1. מבוא וטענות הצדדים:
2. התובעת חברת מונה טורס בע"מ הינה חברה רשומה בישראל ועיקר עיסוקה במכירת שירותי תיירות (להלן: "התובעת" ו/או "מונה טורס").
3. הנתבעת 1 חברה רשומה ועיקר פעילותה בעת הרלבנטית היתה משרד נסיעות (להלן: "טיקטינר" ו/או "החברה").
4. הנתבע 2, מר איליה קופטב היה הבעלים והמנהל של החברה (להלן: "איליה"). הנתבעת 3 הגב' נטליה לוקובסקאיה היתה בזמנים הרלבנטיים רעייתו של איליה ועבדה בחברה יחד עימו (להלן: "נטליה").
5. החברה פנתה באמצעות איליה ונטליה אל מונה טורס בהצעה לרכוש כרטיסי טיסה עבור לקוחותיהם, תוך התחייבות לסלק את מלוא התמורה בגינם. כמו כן, מונה טורס סייעה לחברה במערך הסליקה של כרטיסי האשראי ישירות מהלקוחות. עפ"י האמור בכתב התביעה (סעיף 6), החל מיולי 2008 העבירה החברה הזמנות טיסה והתובעת ביצעה את ההזמנות, כאשר אין לה כל מידע לגבי זהות לקוחות הקצה מחמת סודיות מקצועית.
6. החל מתחילת אוג' 2008 (3.8.08), התקבלה הכחשת עסקה ראשונה מחברת האשראי בגין חיוב בסך 1,849 $, וביום 27.8.08 הגיעה הכחשת עסקה שנייה בגין חיוב בסך 803 $. הכחשות אלה הוסדרו ע"י הנתבעים, אלא שבתחילת ספטמבר 2008 הגיע גל הכחשות גדול שהצביע בוודאות, לגרסת התביעה, על מעשה "עוקץ" ומרמה של לקוח הקצה ו"כפי הנראה בידיעה ו/או בשיתוף הנתבעים", כך עפ"י האמור בסעיף 7 לכתב התביעה.
7. התובעת עצרה את ההזמנות שנעשו באשראי באמצעות הנתבעים על מנת לצמצם נזקים, ורק בדיעבד התברר לנתבעים עפ"י גרסתם כי הולכו שולל ע"י לקוח מלונדון שהזמין באמצעות האינטרנט כמות גדולה של כרטיסי טיסה על מנת להטיס פועלים זרים מאפריקה ללונדון, וכן בכיוון ההפוך.
8. לגרסת התביעה, כתוצאה מאותו מעשה מרמה ו"עוקץ", נותרה החברה חייבת בגין ההזמנות שלא כובדו סך נומינאלי השווה ערך ל-133,269 $. נכון לחודש אוקטובר 2008, היה שווה סכום זה לסך של 533,076 ₪. עוד לטענת התובעת, הוסכם ע"י הנתבעים להעמיד את סכום החוב יחד עם ריבית והוצאות נכון ליום 1.12.08 ע"ס של 560,000 ₪.
9. עפ"י האמור בכתב התביעה, יש לחייב את נתבע 2 בחוב החברה הן מחמת העובדה כי הלה חתם על כתב ערבות והתחייב לסלק את חובות החברה (כ' ההתחייבות צורף כנספח ד' לתביעה), והן מכוח דיני הרמת מסך.
10. עפ"י גרסת התביעה, יש לחייב הן את איליה והן את נטשה בחובות החברה, למעט כ' הערבות החתום בידי איליה. לגרסת התביעה, שני הנתבעים התחייבו אישית להסדיר את חובות החברה. מדובר בחברה משפחתית שהוקמה שנה קודם למעשה ההונאה. קיים חשש כבד כי הנתבעים שיתפו פעולה עם מעשה ההונאה יחד עם הלקוח מלונדון שעמד מאחורי מאות ההזמנות שהוכחשו. זאת ועוד, לטענת התובעת החברה נוהלה "במימון דק", עובדה שהיתה צריכה לגרום לנתבעים להבין כי לא יעמדו בהתחייבויותיהם.
11. לטענת התביעה, נטליה היתה מנהלת פעילה בחברה, והיה עליה לדעת על מעשי המרמה וההונאה של הלקוח מלונדון. יש "להרים מסך" ביחס אליה ו/או לחייבה ברשלנות עפ"י דיני הנזיקין.
12. לטענתם של הנתבעים, מונה טורס לא עשתה ככל שלאל ידה כדי לצמצם נזקים מול חברות האשראי. עוד טענה נטליה, כי היא שימשה כעובדת שכירה בחברה, ואין בינה לבין התובעת כל יריבות משפטית.
13. באשר לכתב הערבות, טוען איליה כי כתב ערבות זה נחתם תחת לחץ וכפייה שעה שמונה טורס איימה כי תבטל עסקאות אשר התמורה לגביהן שולמה במלואה, מתוך חשש לגרום נזק ללקוחות הסכים איליה לחתום על נספח ד'. זאת ועוד, המסמך מציין כי הערבות היא ביחס לרשימת עסקאות שצורפה לכ' הערבות, רשימה זו מעולם לא צורפה.
14. עוד טענו הנתבעים (סע' 8 לכתב ההגנה), כי סכום החוב שלא פורט כדבעי, אף כולל את סכומי העמלות שהיה על מונה טורס להפריש לטיקטינר, באם כל הטיסות היו מקוימות כסדרן. לטענת איליה, החברה מעולם לא הסכימה לסכום החוב כנטען בכתב התביעה, אלא הסכימה לתשלום חלקי כחלק מהמו"מ לפשרה. לטענת הנתבעים, סכום החוב "נופח", התובעת נהגה באלימות מילולית ושלחה אנשים שאיימו על הנתבעים לפרוע את חובם. נתבע 2 הסכים כי אין לנתבעת 3 כל קשר לחוב.
15. עיקר המחלוקת אם כן בתובענה זו, נסבה על שתי שאלות מרכזיות, גובה החוב ואחריותם של הנתבעים.
16. סכום החוב
17. בכתב ההגנה הוכחש החוב הנתבע, ונטען כי לא ניתן לוודא שאכן כל העסקאות המופיעות ברשימות המצורפות לכתב התביעה (נספחי ב'), אכן הינם עסקאות שבוטלו (הוכחשו ע"י לקוחות חברת האשראי והכרטיסים סופקו בפועל).
18. עם הגשת תצהירי עדות ראשית ותיק מוצגים, צירף מנהל התובעת שני קלסרים עבי כרס אליהם צורפו כל המסמכים לגבי כל עסקה ועסקה (דוקטים), מהם ניתן ללמוד לטענת התובעת על ביטול עסקאות באשראי בכל מקרה ומקרה בו סופקו בפועל כרטיסי הטיסה.
19. מנכ"ל התובעת מר בני אשר – ע.ת. 3, נחקר באשר לאותם דוקטים, והשיב בעמ' 28 לפרוטוקול מול שורה 6, כי הטבלאות המצורפות לתביעה (נספח ב'), הינם אותם דוקטים שהוכחשו, ועל רשימה זו בנוי סכום התביעה הנומינאלי בסך 133,000 $.
20. איליה לא ניסה להתמודד עם הרשימה שצורפה לכתב התביעה, ולא השווה אותה לאלפי המסמכים שצורפו בקלסרים. לא היתה כל מניעה לקחת את כל חומר הנהח"ש של התובעת שצורף, ולבדוק אותו עם איש מקצוע במסגרת קדמי המשפט ו/או לקראת חקירת מנכ"ל התובעת. דבר מהשניים לא נעשה.
21. אינני מקבלת את הטענה כי הנתבעים הודו בסכום חוב כלשהו במסגרת המו"מ. מדובר בתכתובת מיילים שהוחלפה בין באי כח הצדדים במטרה לסיים את המחלוקת בהסדר פשרה. ב"כ של איליה אף העביר טיוטת הסכם לחתימה. המו"מ לא הבשיל לכדי הסכם, ואיליה העדיף לברר את נושא חבותו בביהמ"ש. אין במו"מ שערך איליה עם התובעת כדי לשמש לו לרועץ או כדי להוכיח את הודאתו בסכום החוב.
22. יחד עם זאת, החוב שהוכחש באופן גורף בכתב ההגנה, לא פורט ואף לא נעשה מצד מי מהנתבעים, ניסיון כן ואמיתי לבדוק את סכום החוב באמצעות בדיקת הדוקטים. לפיכך, סכום החוב כפי שמשתקף ממסמכי התובעת לא נסתר. אף בסיכומיו של איליה, לא עשה הלה כל ניסיון רציני להתמודד עם סכום החוב הנומינאלי.
23. כך גם נתבעת 3 הגב' נטליה. בסיכום טענותיה, לא טענה הנתבעת כל טענה עניינית לעניין סכום החוב, אלא כי סכום החוב כולל גם עמלות, וכי יש לשייך לתובעת אשם תורם של 100%.
24. באשר לעמלות, הודה מנכ"ל התובעת כי סכום החוב כולל עמלות שהיתה החברה אמורה לקבל לו העסקאות היו יוצאות לפועל. ראה עדותו של ע.ת. 3 בעמ' 30 לפרו' מול ש' 1 כדלקמן:

"ש. סעיף 27 לתצהירך, אתה כותב כי חוב הקרן הוא 133,299 דולר. תאשר לי שהסכום הזה כולל גם את העמלות שהנתבעת היתה צריכה לקבל מכם בגין אותם עסקאות?

ת. נכון.

ש. לשאלת ביהמ"ש, כמה עמלות היא היתה צריכה לקבל?

ת. בין 3 ל-5 אחוז לפי טענתכם. אני מעריך שזה נכון".

1. אם כך, ממוצע העמלות גם לשיטת התובעת הינו 4% מסכום החוב, ולפיכך סכום החוב הנומינאלי הנטען הינו 133,000 $ פחות 4% עמלות בממוצע, ולפיכך הינו = 127,680 $. סכום זה לא נסתר ע"י מי מהנתבעים, והוכח ע"י התובעת באמצעות תיק המוצגים שהכיל את מלוא הדוקטים שצורפו.
2. מעשה "העוקץ" וחלקם של הנתבעים בהונאה
3. לטענת הנתבעים, נכון ל-7/08 החברה היתה פעילה כמעט כשנה. העסקים בין שני הצדדים התנהלו בעיקר על בסיס מזומן. באותה עת, נעשתה פנייה לטיקטינר באמצעות האינטרנט, במסגרתה נתבקשה החברה להזמין כרטיסי טיסה מאפריקה ללונדון וחזרה, הפנייה אל החברה נעשתה ע"י אדם שהציג עצמו בשם סקוט לורד מלונדון.
4. לטענת איליה, הטיפול השוטף מול אותו מר סקוט לורד נעשה ע"י עובד החברה בשם ואדים ששלט בשפה האנגלית. משהתברר כי הוזמנו מספר רב של כרטיסי טיסה, שלא כובדו מחמת הכחשות עסקה בחברות האשראי, הגישה החברה באמצעות אותו עובד מר ואדים תלונה במשטרה. לטענת איליה, ואדים הוא האיש שהגיש את התלונה בשם החברה, לאור העובדה כי הוא זה שעבד מול מר לורד והיה בקיא בכל פרטי ההזמנות.
5. לטענת איליה, אין לו כל חלק במעשה "העוקץ" והוא נפל קרבן למר סקוט בדיוק כמו התובעת. אין לו כל חלק בהונאה זו, לא באופן אקטיבי ולא באופן פאסיבי. סליקת כרטיסי האשראי נעשתה ע"י התובעת ולה היתה השליטה המלאה לנושא ההכחשות.
6. אף נתבעת 3 הגב' נטשה מכחישה כל חלק בעסקת "העוקץ". לטענתה, עיסוקה היה בעיקר בנושא חתונות בחו"ל, בקפריסין ובצ'כיה, ולא היה לה יד ורגל באותן הזמנות טיסה ממר סקוט. הזמנות אלה נעשו מול ואדים נוכח שליטתו בשפה האנגלית. כל השיחות שבין התובעת לחברה התנהלו מול איליה. בשום שלב לא שיתפו אותה בבעייתיות של עסקאות האשראי, ולא דרשו את דעתה. לא היתה לה כל מעורבות בעסקת "העוקץ" כפי שכונתה ע"י התובעים. הנתבעת 3 טוענת כי פעלה בתום לב מוחלט, ולא היתה לה נגיעה לסוג הזמנות זה.
7. יובהר כבר ועתה, כי טענת מרמה/תרמית/הונאה יש להוכיח ברף גבוה יותר מהנדרש בהליך אזרחי. בענייננו, אף הרף הנמוך של הליך אזרחי לא הורם. התובעת ע"י עדיה לא יכלה להצביע על עובדה ו/או ראיה כלשהי הקושרת את מי מהנתבעים קשר ישיר לאותה עסקת "עוקץ". כל שיש לתובעת הן חששות וחשדות כי הנתבעים שיתפו פעולה עם אותו מר לורד והתחלקו עימו "ברווחים", הא ותו לא. מעבר לחשש הסביר בעיני התובעת, לא יכלו עדי התביעה להצביע על ראיה ממשית כלשהי.
8. מצבה של החברה אחרי אותו מעשה מרמה הינו בכי רע, החברה קרסה ונסגרה, פעילותה הופסקה, והנתבעים נותרו חייבים כספים רבים בבנקים ומול נושים אחרים, כגון ספקים נוספים. אם כך, היכן הרווח המשני של אותם "שותפים לעבירה"? התובעת לא הצליחה להוכיח ולו קצה ראיה בדבר הברחת נכסים לחו"ל או לחברה אחרת.
9. כל ניסיונות התובעת לנסות ולקשור בין החברה החדשה בה עובדת נטליה (טי.ג'י. אקסלוסיב), לבין החברה הנתבעת, הינם ניסיונות קלושים שאין בהם מלבד ספקולציה דבר. אכן ראשי התיבות של טי.ג'י יכול ויתאימו לחברת "טיקטינר גרופ". יחד עם זאת, כפי שהבהירה נטליה בעדותה בעמ' 71 לפרו', מדובר בראשי תיבות נפוצים ביותר בתחומים שונים. לא הוכח בפניי כי הועברו כספים לחברת טי.ג'י. כפי שהעיד איליה, שמות הלקוחות שביקשו לערוך חתונה בצ'כיה עברו לחברת טי.ג'י, שכן חברת טיקטינר ששימשה כגורם מתווך בין החברה הצ'כית ללקוחות ישראליים קרסה, והלקוחות קיבלו את פרטי החברה הצ'כית באופן ישיר. ייתכן ואף עברו לחברת טי.ג'י שתטפל בחתונות בצ'כיה. כך או כך, אין בעובדה זו כדי להצביע על "הברחת נכסים" או העברת פעילות החברה אחת למשניה. הובהר כי טי.ג'י עוסקת אך ורק בחתונות בצ'כיה, שעה שלחברה הנתבעת היו פעילויות נוספות.
10. עוד יצוין, כי למרות חששה של התובעת, לא מצאתי כי היא בחרה להגיש תלונה במשטרה כנגד איליה ונטליה. מי שכן הגיש תלונה במשטרה והעיד על כך, הגם שלא צרף עותק מתלונתו, הינו ע.ה. 1 מר ואדים סקובן. מר ואדים כאמור עבד מספר חודשים מועט (3-4 חודשים) אצל טיקטינר. עפ"י האמור בתצהירו (ס' 6), מאחר והוא בקיא בשפה האנגלית, הוא שנבחר להיות בקשר ישיר ושוטף מול הלקוח מלונדון, הוא האיש שטיפל בהזמנת הטיסות ובכל שאלה מקצועית נעזר באיליה. עפ"י האמור בתצהיר (סעיף 7), ואדים מילא הזמנות מהלקוח, פרטי טיסה, פרטי הלקוח שטס, פרטי כרטיס אשראי לרבות מספר הביטחון, ובחלק מהמקרים אף צילום מתעודת זהות של בעל הכרטיס. כל הפרטים היו נשלחים אל התובעת.

בשלב מסוים, הצהיר ואדים, כי התקשר אליו ולדימיר מהתובעת והודיע לו שהתקבלו מספר רב של הכחשות עסקה לחברת כרטיסי האשראי, וכביכול מדובר "בעוקץ". באותו שלב, הגיש ואדים תלונה למשטרה, ולאחר מקרה זה הגיע למסקנה כי אין תחום התיירות מתאים לו וחזר לעסקי המסעדנות בה עסק קודם לכן.

1. ואדים הצהיר בסוף תצהירו, כי אף לא אחד מהנתבעים היה מעורב בהזמנת הטיסות ממר לורד. ואם אכן היו הם שותפים, לא היו נותנים לו להיות מעורב בפרטי פרטים בהזמנות הנ"ל. כך או כך, מר ואדים לא נחקר על האמור בתצהירו. חקירתו היתה שטחית וברובה בלתי רלבנטית. מר ואדים לא צרף עותק מהתלונה, אך התובעת שעליה רובץ נטל ההוכחה לא ערכה כל בדיקה מתי הוגשה התלונה ומה עלה בגורלה. אינני רואה כל פסול בהגשת התלונה ע"י ואדים דווקא ולא איליה, שעה שהראשון היה בקיא יותר בפרטי ההזמנות שנעשו מול הלקוח מלונדון.
2. נושא "התלונה" לטעמי לא מוצה עד תום. התובעת עצמה חופשיה היתה להגיש תלונה נגד איליה, ואדים ונטליה לו אכן סברה כי מדובר במשתפי פעולה "בתרגיל עוקץ", התובעת בחרה שלא להגיש תלונה ואף לא ערכה כאמור בירור מה עלה בגורל תלונתו של ואדים.

ב"כ התובעת רואה בכניסתו של ואדים לחברה והיעלמותו מיד ובסמוך לחשיפת "העוקץ", ביטוי לכך שהנתבעים ניסו "להרחיק" עצמם מסיפור "העוקץ" ע"י העסקת עובד שלישי שיטפל בהזמנות "וייעלם" בזמן. ייתכן וכך, וייתכן ולא. לא די בסברה ובעדות נסיבתית קלושה על מנת לשייך לנתבעים מעשי מרמה. בניגוד לאמור בסיכומי התביעה, לא התרשמתי כי מדובר בעד בלתי מהימן לחלוטין. גם העד וגם הנתבעים סיפקו סיבה מניחה את הדעת להתעסקותו של ואדים באופן בלעדי מול מר סקוט, בגלל היותו היחיד השולט בשפה האנגלית. מנגד, לא הובאה ראיה מבוססת הקושרת את ואדים לחלק ממערך שיתוף הפעולה של הנתבעים עם "תרגיל העוקץ". עדותו הותירה רושם של עובד בלתי מיומן ובלתי מנוסה, שעשה את שהטילו עליו מבלי שהיה ער אולי לחריגה בכמות ההזמנות שנעשתה מלקוח אחד תוך פרק זמן קצר יחסית. ייתכן ועובד מנוסה יותר היה נוקט משנה זהירות בקבלת כמות ההזמנות באמצעות אשראי, ו/או דורש בטוחה נוספת מאת מר סקוט, או פרטים נוספים וטובים יותר של בעלי החברה בה עבד סקוט עם ערבויות מתאימות. אופן פעולתו של ואדים כמו של איליה, יכול להצביע על חוסר ניסיון, לאו דווקא על מרמה והונאה.

1. סופו של יום ולאחר ששמעתי את עדי התביעה ובעיקר את עדי ההגנה, לא אוכל לקבוע באופן פוזיטיבי ברמת ההוכחה הנדרשת כי הנתבעים היו שותפים ל"תרגיל העוקץ". נהפוך הוא, מסקנתו, שהנתבעים כולם היו חלק מקרבן אותו לקוח אנגלי, והראיה כי החברה קרסה מיד ולאחר מכן כתוצאה מאותו "תרגיל עוקץ".
2. האם יש לחייב את הנתבעים אישית בחוב החברה?
3. חבותו של נתבע 2
4. מאחר ומסקנתי בפרק הקודם כי איליה לא היה חלק ממעשה המרמה, נותרה השאלה מכוח מה נתבע 2 חב בחוב של החברה. עובד התובעת מר ולדימיר העיד כי הקשר עם החברה היה עם עד ההגנה ואדים ביחס לעסקאות שהוכחשו ולא עם איליה (ראה עדותו בעמ' 14 לפרו' ש' 28-29).
5. לטענת התובעת, איליה הבטיח לה בע"פ יותר מפעם אחת כי הוא אחראי על חובותיה של החברה. איליה אף חתם על כתב ערבות בשתי הזדמנויות, האחד - על הסכם תשלומים מיום 21.4.08, שכותרתו מעידה כי הינו "הסכם תשלומים חד חודשי לשנת 2008/2009". בסעיף 6 לאותו הסכם נכתב ברורות "אני הח"מ מצהיר בזאת שאני ערב אישית לביצוע התשלומים הנ"ל".

השני- כותרתו "ערבות אישית", והוא נחתם ביום 2.9.08, במסמך זה מתחייב איליה כדלקמן:

"ערב בזאת באופן אישי לכל העסקאות המצ"ב ברשימה הנ"ל (רשימת דוקטים של טיקטינר גרופ), שנעשו בחברה מונה טורס בע"מ. בכל מקרה שלא ישולם אחד הסכומים שברשימה, אני מתחייב לכסות את החוב מיידית ובאופן אישי".

1. באשר למסמך הראשון, איליה לא טוען בתצהירו דבר, המסמך לא מאוזכר ולו בבדל סעיף בתצהיר. הנתבע נחקר על המסמך הראשון מאפריל 2008, והעיד כי בתחילת היחסים עבדו הצדדים על בסיס מזומן, ולפיכך לא נחתם כל הסכם. הוזמנה טיסה, ההזמנה שולמה במלואה לפני הכרטיס. בשלב מסוים, משגברו ההזמנות נחתם הסכם, ועל כך מעיד התובע בעמ' 51 מול ש' 12 ואילך:

"ש. בשלב מסוים, אולי משום שהטפטופים הפכו להיקף יותר משמעותי, נעשה הסכם ביניכם לבין מונה טורס, נכון?

ת. היה הסכם לעסקה חד פעמית. היה הסכם אחד שהיתה לי קבוצה לתורכיה, שהם עושים את הכרטוס ואני משלם עד שאני אוסף כסף מכל המשתתפים מהקבוצה. הם אמרו שהם לא יכולים לדחות את התשלום מבלי שאני אחתום על ההסכם.

ש. אני מציג לך את נספח 1 מנספחי ד' לכתב התביעה, יש פה מסמך מ-21.4.08, האם זו חתימה שלך וחותמת של החברה שאתה שמת?

ת. כן.

ש. זה ההסכם שדיברת עליו לגבי נסיעה ספציפית?

ת. כן, ועל זה הם לא הסכימו את התשלום עבור העסקה. זו העסקה לתורכיה. היתה קבוצה די גדולה לתורכיה.

ש. ולטענתך זה הסכם שנעשה לעסקה חד פעמית לנסיעה של קבוצה אחת לתורכיה?

ת. זה הסכם שנעשה באותו זמן בגלל שהיתה קבוצה גדולה לתורכיה. לפני כן לא היה הסכם".

1. איליה ניסה בעדותו "לגמד" מערכו של המסמך, כאילו ונחתם עבור עסקה ספציפית אחת ולא בהקשר למערכת היחסים העסקית שבין התובעת לחברה. אלא ש"עסקת תורכיה" לא נזכרת בתצהירו ולא בתצהירה של נטליה, לראשונה היא נשמעת בחקירה נגדית. "העסקה הספציפית אף לא מוצאת ביטוי בנספח ד'. מכותרת המסמך "הסכם תשלומים חד חודשי לשנת 2008/2009", ניתן להבין כי ההסכם חולש על כל העסקאות שיוזמנו במהלך השנים 08/09 ללא אבחנה בין "עסקת תורכיה" לעסקה ספציפית אחרת. לו היה המסמך מתייחס לעסקה ספציפית, מן הסתם היה מפרט את מס' הכרטיסים, סה"כ ההזמנה, מועדי הכרטוס, וכד'. פרט מהאמור לא אוזכר במסמך. עולה בעליל מתוכן המסמך, כי הוא מהווה הסכם מסגרת להזמנות באשראי לשנים 08/09, ואכן איליה נשאל מיד בהמשך, האם נכון כי ההסכם מדבר על עסקאות בכלל נוכח השוני באופי העבודה, והשיב בחיוב כדלקמן:

"ש. אז אתה מאשר ומבין שהתשובה שזה כאילו רק הסכם רק שמתייחס לנסיעה של קבוצה אחת לתורכיה, זה לא נכון, זה הסכם שאולי נעשה אז כי פתאום היתה יותר פעילות משמעותית כדי למסד ולהסדיר את יחסי העבודה שלכם בהמשך כחברה שמכרטסת עבורכם כי לכם אין יטה?

ת. נכון, כן.

ש. אתה מכיר את ההסכם הזה?

ת. כן.

ש. וזה נכון שעל פי ההסכם הזה, בין השאר, אתה חתמת על ערבות אישית לכל חובות של טיקטינר, נכון?

ת. אם זה מופיע בהסכם, אז כן.

ש. האם זה נכון שחתמת ערבות אישית להתחייבויות החברה על פי ההסכם הזה?

ת. אני לא זוכר שחתמתי על עוד מסמך נוסף, אני לא זוכר כל סעיף בהסכם הזה. זה היה לפני חמש שנים, לא קראתי את ההסכם מאז, ז"א אם יש כזה סעיף כמו שאתה אומר, אז כן. אני אומר שלא חתמתי על שום מסמך נוסף".

(עמ' 51 לפרו' ש' 26-30, עמ' 52 ש' 1—8).

1. היינו די בנספח ד' 1 על מנת לחייב את איליה מכוח ערבותו האישית. איליה מודה, כי הסכם זה נחתם לאחר שאופי העבודה עם מונה טורס השתנה. איליה עצמו התחייב לכל חובותיה של טיקטינר אצל מונה טורס מכוח סעיף 6 באותו הסכם. לא היה כל צורך בכתב הערבות הנוסף שנחתם ב-3/08, ודי במסמך הראשון כדי להורות על חיובו של איליה מכוח ערבותו.

איליה שהבין מהחקירה הנגדית כי בעצם ערבותו נשענת בעיקר על התחייבותו בנספח ד' 1 , שינה את גרסתו וחזר על עמדתו לעניין החתימה על הסכם ספציפי, ראה עדותו בעניין זה בעמ' 52 לפרו' מול ש' 15 ואילך כדלקמן:

"ש. אני אומר לך, שבהסכם הזה שהוא נספח לכתב התביעה הוא הוגש גם עם סימון לנספח 6, כתוב בסעיף 6 להסכם מ-21.4.08, כתוב: "אני הח"מ מצהיר בזאת שאני ערב אישית לביצוע התשלומים הנ"ל", אז ידעת שאתה ערב אישית או לא ידעת, או שאף פעם לא ראית ואני אומר לך את זה פעם ראשונה?

ת. הגרסה שלי שאני קראתי את המסמך הזה אבל הוא סטנדרטי.

ש. מבחינתך מה שכתוב בו הוא לא רלבנטי?

ת. (העד מהרהר),....חתמתי על ההסכם הזה.

ש. אז מה כל המלל הרב בתצהיר שלך, שכאילו רק בגלל שאיימו עליך ולחצו אותך כשהיתה הקריסה הגדולה של העסקה באנגליה, רק בגלל שנורא נלחצת ואיימו עליך במונה טורס חתמת על ערבות אישית כאשר ממילא היתה לך ערבות אישית?

ת. אני אומר שוב, עשינו את ההסכם הזה כנגד עסקה אחת. אח"כ שילמתי למונה טורס על כל ההזמנות במזומן בלי שום יחס להסכם הזה. הם נתנו קרדיט ואשראי רק פעם אחת בעסקה כמו שאני אמרתי לפני זה לתורכיה, בגלל שחתמתי על ההסכם הזה וזהו, אחרי זה זה חזר להיות על בסיס מזומן וההסכם נשאר בתיק של מונה".

1. גרסתו של איליה באשר לחתימתו על נספח ד' 1 איננה מהימנה, הנתבע 2 ניסה להיחלץ מחתימתו על סעיף 6 בכתב הערבות הראשון בסעיף 6 "בעור שיניו", וטען כי ערבות זו הינה מיוחסת לעסקה ספציפית בלבד. שעה שאין לטיעון זה זכר בתוכן ההסכם. ערבותו זו של הנתבע 2 בסעיף 6 להסכם ההתקשרות, די בו לחייב את הנתבע בחובותיה של טיקטינר כתוצאה מעסקת העוקץ.

1. משנקלעה התובעת לעין הסערה בתחילת ספטמבר 2008, החתימה את איליה על כתב ערבות נוסף, הוא המסמך השני מ-4.9.08. יובהר, כי החתימה הנוספת מספטמבר 2008 לא באה במקום החתימה מאפריל 2008, אלא בנוסף ובמצטבר לה.
2. באשר לכתב הערבות האחרון, טען נתבע 2 כי עם הכחשות העסקה בכמות מאסיבית, הודיעה התובעת כי היא לא תכבד את ההזמנות שנעשו מצד החברה, לרבות לא הזמנות של טיסות לחתונות בחו"ל, שתמורתן שולמה במלואה. לטענת איליה, התנהלות זו של התובעת הינה התנהלות בריונית ועשויה היתה להסב נזק בלתי הפיך לאותם לקוחות שתכננו את חתונתם בחו"ל. משכך, ותוך כדי אילוץ וכפייה הסכים איליה לטענתו לחתום על כ' הערבות, כשבאותה עת לא צורפה רשימת הדוקטים המאוזכרים במסמך, ולא ניתן היה לדעת את גודל ההתחייבות הכספית, ולפיכך אין להתחייבות זו כל תוקף.
3. לאחר שעיינתי בטענות איליה, אני סבורה שיש לדחותן מכמה סיבות. ראשית, עדותו בעניין הכפייה והאילוץ היא טענה שנטענה מהפה והחוץ. התובע קיבל ייעוץ משפטי שוטף, גם עפ"י עדותו וגם עפ"י עדותה של נטליה, הנתבע נעזר ברו"ח מעולה עפ"י עדותו, הוא יכול היה לבדוק את נושא "העוקץ" ע"י אנשי מקצוע מטעמו. "הכפייה" איננה רלבנטית שעה שניתן היה להזמין כרטיסים במקום אחר ללקוחות "החתונה". כל נזק שהיה נגרם היה לפתחה של התובעת לו היתה מבטלת הזמנה שכבר כובדה ושולמה. "הכפייה" אף לא רלבנטית שעה שממילא התחייב איליה בערבות אישית במסמך הקודם מאפריל 2008, החל על כל ההתחייבויות לשנת 2008/2009, לרבות "עסקת העוקץ".

10. באשר לרשימת הדוקטים, טען איליה כי לא יכול היה לדעת את היקף הערבות שעה שלא צורפה רשימת דוקטים בפועל. איליה הזמין את כל ההזמנות באמצעות החברה בבעלותו, לפיכך כל פרטי ההזמנות של אותו מר סקוט לורד מצויים במחשבי משרדו. מה קל יותר מלדעת את היקף ההזמנות, יש לצאת מתוך הנחה כי מרבית ההזמנות הוכחשו, וכך היה מקבל איליה סדר גודל של היקף החוב, ממילא גם ערבותו מאפריל 2008, היתה ערבות כוללת ללא סכום ספציפי ו/או עסקה ספציפית, אלא חלה על כל העסקות בשנת 08/09. פרטי העסקאות ידועות לאיליה כמו גם לתובעת, שהרי איליה אמור לגזור מאותו היקף את עמלותיו.

11. אני דוחה אפוא את טענתו של איליה בדבר בטלות כתב הערבות, ומורה כי יש לחייב את הנתבע 2 בחובות החברה, מכוח סעיף 6 בהסכם מאפריל 2008, והן מכוח ערבותו הנוספת מספטמבר 2008.

1. חבותה של נתבעת 3
2. לא בכדי מתמקדים סיכומי ב"כ התובעת בנושא חבותה של נטליה, שכן הנתבעים כאמור לא התמודדו עם שאלת גובה החוב, חבותו של נתבע 2 הוכרעה בעיקר ביחס לערבותו לחברה, וכל שנותר הוא לברר את שאלת חבותה של נטליה, שעה שכאמור בימ"ש לא שוכנע כי נטליה היתה שותפה ל"תרגיל העוקץ".
3. זה המקום להזכיר כי נטליה לא חתמה על אף מסמך ממסמכי התובעת, היא לא נדרשה לחתום על הסכם המסגרת בדומה למסמך מאפריל 08 (נספח ד' 1). לא נתבקשה לחתום על כ' ערבות הדומה לכ' הערבות עליו חתם איליה (נספח ד' 2).

ב"כ התובעת מבקש כי נלמד "גזירה שווה" מתיק בנק הפועלים (ת/4), שם לא קיבלה הנתבעת 3 רשות להגן וביהמ"ש חייב אותה מכוח ערבותה. אינני סבורה שהנדון דומה לראיה. בענייננו עומדת שאלה אחת והיא, האם התקיימו נסיבות כלשהן המצדיקות הרמת מסך במקרה דנן? אין בפנינו מסמך התחייבות כלשהו עליו חתמה נטליה ואשר עומד למבחן.

1. גרסתה של נטליה בתצהירה ולאורך כל עדותה היתה, כי שימשה כעובדת שכירה בחברה אותה הקים איליה בעלה. הגם שנטליה היתה שכירה בחברה, לא ניתן לבטל את תרומתה, שכן נטליה היתה "אשת המקצוע" היחידה בחברה, היא היחידה שהביאה עמה ניסיון רב וקשרים ענפים בתחום התיירות. עד התביעה מס' 1 מר ולדימיר, העיד בעמ' 12-14 לעדותו, כי קשריו היו בראש וראשונה עם נטליה. החברה הוקמה ב-2007, אלא שנטליה הזמינה כרטיסים ממונה טורס עוד קודם לכן. העד ולדימיר הסכים בעדותו (עמ' 14 ש' 12), כי בעבר לפני "תרגיל העוקץ" עבדה החברה וגם נטליה קודם לכן עם התובעת בהיקפים נרחבים ללא כל בעיה.
2. לטענתה של נטליה, עיקר עיסוקה היה בהזמנת טיסות לצורך חתונות בחו"ל. עיקר עבודתה במציאת לקוחות וארגון החתונה בחו"ל באמצעות קשרים עם חברה צ'כית שעבדה מולה.

גם על פי עדות איליה, הקשרים האישיים והזוגיים בינו לבינה התפרקו כשנה בטרם נסגרה החברה, ונטליה המשיכה לעבוד בחברה עד לסגירתה הסופית. כל ההוצאות וחובות החברה כמו גם ציוד החברה נשאר בידיו של איליה באופן בלעדי. הנתבעת מפנה ובצדק, לעובדה כי מעולם לא חתמה על ייפוי כח לעו"ד בלצן שניהל את המו"מ בשם איליה והחברה, ואכן טיוטת ההסכם שנשלחה לחתימה לא מאזכרת את שמה.

1. גם אם לצורך העניין נראה בנטליה כמנהלת המשרד, השאלה האם רובצת לפתחה אחריות בשל רשלנות? רשלנותה של נטליה לטעמי שוות ערך לרשלנותה אם בכלל של התובעת. שני הגופים, התובעת והחברה "נרדמו בשמירה" כאשר הסכימו לכרטס ולקבל הזמנות יוצאות דופן בהיקפן על בסיס כרטיסי אשראי בלבד וללא כל בטוחה נוספת. כבר עם הכחשת העסקה בתחילת אוגוסט, הגם שהעסקה בסופו של יום כובדה, היה הדבר צריך להדליק נורת אזהרה אצל התובעת והחברה גם יחד.
2. עפ"י עדותה של מרינה ע.ה. 2, לאחר ההכחשה הראשונה, התנהלה התובעת מול החברה במזומן בלבד. לטענתה של מרינה, ההכחשות מופיעות מספר חודשים לאחר ההזמנה, באותה עת שלקוח הקצה מבחין בחיוב שלו בכרטיס האשראי. מעיון בטבלאות, עולה כי גם לאחר ה-5.8.08 מועד הכחשה הראשון הוזמנו הזמנות נוספות.
3. באשר לחיובה של הגב' נטליה, העידה העדה מרינה כי נטליה התחייבה לא פעם מולה בע"פ, כי היא אחראית לחובות החברה. למרינה, לא היה כל הסבר המניח את הדעת מדוע פטרה את נטליה מלחתום על כתב ערבות בניגוד לחתימתו של איליה, וכך העידה מרינה בעמ' 23 לפרו' מול ש' 8 ואילך כדלקמן:

"ש. התקיימה פגישה ויש הכחשות, לא העליתם שום דבר על הכתב, איזו אחריות של נטליה, היא אומרת לך אני אדאג לכל הכסף במאות אלפי שקלים.

ת. זה המשחק שלה. אני מקווה שגם עכשיו כשהיא עובדת בחברה החדשה זה אותו מצב שם.

ש. את עובדת בחברה 20 שנה, ומנהלת בכירה ומתקיימת פגישה, יש סיכון שלא העליתם אותו על הכתב ואת מסתכמת על איזו שהיא אמירה, שאין לה שום עדות, לא ממש של עד או של מסמך.

ת. במקרה הזה שקרה כל מה שקרה, לא היתה לי שום אופציה לעשות משהו אחר. עד כמה שאני יודעת כי אני עושה את ההסכמים, אחריות בע"פ זה גם מקובל וזה כמו מסמך.

ש. אם כך, אז למה החתמתם רק את איליה על התחייבות אישית ולא החתמתם את נטליה?

ת. כי זה פורמאלי, הוא הדירקטוריון של החברה והוא חתם, והיא נתנה בע"פ.

ש. ואם אפשר היה להחתים אותה והיא היתה בפגישה ולקחה אחריות, למה לא החתמתם אותה?

ת. אני עשיתי את מה שאני מבינה, מספיק לי ההתחייבות בע"פ.

ש. אז לאיליה לא האמנתם ולנטליה האמנתם?

ת. גם לאיליה האמנו, אבל אנחנו רצינו מסמך מאיליה כי הוא פורמאלית דירקטוריון של החברה. בלוגיסטיקה מי שחותם על הסכם זה מי שפורמאלי, והיא נתנה לי בע"פ הסכמתה שהיא גם העסקה הזה והיא אחראית על הכסף.

ש. היתה איזו שהיא מניעה להחתים אותה על איזה שהוא מסמך?

ת. עשיתי כמו שאמרתי לך, עשיתי ככה".

1. אינני מקבלת את עדותה של העדה מרינה לגבי התחייבות נטליה בע"פ לגבי כל חובות החברה. מרינה הינה עובדת בשכר אצל התובעת, כך היתה לפני עדותה ואף ולאחר עדותה. פרנסתה תלויה בתובעת, ולתוצאות ההליך השלכות גם לגבי קידומה, ולפיכך עדותה איננה ניטרלית ומושפעת מתוצאות ההליך. כחברת ההנהלה הבכירה, בהחלט רובצת לפתחה האחריות לאי החתמתה של נטליה על כתב ערבות. סבורני, כי בזמן אמת לא ראתה מרינה ו/או מי מעובדי התובעת את נטליה אחראית אישית לחובות החברה, אלא את איליה בלבד, שאחרת אין כל הסבר לאי החתמתה במשך כל תקופת הקמתה ופעילותה של טיקטינר ועד לפירוק היחסים בין התובעת לחברה.
2. המסקנה היא, כי אכן הנתבעת 3 עבדה כשכירה בחברה, היא לא היתה בעלת מניות בחברה. החברה הוקמה בכספי פיצויים בסך 100,000 ₪ שקיבל איליה בעקבות תאונה שעבר, ולפיכך הוא היחיד הרשום כבעל מניות בחברה. הכספים שקיבל מהחברה עפ"י עדותו שויכו להחזר הלוואת בעלים.

10. ב"כ התובעת לא הבהיר בסיכומי טענותיו מדוע יש "להרים מסך" כנגד נטליה שעה שאיננה בעלת מניות בחברה? גם אם אקבל את הטענה העובדתית כי נטליה היתה "הרוח החיה" בחברה וניהלה אותה בפועל, גם אז לא הוכח כי נטליה פעלה מתוך חוסר הגינות ופגעה בעקרונות היושר והצדק.

11. עובדתית כפי שפירטתי בפרק ב' דלעיל, לא שוכנעתי כי לנטליה ו/או לאיליה יש חלק ושותפות ב"עסקת העוקץ" שעשה אותו מר לורד מאנגליה. כאמור, תוצאת אותה עסקה הובילה לקריסתה המוחלטת של החברה, שני הנתבעים שקעו בחובות ופתחו בהליכי פשט"ר. לא הובאה בפניי כל ראיה כי למי מהנתבעים היה חלק מאותה "טובת הונאה" שהופקה כביכול מאותה "עסקת עוקץ". נהפוך הוא, התרשמותי כפי שציינתי לעיל, כי הנתבעים היו חלק מקורבנות ההונאה ולאו דווקא שותפים לה.

12. ב"כ התובעת מקדיש בסיכומיו פרק נרחב לחיוב הנתבעת 3 (ראה עמ' 9), בעיקר בגלל "התרמית" בהעברת פעילות החברה הקורסת לחברה אחרת. ראשית, לא רק שהדברים לא הוכחו ברמת ההוכחה הנדרשת, אלא שלא ראיתי בעובדה זו כל קשר למרמה/הונאה "בעסקת העוקץ". הפעילות שהעבירה, אם בכלל, הנתבעת לחברה החדשה שהקימה עם בן זוגה החדש, היא אותה פעילות של חתונות בצ'כיה. פעילות שהיתה חלק מפעילות טיקטינר. בן זוגה החדש הוא אותו אדם שעבד מולה בעסקי החתונות בחו"ל במדינת צ'כיה, אך טבעי כי העסק ימשיך להתנהל, ולקוחות שפנו לטיקטינר, יפנו כעת אל החברה הצ'כית ישירות. לא הוכח ולא נטען בכתב התביעה, כי כספים של החברה הנתבעת הוברחו ונטמעו בחברה החדשה. טענה זו היא בבחינת הרחבת חזית מובהקת ואף לא הוכחה למעט בהבל פה.

סוף דבר:

1. סכום החוב של החברה נתבעת 1 עומד ע"ס 133,299 $, בניכוי 4% עמלה ממוצעת, ובסה"כ שווה ערך ל-127,967 $. סכום זה יתורגם לשקלים ביום הגשת התביעה, וממועד זה ואילך יצבור ריבית והפרשי הצמדה כחוק ועד התשלום בפועל. יש לחייב את החברה בסכום חוב זה.
2. יש לחייב את נתבע 2 בסכום החוב כמפורט לעיל מכוח ערבות אישית במסמך ד' 1 מאפריל 08, סעיף 6 שבו, והן מכוח ערבות אישית במסמך במסך נפרד ד' 2 מספטמבר 08. הנתבע 2 יישא אף בהחזר האגרה הראשונה והשנייה והן בתוספת שכ"ט בשיעור של 50,000 ₪. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה מיום פסה"ד ועד התשלום בפועל, והחזר האגרות ישאו ריבית והפרשי הצמדה מיום ההוצאה ועד התשלום בפועל.
3. התביעה כנגד נתבעת 3 נדחית.

לא שוכנעתי, כי הנתבעת 3 פעלה במרמה/הונאה ו/או היתה שותפה ל"עסקת העוקץ". הנתבעת 3 לא היתה בעלת מניות בחברה ועבדה כשכירה, הגם שהיתה במועדים הרלבנטיים רעייתו של נתבע 2.

לאור מעורבותה של הנתבעת 3 בחברה, והצורך בעדותה, והחשד הסביר שהועלה נגדה, אינני מוצאת מקום לעשות צו להוצאות לטובתה. התביעה כנגדה תידחה ללא צו להוצאות.

המזכירות תשלח עותק מפסה"ד לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, כ"ו תשרי תשע"ה, 20 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.