התובע, יליד 15.9.1955, נפגע ביום 1.7.08 בתאונת דרכים במסגרת עבודתו אצל הנתבעת 1. התובע נפגע ממשטח שהיה מונח על גבי מלגזה הנהוגה על ידי הנתבע 2.

אין מחלוקת כי האירוע מהווה תאונת דרכים. המחלוקת נוגעת לשאלת גובה הנזק ושיעור הפיצוי.

הנכות הרפואית

התאונה הוכרה כתאונת עבודה. לאחר תקופת אי כושר, נקבעו לתובע נכויות זמניות וקבועות על ידי הוועדות הרפואיות של המל"ל.

במהלך שנת 2009 נקבעה לתובע נכות בשיעור 15% בגין הגבלה בכתף ימין ובתוספת לפי תקנה 15 הועמדה הנכות לצרכי תביעת התובע למל"ל על 19%.

וועדה רפואית שנערכה ביום 5.7.10 נוכח עתירת התובע לקבוע החמרה במצבו, קבעה כי לתובע נכות בשיעור 10% בגין פגיעה בברך ימין נוכח ממצאי הדמיה אך בהעדר מגבלות תפקודיות, וכן נכות בשיעור 10% בגין כתף ימין.

בהמשך, נוכח החמרה במצב, נקבעו נכויות עדכניות על ידי הוועדה הרפואית.

ביום 21.2.11 נבדק התובע על ידי הוועדה הרפואית לעררים של המל"ל אשר קבעה כי לתובע נכות צמיתה של 30% לפי תקנה 42(1)(ד)III לתקנות הביטוח הלאומי בשל פגיעה בכתף ימין. כן נקבע, כי מבחינת ברך ימין וגב תחתון לא נותרו מגבלות המקנות אחוזי נכות.

בהתאם להחלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 21.3.11 נקבע, כי יש להפעיל תקנה 15 במלואה, ועל כן נכותו של התובע לצרכי תביעתו למל"ל הועמדה על 45%. כן ציינה הוועדה כי לעמדתה, התובע אנו יכול לחזור לעבודתו כטבח.

יצוין, כי לא ברורה טענת ב"כ התובע בסיכומיו לפיה נקבעה לתובע נכות בשיעור 40% עבור הברך והכתף ובתוספת תקנה 15 נכות התובע היא 60%. כמפורט לעיל, הוועדה קבעה כי בגין הפגיעה בברך ובגב תחתון, לא נותרה נכות. נכותו הרפואית של התובע נקבעה בשיעור של 30%. בתוספת תקנה 15 עמדה הנכות לצרכי תגמולי המל"ל, על 45%.

קביעת הועדה הרפואית לעררים מטעם המל"ל ביחס לנכות הרפואית בשיעור של 30% הינה קביעה על פי דין לפי סעיף 6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. התוספת לנכות בגין תקנה 15 אינה חלק מהנכות הרפואית.

הנכות התפקודית והפגיעה בכושר ההשתכרות

לנוכח הקביעה בדבר שיעור נכותו הרפואית של התובע בעקבות התאונה, יש לבחון את שאלת קיומה של נכות תפקודית, ובפרט לצורך קביעת שיעור הפיצוי בגין הפגיעה בכושר ההשתכרות.

קביעת הנכות התפקודית נתונה בידי בית המשפט.

במקרה דנן, התובע סובל ממגבלה רפואית משמעותית בכתף ימין.

נסיבותיו האישיות של הנפגע, יש להן חשיבות רבה באשר לשאלת הנכות התפקודית שנותרה לו בגין התאונה, להבדיל משאלת הנכות הרפואית. בקשר לכך, על בית המשפט לתת את הדעת למקצועו של הנפגע, וכן ליכולתו להסתגל למצבו עקב התאונה. על בית המשפט לבחון את ההשפעה של הנכות הרפואית, אם קיימת, על תפקודו במישורי החיים השונים לרבות תפקודו המקצועי. לפיכך, נקודת המוצא היא כי דרגת הנכות הרפואית לא משקפת תמיד את הנכות התפקודית הממשית.

המחלוקת המרכזית בין הצדדים נוגעת לשיעור הפגיעה התפקודית הנובעת מנכותו הרפואית של התובע, ובכלל זאת, לעניין הפגיעה ביכולתו להשתכר.

לטענת ב"כ התובע, הפגיעה התפקודית שנגרמה לתובע חמורה משיעור הנכות הרפואית שנקבעה, ובעטיה התובע נאלץ להפסיק עבודתו כטבח ואינו יכול לעבוד בעבודות פיזיות כלשהן.

מנגד טוען ב"כ הנתבעים, תוך הפניה לתיעוד של התובע המבצע עבודות שונות תוך שימוש בידו הימנית לרבות הרמת חפצים, כי הנכות הרפואית שנגרמה לתובע אינה מגבילה אותו בתפקודו.

בחינת מכלול הראיות שהובאו על ידי הצדדים לעניין תפקודו של התובע לפני ואחרי התאונה מביאה למסקנה לפיה נגרמה לתובע פגיעה תפקודית הנובעת ממגבלתו הרפואית בכתף ימין. המגבלה הרפואית ממנה סובל התובע קשורה לידו הימנית. מגבלה זו פוגעת ביכולת התפקוד המלאה של יד ימין. עם זאת, הנתבעים אכן הביאו ראיות המלמדות על כך שהתובע עדיין משתמש בידו הימנית, לרבות להרמת חפצים, במסגרת עבודתו לאחר התאונה. התובע עבד ועובד בעבודה פיזית גם לאחר התאונה, ואף אם ניתן להבין את גרסתו לפיה נאלץ לעבוד בעבודה מסוג זה לשם פרנסתו וקיומו הכלכלי, הרי שהוכח כי אין ממש בטענתו לפיה אינו מסוגל לעבוד נוכח פגיעתו בתאונה.

השיעור המדויק של הפגיעה התפקודית שנגרמה לתובע בגין התאונה השתנה בתקופות השונות (וכמפורט לעיל, אף בנכותו הרפואית חלו שינויים עד אשר נקבעה נכותו הרפואית הצמיתה) והשפעתה אף משתנה בכל הנוגע למגוון מישורי החיים, בעבודה או בביצוע מטלות בבית, בהתאם לטיב הפעולה. השלכות הפגיעה התפקודית האמורה באות בחשבון בעת חישוב הפסדי השכר, על רקע הנתונים הנוגעים לעבודתו ולשכרו קודם לתאונה בהשוואה לנתונים אלו בתקופה שלאחר התאונה.

לעניין השפעת הנכות הרפואית על יכולתו של התובע לתפקד, הרי שיש לבחון השפעה זו בכל אחד מתחומי החיים השונים. כך לדוגמא, אפשר ובתחומים מסוימים, כגון במסגרת העבודה, השפעת הנכות על יכולת התפקוד של התובע תהיה שונה מהשפעתה על תפקודו בתחומים אחרים, כגון בביצוע עבודות פיזיות שונות בחיי היומיום. גם במסגרת העבודה, השפעתה של הנכות הרפואית על התפקוד, וכיוצא מכך על יכולת ההשתכרות, יכולה להשתנות, במידה והתובע שינה או ישנה את מקומות העבודה ואת תחומי העיסוק. השפעה אחרת יכולה להיות לנכות הרפואית על תפקודו של התובע בתחום האישי והמשפחתי, שגם לה משמעות לעניין נזקי התובע, כגון בקבלת סיוע ועזרה מהזולת.

הפסדי השכר לעבר

טרם קרות התאונה עבד התובע במספר מקומות עבודה, מבלי ששמר על רצף תעסוקתי משמעותי במקום עבודה מסוים.

בהתאם לאישורי מחלה שניתנו לתובע, התובע נעדר מעבודתו בתחילה בתקופה בת 3 חודשים. בגין הפסדי השכר בתקופה זו של היעדרותו מעבודה שולמו לתובע דמי פגיעה על ידי המל"ל.

אישור על תשלום גמלת דמי פגיעה מלמד, כי אלו שולמו לפי חישוב שנערך על יסוד הנתון לפיו שכרו של התובע קודם למועד התאונה עמד על סך של 11,880 ₪ לשלושה חודשים.

ב"כ התובע מפנה בסיכומיו לתלושי השכר מהם עולה, כי בחודש 4/08 עבד התובע בשני מקומות עבודה והכנסתו עמדה על סך של 4,046 ₪. גם בחודש 5/08 עבד התובע בשני מקומות עבודה (שונים). ב"כ התובע מצביע על כי שכרו עמד בחודש זה על סך של 3,110 ₪. בחודש 6/10, עבד התובע בשני מקומות עבודה ובסיכומיו מצביע ב"כ התובע על כך שהשתכר סך של 4,643 ₪.

עוד טוען ב"כ התובע, כי לתובע היתה הכנסה נוספת קודם לתאונה, בנוסף לסכומים המפורטים בתלושי השכר, גם בגין טיפים, בסך של כ- 2,000 ₪ לחודש. טענה זו לא נתמכה בראיות מספיקות ועל כן אין לקבלה.

ב"כ התובע טען בסיכומיו, כי התובע התחיל לעבוד בחברת איתורים ביום 18.6.08 ולפי פירוט השכר שנרשם בטופס התביעה לדמי פגיעה נרשם על ידי המעביד כי בחודש 6/08 שולם עבור 9 ימי עבודה סך של 2,568 ₪. בחודש 7/08 עבד התובע יום אחד ועל פי הנטען, בגין יום עבודה זה השתכר 316 ₪. מכך מבקש ב"כ התובע להסיק, כי בעבודתו האמורה, בה החל בסמוך למועד התאונה, השתכר התובע שכר חודשי בסך של 6,320 ₪.

עיון במסמכים שהוגשו, לרבות אישור המעביד לעניין דמי פגיעה, מלמד כי לא ניתן לחלץ את גובה השכר החודשי אותו היה משתכר התובע במקום עבודה זה, אילו היה ממשיך בעבודתו ואלמלא התאונה.

יצוין, כי לאחר התאונה התובע שהה בחופשת מחלה בת 3 חודשים ולאחר מכן לא שב לעבודתו באותו מקום.

לא ניתן לחשב את השכר החודשי על בסיס מקטעי חודש ובוודאי שלא ניתן לבסס את חישוב השכר החודשי על שכר שהתקבל בגין יום עבודה אחד.

בהקשר זה יצוין, כי היה בידי התובע להגיש מסמכים ברורים יותר או לזמן נציג המעסיק לצורך הבהרת שיעור השכר החודשי שהיה מקבל באותו מקום עבודה.

על רקע הנתונים הנוגעים לתקופה הסמוכה למועד התאונה, ניתן לקבוע את הנתון בדבר גובה השכר במועד התאונה, אשר משמש כבסיס לחישוב הפסדי השכר לאחר התאונה. כעולה מהמפורט לעיל, שכרו החודשי הממוצע של התובע, בחודשים שקדמו לתאונה, עמד על סך 4,000 ₪ (נכון למועד התאונה).

לאחר סיום תקופת אי כושר, לא שב התובע למקומות העבודה בהם הועסק קודם לתאונה כטבח. התובע שהה בתקופות מסוימות בלא תעסוקה ובתקופות אחרות עבד בחברות אבטחה שונות. כיום עובד התובע באמצעות חברת כח אדם בעבודות כלליות ובניקיון.

על רקע טיב הפגיעה הרפואית ממנה סבל התובע בסמוך לאחר התאונה, אשר היתה רחבה וכללה פגיעה באברים שונים (כגון באזור הצוואר, הגב, רגל ימין, כתף ימין) והנכויות הזמניות שנקבעו לתובע, יש לאשר היעדרות מעבודה והפסד שכר מלא לתקופה של 9 חודשים.

בגין תקופה זו, לחודשים 7/08 עד 3/09 עמד הפסד השכר על סך 36,000 ₪.

בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה, יום 15.11.08, עומד סכום זה על סך 44,108 ₪.

לאחר 3/09 חזר התובע לעבוד. בתחילה בחברות אבטחה שונות, תוך שינוי מקומות העבודה. במרבית התקופות בהן הועסק בחברות אבטחה כאמור היה שכרו נמוך מהשכר קודם לתאונה, אך בחלק מהתקופות שכרו היה דומה.

כיום עובד התובע בחברת ניצנים אבטחה וניהול. כפי שמציין ב"כ הנתבעים בסיכומיו, תלושי השכר שהוצגו על ידי התובע לגבי עבודתו בחברה זו מצביעים על שכר ממוצע באותה תקופה הגבוה במעט מהסך של 4,000 ₪. עם זאת יש לזכור, כי שכר זה הינו נמוך מהשכר אותו השתכר התובע קודם לתאונה, שכן לאחר שערוך בסיס השכר במועד התאונה בהצמדה למדד עומד נתון זה על סך של כ- 4,500 ₪.

באשר למספר תקופות שחלפו ממועד התאונה בהן התובע לא עבד, אין לקבל עמדת התובע לפיה העדר התעסוקה נבע כולו ממצבו הרפואי הנובע מפגיעתו בתאונה. עם זאת, ניתן לקבוע כי לנכותו הרפואית המשמעותית היתה תרומה (לא בלעדית) להעצמת העדר היציבות התעסוקתית (שהיתה קיימת במובן מסוים גם קודם) ולכך שמצא עצמו מחוסר עבודה לתקופות מסוימות.

עוד יש לתת את הדעת לכך, שתקופות מסוימות קיבל התובע הבטחת הכנסה ובתקופות אחרות דמי אבטלה. כך למשל, כעולה מאישור לגבי זכאות לקבלת גמלת הבטחת הכנסה, התובע קיבל הבטחת הכנסה מחודש 12/10 ועד לחודש 6/11. כמו כן, כעולה מאישור בדבר תשלומי דמי אבטלה שהוגש לתיק בית המשפט, התובע קיבל דמי אבטלה בחודשים 4/10 - 11/10.

בחינת הנתונים הנוגעים לשכרו של התובע בתקופה שחלפה ממועד התאונה מלמדת, כי לפגיעתו בתאונה היתה השפעה על גובה השכר וכן על משך התקופות שבהן שהה בחוסר תעסוקה. עם זאת, אין מדובר בפגיעה משמעותית והנתונים מלמדים על כי לא ניתן לקבל טענת ב"כ התובע לפיה שיעור הגריעה משכרו כתוצאה מהתאונה הינו גבוה יותר משיעור הנכות ממנה סובל.

בשים לב למכלול הנתונים הנוגעים לתקופה הארוכה שחלפה ממועד חזרתו לעבודה (חודש 3/09) ועד היום, מצאתי לנכון להעריך את סך הפיצוי בגין הפסדי שכר ולהעמיד הפיצוי על סכום גלובלי בסך של 65,000 ₪ (נכון לאמצע התקופה). בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.12 עומד סכום זה על סך 69,363 ₪.

סך הפסד השכר לעבר: 113,471 ₪.

עזרת הזולת (לעבר)

התובע זכאי לפיצוי בגין עזרת צד ג' ובמיוחד לגבי תקופת ההחלמה והשיקום. הפיצוי בגין עזרת צד ג' הינו ביחס לתקופה הסמוכה לתאונה וכן ביחס לתקופה הממושכת שחלפה ממועד התאונה ועד למועד מתן פסק הדין.

מעדותו של התובע וכן על רקע טיב הפגיעה הרפואית ממנה סבל עולה, כי במהלך התקופה הקרובה למועד התאונה, נזקק התובע לעזרה מוגברת של בני משפחה ובעיקר של בתו, לרבות בביצוע פעולות יומיומיות.

גם לאחר תקופה זו, יש בנכות שנגרמה לתובע כתוצאה מהתאונה כדי להגבילו בביצוע מטלות בבית.

מהראיות שהוצגו בפני בית המשפט עלה, כי התובע מתגורר כיום בגפו ומבצע את מטלות הבית בעצמו. אולם, נוכח טיבה של הנכות הרפואית ממנה סובל הרי שתפקודו של התובע בתחום זה הינו מוגבל, ועל כן יש להעריך כי הוא נזקק גם לסיוע וכי יש לו הוצאות מוגברות הקשורות להעדר יכולתו לבצע את כלל מטלות הבית בעצמו, באופן מלא.

בשים לב לראיות שהובאו לעניין זה ולטענות הצדדים בסיכומיהם בנושא, אני מעריך את שיעור הנזק בגין רכיב זה של התביעה, לגבי תקופת העבר, לפי חלוקה לשתי תקופות:

בגין תקופה בת 9 חודשים לאחר התאונה, אשר כללה את תקופת אי כושר וכן תקופת נכות זמנית משמעותית: סך של 5,500 ₪. בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.11.08 סך של 6,739 ₪ (נכון להיום).

בגין התקופה שחלפה מחודש 3/09 ועד היום, סך גלובלי של 12,500 ₪.

בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מאמצע תקופה זו לערך, חודש 1/12, עומד הסך האמור על סך של 13,339 ₪ (נכון למועד מתן פסק הדין).

סה"כ בגין עזרת הזולת לעבר: סך של 20,078 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות (לעבר)

לעניין הוצאות שהיו לתובע בעבר, המדובר בראשי נזק מיוחדים, אשר יש להוכיחם באמצעות חשבוניות או קבלות.

כעיקרון, הואיל והמדובר בתאונת דרכים שנקבע כי הינה גם תאונת עבודה, היה זכאי התובע לקבל מהמוסד לביטוח לאומי החזר בגין ההוצאות הקשורות לטיפולים רפואיים, נסיעות ועזרת הזולת.

מכל מקום, הוצאות רפואיות הנגרמות בגין תאונת דרכים מכוסות על ידי חוק ביטוח בריאות ממלכתי. עם זאת, בחלק מהטיפולים והבדיקות, נדרש התובע לשאת בדמי השתתפות.

התובע בתצהירו הצביע על הוצאות שהיו לו בגין תשלומים לקופת חולים, ביקורים אצל רופאים מומחים והוצאות נסיעה לבדיקות ולטיפולים. התובע נסע למספר רב של טיפולי פיזיותרפיה וכן לבדיקות בתחום האורטופדי.

התובע זכאי לקבל פיצוי בגין ההוצאות שהיו לו בנסיעות. סביר להניח כי לתובע אמנם היו הוצאות נסיעה וניתן להעריכן על רקע היקף הבדיקות והטיפולים אליהם נסע.

בנסיבות העניין, ראיתי לנכון לפסוק פיצוי גלובלי, בגין רכיבים אלו של התביעה, לעבר (כולל שיערוך למועד פסק הדין), בסך של 4,500 ₪.

הפיצוי בגין הפגיעה בכושר ההשתכרות בעתיד והפסדי פנסיה

ב"כ התובע מבקש לפצות התובע לפי נכות תפקודית וירידה בשכר בשיעור של 47% לפחות. כמו כן טוען, כי התובע עתיד להיעדר מעבודה בעתיד לתקופות ממושכות מאחר ועליו לעבור ניתוחים אשר לאחריהם ישהה בתקופות החלמה ממושכות. על יסוד טיעונים אלו, עתר ב"כ התובע לפסוק את הפיצוי בגין הפסדי שכר לעתיד ע"ס 419,898 ₪ ובגין הפסדי פנסיה על סך של 54,066 ₪.

מנגד, טוען ב"כ הנתבעים כי לנוכח העמדה לפיה לא קיימת כל פגיעה תפקודית, נכותו הרפואית לא תשפיע על כושרו להשתכר, ולכל היותר ניתן לבסס החישוב על פגיעה בשכר בשיעור של 10% משכרו אלמלא התאונה. לפי תחשיב ב"כ הנתבעים בסיכומיו, הפיצוי בגין הפסדי שכר לעתיד עומד על סך של 38,754 ₪ בלבד.

לאחר שנתתי דעתי למכלול הנתונים שהוצגו בפני ולאחר ששקלתי את השיקולים הרלוונטיים לעניין פסיקת הפיצוי לתובע בגין ראש נזק זה, ובכלל זאת שיעור הירידה החודשי בשכר שיש לזקוף לפגיעתו של התובע בתאונה, לגילו של התובע ולמספר השנים שנותרו לתובע לעבודה עד יציאתו לפנסיה, וכן בשים לב להפסד הנוסף אשר ייגרם לתובע בגין אבדן חלק יחסי של זכויות לפנסיה, אני מוצא לנכון להעריך את הפיצוי שיישקף את אובדן כושר ההשתכרות לעתיד (לרבות הפסדי פנסיה הנלווים לכך) ולהעמידו של סך של 100,000 ₪ (נכון למועד פסק הדין).

עזרת הזולת (לעתיד)

לתובע עתידים להיגרם בעתיד נזקים כתוצאה מהצורך בקבלת סיוע של צד שלישי, לרבות סיוע מוגבר של הזולת בתחום משק הבית, אולם אין מדובר בהיקפים הנטענים על ידי ב"כ התובע בסיכומיו, אלא בהיקף נמוך יותר, התואם את נכותו הרפואית ופגיעתה התפקודית במישור זה.

עם זאת, סביר להניח, כי ברבות השנים, תהיה לפגיעתו של התובע משמעות גדולה יותר בכל הנוגע ליכולתו לבצע פעולות פיזיות הכלולות בעבודות הבית, ואפשר ובהגיעו לגיל זקנה, תהיה לנכותו הרפואית משמעות לגבי הזדקקות לסיוע ועזרה רבים יותר, מכפי שהיה נדרש אלמלא נכות זו.

על רקע המפורט לעיל, בנסיבות העניין, מצאתי לנכון להעריך את הפיצוי לעתיד בגין עזרה יתרה של בני משפחה ועזרת צד ג' בכלל, בהתאם לגילו של התובע, ובשים לב לכך שמדובר בתאונת עבודה, בסכום גלובלי בסך של 20,000 ₪ (נכון למועד מתן פסק הדין).

הוצאות רפואיות ונסיעות (לעתיד)

גם לעניין הפיצוי לעתיד בגין רכיבי הנזק האמורים, כיוון שמדובר בתאונה שהיא גם תאונת עבודה, יכול יהיה התובע להיות זכאי לקבל מהמוסד לביטוח לאומי החזר בגין ההוצאות הקשורות לטיפולים רפואיים, נסיעות ועזרת הזולת.

מכל מקום, הוצאות רפואיות, אם יהיו, מכוסות על ידי חוק ביטוח בריאות ממלכתי.

עם זאת, על רקע פגיעתו של התובע בגין התאונה, כפי שבאה לידי ביטוי בקביעות הוועדות הרפואיות וכן על רקע המסמכים הרפואיים שהוגשו, ייתכן ויהיו לתובע הוצאות רפואיות בעתיד, להם יהיה זכאי התובע במסגרת קופת החולים תמורת דמי השתתפות עצמית.

בקשר לכך, ייתכן ולתובע תהיינה הוצאות כספיות גם בגין נסיעות לקבלת הטיפול הרפואי בעתיד.

על רקע המפורט לעיל, בנסיבות העניין, כאשר מדובר במי שלקה בנכות משמעותית בתחום האורטופדי, מצאתי לנכון לפסוק לטובת התובע פיצוי גלובלי, בגין רכיבים אלו של התביעה (הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה) לגבי העתיד (כולל היוון למועד מתן פסק הדין), בסך כולל של 5,000 ₪.

כאב וסבל

כמפורט לעיל, לתובע נותרה נכות רפואית בשיעור 30%.

לפי תאריך לידת התובע: יום 15.9.1955, נכות בשיעור 30%, סכום הפיצוי המכסימלי לכאב וסבל במועד התאונה שעמד על סך של 154,974.33 ₪ ובהפחתה בגין גיל בסך של 11,666.77 ₪, עמד הסכום בגין כאב וסבל במועד התאונה על סך 36,264 ₪.

בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד התאונה ועד היום עומד סכום הפיצוי בגין כאב וסבל על סך 45,894 ש"ח.

ניכויים

התאונה הוכרה כתאונת עבודה. כמפורט לעיל לתובע נקבעה, במסגרת תביעתו למל"ל, נכות רפואית בעקבות התאונה.

לתובע שולמו דמי פגיעה (ראה אישור על תשלום גימלת דמי פגיעה שהוגש לתיק בית המשפט).

כמו כן, נוכח הקביעה בדבר קיומה של נכות, שולמה לתובע והוא עתיד לקבל גם בעתיד גמלת נכות מעבודה עקב פגיעתו בתאונה. כעולה מאישור על תשלומים בגמלת נכות מעבודה לשנת 2011, הרי שסכום הגמלה החודשי עמד בשנה זו על סך של 1,885 ₪.

הנתבעת הגישה חוות דעת אקטוארית של אקטואר אשר התייחסה לתקבולי המל"ל.

לפי הנתונים שהוצגו, נכון למועד הגשתה של חוות הדעת המעודכנת, בהנחה שקצבת הנכות עודכנה משנת 2011 ועומדת כיום על סך 1,961 ₪, עומד הסכום המהוון של קצבאות נכות מעבודה (בתוספת מענק חד פעמי בגיל 67) על סך 219,039 ש"ח.

קצבאות העבר שהתקבלו, אשר כוללות בעיקרן את דמי הפגיעה ששולמו בתקופת אי כושר וכן את גמלת הנכות מעבודה (חלק ממנה נזקף על חשבון מענק נכות, אשר ניתן בשלב מסוים בעת שנכותו של התובע טרם עודכנה והפכה לצמיתה) עומדות על סך נומינלי של 121,374 ש"ח ₪ ובתוספת הפרשי הצמדה בסך של 9,651 ₪ עומד סכום התקבולים לעבר, על סך כולל של 131,025 ₪. (ריבית על תשלומי העבר מהווים סכום נוסף בסך 5,957 ₪).

לפי חוות הדעת האקטוארית, סך כל התקבולים מהמל"ל, לעבר ולעתיד, עומד על סכום כולל של 350,064 ₪.

האקטואר שחוות דעתו הוגשה לתיק בית המשפט העיד בבית המשפט ומסר בעדותו הסבר מפורט ביחס לתחשיב העומד ביסוד חוות דעתו.

בכלל זאת, הסביר המומחה את ההבדלים בין חוות הדעת המעודכנת לבין חוות דעת קודמת שניתנה בשנת 2011. בין היתר הסביר המומחה, כי קיים הבדל משמעותי הנובע בעיקרו מהצטברות סכומים נוספים ששולמו לתקופת העבר וכן מתוספת של הפרשי הצמדה בגין תשלומי העבר. היוון התקבולים העתידים לא השתנה באופן משמעותי ביחס לחוות הדעת הקודמת, שכן מחד – תקופת ההיוון קטנה (חלק מתקופת העתיד עבר לתקבולי העבר) אולם מנגד – נערך שיערוך של סכום הגמלה החודשי המהווה בסיס לתחשיב ההיוון העתידי.

טיעוני ב"כ התובע בסיכומיו לגבי אופן חישוב הניכויים לא היו מלאים ובכלל זאת, לא הוצגה גרסה נגדית ותחשיב נגדי (סיכומי התובע אינם מפרטים את סכומי ההיוון והניכוי בפועל).

במצב דברים זה, מצאתי לנכון לבסס את חישוב הניכויים בגין תקבולי המל"ל על המפורט בחוות דעת המומחה מטעם הנתבעים.

יצוין, כי אין לנכות מן הפיצוי תשלומים נוספים כגון תשלום דמי האבטלה וכן תשלומי הבטחת הכנסה שכן אלו כבר נלקחו בחשבון בעת קביעת הפיצוי בגין הפסדי השכר לעבר.

סיכום

לאור האמור לעיל, התובע זכאי לקבלת פיצוי בסכומים הבאים:

הפסד שכר לעבר – 113,471 ₪.

עזרת הזולת (לעבר) – 20,078 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות (לעבר) – 4,500 ₪.

אובדן כושר ההשתכרות בעתיד ופנסיה – 100,000 ₪.

עזרת הזולת (לעתיד) – 20,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות (לעתיד) – 5,000 ₪.

כאב וסבל – 45,894 ₪.

סה"כ – 308,943 ₪.

ניכויים – 350,064 ₪.

סכום הנזק שנגרם לתובע בעקבות פגיעתו בתאונת הדרכים שאירעה בעת עבודתו אצל המעסיק, נמוך מסכום הניכויים המתחייבים נוכח תקבולי המל"ל. על כן, אין התובע זכאי לפיצוי נוסף.

במצב דברים זה, התוצאה המתחייבת הינה דחיית התביעה.

בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, נוכח פגיעתו של התובע בתאונת הדרכים אשר לא היה חולק לגבי נסיבותיה ולגבי עצם זכאותו לפיצוי, מצאתי לנכון לעשות שימוש בשיקול הדעת המוקנה לבית המשפט ולקבוע כי התובע לא יישא בתשלום הוצאות המשפט.

ניתן היום, ט"ז אלול תשע"ד, 11 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.