רקע

1. היכרות בין הצדדים ומכירת רכב היא שהביאה להגשת התביעה דנן.

התובע, רופא במקצועו, פגש את הנתבע, תכשיטן וצורף ומשבץ תכשיטים, בעת שהתובע הזמין טבעת אצל הנתבע שעבד בבורסה ליהלומים ברמת גן.

2. אין מחלוקת בין הצדדים כי בחלוף זמן קצר לאחר ההכרות, נכרת בחודש 10.08 הסכם בעל פה בין הצדדים לפיו מכר התובע לנתבע את רכבו, ג'יפ איסוזו וזאת במחיר של 65,000 ₪- לפי מחירון הרלבנטי דאז.

3. התובע טוען כי סוכם שמחצית מתמורת הרכב תשולם בדולרים והמחצית הנותרת ביהלומים.

הנתבע טוען מנגד כי סוכם שתמורת הרכב תשולם על ידיו בתכשיטים בלבד.

4. אין מחלוקת שהרכב נמסר לנתבע וכי הנתבע עושה בו שימוש עד עצם היום הזה.

אין מחלוקת שכל תשלום לא שולם לתובע.

אין גם מחלוקת שכל תכשיט או יהלום לא נמסר לתובע לאחר ההסכם האמור.

התביעה

5. בכתב התביעה נטען כי על הנתבע להשיב לתובע את סכום הרכב בסך 65,000 ₪, כי יש מקום לפסוק פיצויים בגין כאב וסבל בסך 20,000 ₪, כי יש לפסוק פיצוי בגין הריביות בהם חויב התובע עבור תשלום לגרושתו שלא בוצע במועדו, כמו גם עבור הצורך בניהול הליכים משפטיים בסך 10,000 ₪.

כן נתבע פיצוי בסך 60,000 ₪ בגין הפסדים בעסקאות רכבים.

דיון והכרעה

6. למעשה, אין עדים ישירים לסיכום שבין הצדדים.

העד קוליקוב העיד שהוא יודע על מה סוכם מדברי התובע (ע' 4 ש' 18).

העדים הרלבנטיים הם אפוא התובע והנתבע ומסמכים שהוגשו.

7. לאחר שבחנתי הראיות והטיעונים הגעתי לכלל מסקנה לפיה יש מקום לחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 65,000 ₪ נכון למועד מסירת הרכב.

8. ראשית, הרכב אצל הנתבע והנתבע עושה בו שימוש מבלי לשלם דבר.

9. שנית, הנתבע לא שילם ואף לא הציע להחזיר את הרכב.

10. שלישית, ההיגיון הכלכלי של העסקה לפיה חלק ישולם ביהלומים וחלק במזומן הובהר על ידי התובע שבכך הוא יקבל סוג של הנחה על רכישת התכשיטים (ע' 9 ש' 15-16). התובע גם תיקן את הרכב על חשבונו קודם למסירת הרכב לנתבע (ע' 11 ש' 10-11). התובע שילם עבור התיקון סכום לא מבוטל של 4,687 ₪ והדבר תומך בגירסת התובע לפיו הסתמך על הכספים שהיה אמור הנתבע להעביר לו, וכי מטעם זה התובע שילם עבור התיקון קודם למסירת הרכב (סעיף 10 לתצהיר התובע).

הנתבע הצהיר בסעיף 5 לתצהירו כי התובע אמר לו שמצבו הכלכלי בכי רע וכי "אין לו כסף יותר". אם כך הדבר, והתובע זקוק נואשות לכסף, לא הוברר מה ההיגיון לכך שכלל התשלום ייעשה באמצעות תכשיטים.

11. רביעית, גם התנהגות הצדדים בזמן אמת תומכת בגירסת התובע.

התובע הצהיר בסעיף 7 לתצהירו שמסר לנתבע את פרטי חשבון הבנק של גרושתו, כי יתרת התשלום היתה צריכה להיות מועברת ישירות לחשבון הבנק של התובע וככל שיהיו בעיות הוסכם כי הכסף והתכשיטים יועברו באמצעות מר קוליקוב, שכן התובע התעתד לנסוע לחו"ל בסמוך להסכמה.

התובע לא נחקר בעניין זה, ובהעדר החקירה בנקודה מהותית זאת, קמה חזקה לרעת הנתבע.

יצויין גם כי הנתבע אישר שהתובע שיתף אותו בפרטים רבים מחייו האישיים (סעיף 5 לתצהיר הנתבע) ועובדה זו תומכת בטענות לעניין התשלום לגרושתו של התובע.

ככל שגירסת הנתבע נכונה, כי אז אין כל היגיון בכך שהתובע ימסור לנתבע פרטי חשבונות בנק, ודי בכך כדי להפריך את גירסת הנתבע מעיקרה.

בסמוך להסכמה שלח התובע ביום 06.11.08 דוא"ל לנתבע ובו כתב כי הוא לא מבין מדוע עליו לחכות לכסף וככל שלא יועבר סך של 1,550 דולר עד ליום המחרת, יחסי הידידות והעסקים יסתיימו והרכב יוחזר לתובע. בדוא"ל הנ"ל נכתב שהנתבע מתעלם ממסרוני טלפון שהתובע שלח לו (נספח ו' לתצהיר התובע).

הנתבע אישר שקיבל את הדוא"ל (ע' 14 ש' 30), אלא שטען שהוא דיבר למחרת עם התובע בטלפון, ואמר לו שזה לא מה שסוכם. (ע' 15 ש' 21-22). הנתבע העיד שהוא לא הציע להשיב את הרכב לתובע (ע' 15 ש' 27).

תכתובת הדוא"ל הנוספות של התובע מזמן אמת לחבריו, תומכות בגירסת התובע לפיה מהות ההסכם היתה תשלום סכומים במזומן וכי התובע חיכה לאותם כספים.

בסעיף 14.2 לסיכומי הנתבע נטען כי התובע לא פנה מעולם אל הנתבע בהזמנה של תכשיטים, ואולם משאין מחלוקת שהנתבע לא מסר כל תכשיט לתובע, ובשים לב לכך שהנתבע לא הביע הלכה למעשה נכונות למסור תכשיטים, אין בכך כדי לפגום בגירסת התובע.

12. לנוכח כל האמור, יש לדחות את גירסת הנתבע, ולקבוע כי הסיכום שבין השניים היה תשלום מחצית במזומן ומחצית בתכשיטים.

הפיצוי

13. אמנם הנתבע טוען כיום בכל הקשור לערך הרכב כי רכבים מסוג דומה נמכרים בשוק החופשי במחיר נמוך ב-25% ואף למעלה מכך ממחיר המחירון ואולם בהעדר חוות דעת לעניין זה ובשים לב לכך שהצדדים הסכימו על ערך הרכב, יש מקום לפיצוי בשווי הרכב שהוסכם על הצדדים במועד הרלבנטי.

סעיף 10(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן: "חוק התרופות") קובע:" הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה".

בסעיף 3(3) לחוק התרופות נקבע כי צו לאכיפת החוזה לא יינתן אם ביצוע הצו דורש מידה בלתי סבירה של פיקוח. בענייננו, מדובר בבקשת הנתבע לצו אכיפה לעניין אספקת תכשיטים, דבר הדורש מידה בלתי סבירה של פיקוח. היחסים שבין הצדדים עכורים, קיים חוסר בפרטים לעניין אספקת התכשיטים והדבר עלול לחייב פיקוח מתמיד וצמוד של בית המשפט וקיים אף קושי בפיקוח על צו שכזה.

יצויין גם כי הנתבע שלא טרח לספק כל תכשיט, מנוע מלדרוש כיום אכיפת אספקת התכשיטים חלף תשלום ערך הרכב.

הפיצוי בגין ההפרה הוא אפוא שווי הרכב, אשר היה על הנתבע לראות בעת כריתת ההסכם כתוצאה מסתברת של ההפרה.

הלכך, משהופר ההסכם, אני קובע כי התובע זכאי לתשלום ערך הרכב ביום ההסכם, היינו סך של 65,000 ₪ נכון לחודש 10.08.

ראשי נזק נוספים

14. התובע טען לראשי נזק נוספים, אלא שראשי נזק אלה לא הוכחו כדבעי, ואף אם לא נחקר התובע על חלק מראשי הנזק כדוגמת ריביות שחויב התובע עקב אי תשלומים בזמן לגרושתו, לא הוכח שקיים קשר סיבתי בין הפרת ההסכם לבין הנזק ואף לא הוכח שהנתבע ידע שנזקים אלה ייגרמו כתוצאה מסתברת של ההפרה.

הוכח כי התובע נטל הלוואות בסכומים ניכרים במועד הסמוך לאירועים (נ/1, נ/2), ודי בכך כדי לסתור את טענות התובע לפיהן בעיותיו ומצוקותיו היו עקב הפרת ההסכם.

למעלה מן הצורך, יצויין כי בהתאם להוראות סעיף 14 לחוק התרופות קיימת חובה להקטנת הנזק מצד הנפגע.

לפיכך, אין מקום לפיצוי בראש נזק נוסף במקרה דנן.

סוף דבר

15. לפיכך, דין התביעה להתקבל בחלקה.

מחייב הנתבע לשלם לתובע סך של 65,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 01.11.08 ועד התשלום המלא בפועל ממש.

כן מחייב הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ ומע"מ.

ניתן היום, י"ג ניסן תשע"ד, 13 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.