ת"א 22638-05-10 בסן ואח' נ' פריד ואח'

בפני כבוד השופט זכריה ימיני

תובעים- 1. בסן שמואל

2. בסן אביבה

נגד

נתבעת ומקבלת הודעת צד ג'- 1. אורלי פריד

נתבעים ושולחי הודעת צד ג'- 2. כהן שור מלכיאל

3. כהן שור מרגלית

4. כהן שור ברוריה

פסק-דין

1. בהתאם להסכמת הצדדים ניתן פסה"ד עלפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט.

2. התובעים והנתבעים 2 עד 4 גרים בשכנות בבתים פרטיים סמוכים ברח' הרצל 30 אזור, הידועים כגוש 6002 חלקה 40. במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה השכירו הנתבעים 2 עד 4 לנתבעת 1 דירה שבבעלותם הנמצאת בקומה האמצעית בבית המשותף, והנתבעת 1 הפעילה בדירה גן ילדים. לטענת התובעים גן הילדים היווה מטרד וגרם לנזקים שונים ומכאן תביעה זו.

3. לטענת התובעים, על הנתבעים 2 עד 4 לפצותם בסך של 250,000 ₪ בגין נזקיהם עקב השימוש בדירה למטרת גן ילדים, מהסיבות כדלקמן:

1. החל מיולי 2009 החל לפעול בבית הנתבעים 2-4 גן ילדים בו שהו כ-30 ילדים עד השעה 17:00 אחה"צ;
2. גן הילדים גרם לתובעים מטרד נוראי של רעש בלתי נסבל, לכלוך רב והפרעה קשה בחיי היום יום;
3. הרעש היה בוקע מגן הילדים במשך כל שעות הפעלתו של הגן;
4. רכביהם של הורי הילדים עת הביאו והוציאו ילדיהם מהגן גרמו להפרעה, בין היתר, בכך שהחנו רכביהם על המדרכה, לרעש ולמטרד של ממש;
5. התובעים הינם פנסיונרים קשישים, אשר מצויים רוב היום בבית. הם נאלצו לספוג במהלך כל שעות היום את הרעש, הצעקות והבכיות הבוקעים מגן הילדים לביתם, תוך פגיעה ממשית בשימוש וההנאה הסבירה לה הם זכאים בביתם;
6. התובע הינו אדם חולה אשר מצבו הבריאותי בכי רע, והמטרד השפיע ישירות על מצבו הבריאותי ותרם להתדרדרותו;
7. הכניסה לבית הנתבעים הפכה להיות "תחנת רכבת" של ממש;
8. הנתבעים חבים באחריות מלאה לנזקי גן הילדים שכן הם ידעו כי הנתבעת 1 שוכרת את הדירה לצורך הפעלת גן ילדים מראש, ולא כל שכן לאחר שהחלה תקופת השכירות והם היו שותפים מלאים לניסיון הנתבעת 1 לקבל היתר לשימוש חורג וכל העובדות מצביעות על מעורבותם האישית והסכמתם המפורשת להפעלת גן הילדים;
9. על פי הפסיקה יש להוכיח את עצם גרימת הנזק בדרגת ודאות סבירה ובמידת הסתברות שהגיוני וסביר לדרוש מהנפגע בנסיבות המקרה הנדון, ואילו היקף הפיצוי ייקבע על ידי בית המשפט על דרך האומדנא.

4. לטענת הנתבעים 2 עד 4 יש לדחות את התביעה כנגדם ולחייב התובעים בהוצאותיהם ובשכר טרחת עורך דין. לחילופין, ככל שהתביעה תתקבל יש להורות על חיוב הנתבעת 1 מקבלת הודעת צד ג' בסכומי אלו, וזאת מהסיבות כדלקמן;

1) ברחוב הרצל באזור ובסמוך לבתי התובעים והנתבעים יש תנועת אוטובוסים ערה, לרבות תחנות עצירה, מרכול גדול הנפקד על ידי קונים עד שעות הערב המאוחרות וכשישים מטר מבתי המגורים מצוי בית ספר יסודי בן כ-600 תלמידים, אשר התלמידים בו נוהגים לשוטט בסמוך אליו וממנו לזרוק נפצים לעיתים תכופות ועד לפני מספר שנים פעלה בנכס הנתבעים מרפאת קופת חולים ואילו התובעים לא מצאו לנכון לנקוט;

2) ברחוב הרצל 22 שלושה בניינים מבית התובעים פועל גן ילדים הומה מאז שנת 1987 אשר מעצם טבעו מביא לפעילות "שוקקת";

3) התובעים הגישו תביעתם על רקע סכסוך שכנים ותו לא, שכן תנועת הרכבים, הלכלוך והזוהמה שנטענו כנגדם בעקבות הפעלת הגן כביכול אינה בהכרח קשורה להפעלת הגן המדובר דנא ובכל מקרה התובעים כלל לא הוכיחו קשר זה;

4) אף אחד מהשכנים האחרים לא התלונן ולא תבע בגין המטרד לו טוענים התובעים והדבר מצביע על אי קיום עוולת המטרד;

5) הנתבעת 1 היא האחראית להפעלת גן הילדים ולכל הכרוך בכך ולא הנתבעים;

6) התובעים לא הוכיחו הקשר של הנתבעים 2-4 להפעלת הגן כנטען;

7) התנגדות התובעים להפעלת הגן מנוגדת להסכמות שנתנו לנתבעת 1 להפעלתו ואף מנוגדת לחתימתם על האישור להסרת התנגדותם להפעלת גן הילדים. לפנינו מקרה מובהק של סחטנות;

8) התובעים אינם יכולים מחד לטעון כנגד הנתבעים ומאידך להתיר שימוש חורג של הנתבעת 1 ואף להתנהל מול הרשויות ולנקוט בהליכים שיאפשרו את השימוש החורג. יתרה מכך, האישור הסופי לא ניתן לבסוף מטעמים הקשורים בתובעים והמדיפים ריח רע, אך התובעים מושתקים מלטעון נגד מתן ההיתר לשימוש חורג ומהפעלת הגן;

9) התובעים לא הוכיחו שנגרם להם כל נזק, לא צרפו חוות דעת מומחה ולא הוכיחו ואת הקשר הסיבתי בין מצבו הבריאותי של התובע לבין הרעשים שבקעו מגן הילדים;

10) גן הילדים פעל לתקופה של שנה אחת בלבד והוא אינו פועל כבר שנתיים, לא כולל שבתות וחגים , כאשר בימי הפעילות הילדים היו יוצאים לחצר רק למשך שעה אחת ביום;

5. במהלך הדיונים התברר שניתן כנגד הנתבעת 1 צו כינוס בהליכי פשיטת רגל. ביום 12.1.12 הגישו התובעים והנתבעת 1 הודעה על הסכם פשרה ולפיו התביעה כנגד הנתבעת 1 תידחה ללא צו להוצאות, והצדדים מוותרים בזאת, באופן הדדי, על כל טענותיהם, האחד כנגד משנהו, בגין אירועים שאירעו עד למועד הסכם זה.

6. מטעם התובעים הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובעת ובסן חיים, בנם של התובעים וכן תיק מוצגים ותקליטור מטעמם. מטעם הנתבעים 2 עד 4 הוגש תצהיר עדות ראשית של הנתבעת 2 וכן תיק מוצגים מטעמם.

7. בדיון שהתקיים ביום 2.7.12 הסכימו הצדדים כי יוגשו סיכומים מטעמם ויינתן פסק דין לפי סעיף 79א'.

בסיכומי התובעים נטען בין היתר, כי התובעים החליטו לוותר על התביעה כנגד הנתבעת 1 מאחר והיא נקלעה להליכי פשיטת רגל ומשום שעומדות ותלויות כנגדה תביעות חוב בהיקף של מיליוני שקלים, ואין טעם פרקטי בהותרת התביעה כנגדה על כנה.

בסיכומי הנתבעים נטען כי הוויתור על תביעת הנתבעת 1 מעיד כאלף עדים על כוונתם האמיתית של התובעים והיא לקרוא תיגר כנגד הנתבעים 2 עד 4 במסגרת סכסוך שכנים, ולא לתבוע בתום לב פיצויים בגין נזקים שנגרמו להם, כביכול, וכי למחיקתה של הנתבעת 1מההליך משמעות ראיתית כנגד התובעים.

9. לאחר שעיינתי בכל החומר המצוי לפניי ושקלתי טענות הצדדים לכאן ולכאן אני סבור כי לסילוק מלא ומוחלט של התובענה על הנתבעים 2 עד 4 לשלם לתובעים כדלקמן;

1) פיצויים בסך 10,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;

את הוצאות המשפט בסך של 1,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;

שכר טרחת עורך דין בסך 2,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ההודעה לצג ג' נדחית ללא צו להוצאות.

ניתן היום, ד' שבט תשע"ג, 15 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.