טוען...

הכרעת דין מתאריך 03/09/12 שניתנה ע"י דנה מרשק מרום

דנה מרשק מרום03/09/2012

בפני

שופטת דנה מרשק מרום

בעניין:

מדינת ישראל ע"י עו"ד השילוני (בשם תביעות כ"ס)

המאשימה

נגד

אמיר מרעי – בעצמו וע"י עו"ד בועז אורן

הנאשם

הכרעת דין

החלטתי לזכות את הנאשם מביצוע העבירות המיוחסות לו מחמת הספק.

1. כנגד הנאשם הוגש כתב-אישום הכולל שלושה אישומים שעניינם אירועי אלימות כלפי המתלוננת, אשתו דאז וגרושתו כיום, במהלך 9 חודשי נישואיהם.

האישום השלישי, המייחס לנאשם ביצוע עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382(ב)(1) + 379 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 [להלן: חוק העונשין], הינו אישום כללי ולפיו במהלך 9 החודשים בהם היו נשואים ועד לאירוע האחרון כרונולוגית, אשר מפורט באישום הראשון, תקף הנאשם את המתלוננת בבית בכך שדחף אותה, היכה בידיו בראשה, בפניה, בגבה ובבטנה.

האישום השני, ובו מיוחס לנאשם ביצוע עבירה של תקיפה הגורמת חבלה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382(ג) + 380 לחוק העונשין, מפרט אירוע אלימות שהתרחש ביום 6.5.10 (ביום חמישי), בשעות הערב, על רקע כעסו של הנאשם כי המתלוננת שהתה בבית הוריה והיא מספרת להם "הכל". הנאשם היכה אותה בפניה, שרט אותה ביד ימין ובעט ברגלה הימנית. למתלוננת נגרמה המטומה ביד ימין, שתי המטומות ברגל ימין וסימן של חבלה עם נפיחות במצח בצד שמאל.

האירוע האחרון, אשר הביא למעצרו של הנאשם, מפורט באישום הראשון, והתרחש בשבת בלילה, בין ה – 8.5.10 – 9.5.10, בסמוך לחצות. בין הנאשם למתלוננת התפתח ויכוח במהלכו ביקש הנאשם מהמתלוננת שתצא מהבית והיא סירבה. לאחר שאיים עליה כי ישנה את המנעולים של הדלתות, ובעוד היא עומדת בסירובה, הנאשם משך בשיערה וברגלה השמאלית בעודה שרועה על המיטה. המתלוננת נפלה אל הארץ, אז גרר אותה הנאשם על הרצפה כשהוא אוחז ברגלה, עד שהצליחה להיחלץ מידיו. המתלוננת נמלטה אל החדר, נעלה עצמה בתוכו והזעיקה את הוריה. בהמשך, איפשרה לו, לבקשתו, להיכנס אל החדר, אז חזר על בקשתו כי תעזוב את הבית. כשסירבה, איים עליה כי אם לא תצא מהבית, הוא יוציא אותה בדרך שלו, ובתגובה החלה לארוז את חפציה. למתלוננת נגרם שפשוף אדום ביד ימין.

2. מטעם התביעה העידו המתלוננת ואימה, כשהודעת הנאשם (ת/1), צילומי החבלות (ת/2) ותעודה רפואית (ת/3) הוגשו בהסכמה. מטעם ההגנה העידו הנאשם ואביו, ומזכר שערך החוקר חיים עראג'י הוגש בהסכמה (נ/1).

3. ייאמר כבר, כי לאחר שמיעת עדות המתלוננת – שהינה אישה צעירה, נבונה ומשכילה - אכן נוצר בי חשד כי היתה קרבן לאלימות מצד הנאשם במהלך חודשי נישואיהם. עם זאת, התרשמתי כי מסרה פרטים מוגזמים אודות האירועים המפורטים בכתב-האישום, אין לעדותה כל תימוכין חיצוני – כאשר עדות אימה, צילומי החבלות והתיעוד הרפואי מכרסמים באמינות הפרטים שמסרה. בסופו של יום, אין בידי לקבוע ממצאים מרשיעים על-פי הכרונולוגיה העובדתית המפורטת בכתב-האישום, מעבר לספק סביר.

4. המתלוננת תיארה באופן כללי, כי מתחילת נישואיהם היחסים לא היו טובים, ולעיתים חזרה להתגורר בבית הוריה. אישרה בכנות, כי הנאשם הוא שהיה מעוניין בגירושין מתחילת הנישואין – לעומתה, אשר היתה מעוניינת בהמשך הקשר, גם לאור הסטיגמה במגזר הערבי. הגירושין היו מהירים, והנאשם שילם לה מוהר על סך 70000 ₪ (חקירה נגדית, עמ' 15 לפרוטוקול).

5. באשר לאישום השלישי, מקבלת אני את גישת ההגנה, כי מדובר באישום הלוקה בחוסר מסויימות. לגופו של ענין, המתלוננת עצמה התקשתה לפרט ולהסביר את גירסתה בהקשר זה, וניכרה מבוכתה בנקודה זו בעת מסירת העדות. במהלך עדות ראשית מסרה כי "כל חודש או שבוע, לא זוכרת, הייתי מקבלת מכות." (עמ' 13 שורה 11 לפרוטוקול). בהמשך, התקשתה לפרט מעבר לכך, ולא זכרה מתי היתה הפעם הראשונה שהיכה אותה, או מתי היתה הפעם האחרונה לפני יום חמישי – האירוע המתואר באישום השני.

6. במהלך חקירה ראשית אישרה המתלוננת, כי מסרה שלוש הודעות במשטרה.

לבקשת התובע, החלה בתיאור האירוע האחרון כרונולוגית – המתואר באישום הראשון, אשר התרחש ביום שבת. בתחילה, מסרה גירסה כללית לפיה על רקע ויכוח משך לה בשערות – אז נכנסה לחדר והתקשרה להוריה. בהמשך, ביקש ממנה לצאת מהבית, היא ארזה את חפציה ופחדה ממנו – והוריה הם שהזמינו משטרה (עמ' 9 שורות 4 – 10). רק עם התפתחות העדות, במענה לשאלות התובע הוסיפה, כי איים שאם לא תצא מהבית יחליף את המנעולים, המתלוננת סירבה ויצאה מהחדר, בהמשך חזר לחדר – הרביץ לה ותלש לה הרבה שערות. הבהירה, כי ישבה על המיטה ומשך אותה ברגלה על-מנת להוציאה החוצה (שם, שורות 30 – 32).

לשאלת ההבהרה של התובע הסבירה, כי בסוף האירוע הרביץ לה – הנאשם משך לה את הרגל, והיא קיבלה מכה בבטן מהרגל שלו. בהמשך, הוסיפה כי קיבלה גם מכה ברגל ימין. לגירסתה, השתמש ברגליו ובידיו. כשיצא, נכנסה לחדר, נעלה את הדלת, והחלה באריזת חפציה. לאחר שהיכה אותה, שוחחה עם הוריה, אשר הזמינו משטרה. מספר דקות לאחר מכן, נכנס הנאשם לחדר רגוע יותר, אמר שהוא רוצה לדבר ושאל שוב מתי היא יוצאת מהבית. לאחר כמה דקות של שיחה, התקשרה אימה של המתלוננת ואמרה שהיא ממתינה עם המשטרה בחוץ (עמ' 10 לפרוטוקול).

רק לאחר רענון זכרון, נזכרה המתלוננת באיומים נוספים, לפיהם הנאשם אמר לה כי יוציא אותה מהבית בדרך שלו (עמ' 11 שורה 1).

המתלוננת תיארה, כי בעקבות האירוע נגרמו לה שריטות ביד, ברגל ימין וקיבלה מכה בבטן.

בהמשך העדות, מספרת המתלוננת אודות האירוע הקודם, אשר התרחש ביום חמישי, המפורט באישום השני. המתלוננת תיארה את רצף האירועים באותו היום, כשלגירסתה הנאשם כעס על כך כי מערבת את הוריה ביחסיהם. שוב, מסרה תיאור כללי, כי "קיבלה מכות", אך התקשתה למסור את סדר האירועים והוסיפה רק כי קיבלה מכות ביד ימין וברגל (עמ' 12 שורות 7 – 11). המתלוננת הודתה, כי אינה זוכרת את פרטי האירוע, שכן הוא התרחש מזמן, ובעיקר זוכרת את המקרה שהתרחש ביום שבת כי היה המקרה האחרון (עמ' 12 שורה 12). המתלוננת נתבקשה על-ידי התובע להבהיר, תוך הצבעה על התמונות, אלו חבלות נגרמו בכל אחד מהאירועים – אך היא התקשתה, סימנה את חלקם והודתה כי אינה זוכרת אם החבלה ברגל ימין נגרמה ביום חמישי או ביום שבת (עמ' 12 שורות 17 – 18). אישרה, כי לאחר האירוע של יום חמישי לא הגיעה למשטרה להתלונן, "כי זה היה סתמי כזה" (עמ' 12 שורה 30), ורק לאחר האירוע של יום שבת הגיעה לרופא משפחה.

7. אינני מתעלמת מהקושי הקיים במסירת עדות קוהרנטית ומסודרת, מדוייקת בפרטים, בקרב נשים הקרבנות לאלימות מתמשכת מצד בנות זוגן. עם זאת, לאחר חשיפה למלוא הראיות, לא שוכנעתי כי הקושי של המתלוננת, שבא לידי ביטוי בחשיפה הדרגתית ולא סדורה של פרטי האירועים, מקורו בתופעה זו. התרשמות זו מבוססת גם על נקודות אשר עלו במהלך החקירה הנגדית ובסיכומים.

8. במהלך חקירה נגדית הוברר, כי לא סיפרה לחברות אודות אלימות מצד בעלה – למעט חברה אחת מטייבה, אשר את שמה לא הזכירה במשטרה. לעומת זאת, אביה נתבקש להגיע לתחנת המשטרה לגביית עדות, אך הוא הודיע כי אינו מעוניין להגיע ואינו מעוניין להתערב (ראו מזכר של החוקר חיים עראג'י, שהוגש בהסכמה - נ/1). עוד עלה, כי פנתה כחודש לפני מתן העדות בבית-המשפט לעורך-דין בדרישה לקבלת סכום כסף נוסף, מעבר למוהר ששולם לה, על-סך 80000 ₪ עבור תכשיטיה. אישרה, כי יום לפני מתן העדות בבית-המשפט הגיעה עם אימה למשרד עורך-הדין, ודובר על נושא העדות בנוכחות האם (עמ' 23 שורות 1 – 3).

9. במהלך החקירה הנגדית, עומתה המתלוננת עם סתירות שעלו בין האמור בהודעותיה לבין גירסתה במהלך עדותה בחקירה ראשית (עמ' 25 לפרוטוקול). משאלות הסניגור עלה, כי טענותיה בדבר תלישת שערות לא עלו במהלך חקירתה. המתלוננת השיבה כי כנראה החוקר שכח לרשום את דבריה והוסיפה, כי אמרה לשוטר חיים ערג'י שיבדוק את הרצפה כי זרקה שם שערות ואף שאלה אותו אם ראה משהו על הרצפה. תיעוד מעין זה, לחיזוק גירסת המתלוננת, לא הוצג בפני בית-המשפט, והעדרו מחזק את התרשמותי בדבר חוסר הדיוק של המתלוננת בדבר האירועים שהתרחשו ומסירת פרטים לא אותנטיים ומגמתיים.

10. ועוד בהקשר זה, ציינה המתלוננת כי הותירה את האוכל שהכינה לבעלה מספר ימים עד שהגיע החוקר ערג'י לבית (עמ' 25, שורות 14 – 16; על רקע הטענה כי הויכוח בליל שבת היה קשור גם בטענות של הנאשם כי חשד ששמה לו משהו באוכל). לטענתה, עם הגיעו של החוקר ערג'י נכח במו עיניו כי הבית מסודר וכי אכן הכינה אוכל. תיאור זה תמוה במיוחד, ובנוסף – גם בנושא זה לא הוצג לבית-המשפט כל תיעוד מאת החוקר ערג'י המבסס את נסיונה של המתלוננת להציג ראיות "אובייקטיביות" לחיזוק גירסתה.

11. הקושי של המתלוננת בתיאור החבלות הומחש במהלך חקירה נגדית, שאז הוברר כי במהלך תלונתה אודות האירוע האחרון מסרה המתלוננת כי הנאשם משך אותה ברגל שמאל (כפי המתואר בכתב-האישום), ואילו תיעוד החבלות שהוגשו מבססות חבלה ברגל ימנית (פרוטוקול 26 – שורות 21 – 24, תמונות ת/2, אישור רפואי מרופא משפחה – ת/3). בהמשך העימות מול פרטי הודעותיה, מאשרת המתלוננת כי אין ביכולתה למקד ולתאר את אופן הפגיעה ברגליה בכל אחד מהאירועים (עמ/ 27 שורות 26 – 27).

12. אימה של המתלוננת העידה מטעם התביעה לענין עצם קרות האירוע ביום השבת, במהלכו התקשרה לבית הוריה אשר הזמינו את המשטרה, וכן לענין מצבה הנפשי של המתלוננת. האם לא היתה עדה לאירועי האלימות, אך תיארה את מצבה הנפשי הקשה של בתה כשהתקשרה גוביינא לבית הוריה בעת שנעלה עצמה בחדר השינה.

אני מתקשה ליתן לעדות האם את המקשל המבוקש לביסוס קביעת ממצאים מרשיעים, לאחר שהוברר כי היתה נוכחת בשיחה שנערכה במשרדו של עורך-הדין יום לפני מתן העדות בבית-המשפט.

בכל מקרה, גם האם הזכירה את הנתון שלא תועד במשטרה כי שערות בתה היו על הרצפה ואף טענה כי היא זו שהראתה לשוטר את השערות (פרוטוקול עמ' 33 שורות 27 – 28). עוד הזכירה כי הסימנים היו על הידיים שלה (עמ' 32 שורות 1 – 3), וכי בתה לא הראתה לה סימנים ממקרים קודמים (עמ' 32 שורה 18). האם הוסיפה, כי בתה סיפרה כי הנאשם חנק אותה – טענה שלא נשמעה לפני כן על-ידי המתלוננת ו/או שעולה מחומר החקירה לרבות הודעתה במשטרה (כפי שעלה משאלות הסניגור).

ראוי להוסיף, כי ההפללה המגמתית של אימה של המתלוננת באה לידי ביטוי בהאשמה כלפי הנאשם, אשר לטענתה החזיק נשק והיא ראתה אותו יורה באקדח בביתה, אם כי לא יכולה למסור מועד מדוייק ופרטים נוספים אודות האירוע (עמ' 36 שורות 8 – 12). ייאמר, כי גירסה אחרת סביב אקדח שהחזיק בכספת הושמעה על-ידי המתלוננת בסוף חקירתה הנגדית (עמ' 28 שורות 11 – 20).

13. מעדות המתלוננת עולה, אם כן, גירסה לא ברורה באשר לשני האירועים שהתרחשו, כשמחד גיסא התקשתה למסור פרטים בסיסיים, ומאידך – הגזימה במסירת פרטים "מפלילים" כביכול, כאשר תיעוד משטרתי תומך לא הוצג לבית-המשפט. תיעוד החבלות אינו תומך בתיאורה, ועדות אימה מחזקת את ההתרשמות כי המדובר בעדויות מגמתיות ומוגזמות.

עם זאת, רואה אני לנכון להעיר שוב, כי אינני פוסלת את האפשרות כי אכן המתלוננת ספגה אלימות מצד הנאשם, אם כי אין ביכולתי לקבוע כל ממצא עובדתי מעבר לספק סביר.

14. מטעם ההגנה העיד הנאשם, והתרשמתי מבחור פשוט ופחות משכיל, יחסית למתלוננת. הנאשם מסר הכחשה עקבית לאירועים.

הנאשם תיאר גם הוא מערכת נישואין עכורה מלכתחילה, כשהאירוע של יום השבת החל על רקע ויכוח, במהלכו בישר לה כי הוא מעוניין בסיום הנישואין. תיאר, כי נכנס לחדר השינה על-מנת לקחת את בגדי העבודה של יום ראשון, כשלפתע התקשרה אם המתלוננת אשר אמרה לו כי המשטרה עימה, הוא ירד למטה והלך עם השוטרים. הנאשם הכחיש את קרות האירוע ביום חמישי, את ההאשמות הכלליות שיוחסו לו – וכי אי-פעם נקט באלימות פיסית או מילולית כלפי המתלוננת.

במהלך החקירה הנגדית, כשנשאל לפרטי האירוע האחרון, התרשמתי גם אני, כמו ב"כ המאשימה, כי הנאשם הרחיק את עצמו באופן מלאכותי מזירת האירוע של חדר השינה (לא היו בחדר השינה ביחד – היא יצאה והוא נכנס לקחת בגדים, היה בסלון; לא הצליח להסביר אימרתו במשטרה כי ראה את המתלוננת אוספת את תמרוקיה – המצויים בחדר השינה, עמ' 44 שורות 13 – 19).

למרות זאת, אין בכך די כדי למלא את החסר בראיות התביעה, אשר תואר לעיל.

15. יצויין, כי עדות ההגנה של האב התמקדה במערכת היחסים בין בני הזוג, אופיה של המתלוננת והשערותיו לגבי מעשי בנו – ואין בה כל רלבנטיות במלאכת קביעת הממצאים.

16. אשר על כן, לאור קביעותיי באשר לבעייתיות בתוכן עדותה של המתלוננת, העדר תיעוד משטרתי בנקודות שאמורות היו לחזק את גירסתה ועדותה של אימה אשר כירסמה באמינות עדותה של בתה, החלטתי לזכות את הנאשם מביצוע כל העבירות המיוחסות לו, מחמת הספק.

ניתנה היום, ט"ז אלול תשע"ב , 03 ספטמבר 2012, במעמד הצדדים

החלטות נוספות בתיק
תאריך כותרת שופט צפייה
13/07/2012 החלטה מתאריך 13/07/12 שניתנה ע"י דנה מרשק מרום דנה מרשק מרום לא זמין
03/09/2012 הכרעת דין מתאריך 03/09/12 שניתנה ע"י דנה מרשק מרום דנה מרשק מרום צפייה
צדדים בהליך
תפקיד שם בא כוח
מאשימה 1 מדינת ישראל רוטל אהרונוביץ
נאשם 1 אמיר מרעי