17 ספטמבר 2014

רקע כללי

1. תביעתה של התובעת לתשלום קצבת ילדים בגין בתה שנולדה ביום 28.03.09 נדחתה בהודעת הנתבע מיום 28.10.09, בשל העובדה שאין לראות בתובעת תושבת ישראל החל מ-1.09.00.

2. בעקבות התדיינות משפטית שניהלה אמה של התובעת בערכאות השונות, הוחלט, להעניק לאמה של התובעת ולילדיה (ביניהם התובעת), לפנים משורת הדין, רישיון לישיבת ארעי בארץ מסוג א/5, החל מתאריך 30.3.08, כאשר הרישיון יוארך מידי שנה בכפוף להוכחת מרכז חיים בישראל ולהיעדר מניעה פלילית או ביטחונית. כן הוחלט, כי הנתבע לא יגבה מהאם בחזרה את קצבת הילדים ששולמה לה מאוגוסט 2000 ועד מרץ 2008. לפיכך, המחלוקת בתיק שבפנינו צומצמה לשאלה, האם יש להכיר בתושבות התובעת החל משנת 2008.

נציין, כי עתירתה של האם וילדיה לקבלת אזרחות ישראלית נדחתה ביום 16.4.09.

3. התובעת, ילידת 18.8.86, נישאה ביום 9.7.06 לתושב יהודה ושומרון.

בתאריך 28.03.09 ילדה התובעת את בתה הראשונה במרכז הרפואי הלל יפה. בתאריך 28.10.09, הגישה לנתבע תביעה לתשלום קצבת ילדים אשר נדחתה.

בתאריך 11/11/10 ילדה התובעת בן במרכז הרפואי הלל יפה בחדרה.

לתובעת אשרה מסוג א/5 (אשרה לישיבה ארעית) בתוקף עד ליום 30.3.15.

עיקר טענות הצדדים

4. לטענת הנתבע, בעקבות קבלת אשרה א/5 לישיבה ארעית, שלח לתובעת ביום 14.4.08 מכתב בירור מעמדה והתובעת התבקשה למלא שאלון תושבות ולהמציאו לנתבע בצירוף ראיות על מרכז חיים.

לתובעת נשלחו מספר תזכורות ורק ביום 25.6.12 המציאה באמצעות בא כוחה את שאלון התושבות בצירוף תצהיר שלה ושל אמה, אישור בעלות על חשבון בנק ואישור מועצה על שם אם התובעת.

5. לטענת הנתבע, התובעת לא הצליחה להוכיח כי מרכז חייה וחיי ילדיה הינו בארץ: התובעת לא המציאה אשרת שהייה בתוקף עבור בעלה שהינו תושב יהודה ושומרון; אישור העירייה שהגישה אינו מפרט את שמה של התובעת באופן ספציפי ומתייחס לאמה; האישור שהמציאה התובעת על בעלות בחשבון בבנק הדואר אינו מפרט תוכניות חיסכון או פיקדונות, ולפיכך, הוחלט שאין לראות בה כתושבת החל משנת 2008.

6. לטענת התובעת, היא וכל משפחתה עברו להתגורר בישראל, בבאקה אלג'רבייה, בתחילת שנת 2000 ומאז הם מנהלים מרכז חיים בישראל. לטענתה, היא רשומה במרשם האוכלוסין של מדינת ישראל מאז 8/2000 דבר היוצר חזקה לעניין מגוריה בישראל.

7. לטענת התובעת, היא בעלת רישיון לישיבת ארעית בתוקף עד 30.3.15, אותה קיבלה ממשרד הפנים לאחר שהוכיחה כי מרכז החיים שלה הינו בישראל ועל כן היא אינה נדרשת להוכיח זאת בשנית.

8. עוד לטענתה, הנתבע הכיר בתובעת ובמשפחתה כמבוטחים בהתאם לחוק הביטוח הלאומי החל מחודש יולי 2000 ושילם בהתאם להכרה זו קצבאות ילדים לאימה והיא ובני משפחתה אף קיבלו ביטוח רפואי בהתאם לחוק, דבר המעיד על תושבותם.

המסגרת המשפטית

9. המונח "תושב" אינו מוגדר בחוק הביטוח הלאומי (למעט סעיף 2א' הקובע מי אינו תושב).

לפי הפסיקה, היותו של אדם "תושב" היא שאלה עובדתית שהתשובה עליה נגזרת מחומר הראיות בכללותו. באופן כללי נקבע כי "תושב" הנו אדם המצוי בישראל שלא כתייר ושלא באופן ארעי (דב"ע מה/73-4 עייאדה סקוקה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע י"ז 79) , ועם זאת -

"לא יהא זה נכון לקבוע נוסחה כוללת ומרשם כולל אשר יהיה בהם כדי לענות על כל המצבים שבהם מתעוררת השאלה אם פלוני הוא תושב ישראל, אם רכש מעמד כזה או אם הפסיד מעמד כזה. תשובה תבוא ממכלול הנסיבות... נדגיש רק זאת, שבחשבון סופי תקבע הזיקה למעשה, זיקה שלא יהיה בה מהזמניות או מהארעיות, וזיקה שיש בה להוכיח ראיית מקום שבתחום ישראל כמקום שבו הוא חי, שזה ביתו" (עניין סקוקה, לעיל, ראו גם עב"ל 3/99 איליה פלדמן - המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי כרך לג(98) 24).

10. עוד ניתן להפנות לפסק דינו של בית המשפט העליון אשר דן בפרשנות המונח "תושב ישראל" בהקשר של דיני המס (ע"א 477/02 גונן נ. פקיד שומה חיפה, מיום 29.12.05).

בית המשפט העליון קבע כי לצורך מתן תשובה על השאלות דלעיל יש לבחון מכלול של אינדיקציות דוגמת זמן השהייה בישראל בשנה הרלוונטית ובשנים הסמוכות לה, דבר קיומם של נכסים בישראל, מקום מגורים פיזי, המקום בו מתגוררת משפחתו של האדם, אופי המגורים (האם בית קבוע), קשריו הכלכליים והמשפחתיים, מקום עיסוקו הרגיל או הקבוע, מקום האינטרסים הכלכליים הפעילים והמהותיים שלו, מקום פעילותו בארגונים/מוסדות, מצגים של האדם עצמו אשר יש בהם כדי ללמד על כוונותיו, מטרת השהייה בחו"ל והאם הנה לצרכי לימודים ו/או ריפוי ו/או עבודה מטעם מעסיק ישראלי, וכיו"ב (מבחנים דומים הוחלו בפסיקת בית הדין לעבודה בסוגיית התושבות).

11. שאלת התושבות היא שאלה של עובדה.

הנטל להוכיח את עובדת התושבות מוטל על הטוען לכך והדברים ברורים (דב"ע נב/0-100 המוסד לביטוח לאומי - אמנה אערער, פד"ע כה', 107, 111). עם זאת, נפסק כי תעודת זהות של אדם היא לא רק אמצעי זיהוי אלא גם ראיה לגבי מקום מגוריו, ראיה הניתנת לסתירה (דיון נה/0-132 המוסד לביטוח לאומי - חלואני מלכה עלי, פד"ע כ"ט 197, 199).

עוד נפסק, כי במקרה שתובע שהוא בעל תעודת זהות ישראלית, הנטל להוכיח שאין הוא תושב ישראל רובץ על כתפי המוסד (דב"ע נו/0-229 נאסר נוואל - המוסד לביטוח לאומי; לא פורסם).

משמעותה של הקביעה ולפיה נטל ההוכחה רובץ על כתפי המוסד אינה אלא שעל המוסד לשכנע את בית הדין כי בשים לב למכלול התשתית הראייתית שהונחה בפניו, גרסתו מסתברת יותר מגרסת התובע.

12. באשר למעמד שניתן לאדם על ידי משרד הפנים נקבע:

"אישור משרד הפנים לגבי מעמדו של אדם בישראל הינו בר - תוקף ומחייב את רשויות השלטון בישראל. עם זאת, אישור של משרד הפנים אינו סוף פסוק וניתן לטעון לגביו כי הוא שגוי או כי העובדות המונחות ביסודו שונות. טענות בדבר תוקפו של אישור משרד הפנים ניתן להעלות במסגרת של תקיפה ישירה, המכוונת אל משרד הפנים. זו דרך המלך, והסמכות לכך אינה נתונה בידי בית הדין לעבודה.

עם זאת ניתן להעלות בבית הדין לעבודה טענות של עובדה המבססות זכות מכוח חוק הביטוח הלאומי, אף אם אלה אינן עולות בקנה אחד עם אישור משרד הפנים. בית הדין לעבודה מוסמך לבחון את זכאותו של אדם לפי חוק הביטוח הלאומי על יסוד קשת רחבה של טענות ואין הוא מוגבל בסמכותו זו רק בשל כך שקיים אישור כזה או אחר של גוף שלטוני. כך, אם התשתית העובדתית הנפרשת בפני בית הדין מצביעה על זכות העומדת למבוטח, אין למנוע זכות זו רק בשל כך שקיים מסמך שלטוני ממנו עולה, לכאורה, שהזכות לא קיימת. בענייננו, אין מקום להימנע מבחינת מעמדה של המערערת כ"תושב" לפני 1.9.01 רק בשל כך שהיא הוכרה כ"תושבת ארעית" ממועד זה ואילך בלבד. "

עבל 6574-05-10 - ג'יהאד אבו חרוב נ' המוסד לביטוח לאומי , תק-אר 2013(3), 1386 (18/08/2013)

דיון והכרעה

13. השאלה הדורשת הכרעה בנסיבות תיק זה הינה, האם לאור המסכת העובדתית שנפרשה בפנינו, בחינת מירב הזיקות ומרכז חייה של התובעת מובילים למסקנה בדבר היותה "תושבת ישראל" אם לאו.

14. נאמר כבר עתה, כי בניגוד לטענת התובעת, אנו סבורים, כי העובדה שבידה אשרה מסוג א/5 אינה מעבירה את נטל ההוכחה לנתבע להוכיח כי היא אינה תושבת.

הנסיבות בהן קיבלה התובעת את אשרת השהייה שלה פורטו בפסק דינה של כ' הש' אריסון-חילו (ב"ל 3750-07) באופן הבא (התובעת הינה העותרת 2):

"ביום 24/1/2008 הודיע עו"ד גלעד שירמן, בשם שר הפנים, לבית המשפט הגבוה לצדק, במסגרת הדיון שנערך שם את הדברים הבאים:

"לאור החלטתו של בית המשפט הנכבד מיום 5.12.07 החליט המשיב מטעמים הומניטאריים, בנסיבות העניין המיוחדות ביותר (בין השאר מכיוון שמדובר בסיטואציה מיוחדת של החלטת נוהל דוניא עאבד בעבר, במסגרתה קיבלו העותרים 2-7 בעבר רישיון מסוג א/5) ולפנים משורת הדין, להעניק לעותרים 2-7 רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5. הרישיון יוענק במהלך 30 הימים הקרובים, הרישיון יוארך מדי שנה, בכפוף להוכחת מרכז חיים בישראל ולהיעדר מניעה פלילית או ביטחונית."

15. יצוין, כי כאשר הגישו התובעת ואחיה עתירה לבג"ץ להעניק להם אזרחות ישראלית נדחתה עתירתם, וכך נפסק ע"י כב' השופט א' א' לוי:

"עותרת 1 היא אזרחית ישראלית, שנישאה לתושב האזור, ועם נישואיה ויתרה על אזרחותה. יתר העותרים הם ילדיהם של בני הזוג, וכולם נולדו באזור. בינתיים הושבה לעותרת 1 אזרחותה הישראלית, ובעתירה שבפנינו נתבקשנו להורות למשיב להעניק לעותרים 2-7 מעמד דומה.

המשיב טוען כי העותרים היו זכאים לאזרחות ככל שהיה מוכח כי בתקופה הרלוונטית לנוהל "דוניה עאבד" (אוגוסט 2000 עד פברואר 2001), שבו הילדים עם אמם לישראל ומאז הם שוהים כאן. דא עקא, במהלך בחינת בקשתם התברר כי הילדים שבו לישראל רק לאחר אותו מועד, וממילא לא הוכח בעניינם מרכז חיים בישראל בתקופה הרלוונטית. יתרה מכך, רק בשנת 2002 פנתה עותרת 2 בבקשה למתן מעמד לילדיה, אולם גם אז לא הוכיחה מרכז חיים בישראל. על אף האמור, הודיע שר הפנים בבש"פ 10944/03, כי יהיה מוכן לבחון את עניינה של עותרת 2, ולהחילו על יתר העותרים, ובלבד שימציאו אישורים על מרכז חיים. גם הפעם לא המציאו העותרים את המסמכים אותם נדרשו להציג, ובעקבות כך הוחלט ליתן להם אישורי מת"ק לחצי שנה בלבד.

במקביל הגישו העותרת ובעלה בקשה לאיחוד משפחות, ובדצמבר 2006 הוחלט להעניק לבעל אישור מת"ק לשנה. בעקבות החלטה של בית משפט זה מחודש דצמבר 2007, נבחן עניינם של העותרים פעם נוספת, והוחלט, מטעמים הומניטאריים, להעניק להם מעמד של תושב ארעי מסוג א/5, שיוארך מדי שנה, וככל שלא תהיה מניעה תיבדק האפשרות לשדרג את מעמדם בעתיד.

נוכח האמור, ומאחר ואנו סבורים כי אין בידי העותרים עילה לקבלתו של סעד אחר, אנו קובעים כי עתירה זו מיצתה את עצמה, ועל כן אנו מחליטים לדחותה."

16. מכאן, שלתובעת ואחיה ניתנו אשרות שהייה מטעמים הומניטריים בלבד, לפנים משורת הדין, ולא עקב הוכחת מרכז חיים בארץ כפי שטוענת התובעת. אף לא הוכח בפנינו כי הארכת האשרה על ידי משרד הפנים כל שנה נעשית על פי חקירה כלשהי בדבר מרכז חיים.

17. זאת ועוד, במסגרת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2003), התשס"ג - 2002 (להלן - חוק ההסדרים) תוקן חוק הביטוח הלאומי, ובין היתר נוסף לו סעיף 2א לחוק, שזו לשונו:

"סעיף 2א לחוק הביטוח הלאומי קובע כי לעניין חוק הביטוח הלאומי לא יראו כתושב כל אחד מאלה:

(ב) לענין חוק זה לא יראו כתושב ישראל, בין השאר, כל אחד מאלה:

(1) שוהה שלא כדין, כמשמעותו בסעיף 13 בחוק הכניסה לישראל;

2) מי שבידו היתר כאמור בצו הכניסה לישראל (פטור תושבי יהודה ושומרון, רצועת עזה וצפון סיני, מרכז סיני, מרחב שלמה ורמת הגולן), התשכ"ח-1968;

(3) מי שבידו אשרה ורישיון לישיבת ביקור מסוג ב/1, ב/2, ב/3 או ב/4, לפי תקנה 5 בתקנות הכניסה;

4) בשנה שתחילתה ביום מתן אשרה ורישיון לישיבת ארעי מסוג א/1, לפי תקנה 6(א) בתקנות הכניסה - מי שבידו אשרה ורישיון כאמור שהתגורר בישראל בשנה האמורה פחות מ-183 ימים;

(5) מי שבידו אשרה ורישיון לישיבת ארעי מסוג א/3 לפי תקנה 6(ג) בתקנות הכניסה, וכן קרובו של בעל אשרה ורישיון כאמור שבידו אשרה ורישיון לישיבת ארעי מסוג א/4 לפי תקנה 6(ד) בתקנות הכניסה.

ג) מי שאינו אזרח ישראלי ובידו אשרה ורישיון לישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל שאינם מנויים בסעיף קטן (ב)(3) עד (5), שהתגורר בישראל, בשנה שתחילתה ביום מתן האשרה והרישיון האמורים, פחות מ-183 ימים, לא יראו אותו בשנה האמורה כתושב ישראל לענין חוק זה."

(ההדגשה אינה במקור-מ.פ.)

18. הנה כי כן, קיומה של האשרה מסוג א/5 לענייננו, אינה מקנה כשלעצמה, מעמד תושבות ללא הוכחת מגורים בפועל בישראל 183 יום לפחות. ( ר' ב"ל (ת"א) 13552-11-11 - טטיאנה רוזינקין נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2014(3), 4304(09/07/2014)).

19. לפיכך, אין די בקבלת אשרה מסוג א/5, ובכל מקרה יש לבדוק האם שהתה התובעת בשטח מדינת ישראל מעל 183 יום בשנה, בה ניתנה האשרה.

20. מהמסמכים שצורפו על ידי התובעת לא ניתן לקבוע מהו מקום מגוריה של התובעת החל משנת 2008, ועל כן הנטל המוטל עליה להוכיח כי היא אכן מתגוררת בישראל לפחות 183 ימים בשנה לא הורם.

21. התובעת טענה לפני בית הדין, כי היא מתגוררת החל משנת 2000 בבאקה אלגרביה, אצל אמה, ועל כן אין בידה הסכם שכירות על שמה או חשבונות על שמה. אולם, יש לזכור כי אין מדובר ברווקה המתגוררת בבית הוריה אלא באשה הנשואה לתושב השטחים עוד משנת 2006 ולהם שני ילדים.

22. מהחומר שבפנינו עולה, כי בעלה של התובעת היה בעל מעמד של תושב ארעי בארץ רק עד לשנת 2002, ומאז הוא רשום כמי שאינו תושב, ובתקופה מסוימת אף הייתה לו מניעה ביטחונית מלקבל אשרה וכיום הוא אסיר (ראה עדות מר קדוש בע' 12 ש' 21-23 לפ').

על אף שבעלה אינו מתגורר בארץ, התובעת נמנעה מלפרט בתצהירה כיצד נהגה לפגוש את בעלה, היכן הוא מתגורר, כיצד העביר לה כסף (בשים לב לעדותה כי הוא מפרנס אותה ואת הילדים), כיצד פגש את הילדים, לא פירטה דבר בעניין ביקוריה בשטחים או בדבר ביקוריו בארץ ועוד פרטים אשר יכלו להתיישב בדרך כלשהי עם טענתה כי היא מתגוררת בישראל על אף שבעלה, אבי ילדיה, תושב השטחים.

23. לא זו בלבד אלא שהתובעת הסתירה את דבר נישואיה ובדו"ח שהגישה לנתבע בשנת 10.5.07, לאחר נישואיה, ציינה כי היא רווקה.

גם ברישומי משרד הפנים המתעדכנים מידי שנה בשל אופייה של האשרה, רשומה התובעת כרווקה, למעשה עד היום (ראה צילום של תעודת זהות לתושב ארעי תוקף שהייה עד ליום 30.3.09 וכן תעודה נוספת בה תוקף שהייה עד 30.3.13 ).

מכאן, שעל אף שהתובעת נישאה בשנת 2006 היא אינה מעדכנת את משרד הפנים בדבר נישואיה, ומבחינת רישומי משרד הפנים התובעת היא רווקה (שגרה בבית הוריה), דבר אשר יתכן ויש בו להסביר חידוש אשרת שהייה ארעית ממשרד הפנים באופן אוטומטי .

בסיכום האשפוז בביה"ח הלל יפה בעת לידת הבת מצויין כי התובעת רווקה ובתביעה למענק אשפוז לא מציינת התובעת פרטים של בן זוגה, מצבה המשפחתי וכתובת בן הזוג.

העובדה שהתובעת מסתירה באופן מכוון את דבר נישואיה מעלה חשדות של ממש לעניין אמינות גרסתה בדבר מגורים בישראל.

24. יתרה מכך, התובעת אשר הייתה מודעת לטענת הנתבע, לא מצאה לנכון להביא לעדות ולו עד אובייקטיבי אחד כדוגמת שכן או את בעל הדירה בה לטענתה היא מתגוררת, לתמיכה בגרסתה וכל אלה מובילים למסקנה, כי לא הורם הנטל להוכיח כי מקום מגוריה של התובעת הוא בישראל.

25. לא נעלם מעינינו, כי התובעת צירפה אישור על חשבון בנק בבנק הדואר, תעודת לידה של בתה אשר נולדה בבית החולים הלל יפה וכרטיס חבר בקופ"ח כללית, אך, לא מצאנו כי המסמכים מחזקים את עמדתה של התובעת בדבר הוכחות מרכז חיים בישראל.

אמנם, בתה של התובעת נולדה בבית החולים בישראל, אולם התובעת לא הציגה כל הוכחה על ביקורים סדירים בקופ"ח או בטיפת חלב. מהעובדה שהתובעת ילדה בישראל ניתן, לכל היותר, ללמוד כי כאשר התובעת נזקקת לטיפול היא מגיעה לישראל אך לא ניתן ללמוד מן המסמכים על מרכז חיים בישראל.

26. גם האישור על חשבון בבנק הדואר אינו מעיד על מרכז חיים בישראל שכן לא הוכח כי מדובר בחשבון פעיל.

27. זאת ועוד, לא הוכח כי ילדיה של התובעת משובצים במערכת החינוך.

כאשר נשאלה התובעת בחקירתה האם יש לה הוכחה כי רשמה את בתה בת ה-5 לשנת הלימודים הקרובה, אליה היא מחוייבת להירשם לה על פי חוק חינוך חובה, השיבה: "רשמתי אותה", אך, מהאישורים שהציגה התובעת ושצורפו לסיכומיה עולה, כי רק ביום שלאחר הדיון רשמה את הילדים לגנים (ראה אישורים שצרפה לסיכומיה בהם מצויין כי תאריך הרישום הוא 20.5.14) .

28. מכאן, שהתובעת למעשה לא הציגה כל ראיה אמיתית לכך שמרכז חייה בארץ.

יפים לעניין זה דבריה של כב' השופטת אורלי סלע:

"לא מתקבל על הדעת כי אדם המתגורר בישראל של שנות האלפיים לא יוכל להוכיח את תושבותו בראיות מוצקות - אם במסמכים ואם בעדים מטעמו שיוכיחו את גרסתו. אי המצאת המסמכים עומדת לה לרועץ. "

בל (באר-שבע) 10654-12-11 - חנאן אבו גודה נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2012(4),

29. אף אם היינו יוצאים מתוך הנחה שנטל ההוכחה לסתירת חזקת המגורים בישראל מוטל היה על הנתבע - די היה בנסיבות כפי שנתגלו בפנינו כאמור לעיל, הסתרת הנישואים והעדר הוכחה חיצונית ושל ממש בדבר מגוריה בנפרד מבעלה כדי להגיע למסקנה שהנתבע עמד בנטל לסתור את חזקת המגורים בבאקה אלגרבייה או בכל מקום אחר בשטח ישראל, מקל וחומר כאשר נטל זה מוטל על התובעת.

30. לנוכח כל האמור, התביעה נדחית.

אין צו להוצאות.

31. באפשרות הצדדים לערער על פסק הדי לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, כ"ב אלול תשע"ד, (17 ספטמבר 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.