רקע והתביעה שלפניי

1. לפניי תביעה כספית בסך של 313,250 ₪ שהגיש התובע בעילות לפי פקודת הנזיקין, לשון הרע, פגיעה בזכויות יוצרים ופגיעה בפרטיות.
2. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע והנתבעת הכירו אחד את השנייה, החל מחודש מאי 2009, במסגרת עבודתם בנמל חיפה כאשר התובע עבד כמאבטח והנתבעת עבדה כבודקת.
3. במסגרת עבודתם נרקמו בין השניים יחסים חבריים אשר גלשו אל מחוץ לשעות העבודה. במסגרת היחסים ביניהם סיפר התובע לנתבעת על כישוריו המוסיקליים ואף סיפר לה על פרידתו הכואבת מחברתו, על כך שכתב לה שירים ומכתב מכל הלב. הנתבעת כאות הזדהות ביקשה מהתובע כי יעביר לה העתק מהשירים והמכתב על מנת שתסתכל עליהם במבט נשי. במסגרת זו התובע ביקש בכל לשון של בקשה כי הנתבעת תימנע מלהעביר את יצירותיו למאן דהוא, שכן הוא טרם רשם עליהם זכויות יוצרים וזו הבטיחה שלא תעשה כן.
4. לאחר כחודש וחצי ממועד היכרותם ובמסגרת היחסים ביניהם שהלכו והתהדקו טוען התובע כי הנתבעת סיפרה לו על חברתה בשם "הדס" (להלן: "הדס") אשר גילתה כי בן זוגה בוגד בה עם בחורה בשם "מור אבוטבול" (להלן: "אבוטבול"). עוד סיפרה לו כי הדס פתחה חשבון בדוי באתר פייסבוק תחת השם "עידן ספיר" (להלן: "עידן") וזאת על מנת לשוחח עם אותה אבוטבול כאשר היא מתחזה לעידן.
5. התובע טוען כי התברר לו בדיעבד שכל הדמויות שהוצגו בפניו על ידי הנתבעת, הדס, אבוטבול ועידן, הינן דמויות פיקטיביות.
6. התובע טוען כי חודש לאחר אותו סיפור, פנתה אליו הנתבעת בבקשה שלוותה בשכנועים רבים ותחנונים, במטרה לעזור להדס, ולשוחח בטלפון עם אבוטבול כדי שזו תשמע את המכונה עידן בטלפון ותאמין כי אינו דמות וירטואלית גרידא ובכך תגרום לבדיה שרקחה לכאורה הדס להיראות אמינה ואמיתית. התובע הסכים לבצע את שיחת הטלפון לאותה אבוטבול, על אף שלא ידע מי היא ועל אף שאינו מכיר כלל את אותה הדס, חברתה לכאורה של הנתבעת, כל זאת כדי למצוא חן בעיני הנתבעת ולשמור על קשרים טובים ומתוך הערכה לדמותה כפי שהוצגה על ידה וכן מעמדה במערך הביטחון בנמל חיפה. התובע טוען כי בתחילת הדרך הציגה עצמה הנתבעת בפניו כחיילת משוחררת מהצבא אשר שירתה בחיל המודיעין ובמסגרת זו הייתה "מצטיינת נשיא". עוד הציגה את עצמה כאלופת ישראל בקראטה וכי ניהלה פורום אינטרנטי לאמנים גדולים אשר שילמו לה על שירותיה.
7. התובע טוען עוד כי כל מה שנאמר בשיחת הטלפון בינו לבין אבוטבול היה בהנחייתה הבלעדית של הנתבעת, אשר הקפידה כי התובע יאמר רק מה שהיה ברצונה כי אבוטבול תשמע. לאחר מקרה זו המשיכה הנתבעת בתחנוניה והפצירה בתובע כי ישוחח מספר פעמים נוספות עם אבוטבול. התובע טען כי מבחינתו הוא הסכים בעל כורחו לנהל מספר קטן של שיחות כאמור לעיל. לאחר זמן מה ביקשה הנתבעת מהתובע כי יתקשר לאבוטבול וידרוש כי ינתקו את הקשר האחד מהשנייה וזאת לאחר שהנתבעת טענה בפני התובע כי היא חשופה למסכת איומים מחבריה של אבוטבול אשר טוענים כי הנתבעת התחזתה לעידן שאינו קיים במציאות. הנתבעת אף הוסיפה וסיפרה לתובע כי אינה מצליחה לישון בלילות מאחר ומטרידים אותה בשיחות טלפוניות ומאיימים עליה באיומים שונים כגון רצח ואונס והיא שרויה בפחד. לאור זאת הסכים התובע לשוחח פעם נוספת ואחרונה עם אבוטבול על מנת להגן על הנתבעת.
8. התובע טוען כי לאחר מכן החליט כי עליו לפנות אישית אל אבוטבול ולספר לה על כל האירועים. על כן פנה באמצעות הפייסבוק כדי לחפש את אבוטבול במטרה לשים סוף לסאגה זו והוא שלח לה הודעה בה הוא גולל את כל הסיפור והסביר לה כי עידן אינו קיים וכי הכל הינו מעשה תרמית של הדס אשר נפגעה מבגידתו של בן זוגה. התובע טוען כי כתב לאבוטבול כי הוא והנתבעת אינם קשורים למעשיה של הדס כלפיה וכי הוא מצר על ההתרחשות הנ"ל. לאחר שחשף את האמת הסיר התובע את אבוטבול מרשימת חבריו בפייסבוק ולא ייחס חשיבות למקרה זה יותר.
9. בהמשך סיפרה הנתבעת לתובע כי האיומים כלפיה ממשיכים ואף הולכים ומחמירים והוא אמר לה בתומו כי עליה להתלונן במשטרה וכי הדס היא זו שאשמה במעשה התרמית וההתחזות ולא היא. עוד טוען התובע כי מעשי הרמייה של הנתבעת לא נעצרו כאן ובהמשך פנתה זו לתובע וסיפרה לו כי חברות של אבוטבול תפסו את הדס ברחוב ואיימו עליה ומאחר וזו פחדה סיפרה להן כי עידן הוא למעשה התובע. בהקשר זה מסרה לו הנתבעת כי שמו כעת ידוע לכל חבריה של אבוטבול כמתחזה לעידן וכי על התובע להתעלם מבקשות חברות אם יהיו כאלה בפייסבוק ממור פימה או משחר אשר הנתבעת טענה בפניו שהן חברות של אבוטבול.
10. התובע טוען כי הוכה בתדהמה למשמע דברים אלה ולא הבין כיצד הנתבעת טמנה לו פח ושיחקה בו כצעצוע, כל זאת לסיפוק צרכיה.
11. התובע טוען כי לאחר זמן מה החלו לפנות אליו אישית או בטלפונים חברים מהעבודה וממקומות בילוי בשאלה אם הוא מטריד בחורות. עוד ציין התובע כי החל לקבל שיחות טלפון ממספרים בלתי מזוהים כאשר גברים איימו עליו שיודעים מי הוא ואיך הוא נראה ושהוא "ישלם" על מעשיו, כל זאת כאשר אין לתובע מי הם האנשים האלה ומה פשר הפניות, ההטרדות והאיומים המופנים אליו.
12. בנוסף טוען התובע כי התקבלה שיחה מאשה בשם תמר בלום, אשר צעקה עליו בטלפון כי הוא מטריד אנשים וכי היא אינה מבינה מדוע הציג אותה בתור בת דודה של אנשים אחרים. בנוסף שאלה אותו מדוע הוא מטריד בחורה בשם מור פימה (להלן: "פימה"). בתשובה הסביר לה התובע כי זו פעם ראשונה שהוא שומע את השמות הללו וכי אין לו מושג על מה היא מדברת.
13. התובע טוען כי החל מאותו שלב החל לחוש פחד ובושה כאשר אותה תמר בלום ציינה פרטים מזהים שלו. בנוסף הוא טוען כי פנתה אליו בחורה בשם נעה צלר דרך אתר הפייסבוק, איתה הייתה לו התחלה של קשר רומנטי. במסגרת הודעה שכתבה לו ציינה כי אותה תמר בלום עובדת איתה באותו בית קפה והלה סיפרה לה על בחור שמטריד את החברות שלה ומכונה טל גרבר.
14. התובע מוסיף וטוען כי במשך שבועיים עבר מסכת עינויים בדמות איומים, קללות, מבטים מאיימים מאנשים בלתי מוכרים לו בעבודה ובלימודים או במקומות בילוי, כל זאת כאשר אין לו מושג מדוע כל זה קורה ובמה מאשימים אותו, עד שיום אחד התדפקו על דלתו אנשים שלא היו מוכרים לו והטיחו בפניו דברים הזויים שייחסו לו ואמרו לו שהשירים שלו מוכרים להם ואף מסרו לו שקיימים מסרונים שיוחסו לו לכאורה כאשר לאחר מכן הסתבר שאלה נשלחו מטלפון נייד הנמצא בשליטת הנתבעת. למזלו אותם אנשים שהתדפקו על דלתו הבינו שעומד מולם אדם תם ודובר אמת.
15. בדיעבד נודע לתובע כי הנתבעת עשתה שימוש לרעה בחומרים ובשירים שהעביר לה. עוד השתמשה הנתבעת במכתב אישי אשר כתב התובע לחברתו לשעבר, תוך שהוא מציין בו פרטים אישיים ורגישים.
16. בעקבות כך הגיש התובע תלונה בנמל חיפה אצל הממונים עליו, כאשר בעקבות תלונה זו עבודתה של הנתבעת הופסקה. כן הגיש תלונה במשטרת ישראל ובהמשך הגיש בקשה למתן צו לפי חוק למניעת הטרדה מאיימת. במסגרת הדיון בבקשה להטרדה מאיימת הנתבעת הודתה כי שלחה שוקולדים ופרחים לפימה בשמו של עידן. עוד הודתה הנתבעת כי הסיפור של הדס, אבוטבול ועידן הינו סיפור בדיה.
17. לאור זאת טען התובע כי הנתבעת עיוולה כלפיו בעוולה של הפרת חובה חקוקה. עוד טען כי הנתבעת פגעה בשמו הטוב וכן עשתה שימוש בחומרים שעליהם יש לו זכויות יוצרים ועל כל אלה הגיש את תביעתו, שם תבע ראשי נזק של הפסד ימי עבודה, ביטול שני קורסי לימוד, פגיעה בשמו הטוב וביצירותיו, עוגמת נפש והוצאות משפטיות.

הטענות המועלות בכתב ההגנה

1. במסגרת כתב ההגנה טענה הנתבעת כי מדובר בתביעה קנטרנית וטורדנית. עוד נטען כי קיים מעשה בית דין בין הצדדים. הנתבעת חולקת על כך שהתובע ניחן בכישרון או בחוש מוסיקלי. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי התובע סובל מבעיות בריאות שאינן קשורות למוסיקה ולצורך כך עתרה שהתובע יחתום על כתב וויתור על סודיות רפואית.
2. הנתבעת חולקת על טענת התובע שעבודתה בנמל הופסקה. הנתבעת טוענת כי היא זו שעזבה את עבודתה בנמל מאחר ותכננה להתחיל לימודים באוניברסיטה ולפני כן להשלים מספר התחייבויות ולא ניתן היה לשלב את העבודה בנמל ביחד עם הלימודים. מה עוד, התברר לנתבעת כי אביו של התובע קשור או מקושר עם קצין הביטחון של הנמל ולאחר שאנשי הביטחון בנמל החלו להתערב בחייה האישיים של הנתבעת ובמעשיה מחוץ לשעות העבודה, הבינה הנתבעת שנמל חיפה אינו מקום עבודה ראוי והיא עזבה את עבודתה שם.
3. הנתבעת מודה כי קיימת היכרות קודמת בינה לבין פימה כאשר האחרונה שירתה איתה בצבא. עוד מודה הנתבעת כי אבוטבול ועידן הינם דמויות אותם הציג, ייצג והתייחס התובע בשיחות רבות שקיים עם פימה, תוך שהוא מוליך אותה שולל לגבי מי הוא מי. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי יש לה חברה בשם הדס, אך תמר בלום אינה מוכרת לה.
4. הנתבעת טוענת ומודה כי אכן בוצע מעשה קונדס, אך שניהם, התובע והנתבעת, בצוותא חד ביצעו אותו לאחר שהיוזמה הראשונית הייתה של הנתבעת במטרה למתוח את פימה. לטענתה, התובע השתתף בעצמו השתתפות פעילה בכל הדרוש לקידום המתיחה. לא רק זאת, אלא שבמקרים שבהם הנתבעת לא יכלה הייתה לקיים את המתיחה לבדה מסיבות רבות ושונות, התובע בעצמו ולבדו קידם את המתיחה על ידי כך שביצע שיחות טלפון ופגישות עם פימה. הלכה למעשה, בעת האחרונה נסע התובע לבלות תקופה ארוכה עם פימה בחו"ל, דהיינו למעשה המתיחה בה הוא השתתף רק הטיבה אתו ולא הרע לו.
5. הנתבעת טוענת כי שיריו של התובע אינם ראויים ואינם שווים פרוטה. מאחר והתובע לא הצליח לקדם במאומה את כשרונו לייצור שירים, הוא ביקש מן הנתבעת לקחת דיסק שלו ולפרסם אותו כמה שיותר אצל חברות שלה, וכך התובע חשב לפרוץ לתודעה הציבורית. יחד עם זאת, שיריו של התובע לא עשו רושם על חברותיה. התובע הוא שביקש מן הנתבעת בכל לשון של בקשה להעביר את שיריו לכמה שיותר אנשים.
6. הנתבעת מכחישה את טענת התובע לפיה הנתבעת הציגה בפניו את אותו סיפור בין הדס לאבוטבול ולטענתה מדובר בסיפור ממוחו הקודח. בהקשר זה שבה הנתבעת על טענתה כי החל מהרגע שהוצגה לתובע המתיחה המתוכננת על פימה הוא ביקש להשתתף בה ובפועל השתתף בה לכל אורכה תוך שהוא יוזם מהלכים לקידומה. התובע בעצמו, שהמתיחה מצאה חן בעיניו, יזם במספר מקרים שיחות טלפון עם פימה שכעת הוא טוען שחשב שקוראים לה אבוטבול והוליך אותה שולל בזמנים שבהם הנתבעת לא הייתה אתו או פנויה בכלל. לאחר שהתובע נכנס לגמרי לדמות של עידן היה קשה לעצור אותו. למעשה, הנתבעת היא זו שמנעה מן התובע מספר פעמים מלהיפגש עם פימה על מנת לקדם את המתיחה, אך בסופו של דבר התובע יצר קשר רומנטי עם פימה ובילה איתה תקופה ארוכה בדרום אמריקה כזוג.
7. הנתבעת אכן הוטרדה ואוימה בעקבות המתיחה שעשתה יחד עם התובע. לאחר שהתובע נכנס לתפקיד עידן היה קשה להוציא אותו ממנו. לאחר שאיימו על חייה של הנתבעת היא ניסתה לשכנע את התובע להפסיק את המתיחה. בתחילה התובע סירב ורק לאחר שאיימו גם עליו הוא הסכים להפסיק את המתיחה.
8. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי כל תביעתו של התובע נולדה מחששו כי יבולע לו עקב מתיחתו את פימה, כל זאת בניסיון לנקות את עצמו מאחריות מאותה מתיחה.

דיון והכרעה

1. ביום 23/6/14 וביום 6/7/14 נשמעו עדויות הצדדים, כאשר מטעם התובע העידו הוא בעצמו, מר תומר פלג - שותפו לדירה, מר אדם צ'יונג - חברו לעבודה ומטעם הנתבעת העידה היא בעצמה.
2. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים כפי שבאו לידי ביטוי במסגרת הסיכומים, הנני סבור כי דין התביעה להידחות כפי שיפורט להלן.
3. מהראיות שהונחו לפניי עולה תמונה לפיה הנתבעת עשתה מעשה חולני כלפי אותה פימה, כאשר יצרה דמות פיקטיבית, הלא היא עידן, על מנת שהאחרון יחזר אחריה חיזורים רומנטיים. לא התברר עד תום מדוע הנתבעת עשתה כן והנתבעת לא מסרה עד למועד זה סיבה משכנעת מדוע היתלה בפימה. יחד עם זאת, בישיבה שהתקיימה במסגרת הליך ההטרדה המאיימת טענה כי שלחה לפימה שוקולדים ופרחים מתוך רצון שבער בה (ראה פרוטוקול הדיון בה"ט 10558-01-10 גרבר נ' בריצ'ר, עמ' 6 ש' 5). מעשיה של הנתבעת היו מעשים חמורים. הנתבעת ביקשה לכנות זו כמעשה קונדס, אך הדברים עברו את גבול הטעם הטוב כאשר הנתבעת מצאה לנכון לשחק ברגשות של אנשים אחרים, הכל על מנת לספק את גחמותיה האישיות וללא סיבה נראית לעין.
4. יחד עם זאת, התובע אף הוא שיתף פעולה עם מעשים אלה. גם אם אקבל את גרסתו לפיה הוא נגרר אחר הנתבעת, תוך שהאחרונה מציגה בפניו מצגים כוזבים אודות דמויות נוספות בתוך הסינריו שרקחה, כגון דמותם של הדס ושל אבוטבול, הרי בסופו של דבר התובע ידע כי הוא מתחזה לאותו עידן ולמעשה הוא משתתף במעשה מרמה כלפי אותה אבוטבול, מהתל בה ומשחק ברגשותיה. התמונה כפי שהתחוורה לו בדיעבד, לפיה אבוטבול למעשה הינה פימה, אינה מפחיתה או שוללת את העובדה שהתובע התחזה לאדם אחר, הלא הוא עידן, והוא תרם בכך לאותו נזק שנגרם לפימה ותרומתו הייתה משמעותית ולא זניחה כפי שניסה להציג לפניי. ניתן לומר אולי שחלקו של התובע קטן יותר מחלקה של הנתבעת, שהייתה היוזמת והמתזמרת לטענת התובע של כל המהלכים, אך גם גרסתו של התובע אינה מנקה אותו מאחריות ועל כן במידה וגרסתו נכונה אין לו להלין אלא על עצמו על שהסכים להשתתף באותם מעשים בדרך כזו או אחרת.
5. אין המדובר בפסול דין אשר הנתבעת גררה אותו או הכריחה אותו כטענתו. משהסכים התובע להשתתף באותם מעשים, הדבר נעשה מרצונו החופשי וכחלק מחברותו באותה עת לנתבעת ולכן טענותיו כי הוא אולץ להשתתף באותם מעשים אין בהן ממש. הטענה כי הנתבעת טענה בפניו שהיא נחשפה לאיומים על חייה או לאיומי אונס הייתה לפני השיחה האחרונה עם אותה אבוטבול ולכן לא ניתן לומר כי התובע אולץ לפני כן להשתתף באותם מעשים. מעשי ההטרדות והאיומים הופיעו במסרונים שהחליפו התובעת והנתבעת רק בחודש דצמבר 2009 בעוד שהמתיחה בה החלו הייתה במשך מספר חודשים לפני כן. לכן הטענה כי השתתף בעל כורחו על מנת להציל את חברתו אינה נכונה והצטרפותו הייתה בשל החברות עם הנתבעת.
6. באחד המסרונים מיום 9.10.2010 שהוחלפו בין התובע לנתבעת הוא שואל מיוזמתו של הנתבעת: מה עם מור?. בתשובה לכך ענתה לו הנתבעת: "חחחח לא יודעת.. הופסק הסיפור למה את מתגעגע?". נראה מאותו מסרון של התובע שאף הוא היה יוזם מהלכים.
7. התוצאה של מעשי שני הצדדים גרמה לכך שאותה פימה תתאהב באותו עידן ולכן משסיים עידן את הקשר עם פימה הדבר גרם לה נזק ועוגמת נפש. הדברים באו לידי ביטוי בעדותה של גב' אלה דנמרק, אימה של פימה, כפי שנרשמו במסגרת הליך ההטרדה המאיימת (עמ' 3) ומפאת חשיבותם אביא להלן את מלוא עדותה כדלקמן:

"התעללות נפשית שסיון עשתה זאת במשך 6 חודשים אולי יותר לבת שלי. זה התחיל מזה שהן שירתו ביחד בצבא. לאחר השחרור סיון יצרה קשר עם ביתי והם התחברו. בהתאם היא קיבלה מיילים סמסים ושיחות טלפון מבחור שכביכול רצה להכיר אותה. היא לא פגשה אותו מעולם. בדרך כביכול אותו בחור שלא קיים סיפר שאחותו נהרגה וגם אביו בתאונת דרכים. סיון אמרה שהיא מכירה את המשפחה והיתה בלויה שלהם. סיון שלחה את התמונות של אביה ושל החברה שלה לביתי שכביכול נפטר. הכל מתועד במחשב. הגיעו פרחים שוקולדים קשה לי לספר... הגיעו עם שליחים הפרחים הבת שלי נכנסה להתאהבות וירטואלית והיא לא יצאה מהבית. כשנפל החדש על סיון דיברתי עם אביה וניסתי לגמור את הדבר ביננו הוא היה המום וחזר אלי לאחר יממה כשהוא אומר שזה נכון והילדה מבקשת סליחה וכאן זה יגמר. חשבתי שזה הסתיים אבל לאחר כמה ימים המשיכו ההטרדות במיילים סמסים מכתבים ושירים שלא הבנתי מאיפה זה הגיע. בסופו של דבר הבת שלי היתה שבורה והעלתי אותה על מטוס והיא לא שוהה כאן. היא נסעה לטיול עם חברה כי היא לא יכולה להיות כאן יותר. היא נסעה 13.12.09 והיא תכננה את הנסיעה בסמוך לסיום הפסיכומטרי שלה. המצב הנפשי שלה היה קשה והיא יצאה לנוח ולהתאורר . לא הייתי עושה כלום ללא מייל של הבת שלי שבו היא כותבת שהיא אמנם ברחה אבל היא לא מסוגלת להשתחרר מזה כי פגעו בה ובנפשה. הבחורה באה אלי הביתה והיא טוענת שהיא מכירה את הבחור כל זמן שהוא לא קיים. הגעתי למקום העבודה שלה וששאלו אותה במה מדובר קצין בטחון שניסה לדבר איתה לא הצליח. היא התפטרה כדי לא לעמוד בחקירה. אני לא יודעת למה עשתה מעשה נפשע זה אף אחד לא עשה כלום רע היא עשתה משחק בזהויות בדויות. הכל התחיל לפחות לפני חצי שנה".

1. במסגרת אותו דיון חזר התובע על גרסתו בכל הקשור לדמויות של הדס ואבוטבול והוסיף וטען לפרוטוקול כדלקמן: "והיא ביקשה ממני להיות מישהו שידבר בתור עידן כדי שהסיפור יהיה אמין והיא ביקשה לבצע שיחה טלפונית למור כדי שאני אהיה בתור עידן, זה על מנת לעזור להדס שגם אותה אין לי מושג מי זו. הסכמתי לזה". בהמשך הוסיף עוד: "הייתי הכי אידיוט שהסכמתי לעזור לסיון. כי היא התחננה בפניי שלהדס זה נורא חשוב. היא חפרה לי והשתכנעתי שזה לא מזיק לאף אחד".
2. ציטוטים אלה מראים בפירוש שהתובע הצטרף בהסכמתו המלאה למעלליה של הנתבעת וכפי שהוא מודה מתוך טפשותו. גם אם המצגים שהנתבעת עשתה בפני התובע לא היו מלאים, בשורה התחתונה עדיין מדובר במעשה רמייה בו השתתף התובע ביודעו שמדובר במעשה רמייה. גם אם אותה הצטרפות הייתה בגלל שהדברים חשובים לנתבעת דווקא ולא להדס, הרי ממילא התובע עשה זאת על מנת לרצות את הנתבעת ולא הייתה כאן כל הצטרפות למעשים מאונס או אילוץ ועל כן על התובע לשאת בתוצאות הנובעות ממעשים אלה.
3. התעוררותו של התובע והתפקחותו היו רק לאחר שהוא והנתבעת סבלו מאיומים לאחר שנחשפו ולאחר שגברת דנמרק התדפקה על דלתו ובאה אליו בטענות. התפקחות זו אינה שוללת את אחריותו או מפחיתה מחומרת מעשיו. שנשאל התובע שהוא למעשה בא לבית המשפט ואומר שלמרות שהשתתף בהלצה הוא לא אשם והוא נפגע, השיב בעמ' 14 ש' 5: "לא השתתפתי בהלצה. עזרתי לחברה במצוקה ותו לא". תשובה זו מלמדת כאלף עדים כי הצטרפותו הייתה מרצון.
4. הנני סבור עוד כי לא יעלה על הדעת כי אותה פימה התאהבה באותו עידן על סמך מספר שיחות בודדות שבוצעו עם אותו עידן. טענת הנתבעת, לפיה התובע נטל חלק פעיל באותן שיחות טלפון במשך מספר חודשים שגרמו לבסוף שפימה תתאהב בו, נראית לי יותר סבירה. כשעומת התובע עם אפשרות זו, כאשר ב"כ הנתבעת טען כי יש בידו הקלטה של אדם בשם נתנאל אבו (אותו אדם שהתדפק על דלתו של התובע והטיח בפניו את מעשיו כלפי פימה), לפיה אותו עידן ניהל שיחות עם פימה במשך שלושה חודשים, השיב בעמ' 12 ש' 18: "זה לא נכון. אני סבור שהיא עשתה שימוש בעוד אנשים". אולם, טענה זו נולדה לראשונה במהלך חקירתו הנגדית וזכרה כלל לא בא במסגרת התצהיר.
5. יחד עם זאת, אני מקבל את טענת התובע לפיה הנתבעת גייסה אותו למשימה בהתאם לסיפור שסופר על ידו ולפיו כביכול חברתה הדס סיפרה לה שחברה בגד בה עם אותה אבוטבול. אני מקבל את הטענה שהתובע לא היה מודע שהוא מהתל בפימה ולא ידע שאבוטבול הינה דמות בדיונית. כאמור, ולפני שאצביע על הראיות שמובילות אותי למסקנה זו, אני שב ומדגיש שאין לכך שום השפעה לעניין התוצאה הסופית.
6. הוצגו לפניי מסרונים במסגרתם הוזכרה אותה הדס. כך לדוגמא ביום 11/12/09 כתב התובע לנתבעת כדלקמן: "אני כועס על הדס ואל תתפלאי אם אני יעזור להסיט אש לכיוונה עכשיו או שאת גם יכולה להיות כבר בן אדם ולהיכנס בהדס ולגרום לה לקחת פעם בחיים אחריות כמו ילדה גדולה ולהפסיק לסבך את כולם". במסרון נוסף מאותו יום כתבה הנתבעת לתובע כדלקמן: "תקשיב אם מוסיפה אותך מישהי בשם שחר מור פימה או משהו כזה אל תאשר הן קשורות למור". ממסרון זה עולה בבירור כי היו שתי דמויות: האחת מור פימה והשנייה מור. משמע, שאין שחר לטענת הנתבעת לפיה הכחישה את גרסת התובע בדבר המצגים שהציגה בפניו שהיו עילה לגיוסו לאותה משימה.
7. על התנהגותו הפסולה של התובע ניתן אף ללמוד ממסרון ששלח לנתבעת ביום 21/10/09 עת כתב לה בתשובה לבקשתה שיתקשר למור כדלקמן: "אני פשוט באמת חושב שלא מגיע לה כאדם שיתייחסו אליה ככה ויבזו אותה, זה חוסר צדק ועורמת (הטעות במקור - א.כ.) נפש ללא סיבה. אלה אם מדובר בנושא שקשור לסיבוכים אתך אני לא מעונין להתערב בחייה הרומנטיים של מישהי אחרת". בתשובה לכך כתבה לו הנתבעת כדלקמן: "ברור שזה קשור לסיבוכים שלי!!". לאור זאת נאות התובע להתקשר וכתב בתשובה: "טוב בסדר עוד מעט אהיה פנוי אצלצל" לא לפני הנתבעת הבטיחה לו כי תקנה לו מתנות נוספות לרגל נסיעתה ללונדון. הסכמתו של התובע לאחר שהובטח לו כי יקבל מתנה נוספת מראה כי לא היה בהצטרפותו שום אילוץ או כורח.
8. התובע במהלך עדותו בעמ' 4 ש' 22-32 תיאר את הצטרפותו למעשי הנתבעת כדלקמן: "אחרי שסיון סיפרה לי את זה לאחר תקופה קצרה... והיא ביקשה ממני להיות מישהו שידבר בתור עידן... הסכמתי לזה... דיברתי עם מור... ככה הדבר חזר על עצמו כמה שבועות... והשתכנעתי שזה לא מזיק לאף אחד... והיא ביקשה שאני אמשיך להתחזות למור וגם לזה הסכמתי".
9. לאור זאת אני קובע כי התובע הצטרף למעשים של הנתבעת על סמך המצג שמדובר בעזרה לחברתה בשם הדס וכחלק מחברותו עם הנתבעת. אין ממש בטענת התובע כי הוא אולץ לבצע את אותם מעשים. אותם מעשים הינם מעשים חמורים ואין נפקא מינא אם הם כוונו כלפי אבוטבול או פימה והתוצאה אותה תוצאה. משפעל התובע בצורה לא נאותה והיה מודע לכך שפעולותיו פסולות, אין לו אלא לשאת בתוצאות מעשיו גם אם מאוחר יותר הסתבר כי המעשים הולידו תוצאות חמורות יותר הן כלפי פימה והן כלפי התובע.
10. לענייננו יפה הכלל של מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה הקבוע בסעיף 4 לפקודת הנזיקין.
11. מכל הטעמים לעיל נחה דעתי כאמור כי דין התביעה להידחות. מאחר והתביעה להפרת זכויות יוצרים תלויה בטבורה בתביעה הנזיקית ובטענה להתחזות, אני סבור שגם דינה של תביעה זו להידחות ושהוכח כי התובע היה שותף פעיל במעשי הנתבעת. אוסיף עוד כי טענת הנתבעת לפיה התובע הוא שביקש להפיץ את שיריו לאור קשריה המוסיקליים בעבר ועל מנת שיזכה לחשיפה כמה שיותר נראית לי סבירה בנסיבות הענין ובשים לב ששיר ששלח לרדיו כפי שהודה בחקירתו זכה להצלחה מועטה. משכך לא הייתה שום הפרת זכויות יוצרים על ידי הנתבעת.
12. בנסיבות העניין ומששני הצדדים פעלו במשותף, כל אחד בחלקו, ומעשיהם היו מעשים מכוערים, אינני עושה צו להוצאות.
13. המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ז תמוז תשע"ה, 14 יולי 2015, בהעדר הצדדים.