1. זהו פסק דין בתביעה לתשלום פיצויים, ע"פ חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

2. התובע, יליד 14.6.59, נפגע בתאונת דרכים, שהתרחשה ביום 22.7.09, כנוסע ברכב בו נהגה רעייתו.

התובע נחבל במהלך התאונה, ונגרמו לו בין היתר, שבר בעצם החזה, חבלות בצוואר, בגב תחתון ובמרפק. התובע אושפז עקב התאונה למשך יומיים בביה"ח סורוקה.

לטענת התובע, סבלו ומגבלותיו עקב התאונה נמשכו זמן רב, ונגרם לו אי כושר עבודה עד יום 11.12.09, כעולה מתעודות אי כושר שצורפו. לטענת התובע, הוא פוטר מעבודתו עקב הפגיעה בתאונה, והמגבלות מהן סבל.

הנתבעת הייתה מבטחת הרכב בו נפגע התובע בעת התאונה. אין מחלוקת לעניין חבותה בפיצוי התובע, והדיון בין הצדדים התמקד בשאלת הנזק.

3. פרופ' יגאל מירובסקי, מונה כמומחה מטעם ביהמ"ש, לבחינת נכותו הנטענת של התובע עקב התאונה. בחוות דעתו התייחס המומחה לעברו הרפואי של התובע, ולמגבלות מהן סבל עובר לתאונה, וקבע, כי כתוצאה מהתאונה, נגרמה לו נכות צמיתה בשיעור 2%, בשל "...הגבלות מזעריות עד קלות של עמוד השדרה הצווארי". שיעור הנכות נקבע, באופן חלקי על פי התקנה הרלוונטית, על רקע פריצות דיסק מהן סבל התובע עובר לתאונה.

המומחה קבע, כי נגרם לתובע אי כושר עבודה מלא (100%), מיום התאונה ועד תום תקופת אי הכושר, כעולה מהתיעוד שהומצא, דהיינו מיום 22.7.09 ועד יום 11.12.09.

הצדדים לא חלקו על חוות דעת המומחה.

4. הפיצויים בראשי הנזק שפורטו בסיכומי ב"כ התובע –

כפי שהעיד התובע, הוא שירת בצה"ל בשירות קבע עד שנת 2002, אז יצא לגמלאות. במהלך כשבע שנים לאחר מכן, לא עבד התובע בעבודה קבועה כלשהי, וברוב התקופה לא עבד כלל. לא הומצאו מסמכים, לעניין תעסוקת התובע בתקופה האמורה. התובע החל לעבוד בחברת "קארמטר" ביום 12.7.09 – עשרה ימים לפני מועד התאונה, וכאמור, לטענתו פוטר עקב התאונה. במהלך שלוש השנים שחלפו, מאז הסתיימה תקופת אי הכושר, לא עבד התובע באופן קבוע במקום עבודה כלשהו, וגם ביחס לתקופה זו לא הומצאו מסמכים.

לטענת התובע, יש לחשב את נזקו בגין הפסדי השתכרות בעבר, ופגיעה בכושר ההשתכרות בעתיד, בהתבסס על השכר שהיה צפוי להשתכר, אלמלא נפגע בתאונה – 12,000 ₪ לחודש, וזאת, כאשר בגין עשרת הימים בהם הועסק ע"י "קארמטר", השתכר 4,000 ₪.

הנתבעת טענה, כי יש ליתן משקל רב, לכך שהתובע לא עבד באופן סדיר במקום עבודה כלשהו, מאז שוחרר משירות קבע, כאשר לא הוכח שעבד במקום עבודה כלשהו, מלבד בתקופת עשרת הימים שקדמו לתאונה.

אין חולק, כי התובע אכן השתכר סך 4,000 ₪, בגין עשרה ימי עבודה בחברת "קארמטר". טענתו, כי פוטר בשל המגבלות מהן סבל עקב התאונה, לא נסתרה. גרסתו לעניין זה, עולה בקנה אחד, עם תקופת אי הכושר הארוכה, כאשר על פי חוות דעת המומחה, עמדה נכותו הזמנית בתקופה זו, על 100%.

מכאן, כי על פני הדברים יכול היה, אלמלא נפגע, להמשיך בעבודתו בחברה זו ואזי היה משתכר כ – 12,000 ₪ לחודש. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מן העובדה, שהתובע לא עבד במהלך תקופה של מספר שנים, עד שהחל לעבוד בחברת "קארמטר", ולא ניתן גם להתעלם מכך, שמאז הסתיימה תקופת אי הכושר לפני כ – 3 שנים, לא השתלב בעבודה אחרת. ייתכן כי הדבר נובע מבררנות בבחירת מקומות עבודה, ע"י התובע, בשל הפנסיה שמשולמת לו בהיותו גמלאי של צה"ל, אך מכל מקום, מראה הדבר על פני הדברים, כי המוטיבציה שלו לשוב ולהשתלב בשוק העבודה, בעבודה קבועה, אינה גבוהה.

האפשרות כי לא היה מתמיד, באופן קבוע, בעבודתו בחברת "קארמטר ", הינה אם כן אפשרות סבירה. במצב זה, סבורני כי יש לפסוק לזכותו, פיצוי בראש נזק של הפסד השתכרות לעבר, בדרך של אומדן גלובלי, בסך 24,000 ₪, (הסכום מהווה בקירוב מחצית החישוב על פי משכורת התובע נטו, המשוערת, לתקופת אי הכושר כאמור לעיל).

אשר להפסדים הצפויים בעתיד, בגין פגיעה בכושר ההשתכרות – נוכח שיעור הנכות הקטן המיוחס לתאונה, וכאשר לא הוכח הפסד השתכרות, מעבר לתקופת אי הכושר עד היום, סבורני כי נכון לפסוק לזכות התובע, גם בראש נזק זה, פיצוי על דרך של אומדן גלובלי, אשר בנסיבות, ונוכח גילו של התובע, יש להעמידו על 5,000 ₪ (המהווה בקירוב, שליש מן החישוב האקטוארי, כאשר בסיס השכר לצורך חישוב זה הינו כ – 6,000 ₪ לחודש).

ביחס לראשי הנזק של עזרת צד ג', והוצאות, הרי שיש להניח, כי התובע נזקק לעזרת צד ג' ממשית ומרובה לתקופת אי הכושר, אלא שלא הביא לעניין זה כל ראיה של ממש, מלבד עדותו, וגם לעניין ההוצאות לא הובא כל מסמך. לפיכך, סבורני כי יש לפסוק לזכות התובע בגין ראשי נזק אלה, פיצוי לעבר ולעתיד יחד, על דרך של אומדן גלובלי, סך 4,000 ₪.

נוכח שיעור נכותו הצמיתה של התובע, מוסמך בית המשפט לפסוק לזכותו פיצוי על פי שיקול דעת, עד גובה הפיצוי, שהיה משולם, בגין נכות בשיעור 10% בנתוני גילו ותקופת אשפוזו של התובע – (כ – 15,000 ₪). נוכח התוצאות הקשות של התאונה, נוכח אשפוז התובע, ותקופת הנכות הזמנית המלאה הממושכת, סבורני כי יש לפסוק לזכותו, בראש הנזק של כאב וסבל, סך של 12,000 ₪ (המהווים כשלושה רבעים מן הפיצוי בחישוב על פי 10% נכות).

כל הסכומים נקובים בערכם היום, ואינם צריכים שיערוך.

5. ריכוז סכומי הפיצויים -

כאב וסבל 12,000 ₪

הפסדי שכר בעבר 24,000 ₪

הפסדי שכר בעתיד 5,000 ₪

עזרת צד ג' והוצאות 4,000 ₪

__________________________ֹֹֹֹ_____________________ֹֹֹֹֹ_______

סה"כ לפני ניכויים 45,000 ₪

מסך כל התשלומים שישולמו לתובע, יש לנכות תשלום תכוף ששילמה הנתבעת לתובע ביום 16.2.10, על סך 2,000 ש"ח כולל שכר טרחת עו"ד.

6. התביעה מתקבלת אפוא ואני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 45,000 ₪ וכן שכר טרחת עו"ד, בשיעור 13% מן הסכום האמור בתוספת מע"מ, והוצאות המשפט בסך 1,000 ₪, בניכוי התשלום התכוף המשוערך (כולל שכר טרחת עו"ד) בסך 2,236 ₪.

ניתן היום, כ' טבת תשע"ג, 02 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.