בפני תביעה לנזקיי גוף.

בכתב התביעה טוענת התובעת, בין היתר, כדלקמן:

1. כי היא תושבת גני תקווה, ילידת 1946, חולה במחלה ניוונית תורשתית מתקדמת הנקראת SMA, מרותקת לכיסא גלגלים מאז היותה בת 18.

2. כי ביום 5.7.08, בשעה 23.00 או בסמוך לכך, ברח' מצפה בגני תקווה, נסעה בכיסא הגלגלים החשמלי בשטח המדרכה אשר היה חשוך לחלוטין, ללא תאורת רחוב ו/או סימונים והבלטה של קצה המדרכה ושפתה. בעודה מתקדמת לא הצליחה התובעת להבחין כי הגיעה לשפת המדרכה, סברה לתומה כי מדובר בשטח ישר המאפשר את המשך נסיעתה, וכשהגיע לקצה המדרכה נפל אל הקרקע יחד עם כסא הגלגלים אליו היתה רתומה ונחבלה קשות (להלן – "התאונה").

3. כי התאונה ארעה באחריותה של הנתבעת, לפי עוולות הרשלנות, הדבר מעיד בעדו, הפרת חובות חקוקות (חוק התכנון והבניה, פקודת המועצות המקומיות ופקודת העיריות

וחוק הבטיחות במקומות ציבוריים).

4. כי אובחנה שסובלת משבר באף, חבלות בפנים, בראש, בבטן, בגפיים, שבר ספירלי בקרסול שמאל ובקרסול ימין.

התובעת לא צירפה חוו"ד רפואית לכתב התביעה.

הנתבעת הגישה כתב הגנה בו טענה, בין היתר, כדלקמן:

1. כי טענות התביעה מוכחשות.

2. כי היא דואגת כמיטב יכולתה לתקינות המדרכות באיזור שיפוטה.

3. כי נהגה כפי שמועצה סבירה וזהירה היתה נוהגת תוך הקפדה על בטיחות התושבים ושלומם.

4. כי התאונה ארעה כתוצאה מרשלנותה הבלעדית ו/או המכרעת ו/או חוסר זהירותה ו/או רשלנותה של התובעת.

ועוד...

לאחר מכן הוגשו הודעות לצדדים שלישיים ולצדדים רביעיים – אך הודעות אלה נמחקו.

התיק נדון בתחילה בפני כב' השופטת גלית ציגלר ולאחר מכן נקבע להוכחות בפני, הוכחות שנשמעו בישיבה מיום 28.10.14.

העדים שהעידו בפני ביום 28.10.14 הם התובעת, הגב' רחל נגר, הגב' שוש בן עטיה ומר בן ציון צמל.

לאחר תום שמיעת העדים, הוריתי לצדדים לסכם טענותיהם בכתב וכך עשו.

הכרעה

החבות - האחריות

עדותה של התובעת היתה אמינה עלי ואני מקבל אותה במלואה.

התובעת פירטה בתצהירה את השתלשלות האירועים ומה הביא לנפילתה מהמדרכה כשהיא עודה רתומה לכיסא הגלגלים.

התובעת נחקרה על גרסתה בפניי וגרסתה לא נסתרה ולא הופרכה.

התובעת מפרטת:

"מה שאני זוכרת, שנסעתי וכמה שהתקדמתי היה יותר חושך גמור, ופתאום בלי ידיעתי, לא הרגשתי ולא ראיתי, כלום לא ראיתי, פתאום עפתי ארצה והעגלה גם נפלה אבל אני עפתי, ואני לא הבנתי למה, איך זה קרה הדבר הזה, הייתי ממש במצב מבולבל וכואב מאוד מאוד. לא הבנתי".

(עמ' 19 לפרוטוקול בשורות 15-18).

ת/5 שהוא דו"ח מד"א אשר הגיע למקום ופינה את התובעת לבית החולים כותב גם הוא:

"חולה בניוון שרירים, מרותקת לכיסא גלגלים חשמלי קפצה ממדרכה עם הכיסא ונפלה לכביש על פניה".

הנתבעת מנגד לא העידה כל עדים, כך שגרסתה של התובעת אשר נתמכה בתיעוד הרפואי, שלא נסתרה ולא הופרכה, לגבי קרות התאונה, הוכחה כדבעי.

התובעת וגם הגב' נגר נשאלו האם התאונה ארעה עת התובעת ביקשה לסובב את הכיסא ואז נפלה, אך גם התובעת וגם הגב' נגר שללו טענה זו אשר לא היה לה כל בסיס.

השאלה כעת היא האם יש לייחס לנתבעת אחריות לקרות התאונה ומכאן, לפגיעותיה של התובעת.

אין חולק כי הנתבעת חבה חבות ואחריות מושגית כלפי התובעת וכלפי יתר הולכי הרגל במקום כי הולכי הרגל יהלכו בבטחה על המדרכה ולא ייפגעו בשל כשלים, ליקויים ומפגעים בה.

אני סבור כי על הנתבעת חלה גם החובה הקונקרטית כאשר מדובר על שעת לילה, כאשר חשוך וכאשר מדובר על שטח מדרכה ציבורי הפתוח לכל הולכי הרגל.

האם הנתבעת הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה?

התובעת העידה כי המקום היה חשוך.

"...וכמה שהתקדמתי היה יותר חושך גמור...". (לעיל)

גם בעלה של התובע אשר הגיע למקום התאונה בסמוך להתרחשותה הבחין בחשיכה.

"אני רוצה להזכיר שאני לא הגשתי את התביעה והתובעת זה רק היא. אני באתי לאותו מקום, היתה שם תאורה של האמבולנס והיה מואר, אבל אני נשארתי במקום אחרי שהאמבולנס נסע לבית החולים ובאותו זמן אחרי שהתפזרו האנשים אני עם רחל הייתי שם במקום, שהמקום חשוך מאוד, אמרתי פלא שזה קרה?, הלכתי הביתה כדי להחזיר את הכסא גלגלים וכו' ואז לקחתי מצלמה וחזרתי עם הקלנועית למקום לצלם את המקום, המקום היה כ"כ חשוך..".

(עמ' 23 לפרוטוקול בשורות 7-12).

בעלה שת התובעת צילם את המקום ואת היות מנורות התאורה אינן פועלות (ת/3 לתיק מוצגי התובעת).

מעיון בת/3 הנ"ל ניתן לראות בבירור קיומו של עמוד תאורה כאשר המנורה אינה פועלת.

הנתבעת אשר בכתב הגנתה טענה כי עשתה כל שנדרש ממועצה סבירה וכי לא חלה עליה כל אחריות, לא הביאה ראיות כלשהן ולא העידה עדים על מנת לבסס טענותיה.

הנתבעת טוענת עוד כי התובעת לא הוכיחה את טענותיה שכן העידה שלא הבינה מה קרה, כי התובעת לא נפלה בשל הפרשי גובה אלא עפה מהכסא... הא ותו לא.

טענה זו נדחית מכל וכל.

ת/5 לתיק המוצגים של התובעת הוא דו"ח מדא" שקובע מפורשות כי התובעת נפלה "לכביש על פניה".

הנפילה לכביש היא זו שמבססת ותומכת בטענת התובעת כי נפלה בשל הגיעה לקצה המדרכה.

בנסיבות אלה, אני קובע כי טענות התובעת הוכחו וכי בשל היעדר תאורה מספקת במקום בשעות הלילה והחושך, התובעת לא יכולה היתה להבחין כי היא מגיעה לשפת וקצה המדרכה ואז נפלה אל הקרקע.

אני קובע כי הנתבעת התרשלה כאשר לא דאגה לתאורה תקינה במקום, בשטח ציבורי המזמין כל אדם להלך בו כאוות נפשו.

לפיכך, על הנתבעת לפצות את התובעת על מלוא הנזקים שנגרמו לה.

נזקי התובעת

התובעת לא צירפה חוו"ד רפואית ועל כן אין בתביעה זו טענה לנכות.

ברי כי ממילא לאור מצבה הרפואי והתפקודי הקשה של התובעת לאור מחלתה, כי טענה לנכות לא היתה מעלה או מורידה יתר על המידה, אך מצבה של התובעת, עובר לתאונה משליך רבות כל רכיב הכאב והסבל שלה אשר גבוה עשרות מונים מאשר של אדם בריא לחלוטין הנפגע באותן הפגיעות.

הוצאות נסיעה לעבר

התובעת עותרת לפסיקת 5,500 ₪ וטוענת כי התובעת נזקקה ותיזקק אף בעתיד להוצאות אלה.

מאחר שעובר לתאונה ממילא התובעת היתה מוגבלת לחלוטין בניידות הרי שלא ראיתי כי יש מקום לפסוק פיצוי עתידי, מה גם שלא נטענה ענה לנכות בעקבות התאונה, אך לגבי העבר אני מקבל את הטענה כי הוצאותיה של התובעת עלו.

לפיכך אני פוסק לתובעת פיצוי בגין ראש נזק זה בסך כולל של 3,000 ₪.

עזרת צד ג'

התובעת עותרת לפיצוי בסך של 50,000 ₪ על דרך האומדנא.

הנתבעת מנגד, טוענת כי היה על התובעת להוכיח במפורש נזק זה.

אני סבור כי גם כאן יש מקום לפסוק לתובעת פיצוי גלובאלי בסך של 10,000 ₪.

כאב וסבל

התובעת בסיכומיה מפנה להשתלשלות העניינים, כמות הטיפולים הרבה, 15 ימי אשפוז, שברים בשתי הרגליים, ביד ימין, באף ובראש, גבס לתקופה ארוכה ועוד...... ועותרת לסכום של 150,000 ₪.

הנתבעת מנגד, טוענת לסכום של 8,000 ₪.

אין חולק כי התובעת נפגעה בצורה קשה מאד ובנסיבותיה האישיות ("תסמונת הגולגולת הדקה") כאביה וסבלה היו גבוהים מאד.

אין להשוות השלכות פגיעות כאלה אצל אדם בריא לחלוטין לבין ההשלכות אצל התובעת בנסיבותיה האישיות.

אני מקבל את טענות התובעת לפיצוי בסכום משמעותי וגבוה אך מנגד אני סבור כי הסכום המבוקש על ידה גבוה מידי ואינו מתאים.

שיעור פסיקת כאב וסבל מצוי בשיקול דעת ביהמ"ש, לפי הנסיבות.

לאור פגיעותיה של התובעת והטיפולים שעברה אני פוסק לה בגין ראש נזק זה סך של 80,000 ₪.

רשלנות תורמת

הנתבעת טוענת כי התובעת התרשלה בשיעור של 50%.

אני סבור כי אכן יש לייחס לתובעת רשלנות תורמת. התובעת אשר הבחינה כי היא נוסעת עם כיסא הגלגלים באישור חשוך לגמרי, המשיכה בנסיעתה לאותו כוון במקום להסתובב ולחזור להיכן שבאה. התובעת הסבירה כי ביקשה לנסוע בדרך מקוצרת.

המשך הנסיעה בתנאי ראות לקויים אלה, מקנים לנתבעת את הזכות לקזז סכום מסוים בגין רשלנות תורמת.

אני סבור כי שיעור הרשלנות התורמת הוא 25%.

סוף דבר

התביעה מתקבלת ואני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת לסילוק מלא וסופי של התביעה את הפיצוי הכולל של 93,000 ₪ ממנו יש לקזז 25% רשלנות תורמת כך שסך הפיצוי לתשלום הוא 69,750 ₪ בצירוף החזר אגרת התביעה וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 20% ומע"מ.

לסכום החזר אגרת התביעה יש לצרף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום שהאגרה שולמה ועד לתשלום המלא בפועל וליתר הסכומים יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום.

התשלום יבוצע בתוך 30 ימים.

ניתן היום, א' שבט תשע"ה, 21 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.