רקע

1. התובע, עו"ד במקצועו, התקשר עם הנתבעת, מועצה מקומית זמר, בהסכם מיום 13.6.95 למתן שירותים משפטיים, לגביית חובות של חייבים עבור הנתבעת (להלן: "ההסכם משנת 1995").

ביום 28.7.98 חתמו הצדדים על הסכם חדש לתקופה של שנתיים עם אופציה להארכה (להלן: "ההסכם משנת 1998").

ההסכם משנת 1998 לא הוארך והוא הסתיים ביום 31.5.00.

הנתבעת המשיכה להעביר לתובע תיקים של חייבים.

לקראת סוף שנת 2004 ובמהלך שנת 2005 גילה התובע כי הנתבעת החלה להעביר את הייצוג בתיקי הוצל"פ אותם הוא פתח, לייצוגו של היועץ המשפטי הפנימי של המועצה.

התובע טוען, כי מגיע לו שכר טרחה עבור התיקים שהייצוג שלו בהם "הופקע" והגיש תביעתו כאן ע"ס של 427,599 ₪. הנתבעת כופרת בזכותו של התובע לשכר טרחה.

2. ביום 2.8.11 מונה מומחה מטעם בית המשפט, רו"ח אביטל יעקב (להלן: "המומחה"), על מנת שיחווה את דעתו, ביחס לסכומי שכר טרחה הנתבעים בגין טיפול של התובע בהליכי הגבייה עבור הנתבעת. המומחה השיב לשאלות הבהרה שהוגשו לו. הצדדים לא ביקשו לחקור את המומחה.

3. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית.

מטעם הנתבעת הוגשו תצהיריהם של רו"ח ח'אלד מדלג', גזבר המועצה (להלן: "גזבר המועצה"), מר מחמוד עומר, מנהל מחלקת הגבייה של המועצה (להלן: "מנהל מחלקת גבייה") וכן הוגשה מטעמה חוות דעת כלכלית של רו"ח אופיר אוני.

המצהירים והמומחה מטעם הנתבעת נחקרו בישיבות ההוכחות.

טענות התובע

4. התובע טוען, כי לקראת סוף שנת 2004 ובמהלך שנת 2005 העבירה הנתבעת, באופן חד צדדי, את הייצוג בתיקי הוצל"פ שפתח לטיפולו של היועץ המשפטי של הנתבעת וזאת מבלי שהנתבעת יידעה אותו על כך והוא גילה זאת דרך לשכת ההוצל"פ.

התובע טוען, כי המתין זמן רב לתשלום שכרו בתיקים בהם הופקע ממנו הייצוג. בסופו של דבר, הגיש התובע את התובענה שבפני.

התובע מחלק את תביעתו לפי שלוש קטגוריות של תיקים.

התיקים שהועברו לתובע בתקופת עבודתו מיום 13.6.95 ועד ליום 28.7.98 (מועד בו נחתם ע"י תובע והנתבעת ההסכם משנת 2008) נחלקים, לשיטתו, לשתי קטגוריות.

קטגוריה ראשונה, כוללת תיקים בהם התקבל פסק דין כנגד החייבים והתובע פתח בהליכי גבייה במסגרת ההוצאה לפועל עד ליום 28.7.98, אך הגבייה בתיקים אלו טרם הסתיימה (רשימת תיקים אלו מפורטת בנספחים ו' 1-6 לתצהירו של התובע).

קטגוריה שניה, כוללת תיקים שהיו בטיפולו של התובע קודם להסכם מיום 28.7.98, אך טרם נפתחו בהם תיקי הוצל"פ (רשימת תיקים אלו מפורטת בנספח ז' לתצהירו של התובע).

קטגוריה שלישית, מתייחסת לתקופת עבודתו של התובע לאחר תום ההסכם מיום 28.7.98. כלומר, תיקים שהועברו לטיפולו של התובע מיום 1.6.00 ואילך (רשימת תיקים אלו מפורטת בנספחים ח' 1-3 לתצהירו של התובע).

התובע מציין בסיכומיו, כי לנוכח העובדה שהמחלוקת החשבונאית נמסרה לבדיקת מומחה מטעם בית המשפט, אין לחישובי הצדדים כל נפקות.

התובע טוען, כי מאחר והמומחה מטעם בית המשפט חישב את סכומי שכ"ט המגיעים לו, קרי שכ"ט בפס"ד אזרחי, שכ"ט א' ושכ"ט ב', בכפוף להסכמים שבינו לבין הנתבעת, הרי שהתובע הוכיח הן את שיעור הסכומים והן את הזכאות להם מכוח הוראות החוק.

התובע טוען, כי יש להצמיד את מרכיבי שכרו בהתאם לקבוע בחוק ההוצל"פ, התשכ"ז- 1967.

התובע טוען, כי הנתבעת הגבילה את יכולת הגבייה שלו בכך שמנעה ממנו לבצע הליכי גבייה אגרסיביים.

עוד טוען התובע, כי בעקבות תיקונים שונים בחוק ההוצל"פ ומתן זכות לזוכים לנקוט בהגבלות רבות כגון הגבלת רישיון נהיגה והגבלת חשבון בנק, עלו שיעור הגבייה ואפשרויות הגבייה בצורה ניכרת.

התובע דוחה את טענות הקיזוז של הנתבעת.

התובע מבקש שלא לקבל את חוות הדעת שהגישה הנתבעת, שכן היא מהווה לטענתו הרחבת חזית וממילא אינה יכולה להוות תחליף לצורך בהוכחת עובדות.

טענות הנתבעת

5. הנתבעת טוענת, כי התובע לא הוכיח את זכאותו לשכר הטרחה הנתבע על ידו. ההסכם משנת 1998 קבע תקופת התקשרות ספציפית ולצידה מנגנון חוזי במקרה של סיום התקשרות אשר אינו קובע זכאות לפיצוי. על כן, יש לכבד את ההוראות החוזיות ולאפשר את סיום ההתקשרות בהתאם למתווה החוזי. תביעת התובע לקבלת שכ"ט עקב סיום ההתקשרות עמו, אינה מוצאת בסיס במערכת ההסכמית בין הצדדים.

הנתבעת בסיכומיה מפנה להלכה הפסוקה לעניין הפסקת התקשרות לקוח עם עו"ד. לשיטתה, מכיוון שהפסקת ההתקשרות עם התובע לא נבעה מחוסר תום לב, אלא יסודה בסיום תקופת התקשרות הקבועה בהסכם ועל רקע אי שביעות רצון מהאופן בו טופלו התיקים ע"י התובע, הרי שאין מקום לחייבה בתשלום שכר טרחה ראוי.

הנתבעת טוענת, כי ככל ויקבע כי המועצה לא היתה רשאית להפסיק את ההתקשרות עם התובע, הרי ששכר הטירחה שזכאי לו ייקבע בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה.

ממילא, ככל והיתה מוכחת זכאות לפיצוי בשל סיום ההתקשרות, הרי שהיא היתה חלה, לכל היותר, רק בתיקים בהם קיימת הצלחת גבייה והחייבים שילמו את חובם.

הנתבעת בסיכומיה מציינת כי חוו"ד המומחה מטעם בית המשפט הינה "מקסימליסטית" וקובעת מה שכ"ט שהיה משתלם בכל התיקים לו החובות היו נגבים במלואם.

התובע הגיש תביעתו כאן, על מלוא שכר הטרחה, בכל התיקים בהם טיפל. הנתבעת טוענת, כי התביעה מופרכת מיסודה, בהיותה מתבססת על ההנחה השגויה כי לו היה התובע ממשיך לטפל בתיקים, היה מצליח לגבות את מלוא החובות.

בהתאם לצפי הגבייה בתיקים נשוא התובענה, כפי שמשתקף ממופע התשלומים שנגבו ע"י התובע בעשור בו טיפל בתיקים, כמפורט בחוו"ד הנתבעת, הרי שמדובר בשכ"ט של 8,353 ₪ לאחר הפחתת תשומות. הנתבעת מפנה לכך שהתובע לא הגיש חוו"ד נגדית.

הנתבעת טוענת להרחבת חזית לגבי טענת התובע כי אילו היה נוקט בהליכי גבייה אגרסיביים היה הדבר מביא לאחוזי גבייה גדולים יותר.

הנתבעת טוענת כי התובע היה זכאי לקבל רק מחצית שכ"ט בתיקים שהועברו אליו לפני החתימה על ההסכם משנת 1998, בהתאם להוראות סעיף 5 ח' להסכם זה. אין יסוד להבחנה שמבצע התובע בין מקרים בהם נפתחו תיקי הוצל"פ לתיקים בהם קיבל פס"ד אזרחי.

הנתבעת מבקשת להביא בחשבון תשומות שנחסכו מהתובע בשל הפסקת ההתקשרות עימו ולהפחיתן מהסכום הנתבע. תשומות אלו הוערכו בחוו"ד הנתבעת בסך של 26,752 ₪.

הנתבעת טוענת, כי ככל שקיימת זכאות לתשלום כלשהו, יש להצמיד את התשלום לפי חוק ריבית והצמדה, ולא לפי ריבית על פי חוק ההוצאה לפועל.

הנתבעת בסיכומיה זנחה את טענת הקיזוז.

דיון והכרעה

6. ביום 13.6.95 חתמו הצדדים על הסכם למתן שירותים משפטיים (ההסכם צורף כנספח א' לתצהירו של התובע).

הוסכם, כי הנתבעת תעביר לתובע רשימת נישומים שחייבים במיסים למועצה, כגון ארנונה, מים, אגרות חינוך והתובע יטפל בגביית החובות מהנישומים.

עוד הוסכם כי עבור כל מכתב התראה שישלח לנישום יקבל התובע שכר של 70 ₪ + מע"מ ללא קשר לתוצאת ההתראה. במידה והנישום יסדיר את תשלום החוב במועצה, המועצה תחייבו בתשלום שכר טרחת עו"ד ותעביר את התשלום לתובע. במידה והנישום לא יענה למכתב ההתראה, ימשיך התובע את הטיפול המשפטי ויגבה את שכר טרחתו באמצעות בית המשפט ישירות מהנישום.

יצוין כי בהסכם משנת 1995 אין התייחסות מפורשת להגשת פסקי דין לביצוע בהוצל"פ ולשכר טירחה בתיקי הוצל"פ.

7. ביום 28.7.98 חתמו הצדדים על הסכם חדש להסדרת היחסים ביניהם (ההסכם צורף כנספח ב' לתצהירו של התובע).

תקופת הסכם זה החלה מיום 1.6.98 ועד ליום 31.5.00 עם אופציה להארכת ההסכם לשנתיים נוספות.

עוד הוסכם, כי הנתבעת תשלם לתובע שכר חודשי בסך של 7,000 ₪ + מע"מ עבור עבודתו.

התובע הסכים, בהסכם משנת 1998, לוותר על 50% משכר הטרחה המגיע לו או שיגיע לו בעתיד מחייבים שנמסרו לטיפולו לפני החתימה על הסכם משנת 1998, למעט חייבים שהסדירו את חובם לפני החתימה על ההסכם משנת 1998.

8. הנתבעת הודיעה לתובע כי אין בדעתה להפעיל את תקופת האופציה, כך שתקופת ההסכם מיום 28.7.98 הסתיימה ביום 31.5.00.

על אף שלא הופעלה האופציה, הנתבעת המשיכה להעביר לתובע תיקים של נישומים לגבייה והוא נקט בהליכים משפטיים נגדם, תוך ששכר הטרחה שנפסק היווה אחד ממרכיבי החוב שנפתחו בתיק.

9. לקראת סוף שנת 2004 ובמהלך שנת 2005, גילה התובע כי הנתבעת החלה להעביר את הייצוג בתיקי הוצל"פ שהוא פתח, לייצוג היועץ המשפטי של הנתבעת.

ביום 24.4.06 פנה התובע במכתב דרישה לנתבעת על מנת לקבל את שכר הטרחה שלטענתו מגיע לו בסך של 427,203 ₪ (נספח ה' לתצהירו של התובע).

ביום 10.12.06 התקיימה פגישה עם התובע, בה השתתפו ראש המועצה, מזכיר המועצה, היועץ המשפטי של המועצה ועוזר הגזבר של המועצה. בפרוטוקול הישיבה הובהר והוסכם כי המועצה קיבלה בחזרה את כל התיקים שהיו בטיפולו של התובע. דרישת התשלום של התובע הועברה לבדיקה בגזברות (נספח ה' 1 לתצהיר התובע).

משנכשלו הצדדים מלהגיע להסכמות, הוגשה התובענה שבפניי.

10. כפי שפורט לעיל, מיום 31.5.00 (מועד סיום ההסכם משנת 1998) ואילך המשיכו הצדדים את ההתקשרות ללא חוזה ערוך בכתב.

התובע טוען, כי לגבי תיקים שהועברו אליו לאחר יום 31.5.00, פעלו הצדדים בהתאם לתנאי ההסכם משנת 1995. הנתבעת לא הציגה כל גרסה נגדית לעניין זה.

אין מחלוקת, כי מנגנון התמורה על פיו פעלו הצדדים, היה מנגנון של שכר המותנה בגבייה בפועל, לפיו זכאי התובע לקבלת שכר הטרחה רק לאחר שהחייבים פרעו את חובם ובהתאמה לסכומים שנפרעו.

הפסקת ההתקשרות בין התובע לנתבעת

11. בחוזים המבוססים על קשר אישי ועל יחסי אמון בין הצדדים, דוגמת המקרה כאן, יחסי עורך דין לקוח, כבר נפסק כך:

"בהתקשרות שבין עורך דין ללקוח, ככל שמדובר בשכרו של עורך הדין, אם לא הוסכם במפורש אחרת, יש לקרוא תנאי מכללא, ולפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עורך הדין ולחדול מלהיזקק לשירותיו בכל עת, אפילו טרם הושלמה העסקה שבקשר אליה נתבקשו שירותיו של עורך הדין, ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השירות שכבר ניתן. בכך יש כדי ליצור את האיזון הראוי שבין זכות הלקוח לייצוג תוך שמירה על יחסי אמון מלאים בינו לבין פרקליטו, לבין זכותו הלגיטימית של עורך הדין לקבל שכר בגין טרחתו" (ע"א 136/92 ביניש-עדיאל-עורכי-דין נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, פ"ד מז(5) 114, 124 (1993). (להלן: "עניין ביניש-עדיאל").

בע"א 8854/06 חיים קורפו עו"ד ואח' נ' סורוצקין ואח' (פורסם במאגרים) נפסק כי כאשר לקוח מעוניין להפסיק את ההתקשרות עם עורך דינו והסיבה לכך מוצדקת, לא יטיל עליו בית המשפט לשלם פיצויי ציפיה. יחד עם זאת נפסק שם, בפיסקה 20 לפסק הדין של כב' השופט דנציגר, כי:

"...כל עוד לא המטרה למענה שכר את עורך הדין עדיין קיימת, לא יוכל אותו לקוח להשתחרר מההסכם באופן חד צדדי מבלי שיחוייב בפיצויי ציפיה, אלא אם יוכיח כי לולא השתחררות זו לא היה יכול, באמצעים סבירים, להגשים את אותה מטרה."

בע"א 9784/05 עיריית תל אביב יפו נ' ידידה גורן עו"ד ואח' (פורסם בנבו) עמ' 36-37 (להלן: "עניין עיריית תל-אביב") התייחס בית המשפט לחזקה שנקבעה בעניין ביניש-עדיאל וקבע כך:

"יחד עם זאת אין גישה זו מבטאת אלא חזקה פרשנית הניתנת לסתירה בראיות אם ניתן ללמוד מהן על כוונה שונה של הצדדים המתקשרים בחוזה הספציפי (ראו ע"א 4309/06 בשארה ורור בע"מ נ' גלידת ויטמן (1979) בע"מ, פסקה כ"ד (טרם פורסם, [פורסם בנבו], 17.6.2008) (להלן: עניין בשארה ורור)). עוד ראוי לציין כי גם מקום שבו עומדת בעינה החזקה הפרשנית האמורה ויש בידי מי מן הצדדים לחוזה שאינו תחום בזמן הזכות להביאו לכלל סיום באופן חד צדדי, עליו לעשות כן בתום לב ובדרך מקובלת והשאלה אם כך נהג נגזרת בהכרח מנתוניו ומנסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה. הפרת החובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת במתן הודעה על סיום היחסים החוזיים בין עורך דין ללקוחו, עשויה לגרור במקרים מתאימים חיוב בתשלום פיצויי ציפייה.

....

במקרה שלפנינו ובהינתן העובדה שהלקוח בו עסקינן הוא רשות ציבורית, חלה על יחסי הצדדים ועל ההתקשרות ביניהם בנוסף לדיני החוזים גם מערכת כללים ועקרונות מן המשפט המנהלי (גבריאלה שלו חוזים ומכרזים של הרשות הציבורית 13, 44-42 (1999) (להלן: שלו, חוזים ומכרזים)). מערכת כללים ועקרונות זו משמיעה לנו חובה מוגברת המוטלת על הרשות לנהוג ביושר, בהגינות ובסבירות בכל הליכותיה." (ההדגשה הוספה-א.ר.ב.).

12. הצדדים חלוקים לעניין תקינות האופן בו הופסק הייצוג, תוך כדי מניעת התובע מגביית שכר טרחתו בקשר לתיקים שהועברו לטיפולו (ר' חקירתו של התובע עמ' 15-16 לפרוטוקול).

אם כן, יש לבחון ראשית האם סיום ההתקשרות בין התובע לנתבעת נעשה כדין.

13. התובע טוען, כי הנתבעת הפסיקה את הייצוג בשנת 2005 או סוף שנת 2004 והעבירה את הייצוג בתיקים מבלי ליידע אותו. בחקירתו העיד, כי ביקש לבצע פעולה בהוצל"פ, שם נמסר לו כי הוא אינו הגורם המיצג בתיק (ר' עמ' 16 לפרוטוקול).

הנתבעת לא חלקה על כך שלא מסרה לתובע הודעה מסודרת על הפסקת הייצוג. כך גם לא הוצגה כל ראיה, מכתב פנייה או הודעה על סיום ההתקשרות על ידה.

בנסיבות המתוארות, אני מוצאת כי התנהגות זו של הנתבעת מהווה הפרת החובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת במתן הודעה מסודרת על סיום היחסים החוזיים בין עורך דין ללקוחו. זאת בפרט, כאשר על הנתבעת, כרשות ציבורית מוטלת חובה מוגברת לנהוג ביושר, בהגינות ובסבירות בכל הליכותיה.

14. הנתבעת טוענת, כי הפסיקה את ההתקשרות לאור חוסר שביעות רצון מן הטיפול של התובע.

התובע טוען כי אין לקבל טענת הנתבעת.

גזבר המועצה, מר חאלד מאדלג', העיד בחקירתו כך (ר' עמ' 27 לפרוטוקול):

"ש: כשאתה אומר נוכח חוסר שביעות רצון. של מי האם שלך?

ת: יש במועצה ראש מועצה, יועץ מועצה וגזבר וכאשר רואים שלא התקדם ואחוזי הגבייה היו נמוכים אז אנו מחוייבים לפעול. אני אחד ממקבלי החלטות, יש קבוצה שמקבלת החלטות. יש ראש מועצה, יועץ משפטי, עוזר גזבר, מנהל מחלקת גבייה וכולם מחליטים.

ש: ראש המועצה ומנהל מחלקת גבייה היו לא שבעי רצון.

ת: לפי אחוזי הגבייה ומבחן התוצאה."

מנהל מחלקת גבייה במועצה במועדים הרלוונטים, מר עומר מחמוד, שהעיד מטעם הנתבעת, העיד כך (ר' עמ' 39 לפרוטוקול):

"ש: היה חוסר שביעות רצון לתוצאות העבודה שלו?

ת: אני לא אמרתי את זה. לא זוכר שהיו הערות מסוג זה. זה אמרתי.

ש: למה התיקים עברו ממנו?

ת: החלטה של המועצה. בין היתר היה באותה תקופה חילופי שילטון זה לא אותו ראש מועצה שמסר לו את התיקים."

הנתבעת לא הציגה מכתב פנייה או הודעה לתובע על כך שאינה מרוצה מעבודתו.

יתרה מכך, גם לאחר שהחליטה הנתבעת שלא להאריך את ההסכם משנת 1998 ולא לחדש את האופציה, היא המשיכה להעביר לתובע עוד מאות תיקים לטיפול (בעניין זה ראה ר' חקירתו של גזבר המועצה בעמ' 31 לפרוטוקול).

שני העדים מטעם הנתבעת נתנו, כמפורט לעיל, הסברים שונים לסיבת הפסקת עבודתו של התובע. גזבר המועצה העיד כי עבודת התובע הופסקה בשל חוסר שביעות רצון, בעוד מנהל מחלקת הגבייה העיד כי עבודת התובע הופסקה בשל חילופי שלטון במועצה והעיד כי לא היו הערות לעניין חוסר שביעות רצון מעבודתו של התובע.

מעדותו של הגזבר עולה כי לא הוא מי שעמד, מטעם הנתבעת, בקשר שוטף או ישיר עם התובע (ר' עמ' 27 לפרוט' הדיון).

לאור האמור, הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח כי הפסקת ההתקשרות נבעה אך ורק מחוסר שביעות רצון מעבודתו של התובע.

יתרה מכך, גם אם הנתבעת הייתה מוכיחה כי הפסקת ייצוג ע"י התובע נבעה מחוסר שביעות רצון ותו לא, הרי שאין בכך כדי להצדיק את התנהגותה של הנתבעת, שלא מסרה לתובע הודעה מסודרת על הפסקת ההתקשרות ועל העברת התיקים לעורך דין אחר.

15. ההתקשרות לאחר תום תקופת ההסכם משנת 1998 לא הייתה תחומה בזמן. לנתבעת עמדה הזכות לסיים באופן חד צדדי את ההתקשרות עם התובע, התקשרות שלא הייתה קצובה בזמן, אך האופן שבו מימשה הנתבעת את זכותה כלפי התובע, נעשתה בחוסר תום לב מצידה ותוך הפרת חובת ההגינות המוגברת החלה עליה כרשות ציבורית. הנתבעת לא מסרה לתובע הודעה מסודרת על דבר סיום ההתקשרות עמו. לא ניתנה לתובע הודעה מוקדמת. הנתבעת לא טרחה לבוא בדברים עם התובע ולהגיע לכלל הסדר לעניין שכר טרחתו בקשר לתיקים שהיו נתונים בטיפולו ונלקחו על ידה, בטרם עלה בידו לגבות את שכר טרחתו מהחייבים.

עתה יש לבחון מהי אפוא, התוצאה הנובעת מכך שהנתבעת הביאה לכלל סיום את ההסכם עם התובע שלא בתום לב ובדרך מקובלת ובדרך שיש בה משום הפרת ההתקשרות בין הצדדים.

הסעד המבוקש

16. בהתאם למוסכם בין הצדדים, כפי שפורט לעיל, שכ"ט נגבה על ידי התובע מהחייבים. התובע לא דרש אכיפה של ההסכמים, במובן זה שלא דרש את השבת התיקים לטיפולו על מנת שיוכל לטפל בהם ובדרך זו אף לגבות את שכר טרחתו מהחייבים.

התובע מבקש סעד של קבלת פיצוי בגובה שכר הטרחה המגיע לו מהחייבים בהתאם להסכמים ושנמנע ממנו לגבות מהחייבים שעה שנלקח ממנו הייצוג. לטענתו, על הנתבעת לשלם לו את מלוא שכר הטרחה אשר יכול היה, לטענתו, לגבות מהחייבים.

כלומר, הלכה למעשה, התובע מבקש סעד אשר משמעו מתן פיצויי ציפייה.

17. הנתבעת טוענת, כי זכותה להביא לסיום את ההתקשרות עם התובע ללא פיצוי, בתום תקופת ההסכם.

הנתבעת טוענת, כי הוראות ההסכם משנת 1998 ברורות, מהן עולה כי תקופת ההתקשרות מוגבלת בזמן, בסיומה רשאית המועצה להפסיק את שירות התובע מבלי שאקט זה יזכה אותו בפיצוי.

18. ראשית, אין לקבל את טענות הנתבעת לעניין החלת הוראות הסכם 1998 על הפסקת ההתקשרות. כפי שפורט לעיל, לאחר שסיימו הצדדים את ההתקשרות בהתאם לתנאי הסכם 1998, המשיכו הצדדים את ההתקשרות במשך עוד כחמש שנים.

אני מקבלת את טענת התובע, שלא נסתרה, כי לאחר שהסתיים ההסכם משנת 1998 חזרו הצדדים לפעול בהתאם לתנאים שנקבעו בהסכם משנת 1995.

לפיכך, משמדובר בהתקשרות שאינה תחומה בזמן, לנתבעת זכות לסיים את ההתקשרות באופן חד צדדי, בכפוף לחובתה לנהוג בתום לב. שוכנעתי כי הנתבעת הפרה את החובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת במתן הודעה על סיום היחסים החוזיים בין עורך דין ללקוחו. הפרה זו של הנתבעת מזכה את התובע בפיצוי.

הנתבעת מנעה מהתובע להמשיך לטפל בתיקים בהם החל לטפל ולגבות את שכר הטרחה המגיע לו, שכר הטרחה שציפה לקבל בתום כל אחד מהליכי הגבייה.

למעשה, הנתבעת אינה חולקת על כך שבתיקים שנלקחו מהתובע, בהם יגבה שכר הטרחה שנפסק לתובע עליה להעביר את שכר הטרחה ששולם לידיו.

כך העיד גזבר המועצה (ר' עמ' 34 לפרוטוקול):

"ש: התיקים שהועברו מעו"ד גאנם ובוצעו בו גבייה מעו"ד אחר או שהסדירו את החוב במועצה. מה עשיתם במרכיב שכ"ט של עו"ד בתיקים אלה.

ת: אני אומר לך כאן בפני ביהמ"ש כל תיק שהיה אצל עו"ד ראנם והמועצה לקחה ממנו וגבתה ממנו אח"כ את הכסף נפעיל את ההסכם בנינו. יש הסכם שמגיע שכ"ט. אני לא זוכר מה עשו."

לאור האמור, אני מוצאת כי לתובע מגיע סעד של פיצויי ציפייה עבור התיקים שהיו בטיפולו ונלקחו ממנו באופן חד צדדי.

טענת התובע לגבי גובה שכ"ט המגיע לו

19. התובע טוען כי הינו זכאי למלוא שכ"ט אשר היה יכול לגבות מהחייבים כפי שנפסק על ידי בית המשפט וכן שכ"ט א' ו- ב', ככל שנקבע במסגרת תיקי ההוצל"פ.

20. הנתבעת מכחישה זאת, כפי שיפורט בהמשך. לטענתה התובע זכאי, לכל היותר, לקבל את שכר הטרחה שהיה יכול לגבות מהחייבים, בתיקים נשוא התובענה.

21. לצורך קביעת מלוא שכר הטרחה שנפסק בתיקים נשוא התובענה, מונה מומחה מטעם ביהמ"ש רו"ח אביטל.

רו"ח אביטל ערך חישובים בהתאם לקטגוריות של התיקים כפי שפירט התובע בכתב התביעה.

רו"ח אביטל ערך חישובים לפי גרסת התובע וכן לפי גרסת הנתבעת באותם נושאים שבהם קיימת מחלוקת בין הצדדים.

בפרט, קיימת בין הצדדים מחלוקת לעניין הריבית שיש להוסיף למרכיבי התביעה. לכן, ערך המומחה את חוות דעתו בשני המצבים, פעם לשיטת התובע ופעם לשיטת הנתבעת.

22. לפי שיטת חישוב התובע, יש לחשב את הריבית לפי הוראות חוק ההוצאה לפועל (ריבית פיגורים) מתאריך החיוב בכל סכום ועד לתאריך הגשת התביעה, יום 13.5.10. כאשר מתאריך הגשת התביעה ואילך, יש לזקוף לזכותו ריבית והצמדה לפי הוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה.

התובע טוען, כי סכום שכה"ט שנפסק בפס"ד אזרחי, הופך להיות חלק מקרן החוב בתיק הוצל"פ תחת הכותרת "שכר טרחה בית משפט" ואילו שכר טרחה א' ושכר טרחה ב' מתווספים לחוב והופכים לחלק ממנו.

התובע מפנה להוראות סעיפים 9(ב), 9(ג) ו- 10(ג) לחוק ההוצל"פ, התשכ"ז- 1967.

לטענתו, יש מנגנון חישוב אחד והוא זה שקבוע בחוק פסיקת ריבית והצמדה, כאשר מנגנון זה מתייחס בצורה אחת לחובות שמשולמים במועדם ובצורה אחרת לחובות שלא שולמו ע"י החייב במועד הפירעון. עניין זה מוסדר בהוראות סעיף 5(ב) לחוק פסיקת ריבית והצמדה.

23. לפי שיטת חישוב הנתבעת, יש לזקוף לזכות התובע ריבית לפי הוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה.

לטענת הנתבעת מדובר בשכ"ט שהתובע תבע במסגרת הליך אזרחי ולא במסגרת תיק המתנהל בלשכת ההוצל"פ. המועצה אינה החייבת בתיק ההוצל"פ ולפיכך אין מקום לשערך את הסכומים בשיטה זו.

לטענתה, חוק פסיקת ריבית והצמדה קובע שתי שיטות שערוך. האחת, קבועה בס' 5(א) הריבית מכוחה מחושבת מיום הגשת התביעה עד למועד פירעון כפי שנפסק ע"י ביהמ"ש. השנייה, קבועה בס' 5(ב) והריבית מכוחה הינה הפרשי הצמדה וריבית בצירוף ריבית פיגורים, בה מחוייב חייב שלא שילם את חובו במועד.

מכיוון שהסכום שנתבע כאן, נתבע בהליך אזרחי ולא בהליך הוצל"פ אין לקבל את עמדת התובע.

התובע בעצמו ראה לנכון לשערך את הסכום הנתבע על ידו לפי ס' 5(א) לחוק פסיקת ריבית והצמדה וזאת ביחס לתקופה שמיום הגשת התביעה ואילך.

הפיצול המלאכותי והאבחנה שמבקש התובע ליצור ביחס לשערוך הסכומים הנתבעים, מלמדים על קלישותה של טענת התובע לפיה יש לשערך את הסכומים כריבית פיגורים, משלא היתה הנתבעת חייבת בתיק הוצל"פ.

24. סעיפים 5 (א)-(ב) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א- 1961 קובעים כך:

"(א) תקופת הריבית תהיה בפסיקה לפי סעיף 2 מיום הגשת התביעה או מיום אחר, החל מיום היווצרות עילת התביעה, שהחליטה עליו הרשות השיפוטית – עד מועד הפרעון; בהוצאות משפט – מיום הוצאתן עד מועד הפרעון; בשכר טרחה של עורך דין – מיום מתן הפסק עד מועד הפרעון; והכל אם לא קבעה הרשות השיפוטית תקופה קצרה יותר.

בסעיף זה, "מועד הפרעון" – המועד שבו ניתן פסק הדין או המועד שנקבע בפסק הדין לתשלומו של החוב, לפי המאוחר.

(ב) סכום כסף שפסקה רשות שיפוטית לבעל דין ולא שולם על ידי החייב במועד הפירעון, ייווספו עליו, ממועד הפירעון עד מועד התשלום בפועל - הפרשי הצמדה וריבית, בצירוף ריבית צמודה, בשיעור ובדרך חישוב שקבע שר האוצר, בהתייעצות עם שר המשפטים ועם נגיד בנק ישראל ובאישור ועדת הכספים של הכנסת (להלן - ריבית פיגורים)."

25. שקלתי את טיעוני הצדדים, התביעה הינה כנגד הנתבעת. הציפיה של התובע מתייחסת לגבייה של הסכומים שנפסקו. יחד עם זאת, לתובע לא עמדה זכות לקבל את הסכומים במועד מסוים אלא בהתאם לגבייה מהחייבים. בעניננו, התובע דורש פיצוי מהנתבעת שהיתה הלקוחה שלו. לא היתה לו זכות לקבל את הסכומים במועד מסוים אלא בתלות בגבייה. בנסיבות אלו, אינני רואה כל הצדקה לחשב את הסכומים שהוא מבקש לחייב את הנתבעת לשלם לו, בצירוף ריבית פיגורים של ההוצאה לפועל.

סכום הפיצוי- ויתור התובע על 50% משכרו

26. סעיף 5ח' להסכם משנת 1998 קובע כדלקמן:

"עו"ד גאנם מוותר ו/או ממחה בזאת למועצה לאור התקשרותו בהסכם זה ועל פיו את הזכות ב- 50% משכ"ט עו"ד ו/או הוצאות משפט המגיע לו ו/או שיגיע לו בעתיד מהחייבים למועצה שנמסרו לטיפולו לפני החתימה על הסכם זה והוא רשאי לגבות את יתרת שכ"ט עו"ד והוותור יבוצע לכל אחד מהחייבים בעת הסדרת חובו למועצה ולעו"ד גאנם, למעט חייבים שהסדירו את חובם לפני החתימה על הסכם זה."

קיימת מחלוקת בין הצדדים לעניין היקף תחולתו של סעיף זה. התובע טוען כי הסעיף חל רק על התיקים שבהם נפתח תיק הוצאה לפועל וכי כך סוכם בין הצדדים.

הנתבעת טוענת כי הסעיף חל ביחס לכל התיקים שהועברו לטיפולו של התובע לפני חתימת ההסכם משנת 1998.

עיון בהסכם משנת 1998, מלמד כי ההסכם אינו מבחין בין תיקים שניתן בהם פס"ד לבין תיקים שנפתח בהם תיק הוצאה לפועל. טענות התובע הינן בגדר טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב.

לפיכך אני מוצאת כי, בכל התיקים שנמסרו לתובע עד להסכם משנת 1998 יש לפעול בהתאם להוראות סעיף 5 ח' להסכם ולהפחית 50%.

טענות התובע בדבר תיקונים לחוות הדעת

27. התובע בסיכומיו מבקש לבצע תיקונים בסכומים שקבע המומחה מטעם בית המשפט לאור תשובות המומחה לשאלות הבהרה שששלח לו.

לשיטת התובע, מכיוון שהייצוג בתיקים הועבר ממנו כבר ביום 11.3.05, יש לזקוף לטובתו זיכויים שהופחתו משכר טרחתו בגין תקבולים שהתקבלו בתיקים אחרי 11.3.05, בסכום כולל של 24,696 ₪ (לפי שיטת חישוב של התובע).

התובע בסיכומיו מציין כי לאחר התיקון המתבקש, סכום שכר הטרחה המגיע לו, הינו סך של 377,115 ₪ (לפי שיטת חישוב של ריבית פיגורים לפי חוק הוצאה לפועל).

28. הנתבעת מתנגדת לתיקון המבוקש ע"י התובע.

לטענתה, ככל שהתובע חשב שיש לתקן את חוות הדעת לאחר התשובות לשאלות הבהרה, היה עליו לפנות למומחה בשאלה מתאימה. תיקון חוו"ד בשלב הסיכומים תפר את האיזון הראוי בין זכויותיהם הדיוניות של הצדדים ותאפשר לתובע להעלות טענה חדשה בשלב הסיכומים.

29. מעיון בבתשובה לשאלת ההבהרה (תשובה לשאלה מס' 2), עולה כי המומחה ציין כי ככל שהסכומים שהתקבלו לאחר ה-11.3.05 לא התקבלו אצל התובע, יש לזקוף אותם לזכותו וצורף נספח בו פורט כי הסכומים האמורים עומדים על סך של 22,698 ₪ כאשר החישוב נעשה על פי חוק פסיקת ריבית ואילו על סך של 24,696 ₪ כאשר חישוב הריבית נעשה על פי חוק ההוצאה לפועל.

התובע הצהיר בתצהירו כי הייצוג הופסק ביום 11.3.05 (סעיף 19 לתצהירו). משדבריו לא נסתרו על ידי הנתבעת, אני מוצאת כי יש לקבל את טענת התובע לענין זה. לאור הכרעתי בעניין הריבית, הסכום שיש להוסיף לסכום שנקבע בחוות הדעת המומחה מטעם בית המשפט הינו סך של 22,698 ₪.

30. התובע מציין בסיכומיו כי יש לערוך תיקון נוסף בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט.

טענה זו מתייחסת לחישובים שערך המומחה בחלופה שבה הריבית מחושבת כריבית פיגורים, לפי שיטתו של התובע. טענת התובע מופנית כנגד אופן חישוב הריבית על ידי המומחה בקשר לסכומים שהתקבלו אצל התובע.

מכיון שלא קיבלתי את טענת התובע לפיה יש להוסיף ריבית פיגורים לפי חוק ההוצל"פ, ממילא אין צורך בהכרעה לגבי אופן חישוב הריבית, בקשר לחלופה זו, ביחס לסכומים שהתקבלו אצל התובע.

מעבר לנדרש, אציין כי שיטת החישוב של המומחה, שהנהיג אותה ריבית בגין סכומים שהתובע מבקש לקבל והסכומים שיש להפחית, מקובלת עלי.

סיכום - שכ"ט המלא לגבייה מהחייבים

31. לאור הממצאים שקבעתי לעיל ובהתאם לחישובי המומחה מטעם בית המשפט, ככל שהיה מצליח התובע לגבות את מלוא שכ"ט שנפסק בכל התיקים נושא התובענה מהחייבים, היה מקבל את הסכומים הבאים:

לגבי תיקים שהועברו לטיפולו בתקופה שמיום 13.6.95 ועד ליום 31.5.98, בתיקים בהם נפתח תיק הוצל"פ, יש לערוך חישוב הריבית לפי הוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה וכן לבצע הפחתה של 50%. המומחה ביצע חישוב זה והגיע לסכום של 77,353.86 ₪ (עמ' 4 לחוות הדעת ס' ג 1 (א)).

לגבי תיקים שהועברו לטיפולו בתקופה שמיום 13.6.95 ועד ליום 31.5.98, בתיקים בהם לא נפתח תיק בהוצל"פ, יש לחשב את הריבית לפי הוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה וכן לבצע הפחתה של 50%. המומחה ביצע חישוב זה והגיע לסכום של 32,071.81 ₪ (עמ' 4 לחוות הדעת ס' ג 1 (ב)).

לגבי תיקים שהועברו לטיפולו בתקופה מיום 31.5.00 ואילך, התוצאה הינה 99,627.58 ₪ (עמ' 5 לחוות הדעת ס' ג 1 (ג)).

האם התובע זכאי לקבל מהנתבעת את שכ"ט המלא לגבייה מהחייבים?

32. התובע דורש לחייב את הנתבעת לשלם לו סכומים שהינם שווי ערך ל- 100% הצלחה בגביית שכר טרחתו בתיקים נשוא התובענה מהחייבים.

33. הנתבעת טוענת, כי התובע עותר לקבלת מלוא שכר הטרחה בכל התיקים נשוא התובענה בהם הופסק ייצוגו. אלא, שהזכות לשכר טרחה אינה אוטומטית, בהיותה מתגבשת אך ורק עם תשלום חובות החייבים.

על פי מערכת ההסכמים בין הצדדים, בתיקים שהועברו לתובע אך לא עלה בידו לגבות את החיוב, אין הוא זכאי לשכר טרחה בעד הטיפול בהם וזאת אף אם נקט בפעולות שונות.

הנתבעת טוענת, כי אין להסיק כי התובע היה מצליח לגבות באופן גורף את כל החיובים בכל התיקים ומשכך אין התובע זכאי לשכ"ט מלא כפי שנתבע על ידו.

הנתבעת טוענת, כי הדברים אמורים ביתר שאת, לאור אופי התיקים, בהם החובות הינם קשיי גבייה ולא שייכים לחייבים נורמטיביים המסדירים חובם למועצה, אלא חייבים בעייתיים אשר לאור אי הסדרת חובם נדרשו שירותי גבייה מהתובע.

הנתבעת מצביעה על כך, שבמשך עשור היו לתובע אחוזי גבייה נמוכים, שאינם עולים על 10% בתיקים נשוא התביעה.

עוד מפנה הנתבעת לתצהירו של התובע עצמו, שם הוא מציין כי בשונה ממאות תיקים שהועברו לטיפולו ושחובותיהם נפרעו, התיקים נשוא התובענה הינם המיעוט שבמיעוט ששרד.

לשיטת הנתבעת, אף לו היה התובע ממשיך לטפל בתיקים נשוא התובענה, לכל היותר היה מצליח לגבות את שיעורי הגבייה הנמוכים כפי שפורטו בחוות הדעת הכלכלית שהוגשה מטעמה.

34. טענות הנתבעת בענין זה מקובלת עלי.

התובע ביסס תביעתו על סעד יחיד, של קבלת סכום השווה למלוא שכר הטרחה שיכול היה לפעול לגבות מהחייבים בתיקים שנלקחו ממנו.

אין מחלוקת, כי בהתאם להסכמים, שכר הטרחה המגיע לתובע הינו שכר טרחה המותנה בגבייה בפועל.

התובע אינו עותר לאכיפת ההסכם, שכן אכיפה משמעה השבת התיקים לידיו וגבייה מהחייבים. התובע עותר לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצויים.

בהתאם לחוק ולפסיקה, לצורך קבלת פיצוי יש להוכיח את הנזק שנגרם וכן קשר סיבתי בין ההפרה הנטענת לבין הנזק, הצפיות של הנזק וכן שיעורו של הנזק.

ר' גבריאלה שלו יהודה הדר, דיני חוזים – התרופות לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי (2009) עמ' 295-294:

"הזכות לפיצויים בהוכחת נזק מעוגנת בהוראת סעיפים 10 ו- 13 לחוק התרופות. סעיף 10 לחוק, שכותרתו "הזכות לפיצויים" קובע:

"הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה".

הוראה זו מעגנת את זכותו  לפיצויים של הנפגע מהפרת חוזה, עולה ממנה כי הזכות לפיצויים מותנית בהתקיימותן במצטבר של ארבע דרישות. ראשונה בין אלה היא הדרישה לקיומו של נזק. אכן, בלא נזק אין לתביעת הפיצויים (בהוכחת נזק) על מה שתסמוך, שנייה- וכרוכה בראשונה- דרישת הסיבתיות, היא הדרישה להוכחת הקשר הסיבתי העובדתי בין הנזק שבגינו נתבע הפיצוי לבין הפרת החוזה. שלישית- דרישת הצפיות- היא הדרישה כי הנזק הנתבע ייכלל בגדר צפייתו הסבירה של המפר. רביעית ולבסוף ניצבת הדרישה להוכחת שיעורו של הנזק. זו האחרונה אומנם אינה מעוגנת במפורש בלשונו של סעיף 10, אך היא פורשה בידי הפסיקה כמתחייבת ממנו ומהגיונו."

הנזק שנגרם לתובע בכך שנלקחו ממנו התיקים הינו בגובה הסכומים שיכול היה לגבות מהחייבים, ככל שהתיקים לא היו נלקחוים ממנו. כאשר מסכומים אלו יש להפחית את העלויות הנחסכות.

כלומר, על התובע להוכיח, קודם לכל, מה הוא אותו שכר טרחה שהיה צפוי לגבות בפועל.

התובע ביסס את תביעתו על ההנחה כי יצליח לבצע גבייה של 100% בכל התיקים שנלקחו ממנו.

התובע לא הציג כל ראיה כדי להוכיח 100% הצלחה בגביית החובות על כן, אין באפשרותי לקבל הנחה זו.

35. התובע בסעיף 40 לסיכומיו מציין, כי במהלך שנות ההתקשרות עם הנתבעת, הועברו לטיפולו מאות של תיקים לפני, אחרי ובמהלך תקופת הסכם 1998, כפי הרשימות שצורפו לתצהיר התובע, המפרטות מאות התראות ששוגרו לתושבי הנתבעת, ושולם לו בגינן (ר' נספחים ח(1)-(3)).

36. לטענתו, גישת הנתבעת הייתה להקל עם התושבים ולנקוט בהליכי גבייה ראשונים ולהימנע מלנקוט בהליכים "אגרסיביים" נגד חייבים. עוד מציין התובע, כי כאשר נקט בהליכים אגרסיביים ומעקלים הגיעו לבית החייב, ביקשו אנשי הנתבעת לבטל את ההליכים.

למעשה התובע טוען, כי אילו ניתן לו לבצע הליכי גבייה אגרסיביים כנגד החייבים אז היה מצליח לגבות את 100% שכר טרחתו.

עוד טוען הנתבע, כי כיום, בעקבות התיקונים השונים בחוק ההוצל"פ ומתן זכות לב"כ הזוכים לנקוט בהגבלות רבות, כגון הגבלת רישיון נהיגה והגבלת חשבון בנק, עלה שיעור הגבייה ואפשרות הגבייה בצורה ניכרת.

37. הנתבעת בסעיף 17 לסיכומיה ציינה כי מדובר בטענה עובדתית שלא עלתה במסגרת כתב התביעה ועל כן מדובר בהרחבת חזית אסורה. יתרה מכך, מציינת הנתבעת, כי לתובע ניתנה יד חופשית בניהול התיקים ובביצוע הליכי גבייה.

הנתבעת טוענת, כי לצורך הטלת עיקול בנק או רכב לא נדרש התובע לקבל אישור מראש והוא ביצע פעולות באופן עצמאי. החריג לכלל הינו פעולות גבייה מסוג של עיקולי מיטלטלין, ביחס אליהן נדרש לקבל אישור מראש, שכן המועצה לא נהגה לבצען, לאור עלותן הגבוהה ובשים לב להיתכנות הגבייה. הנתבעת מבקשת להבהיר כי מקרים אלו הינם החריג בלבד וכי התובע פעל בהתאם לשיקול דעתו המקצועי ובאופן עצמאי מבלי לקבל אישור ספציפי עבור כל פעולה ופעולה.

38. טענת התובע בדבר הימנעות מנקיטה בהליכי גבייה אגרסיביים כהסבר לכך שלא הצליח לגבות את שכר טרחתו נשוא כתב התביעה אכן לא עלתה במסגרת כתב התביעה אלא רק בשלב התצהירים.

בסעיף 40 לתצהירו ציין התובע כך:

"כבר מאז תחילת טיפולי בתיקים מטעם הנתבעת, היינו מאז שנת 1995, דגלה הנתבעת בגישה לפיה יש להימנע מהליכי גבייה "אגרסיביים" כנגד תושבי הכפרים שבתחום שיפוטה, וזאת מתוך הכרה לאופי המיוחד של תושבי כפר זמר, ולמרקם החברתי העדין בכפרים קטנים אלה, וגם מתוך התחשבות במצוקה הכלכלית שהייתה לאדון שולט בקרב תושבי זמר."

אם כן, אף לשיטתו של התובע, מדובר בדרך פעולה שבה נהגו לאורך כל תקופת קיום החוזה, משנת 1995 ועד לסיום ההתקשרות בשנת 2005. כאשר התובע בעצמו מפרט את הטעם לכך שהנתבעת לא הסכימה לנקוט בהליכים אגרסיביים.

39. מנהל מחלקת הגבייה במועצה נחקר בעניין זה והשיב כך (ר' עמ' 39 לפרוטוקול):

"ש: באופן כללי טוען התובע שהמועצה לא הרשתה לו לנקוט בהליכי גבייה קשים כגון הוצאת מעוקלים, עיקולי מטלטלין ואפילו עיקולי מקרקעין נגד החייבים. זה נכון?

ת: נכון. מדיניות במועצה שאנו לא נוקטים בהליכים אגרסיביים היות והדבר כרוך גם בעלויות. מצד שני, ובעיקר זה מדיניות של המועצה.

ש: כדי להקל על התושבים?

ת: בין היתר. גם לדבר הזה יש עלויות. יצוין שעד היום עד שלא הגיע חברת הגבייה ועשתה רישום בעיקול עד היום לא זכור שנעשו הרבה פעולות מסוג זה לאורך כל השנים אלא במקרים בודדים.

ש: זה היה מדיניות עם כל עו"ד שייצגו או רק עם התובע.

ת: עם כולם. "

כלומר, מדובר במדיניות של הנתבעת שהופעלה בהתקשרויות שלה עם כל עורכי הדין שנתנו לה שירותים ולא רק עם התובע.

40. לאור האמור, אני מוצאת כי מדובר בתנאי שמהווה חלק מתנאי ההתקשרות שבין הצדדים ובוודאי שהיה ידוע לתובע מראש. כך פעל התובע במשך כעשור, כך פעלו עורכי דין נוספים שפעלו מטעם הנתבעת.

על כן, על התובע להוכיח את סיכויי הצלחת גביית שכר טרחתו במסגרת אותו דפוס פעולה שבהתאם לו ערך את הגבייה מטעם המועצה. לא הוקנתה לתובע, במסגרת ההתקשרות בין הצדדים, זכות לחופש פעולה לנקוט בכל אמצעי שימצא לנכון לצורך הגבייה.

לפיכך, טענת התובע, כי ככל ותינתן לו האפשרות לבצע הליכי גבייה אגרסיביים יצליח לגבות 100% משכר טרחתו אינה רלוונטית, זאת לאור אופן ההתנהלות שבמסגרתה פעל ואשר כללה הימנעות מביצוע הליכי גבייה אגרסיביים.

41. כך גם, טענת התובע בדבר תיקונים בחוק ההוצאה-לפועל, אשר יש בהם כדי לשפר את הליכי הגבייה נטענה באופן כללי, לא פורטה דיה, לא הועלתה במסגרת כתבי הטענות וממילא אין בה כדי להצביע על סיכויי גבייה קונקרטיים בתיקים נשוא תובענה.

42. גזבר המועצה בחקירתו עמד על כך שהתיקים נשוא התובענה הינם תיקים בעייתיים, שחלק גדול מהם לא נגבה או שנכנס להליך של מחיקת חובות. בחלק מהמקרים מדובר בחייבים שהם סיעודיים ולכן קיבלו סוג של הנחה (ר' עמ' 28 לפרוטוקול). בהמשך חקירתו ציין כי 90% מהאנשים שמופיעים ברשימות התובע הינם חייבים בעייתיים או סרבני תשלום או שאין להם נכסים (עמ' 29 לפרוטוקול).

43. מנהל מחלקת הגבייה במועצה העיד כך (ר' עמ' 42 לפרו' הדיון):

"ש: תעיין ברשימות ואם הדיבור הזה ערבוביה של אנשים שאפשר לגבות מהם.

ת: אין אי אפשר. היום דוגמא המועצה עושה רישום בעיקול , היות ואנשים יודעים שהם לקראת עיקול בפועל , מפחדים ומשלמים. לא משנה מה מצבו. יש פושטי רגל והגבייה מהם יותר קשה.

ש: הועלתה טענה שבגינה תבע התובע הם רשימה של אנשים בעייתים שקשה מאוד לגבות מהם.

ת: אני חייב להיות אוביייקטיבי. בדראן איאד, נישום שקל לגבות ממנו. אי אפשר באופן גורף לומר. בעיקר שמונים אחוז מהם אנשים רגילים יש קשים ויש טובים.

ש: 80 אחוז אפשר לגבות מהם אם היו עושים הליכים יותר קשים.

ת: תלוי מה זה קשה ומה זה קל. המועצה שלנו והמדיניות שאנו לא עושים צעדים אגרסיביים. תפיסת רכב לא עושים את זה, ומטלטלין לא עושים ופעם אחת עשינו והיה פאדיחה בכפר.

ש: שמונים האחוז ניתן לגבות או לא ניתן לגבות?

ת: ניתן לגבות למה לא. אם תשמש בכלים שאתה אומר אותם , כלים אגרסיביים אתה יודע מה גם בלי אגרסיביים כ"כ זה תלוי באיתנות של המועצה כלפי הנישומים. "

כפי שכבר הוכרע לעיל, אין רלוונטית לשאלת תוצאות הגבייה ככל שיופעלו הליכי גבייה אגרסיביים שכן אין זו מדיניות הנתבעת וממילא מדובר באופן בו פעלו הצדדים לאורך תקופת קיום החוזה.

מעדויות המצהירים עולה, כי בוודאי שלא ניתן היה לבצע גבייה של 100% מהחובות.

כפי שציינו המצהירים, מטעם הנתבעת, בין התיקים נשוא התביעה יש חייבים שנפטרו, חייבים המצויים בהליכי פשיטת רגל, חייבים שבשל מצבם הסיעודי זכאים להנחות ואף חובות שהליך הגבייה בהם החל לפני מעל לעשור ואי הצלחת הגבייה עד עתה מלמדת על סיכוייה האפסיים.

כך גם מקובלת עלי טענת הנתבעת, כי לתובע הועברו מאות תיקים, כאשר רוב התיקים נסגרו ונסתיימו, התיקים נשוא התביעה הינם אכן אלו ששרדו את הליכי הגבייה שנעשו עד לאותה נקודת זמן, נמצאו בחלקם בטיפולו של התובע כעשר שנים מבלי שהליכי הגבייה צלחו. זאת, ככל הנראה, בשל היותם תיקים שהגבייה בהם יותר קשה.

כך גם קיימות מסקנות חוות הדעת הכלכלית מטעם הנתבעת, המצביעה על אחוזי גבייה נמוכים במיוחד.

44. התובע לא הציג כל תשתית נתונים ממנה ניתן ללמוד על סיכוי הגבייה. התובע אף לא הביא כל חוות דעת לענין זה. התובע אף לא הביא כל חוות דעת נגדית, לסתור את חוות הדעת הכלכלית שהגישה הנתבעת. התובע אף לא העלה אפשרות חלופית שתתמודד עם טענות הנתבעת, ולא נתן מענה מספק כיצד מתיישבת תביעתו עם אחוזי הגביה בשנים הקודמות שבהן התיקים היו בטיפולו, אלא דבק בתביעתו לקבלת 100% הצלחה בגביית שכר טרחתו.

45. אם כן, מצב הדברים הוא, כי התובע עמד בנטל להוכיח כי הנתבעת הפרה את חובת תום הלב באופן המזכה אותו בפיצויי ציפייה.

אולם, התובע ביסס את הסעד בתביעתו על 100% הצלחת גבייה של שכר טרחתו בתיקים שנלקחו ממנו, טענה שאינה מתיישבת עם המציאות בפועל.

בתיק ראיה יחידה לאומדן סיכויי הגבייה של התובע בתיקים נשוא התובענה, והיא חוות הדעת הכלכלית שהגישה הנתבעת. התובע העלה מספר טענות כנגד חוות הדעת, אולם לא הוגשה חוות דעת נגדית לסתור.

חוות הדעת הכלכלית מטעם הנתבעת

46. הנתבעת הגישה חוות דעת כלכלית מטעמה, של המומחה רו"ח אופיר אוני, שבחנה את סבירות ושיעור הגבייה בתיקים נשוא התביעה. זאת בהתבסס, בין היתר, על שיעורי הגבייה בשנים הקודמות שבהן התיקים היו בטיפולו של התובע.

בהתאם לחוות הדעת, שיעור הגבייה שצפוי היה להתקבל אילו התובע היה ממשיך לטפל בתיקים נשוא התביעה היה כדלקמן:

בתיקים אשר נפתחו בהם תיקי הוצל"פ עד ליום חתימת הסכם שנת 1998, שיעור הגבייה הצפוי הינו 7.84%. כאשר הסכום, במונחי ערך ליום 12.10.11, עומד על סך של 33,291.5 ₪ (ר' עמ' 10 לחוות הדעת).

בתיקים אשר נמסרו לתובע לפני תום תקופת ההסכם משנת 1998, נתקבל פסק דין אך לא נפתח תיק הוצל"פ, שיעור הגבייה הצפוי הינו 0%. בתיקים אלו סבר המומחה כי התנהלות זו חורגת מהליך טיפול נורמטיבי ונראה כי היה חשש משמעותי שהוצאות הגבייה יעלו בשווין על הפדיון, על כן במשך שנים כלל לא נפתחו לגבייהם תיקי הוצאה לפועל, על אף שניתן בהם פסק דין (ר' עמ' 11 לחוות הדעת).

בתיקים אשר נמסרו לתובע אחרי תום תקופת ההסכם משנת 1998 ואילך, שיעור הגבייה הצפוי הינו, 1.45%. כאשר הסכום שהתקבל במונחי ערך ליום 12.10.11 עומד על סך של 1,814 ₪ (ר' עמ' 13 לחוות הדעת).

מסקנת רו"ח אוני הינה, כי אומדן סך גבייה עתידי במונחי ערך עד לתאריך 12.10.11 הינו סך כולל של 35,105 ₪.

47. בהתאם לחוות הדעת הכלכלית, מהסך של 35,105 ₪ יש לנכות את תשומות הטיפול בתיק. בחוות הדעת העריך המומחה שהתשומות כוללות עלות של ארבע שעות עבודה לתיק, בתוספת עלות אחזקת משרד ותוכנות בסך משוער של 26,752 ₪.

כלומר, לשיטתו, סכום נטו שישנה סבירות שהיה מרוויח התובע מהמשך הטיפול בתיקים, הוערך בסך של 8,353 ₪.

48. התובע מבקש שלא לקבל את חוות הדעת שהגישה הנתבעת. לטענתו, התברר כי עורך חוות הדעת אינו סטטיקאי ואף אין לו ניסיון בהכנת חוות דעת בענייני הוצל"פ.

לטענת התובע, חוות הדעת לא עסקה בחייבים בתיקי ההוצל"פ באופן פרטני ולא לקחה בחשבון שיפור כלכלי במצבו של מי מהחייבים ולא את תיקון חוק ההוצל"פ וההגבלות החדשות בו. המומחה לא עיין במצבי חשבון התיקים טרם מתן חוות הדעת, לא בדק עם אנשי הנתבעת את סיכויי הגבייה של כל חייב וחייב. המומחה לא ידע כי מרבית הגבייה נעשתה ישירות במשרדי הנתבעת ולא במשרד התובע.

התובע טוען כי התשומות אותן מבקשת הנתבעת לקזז חושבו בצורה לא נכונה.

49. גם אם יתבררו כל טענות התובע כנכונות, הרי שלא יהיה בכך כדי לרפא את מחדלו של התובע מלהביא חוות דעת כלכלית נגדית שתסתור ו/או לחילופין להוכיח את סיכויי הגבייה שלו בתיקים נשוא התובענה, זאת לאחר שהוכרע כי בוודאי שלא היה מצליח לגבות 100% מסכום התביעה.

התובע לא הניח כל תשתית להערכת סיכויי הגבייה.

ככל שתתקבל טענת התובע כי יש לדחות את חוות דעת הנתבעת, הרי שהמסקנה היא כי התובע יוותר ללא סעד.

בהתאם לחוות דעת הנתבעת, ניתן לומר כי לכל הפחות סיכויי הגבייה של התובע הם כאלו שיצליח לגבות סך של 35,105 ₪.

לנוכח כל האמור, אני מקבלת את חוות הדעת מטעם הנתבעת בעניין זה.

50. כפי שפורט לעיל, חוות הדעת הכלכלית שהוגשה על ידי הנתבעת נגזרת מהסכום המקסימלי של 100% שכ"ט, בהתאם לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט.

מצאתי, כמפורט לעיל, כי יש להוסיף לסכום הכולל של שכ"ט שנפסק כנגד החייבים בתיקים נשוא התביעה, לפי חוות הדעת של המומחה של המומחה מטעם בית המשפט, סך של 22,698 ₪. זאת בהתאם לתשובה לשאלת ההבהרה ביחס לסכומים שהתקבלו לאחר יום 11.3.05, מועד שלדברי התובע הייצוג הועבר ממנו.

לפיכך, בחנתי האם ניתן להתאים את הסכום אליו הגיע המומחה בחוות הדעת הכלכלית מטעם הנתבעת, באופן שיגזר אף מהסכום שנוסף לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט. מצאתי כי לא ניתן לעשות את ההתאמה האמורה, מכיון שלא פורט ולא הוכח כיצד נחלק הסכום הנוסף בין הקטגוריות השונות של התיקים ולאור האבחנה שנערכה בין הקטגוריות השונות, בחוות הדעת של המומחה מטעם הנתבעת.

51. בהתאם לחוות דעת הנתבעת, יש לנכות לתובע סך משוער של 26,752 ₪, שכוללים עלות משוערת של 4 שעות עבודה בכל תיק, בתוספת עלות אחזקת משרד ותוכנות.

אמנם יש מקום לנכות הוצאות נחסכות. יחד עם זאת, לא שוכנעתי כי סכום זה בחוות הדעת הכלכלית הינו מבוסס. במיוחד בשים לב ליחס בין הסכום האמור של ההוצאות הנחסכות לסכום הגבייה הצפויה, בהתאם לחוות הדעת.

לסיכום

52. התובע עמד בנטל להוכיח כי הנתבעת הפרה את חובת תום הלב, באופן סיום ההתקשרות עימו.

התובע טען כי הינו זכאי לקבל מהנתבעת סכום שהינו שווה ערך ל- 100% הצלחת גבייה של שכר טרחתו בתיקים שנלקחו ממנו. טענה זו לא הוכחה ואף אינה מתיישבת עם המציאות.

בתיק ראיה יחידה לאומדן סיכויי הגבייה של התובע בתיקים נשוא התובענה, והיא חוות הדעת הכלכלית שהגישה הנתבעת על פיה סיכויי הגבייה של התובע בתיקים נשוא התביעה הינו סך של 35,105 ₪.

53. לנוכח האמור, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע, תוך 30 יום, את הסך של 35,105 ₪ וכן הוצאות משפט (בגין אגרת משפט אני פוסקת בנסיבות סך של 1,500 ₪ וכן את הסך ששולם על ידי התובע למומחה מטעם בית המשפט) וכן שכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ט כסלו תשע"ד, 02 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.