1. התובעת, גב' צפורה סדיקלר, עובדת עיריית ירושלים, נפגעה ביום 15.7.09 עת החליקה על מדרכה הממוקמת בסמיכות לכניסה למלון בו שהתה לצורך השתתפותה בסמינר (להלן: "ההשתלמות") שהועבר מטעם העמותה לקידום מקצועי חברתי של הפקידים, עובדי המנהל והשירותים (להלן: "הפגיעה").
2. התובעת הגישה למוסד לביטוח לאומי תביעה (ביום 24.9.09) לתשלום דמי פגיעה בגין הפגיעה. המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעת התובעת (ביום 12.11.09) בנימוק שהפגיעה "ארעה במהלך השתלמות שאורגנה על ידי סמינר העמותה לקידום מקצועי וחברתי של הפקידים, עובדי המנהל והשירותים. מדובר בהשתלמות בנושאים כלליים, אשר התקיימה מחוץ למקום העבודה, ובחלקה אף מחוץ לשעות העבודה, ולא הוכח שלמעבידך עניין ריאלי בקיומה. בנסיבות הנ"ל, אין לראות בפגיעתך כפגיעה תוך כדי ועקב עבודתך אצל מעבידך או מטעמו, ואף לא כפעילות נלווית הקשורה לעבודה" בהתאם להוראת סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי.
3. כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי הדוחה את תביעתה של התובעת להכיר בפגיעה כ"תאונת עבודה" הוגשה התביעה שלפנינו.

העובדות

1. התובעת מועסקת כעובדת עיריית ירושלים החל מיום 16.11.86 כמזכירה. במועד הפגיעה הועסקה התובעת כמזכירה בבית ספר יסודי "פז צפון".
2. בין התאריכים 12.7.09- 16.7.09 (ימים א'-ה') שהתה התובעת במלון "הרודס פאלאס" באילת לצורך השתתפות בהשתלמות "עולם הפנאי ועולם העבודה" של עובדי מזכירות בתי הספר היסודיים בעיריית ירושלים, מטעם עמותת "שחר און" (העמותה לקידום מקצועי חברתי של הפקידים, עובדי המנהל והשירותים).
3. בהשתלמות זו השתתפו כארבעים מזכירות של בתי ספר יסודיים בעיריית ירושלים.
4. בהתאם לתוכנית הלימודים התקיימו ההרצאות בתאריכים 13.7.09- 14.9.09 (ימי ב'-ג') בין השעות 10:00- 13:00 ו-16:00- 19:00 (בין השעות 13:00- 16:00 הייתה הפסקה), ביום 15.7.09 (יום ד') בין השעות 10:00- 13:00. ביום ראשון וחמישי (12.9.09 ו-16.9.09) לא התקיימו הרצאות.
5. בין זמני ההשתלמות נהגה התובעת לנוח בחדרה, לרדת לבריכה של המלון ולערוך קניות.
6. ההשתתפות בהרצאות הייתה תנאי לקבלת תעודה לגמול השתלמות בהיקף של 20 שעות לימוד. בסיום ההשתלמות קיבלה התובעת תעודת סיום בגין ההשתלמות.
7. מחלקת מזכירות בתי הספר היסודיים בעיריית ירושלים והאיגוד המקצועי יזמו את השתתפות עובדי המזכירות, בכללן התובעת, בהשתלמות. הלימודים היו מיועדים לעובדי מזכירות בתי הספר היסודיים בעיריית ירושלים בלבד.
8. לתובעת שולם שכר עבור ימי ההשתלמות. זמן ההשתתפות נזקף על חשבון ימי החופשה של התובעת באופן חלקי. במסמך "שאלון למעביד- - פגיעה במסגרת השתלמות/ לימודים" (צורף לתצהירה של התובעת, ולהלן: "השאלון") נרשם כי זקיפת ימי החופשה הייתה: "3 ע"ח עמיתים , 3 ע"ח עובד".
9. הוצאות ההשתתפות בסמינר התחלקו בין התובעת לבין העירייה. לעניין זה הצהיר המעביד בשאלון כי "עובדי העירייה זכאים לצאת להשתלמות בבתי מלון פעמיים בשנה למשך 3 ימים או פעם אחת למשך 5 ימים רצופים. עיריית ירושלים מעבירה (מסבסדת) 900 ₪ לעמותת "שחר און" קידום מקצועי, עבור עובד העובד 100% משרה. במקרה זה- העובדת שילמה תשלום גבוה יותר מאחר ושנה קודם עבדה בתקופה מסויימת רק 50% משרה והתשלום שנקבע לה ע"י העמיתים הוא לאחר שקלול המשרה".
10. העלות של השתתפות התובעת בהשתלמות עמדה על 1,780 ₪. התובעת שילמה סך של 1,300 ₪ והיתרה בסך 480 ₪ שולמה על ידי העירייה, בשים לב לשקלול משרתה החלקית של התובעת בשנה שקדמה למועד השתתפותה בסמינר, כמבואר לעיל.
11. התובעת הגיעה למקום ההשתלמות וחזרה ממנו באמצעות טיסה מוזלת (הייתה קיימת אפשרות נוספת של הגעה בהסעה מאורגנת). התובעת נשאה בהוצאות הטיסה המוזלת.
12. ביום 15.7.09 (יום ד') לאחר סיום שעות ההרצאה, יצאה התובעת יחד עם חברתה לערוך קניות פרטיות במתחם החנויות הממוקמות בטיילת "מתחת למלון" ב"צד האחורי של המלון" (עדות התובעת בעמוד 3 לפרוטוקול הדיון מיום 21.9.11).
13. בעדותה בחקירתה הנגדית תיארה התובעת את מהלך פגיעתה באופן הבא: "יצאתי, פניתי ימינה והיתה שם ירידה תלולה. היה מן שקע ברצפה שאני החלקתי עליו. סובבתי את הקרסול שלי, נפלתי" (עמוד 3 לפרוטוקול, שורות 8-10).
14. בעקבות הפגיעה פונתה התובעת באמצעות ניידת מגן דוד אדום לבית חולים יוספטל לצורך קבלת טיפול רפואי. התובעת שוחררה מבית החולים לאחר מספר שעות.
15. ממועד פגיעתה ועד ליום 9.1.10 התובעת לא עבדה. התובעת חזרה לעבודתה באופן חלקי ביום 10.1.10. החל מחודש 03/10 התובעת עובדת במשרה מלאה.

המחלוקות

1. להלן הפלוגתאות הדורשות הכרעתנו:
   1. האם יש להכיר בשהות התובעת בהשתלמות כ"פעילות נלווית לעבודה" ועל כן כ"תאונת עבודה" כאמור בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי?
   2. האם יש להכיר בפעילות הספציפית בה עסקה התובעת בעת הפגיעה כ"פעילות נלווית לעבודה"?

טענות הצדדים

1. להלן נפרט את עיקרי טענות התובעת:
   1. ההשתלמות בו השתתפה התובעת הנה בגדר "פעילות נלווית לעבודה". ההשתלמות הוצעה על ידי המעסיק והיא יועדה לעובדי מזכירות בתי הספר היסודיים בלבד.
   2. עלויות ההשתלמות התחלקו בין התובעת לבין המעסיק.
   3. קיימת זיקה הדוקה בין עבודתה של התובעת לבין תוכנית ההשתלמות, כאשר מטרתה של ההשתלמות לא הייתה נופש בלבד, אלא גם גיבוש חברתי של העובדים וניתוב דרכו של העובד בין עולם הפנאי לעולם העבודה.
   4. תוכן ההשתלמות, מיקומה ולוח הזמנים נקבע על ידי המעסיק בלבד, כך שהמעסיק היה מעורב במידה רבה מאוד בארגון ההשתלמות.
   5. לתובעת שולם שכר עבור זמן השתתפותה בהשתלמות, כאשר זמן ההשתתפות נזקף בחלקו על חשבון ימי החופשה שלה וחלקו האחר על חשבון העמיתים.
   6. דרכי ההגעה להשתלמות וחזרה ממנה הוסדרו אף הם על ידי המעסיק.
   7. התובעת קיבלה תעודת סיום השתלמות וכן תשלום גמול השתלמות בשכרה החודשי, בתום אותה השתלמות.
   8. בשים לב לכך שההשתלמות נעשתה ביוזמתו של המעסיק, אשר נשא בחלק ניכר מעלויותיה על מנת לגבש את העובדים, וכן לאור כך המעסיק שילם לתובעת גמול השתלמות וזקף חלק מימי ההשתלמות על חשבונו כמעסיק, יש לראות בהשתלמות כחלק נלווה לעבודה ולפיכך יש להכיר בתאונה שאירעה לתובעת במהלך תקופת ההשתלמות כתאונת עבודה.
   9. גם המעסיק ראה בתאונה שארעה לתובעת כ"תאונת עבודה" ומילא טפסי תאונת עבודה וטופס דמי פגיעה.
   10. הפגיעה נגרמה לתובעת בסמוך לסיום ההרצאה האחרונה של ההשתלמות.
   11. טענת הנתבע לפיה הואיל והתאונה אירעה לתובעת לאחר סיום ההשתלמות ובדרכה לקניות אין להכיר בתאונה כ"תאונת עבודה" הנה טענה חדשה שלא נטענה בכתב ההגנה והיא מהווה שינוי חזית ויש למחוק אותה ולא להתייחס אליה כלל.
2. להלן נפרט את עיקרי טענות הנתבע:
   1. ההשתלמות אורגנה על ידי העמותה לקידום מקצועי ולא על ידי מעסיקה של התובעת ולפיכך אין לראות בפגיעה של התובעת כאירוע תאונתי על פי חוק הביטוח הלאומי ואף לא כ"פעילות נלווית לעבודה".
   2. אפילו אם תוכר השתלמות זו כהשתלמות מטעם המעסיק של התובעת, אין לראות בפגיעתה של התובעת כ"תאונת עבודה" היות ופגיעתה לא נגרמה במסגרת שעות ההרצאות, אלא בדרכה לקניות פרטיות ולפיכך אין לראות בפעילות זו כ"פעילות נלווית" להשתלמות.
   3. התאונה של התובעת לא נגרמה לה "תוך כדי ועקב עבודתו" כאמור בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי הואיל והיא לא נגרמה לתובעת במסגרת עבודתה או בדרכה לעבודה או ממנה.
   4. תאונתה של התובעת אירעה לתובעת במהלך דרכה לקניות פרטיות שאינם תורמים כלל למעבידה ו/או למקום עבודתה ואף לא להשתלמות, ולפיכך אין לראות בתאונה זו כ"תאונת עבודה" לפי סעיף 80 (1) לחוק הביטוח הלאומי.
   5. על מנת שעובד יהיה מבוטח בביטוח לנפגעי עבודה נדרש כי תאונתו תתרחש בשעת ביצוע העבודה וכן בפעולות נלוות הקשורות לעבודה ו/או בדרכו לפעולות כאלה.
   6. אין כל זיקה ממשית בין השתלמות התובעת לעבודתה. ההשתלמות לא נעשתה במסגרת מקום עבודתה ואין לראותה כפעולה נלווית למקום עבודתה שכן אין לה קשר ישיר ו/או עקיף לעבודתה.
   7. יש לראות בהשתתפותו המועטת של המעביד בסבסוד ההשתלמות כהטבה הניתנת לעובד בשירות הציבורי, המאפשרת לתובעת להשתחרר מעבודתה לצורך ההשתלמות, אך אין לראותה כתורמת בצורה כלשהי לעבודתה ו/או למעסיקה.
   8. אף בעיני המעביד לא נחשבו ימים אלה כימי עבודה אלא כימי חופשה.
   9. אף אם תוכר ההשתלמות כ"פעילות נלווית לעבודה", לא תוכר פגיעתה של התובעת כתאונת עבודה, הואיל והתאונה לא אירעה במהלך פעילות ההשתלמות עצמה ולמענה אלא במהלך פעילות פרטית ללא קשר להשתלמות ובהתאם לרצונה הפרטי של התובעת בלבד.
   10. בהתאם לפסיקה, ה"זיקה לעבודה" נבחנת על פי האינטרס הישיר או העקיף שיש למעביד. מכיוון שהתובעת נפגעה כשיצאה מהמלון לצורך ביצוע קניות פרטיות נשללת "הזיקה לעבודה" ולפיכך לא ניתן להכיר בפגיעתה כתאונת עבודה על פי חוק הביטוח הלאומי.
   11. לא ניתן לזקוף למעסיקה של התובעת מעורבות כלשהי בייזום האירוע, בארגונו ואף לא במימונו, שכן הסכום המשולם על ידי המעסיק לעמותה בתחילת כל שנה אינו משולם בגין השתלמות ספציפית זו אלא כסכום גלובאלי המשולם מראש (גם עבור עובדים שאינם יוצאים להשתלמות- לאמור מדובר בחברות בעמותה ולא פעילות ספציפית שהמעביד תומך בה).
   12. למעסיקה של התובעת אין כל אינטרס ישיר ו/או עקיף בהשתלמות הנ"ל שכן מדובר בתכנים העוסקים בשעות הפנאי של התובעת.

דיון והכרעה

1. סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר "תאונת עבודה" כ"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי- תוך כדי עיסוקו במשלוח ידו ועקב עיסוקו במשלוח ידו".
2. סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי דורש התקיימות שני תנאים: שהתאונה הייתה "תוך כדי" העבודה ו"עקב" העבודה. מדובר בשני מבחנים של זמן וסיבה (דב"ע לו/0-27 המוסד נ' יהושע יחזקאל, פד"ע ח 328).
3. כפוף להרחבות שקבועות בסעיף 80 לחוק הביטוח הלאומי, תוכר תאונה כתאונה שאירעה תוך כדי העבודה, אם היא אירעה במסגרת הזמן שבין תחילת העבודה ביום מסוים ובין גמר העבודה באותו היום. ככלל, מסגרת הזמן של יום עבודה מתחיל עם בואו של העובד לחצרי מפעלו של המעביד והוא מסתיים עם צאתו משם.
4. עם זאת, גם פעולות נלוות או צמודות לעבודה ונובעות ממנה תחשבנה כתאונת עבודה. בעת הכרעה בשאלה אם פעילות מסוימת הייתה נלווית באופן סביר לעבודה, על בית הדין להביא בחשבון את יחסיות הזמן ויחסיות המרחק כגורם משתנה, בהתאם לנסיבות (דב"ע מא/0-157 המוסד לביטוח לאומי נ' טובה הוד, פד"ע יג 182).
5. התייחסות הפסיקה לפגיעה בפעולות השתלמות, רווחה ותרבות כפעילות נלווית לעבודה נקבעה לפי מידת הקשר של פעולות אלה לעבודה ובאיזו מידה נלוות פעולות אלה במידה סבירה לעבודה (עב"ל 195/97 עזבון חיה גרוסמן נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 6.9.01 והאסמכתא המוזכרת שם).
6. את מידת הקשר של פעילות מסוימת המקנה לה מעמד של "פעילות נלווית לעבודה", פירשה הפסיקה לפי העניין או האינטרס שמגלה המעביד באותה פעילות (עב"ל 195/97 לעיל). לכן, לא כל פגיעה במהלך אירוע גיבוש תוכר כתאונת עבודה. רק פגיעה בביצוע מעשה שיש אינטרס למעביד בו או שהוא סביר לפעילות הנלווית תוכר כתאונה בעבודה (עב"ל 1448/04 בני חיון נ' המוסד לביטוח לאומי, (טרם פורסם)); עב"ל 283/09 אורה בס נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 25.8.09 (טרם פורסם)).
7. עם זאת, אין לשלול אירוע כפעולה נלווית לעבודה רק בשל כך שהוא אירע במסגרת אירוע נופש. אירועי נופש שמטרתם גיבוש חברתי של העובדים מהווים חלק בלתי נפרד ממערכת היחסים המייחדת את יחסי העבודה. פגיעה במהלך אירוע "סוף שבוע" שנערך על ידי המעביד ועל חשבונו, לצורך גיבוש חברתי תוכר כתאונה בעבודה, בהיותה פעילות נלווית לעבודה. זאת, רק אם הפגיעה אירעה במסגרת אחת מפעולות הנופש שאורגנו במסגרת אותו נופש, בשונה מפגיעה בפעילות אותה מבצע העובד על דעת עצמו בתקופה ובמקום בהם הוא שוהה באותו סוף שבוע (עב"ל 91/99 אילוז נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לז 209).
8. השתלמות מקצועית תוכר כפעילות נלווית לעבודתו של העובד אם התמלאו התנאים שנקבעו לכך. המבחן הבסיסי, הוא במידת "הקשר" או ה"זיקה" של ההשתלמות בעבודתו או במקצועו של העובד: האם עודד המעביד את העובד להשתתף בהשתלמות ומידת העניין שמגלה המעביד בהשתלמות. יש לבחון את המסגרת הפורמאלית של ההשתלמות וארגונה, מימון הוצאות ההשתלמות, תשלום שכר לעובד ותשלום ביטוח בתקופת ההשתלמות, האם ההשתלמות נערכה בזמן העבודה או לאחר מכן (דב"ע מט/0-183 המוסד לביטוח לאומי נ' רונית כנף, פד"ע כא 464).
9. על מנת שפעולה תוכר כנלווית לעבודה, על המעביד להיות אקטיבי ומעורב בייזום ובארגון הפעילות, ומודע לה מראש ולא בדיעבד (עב"ל 283/09; עב"ל 91/99).
10. תנאי להכרה בפגיעה כתאונת עבודה היא שהפגיעה נבעה מהשתתפות שנמנתה עם פעילויות האירוע, להבדיל מפעילות שלא הייתה כרוכה בתוכנית שהוצעה לעובדים (עב"ל 91/99; עב"ל 1006/01 ירדנה שרתוק נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 28.8.02 (טרם פורסם)).
11. פגיעה של עובד בעת שהותו במלון במהלך סוף שבוע שאורגן על ידי המעביד לא תוכר כתאונת עבודה, בהיעדר זיקה בין העבודה לבין הימצאות העובד במקום ובזמן הפגיעה. כך למשל נפסק שלא ייתכן שעובד היוצא לאירוע נופש בסוף שבוע שאורגן על ידי מעביד יבוטח משך "30 שעות רצופות לא במקום העבודה ולא בשעות העבודה" ויזכה לביטוח "צמוד ומושלם" לעומת עובד אחר "העושה בשליחות מעבידו בעיר אחרת או בחו"ל; לגבי זה האחרון ישנן עתות בהן הוא נחשב כ"עושה לעצמו" ותאונה כי תקרה לו אז- לא תוכר כתאונת עבודה" (דב"ע מו/0-85 המוסד לביטוח לאומי נ' אבנר זילברמן, פד"ע יח 281).
12. אם ההשתלמות הנה נלווית לעבודה, תוכר תאונה במהלכה כתאונת עבודה, אך לא בפעילות פרטית או חברתית הנלווית לאותה השתלמות (דב"ע מט/0-183). כך למשל, תאונה שאירעה לעובד במהלך משחק כדורסל בזמן הפסקה בפעילות של תוכנית השתלמות לא הוכרה כתאונה עבודה (דב"ע נה/0-138 קוזין טובי נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כט 506).

מן הכלל אל הפרט:

1. לאחר שבחנו את הראיות והעדויות שהובאו בפנינו ולאחר ששמענו את טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, מן הנימוקים שיפורטו להלן.
2. התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי הפגיעה שאירעה לה הנה תאונת עבודה בהתאם להוראת סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי. למסקנה זו הגענו אף מבלי להידרש לשאלה אם ההשתלמות בה עסקינן הנה בגדר "פעילות נלווית" לעבודה, שכן אחד התנאים להכרה בפגיעה כתאונת עבודה בהתאם למבחני הפסיקה שאוזכרו לעיל, הנו כי הפגיעה אירעה לעובד במסגרת אחת מפעולות ההשתלמות שאורגנו ונקבעו מראש (או הייתה נלווית לאחת מהן) וכי למעביד היה אינטרס בה או שהיא הייתה סבירה לצורך קיום אחת מפעולות שנקבעו בתוכנית ההשתלמות. זאת, בשונה מפגיעה בפעילות אותה מבצע העובד על דעת עצמו בלבד בתקופה ובמקום בהם הוא שוהה במסגרת אותה פעילות נלווית, שלא תוכר כתאונת עבודה (עב"ל 91/99).
3. על אף שאנו נוטים לקבל את טענת התובעת לפיה ההשתלמות הייתה נלווית לעבודה (תנאי ראשון והכרחי לצורך הכרה בפגיעתה כתאונת עבודה) איננו יכולים לקבל את טענתה לפיה "קרות התאונה בעת השתתפות בהשתלמות כזו יש לראותה כתאונת עבודה לשמה". כאמור, לא כל פגיעה או תאונה תוכר כתאונת עבודה במהלך פעילות נלווית לעבודה. הרציונאלים לקביעה זו פורטו בהרחבה בפסיקה של בית הדין הארצי לעבודה בפרשת זילברמן (דב"ע מו/0-85), כמבואר לעיל.
4. בענייננו, אין מחלוקת שעריכת קניות על ידי התובעת לא הייתה חלק מתוכנית ההשתלמות או נלווית אליה. מדובר בפעילות פרטית גרידא, בקיומה לא היה למעסיק כל עניין או אינטרס והיא לא הייתה נלווית או סבירה לאחת מפעולות ההשתלמות, באופן שהיא לא הייתה "מתבקשת".
5. פעילות פרטית כאמור, אפילו אם התקיימה במהלך השתלמות שהוכרה כפעילות נלווית לעבודה לא תוכר כתאונת עבודה (דב"ע מט/0-183).
6. איננו מקבלים את טענת התובעת לפיה אין להתייחס לטענת הנתבע בדבר זמן התרחשות הפגיעה. בית הדין מחויב לבחון את שאלת "סוג הפעילות" בה נפגע העובד במהלך פעילות נלווית לעבודה ובין היתר אם הפעילות הייתה קשורה לתוכנית ההשתלמות (או נלווית אליה) או פרטית ועל דעת העובד בלבד; אם למעביד היה אינטרס בה אם לאו; אם הפעילות בה נפגע העובד הייתה סבירה לצורך קיום הפעילות הנלווית לעבודה, אם לא; אם הפגיעה הייתה בדרך להשתלמות או בחזרה ממנה, אם לאו. זאת, בהתאם למבחני הפסיקה לצורך ההכרעה בשאלת ההכרה בתאונה כתאונת עבודה, אף מבלי שהועלתה טענה זו על יד אחד מי מהצדדים.
7. לאור האמור לעיל החלטנו לדחות את התביעה.

סוף דבר

1. התביעה נדחית.
2. אין צו להוצאות.
3. הערעור על פסק דין זה הנו בזכות. הודעת ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך יום מיום המצאת פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ו אלול תשע"ב, 13 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".