בפני תביעת התובעת כנגד הנתבעת לשיפוי בגין תגמולי הביטוח ששולמו על ידי התובעת למבוטחיה - מר דוד וגב' רונית בר-ששת (להלן: "המבוטחים") – בעקבות נזקי הרכוש שנגרמו להם כתוצאה משריפה שפרצה בדירתם.

היקף הנזק הנטען לא היה שנוי במחלוקת בין הצדדים, ומכל מקום, הנתבעת לא סתרה את טענות התובעת במישור גובה הנזק הנטען.

עיקר המחלוקת בין הצדדים נסוב סביב שאלת אחריותה של הנתבעת לנזק נשוא התביעה.

העובדות הצריכות לעניין:

1. ביום 18.12.1998 התקשרו המבוטחים עם הנתבעת בהסכם לרכישת הדירה נשוא תביעה זו (להלן: "ההסכם"), וביום 31.12.2000 הנתבעת מסרה למבוטחים את החזקה בדירה בהתאם להסכם.
2. התובעת ביטחה את הדירה על פי שתי פוליסות; פוליסה מסוג "בית בטוח" לביטוח הדירה עצמה, אשר נכנסה לתוקף ביום 01.09.2004 וכן פוליסה מסוג "רימון 2000 לדירה" לביטוח תכולת הדירה, שנכנסה לתוקפה ביום 01.04.2004.
3. על פי תצהיר המבוטח, ביום 15.09.2004 בסמוך לשעה 14:00, פרצה שריפה בחדר האמבטיה של הדירה, כאשר מקור האש היה מפוח אוויר אשר הותקן בחדר. המבוטח כיבה את האש באופן עצמאי ולאחר מכן התקשר לתובעת ויידע את נציגה בדבר השריפה.
4. ביום 16.09.2004, התובעת שלחה שמאי ומהנדס חשמל מטעמה לבדיקת האירוע, ובהתאם לממצאיהם שילמה למבוטחים תגמולי ביטוח עבור הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מהשריפה. התובעת שילמה למבוטחים, נכון ליום הגשת התביעה, סך של 47,465 ₪. בנוסף, התובעת נשאה בשכר טרחתם של השמאי ושל המהנדס מטעמה, בסך של 7,128 ₪ נכון ליום הגשת התביעה.
5. ביום 30.07.2009, התובעת פנתה לנתבעת בדרישה לשפותה בעבור תגמולי הביטוח הנ"ל ששולמו על ידה למבוטחים ובגין הוצאותיה למומחים כאמור.
6. בעקבות פניית התובעת, ביום 05.01.2010, הנתבעת הודיעה, שאין בכוונתה להיענות לדרישת השיפוי, ומכאן התביעה שבפני.

טענות התובעת:

1. משנחתם ההסכם (הסכם מכר הדירה) בין הנתבעת והמבוטחים, הרי שהנתבעת אחראית להתקנתם התקינה של אביזרי הדירה הכלולים בהסכם, ובכלל זה המפוח בחדר האמבטיה. מכיוון שכך, רואה התובעת בנתבעת כאחראית לנזקי השריפה, וזאת משום שלא וידאה, בין היתר, את תקינות המכשיר, את התקנתו התקינה, את היותו עשוי מ"חומר הכבה מאליו" או את עמידתו בתקנים המקובלים בתחום הבנייה והחשמל.
2. התובעת טוענת, כי מעשיה או מחדליה של הנתבעת בהתקנת המפוח עולים לכדי רשלנות לפי סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשכ"ח-1968, אשר הובילה לקרות השריפה בדירה.
3. עוד טוענת התובעת, כי מן הראוי להטיל על הנתבעת את נטל הראיה, בהתאם להוראות סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשכ"ח 1968. התובעת טוענת כי אין בידיעתה או באפשרותה לדעת מה היו הנסיבות שהובילו להתקנתו של המפוח וכתוצאה מכך לכשל שגרם לשריפה, ולפיכך ראוי כי הנתבעת תישא בנטל ההוכחה.
4. בנוסף לעילה הנזיקית, טוענת התובעת כי הנתבעת הפרה את התחייבותה החוזית כלפי המבוטחים, "לספק בית בטוח למגורים", ולכן עליה לפצותה בגין הנזקים שנגרמו להם.

טענות הנתבעת:

1. הנתבעת טוענת כי הגשת התביעה לאחר חלוף שש שנים מקרות השריפה, מהווה שיהוי הגורם לה "נזק בלתי הפיך" וכן "נזק ראייתי חמור ביותר", ומהווה שימוש לרעה בהליכי משפט, כך שיש לדחות את התביעה ולו מטעמים אלה.
2. עוד טוענת הנתבעת, כי אינה נושאת באחריות לתקינות ותקניות המפוח אשר גרם לשריפה. לטענתה, האחריות לספק מפוח תקין מוטלת על קבלן המפתח שביצע את העבודות, קבלן החשמל אשר התקין את המפוח וכן יבואן ויצרן המכשיר, אותם היה על התובעת לצרף לתביעה זו כנתבעים. לא זו אף זו: השתהות התובעת מנעה מהנתבעת, לטענתה, לצרף את האחראים לכך כנתבעים או לשלוח כנגדם הודעה לצד ג'.
3. אירוע השריפה נופל בגדרי המסגרת המשפטית של חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973 וחוק האחריות למוצרים פגומים תש"ם-1980, ולפיכך החלת סעיף 41 לפקודת הנזיקין מהווה הרחבה שלא כדין של אחריות הנתבעת:
4. לעניין חוק המכר (דירות) תשל"ג-1973, טוענת הנתבעת כי חלה תקופת בדק של שנה אחת (בהתאם לסעיף 9 לתוספת), וכי במהלך תקופה זו היה על המבוטח לבחון את תקינות ותקניות המפוח שגרם לשריפה. משלא עשה כן, לא ניתנה לנתבעת אפשרות ראויה לתקן את הליקוי במועדו ולמנוע את השריפה.
5. לעניין חוק האחריות למוצרים פגומים תש"ם 1980, הנתבעת טוענת כי האחריות לתקינותו של המכשיר מוטלת על יבואן ויצרן המפוח. זאת ועוד, הנתבעת טוענת כי בשל שיהוי התובעת נבצר בעדה מלתבוע את יבואן ויצרן המפוח, שכן תמה תקופת ההתיישנות בת 3 השנים, על פי סעיף 6 לחוק זה. בהקשר זה מביאה הנתבעת את החלטת כב' הנשיא השופט א. רקם בעניין ת.א (שלום חי') 7047/04 אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' רשתות שיווק-מוצרי צריכה בע"מ (לא פורסם, מיום 12.12.2007), שם נדחתה תביעה דומה.
6. הנתבעת טוענת, כי למבוטחים אשם תורם בגרימת הנזק לדירה, שכן לולא היו מניחים את סל הכביסה מתחת למפוח, או מפעילים את המפוח לאורך שעות רבות, לא הייתה האש מתלקחת, מתפשטת למוקד נוסף וגורמת נזק בהיקף כה נרחב.
7. לגבי תקניות המפוח, טוענת הנתבעת כי לא הוכח קיומו של תו תקן עבור מוצר זה ולא הוצגו דרישות תקניות, ומכאן שלא הוכח כי המפוח שגרם לשריפה היה בלתי-תקני.

דיון והכרעה

בפתח הדברים אציין, כי הדיון יתמקד בטענות הצדדים הרלבנטיות לצורך ההכרעה. טענות שאינן נידונות בפסק הדין הינן טענות שלא מצאתי בהן כל ממש.

לאחר שקראתי את סיכומי הצדדים ובחנתי את מכלול הראיות שהובאו בפני, ובכלל זה את עדות המבוטח, עדות נציג הנתבעת וחוות דעת מומחים, הגעתי לכלל מסקנה כי דינן של טענות התובעת לעניין אחריותה הנזיקית של הנתבעת להתקבל, ולהלן אנמק.

1. שיהוי ונזק ראייתי

אין חולק, כי חלף פרק זמן בלתי מבוטל מאז אירוע השריפה ועריכת חוות הדעת והערכת השמאי מחד, ועד למועד יידוע הנתבעת בדבר השריפה ותוצאותיה. אין חולק עוד, כי התובעת ערכה בדיקות מקצועיות מטעמה מבלי לזמן את נציגי הנתבעת לבצע הערכה מטעמם, ומבלי להעביר לנתבעת את שרידי המפוח אותם בחן המומחה סלוצקי.

יחד עם זאת, אני סבורה כי לא נגרם לנתבעת נזק של ממש וזאת, לאור חוות דעתו של המומחה היינה, אשר נתמכת גם בעדותו (ראו: עמ' 17 לפרוטוקול, שורות 20-22):

" ת. אני לא יודע על שרידים, בטוח שסלוצקי לא אמר שיש שרידים, הם גם לא כל כך מעניינים, אני אמרתי שסלוצקי צודק, זה התחיל מהמפוח, בדיעבד היום אני יודע בדיוק למה זה קורה. לכן, השרידים זה לא משהו משמעותי.

על כן, דינן של טענות הנתבעת בהקשר זה להידחות.

2. תחולת חוק האחריות למוצרים פגומים תש"ם-1980 ו חוק המכר (דירות) תשל"ג-1973.

ספק עמדי אם חוק האחריות למוצרים פגומים תש"ם-1980 מהווה את המסגרת המשפטית הראויה במקרה שלפנינו. ראשית, הנתבעת אינה עונה להגדרת "יצרן" על פי חוק זה, ולכל היותר יכולה להפנות טענותיה היא כלפי היצרן או היבואן אשר ממנו רכשה היא ו/או מי מטעמה את המפוח. שנית, הגם שתכלית החוק הינה להטיל אחריות מוגברת על יצרני מוצרים, אין בכך כדי להפחית מאחריותם של ספקי שירותים ומוצרים כלפי לקוחותיהם, ובכלל זה יזמים כגון הנתבעת, עת התקשרו בהסכמי מכר עם רוכשי הנכס.

דברים אלה יפים אף לטענת הנתבעת בכל הנוגע לתום תקופת הבדק לפי חוק המכר (דירות) תשל"ג-1973. אכן, מטרת תקופת הבדק הינה לאפשר למוכר לתקן אי-אלו ליקויים הניתנים לתיקון, ואשר הקונה התריע בפניו על קיומם (ראו: סעיף 4ב' לחוק זה), אולם אין בכך כדי להפחית מאחריות המוכר, במקרה דנן הנתבעת, ביחס לנזק שנגרם לאחר תום תקופה זו. לענייננו, הגם שהמבוטחים לא התריעו בפני הנתבעת על קיום פגם במפוח בתוך תקופה זו, אין בעובדה זו די על מנת לשלול את זכותם להיפרע מן הנתבעת בנזיקין.

נסיבותיו של פסק הדין אליו הפנתה הנתבעת בסיכומיה, שונות בתכלית מהנסיבות שבפניי. בענייננו, הנתבעת אינה משווקת המפוחים. הנתבעת היא קבלן אשר סיפק מוצר מוגמר למבוטח. בנוסף לכך, ולהבדיל מנסיבותיו של פסק הדין שהנתבעת מסתמכת עליו, בענייננו, הנתבעת אינה מסוגלת למסור פרטים כלשהם אודות יצרן או יבואן המפוחים.

3. מקור השריפה הינו במפוח בלתי תקין שהותקן על ידי הנתבעת או מי מטעמה:

בפתח שלב ההוכחות התובעת העידה מטעמה את המבוטח, מר דוד בר-ששת,אשר תיאר את האירוע, באופן המאמת את טענתה כי מקור השריפה הינו אכן המפוח שהותקן בחדר האמבטיה (ר' עמוד 6 לפרוטוקול מיום 22.05.2012, שורות 17-18):

" ש. בסעיף 4 לתצהיר אמרת שמפוח היניקה בוער?

ת. המפוח למעלה, ממש אש מלמטה כלפי סל הכביסה".

חיזוק נוסף לעמדה זו ניתן למצוא בדו"ח השמאי מר אפרים משה פורן (להלן: "השמאי פורן") מיום 09.11.2004, אליו מצורפת חוות הדעת של מהנדס החשמל מטעם התובעת, מר אשר סלוצקי (להלן: "המומחה סלוצקי"). בעדותו מיום 22.05.2012, מציין השמאי פורן כי לפי הערכתו העצמאית, מהממצאים בדירה לאחר השריפה עולה כי מקור האש אכן היה המפוח: "ראיתי בעצמי, לא היה ספק שהוונטה גרמה לשריפה (ראו: עמ' 8 לפרוטוקול מיום 22.05.2012, שורה 29).

המומחה סלוצקי, וכעולה מחוות דעתו מיום 26.09.2004, מאשר כי מוקד השריפה הוא במפוח האוויר, ומקורה ב"התחממות וכשל שהתחולל במפוח חשמלי אשר פעל זמן ממושך באמבטיה". המומחה סלוצקי אף מצא קצר פנימי המעיד על כשל פנימי במפוח ושוללים מקור חיצוני לשריפה.

הנתבעת הגישה חוות דעת של חוקר שריפות מטעמה, מר אלי היינה (להלן: "המומחה היינה") מיום 15.01.2012. חוות דעתו של המומחה מתבססת על דו"ח המומחה סלוצקי מיום 26.09.2004, על צילומי זירת השריפה, ועל בדיקת מפוח מדירה שכנה, ככל הנראה מסוג דומה או זהה למפוח שהותקן בדירה.

בהתבסס על נתונים אלה, קבע המומחה היינה כי השריפה אכן פרצה כתוצאה מהתחממות והתלקחות המפוח שהותקן בחדר האמבטיה בדירה: "אני אמרתי שסלוצקי צודק, זה התחיל מהמפוח, בדיעבד היום אני יודע בדיוק למה זה קורה" (ראו: עמ' 17 לפרוטוקול מיום 22.05.2012, שורה 21).

4. המפוח שגרם לשריפה היה בלתי תקין ובלתי תקני

התובעת טוענת כי השריפה נגרמה כתוצאה מהתלקחות המפוח בחדר האמבטיה, וכי הנזקים שנגרמו הינם תוצאה של היות המפוח בלתי תקין ובלתי תקני, וסומכת ידיה על חוות דעתו של המומחה סלוצקי: "מפוח תקין ותקני אסור שתפרוץ בו שריפה, העובדה שפרצה בו שריפה מעידה על חומרים מהם עשויה היחידה שלא היו מסוג "כבה מאליו", זאת מעבר לעובדה שאסור כי ביחידה כזו יתחולל כשל בצורת קשת חשמלית , שריפה , קצר חשמלי." (ראו: עמ' 4 לחוות הדעת).

ככל שמתואר בחוות הדעת ולאחר מכן בעדותו של המומחה סלוצקי בפני בית המשפט, מהות הכשל שהביא לשריפה הינה היותו של המפוח עשוי מחומרים שאינם תקניים: "כל מכשיר חשמלי חשוף לתקלות, לכן אם יש תקלה, תקלה חשמלית היא בדרך כלל מתפתחת עם חום והמכשיר לא צריך להישרף. אם מדובר במכשיר חשמלי, הוא צריך להיות מחומר "כבה מאליו" (ראו: עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 15-17). בנוסף, ראו: עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 5-8:

" ת. ... הונטה התקלקלה וזה גרם לשריפה. אני לא מצפה שונטה תוציא למישהו עין, שזה יגרום לשריפה, אני מצפה שהמנוע יפסיק לעבוד, אבל לא להישרף.

ש. הונטה בנויה מחומרים לא תקניים?

ת. כן. אי אפשר להתווכח עם זה".

עמדה זו של המומחה סלוצקי נתמכת דווקא בעדותו של המומחה היינה, מטעם הנתבעת. בניגוד לחוות דעתו של המומחה סלוצקי, לפיה השוואה למפוח בבית שכן אינה אינדיקציה לטיב או מקור המפוח שגרם לשריפה, המומחה היינה בדק מפוח מדירה שכנה והגיע למסקנה כי מדובר ב"כשל מובנה במוצר חשמלי פגום" (ראו: סעיף 1 לפרק ה' בחוות הדעת מיום 15.01.2012). המומחה היינה מתאר זאת גם בעדותו בפני בית המשפט מיום (ראו: עמוד 18 לפרוטוקול, שורות 8-14):

" ש. יש לנו שני מפוחים אולי מאותו סוג, אחד גרם לשריפה והשני, יש עליו סימני שריפה?

ת. כן, התחלה של שריפה.

ש. אפשר להסיק שהמפוחים האלה לא משהו?

ת. אני כתבתי שיש בהם בעיה מובנית.

ש. מפוחים ברמה נמוכה ולא תקינים?

ת. ככל הנראה".

אסייג ואומר' כי במהלך עדותו העיד המומחה היינה כי המפוח הדומה אותו בחן במהלך בדיקתו אכן הכיל חומרים מעכבי בעירה ומכאן שהוא כבה מאליו, במידה מסוימת. עם זאת, אני סבורה כי מידה מועטה זו, והיעדר המידע המדויק לגבי טיב ומקור המפוח שגרם לשריפה, אינם שוללים קיומו של כשל או פגם טכני אשר גרם לשריפה, מה גם שחוות דעתו המקצועית והמנומקת של המומחה סלוצקי, כמו גם דבריו של המומחה היינה אשר תומכים בממצאיה, מצביעים על קיומו של כשל טכני במפוח אשר בו מקור השריפה.

אין מחלוקת אפוא, כי מקור השריפה שגרמה לנזק בדירה הוא כשל במפוח האוויר שהותקן בחדר האמבטיה. משכך, גדר המחלוקת נוגעת בעיקרה לאחריות הנתבעת להתקנת המפוח הפגום אשר הוביל לפרוץ השריפה וגרם לנזק נשוא תביעה זו.

5. אחריות הנתבעת בנזיקין

התובעת טוענת כי הנתבעת, אשר התקשרה עם המבוטחים בהסכם למכירת הדירה, היא האחראית להתקנתו של המפוח הפגום, בהיותה יזם הפרויקט והאחראית לטיב הנכס והאביזרים שהותקנו בו על ידה או על ידי מי מטעמה, כפי שנמסרו למבוטחים.

מנגד, הנתבעת טוענת שאין היא אחראית להתקנת המפוח, שכן התקנה זו בוצעה על ידי קבלן החשמל, שפעל מטעם קבלן המפתח. לחילופין, טוענת הנתבעת כי האחריות לתקינות ותקניות המפוח מוטלת על היבואן או היצרן, המשווקים אותו כמוצר חשמלי.

אין בידי לקבל את התנערות הנתבעת מאחריותה לתקינות הדירה על כל חלקיה, אשר נמסרו למבוטחים בעת מסירת הדירה.

על הנתבעת היה לוודא את תקינות המפוח, שהותקן כחלק מתהליך בניית הדירה, ומשלא עשתה כן, לא עמדה בחובת הזהירות המוטלת עליה. מהראיות שהובאו בפני, התרשמתי כי הנתבעת לא עשתה די על מנת למנוע את התקנתו של המפוח הפגום, וזאת בשעה שהיה באפשרותה לעשות כן.

הנתבעת העידה מטעמה את מר גולן ברזני (להלן "העד ברזני"), מנהל פרויקטים מטעמה, אשר נחקר על תצהירו. על פי דבריו, במועד מסירת הדירה, 31.12.2000, נערכה "בדיקה מדוקדקת של כל פריט המצוי בה" אשר במהלכה נרשם פרוטוקול מסירה המתאר את התיקונים הדרושים, ללא אזכור המפוח. בתשובתיו לשאלון שהופנה לנתבעת מטעם התובעת, העד ברזני פירט את הפעולות שננקטו על ידי הנתבעת, אם כי הודה, כי המפוח לא נרשם בטופס הבדיקה (ראו: שאלה 3 לשאלון התובעת):

" ש. האם נכון כי לאחר גמר ביצוע העבודות בדירת מבוטח התובעת נערכה בדיקה של מכון התקנים?

ת. בוצעו מספר בדיקות בדירה לפי פרוגרמה של משרד השיכון, כולל דו"ח פיקוח עליון של מתכנן חשמל, מכון התקנים ביצע בדיקה בכל הדירה. כפי הנראה הונטה לא נרשמה בטופס הבדיקה.

לאחר מכן מציין העד ברזני, כי המפוח (ונטה) לא נכלל בבדיקות שנערכו בדירה (ראו: שאלה 3 (ו) ו-3 (ז) לשאלון התובעת:

" ש. האם הבדיקה כללה אביזרים חשמליים שהותקנו בבית על ידי הנתבעת או מי מטעמה?

ת. כן.

ש. האם הבודקים בדקו את מפוח היניקה בחדר הרחצה שבקומת הכניסה?

ת. לא".

מהדברים עולה כי הנתבעת אכן ערכה בדיקות בטיחות ותקינה בדירת המבוטחים, כמצופה וכראוי בעת התקשרות למכירת נכס. עם זאת, משלא נבדק המפוח במהלך הבדיקה, אין בכך כדי לעמוד בחובת הזהירות המוטלת על הנתבעת. קיים סיכוי סביר כי לו היה המפוח נכלל בבדיקה, הליקוי היה מתגלה וניתן היה למנוע את השריפה ואת הנזק שנגרם כתוצאה ממנה.

זאת ועוד, וכעולה מחקירתו של העד ברזני, הרי שחרף קיומו של סעיף כללי בהתקשרות הנתבעת עם הקבלן, הדורש כי אביזרים חשמליים שיותקנו בדירה יישאו תו-תקן, לא נעשה מאמץ לוודא שמא המפוח שהותקן אכן עמד בתקינה זו (ראו: עמ' 24 לפרוטוקול, שורות 9-15):

" ת. אני יכול להגיד לך איך זה עבד, החשמלאי שעבד אצל קבלן המפתח הביא את כל ציוד החשמל.

ש. אתה לא יודע מאיפה הוא רכש?

ת. נכון.

ש. וגם לא מי היצרן?

ת. נכון.

ש. וגם אם למפוח היה תו תקן?

ת. נכון".

זאת ועוד, הנתבעת טוענת כי אינה אחראית לנזק שנגרם כתוצאה מהתקנת המפוח הפגום, שכן האחריות לכך מוטלת על קבלן החשמל שהתקינו בפועל, או על היבואן ששיווק את המפוח, מבלי לוודא כי הוא עומד בתקני בטיחות. הנתבעת בחרה שלא להגיש הודעת צד ג' נגד מי מגורמים אלה, אשר ייתכן וחולקים עימה באחריות לנזק שנגרם. יתר על כן, הנתבעת היא זו שהתחייבה בפני המבוטחים לספק את המפוח לחדר האמבטיה, במסגרת מפרט הדירה עליו הוסכם בהתקשרות בין הצדדים (ראו: עמ' 22 לפרוטוקול, שורות 29-33, ועמ' 23 שורה 1):

" ש. נכון שהנתבעת התחייבה לספק את המפוח שהותקן?

ת. על פי המפרט, כן.

ש. נכון שהיא פנתה לגורם אחר שייעשה זאת עבורה?

ת. כן. לקבלן המפתח.

ש. מי התקין את המפוח בפועל?

ת. בפועל, קבלן חשמל שעבד אצל קבלן המפתח".

הגם שהנתבעת לא ביצעה את עבודת ההתקנה הפיזית של המפוח, הרי שהיא היא הגורם המתקשר עם המבוטחים, הגורם הנהנה מהמכירה, ולפיכך גם הנושאת באחריות לפגמים או כשלים אשר היה עליה לצפות בעת בניית הדירה והתקנת אביזרים ומכשורים הכלולים בהתקשרות זו. במקרה דנן, קבלן המפתח וקבלן החשמל אשר התקין את המפוח פעלו מטעמה של הנתבעת, ולא כישות עצמאית בעלת אחריות נפרדת. ולראיה, למבוטחים, לאחר מכן לתובעת בנעליהם, אין ולא היה כל קשר עצמאי עם מי מגורמים אלה, אלא עם הנתבעת בלבד, כפי שמעיד אף העד ברזני בתצהירו (ראו: עמ' 21 לפרוטוקול, שורות 4-12):

" ש. היית בקשר עם משפחת ברששת?

ת. כן.

ש. משפחת ברששת רכשה מכם בית, קיבלה מפתח, כל המתקנים היו באחריותכם?

ת. כן, היינו יזמים בפרויקט ולקחנו קבלן מפתח שהיה אחראי על הכל.

ש. נכון שמשפחת בר ששת חתמה בקשר לבית רק על חוזה אחד מול הנתבעת?

ת. נכון.

ש. נכון שהיא לא חתמה ולא הייתה לה שום התקשרות עם קבלני המשנה שלכם?

ת. היה יחסי ביצועי. כלומר, קרמיקה מגיעה לשטח, קבלן מפתח קורא לדייר ומבקש אישור. לא חתמה ולא הייתה לה התקשרות חוזית מול קבלני המשנה".

יתר על כן, הנתבעת טוענת כי בשל חלוף הזמן הרב מאז השלמת הבנייה ואף מאז אירוע השריפה, אין באפשרותה לאתר את קבלן המפתח ואת קבלן החשמל אשר היו אחראים להתקנתו הפיזית של המפוח. עם זאת, מתקבל הרושם כי הנתבעת לא עשתה כל מאמץ לאתרם, שכן לו עשתה כן הייתה יודעת כי קבלן החשמל שהתקין את המפוח בדירה עדיין פעיל, וכתובתו זמינה ברשם החברות, כפי שעולה מראיות התובעת (ראו: מוצג ת/5 לראיות התובעת, מידע על פרטי חברה).

גם מעדותו של העד ברזני עולה כי הנתבעת לא עשתה מאמצים על מנת לאתר את האחראים הנוספים, לדידה, לנזק (ראו: עמ' 23 לפרוטוקול, שורות 2-12):

" ש. מה שמו של קבלן החשמל?

ת. ג'ורג' את נביל חשמל בע"מ. קבלן המפתח זה א.א.ל בע"מ שלא קיימים יותר.

ש. אני הצגתי את תדפיס רשם החברות מאתמול לפיו חברת ג'ורג' היא חברה קיימת והאנשים חיים ופועלים כרגיל. אם לפני שטענתם שאין לכם למי לפנות, פניתם לאנשים אלה?

ת. את השאלה הזו תפנה לעו"ד. אני יודע שקבלן המפתח לא קיים לפחות 5-6 שנים.

ש. לחברת קבלן המפתח היה מנהל?

ת. כן.

ש. מה שמו?

ת. ולדימיר.

ש. ניסיתם לפנות אליו כדי לקבל מידע מאיפה המפוח הזה?

ת. ככל שאני יודע, לא פנינו".

ברי אם כן, כי האחראית בפני המבוטחים הינה הנתבעת. ודוק: הנתבעת הייתה זו שהתקשרה עם קבלן המפתח לביצוע העבודות בדירה, ומכל מקום, לא הובאה כל ראיה אחרת בעניין זה. אם סבורה הייתה הנתבעת כי האחראים לנזק הינם קבלן המפתח וקבלן החשמל או יבואן המפוח, היה עליה להביאם במסגרת תובענה זו. משלא עשתה כן, תישא היא לבדה בנזקי התובעת.

6. אשם תורם

הנתבעת טוענת, כי למבוטחים עצמם אשם תורם בעצם גרימת הנזק כתוצאה מהשריפה, ובהיקף הנזק שנגרם.

בין היתר, טוענת הנתבעת כי בחלוף ארבע שנים ממסירת הדירה למבוטחים, ובהתחשב בזמן הרב שחלף בין מועד השריפה למועד גילוי הנזק, אין כל אפשרות להוכיח, כי המבוטחים לא החליפו את המפוח בדגם אחר באופן עצמי. אפשרות זו, נשללת בתצהירו של המבוטח, מר דוד בר-ששת: "עד למועד השריפה לא הייתה שום תקלה או בעיות בקשר למפוח היניקה, ולא נעשו שום שיפוצים בחדר האמבטיה".

הנתבעת טוענת כי עצם הנחת סל הכביסה במיקום מסוכן תחת מפוח היניקה, היא שגרמה להתקלחות סל הכביסה, להתפשטות השריפה ולהיקף הנזק הנרחב בחדר האמבטיה. גם טענה זו אינה עומדת במבחן הסבירות, שכן הנחת סל כביסה בחדר האמבטיה הינה בתחום הצפוי והסביר, ועל אחת כמה, כשלא ניתנו הוראות ספציפיות בכל הנוגע לבטיחות ולשימוש במפוח, כפי שמתאר המבוטח בתצהירו.

לבסוף, הנתבעת טוענת כי המבוטח או מי מבני משפחתו הפעילו את המפוח למשך זמן רב ללא הפסקה בטרם התלקח, כפי שמתואר בחוות הדעת של המומחה סלוצקי, וזה מה שגרם לפרוץ השריפה. לפיכך, יש בכך רשלנות תורמת. המבוטח אינו מכחיש עובדה זו בתצהירו, ולמותר לציין, כי עדותו של המבוטח יצרה עלי רושם אמין ומהימן ביותר ואף לא היסס להודות בעובדות שלכאורה משמשות לרעתו. על פי חוות הדעת של המומחה סלוצקי, ושלא נסתרה כלל וכלל אף לאחר חקירתו הנגדית, לעובדה הנ"ל אין משקל משמעותי בגרימת השריפה, שכן מפוח מהסוג שהותקן בדירה "מיועד לפעולה של שעות רבות ברציפות ואין כל חשיבות לעובדה ששכחו את המפוח בפעולה". דעה מקצועית זו לא נסתרה על ידי הנתבעת גם בחוות הדעת של המומחה היינה, אשר הובאה מטעמה.

לפיכך, דינן של טענות הנתבעת אף בהקשר זה, להידחות.

7. סיכום

מהמקובץ לעיל, אני מקבלת את התביעה במלואה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 60,657 ₪ (שהינם סכום התביעה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת כתב התביעה ועד היום), ובתוספת סך של 8,500 ₪ בגין הוצאות משפט.

הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ו כסלו תשע"ג, 10 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.