התביעה כנגד הנתבעת 2, יש לדחות את ההודעה לצד ג' ששלחה הנתבעת 2 לנתבעת 1.

ניתן היום, י"ב אלול תשע"ה, 27 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.