31 יולי 2013

לפני:

כב' הרשמת דניה דרורי

החלטה

לפני בקשת התובע לעיכוב יציאתו של הנתבע מן הארץ.

ההליכים בתיק זה

1. בתביעה זו עותר המבקש לחיוב המשיב בתשלום שכר עבודה, פיצויי פיטורים ופיצוי חלף הודעה מוקדמת בסכום כולל של 240,000 ₪. לטענת המשיב במרבית התקופה הרלוונטית לתביעה כלל לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בינו לבין המבקש, וכן כי המבקש לא פוטר, ומשכך אינו זכאי לסכומים הנתבעים.

2. התביעה, שנפתחה בהגשת כתב תביעה עוד בחודש 5/10, מתבררת בפני מותב בראשית סגנית הנשיא, כב' השופטת א' קציר.

עד היום נקבעו מספר מועדים לישיבת הוכחות, אך ישיבת ההוכחות טרם התקיימה וזאת בשל העדרויותיו של המשיב מן הדיונים:

א. לדיון שהתקיים ביום 17.6.12 לא התייצב המשיב בשל מה שהוגדר על-ידי ב"כ בדיון כ"קצר בתקשורת".

ב. לדיון שנקבע ליום 19.5.13 לא התייצב המשיב בטענה כי הושם במעצר בית, במסגרת הליך פלילי המתנהל כנגדו בתיק 8801-08-12 (להלן – ההליך הפלילי). במסגרת ההליך הפלילי הואשם המשיב בעבירות של איומים, ניסיון לקשירת קשר, ניסיון שידול לחבלה בכוונה מחמירה וניסיון שידול להצתה על רקע הסכסוך בינו לבין המבקש כאן.

קודם למועד דיון זה לא הוגשה כל בקשה בעניין העדרותו הצפויה של המשיב מהדיון, וכן לא הוגשה בקשה מתאימה לבית המשפט הדן בהליך הפלילי על מנת לאפשר הגעתו של המשיב לדיון.

ג. גם לדיון ההוכחות שנקבע ליום 11.7.13 לא התייצב המשיב (על אף שבהחלטה מיום 19.5.13 ניתן צו למשטרת ישראל לעצור את המשיב ולהביאו לדיון במועד זה) וזאת משום שאושפז ערב הדיון (ועל-פי מסמכים שהוגשו מטעמו לתיק בית הדין שוחרר מאשפוז בצהרי יום 11.7.13).

3. בין לבין, וביום 6.5.13 הגיש המשיב בקשה דחופה לעיכוב ההליכים בתיק זה, וזאת בשל קיומו של ההליך הפלילי ועד תום בירורו, וזאת לטענתו כדי להימנע מהפללה עצמית ומחשיפת הגנתו בהליך הפלילי. בקשה זו נדחתה על-ידי סגנית הנשיא כב' השופטת קציר. כן נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטה זו (בר"ע 17062-06-13).

4. בשל העדרותו של המשיב מהדיון שנקבע ליום 11.7.13, נקבע מועד נוסף לקיום ישיבת הוכחות ליום 13.8.13, וזאת במעמד ב"כ המשיב. בהחלטה ממועד זה נקבע עוד כי ב"כ המשיב מחויב בהגשת בקשה מתאימה לבית המשפט המחוזי הדן בהליך הפלילי, על מנת לאפשר הגעתו של המשיב לדיון שנקבע ליום 13.8.13.

5. מנספחי הבקשה עולה כי המשיב אכן פנה בבקשה לבית המשפט המחוזי מרכז הדן בהליך הפלילי (ה הליך שבמסגרתו הושם במעצר בית ויציאתו מן הארץ עוכבה). אלא שבבקשתו זו עתר דווקא לביטול זמני של צו עיכוב היציאה מן הארץ באופן שיאפשר לו לצאת לחופשה משפחתית בין התאריכים 5-13 לחודש זה. כזכור - ישיבת ההוכחות הקבועה בפני המותב בראשות סגנית הנשיא השופטת קציר נקבעה ליום 13.8.13.

6. בהחלטתו מיום 21.7.13 קיבל בית המשפט המחוזי מרכז את הבקשה והתיר למשיב לצאת את גבולות הארץ לאיטליה בין התאריכים 5.8.13 עד 13.8.13, בכפוף להפקדת סכום של 35,000 ₪ וחתימה על התחייבות עצמית של המשיב וצד ג' על סכום של 250,000 ₪ כל אחת.

עוד נקבע בהחלטה כי ביום 14.8.13 יחזור צו איסור היציאה לכנו, והמשיב כאן ישוב ויפקיד את דרכונו.

המשיב לא טען ולא הראה כי דבר קיומה של ישיבת הוכחות בתיק זה שנקבעה ליום 13.8.13 הובא לידיעת בית המשפט בהליך הפלילי.

7. למחרת מתן ההחלטה של בית המשפט בהליך הפלילי בעניין יציאתו של המשיב מן הארץ, וביום 22.7.13, הגיש ב"כ המשיב בקשה בהליך זה לדחיית ישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 13.8.13. בבקשה נטען כי הטעם לדחייה נעוץ בנסיעה מתוכננת של ב"כ המבקש (ולא של המבקש עצמו) לחו"ל עם משפחתו לרגל חג עיד אלפטר, נסיעה שתוכננה "מזה זמן רב". לבקשה לא צורפה כל אסמכתא בדבר נסיעה זו.

8. עם הגשת בקשה זו ניתנה החלטתי לפיה מכיוון שבבקשה לא צוין כי מבוקש לדון בה במעמד צד אחד, ומכיוון שממילא ועל-פי החלטות בית המשפט המחוזי בהליך הפלילי לא יכול המשיב לצאת מן הארץ עד יום 5.8.13 – יתקיים דיון בבקשה במעמד הצדדים ובאי-כוחם.

עוד נקבע בהחלטה כי במעמד הדיון יציג הנתבע אסמכתאות בדבר שעת חזרתו המשוערת לישראל ביום 13.8.13, אסמכתאות בדבר הפקדת הערבויות כנדרש בהחלטת בית המשפט המחוזי כתנאי לאפשרות יציאתו, וכן אסמכתאות בדבר הגשת בקשות מתאימות לבית המשפט המחוזי באופן שיאפשר הגעתו לדיון הוכחות בהליך זה.

9. ערב הדיון הגיש ב"כ המשיב בקשה לביטול הישיבה שנקבעה להיום, בה נטען כי "החופשה, אם תהיה, תידחה לאחר יום 13/8/13, והודעה מתאימה תימסר בעניין זה גם לבית המשפט בהליך הפלילי". בהחלטה מיום 30.7.13 קבעתי כי הדיון בבקשה יתקיים בין השאר משום שלא צוינה עמדת הצד השני.

10. בדיון שנקבע להיום (יום ד') התייצב המבקש עם ב"כ. המשיב עצמו לא התייצב לדיון, אלא ב"כ בלבד. לטענת ב"כ נעדר המשיב מן הדיון בשל תנאי השחרור המגבילים בהליך הפלילי, שאינם מאפשרים יציאתו מביתו אלא בימים שלישי, שישי ושבת. במהלך הדיון לא הוצגו אסמכתאות כאמור בהחלטתי מיום 29.7.13.

טענות הצדדים

11. לטענת המבקש, יש בהתנהלות המשיב כדי להצביע על כך כי בכוונתו להיעדר מהדיון שנקבע ליום 13.8.13, וכי יש ללמוד מהתנהלותו על זלזול בהליכי המשפט, כמו גם על חשש כי לא ישוב לישראל. מכאן הצורך לעכב את יציאתו של המשיב מן הארץ על מנת להבטיח את התייצבותו לאותו דיון הוכחות, כמו גם כדי למנוע את החשש הממשי להימלטותו של המשיב מן הארץ.

12. מנגד, טוען המשיב כי אין בכוונתו כלל לצאת לאותה נסיעה לחו"ל שבגינה הוגשה הבקשה בהליך הפלילי, ולכן הדיון בבקשה התייתר. עוד נטען כי המבקש לא הצביע על חשש ממשי להימלטותו של המשיב מן הארץ ולפיכך אין מקום להיעתר לבקשה.

דיון והכרעה

13. תקנה 384 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, אשר הוחלה מכח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, קובעת:

"(א) בית המשפט או הרשם רשאי, בכפוף להוראות סימן א', ליתן צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד המשיב, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שהוא עומד לצאת מן הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת, וכי הדבר יכביד באופן ממשי על קיום ההליך או על ביצוע פסק הדין; היה המשיב תושב חוץ, לא יינתן כנגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ אלא בנסיבות חריגות ומטעמים מיוחדים שיירשמו".

תנאי למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ הוא, לכן, קיומם של שני תנאים מצטברים: חשש סביר שהמשיב עומד לצאת מן הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת, כמו גם הכבדה ממשית על קיום ההליך או על ביצוע פסק-דין.

14. סעד איסור היציאה מן הארץ הינו מן החמורים שבסעדים הזמניים, בהתחשב בפגיעה האפשרית בזכותו החוקתית של המשיב לצאת מן הארץ. העקרונות והשיקולים שעל הערכאות השונות להתחשב בהם בבואם לשקול מתן צו לעיכוב יציאה מן הארץ נדונו בבג"צ 3914/92 לאה לב נ' בית הדין הרבני האזורי ואח', פ"ד מח(2) 491, שם נקבע כי על בתי המשפט להפעיל את סמכותם בעניין זה בזהירת רבה, תוך הקפדה דווקנית על התקיימות כל יסודות אמת הדרישה שנקבעה בדין לצורך מתן הצו.

15. בנסיבות המקרה כאן המבקש לא עמד בנטל המוטל עליו להראות כי מדובר ביציאה מן הארץ "לצמיתות או לתקופה ממושכת", כדרישת תקנה 384 שצוטטה לעיל. כזכור, על יציאתו של המשיב מן הארץ הוטלו מגבלות במסגרת ההליך הפלילי ואפשרות היציאה לתקופה של כשבוע ניתנה בתנאים של הפקדת ערובה בסכום לא מבוטל, כמו גם ערבויות אישיות בסכומים ניכרים, וזאת לאחר שבית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 21.7.13 שוכנע כי "ניתן לאיין את החשש העמום שהועלה (מהימלטות, ד.ד.) באמצעות הפקדת סכום כספי להבטחת שובו של המבקש".

אם במסגרת ההליך הפלילי לא שוכנע בית המשפט כי קיים חשש ממשי להימלטות מאימת הדין, מקל וחומר שבמסגרת תביעה כספית החשש הוא עמום אף יותר.

לאור החלטת בית המשפט בהליך הלילי, הרי שההיעדרות הצפויה אותה מבקש התובע למנוע כאן הינה היעדרות למשך שבוע בלבד, תקופה שאין להגדירה כ "תקופה ממושכת".

16. אין ספק בעיני כי המבקש אכן פועל ללא לאות על מנת להכביד על קיום ההליך, כפי שניתן ללמוד מהתנהלותו כפי שפורטה לעיל. הכבדה זו מתבטאת בהיעדרויותיו מהדיונים השונים, הימנעות מהצגת אסמכתאות כנדרש בהחלטות בית הדין, הימנעות מפניה לבית המשפט המחוזי לצורך התייצבות בהליך כאן על אף החלטות שניתנו בעניין זה.

נוסף על כל אלה, הצהיר ב"כ המשיב בדיון שהתקיים לפני כי אין בכוונתו הוא להתייצב לדיון ההוכחות שנקבע ליום 13.8.13 וזאת בשל התנגדותו העקרונית לקיום דיונים במהלך פגרת בתי המשפט (וזאת על אף שהמועד נקבע במעמד הדיון בו היה נוכח ולא הובעה כל הסתייגות מצידו למועד שנקבע, ועל אף שהדיון שהתקיים לפני היום נקבע אף הוא למהלך פגרת בתי המשפט ובכל זאת התייצב ב"כ המשיב אליו ללא כל טרוניה).

17. יחד עם זאת, ספק בעיני אם יש בהכבדה האמורה כדי להגיע כדי סיכול מוחלט של התביעה ואפשרות מימושה, בהתחשב בכך שבידי בית הדין קיימים כלים נוספים, כגון הטלת הוצאות, צוי הבאה, ואף כדי הצעד הדרסטי של מתן פסק-דין על יסוד כתב התביעה במקרה של היעדרות הנתבע מהדיון. קיום דרכים חלופיות להבטחת זכויותיו של המבקש היא הנותנת כי קיימות דרכים דרקוניות פחות מעיכוב יציאה מן הארץ במסגרת תביעה כספית, ויש להעדיפן.

בכל מקרה, בהעדר התנאי הראשון של היעדרות לתקופה ממושכת או לצמיתות, אין די בהתקיימותו של תנאי ההכבדה.

18. בהעדר התקיימות כל תנאי תקנה 384 (א) – דין הבקשה להידחות.

19. על אף שהבקשה נדחית, מצאתי כי יש לחייב את המשיב דווקא בהוצאות הדיון בה, וזאת מהטעמים הבאים:

א. בהחלטתי מיום 29.7.13 בדבר קיום דיון בבקשה נדרשה התייצבותו של המשיב לדיון בנוסף לב"כ. המשיב לא התייצב לדיון, לטענת ב"כ בשל תנאי מעצר הבית. לטעמי מדובר בזלזול בהחלטות בית הדין שכן בבקשה שהגיש ב"כ המבקש יום לפני הדיון לא צוינה מניעה כאמור ולא צוין כי מועד אחר יהיה נוח יותר. מכיוון שההחלטה בדבר קיום הדיון ניתנה יומיים לפני הדיון – היה למשיב אף זמן מספיק כדי לפנות לבית המשפט בהליך הפלילי על מנת שיאפשר התייצבותו לדיון היום. זאת לא עשה המשיב.

ב. על אף שבהחלטתי מיום 29.7.13 נדרש ב"כ המשיב להציג אסמכתאות בין השאר באשר להגשת בקשה מתאימה לבית המשפט בהליך הפלילי שתאפשר התייצבותו של המשיב בדיון שנקבע להוכחות בתיק זה – אסמכתאות כאמור לא הוצגו. ב"כ המשיב טען בדיון כי אינו מייצג את המשיב בהליך הפלילי ומשכך המסמכים אינם בפניו. אני מוצאת כי יש גם בהתנהלות זו כדי להצביע על זלזול בהחלטות בית הדין, שכן גם מניעה זו, ככל שקיימת, לא הוזכרה בבקשה שהוגשה ע"י המשיב רק יום לפני הדיון בבקשה זו.

ג. לכך מצטרפת העובדה החמורה לפיה חלף פניה לבית המשפט המחוזי בהליך הפלילי כדי שיאפשר התייצבותו של המשיב לדיון הוכחות שנקבע ליום 13.8.13 (כנדרש בהחלטה מיום 11.7.13) – פונה זה על מנת לאפשר דווקא את יציאתו מן הארץ באותם תאריכים ממש. להתנהלות זו לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת.

ד. במעמד הדיון בבקשה זו הצהיר ב"כ המשיב כי הוא מוכן להציג "עד סוף היום" אסמכתא בדבר הגשת בקשה לבית המשפט המחוזי בהליך הפלילי על כוונת המשיב שלא לצאת מן הארץ ובקשה לביטול ההחלטה שנתן בית המשפט בהליך הפלילי להתיר את יציאתו. אסמכתא כאמור לא הוגשה, ונראה כי לא היתה כל מניעה להגישה טרם קיום הדיון בבקשה, באופן שהיה מייתר את הדיון בה כליל.

לאור האמור ישא המשיב בהוצאות הדיון בבקשה בסך 3,500 ₪ שישולמו לידי המבקש תוך 30 ימים מהיום.

ניתנה היום, כ"ד אב תשע"ג, (31 יולי 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.