1. הצדדים לתיק זה הינם הבעלים במשותף בחלקות 96, 97 ו 98 בגוש 19122 מאדמות הכפר נחף (להלן: החלקות). התובע יזם הליך זה שבגדרו עתר כי אורה על פירוק השיתוף , באופן שכל שותף יזכה לקבל חלק מוגדר ומתוחם בחלקות אלו.
2. בקדם המשפט הראשון שהתקיים בפניי ביום 2.1.11 מיניתי את המודד מר' סוהיל זידאן (להלן : המומחה) כמומחה מטעם בית המשפט, שהתבקש להתייחס לשאלת החלוקה הראויה בנסיבות.
3. ביום 9.9.11, במהלכה של ישיבה שהתקיימה במשרדו של המומחה הצדדים הגיעו להסכמות, בין היתר, כדלקמן:

"תוכן תוכנית לצורכי רישום אשר תאחד את שלוש החלקות, ותחלק אותן מחדש.

התובע מר עוני קייס יקבל שטח של 1107 מ"ר בצד המזרחי של החלקות כלומר אזור החלקות 97, 98.

הנתבעים גב' דעיבס ספייה ומר' דעיבס עבד אלסלאם יקבלו ביחד חלקה בצד המערבי של השטח כלומר באזור של חלקה 96 וחלק מחלקה 97 הצמוד לחלקה 96, השטח שלהם ביחד 780 מ"ר.

גב' ספייה דעיבס לפי נסח רישום יש לה שטח של 274 מ"ר שהוא שטח קטן משטח מגרש מנמלי לפי תקנון תוכנית מתאר נחף מס' 6537 אשר פורסמה למתן תוקף בילקוט הפרסומים מס' 4028 ביום 30/07/1992 עמוד 4113, לכן ב"כ הצדדים הסכימו כי שני הנתבעים יקבלו את חלקם בחלקה אחת.

כבוד ביהמ"ש ימנה שמאי מקרקעין מוסמך אשר יכין טבלת תשלומי איזון לערך של שתי החלקות החדשות כשהן ריקות מכל מילוי ואבנים וזאת מבחינה תכנונית למקום בשטח. כאשר הערכת השמאי לא תיקח בחשבון את ההשבחה עקב המילוי בחלק המזרחי ".

1. בדיון שהתקיים בפניי ביום 18.9.11, ניתן ע"י תוקף של החלטה להסכמות הצדדים שלעיל, כן מונה השמאי מר' חוגיראת כדי להכריע במחלוקת היחידה שנותרה שנויה במחלוקת בין הצדדים באשר לתשלומי האיזון. שמאי זה הגיש חוות דעתו, עליה נחקר, ובהמלצתי הצדדים הסכימו כי חוות דעת זו תיפסל, וימונה שמאי מקרקעין אחר, שיתבקש אף הוא להתייחס לעניין תשלומי האיזון. אחרי שהצדדים הביעו הסכמה להצעתי, מיניתי את השמאי מר' פרח אליאס (להלן: השמאי), שהגיש חוות דעת מנומקת ומבוססת, ובסופה קבע כי על התובע לשלם לנתבעים תשלומי איזון בסך של 24,023 ₪. אלא שגם עם תוצאה זו לא השלים התובע מהטעם, כך טען, שהשמאי גלם במסגרת כלל שיקוליו את העובדה שבחלוקה המוסכמת הנתבעים קיבלו מגרש בודד, כאשר חלקו של כל אחד מהם, במגרשם המשותף, נותר במושעא, נתון שלגישת התובע אין להביאו בחשבון.
2. יצויין שהתובע הפנה שאלות הבהרה לשמאי, אשר אישר במכתבו מיום 10.6.12 (תשובה מס' 2), כי היה ושיקול זה לא יובא בחשבון, אזי תשלומי האיזון שעל התובע לשלם עומדים על סך של 6,349 ₪, בלבד.
3. השאלה היחידה, אם כך, שנותרה שנויה במחלוקת והטעונה הכרעה הינה האם על התובע לשאת בתשלום הסך של 24,023 או שמא בסך של 6,349 ₪. על אף העובדה שזו המחלוקת היחידה, ולמרות ניסיונותיי הרבים להביא את הצדדים לעמק השווה, לא היה מנוס מקביעת דיון לשמיעת ראיות וסיכומי הצדדים. דיון זה נקבע ליום 18.10.12, כאשר בפתחו ב"כ הנתבעים הודיע כי הוא מוותר על חקירת התובע וגם על העדתם של הנתבעים, זאת משום, כך הוא הסביר, בפועל לא קיימת מחלוקת עובדתית הטעונה בירור. משכך, הוריתי על הגשת סיכומי הצדדים. התובע הגיש את סיכומיו ביום 5.11.12, ואילו הנתבעים ביום 20.11.12.
4. לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים, בחוות הדעת, התצהירים ופרוטוקולי הדיון, אני סבור כי התובע צודק בעמדתו, וכי עליו לשאת אך בתשלום הסך של 6,349 ₪ בלבד.
5. כפי שהקדמתי, הצדדים נחלקו לעניין העובדות שעמדו ביסוד הסכמתם למינוי שמאי מטעם בית המשפט, כאשר התובע דוגל בגישה כי השמאי הוסמך לקבוע את תשלומי האיזון אך בהתחשב בנתון כי המגרש בו זכה גובל מצדו המזרחי בשטח ציבורי פתוח (שצ"פ), ותו לאו. ואילו הנתבעים סבורים, כי נוסף לעניין המיקום הרי צדק השמאי בחוות דעתו שעה שהתייחס גם לעובדה כי שני הנתבעים זכו למגרש אחד, כך שזכויותיהם במגרש זה עדיין במושעא.
6. באשר למחלוקת זו אני סבור, כי הדין עם התובע. ראשית, כזכור ההסכמות גובשו במשרדו של המומחה ובנוכחותו. הסכמות אלו סוכמו על-ידו, הוגשו וגם קיבלו תוקף של החלטה. בשלב מאוחר יותר התובע פנה שוב למומחה ובקש הבהרות באשר לנקודות המוצא המוסכמות אשר עמדו ביסוד עמדת הצדדים למינויו של שמאי. המומחה הסביר בתשובותיו מיום 16.8.12 בזו הלשון:" שאלת מינוי השמאי הועלתה בעקבות הערה שהועלתה על ידי לנוכח התעקשותו של התובע על קבלת המגרש המזרחי, ההערה הייתה כי יתכן וקיים הפרש שווי בין המגרשים לנוכח העובדה שלמגרש המזרחי חזית מזרחית על שטח המיועד לשצ"פ", כן הוסיף, בהדגישו, כי השמאי אמור להכריע בעניין תשלומי האיזון אך באשר לשאלת המיקום. שנית, כפי שהקדמתי, תצהירו של התובע הוגש, ואילו הנתבעים ויתרו על חקירתו גם לא ראו להעיד. מכאן, אין לי אלא להתבסס על גרסתו, בעניין זה, אותה הביא בהרחבה בתצהירו. התובע מסר כי הוסכם מפורשות, באותה ישיבה שהתקיימה במשרדו של המומחה, כי ימונה שמאי שיתייחס אך ורק לשאלת תשלומי האיזון בזיקה למקום המגרשים בלבד. שלישית, מעיון בעמ' 7 לחוות דעתו של השמאי, כן יתר המסמכים שהוגשו, עולה כי חלה במקום תוכנית בניין עיר מס' 6537/ג שעל-פיה המגרש המינימאלי לבמגורים הינו בשטח של 400 מ"ר. חלקה של התובעת מס' 1 הינו כ-280 מ"ר, שהינו פחות מגודלו המינימאלי של מגרש המיועד לבניה. מכאן, באה הסכמת הנתבעים, שהינם אם ובנה, כי יקבלו יחדיו את המגרש המערבי. אין זה סביר כי מפאת העובדה שהנתבעים קיבלו יחדיו מגרש אחד, כפי רצונם ואשר משרת בראש ובראשונה את האינטרס שלהם, ישא התובע בתשלומי איזון נוספים. התובע לא עמד בדרכם של הנתבעים לביצוע חלוקה שתגדיר את חלקו של כל אחד מהם, אלא זה היה, כאמור, מבוקשם להותיר את זכויותיהם במושעא במגרש בודד.

סוף דבר.

1. מורה על פירוק השיתוף בעין באשר לזכויות הצדדים בחלקות, כפי התוכנית האיחוד והחלוקה שצורפה להודעת ב"כ התובע מיום 11.1.12 ואשר קיבלה אישור הועדה לתכנון ובניה בקעת בית הכרם מס' ח/34/2011, כן אושרה ע"י המרכז למיפוי ישראל מחוז חיפה, ככשרה לרישום ביום 29.12.11 לפי מספר תוכנית 1299/2011.
2. נותן בזאת תוקף של פס"ד להסכמות הצדדים שקיבלו ביטוי בהודעת המומחה מיום 10.9.11, לרבות באשר להתחייבויותיו של התובע לבנית קיר לאורך הגבול המשותף, כן להסרת המילוי והאבנים ממגרש הנתבעים, ובמועדים המוסכמים שנקבעו בהודעה זו.
3. התובע ישלם לנתבעים סך של 6,349 ₪, שישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת חוות דעתו של השמאי 20.5.12, ועד לתשלום המלא בפועל.
4. כל צד ישא בהוצאותיו.

המזכירות תשלח פס"ד זה לצדדים

ניתן היום, ט' כסלו תשע"ג, 23 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.