אקדמות מילין

1. בפני תביעה ותביעה שכנגד. התביעה העיקרית על סך 196,313 ₪ עניינה יתרת חוב שנותר לנתבעת בעבור יריעות P.V.C שסופקו לה ע"י התובעת. התביעה שכנגד על סך 381,687 ₪, עניינה נזקים שונים אשר נגרמו לנתבעת בעקבות היריעות אשר היו, לטענתה, פגומות.

1. העובדות הצריכות לעניין:
2. התובעת הינה חברה המתמחה ביצור והתקנה של יריעות P.V.C לשימושים שונים ובין היתר לאיטום וציפוי בריכות ומגלשות מים.
3. הנתבעת הינה אגודה שיתופית חקלאית המפעילה בתחומי קיבוץ שפיים פארק מים.
4. במהלך שנת 2003, הזמינה הנתבעת מהתובעת יריעות לשם התקנתן על גבי מגלשות מים במתקן הקרוי "הר גלישה" בפארק המים בקיבוץ שפיים ואלו סופקו.
5. בחודש אפריל 2008 הציעה התובעת לנתבעת לחדש בעבורה ללא תשלום חלק מהיריעות במתקן וזאת לאחר שהנתבעת התלוננה בפניה כי בגדי הים של גולשים נצבעו לכחול.
6. בשלהי שנת 2008 הודיעה הנתבעת לתובעת כי שוב נצבעו בכחול בגדי ים של גולשים. על רקע האמור ולאחר מו"מ שהתקיים בין הצדדים לעניין זה, סיכמו הצדדים כי התובעת תחליף את היריעות באתר במחיר עלות בלבד, ללא מרכיב רווח וכי תינתן לנתבעת אחריות למשך 5 שנים לטיב האיטום. ועל כן הוחלפו היריעות באתר כמוסכם בחודש מאי 2009.
7. ביום 21.5.09 שלחה התובעת לנתבעת חשבונית מס על סך 187,849 ₪. (להלן: "החשבונית הראשונה") כן שלחה התובעת לנתבעת חשבונית מס נוספת (להלן: "החשבונית השנייה") על סך 6,872 ₪ בגין איטום הבריכה. קרן החשבונית השנייה שולמה ע"י הנתבעת לאחר הגשת התביעה, אולם החשבונית הראשונה לא שולמה ע"י הנתבעת.
8. טענות התובעת ב"קצירת האומר":
9. התנהגותה של הנתבעת מהווה הפרה יסודית של ההסכם בין הצדדים וכן עשיית עושר שלא כדין על חשבון התובעת.
10. לא נפל כל פגם ביריעות וככל שהיריעות אכן הורידו צבע, הרי שהדבר נגרם עקב תחזוקה לקויה של המתקן או שימוש בחומרים אסורים כלשהם שלתובעת אין כל שליטה עליהם.
11. יריעות דומות הותקנו באתרים רבים נוספים בארץ ומעולם לא נתקבלו לגביהן תלונות כלשהן.
12. מוכחש כל קשר סיבתי בין רכישת המזרנים לבין ירידת הצבע הנטענת והמוכחשת. המזרנים נרכשו מטעמים השמורים עם הנתבעת ואינם קשורים באופן כלשהו לירידת הצבע הנטענת.
13. לנתבעת לא נגרמה כל פגיעה במוניטין וברווחים וככל שהייתה פגיעה כזו, אין לה כל קשר סיבתי ליריעות ולמתקן או לעבודת התובעת.

1. טענות הנתבעת ב"קליפת האגוז":
2. הנתבעת לא שילמה לתובעת בעבור היריעות שהותקנו עקב העבודה הרשלנית שביצעה התובעת אשר גרמה לכך שהיריעות הורידו צבע כחול אשר צבע את גופם של מספר גולשים וכן את בגדי הים שלהם ובשל כך נאלצה הנתבעת לסגור את המתקן בחודש ספטמבר 2008.
3. במהלך חודש ספטמבר 2009, לאחר התקנת היריעות בשנית קיבלה התובעת במהלך חודש ספטמבר 2009 עשרות תלונות של מבקרים אשר גופם ובגדי הים שלהם נצבעו בכחול והנתבעת נאלצה לפצותם בגין הנזק שנגרם לבגדי הים שלהם. כמו כן, נאלצה הנתבעת לסגור את המתקן למשך כל העונה.
4. סגירת המתקן בפני המבקרים הפחיתה את כמות המבקרים בפארק.
5. הטענה כי היריעות הסירו צבע בעקבות תחזוקה לקויה אינה נכונה והיא מהווה נסיון להתחמק מאחריות, כמו גם הטענה כי הנתבעת משתמשת בחומרים אסורים לשם אחזקתו של המתקן. הנתבעת ביצעה ומצבעת באופן שוטף בדיקות של המים המוזרמים למערכת ונראה כי לא היה כל שינוי ברמת ה-HP ובכמות הכלור שהוזרמה למים.
6. הנתבעת נאלצה לרכוש בקנדה, בעלות של עשרות אלפי שקלים, 150 מזרונים גלישה מיוחדים, וזאת על מנת שניתן יהיה לעשות שימוש במתקן בשנת 2010, על אף קיומן של היריעות הפגומות.
7. משבוצעה עבודה לקויה שגרמה לתובעת לנזקים רבים, ברי כי התובעת לא זכאית לתשלום כלשהו מהנתבעת, אלא שעליה לפצות את הנתבעת בגין הנזקים שנגרמו לה.

5. התביעה שכנגד על סך של 381,687 ₪ כללה מספר ראשי נזק כפי שפורטו בסעיף 16 לכתב התביעה שכנגד:

א. נזקים כספיים בגין רכישת מזרונים במשך 5 שנים – 166,687 ₪

ב. נסיעה לחו"ל לצורך בדיקות שימוש במזרונים על המגלשות – 15,000 ₪

ג. אובדן רווחים ופגיעה במוניטין – 200,000 ₪

למען הנוחות תקרא התובעת בשם "התובעת" והנתבעת בשם "הנתבעת" גם בתביעה שכנגד.

דיון והכרעה

• 1. התביעה העיקרית נסבה, כאמור, על חוב של הנתבעת לתובעת כמפורט בסעיף 8 לכתב התביעה. כאמור לעיל, לאחר הגשת התביעה, שילמה הנתבעת לתובעת את קרן החשבונית השנייה, כך שהתביעה מתייחסת לסכום החשבונית הראשונה וכן להפרשים בעבור החשבונית השנייה.
  2. באשר לסכום החשבונית הראשונה, אשר נתבע בעבור התקנת היריעות, הרי שטענה העיקרית של הנתבעת, היא, שהסיבה לאי התשלום הייתה בעקבות ליקויים ופגמים ביריעות שהותקנו ואשר גרמו לנתבעת, לטענתה, לנזקים שונים אשר נתבעו במסגרת התביעה שכנגד. הנתבעת לא טענה כי היריעות לא הותקנו, אלא טענה כי הסחורה שסופקה לה והותקנה אצלה, לקויה וכי שיעור הנזקים שנגרמו לה, עולים על סכום התביעה העיקרית. כמו כן טענה הנתבעת כי בהתאם למדידה שביצעה, הרי שהשטח בו הותקנו היריעות אינו השטח שצויין בחשבונית, אלא קטן ממנו.
  3. באשר לטענתה של הנתבעת כפי שהופיעה בתצהירו של אפרים ראובן, מנהל התפעול של הנתבעת-"בהתאם למדידה שבוצעה, השטח בו הותקנו היריעות איננו ע"ס 1,335 מ"ר ככתוב בחשבונית התובעת, אלא 967.92 מ"ר בלבד". הרי שמר פנחס ווימן, מנהל מחלקת איטומים בתובעת אשר ניהל את הפרויקט הנדון בתביעה הבהיר בתצהירו כי "כמות היריעות שהונחה היא בדיוק הכמות כפי הכתוב בחשבונית. מצ"ב גם פירוט היריעות כפי שנתקבל מחברת איטום סנטר (הקבלן המבצע מטעם החברה). בדיעבד קשה לדעת מה שטח היריעות שכן הן מונחות בחלקן בחפיפה האחת מעל השניה (במעבר בין מסלולים)".

עיון בנספח ח' לתצהירו של מר ויימן – מסמך מיום 20.5.09 אשר נכתב ע"י מר דודי כהן מחברת איטום סנטר מעלה כי צויין בו המטראז' של מסלולי הגלישה בהם הונחו היריעות וכן הבריכה ובור האיזון אשר מגיע לסכום של 1,355.33 מ"ר, לפי הפירוט המפורט במסמך.

9. משנשאל מר ראובן אפרים אם הוא מדד בעצמו את המטראז' ציין כי "שלחתי את עובדי האחזקה פעמיים לבדוק את המטראז' נטו". למותר לציין כי אותם עובדי אחזקה לא הובאו לעדות ביחס למדידה שכביכול ביצעו.

הנתבעת מעולם לא הלינה על "הטעות" במדידה של השטח עובר להגשת התביעה שכנגד והיא העלתה את טענתה ביחס למטראז' בעלמא ולא הביאה כל מסמך או מדידה הסותרים את האמור בתצהיר התובעת או במסמך שהוצא ע"י חברת האיטום, שהינה כאמור קבלן חיצוני אשר ביצע את האיטום. משלא הובאה כל ראיה לתמיכה בטענתה, הרי שהטענה נדחית.

10. אשר על כן, ועל מנת לקבוע אם הנתבעת חבה לתובעת סכום כלשהו בגין היריעות שהותקנו, אבחן את טענתה העיקרית של הנתבעת ביחס לליקויים ופגמים ביריעות ולנזקים השונים שנגרמו לה כתוצאה מכך.

התביעה שכנגד:

11. התביעה שכנגד כללה למעשה שלושה רכיבים:

האחד- נזקים כספיים בגין רכישת מזרנים בסך 166,687 ₪

השני – נסיעה לחו"ל לצורך בדיקת שימוש במזרונים בסך 15,000 ₪

והשלישי – אובדן רווחים ופגיעה במוניטין בסך של 200,000 ₪

בכדי לבחון את טענותיה של הנתבעת בתביעה שכנגד, יש לראות ראשית האם הוכיחה הנתבעת את טענתה במאזן ההסתברויות, ולפיה היריעות שהותקנו ע"י התובעת לקויים וגורמים להורדת הצבע הכחול ולאחר מכן יש לבחון הוכחו הנזקים הנטענים, אשר נגרמו לטענתה בעקבות הורדת הצבע.

בתמיכה לטענותיה, הציגה הנתבעת תמונות סטילס וכן סרט וידאו בהם נראה עובד הפארק כשהוא גולש במתקן "הר גלישה" עם בגד ים לבן אשר בתום הגלישה נראו עליו סימנים שונים בצבע כחול. בנוסף, הציגה הנתבעת מכתבים שכתב מנכ"ל הנתבעת לשעבר, מר שרון ניניו ולפיהם הורה להנהלת חשבונות לפצות מספר אורחים אשר בגדי הים שלהם ניזוקו, בסך כולל של 824 ₪ בשלהי שנת 2008.

12. עוד טענה הנתבעת, כי העקבות התלונות שארעו במהלך השנים, החליטה בשנת 2010 לרכוש מזרני גלישה מיוחדים בכדי למנוע מצבים של ירידת צבע מהיריעות על גבי בגדי ים של גולשים.

13. לטענת תובעת, יתכן והיריעות אכן מורידות צבע כחול, אולם לגרסתה, הגורם לכך אינו טיב היריעות אלא ככל הנראה אחזקה לקויה לרבות אפשרות של שימוש בחומרים אסורים או בעקבות רמת חומציות חריגה של המים אשר באים במגע עם היריעות. עוד טענה הנתבעת, כי ככל שהנתבעת רכשה מזרני גלישה מיוחדים, הרי שהדבר נעשה בשל הרצון להגביר את ההנאה מן הגלישה וליצור ייחודיות בענף, שכן, השימוש במזרונים מקובל ללא קשר ירידת צבע.

14. אם כן, השאלה העיקרית אותה יש לבחון היא אם התובעת הוכיחה כי קיים קשר סיבתי בין הורדת הצבע לטיב היריעות. לשאלה זו יש לטעמי להשיב בשלילה.

15. ראשית אציין כי ביחס להיקף התופעה של ירידת צבע על בגדי ים, הרי שהנתבעת ניסתה להציג תופעה של כמויות גדולות של גולשים אשר בגדי הים שלהם נצבעו בכחול, אלא שמבחינה ראייתית, הובאו צילומים של גולש אחד, עובד הפארק, משנת 2011 אשר בגד הים שלו נצבע בכחול לאחר הגלישה במתקן "הר הגלישה" ובנוסף צורפו אסמכתאות המעידות על מתן פיצוי לשלושה או לארבעה גולשים אשר בגדי הים שלהם ניזוקו, בשנת 2008.

משנשאל מר מנחם רז, מנכ"ל הנתבעת אם ראה בעצמו גולש שהתלונן שבגד הים שלו או שגופו נצבע לאחר שגלשה ב"הר הגלישה" השיב בשלילה והפנה לתמונות אשר צורפו לתצהירו.

"ש. אתה ראית גולש אחד שבא אליך בתלונה שהגוף צבוע?

ת. כן. לא שבא אלי בתלונה. הראיתי בתמונה. אני לא הייתי שם בזמן שזה קרה. אבל הבעיה קיימת". (עמ' 13 לפרוטוקול).

16. כמו כן, גם מר ראובן אפרים, אשר ציין בתצהירו ובעדותו כי פיצה אורחים רבים באמצעות מתן כרטיסי כניסה לפארק בעקבות צביעת בגדי ים בכחול, לא יכל להציג כל ראיה המעידה על כך, והסברו לאי התיעוד, היה בלתי משכנע. לו אכן הייתה הנתבעת מפצה עשרות גולשים כפי שציינה בתצהיריה, סביר להניח כי הייתה מתעדת זאת בדרך כלשהי.

"ת. אם מדובר באורח שניתן היה לסגור איתו את התלונה בפיצוי של כרטיסים, אני הייתי מטפל בו.

ש. יש לך אסמכתא שנתת לאורחים פיצוי?

ת. לא.

ש. איך יכול להיות שבגוף שלכם אין שום טרייסינג לפיצוי...

ת. התלונות שהיו בשנים הרלוונטיות חלקן נפתרו ברמה של פיצוי כרטיסים במקום, חלקם נשארו לטיפול בסוף העונה ע"י המנכ"ל שרון ניניו. נתתי כרטיסים על אותו בגד ים שהלך. זה לא קיבל רישום. אנו עובדים בתקופת הקיץ בעונה מאוד לחוצה, לא תמיד יש אפשרות לנהל רישום, כל יום אנו נותנים שירות של 5000-6000 אורחים. הפיצוי באותו זמן היה מתן כרטיסים. אין רישום על זה. (עמ' 19 לפרוטוקול).

17. הנתבעת אשר ניסתה ליצור רושם בתביעה שכנגד של תופעה רצינית של ירידת צבע, לא הצליחה לשכנע כי אכן מדובר בתופעה או בבעיה חמורה, אלא לכל היותר במקרים בודדים בלבד. לא זו בלבד אלא גם אם הייתי משתכנע כי אכן מדובר בבעיה חוזרת ונשנית, הרי שלא הוכח על פי מאזן ההסתברויות כי ירידת הצבע מהיריעות נגרמת כתוצאה מליקוי ביריעות עצמן.

18. מהראיות והעדויות שהובאו בפניי, נראה כי הבעיה של הורדת הצבע התגלתה לראשונה כשלוש שנים לאחר התקנת היריעות בפעם הראשונה, וכי הבעיה הייתה חד פעמית בשנת 2006. לאחר מכן, בשנת 2009 הוכח כי היו מספר מקרים בודדים נוספים של ירידת צבע, אשר בגינם פוצו מספר גולשים בסך כולל של 824 ₪. טענת הנתבעת כי המתקן נסגר בעקבות מקרים אלו לא הוכחה. מעבר לטענות בעלמא ולפיהם המתקן נסגר מספר פעמים בעקבות הבעיה הנטענת, לא הוכח בראיה חיצונית כלשהי כי המתקן אכן נסגר.

19. מעל ומעבר לאמור, ואף אם הייתה הנתבעת מוכיחה כי הבעיה הנטענת קיימת ואף גרמה מספר פעמים במהלך השנים לסגירתו של המתקן, הרי שהנתבעת לא סתרה את גרסתה של התובעת ולפיה, יתכן כי ירידת הצבע נגרמה בעקבות תחזוקה לקויה של המתקן או שימוש במים אשר רמת ה-PH שלהם אינה מתאימה לירעות ואשר גורמת לבעיה האמורה.

20. הנתבעת צירפה לתצהירה ארבעה עמודים בהם מצויים ערכים שונים של רמת ה-PH במים במתקן "הר הגלישה" במועדים שונים אלא שהנתונים שהובאו, לא התייחסו לתקופות הרלוונטיות אשר הוזכרו בתביעה, אלא לימים בודדים מהשנים 2007 ו-2008, עובר להחלפת היריעות בשנת 2009. מר אפרים ראובן מנהל התפעול הבהיר בעדותו כי בדיקות המים המתקן "הר הגלישה" נעשות מדי יום ביומו, אולם משנשאל מדוע לא צורפו הבדיקות הרלוונטיות לתביעה השיב:

"ש. מפנה לנספח ד'...

ת. אלה בדיקות המים של הר הגלישה.

ש. הבדיקות האלה נעשות על בסיס יומי או שבועי.

ת. בסיס יומי. כל יום יש בדיקה של המים.

ש. מתוך ארבעת העמודים המדגמיים, יש שבוע אחד שאנו לא יודעים מאיזה שנה הוא, אחד משנת 2008 שלא שייך ועוד שני דפים ספורדיים. איפה הדפים הרלוונטיים לתביעה?

ת. אצלנו.

ש. אם כן, מדוע צרפתם דווקא את הדפים האלה לכתב התביעה?

ת. אני צירפתי את התאריכים שביקשו ממני...

ש. הדו"חות האלה בודקים את רמת הכלור במים, את רמת ה-PH במים ורמת בעכירות במים?

ת. נכון" (עמ' 17-18 לפרוטוקול).

21. הנתבעת לא הגישה כל חוות דעת של מומחה אשר יתייחס לקשר שבין טיב היריעות לירידת הצבע, ואף לא הביאה ראיות כדי לסתור את גרסת התובעת ולהעיד על לכך שרמת חומציות המים במתקן, לאורך כל התקופה הייתה תקינה. ועל כן למעשה לא השתכנעתי כי הורדת הצבע, ככל שנגרמה, נגרמה כתוצאה מפגם או ליקוי כזה או אחר ביריעות. העובדה שהמקרים בהם ארע המקרה פזורים על משך השנים ואינם תופעה ממושכת ורציפה, מחזקת דווקא את גרסת התובעת ולפיה יתכן וירידת הצבע נגרמת מתחזוקה לקויה של המתקן או של המים אשר באים במגע עימו, ולא של היריעות עצמן. יצויין כי היריעות היו בחזקתה של הנתבעת כל השנים. היא זו שעושה בהם שימוש לרבות שימוש במים עם דטרגנטים שונים ולפיכך בידיה מצויות כל העובדות והראיות בקשר לאופן החזקתם והשימוש שנעשה ביריעות. הנתבעת בחרה שלא להביא לעדות את מנהלי האחזקה אשר כיהנו בתפקידם זה בתקופות הרלוונטיות, ואשר יכלו להעיד על אופן התחזוקה והבדיקות שנעשו, והדבר פועל לרעתה בנסיבות העניין.

22. משקבעתי כי לא הוכח קשר סיבתי בין ירידת הצבע הכחול לטיב היריעות, הרי שדי בכך כדי להורות על דחיית התביעה שכנגד, אולם למעלה מן הצורך אציין כי גם ביחס לנזקים הנטענים, הרי שאלו לא הוכחו כנדרש, ואפרט.

23. באשר לצורך ברכישת מזרני גלישה מיוחדים לצורך שימוש במתקן "הר גלישה" הרי שמי שקיבל את ההחלטה לרכוש אותם, ואשר נסע לחו"ל לצורך בחינת האפשרות לרכוש אותם, מר שרון ניניו, מנכ"ל פארק שפיים לשעבר, לא הובא לעדות ועל כן לא ברור כי רכישת המזרנים אכן נעשתה בעקבות הורדת הצבע ולא לצורך שיפור חוויית הגלישה.

מר מנחם רז אשר החל לכהן כמנכ"ל הנתבעת בשנת 2010 העיד כי הוא לא היה שותף להחלטה לרכוש את המזרנים ואף הוא העיד כי תכליתם של המזרנים בעולם היא גלישה באופן מסויים, וכי המזרנים הם מוצר קיים ומקובל בשימוש במגלשות מים שונות:

"ש. כאשר הוחלט הפעם בראשונה לרכוש את המזרנים האלה, תאשר לי שההחלטה הזו התקבלה על ידי שרון ניניו ולא על ידך.

ת. מאשר.

ש. מי שטס לחו"ל לבדוק את הסוגיה הזו, זה שרון ניניו?

ת. נכון.

ש. האם זה נכון שהמזרנים הללו נמכרים בכל מיני מקומות בעולם והם לא הומצאו כדי לפתור את בעיית ירידת הצבע של שפיים?

ת. נכון.

ש. מה תכליתם של המזרנים בעולם?

ת. גלישה במגלשה בצורה מסויימת, בצורה הזו עם הפנים קדימה...(עמ' 12 לפרוטוקול).

25. כמו כן, לא ברור מדוע בחרה הנתבעת לבצע רכישה של מזרני גלישה אשר לטענתה, הבלאי שלהם הוא כ-80% בשנה ואשר יש צורך ברכישתם לאורך שנים, ולא להחליף את היריעות הכחולות ע"י חברה כלשהי.

26. יתר על כן, המסמך אשר צורף לתצהירו של מר אפרים ראובן, מנהל התפעול של הנתבעת, אינו משקף נכונה את הנזק הנטען בגין רכישת המזרנים שכן קיימת בתוכו גם עלותם של אבובים אשר ככל הנראה נרכשו באותה נסיעה, ואשר אינם קשורים למתקן "הר גלישה".

משנשאל מר מנחם רז, מנכ"ל הנתבעת ביחס לאבובים שנרכשו והמופעים באותה חשבונית השיב כי ככל הנראה לא הורדו מהסכום הנתבע בשל טעות:

"ש. אני מפנה לתצהירו של אפרים ראובן, חשבונית של חב' ווסטווינט. אני רואה שזה לא כולל רק אבובים. זה כולל דברים נוספים.

ת. אלה דברים לא קשורים.

ש. ..תאשר לי שהאבובים לא קשורים.

ת. האבובים לא קשורים.

ש. למה אתה מקזז את הסכום הזה?

ת. בטעות". (עמ' 14 לפרוטוקול).

27. אשר על כן ולנוכח כל האמור לעיל, הנתבעת לא השכילה להוכיח כי ירידת הצבע מהיריעות נגרמה בשל פגם ביריעות עצמן ולא הצליחה לסתור את גרסת התובעת ולפיה יתכן והבעיה נגרמת בשל רמת HP לא תקינה במים. יתר על כן, לא השתכנעתי כי המזרנים נרכשו בשל הבעיה האמורה, והתובעת בחרה שלא להביא לעדות את מי שהחליט לרכוש אותם, מנכ"ל הנתבעת לשעבר, מר שרון ניניו.

28. משנשאל מר מנחם רז, מנכ"ל הנתבעת, האם הייתה אפשרות להביא את מר ניניו לעדות השיב בחיוב, אולם הנתבעת נמנעה מלהביאו לעדות, והדבר פועל לרעתה.

"ש. אתה לא היית שותף לגבי ההחלטה לרכישת המזרנים מלכתחילה?

ת. נכון.

ש. אם היו רוצים, ניתן להביא את שרון ניניו...

ת. כן...אם מישהו היה רוצה להביא אותו – שהיה מביא". (עמ' 15 לפרוטוקול)

עפ"י ההלכה הפסוקה מעמידים בעל-דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו (ע"א 465/88 הבנק למימון ולמסחר בע"מ נ' מתתיהו ואח' פ"ד מה(4) 651, 658).

29. בהתייחס להוצאות בעבור הנסיעה לחו"ל בסך של 15,000 ₪ הרי שמשלא הובא מר ניניו לעדות ולא הובהרה לי סיבת הנסיעה, הרי שהוריתי בהחלטתי בפרוטוקול הדיון על הוצאת המסמך אשר הובא בנדון. לא זו אף זו, משהוכח כי נרכשו גם אבובים באותה הנסיעה, הרי שככל הנראה הנסיעה בוצעה ללא כל קשר לבעיה הנטענת, אלא לצורך שיפור המתקנים באמצעות רכישות שונות או לצרכים שונים.

30. בהתייחס לרכיב השלישי הנתבע בתביעה שכנגד – אובדן רווחים ופגיעה במוניטין, הרי שלא הובאה כל ראיה בתמיכה לטענה זו. משנשאל מר מנחם רז, עד הנתבעת, אם יש ביכולתו להציג דו"חות כספיים בכדי להוכיח את הירידה בכמות המבקרים ובהכנסות השיב הלה כי:

"אני יכול להציג זאת אם אדרש על ידי ביהמ"ש. אין לי דוחות כספיים פה". (עמ' 14 לפרוטוקול).

למותר לציין כי דוחות מעין אלו לא הוצגו בפני ואף אילו היו מוצגים, הרי שלא היה בכך די כדי להוכיח כי הירידה בהכנסות או בכמות המבקרים, ככל שהייתה, נגרמה כתוצאה מהליקויים הנטענים ביריעות ולא מסיבה אחרת כלשהי.

סוף דבר

31. לאור כל האמור לעיל, התוצאה היא כדלקמן:

• 1. אני מקבל את התביעה העיקרית במלואה ודוחה את התביעה שכנגד.
  2. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 189,422 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. וכן אני מורה לנתבעת לשלם לתובעת הפרשי הצמדה וריבית עבור החשבונית השניה מיום יצירת החוב – 30.9.09 ועד מועד תשלומו כחוק.
  3. כמו כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד והוצאות המשפט בסך 15,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, י"ז אלול תשע"ב, 04 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.

חתימה