תביעת התובעת לפינוי הנתבעת מהדירה שתתואר להלן, ולתשלום דמי שימוש ראויים מיום 7.9.06 ועד הפינוי בפועל.

עובדות שאינן שנויות במחלוקת

התובעת הינה המנהלת מטעם הבעלים של הדירה שברחוב עכו העתיקה 12/13 בעכו והידועה כגוש 18012, חלקה 13, יחידה 1 (להלן: "הדירה").

התביעה הוגשה כנגד הנתבעת וכן כנגד הנתבע, מוחמד מוניר (להלן: "הנתבע"), שהיה דייר מוגן בדירה, וזאת על פי חוזה שכירות לדיירות מוגנת מיום 1.3.1984.

למותר לציין, כי נתבע זה לא התגונן ולא התייצב לדיונים וניתן כנגדו פסק דין בהעדר, ביום 20.12.11.

במהלך תקופת מגורי הנתבע בדירה, הנתבע צבר חובות כספיים שלא שילמם לתובעת בהתאם לחוזה השכירות. על כן, ביום 7.9.06 הנתבע ביקש להעביר את זכויותיו בדירה אל הנתבעת [ראו: נספח ד' למוצג ת/1(ב)]. ביום 8.2.07 התובעת דחתה בקשת הנתבע להעברת הזכויות אל הנתבעת ללא תשלום מלוא חובותיו [ראו: נספח ז' למוצג ת/1(ב)].

חרף העדר אישורה של התובעת להעברת הזכויות בדירה על שם הנתבעת, הנתבעת התגוררה בדירה החל מיום 7.9.06 והמשיכה להתגורר בה עד עצם היום הזה, וזאת ללא תשלום כלשהו לתובעת וללא הסדרת חזקתה בדירה מול התובעת.

דיון והכרעה

הנתבעת אינה מעלה כל טענה עניינית המקימה לה כל הגנה כנגד התביעה, למעט הטענה בדבר ביצוע שיפוצים בדירה לצורך הכשרתה למגורים.

הנתבעת לא הגישה תמונות המלמדות על מצב הדירה היום. שלא לדבר על כך שלא הגישה ראיה כלשהי העשויה ללמד על מצב הדירה כיום או על היקף ההשקעה והשיפוצים הנטענים על ידה. לא זו אף זו: הנתבעת לא הביאה חוות דעת נגדית מטעמה להערכת גובה דמי השימוש הראויים בדירה. יחד עם זאת, השמאי מטעם התובעת אישר במסגרת חקירתו הנגדית, ולאחר עיונו בתמונות הדירה ערב כניסת הנתבעת אליה, כי הכשרת הדירה למגורים מחייבת שיפוץ בעלות של כ- 50,000 ₪ לכל הפחות (ראו: עמ' 14 לפרוטוקול שורות 21-24).

השמאי מטעם התובעת העריך את גובה דמי השימוש הראויים בסך של 950 ₪ לחודש. הערכתו של השמאי התבררה, במהלך חקירתו הנגדית, כבלתי מבוססת דיה. זאת, שכן השמאי לא ביקר בדירה בטרם ערכית חוות דעתו, והשמאי אף הודה במסגרת חקירתו הנגדית, כי דמי השימוש הראויים בנכס הדורש שיפוץ בהיקף של 30,000 ₪ עד 40,000 ₪ ייתכן וירדו ל- 750 ₪ לחודש (ראו: עמ' 14 לפרוטוקול שורות 17-20). דעת לנבון נקל, כי דמי השימוש בענייננו - כאשר שמאי התובעת הודה שלצורך הכשרת הדירה למגורים דרוש שיפוץ מינימאלי בהיקף של 50,000 ₪ - אמורים לעמוד על סכום הנופל מ- 750 ₪, והנני מעריכה את גובה דמי השימוש הראויים בענייננו בסך של 600 ₪ לחודש.

על כן, גובה דמי השימוש הראויים למלוא התקופה עד היום = 48,600 ₪ (לפי החישוב שלהלן: 600 ₪ x 81 חודשים).

טענת התובעת, לפיה חובות הנתבע עברו לנתבעת, דינה להידחות. טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם ההסכם שנחתם בין הנתבעת לבין הנתבע [ראו: נספח ד' למוצג ת/1(ב)]. ודוק: נספח ו' למוצג ת/1(ב) עליו נסמכת התובעת אינו מלמד ולו במאומה על קיומה של התחייבות כלשהי מצד הנתבעת לכסות את חובותיו של הדייר היוצא.

לאור האמור לעיל, הנני מורה כדלקמן:

1. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 48,600 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה (21.1.10) ועד היום.
2. הנתבעת וכל אדם מטעמה יפנו את הדירה בתוך 60 יום מהיום.
3. למען הסר ספק, הנתבעת תוסיף ותשלם לתובעת דמי שימוש ראויים בסך של 600 ₪ לחודש בגין התקופה שתמשיך להחזיק בה בדירה במהלך התקופה שנקצבה לה על פסק הדין לפינוי הדירה.

הסכומים ישולמו בתוך 60 יום מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בהתחשב בנסיבותיה המיוחדות של הנתבעת לא ראיתי לנכון לחייבה בהוצאות משפט.

מזכירות בית המשפט תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ט סיון תשע"ג, 07 יוני 2013, בהעדר הצדדים.