לפניי בקשה לעיון בחומר חקירה (למרות שלא הוכתרה כך, זו מהות הבקשה).

הנאשם מבקש לקבל "עותקי הודעות קנס ומזכרים שנרשמו לנהגים אחרים שהיו עדי ראיה באותו מקום ובאותו מועד וככל הנראה עברו את אותן העבירות לנהג ג'יפ הלנד קרוזר והנהגת המבוגרת שעוכבו עם המבקש באותו המקום".

לטענתו מדובר במסמכים רלוונטיים ואי גילויים עלול לפגוע בהגנתו.

עוד ציין כי המסמכים "עשויים להכיל ראיות נסיבתיות מיטיבות לנאשם".

התביעה התנגדה לבקשה משום שהחומר המבוקש איננו מהוה חומר חקירה.

עוד ציינה התביעה כי בידי הנאשם מצויים פרטיו של נהג הג'יפ, ועל כן ביכולתו להזמינו להעיד. וביחס למספר הדוח השני שמסר – בדקה ומצאה כי מספר דוח כזה איננו קיים.

אין בידי לקבל את הבקשה.

דוחות שנרשמו לנהגים אחרים אינם מהוים, כעקרון, חומר חקירה בעניינו של אדם אחר לו נרשם דוח באותו מעמד.

לגופו של עניין, ראשית, מסירת שמותיהם של נהגים אחרים להם נרשמו דוחות תעבורה באותו מעמד, יש בה כדי לפגוע קשות בפרטיותם של אותם נהגים.

שנית, הנאשם לא הצביע על קו ההגנה שהדוחות המבוקשים עשויים לשרת ולא פירט השלכותיו, אלא טען טענה כללית לפיה האמור בדוחות עשוי להועיל לו.

"מסע דייג" כזה, כפי שכונה בפסיקה, אין די בו כדי להטות את הכף לעבר פגיעה בפרטיותם של מקבלי דוחות אחרים.

לא זו אף זו, במישור הפרקטי, פרטיו של אחד הנהגים מצויים בידי הנאשם, והוא אף הזמינו לעדות באמצעות ביהמ"ש.

ביחס לנהגת האחרת, מספר הדוח שמסר נבדק על ידי התביעה ונמצא כי אין דוח כזה בנמצא.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.

המזכירות תעביר החלטתי זו לצדדים בפקס לאלתר.

ניתנה היום, כ"ד חשון תשע"ג, 9 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.