תביעה לתשלום הסך של 239,395 ₪.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

1. התובעת הינה חברת ביטוח אשר ביטחה את רשת המרכולים "ויקטורי" (להלן: "ויקטורי") בפוליסת ביטוח המבטחת בין היתר מפני נזקים הנגרמים ממעשי הונאה, מעילה, העלמה במירמה או גניבה של עובדיה.

ויקטורי הינה חברה ציבורית, הנמצאת בשליטתו של צד ג' מס' 1 (להלן: "רביד").

1. הנתבעת היתה חברתה הקרובה של אישתו של רביד. ב – 21.8.2005 היא החלה לעבוד כקופאית בסניף גדרה של ויקטורי (להלן: "הסניף"), והתקדמה כעבור מספר שנים לתפקיד קופאית ראשית (כספרית) של הסניף.

במסגרת תפקיד זה היתה הנתבעת אחראית לבדיקת הקופות הרושמות שבסניף, בדיקת הצהרות הקופאיות, טיפול באשראי לקוחות, וגבייה מהם. הנתבעת היתה אף אחראית על בדיקת הכספים הנמצאים בקופות הרושמות אל מול הדיווחים היומיים המופקים מהם (להלן: "דו"חות זד") ולדווח על חריגות.

בעת ביצוע תפקידה, הנתבעת ראתה על צג המחשב שלה את כל התנועות בקופות הרושמות, היתה לה גישה מלאה לכספים שבקופות הרושמות וכן לכספים אשר צריכים להיות מופקדים בבנק. לנתבעת היה כרטיס מנהל אשר באמצעותו יכלה לפתוח את הקופות הרושמות.

1. במהלך שנת 2009 עלה החשד כי הנתבעת גונבת מהקופות הרושמות שבסניף. חשד זה נולד לאחר שמספר קופאיות דיווחו לקב"ט מר כץ (צד ג' מס' 2 – להלן: "כץ") משום שהנתבעת מרבה להורות להן לבצע ביטולים של קניות שבוצעו בסניף ולמסור את תמורת הקניה במזומן – לידיה. בדיקת מצלמות האבטחה ובדיקת כל הכספריות שהתקיימה ביום 28.7.2009 העלתה שככל הנראה יש ממש בטענות.
2. הנתבעת זומנה ביום 30.7.2009, בהנחיית רביד, לישיבה בסניף בנוכחות הקב"ט, מפקחת הכספריות גב' לימור חלילואה (צד ג' מס' 4), וע.ת 4, גב' אנה שצקי (להלן: "אנה"), אשר היתה מבקרת הכספריות, וככל הנראה גם מנהל הסניף (להלן: "הישיבה").

במסגרת הישיבה הטיח כץ בנתבעת כי היא הגנבת וכי יש בכוונתו להגיש תלונה בעניין למשטרת ישראל.

בין הצדדים שנויה מחלוקת באשר לתוכן הישיבה, מחלוקת אשר עוד תובהר בהמשך, ואולם אין חולק שבסיומה חתמה הנתבעת על ת/6 בו הודיעה על התפטרותה לאלתר מויקטורי "עקב מעילה".

לטענת התובעת, באותו מעמד הנתבעת חתמה גם על ההצהרה ת/5 אשר בה הינה מאשרת כי ביטלה עיסקאות ולקחה את הכסף לעצמה, וכן פתחה חשבונות ללקוחות פיקטיביים. עוד הצהירה הנתבעת בת/5 כי היא מוכנה לשלם את הסכום של 15,000 ₪.

1. עוד אין חולק שלאחר הישיבה, רביד הנחה את עובדיו "לעשות כל מה שאפשר כדי להוציא ממנה (מהנתבעת) את הכסף" (עמ' 56 ש' 4-7). על ביצוע המשימה הופקד צד ג' מס' 5, מר ניסים מישוד (להלן: "מישוד"), עובד ויקטורי.

בימים שחלפו לאחר הישיבה הוסכם בין מישוד לבין הנתבעת כי הנתבעת תשיב לויקטורי סכום נכבד ובתמורה ויקטורי תמסור לידיה מכתב פיטורים, ותימנע מלדווח על הפרשה למשטרה (ר' נספח י"א לתצהיר הנתבעת). גירסת הנתבעת ביחס לתוכן ההסכמה תובא ותנותח בהמשך.

בכל אופן, מישוד הגיע לביתה של הנתבעת וקיבל ממנה סך של 86,000 ₪ (לטענת הנתבעת – 100,000 ₪). כנגד הסכום מסר מישוד לנתבעת מעטפה אשר בדיעבד הסתברה להיות מעטפה ריקה, ללא כל מכתב פיטורים.

חוות דעת שמאית

1. ביום 6.8.2009 התבצעה בדיקה של שמאי מטעם התובעת, מר רענן ורשביאק (להלן: "ורשביאק"), במשרדי ויקטורי. בהתאם לממצאי הבדיקה, הנתבעת גנבה מויקטורי סך של 330,505.37 ₪. הגניבה התבצעה בארבע דרכים שונות:

א. "ביטול מכירה" – הנתבעת הקלידה זיכוי וביטול על קניה שהתבצעה, בטענה של ביטול קניה והחזרת המוצר. לאחר מכן הוציאה את סכום הקניה במזומן ושמרה אותו לעצמה. יודגש כי זו השיטה המרכזית, אשר באמצעותה מיוחסת לנתבעת גניבת הסך של 307,055 ש"ח.

ב. "המרת תווים" - הנתבעת המירה תווי ויקטורי שניתנו לה לשם חלוקה לעובדים, לכסף מזומן – בסך של 2,378 ₪.

ג. "לקוח פיקטיבי" - הנתבעת פתחה חשבון אשראי לקוחות על שם בדוי, רכשה מצרכים, וחייבה חשבון זה – בסך של 4,950.21 ₪.

ד. "הפקדות חסר" - הנתבעת הפקידה בחסר את פדיון המרכול בבנק- בסך של 16,122.16 ש"ח.

מסכום הגניבה הפחית ורשביאק את הסכום אותו ויקטורי טוענת שהנתבעת שילמה לה (86,000 ₪), סכום של 8,993 ש"ח בגין ביטולי עיסקה אימיתיים, וכן את סכום פיצויי הפיטורים שנצברו לטובת הנתבעת אצל ויקטורי, אך לא שולמו לה. בהתאם לכך, פיצתה התובעת את ויקטורי, על פי הפוליסה, בסך של 230,532.37 ₪, ובגין סכום זה הגישה התובעת תביעת שיבוב זו כנגד הנתבעת.

טענות הנתבעת

1. הנתבעת אינה כופרת כי משכה מזומנים מהקופות בשיטת "ביטול מכירה" ואולם, לטענתה, עשתה כן בהתאם לבקשתו של רביד, וכי את הסכומים שמשכה העבירה לידי רביד. לטענתה, מעולם לא נטלה שום סכום לכיסה, וכלל הכספים הועברו לידיו של רביד בלבד.

באשר לת/5 - הנתבעת טוענת כי כלל לא חתמה על ת/5, הוא אינו בכתב ידה ואינו מוכר לה. חתימתה על גבי המסמך הינה חתימה מזוייפת.

באשר לת/6 - הנתבעת טוענת כי חתמה על מסמך זה תחת לחץ ואיומים כי תיכנס לכלא, וחששה מאיומים באשר לגורלה ולגורל משפחתה. הודאה זו הוצאה ממנה בכזב, במירמה באיומים ובכח תוך ניצול מצוקתה הנפשית במהלך "משפט השדה" שנעשה לה בישיבה.

הנתבעת טוענת כי לאחר הישיבה סיכמה עם מישוד כי תשלם לויקטורי סך של 100,000 ₪ כנגד קבלת מכתב פיטורים. היא ביצעה את חלקה אך מכתב פיטורים – לא קיבלה (סעיף 29 לכתב ההגנה).

בסיכומיה טענה הנתבעת, לראשונה, כי הסכמתה לשלם את הסך האמור לויקטורי מהווה למעשה הסכם סילוק. דהיינו, כי ההסכם בינה לבין ויקטורי היה שאם תשלם את הסכום הנ"ל, ויקטורי תהיה מנועה מלתבוע אותה בעתיד בגין הפרשה האמורה. לפיכך, כך לשיטת הנתבעת, נוכח ההסכם הנ"ל, נחסמת תביעתה של התובעת, אשר באה בנעליה של ויקטורי.

הנתבעת כופרת אף בסכום הגניבה הנטען.

הודעות צד שלישי

1. הנתבעת טוענת כי רביד הוא מי שקיבל בפועל את הכספים נשוא הגניבה ועל כן הוא שצריך לשפותה ולפצותה בגין כל סכום בו תחוייב, אם תחוייב. בגין כך הגישה כנגדו הנתבעת הודעת צד שלישי.

כן טוענת הנתבעת שיטת "ביטול המכירה" היתה מעשה יומיומי בויקטורי, ועניין שגרתי בה. צדדי ג' 2-4 היו מחוייבים, בהתאם לתפקידיהם, לאתר, לחקור ולבדוק כל חריגה כספית מכל קופה מקופות ויקטורי ובכך שיתפו פעולה למעשה עם רביד במעשה הגניבה.

באשר לצד ג' מס' 5, הנתבעת טוענת כי מישוד הוציא ממנה את הסך של 100,000 ₪ במירמה ובטענת שווא כי כנגד התשלום תקבל מכתב פיטורים. כן טוענת הנתבעת כי במהלך כל הזמנים מאז אותה ישיבה גרם לה מר מישוד לפחד, מצוקה ונהג בה באיומים ובאלימות, אשר גרמו לה לשלם את הסכום ששילמה לויקטורי.

1. רביד כופר בטענות הנתבעת. רביד טוען כי מעולם לא הורה לנתבעת לגנוב מויקטורי ולהעביר את כספי הגניבה לכיסו. הגניבה נעשתה על דעתה של הנתבעת וביוזמתה, ופירות מעלליה שולשלו לכיסה. הנתבעת אף הודתה בת/5 ובת/6 בכך שמעלה בכספי ויקטורי, ושילמה לויקטורי את הסך של 86,000 ₪ לצורך השתקת הפרשה וקבלת מכתב פיטורים.
2. צדדי ג' 2-4 טוענים כי מעולם לא קיבלו הוראות מרביד בדבר שלשול המזומנים לכיסו, וכי ככל שיש להם חובת זהירות כלשהי הרי שהיא כלפי ויקטורי ולא כלפי הנתבעת. בכל מקרה, הם ביצעו את תפקידם נאמנה והנתבעת שהכירה את נקודות התורפה של מערכת הפיקוח ניצלה אותן באופן שהיה קושי רב לגלות חוסר של כספים בקופות. הנתבעת ניצלה את מעמדה, את קירבתה לרביד ואשתו, ואת האמון שניתן בה והיא מנועה מלבוא אליהם בטענות על אי התפיסה במועד.
3. מישוד טוען כי לא נקט כנגד הנתבעת בכל מעשה איומים או אלימות. לאחר שהודתה בגניבה, הציע לה להחזיר את הכסף שגנבה והוא ינסה לשכנע את רביד לתת לה מכתב פיטורים. הנתבעת הסכימה להשיב רק חלק מכספי הגניבה וכנגד התשלום האחרון קיבלה מעטפה שבה נאמר לה שיימצא בה מכתב פיטורים אך הסתבר שהיתה ריקה, וזאת ללא ידיעתו.

השאלות הטעונות הכרעה

1. הנה כי כן, חמש הן השאלות הטעונות הכרעה בפרשה שבפנינו:
   1. האם משיכות המזומנים של הנתבעת מקופת הסניף היו בהוראת רביד?
   2. האם נכרת הסכם סילוק בין הנתבעת לבין ויקטורי?
   3. מהו הסכום ששילמה הנתבעת לויקטורי – 86,000 ₪ או 100,000 ₪?
   4. האם הוכיחה התובעת את סכום הגניבה הנטען?
   5. האם קיימת לנתבעת עילת תביעה כלשהי כנגד צדדי ג' 2-5?

האם משיכות המזומנים שביצעה הנתבעת מהקופת הסניף התבצעו בהוראת רביד?

כבר עתה אומר, שלאחר ששמעתי את עדויות העדים ובחנתי את הראיות באתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את טענות הנתבעת בראש זה.

נקודת המוצא הינה שטענת הנתבעת בראש זה הינה טענת "הודאה והדחה", ועל כן עליה הנטל להוכיחה. עוד יצויין כי עקב העובדה שהנתבעת טוענת כנגד רביד טענת תרמית, הרי שהנטל הינו מוגבר.

שתי ראיות מרכזיות עומדות לחובת גירסת הנתבעת: ת/6 ותשלום הסך של לפחות 86,000 ש"ח במזומן.

ת/6

• • • 1. בניגוד לת/5, אשר קיימת מחלוקת מלכתחילה לעניין חתימת הנתבעת עליו, הרי שעל ת/6 לא יכולה להיות כל מחלוקת. הנתבעת הודתה בו באופן ברור כי מעלה בכספי ויקטורי. היא לא טענה כי הדברים נעשו על דעתו ובהוראתו. תוכנו של ת/6 מדבר בעד עצמו והוא מבטא הודאה בלתי מסוייגת במעילה.

הנתבעת לא מסרה שום הסבר מדוע לא מסרה בהודאתה, או במהלך הישיבה, או בכל מועד שהוא בסמוך לאחר הישיבה, כי הוציאה את המזומנים מהקופות בהוראת רביד – טענה אותה היה עליה להשמיע, ומצופה ממנה להשמיע, מיד כשהוטחו בה הדברים.

ואדגיש: התרשמותי מהנתבעת איננה כאישה מוחלשת, אלא כאישה הנטועה היטב בסביבתה, השוקלת את מעשיה וצעדיה היטב ומודעת למשמעותם, ויודעת היטב מה זכויותיה ולעמוד עליהן. לא לחינם קיבלה הנתבעת תפקיד מאוד רגיש בסניף, תפקיד אשר במסגרתו היא חלשה על כלל מלאי המזומנים של הסניף, ובידיה הכח – באמצעות כרטיס מנהל – לפתוח קופות ולהוציא מהם מזומנים, ללא שבוצעה כל קניה, ולמעשה ללא מתן כל הסבר. בידה הכח והסמכות לרכז את כל הפדיון שמתקבל בסניף בסוף כל יום עבודה ולהעבירו לכספת.

המדובר במישרת אמון שליבתה - "שמירת הסף" של הסניף. אין להניח שתפקיד כזה יימסר למי שאינו בקי בהווי עולם, ולאדם פזור דעת וחסר שורשים בקרקע.

העובדה שהנתבעת לא כללה את טענותיה כנגד רביד בת/6 וכן העובדה שלא טענה זאת בכל הזדמנות אחרת עד להגשת התביעה מעמידים את גירסתה הנ"ל כגירסה כבושה אשר נטענת לצורך המשפט בלבד– על כל המשתמע מכך.

• • • 1. הנתבעת אישרה בסעיף 50 לתצהירה שהיא עצמה חתמה על ת/6 ואולם בעדותה בבית המשפט חזרה בה וטענה כי גם על ת/6 היא לא חתמה (עמ' 45 ש' 1-9).

הנתבעת לא נתנה שום הסבר לחזרתה בה מעדותה בתצהירה כי זו שחתמה על ת/6.

לפיכך, אין לי אלא להגיע למסקנה כי בעדותה בבית המשפט לא אמרה אמת, וכי בפועל היא זו שחתמה על ת/6. שקר זה משליך אף הוא על הערכת מהימנותה בכללותה כנמוכה.

• • • 1. בחנתי את דברי הנתבעת על פיהם חתמה על ת/6 תחת לחץ ובכפיה. סבורני כי אין ממש בדברים.

אני מאמץ בעניין זה את עדותה של אנה, אשר נכחה בישיבה. המדובר בעדה חסרת פניות, שאיננה עובדת עוד בויקטורי, אינה נתבעת בהודעת צד שלישי, ולפיכך אין לה כל אינטרס לשקר.

אנה עשתה עלי רושם מהימן ביותר בכך שהודתה כי על אף שתפקידה היה מבקרת הכספריות, היא לא בדקה בקפידה את הנתבעת אך שראוי היה שתעשה כן, וזאת הן עקב חברותה האישית עם הנתבעת והן עקב קירבתה של הנתבעת למשפחת רביד (עמ' 25 ש' 6-16).

כנות זו, בצירוף היעדר האינטרס הופכים את עדותה של אנה לעדה אובייקטיבית ביותר בכל הנוגע לתוכן הישיבה ונסיבות החתימה על ת/6.

• • • 1. אנה העידה כי כץ רק שאל את הנתבעת שאלות והיא השיבה עליהן. היא הודתה בגניבה ולא אמרה דבר על כך שרביד הורה לבצע את הגניבה. הוא לא כעס, לא צעק, ואכן אמר לה שייתכן שהיא תשב במאסר עקב מעשיה. כמו כן, הוא אמר לה שאם היא תחזיר סכום כסף כלשהו אז ויקטורי לא תדווח על המקרה למשטרה (עמ' 28 ש' 10-23).

כמו כן, אנה אישרה שכץ אמר לנתבעת שאם לא תסכים לחתום על הסכם, יפרסמו את שמה בעיתונות, יפיצו עליה שמועות ושכדאי שתעזוב את גדרה (עמ' 28 ש' 26 ואילך).

דברים אלה משתלבים גם עם גירסתה של הנתבעת עצמה בעדותה, כי האיומים עליה הסתכמו בכך שכץ אמר לה ששמה יוכפש בכל גדרה, ושכדאי שתעזוב את גדרה (עמ' 45 ש' 26-30).

• • • 1. נוכח כל האמור סבורני כי הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי ת/6 נחתם בכפיה.

ראשית, מבחינה משפטית ההתנהגות המתוארת אינה עולה כדי כפיה, כמשמעה בחוק.

שנית, הכלל הנקוט בידינו הינו כי על מנת שהנכפה יוכל להסתמך על טענת כפיה, על הנכפה לבטל את ההסכם נשוא הכפיה מיד לאחר שפסקה הכפיה. הנתבעת לא עשתה כן, ואף הגדילה לעשות מששילמה לויקטורי סכום של לפחות 86,000 ₪ במזומן, כעבור מספר ימים. למעשה, הנתבעת מעולם לא חזרה בה מהודאתה ולא טענה כנגדה דבר, עד להגשת התביעה כנגדה.

הנה כי כן, הזמן שחלף מאז החתימה ועד ביצוע התשלום מלמד כי היה לנתבעת זמן די והותר לחשוב על משמעות מעשיה, להתייעץ עם עורכי דין, ולהודיע על ביטול הודאתה עקב כפיה.

סופו של דבר, הנתבעת לא ביטלה את הודאתה בסמוך לאחר מסירתה, ולכן אין היא זכאית להישמע בטענה כי ההודאה הוצאה ממנה בכפיה.

תשלום של לפחות 86,000 ₪ במזומן לויקטורי

• • • 1. אין חולק כי הנתבעת שילמה לויקטורי לפחות את הסכום הנ"ל (לטענת הנתבעת – הסכום ששילמה גדול מכך ועומד על 106,000 ₪).

הנתבעת אינה אדם עשיר. שכרם הכולל שלה ושל בעלה בתקופה ההיא הגיע לסך של כ- 11,000 ₪ (עמ' 42 ש' 3-7).

מכאן נשאלת השאלה - מדוע אצה רצה התובעת לגייס תוך מספר ימים ספורים לאחר הישיבה, סכום כה גדול בין היתר באמצעות הלוואות (כפי טענתה) על מנת לשלם עבור חוב שלגירסתה - אינה חבה בו, שכן הוציאה אותו מהקופות בהתאם להוראות רביד?

התנהגות זו עולה כדי "ראשית הודיה", ואף היא משליכה באופן משמעותי על היעדר האמון שיש לרחוש לגירסת הנתבעת.

שונות

בנוסף לכל האמור לעיל, יש להצביע על מספר עובדות נוספות אשר אף הן מטות את הכף לחובת גירסת הנתבעת.

• • • 1. רביד העיד כי שכרו השנתי בויקטורי כולל דיווידנדים הינו 3.5 מיליון ₪ (עמ' 54 ש' 9-10). מבלי לזלזל בסכום הגניבה הנטען, הרי האפשרות כי יסכן את מעמדו ואת ויקטורי בכללותה שכאמור הינה חברה ציבורית הנסחרת בבורסה לניירות ערך למען סכום כזה – נחזית להיות קלושה.
      2. הנתבעת לא סיפקה כל ראיה מוחשית או עדות התומכת בטענתה. הנתבעת טענה בתצהירה כי דרישותיו של רביד ממנה הועברו אליה בעל פה או באמצעות שיחות טלפון או מיסרונים (סעיף 32). הנתבעת לא צירפה כל ראיות לכך. המיסרונים היחידים אותם צירפה בקשר לעניין זה (נספחים ו' - ז' לתצהירה) עוסקים האחד בפתיחת קו אשראי והשני בהוראה בלתי מובנת שקשה לקשור אותה לטענותיה. אציין עוד, כי התרשמתי שרביד הנו איש עסקים ממולח. אני מתקשה להאמין שינחה לבצע גניבות מסוג זה במסרון.
      3. רביד עשה עלי רושם מהימן ביותר. הוא לא הסתיר את העובדה כי היה כשל מערכתי שלא זיהה את מעשיה של הנתבעת בזמן, כי הנחה את עובדיו להוציא מהנתבעת את מה שאפשר, וכי אף הינחה שלא לתת לנתבעת מכתב פיטורים אף שמישוד הבטיח לנתבעת לעשות כן, ובמילותיו:

"אמרתי לו אין בעיה מעטפה ריקה היא נותנת את הכסף ומקבלת מכתב פיטורין. אף אחד לא ציפה שאני אתן לה מכתב פיטורים אחרי שבן אדם גנב אותו ורימה אותי. "

(עמ' 56 ש' 4-8).

אין ספק כי התנערות ויקטורי מהתחייבותה לתת לנתבעת מכתב פיטורים מעוררת שאלה משפטית באשר לחובתה לעשות כן. ואולם זהו עניין השייך לתחום דיני העבודה ולא לתובענה זו. בענייננו, מהימנותו של רביד והעובדה כי אינו מהסס לאמר את האמת גם כאשר היא נוגדת - אולי – אינטרס שלו, משליכה במישרין על גירסתו, על פיה ידו לא היתה במעל וכי מעולם לא ביקש מהנתבעת לגנוב כספים כלשהם עבורו.

1. הנתבעת מסרה בתצהירה כי רביד היה נוכח אף הוא בישיבה. טענה זו נחזית להיות שקרית שכן כל המעורבים לרבות אנה העידו כי רביד לא היה נוכח בה. זו ראיה נוספת לרצונה של הנתבעת לגרור את רביד לתוך ההתדיינות, ללא כל הצדקה וביסוס.
2. רביד תיאר בתצהירו את רמת חייה של הנתבעת בתקופה בה עבדה ככספרית. הוא תיאר רכישות של מוצרי ריהוט וחשמל רבים כגון מקרר, פלזמה, סלון חדש, מזגנים ועוד, בניית יחידת דיור להשכרה, נסיעה לנופש משפחתי בקיבוץ אילות (כאשר בעבר הסתפקה במאהל בכינרת).

מישוד העיד בעדותו כי:

"הייתי מרוויח פי שלוש או פי ארבע (מהנתבעת) ולא העזתי לקנות מה שיש לה בבית. אתה נכנס לבית שלה זה אותו דבר כמו שיש לאייל בקטן. אותו הדבר. גם החדר שינה.....אותו סלון, אותו טלוויזיה, חדר סלון, אני מכיר את הבית של אייל טוב"

(עמ' 64 ש' 28-32).

מישוד העיד עוד כי בעבר ניתקו לנתבעת את החשמל פעמים רבות ושגית (אשתו של רביד) שילמה את החוב, וכי שגית עזרה לנתבעת פעמים רבות מאחורי גבו של רביד (עמ' 64).

הנתבעת כלל לא התמודדה עם הטענות, לא הכחישה את הרכישות ולמעשה אף אישרה אותם בעדותה (עמ' 41-42), ולא הסבירה כיצד רכשה את כל מוצרי היוקרה הנטענים.

ברור שזכותה של הנתבעת להסתיר את מקורותיה הפיננסיים, אבל העובדה כי רכשה מוצרים אלה דווקא בתקופת עבודתה ככספרית, והחלה לחיות אורח חיים המנוגד לאורח החיים הצנוע הנטען קודם לכן, ובשים לב להכנסה המשפחתית שאינה בין הגבוהות, מחזקת את הטענה כי שמרה את כספי הגניבה לעצמה.

נוכח כל האמור אני מעדיף ללא כל היסוס את גירסת רביד על פני גירסת הנתבעת, ודוחה את טענת הנתבעת כי רביד הוא זה שהורה לה לבצע את הגניבה מהקופות.

לפיכך, יש לדחות גם את הודעת הצד השלישי של הנתבעת כלפי רביד.

האם נכרת הסכם סילוק כלשהו בין הנתבעת לבין ויקטורי?

1. כאמור לעיל, הנתבעת טענה כי תשלום הסך של 106,000 ₪ (כשיטתה – 86,000 ₪ לשיטת התובעת, ועל כך עוד בהמשך) נעשה במסגרת הסכם בינה לבין ויקטורי (באמצעות מישוד) אשר בהתאם לו התחייבה ויקטורי כלפיה כי לא תהיינה כנגדה טענות נוספות בגין הפרשה הנידונה. לפיכך, כך לשיטת הנתבעת, מנועה התובעת, כמי שבאה בנעליה של ויקטורי, להגיש תביעה זו כנגדה.
2. טענה זו יש לדחות. טענת קיומו של הסכם סילוק הופיעה לראשונה רק בסיכומיה של הנתבעת. בסעיף 29 לכתב ההגנה טענה הנתבעת באורח ברור, ובאותיות מודגשות, כי הצעת ויקטורי, שבאה, לטענתה, מפיו של רביד היתה:

"הודי בכל המעשים המיוחסים לך כעת ומיד, תחתמי על מכתב התפטרות עקב מעילה, תחזירי סכום כלשהו לויקטורי ואנו נדאג לשלם לך את כספי הפיצויים המגיעים לך, נמסור לך מכתב פיטורין ולא נדווח על המקרה למשטרה"

הנתבעת חזרה על גירסה זו בסעיף 48 לתצהיר העדות הראשית שלה, ובסעיף 55 לתצהיר הוסיפה:

"רביד הודיע לי כי בימים הקרובים יצור עימי קשר עובד הסניף בשם ניסים מישוד – הצד השלישי מס' 5, והוא יסדיר עימי את קבלת הכספים ומסירת מכתב פיטורין ושיק בגין הפיצויים"

ובסעיף 119 להודעת הצד השלישי מטעמה, טענה הנתבעת כלפי מישוד את הדברים הבאים:

"הנני טוענת כי הבטחת לי מפורשות: תשלמי סכום כסף, תקבלי מכתב פיטורין ושיק בגין הפיצויים"

אמנם בחקירתה הנגדית, הנתבעת מסרה לראשונה כי התשלום היה תנאי לאי הגשת תביעה (עמ' 46 ש' 22-23) ואולם לאחר מכן חזרה בה מדברים אלה (עמ' 47 ש' 26-30) ומסרה את הדברים הבאים:

"ביום למחרת הוצאנו 30,000 ₪ מחשבון בעלי, ביום שלמחרת (מישוד) מגיע ואומר הוצאנו עוד דוחות בואי תסגרי את זה ב – 50,000. הוא אומר שהפעם אקבל מכתב פיטורים, והפיצויים והכסף שיש לי בחברת ביטוח זה יוצא חצי ותסגרי עניין ואלך לדרכי, ואני עשיתי את זה"

1. הנה כי כן, גירסת הנתבעת לכל אורך כתבי הטענות ותצהיריה היתה כי התשלום לויקטורי היה כנגד קבלת מכתב פיטורים המזכה אותה בקבלת פיצויי הפיטורים מחברת הביטוח בה הופקדו הכספים, ואי דיווח למשטרה.

הנתבעת לא טענה בשום שלב משלבי הדיון כי ביצוע התשלום מקנה לה חסינות מפני תביעה כספית על יתרת החוב. גירסה זו הינה בגדר שינוי חזית אסור ופסול, ופרט לאיזכור קצר בחקירה הנגדית – אשר גם ממנה חזרה בה הנתבעת – אין לגירסה זו שום זכר לאורך ההליך כולו, והגירסה המפורטת בעניין זה צצה לראשונה בסיכומי הנתבעת.

על כן, אך מטעם זה יש לדחות את הטענה.

1. מעבר לנדרש אוסיף כי השתכנעתי שויקטורי מעולם לא התחייבה כלפי הנתבעת כי תימנע מתביעה כלשהי נגדה. ראשית וכאמור לעיל – הנתבעת עצמה בתצהיריה ובעדותה בבית המשפט הודתה בכך. גם רביד בתצהירו (סעיפים 42-45) וגם מישוד בתצהירו (סעיפים 7-13) ובהמשך בחקירתו הנגדית (עמ' 66 ש' 10-15) אישרו עובדה זו.

עדויות אלה משתלבות עם עדותה של אנה, אשר את עדותה מצאתי כמהימנה ביותר על פיה כץ, הקב"ט, אמר לנתבעת שאם היא תחזיר סכום כסף כלשהו אז ויקטורי לא תדווח על המקרה למשטרה (עמ' 28 ש' 10-23).

בנוסף, עומדת לרועץ לחובת הנתבעת מהימנותה הנמוכה, והמסקנה שלטעמי לא ניתן לתת בגירסתה אמון כלשהו, מהטעמים שפורטו לעיל. זו גירסה כבושה המצטרפת לגירסתה הכבושה של הנתבעת בכל הנוגע לטענותיה כלפי רביד אותן דחיתי מכל וכל.

אשר על כן אני קובע כי הנתבעת מנועה מלטעון לקיומו של הסכם פשרה כפי שטענה, והיא אף לא הוכיחה שהסכם פשרה כזה נכרת.

מה הסכום ששילמה הנתבעת לויקטורי?

גם כאן, הנטל להוכיח את הטענה הוא על הנתבעת, הטוענת למעשה טענת "פרעתי".

לאחר שבחנתי את ראיות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי גם בעניין זה, אין מקום לקבל את גירסת הנתבעת.

1. ראשית, נראה כי הנתבעת עצמה אינה יודעת מה הסכום אותו שילמה. בכתב הגנתה ובתצהיר העדות הראשית מטעמה הנתבעת טענה כי שילמה לידי מישוד סך של 100,000 ₪, בשני תשלומים של 50,000 ₪ כ"א (סעיפים 59 ו – 64 לתצהיר העדות הראשית).

דא עקא, בעדותה בבית המשפט שינתה טעמה והעידה כי שילמה לידי מישוד סך של 106,000 ₪, בשלושה תשלומים של 26,000 ₪, 30,000 ₪ ו – 50,000 ₪, כאשר התשלום הראשון היה 26,000 ₪ (עמ' 43 ש' 1-7).

מהי אם כן גירסתה של הנתבעת? זגזוג זה בין הגירסאות מביא למסקנה כי אין לתת אמון באף אחת משתיהן.

1. מעבר לכך, הנתבעת טענה כי שילמה את הסכומים באמצעות נטילת הלוואות בנקאיות ומכירת ניירות ערך. הנתבעת לא הציגה שום מסמכים המעידים על הפעולות הבנקאיות הללו, שוודאי אין שום בעיה להציגן. העובדה שלא מסרה מסמכים אלה אשר אין מניעה מלצרפם, בצירוף המהימנות הנמוכה אשר אני רוחש לגירסתה בכללותה כמבואר לעיל, מביאה למסקנה המשפטית כי לא הרימה את הנטל הרובץ עליה להוכיח את הסכום ששילמה.

אשר על כן אני קובע כעניין שבעובדה שהוכח שהנתבעת שילמה לויקטורי סך של 86,000 ₪ בלבד.

האם הוכיחה התובעת את סכום הנזק הנטען?

1. התובעת הגישה חוות דעת שמאית הנוגעת לסכום הגניבה. בהתאם לחוות הדעת לפעולות הגניבה של הנתבעת מויקטורי נעשו בארבעה אופנים: ביטולי מכירה, גניבת תווים, לקוח פיקטיבי, והחסרת מזומנים מההפקדות.

"ביטול מכירה"

1. כאמור לעיל, שיטה זו התבססה על כך שהנתבעת ביטלה בקופה עיסקאות שנעשו, ומשכה לעצמה את סכום המזומן שניתן בגין העיסקה הנ"ל.

בחוות דעתו מסר ורשביאק כי סך כל ביטולי העיסקאות שנעשו על ידי התובעת מיום 3.3.2008 ועד ליום 24.7.2009 הגיע לסך של 316,048 ₪. מתוך סכום זה הוא הפחית סך של 8,993 ₪ בגין ביטולים אמיתיים, וכך הגיע למסקנה כי הסכום שהנתבעת גנבה בשיטה זו מגיע לכדי 307,055 ₪.

הנה כי כן, חוות דעת זו מתבססת על שני אדנים הטעונים ביקורת שיפוטית:

האחד – האם הוכיחה התובעת את סכום הביטולים הנטען?

השני – האם הוכיחה התובעת את סכום הביטולים האמיתיים (שמא סכום הביטולים האמיתיים גדול יותר)?

1. באשר לאדן הראשון – ורשביאק העיד כי קיבל ממחשבי ויקטורי את רשימת כל הביטולים והזיכויים שנעשו על ידי הנתבעת לתקופה הנ"ל, ערוכה באופן קלנדרי, עם סכומים וערך אותם בטבלה שצורפה לחוות דעת (עמ' 14 ש' 15 ואילך).

צד ג' מס' 3 חשב ויקטורי, מר לובל (להלן: "לובל") , העיד כי החומר שנמסר לורשביאק היה מבוסס על דו"חות מתוך מחשבי ויקטורי. לובל מסר כי הנתונים במחשבי ויקטורי מבוססים על דוח"ות ה"זד", דהיינו דו"חות יומיים של סגירת הקופה המעידים על הפעילות שנעשה בה באותו יום (עמ' 83 ש' 27).

לובל מסר שכל קופאית, בסוף כל יום עבודה, עורכת דו"ח כזה אשר בו מבוטאים ההכנסות בחלוקה למזומן, שיקים ואשראי (עמ' 84 ש' 6), וכי נתונים אלה מוזנים למחשב המרכזי מדי לילה לאחר שהקופאיות עורכות את דו"ח הזד (עמ' 84 ש' 17-18).

1. יצויין עוד כי דו"חות אלה מתייחסים אך ורק לביטולי עיסקאות שהוקלדו לקופות הרושמות על ידי הנתבעת. הן ורשביאק והן לובל העידו כי ניתן לקשור את הביטולים הללו לנתבעת באמצעות דו"ח פתקיות שמקושר אך ורק לכרטיסה האישי של הנתבעת, אשר באמצעותו נפתחה הקופה והוקלדה פעולת ביטול העיסקה, שכן דו"ח הפתקיות הוא שמי (עמ' 17 ש' 11-25, וכן ר' עדותו של מר לובל בעמ' 87 ש' 11-17)
2. הנה כי כן, "שרשרת הראיות" לגבי מהימנות הנתונים הינה ברורה ולא נמצא בה פגם. יצויין כי במסגרת גילוי המסמכים, כל דו"חות הזד הועמדו לרשות הנתבעת כמו גם כל החומר שעמד בפני ורשביאק, והיא בחרה שלא להגיש חוות דעת נגדית.

בהיעדרה של חוות דעת נגדית, ובהיעדרו של ממצא אשר פוגם במהימנות הרצף הראייתי לגבי הנתונים, הרי שיש לקבוע כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה והוכיחה, ברמה הנדרשת במשפט האזרחי, את סכום הביטולים אשר הוקלדו על ידי הנתבעת בתקופה הנ"ל – בסך של 316,048 ש"ח.

1. באשר לאדן השני - ורשביאק קבע כי סכום העיסקאות האמיתיות שבוטלו בתקופה הנ"ל עומד על סך של 8,993 ₪. לא הובהר עד תום מה הביסוס העובדתי לסכום זה (העומד על שיעור של כ – 3% מכלל העיסקאות המבוטלות). אין ספק כי המדובר בהשערה סטטיסטית גרידא. יחד עם זאת, מר ורשביאק כלל לא נחקר על נקודה זו. הנתבעת אף לא הציעה סכום אחר או שיעור אחר, או נתון סטטיסטי שונה, אשר יכול ללמד על סכום ביטולי העיסקאות הסביר לתקופה זו, ולא הגישה כל חוות דעת נגדית בעניין.

משכך, אין מנוס אלא לקבל את חוו"ד ורשביאק כפשוטה, גם בענין זה, בין היתר בשים לב לכך שהנתבעת הודתה כי ביצעה ביטולי עיסקאות רבות על אף שהעיסקאות כלל לא בוטלו בפועל.

"המרת תווים"

1. על פי הנטען בחוות הדעת הנתבעת המירה תווי קניה שניתנו לשם חלוקה לעובדים בכסף מזומן. על פי הטענה המדובר בתווים בסך של 2,378 ₪. ורשביאק בחקירתו לא ידע ליתן שום פרטים בעניין זה ולא יכול היה להסביר מהיכן הגיעו הנתונים הנטענים (עמ' 19 ש' 7-9). היינו, לא הוצגה כל תשתית עובדתית המבהיר מאין נלקחו הנתונים הנטענים.

מעבר לכך, ככל שהנתבעת אכן ביצעה פעולות אלה, הרי שהגניבה התבצעה מהעובדים שלהם יועדו התווים ולא מויקטורי, שבכל מקרה צריכה היתה לשלם למציג התווים את תמורתם.

אשר על כן, אין מקום לזכות את התובעת בסכום התביעה בגין ראש זה.

"לקוח פיקטיבי"

1. על פי הנטען התובעת פתחה חשבון לקוח בשם "שלום אליהו", רכשה באמצעותו מויקטורי מוצרים בהקפה, ונותרה חייבת סך של 4,950.21 ₪.

הנתבעת לא הכחישה כי פתחה את החשבון הזה ואישרה כי שלום אליהו זהו שמו של בעלה (עמ' 40 ש' 1 ואילך, וכן עמ' 41 ש' 3).

טענת הנתבעת היתה כי ביום פיטוריה, החוב הכולל בכרטיס היה 10,000 ₪ (עמ' 40 ש' 28-31), וכי חוב זה נפרע בשני תשלומים: האחד במזומן ביום הפיטורים, והשני בתשלום באמצעות כרטיס האשראי (עמ' 40 ש' 23-24). הנתבעת צירפה לתצהיריה כנספח י"ח עותק מתדפיס כרטיס האשראי שלה.

1. עיינתי בתדפיס הנ"ל ובכל הכבוד, לא מצאתי בו שום ראיה לפירעון הנטען. אין בו כל תשלום לבית עסק בשם ויקטורי וממילא גם אין שום קבלה או ראיה אחרת המעידה שחשבון הלקוח "שלום אליהו" נפרע וסולק.

המדובר בטענת "פרעתי", אשר הנטל להוכחתה מונח כל כולו לפיתחה של התובעת, והיא אינה עומדת בו.

אשר על כן, יש לקבל את טענות התובעת בראש זה, ולזכותה בסכום הנטען בסך של 4,950.21 ₪.

"הפקדות חסר"

1. התובעת טענה כי הנתבעת גנבה מתוך סכומי הפקדות ויקטורי בבנק סך של 16,122.16 ₪.

להוכחת טענה זו ציפייתי היתה כי רביד עצמו או לובל יעידו, ממקור ראשון, כי בהתאם לבדיקותיהם סכום זה נגנב, וכי יגבו הצהרה כזו באמצעות סכומי ההפקדות המופיעות בדפי חשבון הבנק כנגד סיכומים של סכומי המזומן שנתקבלו בסניף.

ורשביאק העיד כי:

"קיבלתי מהמבוטחים דו"ח לגבי ההפקדות, כמה היו צריכים להפקיד, וכמה הפקידו. את הדו"ח הזה לא בדקתי"

(עמ' 15 ש' 30-31).

1. הנה כי כן, כל העדות לגבי ראש זה הינה סתמית וללא כל גיבוי ממוסמך או רציני הן באשר לטענה עצמה והן לגבי גובה הסכום הנטען. אין כל מידע ממקור ראשון המבסס ראש נזק זה. אף ורשביאק עצמו אישר כי לא ערך כל בדיקה רצינית של הטענות בדבר הגניבה הנטענת מסכומי המזומן שהיו אמורים להיות מופקדים בבנק. לפיכך, המסקנה הינה כי התובעת לא הוכיחה ראש נזק זה.

סיכום: הנזק המוכח

1. נוכח האמור לעיל אני קובע כי הנזק המוכח שנגרם לתובעת עקב מעילת הנתבעת הינו כדלקמן:

ביטולי עיסקאות........................................316,048

ניכוי בגין ביטולים אמיתיים.......................(8,993)

חוב אשראי לקוח "שלום אליהו".............4,950.21

סה"כ מעילה.....................................312,005.21

ניכוי תשלום..........................................(86,000)

ניכוי פיצויי פיטורים...............................(13,973)

סה"כ נזק.........................................212,032.21

הודעות צד שלישי

רביד

1. נוכח דחיית טענת ההגנה של הנתבעת לפיה רביד הוא זה שהינחה אותה לבצע את מעשה הגניבה - הרי שדין ההודעה לצד שלישי כנגד רביד להידחות.

צדדי ג' 2-4

1. טענותיה של הנתבעת בראש זה מקוממות במיוחד. הן משולות לטענתו של הגנב כנגד המשטרה על כי לא מנעה ממנו את ביצוע הגניבה, ולפיכך המשטרה היא שחייבת בתשלום הפיצויים לקורבן מעשה גניבתו. זו טענה אבסורדית החסרה כל אחיזה משפטית, ומוטב היה לה אלמלא נטענה.

צדדי ג' 2-4 אינם חבים לנתבעת כל חובת זהירות וממילא הם גם לא חבים בשיפוי כלשהו כלפיה.

ההודעה בראש זו נדחית.

מישוד

1. הנתבעת טענה בסעיף 71 לסיכומיה כי מישוד:

"הבטיח לנתבעת כי עם ביצוע התשלומים תיסגר הפרשה. על כן, ולנוכח הפרת ההבטחה של מר מישוד אשר הינה בבחינת הסכם מחייב, והטעיית הנתבעת בכך שלא גילה לה דבר הביטוח חייב מר מישוד לשפות את הנתבעת ככל שהיא תחוייב בתשלום התובענה"

1. נוכח העמדת התביעה כנגד מישוד על מישור זה – הרי שדין ההודעה לצד שלישי כנגדו להידחות.

ראשית, משום שמישוד פעל כשלוחם של רביד ושל ויקטורי, ומשכך אין צומחת כנגדו כל עילת תביעת אישית.

שנית, משום שכבר הבהרנו לעיל כי מישוד כלל לא התחייב כלפי התובעת כי אם תשלם סכומים כלשהם לויקטורי – לא תתבע.

שלישית, משום שכלל לא נטען ולא הוכח כי מישוד ידע על דבר קיומו של ביטוח למעשים מהסוג הנידון. אף אילו היה מוכח כי מישוד ידע על קיומה של הפוליסה, ספק בעיני אם היתה לו חובה כלשהי ליידע את הנתבעת בדבר קיומה.

כך או אחרת, דין ההודעה לצד שלישי כנגד מישוד – להידחות.

סוף דבר

1. נוכח כל האמור אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 212,032.21 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום 24.7.2009 ועד למועד התשלום בפועל.

כן תישא הנתבעת בהוצאות המשפט של התובעת, וכן בשכ"ט עו"ד בסך של 35,000 ₪, אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום, או מיום ההוצאה לפי העניין, ועד למועד התשלום בפועל. אין חיוב במע"מ.

כן תישא הנתבעת בהוצאות המשפט של צדדי ג', וכן בשכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ + מע"מ, אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום, או מיום ההוצאה לפי העניין, ועד למועד התשלום בפועל.

ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ב' אדר תשע"ד, 02 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.