זוהי תביעה כספית על סך 56,000 ₪ שמקורה בשני שיקים שהוגשו לביצוע.

א. תמצית טענות הנתבע

1. הנתבע, בהתנגדותו לביצוע שטר, כבעלים של חברת שיווק שני תייר 2007 (להלן: "חברת שייוק שני/ החברה שבבעלות הנתבע") טען, שהשיקים נמסרו כבטוחה בידי מנהל חברת פרזול סחר ושיווק ומנהל חברת ליאת פרזול (להלן: "החברות"), אשר מנהלים חשבון בבנק, (להלן: "החשבון").

לטענת הנתבע, בתקופה הרלוונטית התנהלו יחסי מסחר בין החברות לחברה שבבעלותו, במסגרתם רכשה החברה שבבעלותו סחורות מהחברות ושילמה בשיקים דחויים מחשבונה. לאור היקף העבודה הרב והעובדה שהחברות החזיקו שיקים רבים שנמשכו על ידי החברה שבבעלות הנתבע, נדרש הנתבע על ידי בעלי החברות – מר משה בהריר, (להלן: "בהריר" - להבטיח את פירעון השיקים שניתנו תמורת הסחורות, בשיקים אישיים של הנתבע והנתבע מסר שיקים אישיים כבטחון.

2. טוען הנתבע, כי הוסכם בינו לבהריר, שהשיקים יוחזקו על ידי החברות כבטוחה, לפירעון השיקים שמסרה החברה שבבעלות הנתבע והוסכם שבשיקים האישיים של הנתבע לא ייעשה שימוש. הנתבע מסר 6 שיקים אישיים בסך כולל של 215,000 ₪, לביטחון כאמור, לידי בהריר. בפועל, החזיקו החברות שתי סדרות של שיקים בגין אותו חוב. סדרה אחת, שיקים שנמשכו מחשבון החברה שבבעלות הנתבע וסדרה אחרת, שיקים אישיים של הנתבע, שלטענתו נתנו כביטחון בלבד.

3. לטענת הנתבע, השיקים שמסרה החברה שבבעלותו לחברות, נפרעו במלואם והחברות נותרו חייבות כסף לחברה שבבעלותו עקב רכישות שביצעו ממנה. השיקים האישיים של הנתבע לא הושבו לו והופקדו בחשבון הבנק של החברות. הנתבע, שסבר שנפל קורבן לתרמית, ביטל את השיקים והגיש תלונה למשטרה. הוא גם פנה למנהל החברות, אשר טען שהשיקים הופקדו בטעות ובעת הפקדתם נאמר לו על ידי נציגי הבנק, שהם לא ניתנים לניכיון, כיוון שאינם מהווים בטוחה והוא יוכל למשוך אותם בכל עת. מנהל החברות אף אישר בפניו, שלא נתן תמורה בעד השיקים ולכן הבנק אינו אוחז כשורה.

הנתבע טוען לכישלון תמורה מלא, וכן שהבנק אינו אוחז כשורה ואינו אוחז בעד ערך, כיוון שהשיקים נמסרו לביטחון ולא התקיים התנאי לפירעונם ולכן, אין לבנק זכות קניינית בשיקים.

ב. דיון

1. המחלוקת הצריכה הכרעה בתביעה דנן, הינה בשאלות:

האם השיקים ניתנו כביטחון, האם הנתבע הוכיח שלא קיבל בעדם תמורה, האם התובע אוחז כשורה, האם התובע ידע והסכים שהשיקים נשוא תביעה זו, יהיו לביטחון בלבד ולא ניתן יהיה לפרוע אותם.

אין חולק שהשיקים נמסרו לנפרע ולבנק כשהם סחירים וללא שצוין בהם שהינם לביטחון.

התובע דוחה את טענת מנהל החברות, לפיה, בעת הפקדת השיקים נאמר לו שאינם מהווים בטוחה וטוען שבעת הפקדתם בחשבון הייתה בו יתרת חובה והועמדה הלוואה.

2. הנתבע מתייחס לטענות התובע כדלקמן: התובע הינו אוחז כשורה בשיקים, כיוון שהנפרע קיבל תמורה בעדם, ובעת הפקדתם בחשבון החברות, החשבון היה פעיל ולו מסגרת אשראי והחשבון היה בעת הפקדתם ביתרת חובה בסך 135,000 ₪ וכן הועמדה בחשבון זה הלוואה בסך 440,000 ₪, וזאת, בין היתר, בהתבסס על השיקים.

לטענות אלה של התובע, משיב הנתבע שההגנה שיש לו כנגד מקבל השטר (הנפרע) - היא הטענה שהשיקים נמסרו לביטחון בלבד, פוגמת בזכותה הקניין של הנפרע (נוטל השטר), ואם האחרון סיחר את השיקים זוהי מעילה באמון. לטענתו, כל עוד השיקים לא הגיעו לאוחז כשורה, זכות הנעבר אינה טובה מזכות נוטל השטר, שנפגמה.

עוד טוען הנתבע, שבכך שהוא הוכיח שזכותו האוחז בשיקים נפגמה, נטל הראיה עובר לבנק. זאת, כיוון שכדי שהאוחז יזכה בעדיפות, למרות הפגם בזכות הקניין שלו, עליו להוכיח שהינו אוחז כשורה.

3. לטענתו, כיוון שיש לו טענות נגד הצד הקרוב, יש למקום לבחון את מעמד הבנק כאוחז כשורה. ומכיוון שהשטרות, כך הנתבע, ניתנו כבטוחה, ללא תמורה, והתנאי למימוש הבטוחה לא התקיים, יש כישלון תמורה מלא.

הנתבע טוען, כי הבנק אינו אוחז כשורה מהסיבות:

א. חלק מהשיקים הופקדו קודם לזמן פירעונם, מה שגורם להם להיות לא שלמים ולא תקינים על פניהם, ולמרות שהשיק הראשון לא נפרע, הופקד גם השיק השני.

ב. בעת הפקדתם, הבנק ידע שאינם לפירעון אלא לביטחון, כך מעדות מנהל החברות, השיקים הופקדו עקב טעות של בהרירי.

ג. התובע לא נתן ערך בעד השיקים כיוון שהם לא שימשו לחשבון החברות.

מוסיף הנתבע וטוען, שהבנק סרב להציג תדפיס מצב חשבון של החברות, נכון למועד הפקדת השיקים, ולכן לא הוכיח שהם שימשו כבטוחה. לטענת הנתבע, לא הייתה כלל יתרת חוב במועד זה בחשבון. לטענת הנתבע בהתאם לנ/1 נגבו כספים בתיק ההוצל"פ, ואילו היה חוב, הוא היה מתאפס כתוצאה מגביית כספים בתיק הוצאה לפועל.

מוסיף הנתבע וטוען, שככל שהבנק דרש בטחונות להלוואה בסך 440,000 ₪ אלה הועמדו לטוב הבנק במועד העמדת כספי ההלוואה בחשבון, וההלוואה כלל אינה תלויה בשיקים נשוא תביעה זו.

4. בחקירתו העיד הנתבע, כי לא נכתב על השיקים שהם לביטחון, לאור ההסכמות בינו לבין משה בהריר – מנהל החברות, ולאור יחסי האמון המושלמים שהיו ביניהם ומקובל להסכים "במילה מול מילה". לדבריו, הוא לא קיבל קבלה או חשבונית בתמורה לשיקים נשוא התביעה, כיוון שהם ניתנו כבטוחה.

5. מטעם הנתבע העיד הבעלים ומנהל החברות, משה בהריר, כי התקיימו יחסי מסחר בין החברות לחברה שבבעלות הנתבע, והשיקים נשוא התביעה נמסרו כבטוחה עד לפירעון השיקים שנמסרו לחברות. בעת קבלת השיקים האישיים של הנתבע, סוכם בינו לבין הנתבע, שהינם כבטוחה בלבד והוא אף התחייב לנתבע שישיב לו שיקים אלה עם פירעון השיקים שמסרה חברת שיווק שני בע"מ. בהתאם לתצהירו, כל השיקים שמסרה שיווק שני בע"מ נפרעו במלואם והשיקים נשוא תביעה זו הופקדו בטעות. בעת הפקדתם, נאמר לו מפורשות שהם אינם ניתנים לניכיון ואינם מהווים בטוחה ויהיה באפשרותו למשוך אותם בכל עת. על פי תצהירו לא ניתנה לו ו/או לחברות שבבעלותו כל תמורה.

בחקירתו העיד, כי לא ניתנה כל קבלה בגין שיקים נשוא תביעה זו, אלא זה נרשם בספרים והופקד בבנק. בדיעבד, הוא הבין שהיה צריך לשמור את השיקים האישיים של הנתבע בכספת ולא להפקידם בבנק, למרות שבעת הפקדתם הוא הדגיש בפני מנהל הבנק שהינם לביטחון. יתרה מכך, טוען בהריר, מנהל סניף הבנק החליט מפורשות שהשיקים לא משמשים כבטחון ו/או כניכיונות.

6. התובע טוען שעומדת לו החזקה שהינו אוחז כשורה, שמסירת השטר היית כשרה וחזקת התמורה וכי נטל ההוכחה בתביעה שטרית הינה על הנתבע.

לטענת התובע, השיקים נמשכו על ידי הנתבע, וחזקה שנמסרו ללא תנאי. על הנתבע כמושך השיקים להוכיח ההפך. היה עלי לפרט ולהוכיח, כנגד איזה שיקים עסקיים ניתנו השיקים לביטחון, מה הסחורה שהוזמנה ושלהבטחתה הם ניתנו, אך התובע לא הוכיח זאת, אלא טען בעלמא שהשיקים נמסרו לביטחון ולכן הבנק אוחז כשורה.

טוען הבנק, כי החזקה בס' 20א' לפקודת השטרות הינה שניתן ערך ועל הנתבע להוכיח כשלון תמורה מלא כדי לסתור את חזקת התמורה, משלא עשה כן לא נסתרה חזקת התמורה. לכן, הבנק הינו אוחז כשורה, שאינו צריך להוכיח שנתן תמורה.

התובע טען כי יש לדחות את טענת הנתבע שהשיקים ניתנו לביטחון, כיוון שזמני הפירעון של לפחות שניים מהשיקים, הינם לחודש פברואר 2009, מועד שהינו חצי שנה לאחר המועד בו הנתבע נתבקש, לטענתו, בטוחה לחברות. השיקים ניתנו למועדים שונים, ללא רצף ומעיון בכרטסת עולה שדווקא החברות הן שהיו חייבות כסף לחברה שבעלות הנתבע ולא להפך – כטענת הנתבע. התובע מצביע על כך שביום 5.8.08 היו חברות חייבות לחברה שבבעלות הנתבע 219,045 ₪.

7. מטעם הבנק הגיש תצהיר עדות ראשית מר שבתאי יורם, מנהל סניף הבנק ביפו. לדבריו השיקים, שלא נפרעו, הופקדו לחשבון החברות, שהן לקוח של הבנק והן סיחרו אותם לבנק ביום 7/8/08. מר שבתאי מפנה לתנאי הפקדת השיקים בטופס הפקדתם לפיהם, עם הפקדת השיקים הם עוברים לבעלות הבנק, שהינו אוחז כשורה וככל שהשיקים לא ייפרעו, הוא יוכל לחייב את חשבון הלקוח ו/או לתבוע את מושך השיק. כן סוכם באותו טופס, שהשיקים משמשים שעבוד ומשכון מדרגה ראשונה בגין כל סכום שהלקוח חייב או יהיה חייב לבנק.

בעת הפקדת השיקים, חשבון החברות היה פעיל וללא בעיות והייתה בו מסגרת אשראי שהלקוח נהג להפקיד שיקים ותקבולים בו. בעת הפקדתם, הבנק לא ידע מהי ההתחשבנות בין הלקוח – החברות, לבין הנתבע ובתמורה להם ניתנה לחשבון החברות אשראי. בעת הפקדתם בחשבון החברות הייתה בחשבונן יתרת חוב בסך של 135,341 ₪ והשיקים שימשו אשראי ביחד עם שיקים נוספים. השיק הראשון חזר מפאת הוראת ביטול והשיק השני חזר עקב אי כיסוי.

8. בחקירתו העיד, כי כאשר הלקוח עומד בתנאי ההסכם עם הבנק אין כל בעיה שהבנק יסכים שהוא ימשוך חזרה שיק של צד ג' שהופקד בחשבונו, אך אינו זוכר מה היה המצב בחשבון החברות ובכל מקרה, ככל שהיה נדרש ולא היו בעיות בחשבון, היה מחזיר את השיקים. הוא אישר שהיקפי העבודה של החברות בחשבון היו בהיקפים של מאות אלפי שקלים בחודש, אך אין אמת בטענת החברות שכל הזמן היו בטוחות שעלו על האשראי ומעולם לא היו עודף בטוחות בחשבון. לגרסתו, השיקים נשוא תביעה זו היוו חלק מהבטוחות לחשבון החברות.

מר שבתאי, הכחיש את טענת בהריר לפיה הוא אמר לו שהשיקים אינם שווים דבר.

8. מהעדויות והראיות אשר הובאו בפני עולה, שאין לקבל את טענת הנתבע לכשלון תמורה:

ס' 29)א) לפקודת השטרות קובע, כי "כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך". משכך, על הנתבע הנטל להוכיח את טענתו, שהתמורה בגין השיקים נכשלה במלואה .

"סעיף 29(א) לפקודת השטרות מורה כי "כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך". לכן חתימת השיקים ומסירתם על ידי המשיב למנוח יוצרות הנחות לטובת האחרון שהשיקים ניתנו בעד תמורה; כאשר קיימת הנחה זו החותם על השיקים חייב על פיהם, אלא אם כן יצליח לסתור הנחה זו. ועל מנת לסתור אותה, עליו להוכיח שלא ניתנה תמורה או שהתמורה נכשלה וברור שנטל הראיה בנדון מוטל על הנתבע (המשיב) החתום על השיקים. כן יש לציין בשלב זה שעל מנת לסתור הנחה זו, על החתום על המסמך להוכיח שלא ניתנה כלל תמורה או שהתמורה נכשלה לחלוטין, כי העדר או כישלון חלקי של התמורה, אין בו כדי להוות הגנה לתביעה על פי השיק, ולו רצה המשיב להתגונן בטענה של כישלון חלקי של תמורה, אין הוא יכול להסתפק בהגשת כתב הגנה ועליו להגיש תביעה נגדית. ראה בנדון, זוסמן, דיני שטרות, מהדורה חמישית, סעיף 225 והאסמכתאות שהובאו שם. החזקה על פי סעיף 29(א) קיימת כנגד כל חותם לטובת כל מחזיק, ולא רק לטובת מחזיק כשורה". ע"א 326/78 יהודית גרבוב ואח' נ' חיי פישמן.

9. אין לקבל את טענת הנתבע ועדות בהריר, לפיה, השיקים הופקדו בבנק בטעות. אין גם לקבל את טענת בהריר, לפיה נאמר לו על ידי מי מטעם הבנק, שהשיקים לא ישמשו לביטחון. ככל שהשיקים הופקדו בטעות, כיצד נאמר לבהרירי שאינם "שווים" ושלא ישמשו כבטוחה לחשבון החברות. אם השיקים אכן הופקדו בטעות, כיצד ידע בהרירי להודיע לבנק שהינם לביטחון בלבד וכיצד, על פי עדות בהרירי, הבנק הודיע לו שאינם מהווים חלק מהביטחונות של חשבון החברות ואין מה לעשות עם השיקים. ובכלל, לא ניתן הסבר לשם מה הופקדו השיקים, ולא נמשכו, ככל שהופקדו בטעות.

לא הוכח בפני שהשיקים נתנו כביטחון לשיקים שמסרה החברה שבבעלות הנתבע לחברות. על פי עדות הנתבע, בהריר והוא עבדו ביחסי אמון לאורך זמן, ולא ניתן הסבר מדוע בחודש מאי 2008 נתבקש הנתבע להעמיד בטוחות לחברות. יתרה מכך, אם אכן נתבקש להעמיד בטוחות לאור רכישות גדולות שביצעה החברה שבבעלותו, לא ניתן הסבר מדוע ניתנו שיקים בסכומים נמוכים, ל -6 מועדים דחויים ליותר מחצי שנה.

10. השיקים האישיים הינם בסכומים שונים והנתבע לא הוכיח שהינם חופפים לשיקים "עסקיים" שמסרה החברה שבבעלותו לחברות בגין סחורה. כך גם לא הוצגו קבלות ו/או חשבוניות על רכישות של סחורה בסכומים מקבילים לשיקים.

ולעניין אי הבאת ראיה, נקבע:

"מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר - ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו " עא 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ מד(4) 595)

יתרה מכך, מעדות הנתבע עולה, שלטענתו, החברות נותרו חייבות כסף לחברה שבבעלותו

כרטסת הנהלת החשבונות (ס' 8 לתצהירו). משכיוון שכך, ומכיוון שעל פי עדות הנתבע, שררו יחסי אמון הדוקים בינו לבין בהריר, (ע' 6 שורות 19-21, 26-27 לפרוטוקול), לא ברור מדוע נתבקש למסור שיקים לביטחון.

11. איני מקבלת את עדות בהריר שהשיקים הופקדו בטעות. אם הופקדו בטעות, כיצד, בעת הפקדתם, הודיע לבנק שהינם לביטחון ( פסקה 9 תצהירו שהינו ללא מספור) וכיצד לטענתו נאמר לו על ידי הבנק בעת הפקדתם, ולטענתו בטעות, שהשיקים אינם ניתנים לניכיון, אינם מהווים בטוחות וערכם כפיסת ניר, (ע' 9 שורות 3011 לפרוטוקול) . ככל שכך נאמר לו מדוע הופקדו השיקים ולא הושבו לו.

בהריר אף הופנה לנספח ב' לתצהיר הנתבע, כרטסת הנהלת החשבונות, ולפיה, בעת הפקדת השיקים בחודש יולי 2008, החברות היו חייבות לחברה שבבעלות הנתבע 224,000 ₪. לכך השיב בהריר שהוא רואה את הכרטסת לראשונה ש"יכול להיות שכן ויכול להיות שלא" ושעליו לבדוק את הנושא. הוא אישר בעדותו שלא המציג כרטסת שהחברות קיבלו את השיקים ואף אין בידיו קבלת לפיה השיקים ניתנו כביטחון. (ע' 9 שורה 1-5 לפרוטוקול). ואף לא ראיה שהחברות קיבלו תמורה מלאה מהחברה שבבעלות הנתבע, (ע' 8 שורות 25-32 לפרוטוקול. הנתבע ו/או בהריר לא הציגו את השיקים העסקיים שנתנה החברה שבבעלות הנתבע לחברות, שלהבטחתם, כטענת הנתבע, ניתנו השיקים האישים כביטחון.

עולה מהעדויות של הנתבע ובהריר, כי הנתבע לא הוכיח שמדובר בשיקים לביטחון ולא הוכיח שלא ניתנה לו תמורה בעדם. משכך, דין התביעה להתקבל.

12. למעלה מן הצורך אדון בשאלה האם הבנק הינו אוחז כשורה.

אוחז כשורה הינו מי שנטל את השיק כשהוא תקין ושלם על פי מראהו, נטל את השטר בתום לב ומבלי שידע שזכותו הקניינית של המסחר פגומה, ובעד ערך. (ס' 28(א) לפקודת השטרות.

השיקים הופקדו בבנק שהם סחירים, מבלי שצוין עליהם שהם לביטחון. על פניו ומעיון בשיקים, הם נראים תקינים. העובדה שהשיק הראשון לא כובד מסיבת "ביטול" אינה מהווה ראיה לכך שבעת מסירת השיקים לבנק, קודם לתאריך פירעונם, היה ידוע שכל השיקים לא ייפרעו.

כאמור לעיל, איני מקבלת את עדות בהריר, לפיה, בעת שהשיקים הופקדו בטעות הובהר בינו לבין מי מטעם הבנק, כי אינם משמשים כבטוחה, אני קובעת כי הבנק קיבל את השיקים בתום לב, כבטוחה לאשראי ולהלוואות שהועמדו בחשבון החברות.

כפי שקבעתי לעיל, הנתבע לא הוכיח שלא ניתנה לו תמורה בעד השיקים.

13. לעניין התמורה שנתן התובע, המלומד לרנר בספרו "דיני שטרות" ע' 231 קובע, כי על פי הפסיקה, ההחזקה כבטוחה תיחשב כערך גם לצורך אחיזה כשורה. הווה אומר, אוחז המחזיק בשטר כדי להבטיח את חובו של פלוני כלפיו, עשוי להיות אוחז כשורה, אפילו לא רכש בעלות בשטר אלא זכות שעבוד גרידא. האוחז כשורה בדיני שטרות, אינו בהכרח בעליו של השטר, אלא גם מי שמחזיק בו כמשכון.

בערעור אזרחי מס' 590/821 הלן גיברשטיין ומרקו געפן נגד בנק הפועלים נקבע: בית המשפט המחוזי הסיק מהמימצא הנ"ל ומזיכוי חשבונו של המערער בבנק כאשר חשבון זה היה מצוי ביתרת חובה, כי ניתנה תמורה מצד הבנק, וכי די בכך כדי לעשות את המשיב

ל"מחזיק בעד ערך" במובן סעיף 26(א)(1) לפקודת השטרות, ול"אוחז כשורה" (ראה לעניין זה ע"א 345/78 [1], בעמ' 687).

..........

.7 אולם אין לנו צורך להכריע בסוגיה זו, וזאת מהטעם, שבטופס"פתיחת חשבון מטבע-חוץ", המתייחס לחשבונו של המערער (מוצג נ/3), נאמר, בסעיף 12שבו, כי לבנק המשיב תהיה זכות עיכבון בנקאית להבטחת הסכומים המגיעים לו גם על כל שטר שיימסר לו לגוביינא. זכות כזו מוזכרת גם בסעיף 7לטופס אחר של "בקשה לפתיחת חשבון", המתייחס למערער ושהוגש לבית המשפט כמוצג (נ/23). אין גם מחלוקת, שבכל הזמנים הרלוואנטיים היה חשבונו של המערער ביתרת חובה העולה על סכום השיק, ועל-כן המשיב "אוחז בעד ערך" בשיק, על-פי סעיף 26(ג) לפקודת השטרות, הקובע, כי "אוחז שיש לו עכבון על השטר מכוח חוזה או מכלל דין, רואים אותו כאוחז בעד ערך כדי הסכום שיש לו עכבון כנגדו" (ראה לעניין זה ע"א 704/69 [2], בעמ' 740, וראה גם ע"א 775/85 [3]).

בעניינינו, סעיף 11 לטופס ניהול החשבון החתום על ידי החברות (נספח ד' לתצהיר התובע) מסדיר את זכות העיכבון, הקיזוז השעבוד והמשכון של הבנק, כך גם ס' 17 לטופס אשראי ללקוח עסקי (נספח ד' לתצהיר התובע)

14. המלומדים יערי ותמיר בספרם דיני שטרות בפסיקת בתי המשפט בע' 103:

"מקום שהאוחז נתן למסב אשראי כספי בהיקף ניכר ביותר, והשיקים שהופקדו בחשבון נועדו להקטנת היקף האשראי, האחיזה היא בעד ערך, הן בקיומה של יתרת חובה ניכרת בחשבון של המסב בעת הפקדת השיק, וכתוצאה מכך בהפחתה צפויה של יתרת החובה בסכום השיק שייפרע במועד פרעונו, ובהמשך מתן אשראי למשיכת יתר. האמור נכון גם כאשר השיק מעותד וזמן פרעונו טרם הגיע, וגם אם לא נכרת בין בעלי הדין הסכם אשראי, שלפיו האשראי קשור בהפקדת השיקים כבטוחה. (ע"א 4048/98 בלל נ' מיה תבליני החיים ירושלים).

במקרה שהשיק מסוחר לבנק במסגרת חוזה כללי למתן אשראי ללקוח, התמורה עבור השיק נכלל בה גם המשך נכונות הבנק לאפשר משיכת יתר. חלק זה של התמורה ניתן בעת סיחור השטר וזמן הסיחור הוא הזמן בו הבנק הופק לאוחז בשטר. (ע"א סלמה נ' בנק הפועלים).

בע"א 775/85 בלל נ' ברוש מסחר בברזל נקבע, שמתן אשראי במסגרת חשבון דביטורי הינו "ערך" לצורך אחיזה כשורה.

הבנק הינו אוחז כשורה בשיקים שנמסרו לו על ידי החברות, והופקדו בחשבון החברות, בו ניתנה בחשבון מסגרת אשראי והועמדו הלוואות.

סוף דבר

אני מקבלת את התביעה.

ההליכים בתיק ההוצאה לפעול יימשכו.

הנתבע ישלם לתובע הוצאות ובנוסף שכר טרחה בסך 7,500 ₪.

ניתן היום, כ"ב ניסן תשע"ג, 02 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.